מהפכת פברואר

מהפכת פברואר של 1917 באימפריה הרוסית הייתה השלב הראשון במהפכה הרוסית. תוצאתה המיידית הייתה ויתורו של הצאר ניקולאי השני על כס המלוכה ברוסיה.

Демонстрация работниц Путиловского завода в первый день Февральской революции 1917
הפגנת עובדי בית החרושת פוטילוב

תולדותיה של המהפכה

חוסר שביעות הרצון מדרך ניהול המדינה בידי הצאר, ובעיקר מהשתתפותה של רוסיה במלחמת העולם הראשונה היו מהגורמים העיקריים למהפכה. המהפכה נעשתה על ידי נטילת סמכויותיו של הצאר. המשטר החדש הורכב מברית בין הליברלים ובין הסוציאליסטים שרצו לחולל רפורמה פוליטית ולכונן רשות מבצעת ואספה נבחרת שייבחרו באופן דמוקרטי.

הפגנת נשים בפטרוגרד בקריאה ל"לחם ושלום", הביאה למהפכה עממית נרחבת שמיגרה את המשטר הצארי. במחצית הראשונה של חודש פברואר גרם מחסור במזון למהומות בבירה פטרוגרד. ב-18 בפברואר (על פי הלוח היוליאני הישן, 3 במרץ על פי הלוח הגרגוריאני) הכריזו עובדי בית החרושת הגדול בעיר, "בית חרושת פוטילוב", על שביתה; השובתים פוטרו וכמה חנויות נסגרו, מה שעורר תסיסה במפעלים אחרים. ב-23 בפברואר (לפי הלוח היוליאני. ב-8 במרץ לפי הגרגוריאני) נערכו פגישות ואספות לרגל יום האישה הבינלאומי, שלבשו בהדרגה אופי פוליטי וכלכלי. אלה נמשכו גם בימים שלאחר מכן. גדוד חיילים נשלח לדכא את ההתקוממות, אבל רבים מן החיילים ירו בקציניהם או ערקו והצטרפו למתקוממים. היה ברור שהצאר איבד כמעט לגמרי את השליטה במדינה. מקורביו פנו אליו בבקשה לוותר על הכס לטובת אחיו, מיכאיל אלכסנדרוביץ'. הצאר ניקולאי השני נשמע להם, ויתר על כסאו ב-2 במרץ (לוח יוליאני, 15 במרץ לוח גרגוריאני), אך מיכאיל סירב לקבל עליו את המלוכה. בנקודה זו, כאשר מוסרות השלטון בלאו הכי כמעט והותרו, איבדה המלוכה את שארית סמכויותיה, ואלו עברו לידי ממשלת המעבר.

בראשות ממשלת המעבר שהחליפה את הצאר עמד בתחילה אריסטוקרט ליברלי, הנסיך גאורגי לבוב, אבל בעקבות כישלונותיה של ממשלתו הוחלף בידי הסוציאליסט אלכסנדר קרנסקי. בימי קרנסקי הוסיפה רוסיה להיות מעורבת במלחמת העולם הראשונה, והוא לא הצליח להתמודד עם הבעיות שעמדו בפני רוסיה. הלחצים מימין (מצד כוחות כדוגמת אלה שעמדו מאחורי פרשת קורנילוב, שחולל הפיכה צבאית כושלת באותה תקופה) ומשמאל (בעיקר מידי הבולשביקים) הקשו מאוד על הממשלה. ב-1 במרץ 1917 פרסם "הסובייט של פטרבורג של נציגי הפועלים והאיכרים" את "הוראה מס' 1", שהורתה לצבא להישמע להוראותיה ולא להוראות ממשלת המעבר. בסופו של דבר הופלה ממשלת המעבר בכוח במהפכת אוקטובר.

אירועי המהפכה

S3-9
שומרים בדומה מחוץ לאולם המליאה שבו נעצרו שרי ממשלת הצאר, 1917
  • 23 בפברואר (8 במרץ) - מחסור באספקת לחם לתושבי הבירה. תחילת הפגנות הפועלים, בייחוד במפעל פוטילוב.
  • 24 בפברואר (9 במרץ) - המשך ההפגנות. מצטרפים פועלים ממפעלים אחרים ומספר השובתים מגיע ל-90 אלף. השביתה מתחילה להיות הפגנה פוליטית נגד השלטון.
  • 25 בפברואר (10 במרץ) - מפקד כוחות הצבא בעיר מקבל פקודה מהצאר לפעול להפסקת ההפגנות והמהומות בעיר. בשביתה הכללית בעיר משתתפים 240 אלף פועלים. ההפגנות מתרחבות למוסדות הלימוד.

תחילת המאבק המזוין בין השובתים לכוחות הביטחון. הצבא אינו משתתף בפעולות הדיכוי. בערב הצאר שולח מברק אל מפקד הצבא ודורש להשתלט על המצב בעיר עד למחרת.

לפי צו קיסרי הופסקו ישיבות הדומה.

