מהומות היימרקט

מהומות היימרקט (Haymarket affair), אשר פרצו בחודש מאי 1886 בשיקגו, ארצות הברית, הן בעיני רבים נקודת ציון היסטורית במאבקם של פועלים לזכויות העובדים והשפיעו על קביעת חג הפועלים ב-1 במאי.

ב-1 במאי 1886 הכריזה קואליציה של איגודי העובדים בארצות הברית על שביתה כללית, לאחר שתביעתם משנת 1884, לקצר את יום העבודה לשמונה שעות, לא נענתה. התביעה ביקשה להשוות את תנאי הפועלים השכירים בארצות הברית, אשר עבדו למעלה מעשר שעות ביום שישה ימים בשבוע בתנאים שסיכנו את בריאותם וחייהם, לאלו של הפועלים הקנדיים שזכו ביום עבודה מקוצר בן תשע שעות זמן קצר קודם לכן.

שביתות העובדים, שהיו אסורות על פי החוק בארצות הברית, הובילו להתנגשויות אלימות בין המשטרה לעובדים, בעיקר בשיקגו. ב-3 במאי נהרגו שני מפגינים בהתנגשות עם המשטרה. במחאה על ההרג התכנסו ב-4 במאי בכיכר היימרקט (Haymarket), מרכז מסחרי בעיר, אנרכיסטים ואנשי איגודי העובדים. ההתכנסות הייתה שקטה. על פי פול אבריך, היסטוריון אמריקאי המתמחה בחקר האנרכיזם, האספה פתחה בדברי אוגוסט ספייס:

"נראה שהדעה השלטת בחדרים מסוימים היא כי אספה זו אורגנה כדי להתחיל מהומה, ולכן מולנו הערכות כמו-צבאית של הכוחות המכונים "חוק וסדר". ועם זאת, הרשו לי לומר לכם שפגישה זו לא זומנה למטרה זו. מטרת פגישה זו היא להסביר את המצב של תנועת "שמונה שעות העבודה" ולשפוך אור על האירועים האחרונים שנקשרו בה."[1]

אחריו נאם אלברט פרסונס. ברוס נלסון, היסטוריון המתמחה בעבודה מאורגנת, כותב בספרו "beyond martyrs" שההפגנה הייתה כל כך שקטה, עד כי ראש העיר דאז קרטר הריסון שצפה בהפגנה, עזב הביתה מוקדם. בעת תחילת האלימות רוב המפגינים כבר חזרו לביתם ומזג האוויר הגשום החמיר. בשעה 22:30 נכנסו כוחות המשטרה בפריסת כוחות מבצעית לכיכר וקראו לנואמים לחדול מנאומם ומהמפגינים להתפזר. לאחר מכן אלמוני השליך פצצה מאולתרת לעבר השוטרים. אחד השוטרים נהרג מיד ושישה מתו מפצעיהם לאחר מכן. הדיווחים לגבי האירועים שהתרחשו לאחר הפיצוץ סותרים. על פי ההיסטוריון פול אבריך, המפגינים החלו להימלט לאחר הטלת הפצצה וכוחות המשטרה פתחו באש חיה, ולאחר מכן טענו נשקם וירו עוד מטח, בעוד בכתבה לאחר האירוע נכתב בניו יורק טיימס כי חילופי האש היו הדדיים. השיקגו טריביון פרסם את דבריו של בכיר אנונימי במשטרה שטען כי "רוב השוטרים נפגעו מאש כוחותינו... חלק מהשוטרים נמלטו מזירת האירוע, ואלו שלא רוקנו את תופי אקדחיהם אחד לתוך השני". מבין המפגינים נהרגו לפחות ארבעה ונפצעו לפחות 70 נוספים מאש המשטרה. מבין השוטרים נפצעו 60 בקירוב. השוטרים הפצועים וחלק מהפועלים הפצועים נלקחו לתחנת משטרה קרובה לטיפול. מייקל שאק, שוטר בדרגת קפטן, לאחר מכן כתב כי מספר הפועלים הפצועים "עלה בהרבה על מספר השוטרים".[2] ה"שיקגו הרלד" תיאר את האירוע כ"טבח פראי". לא ניתן לקבוע בוודאות כמה אזרחים נפצעו במהומות, מכיוון שחלקם לא ניסו לקבל טיפול מחשש למאסר.[3] לא ידוע מי השליך את הפצצה, אך מקרב הקבוצות הקיצוניות היו שקראו עם תחילת השביתה למהפכה אלימה תוך שימוש בנשק חם.

