מודה בקנס

במשפט העברי מודה בקנס הוא חייב המודה בעובדות שיש בהן כדי לחייבו קנס. בתנאים מסוימים ובחלק מן הקנסות, ההודאה פוטרת את החייב מן הקנס.

דין זה אינו מעשי בזמננו, שכן עם ביטול הסמיכה, איבדו בתי הדין את סמכותם לשפוט בדיני קנסות לצד דינים נוספים.

מקור ההלכה

מקור ההלכה ש"מודה בקנס" נפטר מתשלומי הקנס מבוסס על דרשת הפסוק האמור לגבי הקנס ההלכתי של תשלומי כפל המושת על גנב: "אֲשֶׁר יַרְשִׁיעֻן אֱלֹהִים יְשַׁלֵּם שְׁנַיִם לְרֵעֵהוּ"[1]. ודרשו חז"ל: אשר ירשיעון אלוהים (=הדיינים), פרט למרשיע את עצמו.[2] שהמרשיע את עצמו אינו חייב בתשלומי הקנס.

בהתאם לדין זה מורה המשנה במסכת כתובות:

האומר פתיתי את בתו של פלוני, משלם בושת ופגם על פי עצמו ואין משלם קנס.

בתלמוד נידון מקרה שבו לאחר שהודה בקנס באו עדים לחייבו בקנס. בנושא זה הובאה מחלוקת אמוראים: "איתמר: מודה בקנס ואחר כך באו עדים, רב אמר פטור, ושמואל אמר חייב." רב ושמואל נחלקו אם ההנחיה של מודה בקנס פטור מחריגה את המודה בקנס בשל עצם ההודאה או שרק נאמר שאי אפשר לבסס הרשעה בקנס על הודאה, בשונה מחיובי ממון שבהם מתקבלת הודאת בעל דין להטלת חיוב גמור.

טעם ההלכה

הראשונים פירשו שהסיבה לכך שהודאה אינה קבילה במשפטי קנסות היא ההלכה שאין אדם משים עצמו רשע, ולכן רק בחיובים ממוניים שביד האדם לתת ביוזמתו את כספו לתובע מקובלת הודאת בעל דין[3].

ואולם יש מן האחרונים[4] שהוכיחו שבעלי התוספות נקטו שהחסרון אינו בקבילות ההודאה בתחום הקנסות, והפטור מקנס במקרה של הודאה נובע מכך שלאדם אין בנוגע לעצמו נאמנות לגבי העובדות אלא לגבי עצם החיוב, ולכן הודאת בעל דין תקפה רק במקרה שההודאה מבססת ידיעה על חיובו של המודה. שונה הדבר בדיני קנסות מאחר שקנס אינו חיוב ממשי אלא סנקציה שאותה מטיל בית הדין על החייב, עד לפסיקת בית הדין אין חיוב כלשהו על הנתבע ומאחר והודאתו אינה קבילה בהתייחס לעובדות ואינו יכול להודות בחיוב שעתיד להיווצר בפסיקת בית הדין, לא ניתן לבסס חיוב קנס על הודאה.

ויש מן האחרונים שכתבו שהודאה בקנס אינה פועלת שלא לאפשר את ההרשעה והטלת הקנס, אלא שהתורה הורתה לקבל את ההודאה במקום תשלום, וכמי ששילם את הקנס[5].

תנאים והגבלות

להלכה זו ישנם תנאים והגבלות, בחלקם נחלקו הפוסקים, ראשונים ואחרונים. השאלות נוגעות בעיקר למקרה שבו באו עדים לאחר שהודה, לפי השיטה שגם במקרה כזה פטור. בין הנידונים:

  • ההודאה הפוטרת: איזו הודאה פוטרת, האם רק כזו שמחייבת את המודה בדבר כלשהו או גם כזו הפוטרת אותו לגמרי; האם הודאה מחוץ לכותלי בית הדין נחשבת הודאה ופוטרת; האם הודאה שלא בפני התובע פוטרת; האם הודאה שלא מרצונו הטוב של המודה נחשבת הודאה קבילה לפטרו מקנס[6].
  • האם חייב הנתבע לשלם את הקנס אם ברצונו לצאת ידי שמים.
  • האם גם בקנסות שהושתו בידי חכמים ואינם מדאורייתא נאמרה הלכה זו שהמודה בחיובו בהם, נפטר מתשלום. יש מן האחרונים[7] שכתבו שגם בקנסות מדרבנן המודה בקנס פטור והראו שכך היא דעת כמה מן הראשונים[8], ומאידך יש מן האחרונים[9] שכתבו שבקנסות מדרבנן גם המודה בקנס חייב וגם לשיטה זו סימוכין בדברי ראשונים[10].

