מהדורה מדעית

מהדורה מדעית או מהדורה ביקורתיתאנגלית: scholarly edition; critical edition) היא הוצאה לאור של טקסט, העוקבת אחרי כל כתבי היד ומהדורות הדפוס שלו שניתן לאתר ("עדי נוסח") ומטרתה להגיע לטקסט המקורי והמדויק ביותר, תוך תיקון ומחקר שיבושים, השמטות, תוספות ועריכות שנוצרו תוך כדי העתקת כתבי היד במרוצת הדורות, תוך שימוש בכלים פילולוגיים-היסטוריים. עריכת מהדורה מדעית של טקסט היא דוגמה נפוצה לעבודת דוקטורט במדעי הרוח. הפקת מהדורה מדעית אורכת זמן רב ודורשת פעמים רבות שהות של החוקר בספריות ברחבי העולם המחזיקות עותקים מקוריים ואיתור עותקים באוספים פרטיים, מכירות פומביות ומקורות אחרים. עריכת מהדורה מדעית דורשת היכרות אינטימית עם הטקסט, השפה בה נכתב והדיסציפלינה המדויקת במסגרתו נחקר. חלקים מתוך מהדורה מדעית או מהדורות מדעיות של קטעים קטנים (פרגמנטים) מתפרסמים תדיר בכתבי עת מדעיים בתחום מדעי הרוח. פרסום המהדורה מאפשר בסיס מוסכם להמשך המחקר ולדיון ביקורתי במהדורה עצמה על ידי חוקרים עמיתים. על אף שלרוב מדובר בטקסטים עתיקים, נערכות מהדורות מדעיות גם לטקסטים מודרניים, למשל בתחום הספרות והשירה, בהם מתחקה החוקר אחר טיוטות והגהות מקוריות של המחבר.[1].

ScholarlyEdition
רחל אליאור, היכלות זוטרתי, מהדורה מדעית בתוך מחקרי ירושלים במחשבת ישראל מוסף א (תשמ"ב). ניתן לראות את הסימונים שנתנה החוקרת למקורות השונים והצגת גוף הטקסט וחילופי הנוסח.

מרכיבי המהדורה

המהדורה המדעית תכלול בדרך כלל את המרכיבים הבאים:

  • הצגת כל הטקסט המקורי, לדעת החוקר, תוך הוספת קטעים חסרים, או קטעים הנמצאים רק בעותקים מסוימים, תוך ציון מדויק של המקור וכן ציון מקטעי טקסט מתוך הטקסט המקורי (לדעת החוקר) שהושמטו בעותקים אחרים.
  • הנגשה של הטקסט לקורא ולקהילת המחקר: הדפסה בהירה (לעיתים ראשונה, אם לא היו לטקסט מהדורות דפוס קודם לכן), מספור שורות של הטקסט (לשם יצירת מכנה משותף לדיונים אקדמאים עתידיים), חלוקה שלו לפרקים (מסורתית או חדשה), פיסוק וניקוד (שלעיתים יש בהם משום פרשנות של הטקסט) והשלמת ראשי תיבות וקיצורים, לשם קריאות.
  • אפראט: הערות שוליים מבארות, המפנות למאמרים מדעיים, לטקסטים מקבילים ולמקורותיו של המחבר המקורי.
  • מבוא המפרט את אופן ביצוע המחקר ובפרט את רשימת כל המקורות הראשוניים של הטקסט שאותרו, תוך מתן סימנים מזהים עבורם (לרוב תוך ציון הספרייה או הספריות בהן הם נמצאים).
  • תיאור תהליך העבודה והשיקולים שהובילו את החוקר לבחירות שערך.
  • התזה הרעיוניות אותה מניח החוקר לפתחו של העולם האקדמי באשר למועד חיבור הטקסט, זהותו של המחבר (שלרוב הוא עלום או אפוקריפי) ועולמו האינטלקטואלי והתרבותי ומקומו של הטקסט הנחקר במסגרת זו.
  • לעיתים תכלול המהדורה הביקורתית תרגום של הטקסט המקורי (משפה מתה לשפה מודרנית (למשל מארמית או לטינית) או לאחת משפות המחקר המקובלות כגון גרמנית או אנגלית).