בעקבות האירועים פתחה המשטרה במלחמת חורמה נגד קבוצות אנרכיסטיות ורדיקליות. מאות נעצרו ושני עיתונים אנרכיסטיים נסגרו. ב-21 ביוני באותה שנה נפתח משפטם של שמונה ממנהיגי הקבוצות האנרכיסטיות והרדיקליות, בהם אוגוסט ספייס ואלברט פרסונס. השמונה הואשמו בקשירת קשר והורשעו. שבעה מהם נידונו למוות, והשמיני נדון לחמש עשרה שנות מאסר. לאחר שערעורם נדחה, הגישו השבעה בקשה לחנינה מהמושל. בקשתם של שניים מהנידונים למוות התקבלה, ועונשם הומר במאסר. אחד הנידונים, שבקשתו לחנינה נדחתה, התאבד בכלא. היתר, ספייס ופרסונס ביניהם, הוצאו להורג בתלייה ב-11 בנובמבר 1887.

ב-1893 גינה מושל אילינוי את משפטם של השמונה כעיוות דין וחנן את השלושה שנותרו בחיים.

לזכר האירועים הללו, מצוין אחד במאי, יום תחילת השביתה הכללית שהובילה למאורעות היימרקט, על ידי ארגונים סוציאליסטים וקומוניסטים ברחבי העולם ועל ידי מדינות רבות.

אנרכיזם
Anarchy-symbol

זרמים של אנרכיזם

אנרכו-קומוניזם
אנרכו-סינדיקליזם
אנרכו-פרימיטיביזם
אנרכה-פמיניזם
אנרכיזם אינדיבידואליסטי
אקו-אנרכיזם
אנרכיזם לאומי
אנרכו-קפיטליזם
אנרכיזם-קווירי
אנרכיזם קולקטיביסטי
אנרכיזם ללא תארים


אנרכיזם מסביב לעולם

אנרכיזם בספרד
אנרכיזם באפריקה
אנרכיזם באנגליה
קהילות אנרכיסטיות


אנרכיזם בתרבות

אנרכיזם וחברה
אנרכיזם ודת
אנרכיזם ואמנות
אנרכיזם שחור
אנרכיזם נוצרי
אנרכיזם בודהיסטי
סמלים אנרכיסטיים


אנרכיזם בהיסטוריה

הקומונה הפריזאית
מהומות היימרקט
מרד קרונשטאדט
נסטור מכנו
מאי 1968

Riot Monument
לוח זיכרון המציין את מקום מהומות היימרקט כאתר היסטורי לאומי

הערות שוליים

  1. ^ August Vincent Theodore Spies, Illinois, Supreme Court, August Spies et al., plaintiffs, vs. the people of the state of Illinois, defendant: error to the Criminal Court of Cook County : abstract of record., Chicago: Barnard & Gunthorp, law printers, 1887. (בenglish)
  2. ^ מייקל שאק, אנרכיזם ואנרכיסטים: הסטוריית הטירור האדום בארה"ב ובאירופה, F.J. Schulte and Co., 1889
  3. ^ "RIOTING AND BLOODSHED IN THE STREETS OF CHICAGO.; POLICE MOWED DOWN WITH DYNAMITE. STRIKERS KILLED WITH VOLLEYS FROM REVOLVERS. THE SLAUGHTER FOLLOWING AN ANARCHIST MEETING--TWELVE POLICEMEN DEAD OR DYING--THE NUMBER OF KILLED OR INJURED CIVILIANS UNKNOWN BUT VERY LARGE--THE BRAVERY OF THE POLICE FORCE.". The New York Times (באנגלית). 5 במאי 1886. ISSN 0362-4331. בדיקה אחרונה ב-22 ביוני 2017.
אוגוסט ספיס

אוגוסט וינסנט תאודור ספיס (בגרמנית: August Vincent Theodor Spies; ‏10 בדצמבר 1855 - 11 בנובמבר 1887) היה רפד, עיתונאי, עורך עיתון, ואנרכיסט גרמני-אמריקאי.

