מהפכת 1905

מהפכת 1905 הייתה ניסיון כושל של סוציאליסטים וליברלים להפיל את שלטון הצאר הרוסי, ניקולאי השני. המהפכה התפרשה על כל שנת 1905 אולם בסוף השנה דוכאה. שתי התוצאות הישירות של המהפכה היו: פרסום מנשר אוקטובר על ידי הצאר שהעניק מספר זכויות לתושבים והקמת הדומה - פרלמנט רוסי שבו היה רוב לשׂוחרי המודרניזציה.

רקע

בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 החלו להתעורר אידאולוגיות שונות ברוסיה דוגמת הסוציאליזם והליברליזם. בנוסף, האיכרים והצמיתים, שהיוו רוב העם, מאסו באי שילובם בשלטון. חלק מהם החל להצטרף לתנועות ליברליות וסוציאליסטיות שתמכו בין היתר בהפלת הצאר. אף על פי שהשלטון אסר פעמים רבות את חברי התנועות הללו, הדבר לא מנע מזרם גובר והולך של אנשים להצטרף אליהן. אלכסנדר השני הנהיג מדיניות של רפורמות שעוררו את זעם האצולה, אך בעיני הליברלים והרדיקליים הן היו מתונות מדי. אלכסנדר השני דיכא את חוגי האינטליגנציה, שעוררו התנגדות עזה כלפיו. ב-1 במרץ 1881 (לפי הלוח הישן) נרצח הצאר, אלכסנדר השני, באמצעות פצצה, על ידי איש תנועת נרודניה ווליה (בתרגום חופשי - "רצון העם").

תקופתו של אלכסנדר השלישי

Sergius Witte Portrait by Ilya Repin.jpeg
סרגיי ויטה. צויר על ידי איליה רפין

אלכסנדר השלישי, יורשו של אלכסנדר השני, חשב את הרפורמות של אביו לליברליות יתר על המידה, ונודע כמנהיג שמרן. הוא גם דיכא את מתנגדי השלטון רבות. את רוב עבודת הדיכוי ביצעה האוכרנה, המשטרה החשאית בימי האימפריה הרוסית. כתוצאה מפעילות האוכרנה רבים מן המהפכנים היגרו למערב אירופה, כדי לא להיות יעד לחיסול על ידי המשטר. בעקבות הגירה זו אל המערב, רוסים רבים נחשפו אל המרקסיזם. בעקבות החשיפה למרקסיזם הוקמה המפלגה המרקסיסטית הרוסית ב-1884, אולם היא לא גדלה משמעותית עד 1898.

אלכסנדר השלישי מינה לשׂר האוצר את סרגיי ויטה ב-1892. ויטה נאלץ להתמודד עם גירעון תקציבי קבוע והוא ניסה לתת דחיפה לכלכלה ולמשוך משקיעים זרים לרוסיה. דוגמה לכך אפשר לראות במפעל הבנייה העצום של הרכבת הטרנס סיבירית ובהפיכת הרובל למטבע הרשמי ברוסיה (1897). הצמיחה התרכזה במספר אזורים כגון מוסקבה, סנקט פטרבורג, אוקראינה ובקו. בהערכה גסה, נראה כי שליש ממרכזי התעשייה הללו הושקעו על ידי זרים.

התעוררות מהפכנית

סמוך ל-1905, המפלגות המהפכניות התאוששו מן הדיכוי של שנות ה-80 של המאה ה-19. מפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית הרוסית הוקמה ב-1898, והתפצלה ב-1903 לשתי תנועות: מנשביקים ובולשביקים. ב-1898 החלה לגדול המפלגה המרקסיסטית הרוסית. המפלגה הסוציאל-רבולוציונית (ס"ר) הוקמה בחרקוב ב-1900, והזרוע הצבאית שלה (Boevaia Organizatsiia) התנקשה באישים בכירים ברוסיה מלפני 1905 ואחריה כגון שני שרי פנים: דמיטרי סרגייביץ' סיפייגין ב-1902 ובמחליפו, ויאצ'סלב פלבה ב-1904. התנקשויות אלו גרמו לממשלה לתת סמכויות רבות יותר למשטרה. ב-1902 פרסם לנין (מנהיג ברית המועצות לעתיד) את הפמפלט "מה יש לעשות?", בו טען שהמרקסיסטים צריכים להקים מפלגת חיל-חלוץ של מהפכנים מקצועיים (לניניזם).

שלטונו של ניקולאי השני

את אלכסנדר השלישי ירש ב-1894 בנו, ניקולאי השני, מלך בעל שליטה רפויה במדינתו. כבר בהיותו צעיר, המלך שׂרד ניסיון התנקשות. בשל שליטתו הרפויה במדינתו, שימש ככלי משׂחק בידי יועציו והאנשים שמסביבו: אשתו הצארינה אלכסנדרה שמוצאה גרמני, הנזיר הרוסי גריגורי רספוטין, כמה מבני מעמד האצילים במדינה ואף בן דודו קיסר גרמניה, וילהלם השני.