סוגי מהדורות

קיימות מספר שיטות בהן נקטו מהדירים בהכנת מהדורות ביקורתיות או מדעיות של טקסטים:[2]

  • השיטה האקלקטית - המהדיר בוחר בכל קטע בחיבור את הנוסח הנכון לראות עיניו מבין עדי הנוסח שלפניו, וכולל מדור "חילופי נוסחאות" על מנת להציג את התמונה השלמה. התוצר המתקבל בדרך כלל הוא רצף קריא ועשיר.
  • השיטה הדיפלומטית (נקראת גם "שיטת הטקסט המועדף" או Codex optimus) - המהדיר בוחר עד נוסח מועדף, עליו מתבססת כל המהדורה. קיימות שיטות רבות לבחור את עד הנוסח המועדף (הקדום ביותר, השלם ביותר, הנקי ביותר מבחינת כתיב ושיבושים וכדומה) ועל המהדיר לציין את הקריטריונים שהנחוהו בבחירתו ואת חסרונותיו של הנוסח המוביל. בגוף המהדורה נכללים שינויים ותיקונים מן הנוסח המוביל, בתוך הרצף או במדור ייעודי של חילופי נוסחאות.
  • השיטה הגנאלוגית שמה לעצמה מטרה לשחזר את אילן היוחסין של השתלשלות הנוסח, בהנחה ששחזור זה יעזור לקביעת הנוסח המקורי של החיבור. השיטה חוקרת אילו כתבי יד נובעים מאותו טופס-אב, ואז הנוסח שבכתבי יד אלו, גם אם הם מרובים, ניתן לייצוג על ידי עד נוסח יחיד.
  • השיטה הסינופטית ראו להלן

מהדורה סינופטית

מהדורה סינופטית או "סינופסיס" היא מהדורה מדעית מיוחדת, הכוללת את הצגתם המשווה של מספר עותקים של מקורות (דפוס או כתבי יד) "מתחרים", באופן שכל שורת טקסט מוצגת מול כל שורה במקורות המקבילים. אופן הצגה זה מאפשר למצוא מקבילות מילוליות בין המקורות המקבילים; השמטות או הוספות; אפשרות זיהוי דילוג על מילים או אותיות שהושמטו או עוותו כחלק מתהליך העתקה; צנזורה שהוחלה על טקסט ועוד. השלב הסינופטי הוא כלי עבודה של החוקר בדרכו להפקת המהדורה המדעית ולעיתים רואה אור בנפרד כנספח למהדורה או כמאמר מדעי נפרד.

הדיגיטציה מאפשרת יצירת מהדורות השוואתיות רחבות-היקף (בניגוד למקום המצומצם על דף מודפס ניתן לבצע באופן ממוחשב השוואות ברמת שורה בין עותקים רבים מאד, איתור "משפחות" של מקורות לפי אפיון של השמטות או החלפת מילים שיטתית וכדומה).[3]

לקריאה נוספת

  • D . C . Greetham, Textual Scholarship: an Introduction, New York and London, 1994 ISBN 978-0815317913
  • D . C . Greetham, Scholarly Editing: A Guide to Research, New York, 1996 ISBN 978-0873525619
  • E . Vinaver, Principles of Textual emendation, C . Kleinhenz (ed.), Medieval Manuscripts and Textual Criticism, North Carolina Studies in the ROMANCE Languages and Literatures 173, Symposia 4, Chapel Hill 1976
  • M . L . West, Textual Criticism and Editorial Technique, Stuttgart, 1973 ISBN 978-3598774010
  • G . T . Tanselle, Classical, Biblical, and Medieval Textual Criticism and Modern Editing, Studies in Bibliography 36 (1983), pp . 21-68

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ למשל דן מירון, מהדורה מדעית של שירי ביאליק, הוצאת דביר, 1990
  2. ^ ענת רייזל, מבוא למדרשים, עמ' 45-46 הע' 28
  3. ^ להרחבה: Considering the Scholarly Edition in the Digital Age: A White Paper of the Modern Language Association’s Committee on Scholarly Editions
אבות דרבי נתן

אָבוֹת דְּרַבִּי נָתָן (בראשי תיבות: אדר"נ או אבדר"נ) היא תוספת למסכת אבות, שזמן יצירתה ועריכתה משוער לתקופת הגאונים (700-900 לספירה). במסכת 41 פרקים (בנוסחה א' הנפוצה), או 48 פרקים (בנוסחה ב').