לקריאה נוספת

  • רבי בנימין וולף לעוו, שערי תורה: הודאה ונאמנות, חלק ב, ירושלים: מכון ירושלים, תשס"ח, כלל כו, עמ' רסד-שיב (נדפס מכתב יד ואינו במהדורה הישנה)
  • רבי חיים רבינוביץ, בעניין מודה בקנס, בתוך: חידושי רבי חיים מטעלז, מסכת בבא קמא, סימנים יד-טו
  • מודה בקנס פטור, ש"ס מתיבתא, מסכת בבא קמא חלק רביעי, אוצר עיונים, מערכה מח. עמ' קח-קיז.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ספר שמות, פרק כ"ב, פסוק ח'.
  2. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף עה עמוד ב
  3. ^ פירוש רש"י לתלמוד, מסכת יבמות, דף כה עמוד ב ד"ה ואין.
  4. ^ הרב יצחק יעקב רבינוביץ, חידושי הגריי"ר, מסכת בבא מציעא דף ד עמוד א, ואחרים.
  5. ^ הרב יוסף שאול נתנזון, שו"ת שואל ומשיב מהדורה תליתאה, ח"ב, סימן ט.
  6. ^ הרב יהודה כהנא הלר, תרומת הכרי, סימן א סעיף א.
  7. ^ רבי אריה לייב הלר, קצות החושן, סימן שפח ס"ק יא; רבי שמואל לנדא, שו"ת שיבת ציון סימן קט; רבי מאיר אוירבך, אמרי בינה הלכות דיינים סימן ח.
  8. ^ ספר ראב"ן סימן צב.
  9. ^ הש"ך, חושן משפט סימן שפח ס"ק נא; רבי יעקב יהושע פלק, פני יהושע, מסכת בבא קמא דף צח עמוד ב; רבי משה בצלאל לוריא, כובע ישועה בבא קמא שם.
  10. ^ המרדכי, מסכת בבא קמא, פרק עשירי רמז ק"פ. שו"ת מהרי"ל, סימן צ'.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

הודאת בעל דין

הודאת בעל דין כמאה עדים דמי הוא כלל בדיני ממונות בהלכה, לפיו דברי אדם הנאמרים לחובת עצמו נאמנים יותר מכל דבר אחר, ומתחייב ממון על פי דבריו.

מקורו של כלל זה והדיונים המרכזיים סביבו מופיעים במסכת קדושין, ובמסכת סנהדרין.

קנס (הלכה)

קנס הוא תשלום (בדרך כלל ממוני) שמוטל על האדם לשלם שלא כפיצוי ישיר על נזק אלא כעונש או כהרתעה.

רב (אמורא)

אבא בר איבו (ג'תתקל"ה, 175 לערך - 247; נודע בתלמוד בפשטות בכינוי רב, ומכוּנה גם אבא אריכא, משום שהאריך ימים או משום שהיה גבוה) היה חכם תלמודי מחשובי האמוראים, ומייסד ישיבת סורא. היה מאחרוני התנאים, ומראשוני אמוראי בבל. חזרתו מארץ ישראל לבבל נחשב כאירוע רב חשיבות ש"העניק את הדחיפה המכרעת לקראת ההתפתחות של מרכז רוחני יהודי בבבל", ושסימן את תחילת חילופי התרבויות בין הקהילות בארץ ישראל ובבל.

למד תורה מפי רבי יהודה הנשיא, וכן מפי דוֹדוֹ, רבי חייא. רב נזכר פעמים רבות בתלמוד במחלוקותיו עם שמואל, נחשב כמחמיר בהלכה ותרם תרומה משמעותית לחיבור התפילות.

תשלומי כפל

תשלומי כפל בהלכה, הם תשלומי קנס בהם מחויב גנב, או שומר פיקדון שטען בשבועת שקר שנגנב, על מנת להיפטר - והוכח שהחפץ עודנו ברשותו. במקרה כזה בתוספת להחזרת עצם הגניבה עליו לשלם שנית כפי ערכה. מודה בגניבה פטור מתשלומי כפל, ככל מודה בקנס.

דיני ממונות במשפט העברי
חיובי תשלומין גזלגניבהארבעה אבות נזיקיןאדם המזיקשור המזיקבוראשקרןשן ורגלצרורותתשלומי חובל (ה' דברים) • בושת
קנסות תשלומי כפלתשלומי ארבעה וחמישהשלושים של עבדאונס נערהמפתהחצי נזקכופרצרורות • מודה בקנס
שונות גרמא בנזיקיןדינא דגרמיהיזק שאינו ניכרהיזק ראייהאדם מועד לעולםהרחקת נזיקיןזה נהנה וזה לא חסרדיני שומריםחזקה (הלכה)קניין רוחנישעבודא דרבי נתןהפקרייאושהשאלהירושהשותפותספק ממוןאין הולכין בממון אחר הרובבית דין לממונות
קניינים קניין כסףקניין חצרקניין חזקהקניין הגבההקניין משיכהקניין מסירהקניין רכובקניין ארבע אמותקניין הילוךקניין אגבקניין אותיותקניין הבטהקניין חליפיןאודיתאסיטומתאאסמכתאמעמד שלשתןסילוקמחילה
שטרות שטר חובגטשטר שחרורכתובהשטר תנאים • שטר אמנה • שטר אדרכתאקיום שטרות
מצוות ממוניות השבת אבידהאונאהריביתמצוות הלוואההענקהמשכוןשמיטת כספים
דיני טענות טענת בריברי ושמאספק וודאיקים לימרא קמאכופר הכלמודה במקצתמיגוטענו חיטין והודה לו בשעוריןטוען וחוזר וטוען
פסק בית דין המוציא מחברו עליו הראיהיחלוקויהא מונח עד שיבוא אליהוכל דאלים גברשודא דדיינימי שפרעפשרהעביד איניש דינא לנפשיההפקר בית דין הפקרחזקת ממוןתפיסהגוד או איגוד

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.