מלחמה במזרח

ב-8 בפברואר 1904, בעת שלטון הצאר ניקולאי השני, פרצה מלחמה במזרח המדינה נגד יפן. מלחמה הידועה בכינוי "מלחמת רוסיה-יפן". הגורם למלחמה היה הרצון היפני לשליטה בפורט ארתור שהייתה נקודה אסטרטגית החולשת על האזור. בתחילה המלחמה הייתה פופולרית, אולם היא הפכה שנואה יותר ויותר על העם. המלחמה כלל לא הייתה קלה לעם הרוסי: אף על פי שהחיילים הרוסים נלחמו באומץ לב, רבים מהם מתו וציודו של הצבא הרוסי היה לקוי ומיושן, לעומת הצבא היפני המודרני והחדיש. לאחר קרבות עקובים מדם בפורט ארתור וסביבותיה, יפן זכתה בניצחון מזהיר. בהסכם שלום שנחתם ב-5 בספטמבר 1905, בתיווכו של נשיא ארצות הברית תאודור רוזוולט, נאלצה רוסיה לוותר על פורט ארתור וסביבתה ועל חצי מהאי סחלין וכן להכיר בשלטונה של יפן בקוריאה. החיילים זקפו את ההפסד במלחמה לחובת הצאר ושׂריו.

המרד

בתוך המהפכנים עצמם לא היו דעות אחידות ומנהיגות מאוחדת. לזרמים השונים היו דעות שונות ואף דומות: הפועלים, כוחות הצבא, ורוב המהפכנים הפכו את הכלכלה לנושא מרכזי בקרבם, הליברלים וחוגי האינטליגנציה שאפו לזכויות אדם וקבוצות לאומיות קטנות התעניינו בעיקר בפוליטיקה ובחופש תרבותי.

BloodySunday1905b
"יום ראשון העקוב מדם"

"יום ראשון העקוב מדם"

המהפכה החלה באירוע המכונה "יום ראשון העקוב מדם". האירוע החל ביום ראשון ב-22 בינואר (על-פי הלוח הגרגוריאני, בלוח הישן (היוליאני) מצוין בתאריך 9 בינואר) בבירה הרוסית סנקט פטרבורג. המוני מורדים, פועלים (חלקם ממפעל קירוב) ובני משפחותיהם (מעריכים כי 80,000 איש השתתפו במרידה) בהנהגת האב גפון, צעדו לעבר ארמון החורף של הצאר בעוד חיילי הצאר, הנמצאים בארמון החורף ובנקודות מפתח אחרות בעיר, הודפים אותם באש מקלעים ומונעים מהם להגיע אל הארמון. באותו היום העיר סנקט פטרבורג הוכרזה שטח סגור ולאחר שדוכאה ההתקוממות בכוח אש חיילי הצאר, החיים שבו למסלולם. מקורות המקורבים לצאר העריכו כי נהרגו 96 איש ונפצעו 300, ואולם מקורות מהפכניים העריכו כי נהרגו 4,000 איש. חוקרים בימינו מעריכים כי נהרגו 1,000 איש. האירוע הצית מרידות ושביתות ברחבי המדינה ומקובל לראות בו את האירוע שהחל את המהפכה.

המשך המרידה

בתקופת המרידה אירעו שביתות רבות שהחלישו את המשק הרוסי ושיתקו חלקים ניכרים ממנו. מלבד זאת אירעו מהומות רבות ברחבי המדינה. בחודש פברואר אירעו שביתות בקווקז ובחודש אפריל בהרי אורל. בנוסף לכך, כל המוסדות האקדמיים נסגרו זמנית בחודש מרץ, כתוצאה מהפגנות תמיכה בפועלים שאורגנו על ידי הסטודנטים (המוסדות האקדמיים נפתחו מחדש רק כשנה לאחר מכן). השבתת רשת הרכבות ב-8 באוקטובר (על פי הלוח הישן) התפתחה במהרה להתקוממות אזרחית במוסקבה ובסנקט פטרבורג שבעקבותיה נוצר סובייט פטרבורג קצר הימים. חסרי-אדמות החלו לתקוף ולשרוף שכונות בערים הגדולות במינסק, בגרודנו ובקאונאס. בנוסף לכך היו שביתות במרכזים תעשייתיים בפינלנד, בפולין ובארצות הבלטיות כנגד הצאר. בעקבות האירועים הללו נהרגו ב-13 בינואר (לפי הלוח היוליאני) 80 איש בריגה שבלטוויה ומספר ימים לאחר מכן בוורשה שבפולין נהרגו 100 איש. אזור סמרה שברוסיה הכריז על פרישה מרוסיה ועל הקמת רפובליקה עצמאית ובעקבות פעולה זו "נקרעו" שטחים מרוסיה לטובת המדינה החדשה. לאחר זמן קצר נכבש אזור סמרה מחדש על ידי חיילי הממשלה. מקרה מעניין נוסף הוא של הרפובליקה של גוריה - רפובליקה שהוקמה במהלך המהפכה על ידי מקומיים באזור גוריה שבדרום-מערב גאורגיה. הרפובליקה החזיקה מעמד מתחילת המהפכה עד ינואר 1906. אז, לאחר מספר ניסיונות כיבוש, נכבשה הרפובליקה באכזריות על ידי חיילי הממשלה.

קבוצה גדולה למדי של מנשביקים הוציאה מכלל פעולה כ-200 מפעלים ברחבי המדינה. מספרם של הפועלים השובתים בחודש ינואר היה 400,000. המספר גדל והגיע ב-13 באוקטובר (לפי הלוח היוליאני) לכ-2 מיליון שובתים.