זהו חיבור מגוון, הכולל עניינים רבים: אמונות ודעות, דרך ארץ, מעשי חכמים ומדרשים. המסכת נחלקת לשניים: מאמרי החכמים עד ראשוני האמוראים (א-כט או לב) ומאמרים מאוחרים יותר.

טעם קריאת שם המסכת אבות דרבי נתן איננה ברורה. רבי שמחה בן שמואל מוויטרי, תלמיד רש"י, כותב: "וברייתא זו קורין אבות דרבי נתן ולא ידעתי על מה. ויש לומר שר' נתן [רבי נתן, מזוהה כרבי יונתן] סדרהּ, וכך מסורת בידם".

הרב חיים יוסף דוד אזולאי (החיד"א), כתב על אדר"נ פירוש בשם "כיסא רחמים", והרב רחמים נסים יצחק פלאג'י מאיזמיר כתב על אדר"נ פירוש המכיל שלושה חלקים בשם "אבות הראש".

לראשונה נדפסה המסכת יחד עם הדפסת התלמוד בפרנקפורט בשנת ה'ת"ף, יחד עם מסכת עבודה זרה.

במהדורות התלמוד פורסמה המסכת בין המסכתות הקטנות, והיא מודפסת על פי רוב בסוף סדר נזיקין. בשנת תרמ"ז פרסם שלמה זלמן שכטר מהדורה מדעית של אבות דרבי נתן, כאשר לנוסח המופיע בדפוסי התלמוד קרא "נוסחא א' ", שעליה הוסיף תיקונים מכתבי יד קרובים אליה, ובמקביל לו פרסם נוסח חדש מכתב יד, שהיה בלתי ידוע עד זמנו, שלו קרא "נוסחא ב' ". שכטר הבחין שגרסת כתב היד הזה (ואחרים הקרובים אליו) מקבילה לנוסח שהיה ידוע עד אז ("נוסחא א' "), אך שונה ממנו במקומות רבים, במעט או בהרבה.

מנחם קיסטר הקדיש את עבודת הדוקטורט שלו לבדיקת דרכי העריכה והנוסח של אבות דרבי נתן, והגיע למסקנה כי אמנם אפשר שביסודה המסכת היא תנאית (על כך מרמזת העובדה שלמסכת אין הרחבות לקטעים במסכת אבות שהן תוספות שנוספו בתקופה האמוראית, וכן היעדרם המוחלט של שמות אמוראים), אך נוסחה עבר שינויי נוסח ועריכה מהותיים כה רבים במהלך השנים, עד שקשה ולעיתים בלתי אפשרי לשער מה הייתה צורתו המקורית של החומר. בדיקתו העלתה ששני הנוסחים רחוקים מאוד מן המקור, אם כי יש עדיפות קלה לנוסח ב', באופן כללי.

בעקבות עבודתו הוציא קיסטר מהדורה מחודשת של "אבות דרבי נתן מהדורת ש"ז שכטר" בשנת 1997, בהוצאת בית המדרש לרבנים באמריקה. מהדורה זו כוללת את צילום עבודתו של שכטר, עם הרחבות וציוני מקורות.

אבל רבתי

אבל רבתי היא אחת מן המסכתות הקטנות. לעיתים היא מכונה בלשון סגי נהור מסכת שמחות, מכיוון שהיא עוסקת בהלכות גוסס, התאבדות, הלוויית המת, דיני הספד וקבורה, ניחום אבלים ודיני אבלות. המסכת מחולקת לארבעה עשר פרקים.

על פי רוב היא נדפסת בסוף סדר נזיקין שבתלמוד. חכמי התלמוד ראו אותה כברייתא, ויש ממנה הרבה מובאות בתלמוד בעיקר במסכת מועד קטן העוסקת בין השאר בדיני אבלות, בלא הזכרת שמה. אולם יש בתלמוד ציטטות ממסכת זו תנא באבל רבתי, שאינן בנוסח שבידינו.