  • 26 בפברואר (11 במרץ) - ההפגנות בעיר נמשכות. התחבורה הציבורית מושבתת. חיילים מסרבים לירות במפגינים. כוחות המשטרה משתלטים על מרכז העיר. חברי הדומה מחליטים שלא לקבל את הצו הקיסרי ולא להפסיק את פעילות הדומה, וממנים ועדה זמנית. בפועל פירוש הדבר שהדומה משתתפת במרד.

בערב, בישיבה בראשות ראש הממשלה ניקולאי גוליצין, הוחלט להכריז על מצב חירום צבאי בעיר.

  • 27 בפברואר (12 במרץ) - תחילתו של מרד בצבא. לקראת סוף היום 66 אלף חיילים תומכים במהפכה. בתוך יומיים רובם של 170,000 החיילים בעיר משתתפים בהפגנות. הפועלים המורדים מתחמשים בנשק ממחסני הצבא - כ-40 אלף רובים ו-30 אלף אקדחים. המפגינים משתלטים על בתי הסוהר ומשחררים את כל האסירים, כולל האסירים הפליליים. בעיר החל מצוד אחר שוטרים.

סמוך לשעה 2 בצהריים המפגינים נכנסים לארמון טבריצ'סקי שבו מתקיימות ישיבות הדומה. לאור הנסיבות חברי הדומה חייבים להכריע אם להצטרף למהפכה או להישאר נאמנים לצאר. לפי החלטת הוועדה הזמנית הדומה מכריזה שהשלטון במדינה עובר לידיה.

באותו הזמן מוקם סובייט פטרוגרד בראשות ניקולאי צ'כאידזה וסגנו אלכסנדר קרנסקי. הסובייט מחליט לתמוך בהחלטות הדומה, אבל לא להשתתף בממשלה זמנית.

הממשלה בראשות ניקולאי גוליצין מחליטה לשלוח מברק אל הצאר ולהודיעו שהממשלה אינה שולטת במצב ומציעה להתפזר.

סובייט פטרוגרד מפרסם את "פקודה מס' 1" ולפיה הצבא כפוף לסובייט. לפיכך פורץ תוהו ובוהו שלטוני במדינה: הסובייט והממשלה הזמנית קיימים בעת אחת.

  • 2 במרץ (15 במרץ) - בקרון רכבת בקרבת פסקוב מכריז ניקולאי השני שהוא מוותר על השלטון ומעביר אותו לאחיו מיכאיל, אך אחיו מסרב לשלוט.

מוקמת ממשלת המעבר הרוסית בראשות גאורגי לבוב.

ראו גם מקורות קשורים לעניין

קישורים חיצוניים

1917 ברוסיה

1917 ברוסיה הייתה שנה ה-304 ואחרונה של שליטת שושלת רומנוב במדינה. במהלך השנה התרחשה מהפכת פברואר שגרמה לסיום המונרכיה במדינה ומהפכת אוקטובר שהביאה את ולדימיר לנין לשלטון.

אוקראינה

אוּקְרָאִינָה (באוקראינית: Україна) היא מדינה במזרח אירופה. היא גובלת בים השחור בדרום, ברוסיה במזרח ובצפון-מזרח, בבלארוס בצפון, בפולין בצפון-מערב, בסלובקיה ובהונגריה במערב וברומניה ובמולדובה בדרום-מערב.

למרות שאוקראינה אינה חלק מרוסיה, הן המנטליות והן השפה בה נחשבות כדומות לשכנתה הרוסית, אך היחסים המדיניים בין המדינות נמצאים בשפל שיא, בעיקר לאור משבר אוקראינה והמעורבות הרוסית במלחמת האזרחים באוקראינה.

אוקראינה שוכנת על שטחים שהשתייכו בעבר לאיחוד הפולני-ליטאי, לאימפריה הרוסית ולברית המועצות. הישויות המדיניות הראשונות באזור היו רוס של קייב, נסיכות גאליץ'-וולין והאוטונומיה הקוזאקית. אוקראינה הפכה עצמאית בשנת 1917 בעקבות מהפכת פברואר ומלחמת העולם הראשונה, אך תוך שנתיים הצטרפה כאחת הרפובליקות לברית המועצות. אוקראינה קיבלה את עצמאותה המדינית המלאה לאחר התפרקות ברית המועצות, בשנת 1991.

אלכסנדר גוצ'קוב

אלכסנדר גוצ'קוב (ברוסית: Александр Иванович Гучков;‏ 14 באוקטובר 1862, מוסקבה – 14 בפברואר 1936, פריז), היה פוליטיקאי רוסי, יו"ר מפלגת ברית 17 באוקטובר, יו"ר הדומה, שר הביטחון בממשלה הראשונה שהוקמה לאחר מהפכת פברואר.

אלכסנדר קרנסקי

אלכסנדר פיודורוביץ' קֶרֶנסקי (ברוסית: Александр Фёдорович Керенский; ‏22 באפריל (על פי הלוח היוליאני; 4 במאי על פי הלוח הגרגוריאני) 1881 – 11 ביוני 1970) היה פוליטיקאי רוסי, חבר במפלגה הסוציאל-רבולוציונית שכיהן כראש הממשלה השני של ממשלת המעבר הרוסית לאחר מהפכת פברואר, והודח על ידי הבולשביקים במהפכת אוקטובר.