ספיס היה אחד מארבעת הפעילים הרדיקלים שהורשעו, בצורה מעוררת מחלוקת, ונתלו, בעקבות חלקם ב"מהומות היימרקט".

אלברט פרסונס

אלברט ריצ'רד פרסונס (באנגלית: Albert Richard Parsons; ‏20 ביוני 1848 - 11 בנובמבר 1887) היה עיתונאי, נואם ואנרכיסט אמריקאי.

כנער שירת בצבא הקונפדרציה בטקסס במהלך מלחמת האזרחים האמריקאית. אחרי המלחמה הפך לפעיל למען זכויותיהם של העבדים המשוחררים, ולאחר מכן שימש כפקיד רפובליקני במהלך "תקופת השיקום". ב-1873 עבר עם אשתו, לוסי פרסונס, לשיקגו ועבד במספר עיתונים. שם החל להתעניין בזכויות עובדים. פרסונס היה אחד מארבעת הפעילים הרדיקלים שהורשעו, בצורה מעוררת מחלוקת, ונתלו, בעקבות חלקם ב"מהומות היימרקט".

אנרכה-פמיניזם

אנרכה-פמיניזם, הידוע גם כאנרכו-פמיניזם וכאנרכיזם פמיניסטי, משלב ערכים אנרכיסטים עם פמיניזם. המונח הוטבע, והפילוסופיה נוצרה במהלך הגל הפמיניסטי השני בשנות ה-60 של המאה ה-20.

הפילוסופיה האנרכה-פמיניסטית רואה בפטריארכיה התגלמות של היררכיה כפויה, ולכן רואה אותה גם כבעיה בסיסית בחברה, ומאמינה שהמאבק נגד הפטריארכיה הוא חלק אינטגרלי ממלחמת המעמדות ומהמאבק האנרכיסטי נגד המדינה והקפיטליזם. על פי אידאולוגיה זו, המאבק האנרכיסטי מרכיב הכרחי לפמיניזם, ובמאבק הפמיניסטי מרכיב הכרחי לאנרכיזם - שמכיוון שאנרכיזם מתנגד לכל סוג וצורה של היררכיה ויחסי כוחות, הוא במהותו פמיניסטי, וכי אנרכיזם שאינו מכיר ביחסי כוחות מגדריים נופל מהאידיאל וסופו להיכשל.התנועה האנרכה-פמיניסטית אינה בהכרח מיליטנטית, אלא היא אנטי-סמכותנית, אנטי-קפיטליסטית, אנטי פילוסופיות דכאניות מכל סוג, ומטרתה לבנות חברה בה כל חבריה עומדים על "קרקע שווה".

אנרכה-פמיניזם קיבל את השראתו מהוגי דעות ותאורטיקנים של תחילת המאה ה-20 כדוגמת אמה גולדמן. במלחמת האזרחים בספרד, התארגנה קבוצה אנרכה-פמיניסטית בשם "מוחרס ליברס" (נשים חופשיות) על מנת להגן על רעיונות אלו.

אנרכה-פמיניסטים מבקרים את ראיית העולם של אנרכיסטים מסורתיים רבים כגון פייר-ג'וזף פרודון ומיכאל באקונין. אלו ראו בפטריארכיה כבעיה מינורית שקיימת רק כחלק מהקפיטליזם וצפו שתעלם יחד איתו. פרודון אף תמך בפטריארכיה, בראייתו את המשפחה כיחידה הבסיסית ביותר של החברה ואת הנשים, כבעלות האחריות למלא את תפקידן המסורתי בתוך המשפחה.