חלק במרד היה לחיילים הרוסים שערקו מיחידותיהם כדי להצטרף למרד, ובעיקר נודע סיפור המרד על אוניית הקרב פוטיומקין ב-14 ביוני (סיפור שהומחש על ידי הבמאי סרגיי אייזנשטיין בסרטו "אניית הקרב פוטיומקין") ומרד של אוניות של צי הים השחור בראשו עמד פיוטר שמידט.

יהודים

Bund Odessa 1905
בונדיסטים יהודים באודסה עם גופות חבריהם שנהרגו במהפכת 1905

במהלך המהפכה רבים הפכו את היהודים לשעירים לעזאזל משני הצדדים. ההמונים התנפלו על היהודים ועשׂו בהם פוגרומים וגרמו לנזקים בנפש וברכוש. ידועים במיוחד הפוגרומים באודסה, שם לפי הערכה, נהרגו 500 יהודים ביום אחד. סטודנטים גאורגים הגנו בגופם על יהודי העיר ואחד מהם אף שילם על כך בחייו. ב-19 באוקטובר 1905, פרע המון מוסת ביהודים בקישינב. בחודש זה בוצע פוגרום גם ביהודי ויניצה ומספר יהודים נהרגו.[1] כ-200 יהודים היו מאורגנים בקבוצה להגנה עצמית, אך רק למחצית מהם היו אקדחים. 29 יהודים נהרגו, ועשרות נפצעו, אך גם פורעים רבים נהרגו.

לאחר סיום המהפכה אירעו פרעות "המאות השחורות". התוצאה לפריצתן הייתה התמרמרות חוגים בכנסייה על החלשת הכנסייה על ידי הצאר.

בנוסף לפוגרומים הקשים, הצאר טען ש-90 אחוזים מן המהפכנים הם יהודים. בעקבות הפגיעות ביהודים רבים מיהודי רוסיה היגרו אל ארצות הברית ומערב אירופה וחלק קטן היגר לארץ ישראל. בין המהגרים היו סופרים ואנשי רוח רבים ובהם גם שלום עליכם שהיגר לארצות הברית.

רבים מהתנועה הציונית ומחוצה לה תמכו במהפכה: מפלגת הבונד היהודית ברוסיה תמכה במהפכה והובילה אותה בעיירות היהודיות. בנוסף מפלגת מפלגת פועלי ציון תמכה במהפכה אולם לא שיתפה פעולה עם מפלגת הבונד.

סיום ודיכוי

ב-14 באוקטובר 1905 (לפי הלוח הישן) נכתב מנשר אוקטובר על ידי סרגיי ויטה ואלכסיס אובולנסקי והוצג לצאר. במנשר היו נתונות מספר זכויות לאזרחים במדינה. הצאר התווכח שלושה ימים על תוכנו של המנשר, אולם בסופו של דבר, ב-17 באוקטובר 1905 (לפי הלוח הישן, לפי הלוח החדש ב-30 באוקטובר) הצאר חתם על המנשר. בעקבות פרסום המנשר היו הפגנות תמיכה בפרסום המנשר. מרידות רבות הסתיימו, אם בכוח ואם בכניעה מרצון. הצאר הצטער מאוחר יותר על כך שחתם על המנשר, הוא אמר כי הרגיש באותו זמן "בחילה ובושה על הבגידה בשושלת".

ההתנגדות האחרונה הייתה במוסקבה על ידי בולשביקים. בין ה-5 בדצמבר עד ל-7 בדצמבר (לפי הלוח הישן) הבולשבקים גייסו אזרחים לשם שימושם בלחימתם, בעיקר על ידי איומי אלימות על הפועלים. ב-7 בדצמבר שלח הצאר חיילים לעצור את הבולשביקים, וקרבות רחוב מרים ועקובים מדם התפתחו. לאחר לחימה בת שבוע הגיע למקום גדוד מיוחד של הגנרל הרוסי סמנובסקי, שעל ידי שימוש בארטילריה שבר את כוח המורדים. כאשר היו אלפי מתים ברחבי העיר, הבולשביקים נכנעו סופית ב-18 בדצמבר (לפי הלוח הישן).

חלק מן המהפכנים יהיו עתידים להיות לבעלי תפקיד בכיר בברית המועצות. לנין לקח חלק במהפכה, לאון טרוצקי, שהיה באותה העת מנשביק, לקח חלק בסובייט פטרבורג. אחרי המלחמה טרוצקי נאלץ לברוח מרוסיה, וכמוהו עשה גם לנין.

בסך הכול נהרגו 9,000 איש על ידי המהפכנים בשנים 1905-1907. בין ההרוגים היו ראשי ערים, בנקאים, שוטרים, בעלי אדמות ומפעלים, אנשי צבא, אנשי המשטרה החשאית ואף בנו של הצאר אלכסנדר השני, סרגיי אלכסנדרוביץ', שנהרג בעת שיצא מהקרמלין במרכבתו. את ההתנקשויות ארגנו חברי תנועות המפלגה הסוציאל-דמוקרטית הרוסית, הסוציאל-רבולוציונים, אנרכיסטים ואנשים בודדים. בסך הכול היו 3,228 התפרעויות שצרכו התערבות צבאית לשם החזרת הסדר. במהלך המהפכה נגרם נזק כספי של 29 מיליון רובל. בחודש אפריל 1906 החליטה ממשלת רוסיה לקחת הלוואה בסך 900 מיליון רובל בשביל לשקם את הכלכלה הרוסית. נראה כי הצאר "איבד את הביטחון שלו" ושר האוצר הרוסי סרגיי ויטה התפטר והוחלף על ידי איוון גרומקין.