ארמון החורף

ארמון החורף (ברוסית: Зи́мний дворе́ц) היה בית החורף של הצארים הרוסים בשנים 1732–1917. הוא נמצא על גדת נהר הנייבה, בסנקט פטרבורג שברוסיה. בנייתו הייתה הדרגתית ומבנהו עודכן לאורך רוב המאה ה-18, אך בין השנים 1754-‏1762 הוא הורחב באופן משמעותי וקיבל את המראה הדומה למבנה הקיים כיום.

החזית הדרומית של הארמון יוצאת לכיכר הארמון. הוא עוצב על ידי ברטולומאו רסטרלי, בסגנון אדריכלות הבארוק, בצבעים ירוק-לבן, הכולל 1,786 דלתות ו-1,945 חלונות. יקטרינה הגדולה הייתה המלכה הראשונה שקבעה בארמון המורחב את משכנה.

כיום הארמון הוא חלק ממבני מוזיאון ארמיטאז', אשר מחזיק באחד מאוספי האמנות הגדולים והחשובים בעולם. כחלק מהמוזיאון, רבים מ-1,057 חדריו ואולמותיו פתוחים לקהל הרחב.

תקיפת הארמון בידי הסובייטים הייתה ציון הדרך הראשון של מהפכת אוקטובר. אחרי מהפכת פברואר ברוסיה, שימש ארמון החורף כמפקדה של הממשלה הזמנית הרוסית.

גאורגי לבוב

הנסיך גאורגי ייבגנייביץ' לבוב (ברוסית: Георгий Евгеньевич Львов;‏ 2 בנובמבר 1861 (הלוח היוליאני) - 7 במרץ 1925 (הלוח הגרגוריאני), מדינאי רוסי וראש הממשלה הרוסי הראשון שלאחר הצאר, במהלך ממשלת המעבר הרוסית שלאחר מהפכת פברואר. הוא כיהן בתפקיד זה מה־23 במרץ עד ה־21 ביולי 1917 (לוח יוליאני).

המהפכה הרוסית (1917)

המהפכה הרוסית של 1917 היא שם כולל לשתי המהפכות שהתרחשו באימפריה הרוסית במהלך שנת 1917, פירקו את השלטון האוטוקרטי הצארי והובילו לכינונה של ברית המועצות.

הראשונה הייתה מהפכת פברואר (מרץ לפי הלוח הגרגוריאני), בה ויתר הצאר ניקולאי השני על כס המלכות, השלטון עבר לממשלת מעבר בראשותו של גאורגי לבוב ואחריו אלכסנדר קרנסקי. זו היוותה הפסקה חטופה באבסולוטיזם הפוליטי ברוסיה.

השנייה הייתה מהפכת אוקטובר, בה הבולשביקים, בראשות ולדימיר איליץ' לנין, הפילו את הממשלה הליברלית של קרנסקי ותפסו את השלטון. מהפכה זו קרויה גם "המהפכה הבולשביקית", ו"מהפכת אוקטובר". אז הוקם שלטון קומוניסטי דיקטטורי בברית המועצות, שהתקיים עד 1991. מהפכת אוקטובר הביאה בהמשך, לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה (1918) למלחמת אזרחים ברוסיה מלחמה זו הסתיימה בניצחון הבולשביקים.

הרפובליקה הדמוקרטית הפדרלית של עבר הקווקז

הרפובליקה הדמוקרטית הפדרלית של עבר הקווקז (ברוסית: Закавказская демократическая Федеративная Республика) הידועה גם בשם הפדרציה של עבר הקווקז (פברואר 1918 - מאי 1918) הייתה מדינה שהתקיימה זמן קצר בלבד וכללה את האזורים שבהן משתרעות כיום ארמניה, אזרבייג'ן וגאורגיה.

אחרי מהפכת פברואר, ממשלת המעבר הרוסית כוננה ועדה טרנס-קווקזית מיוחדת ((Особый Закавказский Комитет (ОЗАКОМ), כדי שתשלוט באזור. לאחר מהפכת אוקטובר היא הוחלפה על ידי הרפובליקה של עבר הקווקז, והקומיסריון של עבר הקווקז, וזו האחרונה הוחלפה ברפובליקה הדמוקרטית הפדרלית של עבר הקווקז.

כינוס הסג'ם הטרנס-קווקזי היה ב-10 בפברואר 1918 והונהג על ידי המנשביק הגאורגי, ניקולאי צ'לידזה. ב-24 בפברואר הכריז הסג'ם כי עבר הקווקז היא פדרציה דמוקרטית ועצמאית. טורקיה החלה בפלישה לשטחים שהיו בשליטת הרפובליקה ותוך זמן קצר החלה גם פלישה גרמנית לגאורגיה. לאור הבעיות להתמודד עם פלישות מבחוץ ובעיות פנימיות, הפדרציה התפרקה באופן רשמי כאשר גאורגיה הכריזה בטביליסי על עצמאותה ב-26 במאי. כעבור יומיים, ב-28 במאי, הכריזו ארמניה ואזרבייג'ן על עצמאותן.