אנרכו-סינדיקליזם

אנרכו-סינדיקליזם הוא ענף של התאוריה האנרכיסטית המתמקד בתנועת העובדים, ומכאן המונח סינדיקליזם. אנרכו-סינדיקליסטים רואים באיגודי עובדים כוח פוטנציאלי לשינוי חברתי מהפכני, בכך שיחליפו את הקפיטליזם והמדינה בחברה חדשה שתנוהל בצורה דמוקרטית ועל ידי ניהול עצמי של עובדים. אנרכו-סינדיקליסטים שואפים לביטול מערכת השכר ורוב צורותיו של הרכוש הפרטי, המובילים להבדלי מעמדות.

אנרכו-פרימיטיביזם

אנרכו-פרימיטיביזם הוא זרם באנרכיזם המבקר את מקורות והתפתחות הציוויליזציה. פרימיטיביסטים טוענים שהמעבר מצייד וליקוט לחקלאות מסורתית גרם להיווצרות המעמדות, לכפייה ולניכור. הם תומכים בחזרה לצורת החיים שלפני הקמת הציוויליזציה על ידי ביטול התעשייה, ביטול חלוקת העבודה וההתמקצעות, ונטישת הטכנולוגיה. עם זאת, ישנו מספר רב של זרמים פרימיטיביסטים שאינם אנרכיסטים, ולא כל האנרכו-פרימיטיביסטים מצביעים על אותה התופעה כמקור הבעיות של התרבות המודרנית. חלקם, כמו טד קצ'ינסקי, רואים רק את המהפכה התעשייתית כבעיה, אחרים מצביעים על פיתוחים שונים בהיסטוריה כגון הדתות המונותאיסטיות, המצאת הדפוס, הפטריארכיה, השימוש בכלי ברזל ועוד.

האנרכו-פרימיטיביסטים מהווים מיעוט בקרב הזרמים האנרכיסטים המסורתיים, אשר דוחים ביקורת שכזו על הציוויליזציה, בעוד אחרים מאמצים אותה אך אינם מגדירים את עצמם כפרימיטיביסטים. אנרכו-פרימיטיביסטים ייחודיים בדגש שהם שמים על הפרקסיס שבהשגת מצב פראי (שחרור מביות). חלקם גם ייתמכו בחזרה מוחלטת לטבע, בו ביגוד הוא אפשרות בלבד.

אנרכיזם אינדיבידואליסטי

אנרכיזם אינדיבידואליסטי הוא אחד מהזרמים הוותיקים באנרכיזם. האנרכיזם האינדיבידואליסטי מתנגד לקולקטיביזם ומדגיש את חשיבות האוטונומיה של היחיד ואת חירותו. הוגי הרעיון הראשונים כוללים את פייר-ג'וזף פרודון, ויליאם גודווין ומקס סטירנר האירופאים.

האנרכיזם האינדיבידואליסטי מחזיק בעמדה ייחודית בהיותו גם שיוויוני וגם אנטי-קולקטיביסטי. על פיו, במקום להפוך משאבים כלכליים לקולקטיביים ובכך להפוך את האנשים לתלויים בקולקטיב, יש להעצים את העניים ואת מעמד העובדים על ידי הפיכתם לבעלי רכוש, והפיכת הבעלות הרכוש לדבר נפוץ מספיק כך שכולם יוכלו להשתתף בכלכלת השוק מבלי להיות כפופים לאדם אחר. המטרה הסופית היא כלכלה בה לפרטים יש עצמאות מוחלטת, בה הם עובדים עם משאבים בבעלותם, באופן פרטי או באיגודים על בסיס התנדבות, בהם כוח כלכלי ופוליטי מבוזר בצורה שיוויונית כך שלאף אחד אין סמכות על האחר.

אנרכיזם באנגליה

מקורו של האנרכיזם באנגליה בזרמים רדיקליים במפלגה הוויגית ובהתנגדות דתית פרוטסטנטית.

