מואב

מוֹאָב הוא שמו של חבל ארץ בעבר הירדן המזרחי, בתקופה הישראלית, המקבילה ברובה לתקופת הברזל, בשלהי האלף השני לפנה"ס - המאה ה-6 לפנה"ס. על פי המקורות, מואב נמצאה ממזרח לים המלח, בין המתלול של ים המלח לבין המדבר הערבי, נמצא בתחום ממלכת ירדן.

האזור נקרא במקורות הקדומים מהעת העתיקה, כגון המקרא והממצאים הארכאולוגיים, על שם יושביו המואבים. השם מואב בא במקרא בכמה וכמה צירופים בשמות גאוגרפיים, כגון מצפה מואב[1], מדבר מואב[2] ועוד.

4 כתובות מימי רעמסס השני מזכירות את Mw-i-bw כמקום מרדני שמסרב להכיר בשליטת מצרים בכנען ויחד עם השסו מהר שעיר יצאו למעשי ביזה והתגרות במצרים, הפרעה שולח כוחות לאזור ומדכא את המרד - בכתובות של רעמסס השני מוצגים המואבים כבעלי תסרוקות זהות לאלה של הכנענים יושבי הקבע (שיער ארוך אסוף ומסודר) ולא תסרוקת פרועה "דמוית-ראסטות" כמו של השסו מתבליטים מאוחרים יותר שהכילו את השם מואב, החוקרים מתלבטים האם חל שינוי דמוגרפי במואב או שינוי באורחות חייהם של המואבים שגרם לשינוי בתיאורם האמנותי המצרי[3]. כתובת אחרת מלוקסור מזכירות כי רעמסס ובנו הבכור קראו למצרים את "מנהיג מואב" ונזפו בו על כך שניסה לכרות ברית עם האימפריה החתית כדי שיסייעו לו לצאת מעולה של מצרים[4].

בכתובת מישע מופיע השם מאב, ובכתובות אשוריות מופיעים השמות: Muaba, Maab, Maaba. בירת הממלכה המואבית הייתה "קיר מואב" (הידועה גם בשמה: "כֶּרַךְּ"). דת המואבים הייתה דת כנענית. האל הראשי היה כמוש, אשר נזכר בכתובת מישע ובספר ירמיהו; כמו כן סגדו המואבים לבעל פעור ולאלה ענת.

כלכלת המואבים התבססה על חקלאות, ועדויות לכך גם במקרא. בספר מלכים ב, אנו למדים כי גידלו בה אלפי כבשים[5]. במגילת רות שם מתואר כי בעת רעב בארץ יהודה הלכו גיבורי הסיפור; נעמי, אלימלך ושני בניהם לארץ מואב, שם נותר עדיין מזון[6].

המואבים היו נתונים במלחמה עם הממלכות והשבטים השכנים, כמו שבטי ישראל, והעמונים.

הממצא הארכיאולגי החשוב ביותר של ממלכת מואב היא מצבת מישע שהתגלתה בדיבון ומתוארכת לאמצע המאה ה-9 לפנה"ס. בשנים האחרונות (הכתובת לא התגלתה בחפירה מסודרת. על כן מקורה וזמן המצאה אינו ברור לחלוטין[7]) התגלתה כתובת מלכותית מואבית נוספת ובה מתפאר מלך מואב בכיבוש בני עמון, לקיחת אסירים רבים, ובניית ארמון, שער ומכרה.

מואב
מואב וגבולותיה לפי המקרא
השם שזוהה כ"מואב" בכתב חרטומים
N35AM17D58G43N25
Dhiban
דיבון (צולם ב-2004)
Mesha Stele (511142469)
מצבת מישע