הרפובליקה העממית של אוקראינה

הרפובליקה העממית של אוקראינה (באוקראינית: Українська Народна Республіка) או הרפובליקה העממית האוקראינית הייתה רפובליקה בחלק מהשטח של אוקראינה המודרנית לאחר המהפכה הרוסית. לקראת סופה מנהיגה היה סמיון פטליורה.

ה"צנטרלנה רדה" (המועצה המרכזית) הוקמה ב-17 במרץ 1917, זמן קצר לאחר מהפכת פברואר. בזמן הקרבות בקייב בין תומכי ממשלת המעבר הרוסית והבולשביקים, תמכה המועצה בבולשביקים. לאחר סילוק כוחות הממשלה, ב-22 בנובמבר 1917, הכריזה המועצה על רפובליקה אוקראינית אוטונומית, עדיין כחלק מרוסיה. לאחר מכן, בחרקוב, הכריזו הבולשביקים על הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של אוקראינה, מה שהוביל לתסיסה בקרב האוקראינים. מיד אחר כך נכנס הצבא האדום לאוקראינה.

ב-22 בינואר 1918 ערכה המועצה את הקונגרס הרביעי שלה. שלושה ימים מאוחר יותר, ב-25 בינואר, הודיעה על שבירת הקשרים עם רוסיה הבולשביקית והכריזה על מדינה אוקראינית עצמאית, בעקבות האיחוד עם הרפובליקה העממית של מערב אוקראינה.

הבולשביקים תקפו את המדינה שאיבדה שטח רב לצבא האדום והייתה חייבת לבקש עזרה חיצונית; בעקבות כך, ב-9 בפברואר 1918 חתמה על חוזה ברסט-ליטובסק כבעלת בריתה של האימפריה הגרמנית. גרמניה הדפה את הבולשביקים אל מחוץ לאוקראינה, אך בו בזמן החלה האוכלוסייה האוקראינית להתנגד למועצה. בגלל ויכוחים פנימיים רבים ואי יכולת לשלוט במדינה, ב-29 באפריל 1918 פירקו הגרמנים את המועצה המרכזית.

את המועצה החליפה ממשלה שמרנית בראשות פבלו סקורופדסקי ואת הרפובליקה העממית של אוקראינה החליפה "מדינה אוקראינית" (Ukrayins’ka derzhava). סקורופדסקי, גנרל לשעבר בצבא האימפריה הרוסית, הוביל שלטון שהעדיף בעלי אדמות וריכז את הכוח בצמרת, למרות שבפועל היה ממשלת בובות של גרמניה. לממשלה הייתה תמיכה מועטה מפעילים אוקראינים, אך בניגוד למועצה המרכזית, היא השכילה ליצור מערכת אדמיניסטרטיבית יעילה שיצרה קשרים דיפלומטיים עם מדינות רבות ואף חתמה על הסכם שלום עם ברית המועצות. תוך מספר חודשים, הממשלה הדפיסה מיליוני ספרים בשפה האוקראינית והקימה בתי ספר אוקראינים רבים, שתי אוניברסיטאות ואת האקדמיה האוקראינית למדע.

כמו כן, תמכה הממשלה בנתינת אדמות איכרים שהולאמו לבעלי נכסים עשירים. מעשים אלו הובילו למתיחות, הוקמה תנועת איכרים פרטיזנים ונעשו שורה של התקוממויות חמושות. נעשה משא ומתן כדי לקבל תמיכה מחברי המועצה המרכזית לשעבר סמיון פטליורה וולדימיר ויניצ'נקו, אך הם רצו להפיל את סקורופדסקי לבדם.

לאור הפסד גרמניה ואוסטרו-הונגריה במלחמת העולם הראשונה, הקים סקורופדסקי קבינט חדש שהורכב ממלוכנים רוסים במטרה להתאחד בעתיד עם רוסיה לא-בולשביקית. בתגובה, ב-14 בנובמבר 1918 הכריזו הסוציאליסטים האוקראינים על ממשלה מהפכנית חדשה, ה"דירקטורט".

הדירקטורט קיבל תמיכה עצומה ואף תמיכה מצד כמה יחידות מצבאו של סקורופדסקי. צבא המרד כיתר את קייב והגרמנים התפנו, יחד עם סקורופדסקי.

ב-1919, באוקראינה שרר תוהו ובוהו מכיוון שצבא הרפובליקה האוקראינית, הבולשביקים, הלבנים, פולין, וקבוצות אנרכיסטיות כמו זאת של נסטור מכנו התחרו על השלטון.

כתוצאה מהמלחמה הפולנית סובייטית נחתם הסכם ריגה במרץ 1921 בגליציה; חלקה המערבי של אוקראינה כמו גם חלק גדול מהווהלין סופח לפולין. החלקים הגדולים יותר במרכז אוקראינה וחלקה המזרחי הפכו לחלק מברית המועצות כרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של אוקראינה.