הנוסחה המקובלת הייתה משובשת במקומות רבים, והגר"א הגיה אותה רבות לפי דברי הראשונים שציטטו אותה, וכן כמנהגו לפי שיקול דעתו. בשנת תרצ"א ההדיר מיכאל היגר את המסכת לפי ארבע כתבי יד, וקבע את הנוסח לפי המסתבר מביניהם. מהדורה מדעית אחרת של המסכת יצאה לאור על ידי דוב זלוטניק בשנת 1966. היגר בהקדמתו למסכת מראה שציטוטים רבים של הראשונים ממסכת זו אינם מצויים בנוסחאות שלפנינו.

כמה וכמה פירושים התחברו על המסכת ביניהם בנין יהושע לרבי יהושע פאלק, נחלת יעקב לרבי יעקב נוימבורג, ושמחת יהודה לרבי יהודה נג'אר. במהדורת עוז והדר נוסף גם "קובץ מפרשים" מאחרונים נוספים כמו היעב"ץ, לב חכמים, פעולת שכיר ועוד.

קיימת גם מסכת "אבל זוטרתי" (=אבל קטן) שעיקרה דברי אגדה העוסקת בהלכות חולה שנוטה למות ובדברי מוסר והתעוררות וחזרה בתשובה לקראת הדין בעולם הבא, אשר ציטוטים ממנה נמצאים בספרות הגאונים ומכאן הידיעות עליה. גם היא מכונה בלשון סגי נהור שמחות זוטרתי ובמקורות אחרים שמחות דרבי חייא. היא נשתמרה בכתבי-יד ונדפסה, כמו אבל רבתי, במהדורות מדעיות. המהדורה הראשונה יצאה לאור בפרנקפורט תרמ"ט מכתב יד, ואחריה נדפסה מהדורה אחרת על ידי מיכאל היגר בניו יורק תרצ"א על פי כתבי יד נוספים.

אליעזר שמשון רוזנטל

פרופ' אליעזר שמשון רוזנטל (כ"א באלול תרע"ה - ט"ז בטבת תש"ם), יליד גרמניה, חוקר תלמוד, מהוגי הדעות של הציונות הדתית מהתקופה של טרום הקמת המדינה. בשנת תרצ"ח 1937-38 מונה ליושב ראש ה"וועדה הדתית" של הקיבוץ הדתי בהשתתפות גדליהו אונא, משה אונא ויוסף לוטבק. תפקידה של הוועדה לטפל בשאלות הצפות ועולות, לעסוק בבירורי הלכה ולהשתדל להביא לפתרון אחיד במסגרת הקיבוצים. נמנה עם מייסדי מסגרת הוועדה לעליית הנוער הדתי . ניהל את הסמינריון למדריכים דתיים של עליית הנוער בשכונת בית וגן בירושלים.

במאמריו עמד על המתח הקיים בהלכה, כמו בשיטות משפט אחרות, בין מגמת ה'מסורת' השמרנית ובין מגמת ה'חידוש' היצירתית.

אליעזר שמשון רוזנטל נמנה עם הזרם הנאו-אורתודוקסי מייסודם של רש"ר הירש ור' עזריאל הילדסהיימר.

יהודה אבן בלעם

הרב יהודה בן שמואל אִבְּן בַּלְעַם (נודע בערבית כאבו זכרייה יחיא או אבן-אלעם; ד'תש"ס 1000 – ד'תתל"א 1070) היה פרשן מקרא רבני מדקדק ואיש הלכה בספרד, מחבר הפיוט בזכרי על משכבי.

נולד בטולדו למשפחה מיוחסת במחצית השנייה של המאה ה-11, ועבר מאוחר יותר לעיר סביליה.

ילקוט שמעוני

ילקוט שמעוני הוא לקט מדרשים קדומים על התנ"ך.

לא ידוע רבות על מחבר הילקוט או על זמן יצירתו. מדפיס הילקוט בוונציה בשנת 1566 רבי מאיר פרינץ, ייחסו לרבנו שמעון ראש הדרשנים מפרנקפורט, וכן ייחסו החיד"א בספרו שם הגדולים. לדעת החוקרים צונץ ואברהם אפשטיין הילקוט חובר בפרנקפורט בתחילת המאה ה-13.