גאוגרפיה

אזור מואב נמצא ברמה גלית אשר גובהה הממוצע הוא 1,100 מטרים מעל פני הים. הגבול הטופוגרפי הדרומי של מואב הוא ואדי אל-חסא, אשר הוצע לזהותו עם נחל זרד המקראי. הגיא של נחל מוג'יב חוצה את מואב במרכזה, אשר הוצע לזהותו עם נחל ארנון המקראי. מקובל לזהות את גבולה הצפוני של מואב בוואדי חיסבן, אשר הוצע לזהותו בנחל חשבון המקראי. מואב נחלקת לשניים: דרום מואב - בין ואדי מוג'יב (הארנון) בצפון לוואדי חסא (נחל זרד) בדרום, לבין צפון מואב - בין ואדי חיסבן (נחל חשבון) בצפון לוואדי מוג'יב בדרום. גבולה הטבעי המערבי של מואב הוא ים המלח, ואילו גבולה המזרחי הוא במדבר הערבי. בין רמת מואב לבין ים המלח פער של כ-1,500 מטרים. רוב הנחלים הם נחלי איתן וזרימתם העזה, הכוללת מפלים, לים המלח, יצרה גאיות צרים ועמוקים; וזאת לעומת מדבר יהודה שרוב הערוצים בו יבשים בקיץ. בנוסף חוצים את האזור גאיות הנחלים: היבאן, איבן חאמד, וכרך. חבל הארץ הצפוני של מואב, נעדר גבולות טופוגרפיים ברורים, והיה חשוף לפגיעות מממלכות שכנות.

ארץ מואב במקרא

על פי מקורות מקראיים וחוץ מקראיים, לחבל ארץ זה היו שלושה תובעים שראו בו חלק מנחלתם, ממלכת ישראל הקדומה, מואב ועמון.

בספר במדבר נחשב נחל ארנון לגבולה הצפוני של מואב[8], ואילו בתקופה המאוחרת שבה נוצרו ספרי הנביאים עמוס, ישעיהו וירמיהו מתייחסים לרוב לחלק הצפוני של מואב, שהיה מיושב לסירוגין על ידי ישראל ועל ידי עמים ושבטים אחרים.

בספר ירמיהו[9], מפורטת רשימת ערי ארץ מואב: "הֹבִישׁ מוֹאָב כִּי-חַתָּה, הילילי (הֵילִילוּ) וזעקי (וּזְעָקוּ): הַגִּידוּ בְאַרְנוֹן, כִּי שֻׁדַּד מוֹאָב. וּמִשְׁפָּט בָּא, אֶל-אֶרֶץ הַמִּישֹׁר--אֶל-חֹלוֹן וְאֶל-יַהְצָה, וְעַל-מופעת (מֵיפָעַת): וְעַל-דִּיבוֹן וְעַל-נְבוֹ, וְעַל-בֵּית דִּבְלָתָיִם. וְעַל קִרְיָתַיִם וְעַל-בֵּית גָּמוּל, וְעַל-בֵּית מְעוֹן: וְעַל-קְרִיּוֹת, וְעַל-בָּצְרָה; וְעַל, כָּל-עָרֵי אֶרֶץ מוֹאָב--הָרְחֹקוֹת, וְהַקְּרֹבוֹת:"

ערי מואב, כגון יהצה ואלעלה, ניתנו בתקופת ההתנחלות לנחלת שבט ראובן, כפי המסופר בספר יהושע[10]. המסורת המקראית מספרת על סיחון, מלך אמורי קדום ששלט מחשבון על החבל הצפוני של מואב (מארנון עד ליבוק) בימי משה, וכי משה כבש את השטחים מידיו והעניק את צפון מואב לשבט ראובן. מסורת זו מתוארת בספר במדבר בתיאור המלחמה ובוויכוח יפתח הגלעדי עם בני עמון, שבו יפתח טוען כי עמון ומואב טהרו בסיחון ובני ישראל לא כבשו את ארצם אלא את ארץ האמורי. אולם חפירות ארכאולוגיות שנערכו בתל-חסבאן, המזוהה עם חשבון המקראית, מעוררות ספקות על היתכנותה האפשרית של מסורת זו[דרוש מקור].

במקרא מתוארת ארץ מואב כנחלה ששכנה בעבר הירדן, בהרי מואב - הרמה ההררית שממזרח לים המלח, בין עמון שישב בגלעד מצפון לה, והאדומים שישבו בהרי אדום מדרומה. בספר בראשית נכתב שהוא בנו של לוט, אחיינו של אברהם, מיחסיו, שהיו גילוי עריות, עם בתו הבכורה[11].