אף על פי שהמהפכה הסתיימה בדצמבר 1905 התחיל ב-1906 אי-שקט נוסף בקרב האיכרים, בממדים קטנים יותר, עד שנת 1908.

השלכות

הצאר ניקולאי השני צלח בדיכוי המרד, אולם הובהר לו שיש לו שתי אפשרויות: דיכוי המתנגדים בגלי מאסרים, או הטיית אוזניים לבקשת בני העם. הצאר בחר בדרך השנייה והוא הקים את הדומה- פרלמנט רוסי שבו ישבו נציגי העם. באפריל 1906 הממשל הציע חוקת יסוד חדשה למדינה.

ההחלטה על הקמת הדומה נתקבלה על ידי הצאר באוגוסט 1905. הדומה הראשונה נבחרה במרץ 1906 והתחילה את דרכה במאי 1906 בראשותו של ראש הממשלה פיוטר סטוליפין. הדומה הראשונה הוחרמה על ידי הסוציאל רבולוציונים, הסוציאליסטים והבולשביקים. הבחירה הייתה באוניברסיטאות ובמכללות ברחבי רוסיה, ורק מי שמלאו לו 25 שנה היה יכול להצביע. בתחילה נראה כי מהפכת 1905 השׂיגה את יעודה והוקם ברוסיה פרלמנט שבו היה רוב לשׂוחרי המודרניזציה, אולם הצאר פיזר את הדומה כל פעם שנראה שהדומה מצרה את צעדיו או מעכבת חוקים שרצה להעביר. מלבד הקמת הדומה, באפריל 1906 הממשל הציע חוקת יסוד חדשה למדינה, שהייתה ידועה מאוחר יותר בכינוי "חוקת 1906". אולם חוקה זו גם לא הביאה עמה בשורה משמעותית.

לאחר ניסיון להתנקש בראש הממשלה פיוטר סטוליפין, הממסד הוציא אלפי רדיקליים להורג במשך 8 חודשים. הגרדומים זכו לכינוי "עניבתו של סטוליפין".

למעשה, המדינה לא השתנתה כתוצאה מהמהפכה, הכוח הפוליטי והעושר של הצאר נותרו בעינם. הדומה נותרה ללא השפעה כמעט, המהפכה דוכאה והצאר שיבש את הפעילות המהפכנית בהצלחה. המנהיגים המהפכנים נאסרו או גלו מן הארץ והקבוצות המהפכניות נותרו מבולבלות ולא בטוחות - האם להצטרף לדומה או לא? התוצאה הייתה פיצול פנימי ובלבול בקרב הקבוצות הרדיקליות עד התמריץ של מלחמת העולם הראשונה.

בעקבות השׂיגיה המבוטלים של מהפכת 1905 נערכו מהפכות נוספות - מהפכת פברואר ומהפכת אוקטובר ב-1917 שהפילו את שלטון הצאר הרוסי ובמקומו הוקמה מדינה קומוניסטית - ברית המועצות.

מהפכת 1905 באומנות

Repin 17October
"17 באוקטובר 1905" מאת איליה רפין

אומנים רבים ברוסיה בחרו להביע ביצירותיהם את מהפכת 1905. בין האומנים הללו אפשר למנות את איליה רפין, הצייר שצייר את "17 באוקטובר 1905". בתאריך 17 באוקטובר 1905 פורסם מנשר אוקטובר ורפין בחר לתאר את חגיגות האנשים לאחר פרסום המנשר. מלבד רפין גם הסופר היהודי שלום עליכם בחר לספר על המהפכה בספרו "המבול", שתיאר אירועים מן המהפכה. גם ולנטין קטייב בחר לתאר את המהפכה בספרו "מפרש בודד מלבין באופק". תיאור נוסף של המרד על אוניית הקרב פוטיומקין קיים בסרטו המפורסם של סרגיי אייזנשטיין, אוניית הקרב פוטיומקין.

לקריאה נוספת

  • מפרש בודד מלבין באופק מאת וו. קטייב
  • המבול מאת שלום עליכם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ על יהודי ויניצה באתר יד ושם (באנגלית)
1905 ברוסיה

1905 ברוסיה הייתה שנה ה-292 מתחילת שליטת שושלת רומנוב במדינה. במהלך השנה הסתיימה מלחמת רוסיה-יפן והגיעו לשיאם אירועי מהפכת 1905.

1906 ברוסיה

1906 ברוסיה הייתה השנה ה-293 מתחילת שליטת שושלת רומנוב במדינה. במהלך השנה נמשך מאבק בין הממשל לבין המהפכנים במסגרת מהפכת 1905.

1907 ברוסיה

1907 ברוסיה הייתה שנה ה-294 מתחילת שליטת שושלת רומנוב במדינה. במהלך השנה הממשל הצליח להביס באופן סופי את הפעילות המהפכנית שהחלה עוד בשנת 1905 - מהפכת 1905.

22 בינואר

22 בינואר הוא היום ה-22 בשנה, בשבוע ה־4 בלוח הגריגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 343 ימים (344 ימים בשנה מעוברת).

אלכסנדר יגורוב

אלכסנדר יגורוב (ברוסית: Александр Ильич Егоров‏ (25 באוקטובר 1883 - 23 בפברואר 1939) קצין בצבא האימפריה הרוסית, מרשל ברית המועצות מראשי הצבא האדום במהלך מלחמת האזרחים ברוסיה ואחריה.