מדרשי הילקוט מלוקטים מהתלמוד הבבלי והירושלמי, מהספרא המכילתא, מדרש רבה ומדרש תהילים, אבות דרבי נתן, פרקי דרבי אליעזר ומסכתות קטנות, פסיקתא ותנחומא ועוד מדרשים שנעלמו במשך השנים וזהו למעשה השריד היחיד שלהם, כדוגמת מדרש ויסעו, מדרש אספה, מדרש אבכיר, ספרי זוטא, והוא מקור מרכזי בשחזור אותם מדרשים אבודים.

פירוש על הילקוט, בשם "זית רענן", חיבר הרב אברהם גומבינר, בעל "המגן אברהם". הפירוש היה קיים בשלמותו רק בפני עצמו, אך בצמוד לילקוט נדפס ברוב המהדורות רק תקציר ממנו.

הילקוט נדפס לראשונה בשנת ה'רפ"א וזכה לכתריסר מהדורות מודפסות. בשנת תשל"ג (1973) החל מוסד הרב קוק להוציא לאור מהדורה מדעית של הספר בעריכת דוב היימן ויצחק שילוני. עד עתה (2015) יצאו לאור תשעה כרכים על התורה, ושני כרכים על נביאים. מבוא לספר מהרב בצלאל לנדוי נדפס בתחילת כרך ראשון על נביאים.

משנת 1998 החלה לצאת בירושלים, על ידי הרב רפאל לוין, מהדורה חדשה ומוערת, המביאה גם גרסאות של המכונה כתב יד אוקספורד של הילקוט, שהוא בכיר כתבי היד שלו, וכן לשאר המדרשים המובאים בילקוט. במהדורה זו מובא גם פירוש זית רענן השלם, שבמהדורות הקודמות נדפס רק תקציר שלו. עד היום הודפסו 13 כרכים, הכוללים את חמשת חומשי תורה ומגילות איכה, רות ואסתר.

מדרש הגדול

מדרש הגדול (מה"ג) הוא חיבור מדרשי מקיף על כל התורה, המכיל מדרשי הלכה ואגדה שנערך על ידי הרב דוד בן עמרם עדני מהעיר עדן שבתימן, שחי כנראה במחצית הראשונה של המאה ה-14. החיבור נחשב כגולת הכותרת של יצירת יהדות תימן.

החיבור הוא ליקוט של מדרשים המופיעים בתלמודים, בספרי המדרשים הקדומים ובתרגומי התנ"ך. בחיבור מובאים גם פירושים משל הגאונים והראשונים (בעיקר הרמב"ם) וכן משל המחבר עצמו, כשכולם ערוכים ומשולבים עם מדרשי חז"ל כמקשה אחת. חלק מהחיבורים שמהם נלקטו המדרשים הם חיבורים שאבדו בינתיים או ששרדו בצורה מקוטעת כגון: מכילתא, ספרי זוטא, מדרש תנאים, ועוד מדרשים קדומים שאין להם זכר בספרות המדרשים הנפוצה. ייחודו של מדרש הגדול הוא בכך שאין הוא ליקוט גרידא, אלא במקומות רבים בנה המחבר סוגיות שלמות המורכבות ממובאות ומציטוטים ממקומות שונים.

המדרש כתוב בלשון עברית בלבד והיא צחה מאוד, זאת בניגוד למקובל בתקופתו בתימן ובמזרח לשלב את השפה הערבית. אין בו מדעים ופילוסופיה, גם זאת בניגוד למקובל. לפני כל פרשה, מופיעות פתיחות פיוטיות מתחרזות, המושפעות מן הפיוט הארץ ישראלי הקדום.

מדרש הגדול זכה לתפוצה רחבה בתימן ועשרות ואולי מאות כתבי יד של המדרש נמצאים כיום. ידועים שלושה פירושים שנתחברו בתימן על המדרש: ספר "המרגלית" שנתחבר בשנת 1580 והוא עוסק בפרשנות מילולית למדרש, ספר "סגולת ישראל" לרב ישראל הכהן מהמאה ה-17, פירושו מעמיק והוא מפרש את המדרש בכמה רבדים הכוללים קבלה ופילוסופיה, והפירוש השלישי הוא הגהות והערות של הרב יחיא בשירי בשולי מדרש הגדול שהעתיק, גם הוא מהמאה ה-17.

מהדורה מדעית של הספר הודפסה בהוצאת מוסד הרב קוק.