ממלכת מואב קדמה לממלכת ישראל, ובין השתיים התרחשו מלחמות רבות על השטח מצפון לנחל ארנון שהיה שנוי במחלוקת בין שתי הממלכות, שחלקן הסתיימו בשעבוד מואב לישראל. מצבת מישע, שנתגלתה בדיבון ב-1868 ומתוארכת למאה ה-9 לפנה"ס, מספרת על תודתו של המלך המואבי מישע לאל כמוש, על ששיחרר את מואב מהשיעבוד לישראל, ככל הנראה בימי המלך יהוא. במקרה אחר, קדום יותר, של עגלון מלך מואב, הצליחו המואבים יחד עם עמון ועמלק לכבוש נתחים מבנימין ויהודה עד שאהוד בן גרא מרד בהם, הצליח להרוג את עגלון מלך מואב ולהסיגם.

המואבים נחשבו קרובים לישראל, למשל בשפה המואבית אשר דומה לעברית. המקרא אסר על השתלבותם של "עמוני" ו"מואבי" בעם ישראל, בלשונו: "לבוא בקהל ה'" עד "דור עשירי". עם זאת, מגילת רות מציגה התנהלות שונה, ובה התקיימו קשרי נישואין בין ישראלים למואבים. חז"ל פירשו זאת על ידי הבחנה בין אישה לאיש, ולשיטתם איסור פשט המקרא הוא על מואבי ולא על מואבית; וזאת מכיוון שהסיבה לאיסור היא אי קבלת בני ישראל כאורחים בנדודיהם, דבר שנשים לא היו אמורות לעשות[12]. יש לציין כי הדרשה "מואבי ולא מואבית" היא דרשת חז"ל הראשונה[13] הידועה. על פי התנ"ך, קשרי החיתון בין הישראלים לבין המואבים (בעיקר נשים מואביות) הדיחו את הישראלים לעבוד את אלילי המואבים, כפי שמתואר במקרא, אף שלמה המלך שנשא לו נשים זרות כולל מואביות, והושפע מהן עד כדי בניית במה לאלילים, למרות האיסור במקרא, כפי המסופר בספר מלכים[14]. עדות נוספת לקשר בין אנשי שבט יהודה למואבים מוצגת גם בספר שמואל א', כ"ב. כאשר דוד נמלט מפני אכיש מלך גת למערת עדולם, הוא מפקיד את בני משפחתו בידי מלך מואב.

במאה השמינית לפנה"ס בימיהם של מלכי אשור: סרגון השתעבדו המואבים לממלכת אשור, והעלו לה מס. על פי כתובות סרגון, מואב נחלה תבוסה ב"מרד אמֻרֻ" הגדול, יחד עם אשדוד הפלישתית, אדום ויהודה. בימי אסרחדון סיפקו המואבים כוחות לוחמים לצבא אשור בדרכו לכיבוש מצרים. בתקופות הבבלית והפרסית נכללה בהם מואב. חורבנה הסופי של מואב הגיעה במאות השלישית והשנייה לפנה"ס, כאשר נפגעה מואב על ידי שבטי הנבטים. שרידי ממלכת מואב נטמעו בנבטים וחדלו מהיות אומה.