הרפובליקה הרוסית

הרפובליקה הרוסית (Российская республика / Россійская республика) הייתה הישות המדינית שהוקמה ב-1917 עם פירוק האימפריה הרוסית, בעקבות הכישלון במלחמת העולם הראשונה להיאבק מול הכוחות המאיימים על המדינה והמוראל הירוד בקרב החיילים הרוסיים. רשמית, הייתה זו הישות המדינית שהתקיימה בין מהפכת פברואר שהפילה את הצאר לבין המהפכה הבולשביקית (מהפכת אוקטובר) שהביאה להקמת רפובליקה סובייטית ובשנת 1922 להקמת ברית המועצות.

מהפכות 1848 בצרפת

מהפכות 1848 בצרפת אשר החלו במהפכת פברואר, היו חלק ממהפכות אביב העמים שהתרחשו בצרפת, והביאו להפלת המונרכיה של יולי, ולהקמת הרפובליקה הצרפתית השנייה. הרפובליקה השנייה לא החזיקה מעמד זמן רב, ובדצמבר 1848 נבחר לואי נפוליאון לנשיא צרפת, ושלוש שנים לאחר מכן הוא הפך לקיסר והקים את הקיסרות הצרפתית השנייה.

מהפכת אוקטובר

מהפכת אוקטובר (ברוסית: Октябрьская революция), הידועה גם כמהפכה הבולשביקית, היא מהפכה שהתחוללה ברוסיה בין 24 ל-25 באוקטובר 1917 (על פי הלוח היוליאני אשר היה בשימוש ברוסיה באותה עת; 7 בנובמבר על פי הלוח הגרגוריאני הנוכחי). במהפכה זו הבולשביקים, בראשות ולדימיר איליץ' לנין, הפילו את ממשלת אלכסנדר קרנסקי. מהפכת אוקטובר הביאה להקמת שלטון קומוניסטי בברית המועצות, אשר התקיים עד 1991.

מהפכת אוקטובר הייתה השלב השני במהפכה הרוסית של 1917. קדמה לה מהפכת פברואר בה עבר השלטון מידי הצאר, ניקולאי השני לבית רומנוב, אל גאורגי לבוב שעמד בראש הליברלים. כך למעשה פסק שלטון הצארים, בן חמש מאות השנים. ביולי של אותה השנה עבר השלטון לידי אלכסנדר קרנסקי.

ה-7 בנובמבר מצוין כ"יום המהפכה הבולשביקית", שהיה בעבר חג לאומי בברית המועצות ונערך בו מצעד המפלגה הקומוניסטית בכיכר האדומה במוסקבה. החג נחגג גם בערי הבירה של הגוש הקומוניסטי, ועדיין נחגג בבלארוס, קירגיזסטן וטרנסניסטריה, וכן על ידי מפלגות קומוניסטיות ברחבי העולם.

מלכות המשנה של הקווקז

מלכות המשנה של הקווקז הוא מונח המציין את הרשות המנהלתית והפוליטית של הקווקז בתקופת האימפריה הרוסית. בראש הרשות עמד נציב עליון, שהיה במעמד של גנרל-מושל. שם ראש הרשות השתנה במהלך השנים:

1801-1844 - גלאבנואופראווליאיושצ'י (главноуправляющий), שהוא במשמעות של מנהל כללי או מנהל עיקרי או נציב עליון

1844-1882 - נמסטניק (наместник), שהוא המשמעות של ממלא מקום או משנה למלך

1882-1902 - (главноуправляющий)

1904-1917 - (наместник)הרשות נוסדה לאחר שהאימפריה הרוסית סיפחה את כארתלי-קאחתי לממלכה בעקבות חוזה גאורגייבסק, בשנת 1801. הגנרל, קארל קנורינג, היה הנציב הראשון של הרשות, לאחר שהיה בעל התואר הרשמי של ראש המטה הכללי בגאורגיה והמושל-גנרל של טביליסי. יחד עם סיפוח גאורגיה, הרחיבה רוסיה, בשנת 1805 את שליטתה בארמניה, אזור נוצרי שהיה חלק מהאימפריה הפרסית. גם מלך ממלכת אימרתי, סולומון השני ביקש את חסותה של רוסיה כמו שליטים אחרים באזור, שחששו מהאימפריה הפרסית והאימפריה העות'מאנית, ובהמשך גם כפתה רוסיה את חסותה על נסיכויות נוספות באזור. כיבושים אלה כמו גם ניצחונות רוסיים במלחמות כנגד האימפריה העות'מאנית והאימפריה הפרסית ביססו את מעמדה של רוסיה בקווקז במשך כמאה השנים שלאחר מכן, עד לשנת 1917.

המפקדה של הרשות הייתה בטביליסי, והרשות שימשה בפועל כשגרירה של ארצה מול המדינות השכנות. ראש המטה הכללי, הכוחות המזוינים והסמכות האזרחית העליונה היו כפופים ישירות לצאר.

הפיקוד הרוסי שאף לחזק את אחיזתו הממשית באזור ולבטל לחלוטין את המכסים שהיו קיימים במעבר סחורות מנסיכות לנסיכות, ובעיקר ביקשו להכניע את עמי ההר של צפון הקווקז. לכן פעל באופן שיטתי לסילוק הנסיכים המקומיים ומינוי מפקדים במקומם.