מהדורה

מהדורה היא גרסה של ספר שיצאה לאור במועד מסוים, כולל הדפסות חוזרות של מהדורה זו. הדפסה נוספת נעשית בהתאם להחלטת המו"ל, ובה יוצא הספר בגרסה זהה לקודמת. מהדורה נוספת של הספר שונה מקודמתה, במעט או בהרבה, ומצריכה מעורבות של מחבר הספר (או ממשיכיו).

הוצאה לאור של מהדורה נוספת מקובלת בתחום ספרי העיון, אך היא נדירה בתחום הסיפורת.

מכילתא דרבי ישמעאל

מכילתא דרבי ישמעאל, המכונה גם מכילתא סתם, הוא כינויו של מדרש הלכה תנאי על חומש שמות, מפרשת בא עד פרשת ויקהל, המזוהה במחקר המודרני כבא מאסכולת דבי רבי ישמעאל המיוחסת לחכמים שהלכו בדרכו של רבי ישמעאל. מדרש הלכה מקביל על שמות מבית המדרש השני, דבי רבי עקיבא, הגיע לידינו באופן מקוטע, ומכונה מכילתא דרשב"י.

השם "מכילתא דרבי ישמעאל" בא ככל הנראה כתוצאה מהעובדה שזהו החכם הראשון המוזכר בחיבור.

מהדורה מדעית למכילתא דרבי ישמעאל נערכה בידי ר' חיים שאול הורוביץ, והושלמה והודפסה בידי ד"ר ישראל אברהם רבין, בפרנקפורט בשנת תרצ"א.

מכילתא, פירושה בארמית מידה, במשמעות של כלי לוגי, 'מדה שהתורה נדרשת בה'. מכילתא דרבי ישמעאל פירושה הדרשות בבית מדרשו של רבי ישמעאל. משום כך אנו מוצאים עוד מדרשים בשם מכילתא, כגון מכילתא דמילואים (מדרש פרשת המילואים) ומכילתא דברים (מדרש ספר דברים).

מסכת אבות

מַסֶּכֶת אָבוֹת (ידועה גם בשם פִּרְקֵי אָבוֹת) היא המסכת התשיעית בסדר נזיקין במשנה. בניגוד לשאר מסכתות המשנה העוסקות בדינים ובהלכות, מסכת זו עוסקת בענייני מוסר, מידות טובות ודרך ארץ. במקורה, היו במסכת חמישה פרקים, אך במשך השנים התווספו למסכת קטעים שונים. הארוך מבין קטעים אלו נוסף כפרק שישי למסכת, ומכונה פרק קניין תורה. שינויי הנוסח בפרק זה (ובמשניות שנוספו בפרק הקודם) רבים, ככל הנראה בשל העובדה שהם נוספו למשנה רק בשלב מאוחר יותר.

למסכת אבות לא חובר פירוש בתלמוד הבבלי או בתלמוד הירושלמי, וגם אין לה מסכת מקבילה בתוספתא. עם זאת, החיבור אבות דרבי נתן מושתת בעיקרו על חיבור זה, ומהווה הרחבה שלו. כמו כן, פירושים רבים חוברו למסכת במרוצת הדורות על ידי רבנים מתקופת הראשונים והאחרונים, וכך גם לפרק קניין תורה.

מסכת אהלות

מסכת אהלות היא המסכת השנייה בסדר טהרות, הסדר השישי והאחרון בששה סדרי משנה. במסכת אהלות שמונה-עשר פרקים אשר דנים בדיני טומאת מת בכלל ובדיני טומאת אוהל המת בפרט ומכאן שמה. בסוף הפרק הראשון של המסכת נמצאת המשנה הידועה של רמ"ח איברים.

הנושאים במסכת נגעים ובמסכת אהלות נחשבים נושאים עמוקים וקשים ביותר להבנה.אין בידינו תלמוד בבלי או ירושלמי למסכת זו, אך בשני התלמודים עסקו במשניות המסכת במסגרת סוגיות אחרות. רבי גרשון חנוך הניך ליינר (1839 - 1891) ליקט מובאות ממקורות אחרים העוסקים במשניות המסכת לספרו "סדרי טהרות". מהדורה מדעית של המסכת יצאה לאור בשנת 1955 על ידי פרופ' אברהם גולדברג.