לקריאה נוספת

  • פנחס ארצי, הערך: מואב, לכסיקון מקראי, (עורכים: מנחם סוליאלי, משה ברכוז), א-ב, תל אביב: הוצאת דביר, תשכ"ה-1965, עמ' 495.
  • יוחנן אהרוני, אטלס כרטא לתקופת המקרא, ירושלים: הוצאת כרטא, 1974.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ספר שמואל א', פרק כ"ב, פסוק ג'
  2. ^ ספר במדבר, פרק כ"א, פסוק י"ג
  3. ^ Did Ramesses II Wage Campaign against the Land of Moab? Nadav Na'aman in Göttinger Miszellen 209 (2006), pp. 63-69
  4. ^ "On the Moabite Inscriptions of Ramesses II at Luxor Temple"/ John Coleman Darnell and Richard Jasnow, University of Chicago, 1993.
  5. ^ ספר מלכים ב', פרק ג', פסוק ד'.
  6. ^ מגילת רות, פרק א', פסוקים א'-ה'.
  7. ^ ש' אחיטוב, "כתובת מואבית חדשה" בתוך באר שבע כרך י"ט. תש"ע עמ' 5 - 16
  8. ^ ספר במדבר, פרק ל"ב
  9. ^ ספר ירמיהו, פרק מ"ח
  10. ^ ספר יהושע, פרק י"ג, פסוקים ט"ו-כ"ג.
  11. ^ ספר בראשית, פרק י"ט.
  12. ^ ראה דיון בשאלה זו, הכולל השוואת מקורות בחז"ל ובפרשנים, במאמר: "איסור בני לוט לבוא בקהל", עומר פדור, ביטאון אסיף, א.
  13. ^ גדעון חרלפ,אדריכל, מואבי ולא מואבי 1, מואבי ולא מואבית 2, academia.edu
  14. ^ ספר מלכים א', פרק י"א, פסוק ז'.
Sun rise over the Moab mountains
זריחה מעל הרי מואב וים המלח, מבט ממצוקי דרגות מזרחה
Full moon-Dead Sea
ירח מלא מעל הרי מואב
The Moab mountains
הרי מואב לאור ערב, מבט מישראל מזרחה
אהוד בן גרא

אֵהוּד בֶּן גֵּרָא לפי המקרא, היה השופט השני ששפט את ישראל בתקופת השופטים. על פי הנאמר בשופטים, ג', ט"ו, אהוד היה משבט בנימין - "אהוד בן גרא בן הימיני", וכך גם על פי דברי הימים א', ח', ג' וכן שמואל ב', ט"ז, ה'.

אהוד היה שמאלי, שנאמר: "איש איטר יד ימינו".

אחזיה (מלך ישראל)

אֲחַזְיָה מלך על ממלכת ישראל בשנים 852 עד 851 לפנה"ס. הוא היה בנו של אחאב מלך ישראל ושל איזבל אשתו.

לאחר מות אחאב בשדה הקרב ברמות גלעד, עלה אחזיה בנו על כס המלוכה, ושלט זמן קצר. למרות שנאמר עליו "וַיִּמְלֹךְ עַל-יִשְׂרָאֵל שְׁנָתָיִם" (מלכים א', כ"ב, נ"ב), הרי שמלכותו נמשכה, למעשה, חודשים ספורים בלבד, אלא שהיא התפרשה על פני שתי שנים מלכותיות (סוף שנה ראשונה ותחילת שנה שנייה).

המקרא מספר שאחזיה עבד את הבעל וחטאו הוביל למותו.

בקעת הירדן

בקעת הירדן היא חלק מן הבקע הסורי-אפריקני המשתרע לאורך נהר הירדן ממקורות הירדן ועד לים המלח.

הבקעה צרה וארוכה וגובלת בערבה, בהרי אדום והרי מואב שבממלכת ירדן, בגולן, בבקעת הלבנון, בגליל, בבקעת בית שאן, וביהודה והשומרון. עמק החולה וארץ כנרות הם חלקים צפוניים של בקעת הירדן.

בחלק הירדני של הבקע חיים 85,000 תושבים. בחלק שבשליטת ישראל יש כ 65,000 פלסטינים מהם 17,500 בעיר יריחו. כמו כן קיימים למעלה מ-25 יישובים קהילתיים בהם מתגוררים כ-15,000 יהודים, מהם 5,500 במועצה אזורית בקעת הירדן והיתר בעמק בית שאן ובמועצה אזורית עמק הירדן.

יהושפט

יהושפט היה מלך יהודה הרביעי. בשנים 867-870 לפנה"ס שימש עוצר, ובשנים 846-867 לפנה"ס כמלך יהודה. מקובל לראות בו אחד החשובים, המוצלחים ובדרך כלל גם הצדיקים, שבמלכי יהודה. יהושפט עלה למלוכה כעוצר בשנתו ה-39 של אביו המלך אסא, כשזה חלה ברגליו, במקביל עלה אחאב בן עמרי לכס המלוכה בממלכת ישראל השכנה בשנת 38 למלכות אסא.

יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל שמקום קבורתם לא נודע

יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל שמקום קבורתם לא נודע נקבע על ידי הרבנות הצבאית בז' באדר, יום לידתו ויום מותו של משה רבנו לפי המסורת היהודית, מפני שעל פי ספר דברים, מקום קבורתו של משה לא ידוע: "וַיָּמָת שָׁם מֹשֶׁה עֶבֶד-ה' בְּאֶרֶץ מוֹאָב עַל-פִּי ה'. וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּי בְּאֶרֶץ מוֹאָב מוּל בֵּית פְּעוֹר וְלֹא-יָדַע אִישׁ אֶת-קְבֻרָתוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה" (ספר דברים, פרק ל"ד, פסוקים ה'-ו'). בשנה מעוברת מצוין יום הזיכרון בז' באדר ב'.בבית הקברות הצבאי בהר הרצל שבירושלים הוקם גן הנעדרים לזכר נופלים שמקום קבורתם לא נודע, ומדי שנה בז' באדר נערך שם טקס אזכרה ממלכתי לחללים אלה. בגן נמצא כותל זיכרון ועליו שמותיהם של חללי מערכות ישראל, שנפלו בגבולות הארץ ומחוצה לה, ומקום קבורתם לא נודע.

173 מבין חללי מערכות ישראל מאז מלחמת העצמאות מוגדרים כיום כחללים שמקום קבורתם לא נודע, מתוכם 108 נהרגו במלחמה זו.

יורם (מלך ישראל)

יוֹרָם (יְהוֹרָם) מלך על ממלכת ישראל בשנים 851/0 עד 842 לפנה"ס. היה בנם של אחאב ואיזבל, וירש את כס המלכות לאחר שאחיו אחזיה נפטר ללא בן.

בימיו שררה ידידות עם ממלכת יהודה תחת המלכים יהושפט, יהורם ואחזיה, והממלכות סייעו זו לזו במלחמותיהן. יורם נכשל בדיכוי מרד מואב שהחל בימי אחיו, וגם מלחמתו בארם-דמשק לא צלחה. לפי כתובות אשוריות היה יורם שותף לברית מלכים אזורית נגד שלמנאסר השלישי מלך אשור.

בסוף מלכותו ארעה הפיכה שלטונית בישראל בתמיכת הנביא אלישע שפעל בימיו, ובה מצא יורם את מותו.

יורם נזכר במקרא כמלך חוטא שעשה הרע בעיני ה', אך המקרא טורח להדגיש שחטא פחות מאביו אחאב, וצמצם את העבודה הזרה:

"וַיַּעֲשֶׂה הָרַע בְּעֵינֵי ה' רַק לֹא כְאָבִיו וּכְאִמּוֹ, וַיָּסַר אֶת-מַצְּבַת הַבַּעַל אֲשֶׁר עָשָׂה אָבִיו: רַק בְּחַטֹּאות יָרָבְעָם בֶּן-נְבָט אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל דָּבֵק, לֹא סָר מִמֶּנָּה".

כרכ

כַּרַכּ (ערבית الكرك) הידועה גם בשמותיה העבריים קיר מואב, קִיר חֲרָשֶׂת וקִיר חֶרֶשׂ, היא עיר בירדן השוכנת מזרחית לים המלח, ומשמשת כבירת נפת כרכ. אוכלוסיית העיר היא כ-20,000 תושבים. היא שימשה כבירתה של ממלכת מואב הקדומה. ליד מרכז העיר שוכנת מצודת כרכ הצלבנית.

מגילת רות

מְגִלַּת רוּת היא ספר מספרי המקרא, בתנ"ך היהודי הספר כלול בחלק הכתובים, כאחד מחמש המגילות, ובביבליה הנוצרית הוא כלול בספרות ההיסטוריה שבברית הישנה. על פי הנאמר בתחילתו, מתאר הספר מעשה שאירע בתקופת השופטים אולם בקרב חוקרי המקרא חלוקות הדעות באשר לתיארוכו.

המגילה מגוללת את סיפורה של רות הגיורת, המגיעה בעקבות חותנתה היהודייה אל שדות בית לחם, תהליך התאקלמותה והשתרשותה בחברה היהודית והפיכתה לאם המלכות היהודית. במסורת היהודית בחלק מהקהילות נהוג לקרוא את המגילה בחג השבועות.