במהלך מלחמת האזרחים באנגליה ותהליך התיעוש, המחשבה האנרכיסטית האנגלית התפתחה בהקשר של פוליטיקה מעמדית מהפכנית.

אנרכיזם באפריקה

אנרכיזם באפריקה מתייחס הן להתארגנות פוליטית אנרכיסטית של חלק מהחברות האפריקניות המסורתיות, והן לתנועה האנרכיסטית המודרנית באפריקה.

אנרכיזם בודהיסטי

אנרכיזם בודהיסטי הוא זרם מחשבה לפיו כמה שיטות לימוד בודהיסטיות מהוות בסיס פילוסופי לאנרכיזם.

אנרכיזם לאומי

אנרכיזם לאומי (ניתן לתרגם גם כאנרכיזם לאומני) היא אידאולוגיית ימין רדיקלית אנטי-קפיטליסטית ואנטי מרקיסיסטית הרואה עצמה כזרם באנרכיזם. מחזיקי האידאולוגיה מעוניינים בביטול מוסד המדינה והפלת הכלכלה הקפיטלסטית תוך שימור הבדלנות של כל אומה משאר אומות העולם כקולקטיב.

אנרכיזם ללא תארים

אנרכיזם ללא תארים או אנרכיזם ללא מילות תואר הוא ביטוי המתייחס לכלל הזרמים האנרכיסטים ללא הבחנה ביניהם וללא התחייבות לגישה קונקרטית. המשתמשים בו להגדרתם העצמית מסתפקים בהתייחסות כללית תוך קבלה כללית, לא ביקורתית, של כל הזרמים. ההיסטוריון ג'ורג' ריצ'רד אסנווין מציין שהמושג "מתייחס לאנרכיזם ללא מקפים, כלומר, דוקטרינה ללא תגיות מסייגות כגון קומוניסט, קולקטיביסט, מוטואליסט או אינדיבידואליסט. עבור אחרים... המושג פשוט מובן כגישה שמקבלת בהבנה את קיומם יחדיו של זרמים אנרכיסטים שונים".

אנרכיזם שחור

אנרכיזם שחור הוא זרם אנרכיסטי המתנגד לקיומו של מוסד המדינה ושם דגש על ההתנגדות לשעבוד והשליטה על גזעים שאינם מהגזע הלבן, ותומך בארגון בלתי היררכי של החברה. אנרכיסטים שחורים מתנגדים לעליונות הגזע הלבן, קפיטליזם והמדינה. ההוגים החשובים של האנרכיזם השחור הם אשאנטי אלסטון, לורנזו קומבואה ארווין, ופעילים לשעבר של תנועת הפנתרים השחורים בארצות הברית.

אנרכיסטים שחורים ביקרו הן את האופי ההיררכי של תנועת הפנתרים השחורים, והן התנועה האנרכיסטית בכללותה, על בסיס הטענה שהיא באופן מסורתי אירופאית או מבוססת על פעילים לבנים. הם מתנגדים לתפיסה האנטי-גזענית, בטענה שהיא אינה מתאימה מספיק למאבק בגזענות ושהיא מסתירה חוסר שוויון אמיתי על ידי תמיכה בשוויון על פי חוק. לדוגמה, פדרו ריביארו ביקר את התנועה האנרכיסטית בכללותה בהצהרתו ש"זה אנרכיזם לבן, זעיר בורגני, שאינו יכול להתחבר לאנשים. כאדם שחור, איני מעוניין באנרכיזם שלכם. איני מעוניין בשחרור אינדיבידואליסטי, אגואיסטי ואנוכי לכם ולחברים הלבנים שלכם. מה שמעניין אותי זה השחרור של האנשים שלי."

לפיכך, אנרכיסטים שחורים מושפעים מהתנועה לזכויות האזרח ומלאומיות שחורה, ושואפים ליצור תנועה משלהם שתייצג את הזהות שלהם ותתאים למצבם הייחודי. אולם, בניגוד לאקטיביזם שחור שהתבסס בעבר על הנהגה של ארגונים היררכיים כגון הפנתרים השחורים, אנרכיזם שחור מתנגד להיררכיה ותומך בהתפתחות אורגנית באמצעות תקשורת ושיתוף פעולה על מנת להביא למהפכה כלכלית ותרבותית שתוציא מתוכה את הגזענות על כל צורותיה, את הקפיטליזם ואת המדינה.