בשטחים שבהם בוטלו הנסיכויות הוקמו פרובינציות וגלילות (אוקרוג), שמבחינה גאוגרפית תאמו במידה רבה את הנסיכויות. מספר פרובינציות או גליליות נמצאו בסמכותו של מפקד הגליל הצבאי, ובכל אחת מהן ישב קומנדאט. הקומנדאט, שמקום מושבו על פי רוב ביישוב הראשי של הפרובינציה, היה למעשה שליטה ולפיכך רגילים לכנות זמן זה בתולדות הקווקז כתקופת הקומנדאנטים. רוב הפרובינציות היו מחולקות לנפות (Magal, Makhle), שבראשן עמדו נציבים (Naiby) שנתמנו על ידי הקומנדאנט. הנציבים היו מן הבֶקים (אצילים מקומיים) הנאמנים לרוסיה. בראש הכפרים עמדו בדרך כלל פרנסים. לצדם פעלו עוזרים, ולרשותם של אלה מספר שוטרים כדי לשמור על הסדר הציבורי.

בשנים 1804–1813 בוטלו הנסיכויות של גנדז'ה, באקו, קובה ודרבנט. בשנת 1819 בוטלה נסיכות שאקי, ב-1820 של שירוואן, ב-1822 של קאראבאך וב-1826 של טאליש.

מ-3 בפברואר 1845 ועד ל-23 בינואר 1882, הייתה הרשות כפופה לוועדה הקווקזית, שכללה נציג מועצת האימפריה ושרי האוצר, המחוזות, המשפטים ושר הפנים וכן חברים של ועדה מיוחדת.

לאחר מהפכת פברואר של שנת 1917, שנישלה את הצאר ניקולאי השני מכס המלכות, בוטלה הרשות, ב-18 במרץ של אותה שנה, על ידי הממשלה הזמנית של רוסיה, והאזור כולו, להוציא את האזורים שהיו תחת שליטה של הצבא הסדיר, הפך לגוף מינהלי אזרחי שנקרא Озаком, הוועדה המיוחדת של עבר-הקווקז (Особый Закавказский Комитет).

ממשלת האימפריה הרוסית

ממשלת האימפריה הרוסית הייתה גוף הביצוע העליון במדינה שהוקמה ב-8 בספטמבר 1802 בשם ועדת השרים של האימפריה הרוסית (ברוסית: Комитет министров Российской империи, או Комитетъ министровъ Россійской Имперіи ברוסית שלפני המהפכה) והייתה אחראית לתיאום וניהול משרדי הממשל שהוקמו באותה עת ברפורמה הממשלתית של אלכסנדר הראשון.

ב-19 באוקטובר 1905 קיסר האימפריה הרוסית ניקולאי השני חתם על צו לפיו הוועדה שינתה שמה למועצת השרים (ברוסית: Совет министров Российской империи) ושרי המדינה חויבו לדווח ליושב ראש המועצה על פעילות משרדיהם. קודם לכן, ועדת השרים לא ערכה ישיבות סדירות ואלה נערכו רק בנוכחות הצאר ולפיכך והיו תלויות בהחלטות הצאר. סמכויות הממשלה הורחבו והיא הפכה בפועל לגוף של הרשות המבצעת.

לאחר מהפכת פברואר 1917 המועצה הוחלפה על ידי ממשלת המעבר.

ממשלת המעבר הרוסית

ממשלת המעבר הרוסית גובשה בפטרוגרד לאחר הידרדרות האימפריה הרוסית והתפטרות הצאר מכהונתו.

כאשר סמכויותיו של משטר הצאר החלו להתפורר במהלך מהפכת פברואר של 1917, שתי רשויות יריבות, הדומה וסובייט פטרוגרד, התחרו על השלטון. בתור פשרה, הוקמה ממשלה זמנית כדי להנהיג את רוסיה לבחירות לאספה מכוננת. כשהצאר ניקולאי השני התפטר מתפקידו ב-15 במרץ, ואחיו מיכאיל השני, סירב לשלוט אחריו, הממשלה הזמנית שלטה רשמית ברוסיה, אבל כוחה היה מוגבל על ידי הרשות הגודלת של הסובייט פטרוגרד. רשות זו שלטה בצבא, במפעלים ובמסילות הרכבת, וזו הייתה תקופה של שליטה של שני מוסדות, למרות שבתחילה תמך הפטרוגרד סובייט בממשלת המעבר.

ממשלת המעבר הונהגה בתחילה על ידי הנסיך גאורגי לבוב ואחר-כך על ידי אלכסנדר קרנסקי. היא הצליחה לארגן את הבחירות, אבל לא סיימה את השתתפותה של רוסיה במלחמת העולם הראשונה, ולכן נחלשה הפופולריות שלה בין תושבי רוסיה יגעי-המלחמה. בנוסף, נמנעה הממשלה מלקבוע את מדיניותה המוחלטת של רוסיה, בעיקר מכיוון שהייתה זמנית. חולשה זו הובילה לפירוק הממשלה הזמנית במהלך מהפכת אוקטובר. הבולשביקים תפסו את השלטון, והמשטר הסובייטי החל.