אלכסנדר יגורוב נולד למשפחת פקיד בעיר בוזולוק במחוז סמרה של היום. לאחר סיום גימנזיה הוא התנדב לצבא. בשנת 1905 יגורוב סיים בית הספר לקצינים בקאזאן. במהלך מהפכת 1905 השתתף בפעולות שיטור בקווקז.

בהיותו קצין בשרות סדיר יגורוב השתתף בכל מהלך מלחמת העולם הראשונה ונפצע 5 פעמים. לקראת סיום המלחמה הגיע לדרגת לויטננט קולונל. לאחר מהפכת פברואר יגורוב הצטרף למפלגת הסוציאל-רבולוציונית. במאי 1917 יגורוב נעצר עקב פעילות מהפכנית.

בוריס קוסטודייב

בוריס מיכאילוביץ' קוסטודייב (ברוסית: Бори́с Миха́йлович Кусто́диев; ‏ 7 במרץ 1878 – 28 במאי 1927) היה צייר ומעצב תפאורות רוסי.

גאורגי גפון

גאורגי אפולונוביץ' גפון (17 בפברואר 1870 - 10 באפריל 1906) היה כומר רוסי אורתודוקסי והיה מנהיג פועלים פופולרי לפני מהפכת 1905. גפון היה בן של איכר אמיד באזור פולטבה. הוא רכש השכלה בסמינר תאולוגי. אחרי מות אשתו הוא עבר להתגורר בסנקט פטרבורג, והיה בוגר האקדמיה התאולוגית שם ב-1903.

גפון, שהיה איש של המשטרה החשאית הצארית - האוכרנה, אירגן תנועה שנקראה "התאגדות פועלי המפעלים הרוסיים" בסנקט פטרבורג. מטרות התנועה היו להגן על זכויות הפועלים ברוסיה ולרומם את המורל הדתי שלהם. רק אנשי הכנסייה האורתודוקסית היו רשאים להיות חברים בתנועה. תוך זמן קצר היו לתנועה 12 סניפים ו-8,000 חברים וגפון שאף להתפשטות המפלגה אף לקייב ומוסקבה.

גפון, שבתחילה היה סוכן שתול של המשטרה כדי למנוע פעילות מהפכנית, ניתק את הקשר עמם ורצה לשאוף לתוכניותיו שלו. מסוף 1904 גפון שיתף פעולה עם החוגים הרדיקליים, ורצה בחיסול המשטר האוטוקרטי של הצאר ניקולאי השני.

ב-22 בינואר 1905 הוא ארגן יחד עם חבריו לתנועה צעדה לעבר ארמון החורף של הצאר בסנקט פטרבורג. תהלוכה זו נסתיימה בטרגדיה (ראו יום ראשון העקוב מדם (1905)). באותו אירוע, חיילי הצאר ירו על המפגינים ואלו הגנו על גפון והוא אפילו לא נפצע. לאחר האירוע, שהחל את מהפכת 1905, נמלט גפון מרוסיה, וחזר רק לאחר פרסום מנשר אוקטובר. גפון שמר על קשר עם האוכרנה. בתור חשוד בהיותו סוכן שתול, גפון נתלה בצריף פיני על ידי פנחס רוטנברג (לימים מייסד חברת החשמל בארץ ישראל) בהתאם לגזר דין של המפלגה הסוציאל-רבולוציונית.

דער פריינד

דער פֿרײַנד (נכתב גם פְרַיינְד; יידיש: "הידיד") היה העיתון היומי הראשון ביידיש שראה אור באימפריה הרוסית. העיתון נוסד בשנת 1903 על ידי שאול גינזבורג בסנקט פטרבורג, שבה יצא לאור עד לשנת 1908, אז עבר לוורשה והמשיך להתפרסם בה עד לשנת 1913.

על אף שקדמו לו עיתונים ביידיש, היה "דער פֿרײַנד" בגדר תקדים מבחינת היקף קוראיו, וסימן את הדרך לעבר תרבות היידיש התוססת שבין מלחמות העולם.

העיתון עשה את צעדיו הראשונים באווירה ציונית מתונה - עמדה אשר אינה עומדת בקנה אחד עם ההנחה הקונוונציונלית שהיידישיסטים באשר הם נטו חסד לערכי הבונד דווקא.

במהלך מהפכת 1905 והפוגרומים אשר ליוו אותה, הפך העיתון כיוון ואימץ עמדה שמאל-רדיקלית, אשר תמכה במהפכנים הרוסים. ב-12 בדצמבר 1905 הופסקה הוצאתו ידי השלטונות, אך הוא המשיך לצאת במשך ארבעה חודשים תחת השם "דאָס לעבן", שמו של מדורו הספרותי.

בשנת 1909 עבר העיתון לוורשה.

עם עורכי העיתון נמנה הסופר אלתר קציזנה.

העורך הראשון של המדור הספרותי בעיתון היה העיתונאי ד"ר יוסף לוריא, אשר פרש ממנו כאשר מגמת העיתון הפכה שמאל-רדיקלית.