אקו-אנרכיזם

אקו-אנרכיזם (או אנרכיזם ירוק) הוא ענף באנרכיזם המשלב אידאולוגיות של קיימות יחד עם אנרכיזם.

זרם זה גורס כי יישובים אקולוגיים (בני כמה מאות אנשים) הם צורת ההתיישבות האנושית הטובה ביותר עבור הציוויליזציה וכי מערכות התשתיות והפוליטיקה צריכות לעבור ארגון מחדש כדי להבטיח שכפרים אלו יוקמו ויתפקדו. אקו-אנרכיסטים טוענים כי המוסדות החברתיים חייבים להיות מאורגנים בהתאמה לכוחות הטבע, ולא כנגדם.

אקו-אנרכיזם משלב מגמות עתיקות יותר בכיוון של פרימיטיביזם, שבטיות, דמוקרטיה בינאזורית, פמיניזם (כאקו-פמיניזם), פציפיזם, פרישה וקהילה רצונית.

אחד הספרים המשפיעים ביותר בספרות האקו-אנרכיסטית הוא "ישמעאל", מאת דניאל קווין, אשר מגולל שיחות בין אדם הלומד אצל גורילה.

הוגים נוספים בזרם זה הם מארי בוקצ'ין, דריק ג'נסן (Derrick Jensen), וג'ון זרזן (John Zerzan).

הדבר שמבדיל בין אקו-אנרכיסטים לבין פרימיטיביסטים הוא ההתמקדות של הראשונים בכפר ובהון החברתי שבו, בעוד האחרונים מתמקדים יותר בטכנולוגיה, בקבלתה או דחייתה. מה שמפריד בין האקו-אנרכיסטים מהאנרכיסטים ה"ירוקים" הוא הדגשה נוקשה על השתלבות באקולוגיה וביזור, ללא יבוא של חוקים מטעם גופים חברתיים גדולים יותר לתוך האזור האקולוגי, או לתוך הכפר האקולוגי עצמו.

היימרקט

האם התכוונתם ל...

הקומונה הפריזאית

הקומונה הפריזאית הוא מונח המתאר את הממשלה הסוציאליסטית אשר שלטה בפריז מ-18 במרץ (ובאופן רשמי מ-26 במרץ) עד 30 במאי 1871, ואשר דוכאה בכוח הנשק, תוך טבח בהמונים.

לוחית זיכרון

לוחית זיכרון, לוחית הנצחה או לוחית הקדשה (גם: שלט –, לוח –) היא לוח הקבוע בחזית בניין (בספרדית: פסאדה), על אנדרטה, ברצפה, מדרכה או דרך, והנושא כיתוב המנציח אנשים שנהרגו, אישיות (במקרים רבים במקום שבו התגוררה, פעלה או נהרגה) או מאורע היסטורי (על פי רוב כזה שהתרחש במקום), או כיתוב המספר על ההיסטוריה של המקום.

לוחית זיכרון עשויה מתכת, קרמיקה, אבן, עץ או חומר אחר. פרט לטקסט, לעיתים היא כוללת גם תבליט, תחריט או ציור. לוחיות זיכרון משמשות גם לאזכור שמות תורמים למוסד (מוסד להשכלה, בית כנסת וכיוצא בזה). לוחיות הקדשה ניתנות גם כמתנה, למזכרת, כהוקרה על הישג או על שנות עבודה.

סמלים אנרכיסטיים

לאידאולוגיה האנרכיסטית, בדומה לרוב האידאולוגיות, ישנם סמלים המייחדים אותה. חלק מהסמלים שותפים לרוב הקבוצות והפלגים בתוכה, וחלק מהם ייחודיים רק לחלקם.