מנשביקים

המֶנְשֶבִיקים (ברוסית: Меньшевики) היו תנועה ברוסיה בראשית המאה ה-20, שנוצרה כתוצאה מפירוד בשורות המפלגה המהפכנית מפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית הרוסית (ר.ס.ד.ר.פ).

בשנת 1903, בכינוס מפלגת העובדים הסוציאל-דמוקרטית, נחלקו הידידים הטובים ולדימיר איליץ' לנין ויוליוס מרטוב בדעותיהם לגבי השאלה מי ראוי להיות חבר מפלגה. בכנס נערכו הצבעות בכל מיני סעיפי תקנון וחברי הפלג של לנין, שהיו מיעוט בין חברי המפלגה, ניצחו במספר גדול יותר של הצבעות, משום ששבעה מצירי הפלג של מרטוב היו נוכחים בהצבעות. חמישה מבין הצירים הנעדרים, היו צירי הבונד אשר עזבו את הקונגרס במחאה על הפלת ההצעה שלהם למנה פדרטיבי למפלגה. בעקבות זאת קראו לעצמם בני הפלג של לנין בשם בולשביקים (חברי סיעת הרוב) וכינו את סיעת מרטוב בשם מנשביקים. שמות אלה, אף על פי שלא שיקפו את האמת המספרית, דבקו בסיעות והפכו לעובדה היסטורית.

במהפכת 1905 פנו המנשביקים שמאלה, התקרבו מאוד לבולשביקים ועברו לשיתוף פעולה הדוק עימם. אחרי כישלון המהפכה חל פילוג מסוים אצל המנשביקים, כשהחלק הימני של סיעתם פרש והצטרף למפלגות אחרות שפעלו באופן חוקי. פתיחת מלחמת העולם הראשונה הביאה פילוג נוסף במחנה המנשביקים, בין הרוב, שוללי המלחמה, ובין התומכים בה מטעמים לאומיים. עם פרוץ מהפכת פברואר 1917 נוצר פילוג נוסף בין תומכי המשך המלחמה, כדי להגן על המהפכה, ובין מתנגדיה. מרטוב, שהתנגד לשיתוף פעולה עם הימין, שב לרוסיה, אך איחר את המועד ובינתיים חלק מהמנשביקים הצטרפו לממשלה. הפילוגים השונים הביאו להחלשת כוח המנשביקים ובבחירות לאספה המכוננת ב-1918 (אחרי המהפכה בהנהגת הבולשביקים) קיבלו המנשביקים רק 3% מקולות המצביעים לעומת 20% שקיבלו הבולשביקים. במקביל הפילוג במפלגה נהפך לסופי והבולשביקים הקימו מפלגה חדשה שעם הזמן צמחה למפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות.

עם פרוץ מלחמת האזרחים ברוסיה אחרי מהפכת אוקטובר, תמכו מרבית המנשביקים המונהגים על ידי מרטוב בממשלה הקומוניסטית, אך סירבו לנתק את הקשרים שהיו להם עם הענף הימני של מפלגתם, מה שהוביל לצנזורה על בטאונם. בשנת 1922 פעילותם למעשה נאסרה ובשנת 1929 גם הופסקה פעילותם המחתרתית.

סובייט פטרוגרד

הסובייט של פטרוגרד (ברוסית: Петроградский Совет рабочих и солдатских депутатов), היה הסובייט המשמעותי ביותר ברוסיה בימים הסוערים שבין מהפכת פברואר למהפכת אוקטובר והיווה מודל לכל שאר הסובייטים ברוסיה. המוסד הוקם במהלך מהפכת פברואר ב-27 בפברואר (13 במרץ).

הסובייטים היו מועצות הפועלים ברוסיה ששימשו למעשה כממשלה שנייה. במועצות אלו השתתפו פועלים, איכרים ואנשי צבא שהאינטרסים שלהם היו שונים לגמרי מהאינטרסים של הממשלה הזמנית הבורגנית. לאחר שובו של לנין לרוסיה, הוא הצליח להכניס את אנשיו לכמעט כל הסובייטים ואף לזכות בהם ברוב, מה שאפשר לו להתקרב לשלטון.

בהקמת הסובייט בראשו עמד ניקולאי צ'חיידזה, חבר דומה וראש סיעת המנשביקים. העיתון הרשמי היה עיתון איזבסטיה. תוך יום נבחרו כ-3000 חברי הסובייט, רובם חיילים. בראש עמד וועד הפועל בהרכב של 15 חברים. אלכסנדר קרנסקי היה סגן יושב ראש הסובייט.

ביולי 1917 ניסה הגנרל לאוור קורנילוב להפיל את הממשלה הזמנית בעזרת צבאו, אך הסובייט של פטרוגרד, עיר הבירה באותה תקופה, קרא לתושבים לצאת נגד ניסיון המהפכה ובכך הציל את הממשלה הזמנית. מעשה זה של הסובייט תרם לחיזוק הפופולריות של הקומוניסטים וסלל את הדרך להשתלטות על מוסדות השלטון באוקטובר 1917. חשיבותו של הסובייט של פטרוגרד היא בכך שמנע מהצבא להתערב ולמנוע מהבולשביקים מלהשתלט על מבני הממשל בפטרוגרד. בכך חרץ הסובייט את גורלה של הממשלה הזמנית ואפשר את ניצחון הבולשביקים.