הדומה של האימפריה הרוסית (כינוס 1906)

הדומה של האימפריה הרוסית (כינוס 1906) - היה מוסד פרלמנטרי נבחר ראשון באימפריה רוסית. הוא כונס בעקבות אירועי מהפכת 1905. הדומה קיימה מושב אחד בלבד והתקיימה רק 72 ימים באביב-קיץ 1906 עד שפוזרה על ידי ניקולאי השני.

הזמן

הזמן היה עיתון בשפה העברית שיצא לאור ברוסיה בין השנים 1903–1915, בתחילתו במתכונת של פעמיים בשבוע ובהמשכו כעיתון יומי. מייסד העיתון ועורכו הראשון היה בן-ציון כ"ץ, ומ-1907 ערך אותו פייבל מרגולין. עם עורכי העיתון נמנו דוד פרישמן ופסח גינזבורג.

הגיליון הראשון של הזמן הופיע בסנקט פטרבורג, בירת האימפריה הרוסית, ב-9 בינואר 1903. החל מה-16 בדצמבר 1903 הפך לעיתון יומי. בהמשך הועברה מערכת העיתון לעיר וילנה שבתחום המושב (באזור ליטא). הגיליון הראשון בווילנה יצא ב-1 בדצמבר 1904. שיא תפוצת העיתון היה 8,000 גיליונות.

הידיעה הראשונה על פרעות קישינב, שאירעו ב-אפריל 1903, התפרסמה בעיתון זה. הפרסום כלל גם מחאה כנגד הממשלה, שניסתה למנוע את פרסום הידיעות על הפוגרום. לאחר מהפכת 1905 שהתרחשה ברוסיה פרסם הזמן הנוסח המדויק של החוקה הרוסית. זה היה פרסום ראשון של החוקה, עתוני רוסיה האחרים העתיקו את הידיעה מהזמן.

בין השנים 1905-1908 היה ישראל חיים טביוב שותף לכתיבת ועריכת העיתון. היה העורך המדיני של העיתון וכתב טור שבועי בשם "מעניין לעניין".

ב-1906 פרסם הזמן את ה"כרוז הוויבורגי" שצירי הדומה הראשונה הוציאו אחרי שהצאר ניקולאי השני פיזר אותה ביולי 1906. בכרוּז קראו להמונים הרוסיים להתקומם נגד המשטר. הפרסום נעשה בניגוד לצו איסור פרסום של השלטונות הרוסים. בעקבות פרסום הכרוז ישב כ"ץ בשנת מאסר בעיר גורי-גורקי.

בעיתון פורסמו מאמריו של שמריהו לוין נגד אחד העם בגלל בקורתו על הרומן של הרצל - אלטנוילנד. אחד העם פרסם בעיתון את מאמריו נגד מקס נורדאו כתגובה למאמרו המעליב של נורדאו כנגד אחד העם בעיתון "די ולט".

העיתון עסק גם בנושאים ספרותיים. במקביל לעיתון יצא לאור ירחון ספרותי בעברית בעריכת דוד פרישמן שעסק גם בספרות כללית ולא רק ספרות יהודית. בעיתון פורסמו יצירות של שאול טשרניחובסקי, חיים נחמן ביאליק, דבורה בארון, יצחק דב ברקוביץ, זלמן שניאור, אורי ניסן גנסין ועוד.

בנוסף מערכת הזמן הוציאה לאור עיתון ילדים בשם "החיים והטבע", וכן עיתון ביידיש בשם "צייט" שיצא בשנת 1906.

אחת היצירות המפורסמות שפורסמו בהזמן הייתה יצירתו של ביאליק "בעיר ההריגה" שיצאה בעקבות פרעות קישינב. בגלל דרישות הצנזור הרוסי הושמטו ממנה מספר שורות ושמה של הפואמה שונה ל"משא נמירוב".

לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה הועבר העיתון לפיקוח צנזורה צבאית, בעקבות כך נסגר בשנת 1915.

המהפכה הרוסית (1917)

המהפכה הרוסית של 1917 היא שם כולל לשתי המהפכות שהתרחשו באימפריה הרוסית במהלך שנת 1917, פירקו את השלטון האוטוקרטי הצארי והובילו לכינונה של ברית המועצות.

הראשונה הייתה מהפכת פברואר (מרץ לפי הלוח הגרגוריאני), בה ויתר הצאר ניקולאי השני על כס המלכות, השלטון עבר לממשלת מעבר בראשותו של גאורגי לבוב ואחריו אלכסנדר קרנסקי. זו היוותה הפסקה חטופה באבסולוטיזם הפוליטי ברוסיה.

השנייה הייתה מהפכת אוקטובר, בה הבולשביקים, בראשות ולדימיר איליץ' לנין, הפילו את הממשלה הליברלית של קרנסקי ותפסו את השלטון. מהפכה זו קרויה גם "המהפכה הבולשביקית", ו"מהפכת אוקטובר". אז הוקם שלטון קומוניסטי דיקטטורי בברית המועצות, שהתקיים עד 1991. מהפכת אוקטובר הביאה בהמשך, לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה (1918) למלחמת אזרחים ברוסיה מלחמה זו הסתיימה בניצחון הבולשביקים.