פדרציית האנרכיסטים האיברית

פדרציית האנרכיסטים האיברית (בספרדית: Federación Anarquista Ibérica- FAI) היה ארגון אנרכו-סינדיקליסטי ספרדי מיליטנטי שהיה פעיל בתוך קבוצות הזיקה באיגוד המקצועי CNT. הארגון הוקם בשנת 1927.

לעיתים קרובות מכנים אותו בשם CNT-FAI בגלל הקרבה בין שני הארגונים.

פדרציית העבודה האמריקאית

פדרציית העבודה האמריקאית - (American Federation of Labor או בקיצור AFL), הייתה מראשוני איגודי העובדים בארצות הברית. תחילת המגעים להקמת הארגון החלו בעיר קולומבוס, אוהיו במאי 1886, על ידי שיתוף פעולה בין כמה איגודי בעלי מלאכה, אשר פרשו מהארגון הארצי, אבירי העבודה על רקע מאבק בין איגודי ייצרני הסיגרים מול אבירי העבודה על רישום פועלים לאיגוד. סמואל גומפרס, שהיה חבר בכיר באיגוד ייצרני הסיגרים, נבחר להיות נשיא הפדרציה בכנס הקמתה, ונבחר מדי שנה להישאר בתפקיד זה עד מותו ב-1924.

מטרות הארגון היו פשוטות, העלאת שכר, וקיצור שעות העבודה ליום.

הפדרציה זכתה לכוח ותמיכה רחבה ביתר שאת בשנים הספורות שלאחר הקמתה, על רקע ירידת כוחו של ארגון אבירי העבודה, אשר איבד אמינות ציבורית לאחר מהומות היימרקט שאירע ב-4 במאי 1886 ולבסוף נעלם ממפת האיגודים בארצות הברית.ב-1900 נמנו על חבריו חצי מיליון עובדים, ועד 1914 יכל הארגון להתגאות ב-2,000,000 חברים. כוחו הרב של הארגון הוסבר פעמים רבות כתוצאה ישירה מאישיותו ומנהיגותו של גומפרס, אשר הוביל את הארגון בבטחה, ונמנע מכל המהומות הפוליטיות שכרסמו בארגון המתחרה של הפדרציה בשני העשורים הראשונים של המאה ה-20 ה-IWW (איגוד פועלי התעשייה של העולם). זאת משום שסירב להיות משויך למפלגה כזו או אחרת, והתווה מדיניות פרגמטית ומתונה, של איגודי פועלים בעד תנאים טובים לפועלי ארצות הברית, בניגוד לקריאה נרחבת למהפכה בסדר הקפיטלסטי הקיים (קריאה שאפיינה את מתחרי הארגון בימיו הראשונים, ראשית אבירי העבודה ולאחר ה-IWW).

ה-AFL היה ארגון הגג לפועלים הגדול ביותר בארצות הברית במשך המחצית הראשונה של המאה ה-20, גם לאחר הקמת הארגון המתחרה ב-1935 קונגרס איגודי התעשייה (CIO) על ידי איגודים אשר נדחו בידי ה-AFL, עקב התנגדות ה-AFL לפילוסופיית ההכללה של התאגדות כלל הפועלים באותו ארגון. למרות שהפדרציה אורגנה ונוהלה על ידי גילדות (איגודים לפי מקצוע) בחמישים שנות קיומו הראשונות, רבים מבין הארגונים תחתיו, החלו להתארגן באופן עצמאי כחלק מאיגוד תעשייתי רחב, זאת כדי לתת מענה לכוח העולה של ארגון ה-CIO למן שנות ה-40.

בשנת 1955 התאחדו הפדרצייה והקונגרס יחדיו, כדי ליצור ארגון גדול אחד בשם AFL-CIO. ניתן לטעון, שה-AFL יחד עם יריבו, מהווים את תנועת העבודה המשפיעה והיציבה ביותר בארצות הברית מן הקמתו ועד ימינו.

כיום חברים בארגון למעלה מ-13,000,000 פועלים.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.