ולדימיר לנין ראה חשיבות רבה בהגדלת ייצוג הבולשביקים בסובייט. בבחירות חדשות שהתקיימו באוגוסט 1917 הם הצליחו לקבל כשליש ממקומות במוסד. לקראת ספטמבר תומכיהם כבר היו רוב וב-25 בספטמבר לאון טרוצקי נבחר ליושב ראש חדש של הסובייט.

סטאבקה

סטאבקה הוא קיצור שמו של הגוף העליון שהוקם לניהול הפיקוד המלחמתי (ברוסית: Ставка Верховного Главнокомандования) של צבא ברית המועצות וכן של צבא האימפריה הרוסית בתקופת מלחמת העולם הראשונה, כשבראשו עמד תחילה ניקולאי ניקולאייביץ' הדוכס הגדול של רוסיה, ואחר כך היה ניקולאי השני לראש הסטאבקה. לאחר מהפכת פברואר שוב ביקש ניקולאי ניקולאייביץ' להתמנות לראש הסטאבקה אך הממשלה הזמנית התנגדה למינוייו ומינתה את מיכאיל אלכסייב במקומו לרמטכ"ל ולראש הסטאבקה, כמחליף לגנרל אלכסיי ברוסילוב, לאחר כשלונו בחזית של אלכסייב החליפו לאוור קורנילוב ועם פרוץ מלחמת האזרחים ברוסיה, בוטלה הסטאבקה כשלקראת הסוף עמדו בראשה אלכסנדר קרנסקי וניקולאי דוחונין.

במהלך מלחמת העולם השנייה הוקמה הסטאבקה על פי החלטת מועצת הקומיסרים העממיים מ-23 ביוני 1941. בהתאם לצו זה הועמד בראשות הגוף סמיון טימושנקו (שהיה אז הקומיסר לענייני הצבא) וחבריו היו: גאורגי ז'וקוב, יוסיף סטלין, ויאצ'סלב מולוטוב, קלימנט וורושילוב, סמיון בודיוני וניקולאי גרסימוביץ' קוזנצוב. ב-10 ביולי 1941 הועמד סטלין בראש הגוף, בוריס שפושניקוב נוסף כחבר, וניקולאי קוזנצוב פסק להיות חבר בגוף זה.

בהרכב זה הסטאבקה תפקדה למעשה כל המלחמה. ב-17 בפברואר 1945 שונה בפעם נוספת הרכב חברי הגוף: יוסיף סטלין (יו"ר), גאורגי ז'וקוב, ניקולאי בולגנין, אלכסיי אנטונוב וניקולאי קוזנצוב.

ב-3 באוגוסט 1945 בוטלה הסטאבקה כגוף עליון לניהול הצבא והוחלף במטה הכללי של הכוחות המזוינים של ברית המועצות.

שושלת רומנוב

בית רומנוב (ברוסית Рома́новы, Románovy,) היא שושלת הצארים השנייה והאחרונה ששלטה באימפריה הרוסית שלטון אבסולוטי בין השנים 1613 ל-1917.

הרומנובים זכו לגדולה כבויארים (אצולה פאודלית) של הדוכסות הגדולה של מוסקבה ואחר כך תחת שלטון הצארים של רוסיה בשושלת רוריק, שנכחדה עם מותו של הצאר פיודור הראשון בשנת 1598. לאחר קרבות ירושה בתקופת הצרות נבחר ב-21 בפברואר 1613 מיכאל רומנוב בן ה-16, לצאר של רוסיה על ידי הפרלמנט (Zemsky Sobor), ובכך נוסד בית רומנוב (Romanovs) כשושלת הצארים השנייה של רוסיה. נכדו של מיכאל, פיוטר הגדול, העביר את הבירה של רוסיה תחת רומנוב לסנקט-פטרבורג והקים את האימפריה הרוסית בשנת 1721 והפך את המדינה למעצמה גדולה באמצעות סדרה של מלחמות ורפורמות. דורות צאצאיו הישירים של רומנוב הסתיימו בשנת 1762, כאשר הצארית יליזבטה, קיסרית רוסיה נפטרה. יורשה, פיטר השלישי היה מבית הולשטיין-גוטורפ, שלוחה של בית אולדנבורג הגרמני ששלט בדנמרק, ולכן צאצאיה של אליזבת נקראים לפעמים "הולשטיין-גוטורפ-רומנוב". עם התפטרותו של הצאר ניקולאי השני ב-15 במרץ 1917 בעקבות מהפכת פברואר הסתיימו 304 שנים של שלטון רומנוב. ב-1918 הוצאו להורג הצאר ומשפחתו על ידי הבולשביקים, ו-47 ניצולי בית רומנוב הוגלו לחו"ל.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.