המפלגה הדמוקרטית החוקתית

המפלגה הדמוקרטית החוקתית (ברוסית: Конституционная Демократическая партия; חבריה כונו באופן בלתי-רשמי קדטים, על פי ראשי התיבות של שם המפלגה ברוסית, ק"ד) הייתה מפלגה פוליטית ליברלית מובילה באימפריה הרוסית בראשית המאה העשרים ובתקופת המהפכה. המפלגה, שהוקמה בעקבות אירועי מהפכת 1905 והורכבה בעיקר מבני מעמד הביניים המשכיל, אנשי מקצוע, אקדמאים וחברי ה"זמסטוו" (Земство -מועצות ממשל המקומי הנבחרות שהוקמו כחלק מהרפורמות של אלכסנדר השני ב-1864) שמה לה למטרה לקדם ברוסיה רפורמות פוליטיות, זכויות אזרח ודמוקרטיה ליברלית על פי קווים מערביים. המפלגה הונהגה על ידי ההיסטוריון פאבל מיליוקוב.

העשור הראשון של המאה ה-20

העשור הראשון של המאה העשרים החל ב־1 בינואר 1900 והסתיים ב־31 בדצמבר 1909.

ב-1905 מלחמת רוסיה-יפן פרצה בעקבות סכסוך בין רוסיה ליפן על השליטה בצפון מזרח האימפריה הסינית המתפוררת, ובעיקר על חבל מנצ'וריה וחצי האי קוריאה. תבוסתה של רוסיה במלחמה הכתה בהלם את העולם כולו. העובדה שמדינה לא מערבית הצליחה להביס בשדה הקרב מעצמה גדולה כרוסיה הפיחה רוח חיים בתנועות אנטי-קולוניאליות בעולם כולו. ברוסיה התחוללה בהמשך מהפכת 1905 אשר במסגרתה סוציאליסטים וליברלים ניסו ללא הצלחה להפיל את שלטון הצאר הרוסי. מהפכת 1905 תהווה בהמשך השראה למהפכת 1917 שתוביל להפלת שלטון הצאר הרוסי ולהקמת ברית המועצות הקומוניסטית.

בשנת 1902 הסתיימה מלחמת הבורים השנייה בניצחון אנגלי. בשנה זו מסתיימת גם מלחמת ארצות הברית-הפיליפינים בניצחון אמריקאי, בעוד ש-10% מאוכלוסיית הפיליפינים באותה העת נהרגה בעקבות המלחמה (רובם מרעב ומחלות).

בשנת 1905 המדען הגרמני אלברט איינשטיין מגבש את תורת היחסות אשר שינתה את תפיסת העולם האנושית בכל הנוגע למושגי היסוד של הפיזיקה: זמן, מרחב, מסה ואנרגיה.

ולדימיר איליץ' לנין

ולדימיר אִילִיץ' אוּליַאנוֹב (ברוסית: Влади́мир Ильи́ч Улья́нов להאזנה (מידע • עזרה) ‏; 10 באפריל 1870 (כך על פי הלוח היוליאני שהיה נהוג ברוסיה בזמנו; על פי הלוח הגרגוריאני: 22 באפריל)‏ – 21 בינואר 1924), הידוע בכינוי לֶנִין (Ленин), היה מהפכן רוסי ואידאולוג מרקסיסטי, מנהיג מהפכת אוקטובר ב-1917 ומייסד ברית המועצות. הנהיג את המדינה הסוציאליסטית בשנותיה הראשונות והיה בעל השפעה מכרעת על התפתחותה.

לנין נודע כסופר מרקסיסטי פורה במיוחד וכנואם מצטיין שהותיר השראה רבה על סובביו. האידאולוגיה שפיתח, שזכתה לכינוי "לניניזם", השפיעה רבות על החשיבה המרקסיסטית בדורות הבאים, והמהפכה הקומוניסטית שהנהיג הייתה לאחד מהאירועים המעצבים של המאה העשרים.

יום ראשון העקוב מדם (1905)

יום ראשון העקוב מדם (ברוסית: Кровавое воскресенье) אירע ב-22 בינואר 1905 והתחיל את מהפכת 1905. מפגינים בלתי חמושים החלו לצעוד לעבר ארמון החורף של הצאר בסנקט פטרבורג. יום קודם לכך, בישיבה בראשות שר הפנים פיוטר סביאטופולק-מירסקי סוכם לא לתת למפגינים להגיע לכיכר הארמון. חיילי המשמר המלכותי של הצאר ניקולאי השני ירו במפגינים. מארגן האירוע היה גאורגי גפון, איש דת, סוכן שתול לשעבר של המשטרה החשאית הצארית, ומנהיג תנועת פועלים פופולרית.

מיכאיל פרונזה

מיכאיל פרונזה (ברוסית: Михаил Васильевич Фрунзе;‏ 21 בינואר (הלוח היוליאני, 2 בפברואר הלוח הגרגוריאני) 1885 - 31 באוקטובר 1925) היה מהפכן, מראשי הצבא האדום במהלך מלחמת האזרחים ברוסיה וקומיסר עממי לענייני צבא בשנת 1925.

פרונזה נולד למשפחת חובש צבאי בבישקק (אז בתחומי האימפריה הרוסית, היום בקירגיזיה). אביו היה ממוצא מולדובני ואמו הייתה רוסיה. לאחר סיום הלימודים באלמטי, פרונזה עבר לסנקט פטרבורג והתחיל קורס לימודים בטכניון המקומי. בשנת 1904 הוא התקבל למפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית הרוסית וכבר בנובמבר אותה שנה נעצר בפעם הראשונה. במהלך אירועי יום ראשון העקוב מדם פרונזה השתתף בהפגנה על כיכר הארמון ונפצע.