משה שמואל צוקרמנדל

רבי משה שמואל צוקרמנדל (בגרמנית: Moses Samuel Zuckermandel, לעיתים Zuckermandl;‏ 24 באפריל 1836/תקצ"ו – 27 בינואר 1917/ ד' בשבט תרע"ח ) היה רב, תאולוג וחוקר תלמוד צ'כי-גרמני, שעסק בחקר התוספתא, והראשון שהוציא מהדורה מדעית שלה.

משנה

הַמִּשְׁנָה היא הקובץ הראשון בתורה שבעל פה, ומכילה הלכות שנאמרו בידי התנאים. ישנן דעות שונות מתי החל ניסוח המשנה, אך מוסכם כי עריכתה וניסוחה הסופיים נעשו בסוף תקופת התנאים, בתחילת המאה השלישית לספירה, על ידי רבי יהודה הנשיא וחכמי דורו.

ספרי במדבר

ספרי במדבר הוא מדרש הלכה לספר במדבר, מדברי רבי ישמעאל. (לפרקים: ה-יב, טו, יח-יט, כה א-יג, כו נב-לא כד, לה ט-לד).

המדרש נקרא לעיתים מדרש "וישלחו", על שם הדרשה הראשונה שבו על פרשה ה פסוק ב: "וישלחו מן המחנה". הדרשות ממשיכות על פי סדר הכתובים, כך שחסרות דרשות על ארבע הפרשיות הראשונות. הקובץ כולל מדרשים על רוב חלקיו ההלכתיים של ספר במדבר ומעט מהחלקים הסיפוריים.

תכנים רבים ואף סגנון הכתיבה מורים שמקור הדרשות הוא מבית מדרשו של רבי ישמעאל. רוב הדרשות התלמודיות בשם "תנא דבי רבי ישמעאל" נמצאות בספרי שלנו, וישנם אף דרשות מקבילות לכאלה הנמצאות במכילתא דרבי ישמעאל על ספר שמות.על פי שמות התנאים המוזכרים במדרש, נראה כי הוא קדום יחסית לשאר מדרשי ההלכה. נראה כי בספר יש גם רובד עריכה מאוחר מבית מדרשו של רבי יהודה הנשיא.

מהדורה מדעית של ספרי במדבר עם פירוש מדעי נרחב יצא לאור על ידי מנחם כהנא (תשע"א-תשע"ה).

עד נוסח

עד נוסח הוא תעודה שיש בה עדות או ראיה על הנוסח המקורי של יצירה. בדרך כלל נזקקים לעדי נוסח ביצירות עתיקות, שהתגלגלו לימינו בכתבי יד ובהם גרסאות שונות של היצירה, ולכן קיים קושי להגיע לנוסח המקורי. לעיתים לא זכתה היצירה להגיע לימינו, וכל שנותר ממנה הוא ציטוטים ביצירות אחרות. מחקר עדי הנוסח משמש על מנת להפיק מהדורה מדעית של הטקסט.

כאשר מנסים לחקור את הנוסח המקורי של ספר עתיק, שנכתב לפני המצאת הדפוס, יש חשיבות מרובה לכתבי היד הנמצאים לפני החוקרים. בדרך כלל, ככל שכתב יד קדום יותר, הנוסח שנמצא בו אמין יותר. בדרך כלל מעתיקי כתבי היד נטו לשנות ולתקן את הנוסח המקורי לפי כללי הדקדוק שנהגו בזמנם - שיכול היה להיות מאוחר במאות שנים מזמן חיבורו של הספר המקורי. לכן יש עדיפות לכתבי יד שעברו פחות העתקות. במקרים מסוימים גם דפוסים יכולים להיות עדי נוסח, במיוחד מהדורות דפוס ראשון; כך למשל מהדורת מקראות גדולות של התנ"ך שהוציא יעקב בן חיים בן אדוניהו בדפוס דניאל בומברג (ונציה רפ"ד-רפ"ו) היא אחד מעדי הנוסח לנוסח המסורה של המקרא. ביצירות שהתפרסמו אחרי המצאת הדפוס, עולה משקלם של הדפוסים בתוך עדי הנוסח. גם תרגומים לשפות אחרות עשויים לשמש כעדי נוסח.