מואב (יוטה)

מוֹאבּ (באנגלית: Moab) היא עיירה הסמוכה לנהר הקולורדו במחוז גרנד במזרח מדינת יוטה שבארצות הברית. נכון למפקד האוכלוסין של 2010 התגוררו בעיירה 5,046 תושבים. מואב היא בירת מחוז גרנד והיישוב הגדול ביותר בו. בעיירה מבקרים תיירים רבים מדי שנה, רובם בדרכם לפארקים הלאומיים הסמוכים: ארצ'ס וקניונלנדס. העיירה היא גם בסיס פופולרי לרוכבים על אופני הרים שלהם מוצעים שפע של מסלולי רכיבה, שבהם הידוע ביותר מכונה "מסלול סליקרוק" (Slickrock Trail – מסלול הסלע החלקלק), ולחובבי נהיגת שטח המגיעים לעיירה בתקופת חג הפסחא לאירוע בן תשעה ימים המכונה "ספארי הג'יפים של מואב" (Moab Jeep Safari).

מחלון וכליון

מַחְלוֹן וכִלְיוֹן הם דמויות מקראיות של שני אחים המופיעים במגילת רות.

השניים הם בניהם של אלימלך ונעמי. השניים נישאו לשתי אחיות: רות וערפה, שעל-פי חז"ל היו בנותיו או נכדותיו של עגלון מלך מואב. מחלון נשא את רות לאישה ואילו כיליון נשא את ערפה.משפחתם התגוררה בבית לחם ועקב הבצורת והרעב עזבה המשפחה את ארץ ישראל והתיישבו בשדה מואב.

אלימלך ושני בניו מתו במואב ואילו נעמי ורות האלמנות חוזרות לארץ ישראל, לאחר שהבצורת והרעב תמו. ערפה מחליטה להישאר במואב.

מעברות הירדן

מַעְבְּרוֹת הַיַּרְדֵּן הם המקומות בהם המים רדודים וניתן לחצות ברגל את הנהר. בימים עברו, לאורך רוב ימות השנה, היו מי הירדן עמוקים ואי אפשר לעוברם מצד לצד, אלא רק במקום, שבו הנהר רדוד ושטפו חלש ביותר. מקומות אלו נקראו מעברות. את מקום המעברות יש לדעת כדי, לעבור את הירדן מצד לצד.

מצבת מישע

מַצֶּבֶת מֵישַׁע היא מצבת זיכרון לכמוש, אלוהי המואבים, שהוצבה מטעם מישע מלך מואב בעיר דיבון, במחציתה השנייה של המאה ה-9 לפני הספירה, לציון ניצחונותיו על ממלכת ישראל, בתקופת שלטונם של מלכי שושלת בית עמרי. המצבה התגלתה בשנת 1868, והיא מהווה את אחד הגילויים החשובים בארכאולוגיה של תקופת המקרא בשל היותה העדות החוץ-מקראית הראשונה למתואר בתנ"ך. המצבה נמצאת כיום במוזיאון הלובר שבפריז.

נדודי בני ישראל במדבר

נדודי בני ישראל במדבר, לפי המסופר בתורה, נמשכו ארבעים שנה, מתום יציאת מצרים ועד לכניסתם לארץ כנען. בלשון חז"ל מכונים אלו שנדדו ממצרים ולא זכו להיכנס לארץ המובטחת כבני "דור המדבר".

תחילתו של המסע ממצרים לארץ כנען במעמד הר סיני, שהתרחש שבעה שבועות לאחר שיצאו בני ישראל ממצרים, ובו התגלה אלוהים לבני ישראל בהר סיני, ונתן להם את התורה.

במהלך המסע אכלו בני ישראל מן שירד משמים, המן היה יורד פעם ביום במשך 6 ימי השבוע, בשבת לא קיבלו מן מאחר שבשישי ירד מנה כפולה.

נחל זרד

נחל זָרֶד הוא נחל הנזכר בתנ"ך בתחום מואב, בתיאור מסע בני ישראל לארץ כנען.