פרונזה היה פעיל מאוד במהלך מהפכת 1905. הוא היה מראשי השביתה הכללית באיבנובו והשתתף בהתקוממות מזוינת בדצמבר 1905 במוסקבה. בשנת 1907 הוא נעצר ונשפט ל-4 שנות עבודות פרך. על ניסיונות לרצוח שוטרים פרונזה נשפט פעמיים לעונש מוות שהומר לעבודות פרך. בשנת 1914 הוא נשלח לגלות ללא מועד שחרור לכפר בסביבת אירקוטסק. בשנת 1915 הוא נמלט לצ'יטה, קיבל זהות חדשה והחל לעבוד במוסד ממשלתי. בשנת 1916 פרונזה תחת זהות בדויה (מיכאילוב) עבר למוסקבה ואחר כך למינסק. באפריל 1916 בהתאם להנחיות המפלגה פרונזה החל לעבוד במשרד העורף של הצבא.

מלחמת רוסיה–יפן

מלחמת רוסיה–יפן (ברוסית: Русско-японская война; ביפנית: 日露戦争) התנהלה בין ה-8 בפברואר 1904 ל-5 בספטמבר 1905. המלחמה פרצה בעקבות סכסוך בין רוסיה ליפן על השליטה בצפון-מזרח האימפריה הסינית המתפוררת, ובעיקר על חבל מנצ'וריה וחצי האי קוריאה.

הקרב הראשון במלחמה היה התקפה של הצי הקיסרי היפני על בסיס הצי הרוסי הקיסרי בפורט ארתור ב-8 בפברואר 1904. המלחמה הסתיימה בניצחון היפנים לאחר תבוסת הצי הרוסי בקרב צושימה (27–28 במאי 1905) וכניעת המבצר הרוסי פורט ארתור. מפלתה של רוסיה הייתה אחד הגורמים לפרוץ מהפכת 1905.

תבוסתה של רוסיה במלחמה הכתה בהלם את העולם כולו. העובדה שמדינה לא-מערבית הצליחה להביס בשדה הקרב מעצמה גדולה כרוסיה הפיחה רוח חיים בתנועות אנטי-קולוניאליות בעולם כולו.

אף על פי שנציגים ממדינות רבות נשלחו לחזות בקרבות מלחמת רוסיה-יפן השכילו מעטים בלבד להבין את משמעות השינויים שחלו בשדה הקרב, ולקחי המלחמה לא הופקו עשר שנים לאחר מכן בשדות הקטל של מלחמת העולם הראשונה.

סובייט

סוֹבְיֵיט (ברוסית: сове́т. בתרגום לעברית, "מועצה") היה גוף שלטוני בברית המועצות. הסובייטים היו מועצות מהפכניות שנבחרו על ידי אזרחי המדינה. בתחילת הדרך היו סובייטים נפרדים לנציגי הפועלים, האיכרים והחיילים. בהמשך הם התאחדו, ושמם הרשמי היה "סובייט של העם".

ברית המועצות הייתה ברית רפובליקות שבה השלטון נתון בידי מועצות נבחרות - הסובייטים. חברי הסובייט התאספו לישיבות ופעלו בנוסף לעבודתם הרגילה. הסובייט היה יחידת הממשל הראשונית בברית המועצות, והיו לו פונקציות חוקתיות וביצועיות. בחוקת ברית המועצות שגובשה ב-1918 הוגדר הסובייט כיחידת ממשל רשמית של מקום ואזור.

הסובייט הראשון הוקם בשנת 1905 בעיר איבנובו ומטרתו הייתה ניהול השביתה במפעלי העיר. בסך הכל במהלך מהפכת 1905 הוקמו 62 סובייטים. כולם פוזרו עם דיכוי המהפכה וחבריהם הוענשו.

במהלך מהפכת פברואר הסובייטים הוקמו מחדש, ולקראת מרץ 1917 פעלו כ-600 סובייטים ברמות שונות. תוך זמן קצר הם אורגנו לרמות שונות, ולמעשה היו שלטון אלטרנטיבי לממשלה.

לאחר מהפכת אוקטובר הועבר השלטון במדינה לידי מועצת הסובייטים.

סרגיי ויטה

הרוזן סרגיי יולייביץ' וִיטֵּה (ברוסית: Серге́й Ю́льевич Ви́тте; הולנדית: Witte;‏ 29 ביוני 1849 - 13 במרץ 1915), נודע גם בתור סרגיוס ויטה היה מדינאי רב השפעה ומי שעמד בראש תיעושׂ האימפריה הרוסית. הוא היה גם מחבר מנשר אוקטובר וקידם את החוקה הרוסית הראשונה. וייטה גם היה ראש מועצת השׂרים (ראש הממשלה הרוסית).

הוא נולד בטביליסי שבגאורגיה בשנת 1849 במשפחה של גרמנים-בלטים. למד באוניברסיטת אודסה. לאחר הלימודים עבד במערכת מסילות הברזל.

בתפקידו של ויטה כשׂר האוצר הרוסי מ-1892, ביצע רפורמות רבות ברוסיה שהראשונה ביניהן הייתה תיעושׂ המדינה. עזב את התפקיד בשנת 1903. בשנים 1905–1906 היה ראש הממשלה. במהלך מהפכת 1905 נאלץ להתפטר לטובת מחליפו איוואן גורמיקין.

התחתן עם יהודיה שהתנצרה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.