החוקרים מנסים להבחין בין עדי נוסח שגרסאותיהם טובות ובין עדי נוסח משובשים ומוגהים, ולהסיק מכך על הנוסח המקורי של החיבור.

חשיבות רבה מיוחסת לנוסח המקורי של התנ"ך, והמדע העוסק בכך הוא ביקורת נוסח המקרא, המסתייע בעדי נוסח רבים - פפירוסים, מגילות קלף, קטעי גניזה מקהיר, כתבי יד מימי הביניים ומהדורות דפוס מודרניות.

קהלת רבה

קהלת רבה (ידוע גם בשם: מדרש חזיתָ על שם הפסוק הפותח: 'חזיתָ איש מהיר במלאכתו') הוא מדרש אגדה על קהלת.

המדרש מחולק לארבעה חלקים וחלקים ממנו נמצאים במדרש רות רבה. מקורותיו הם מיצירות ארץ ישראל הקדומות ומהתלמוד הירושלמי ומהתלמוד הבבלי. עורכו הסתמך על כמה מסכתות מהתלמוד ומכאן יש חוקרים, אשר מתארכים את זמן חיבורו לתקופת הגאונים. המדרש עוסק במגילת קוהלת, שעורכו שואב ממדרשים אחרים כגון בראשית רבה, ויקרא רבה, שיר השירים רבה ופסיקתא דרב כהנא.

שלמה זלמן הבלין (חוקר תלמוד)

שלמה זלמן הַבְלִין (Havlin) (נולד בי"ג בטבת תרצ"ט, 4 בינואר 1939) הוא פרופסור אמריטוס במחלקה לתלמוד ובמחלקה ללימודי מידע וספרנות באוניברסיטת בר-אילן, וראש המחלקה בין השנים 1984–1990. משנת 2003 ראש המכון לחקר הספרות הבתר תלמודית באוניברסיטת בר-אילן.

שמות רבה

שמות רבה הוא מדרש אגדה לספר שמות.

החיבור מורכב משני חלקים שונים. החלק הראשון (פרשות א -יד) דורש את פרקים א -י של ספר שמות, והוא מכונה במחקר שמות רבה א. חלק זה כולל דרשות על סדר הפסוקים והוא דורש פסוק פסוק כדרכו של המדרש הפרשני. החלק השני (פרשות טו -נב) ראשיתו בדרשות על שמות יב 2 עד לסוף ספר שמות (אין במדרש זה דרשות על פרק יא של ספר שמות). חלק זה הוא בעל אופי שונה והוא מדרש דרשני מסוג התנחומא שבנוי סביב נושאים שונים שקשורים לפסוקים הפותחים את סדרי הקריאה בתורה.

הרמב"ן, בן המאה ה-13, הוא הראשון שמצטט את שני חלקי החיבור כספר אחד, ולכן מניחים שצירוף שני החלקים השונים לכדי חיבור אחד נוצר לא יאוחר מן המאה ה-12.

מהדורה מדעית של שמות רבה א יצאה לאור על ידי אביגדור שנאן בשנת תשמ"ד.

תוספתא

הַתּוֹסֶפְתָּא (בארמית: "תוספת") היא קובץ מסודר של מסורות מתקופת התנאים, הנקראות ברייתות, שלא נכללו במשנה שערך רבי יהודה הנשיא. על פי המסורת, רבי חייא, מתלמידיו של רבי יהודה הנשיא, ערך את התוספתא יחד עם רבי אושעיא; אך החוקרים בימינו חולקים על דעה זו, ומעלים השערות מורכבות יותר. הנחה מקובלת היא שהתוספתא משקפת מסורות ארץ-ישראליות, והיא קרובה יותר לעולמו של התלמוד הירושלמי מאשר לזה של הבבלי.

התוספתא מסודרת לפי סדר המסכתות במשנה, ולכן היא כוללת שישה סדרים המחולקים לכ-60 מסכתות. סדר הדברים ברוב המסכתות דומה במשנה ובתוספתא, אם כי הן מביאות לעיתים מסורות הפוכות והלכות שונות. כמו כן, במקרים רבים התוספתא מאריכה בענייני מוסר ואגדה. התוספתא מרבה גם להביא "מעשים" הנוגעים להלכות הנידונות במשנה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.