נחל זרד זוהה בידי מספר חוקרים עם ואדי חסה הנשפך לדרום ים המלח ובהתאם שימש השם נחל זרד במאות ה-19 וה-20 לציון ואדי חסה. זיהוי אחר לנחל הוא ואדי טרפויה, נחל במזרח מואב, המתחבר לארנון מכיוון דרום מזרח, ואשר תואם את התיאור המקראי, ואת התרגומים הארמיים למקרא.

עגלון מלך מואב

עֶגְלוֹן הוא שמו של מלך מואב המוזכר בתנ"ך בספר שופטים, פרק ג'.

עגלון קשר ברית עם עמלק ובני עמון כדי להשתלט על שטחים בעבר הירדן המזרחי והמערבי, ואף חלקים משטחי נחלת שבט בנימין. עגלון שיעבד את בני ישראל למשך 18 שנה, עד שאהוד בן גרא הנהיג מרד נגדו, והצליח להרוג אותו בעורמה בעזרת חרב פיפיות.

על פי מקורות חז"ל עגלון מלך מואב היה אבי או סבה של רות, מכיוון שקם מכסאו כשאהוד בן גרא אמר לו "דבר אלוהים אליך המלך", ובכך כיבד את אלוהים, זכה להעמיד את בנו בכיסא המלכות ומצאצאיו היו רות המואביה ודוד המלך.

יש הטוענים כי בשמו של עגלון מסתתר לעג הקושר את שמו לבקר, וזאת מהתיאור העולה בספר שופטים כ"אִישׁ בָּרִיא מְאֹד" (ספר שופטים, פרק ג', פסוק י"ז). לשיטתם שמו מציג את דמותו בצורה אירונית וכך גם בתיאור מותו בהמשך כקורבן.

ערפה

עָרְפָּה היא דמות מקראית משנית המופיעה במגילת רות. ערפה הייתה אשתו המואביה של כיליון, בנה של נעמי, שלו נישאה בעת שמשפחת נעמי שהתה במואב. כאשר שבה נעמי לארץ יהודה לאחר מותם של בעלה ושני בניה, נפרדה ערפה מנעמי ושבה אל משפחתה שבמואב. רות, כלתה האחרת של נעמי, סירבה להיפרד ממנה והתלוותה אליה בדרכה ליהודה. ערפה נזכרת בפרק א' בשני פסוקים (פסוק ד' ופסוק י"ד).

פרשת בלק

פָּרָשַׁת בָּלָק היא פרשת השבוע השביעית בספר במדבר. היא מתחילה בפרק כ"ב, פסוק ב' ומסתיימת בפרק כ"ה, פסוק ט'. בחוץ לארץ, בשנים שבהן יום טוב שני של שבועות חל בשבת קוראים את פרשת בלק ביחד עם פרשת חוקת.

הפרשה עוסקת בעיקרה בסיפור נבואותיו של בלעם בן בעור, שזומן על ידי בלק מלך מואב כדי לקלל את עם ישראל. בסוף הפרשה מופיע גם חטא בעל פעור ופעולת הקנאות של פנחס. לרוב קוראים את הפרשה בשבת שלפני שבעה עשר בתמוז.

רות

רוּת המואבייה היא דמות מקראית, הגיבורה העיקרית של מגילת רות, והסבתא רבתא של דוד המלך.

שבטי ישראל

שבטי ישראל או בני ישראל היו לפי המקרא קבוצה אתנית במזרח התיכון הקדום. לפי המסופר, עם ישראל הורכב משנים עשר שבטים נפרדים, ממוצא משותף. מקור שמות השבטים על פי המקרא הוא בשנים-עשר בניו של יעקב (שנקרא גם ישראל). שני בניו של יוסף, אפרים ומנשה, הפכו לשבטים נפרדים, בהתאם לברכת יעקב לפני מותו. השבטים התנחלו באזורים שונים של ארץ ישראל ויחד הקימו את ממלכת ישראל המאוחדת.

בארכאולוגיה המקראית ישנן מספר תאוריות בנוגע למוצאם האתני והגאוגרפי של השבטים. בין ההשערות שמקורם בהגירת שבטים מעבר הירדן, בשילוב של מספר קבוצות אתניות שישבו בארץ ישראל, או בהתפתחות של תרבות ישראלית מתוך עמי כנען שישבו בארץ.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.