מדרש תהילים

מדרש תהילים הוא מדרש אגדה על ספר תהילים, מלבד מזמור קכ"ג ומזמור קל"ג.

המדרש נקרא גם מדרש שוחר טוב על שם הפסוק בו פותח המדרש "שֹׁחֵר טוֹב יְבַקֵּשׁ רָצוֹן" (ספר משלי, פרק י"א, פסוק כ"ז). רש"י כינה את המדרש "אגדת תְּהִלִים".

המדרשים ממזמור קי"ט ועד לסוף הספר, מאוחרים יותר ואינם מקובץ המדרשים הקדום.[1] מדרשים רבים הועתקו מילקוט שמעוני. לדעת שלמה בובר מקור המדרש הוא בארץ ישראל בעת העתיקה, אך רבים מהחוקרים שוללים זאת. לדעת אבי תנועת "חכמת ישראל", יום-טוב ליפמן צונץ המדרש נערך בתקופת הגאונים באיטליה.

לשון המדרש היא ברובה עברית.

חלב הלביאה היא מעשייה נודעת שמקורה במדרש תהילים. עיבוד לגירסת המדרש נכנס לספרו של חיים נחמן ביאליק "ויהי היום" ובעקבותיו עובד המדרש גם במסגרת סדרת האנימציה אגדות המלך שלמה.

מדרש נוסף שהתפרסם וצוטט רבות על ידי אנשי הציונות הדתית, ובין השאר הופיע בספר מכתבים לטליה[2]: "בני, סימן זה יהא בידך, אם ראית בית הקברות לפניך, הרי היא המדינה קרובה לך, כך אמר להם הקב"ה לישראל, אם ראיתם את הצרות שתכפו אתכם, באותה שעה אתם נגאלין". השימוש במדרש זה נעשה הן בהקשר של סמיכות השואה לקום המדינה והן בהקשר של סמיכות יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ויום העצמאות[3].

קישורים חיצוניים

מהדורות צילום של הספר

הערות שוליים

  1. ^ יאיר זקוביץ, אביגדור שנאן, לא כך כתוב בתנ"ך, תל אביב, ידיעות אחרונות, 2006, עמ' 272.
  2. ^ מכתבים לטליה עמוד 121, המדרש הוא על פרק כ פסוק ב
  3. ^ בספר מכתבים לטליה זה מפורש בהקשר של השואה, במאמר של הרב שמואל בירנבוים המדרש מופיע בהקשר של סמיכות יום הזיכרון ויום העצמאות
אגדה (יהדות)

אגדה או אגדתא היא מילה כוללת למאמר חז"ל שאינו עוסק בהלכה.

בספרות האגדה נכללים נושאים רבים, החל מסיפורים כלליים וסיפורי שבחים ומשלים, פרשנות למקרא, וכלה בדברי חכמה ומוסר. לשונה הציורית של האגדה סייעה לחכמינו לבטא מסרים קשים ורעיונות עמוקים שהם מעקרונות היסוד של מחשבת היהדות.

אגדות מצויות בכל ספרות חז"ל; ישנם חיבורים שמוקדשים בעיקר לאגדה, כגון: מדרש רבה, מדרש תנחומא ואחרים.

לעומתם, יש גם אגדות רבות המשולבות בספרי ההלכה: המשנה, התוספתא, התלמודים ומדרשי ההלכה.

רוב אגדות התלמוד נאספו בספר עין יעקב. מבחר מתוך האגדה קובץ על ידי חיים נחמן ביאליק ויהושע חנא רבניצקי בספר האגדה (1908-1911).

בשל גיוונה והחופש היחסי שניתן בה, הייתה האגדה למקום ביטויים של בעלי הכישרון הספרותי שבין החכמים. כך, דורות רבים הוסיפו על מפעל האגדה, "עד שנעשתה לעולם מלא בפני עצמו, עולם נפלא ומיוחד, עם חִנו שלו ועם יופיו שלו. ויצירה כזו - אי-אפשר שלא יהיה בה הרבה מן הנצחי והעולמי... יצירת מופת לדורות עולם." (מתוך ההקדמה ל"ספר האגדה"). השימוש באמצעים ספרותיים ומתודיים אף גבר בשל תפקידה של האגדה - למשוך את לב העם לדברי תורה ומוסר.

אין הנחתום מעיד על עיסתו

אין הנחתום מעיד על עיסתו הוא ביטוי שנטבע בצורתו זו בספרות העברית החדשה ומשמעותו שאדם אינו יכול להעיד על איכות מוצריו מכיוון שהוא אינו אובייקטיבי. הפתגם מבוסס על מספר מקורות בתלמוד הדנים בנחתום ועיסתו.

אכיש

אָכִישׁ דמות מקראית, מלך פלשתים בגת בימי המלכים שאול ודוד. דמותו מופיעה בספר שמואל א', פרק כ"א, פסוק י"א ובספר מלכים א', פרק ב', פסוק ל"ט. השם אכיש מופיע גם בכתובת עקרון.

דואג האדומי

דֹּאֵג הָאֲדֹמִי (שמו נכתב גם כדויג) הוא דמות מקראית. נודע לשמצה עקב הריגת כהני נוב באשמת סיוע לדוד בהמלטותו מפני שאול.

ויהי היום

ויהי היום הוא ספר מעשיות מאת חיים נחמן ביאליק, שהוא, כדברי ביאליק בפתח הספר "עיבוד ספרותי של אגדות ושברי-אגדות שאובים ממקורות שונים".

מודה ועוזב ירוחם

"מוֹדֶה וְעֹזֵב יְרֻחָם" הוא פסוק המבטא את רחמנותו של ה', ופתח התשובה שתמיד פתוח בפני עוברי עבירה. מקורו בספר משלי: "מְכַסֶּה פְשָׁעָיו לֹא יַצְלִיחַ וּמוֹדֶה וְעֹזֵב יְרֻחָם".

מלכי-צדק

מַלְכִּי-צֶדֶק מלך שלם, היא ירושלים (ראו תהילים, ע"ו, ג'), כהן לאל עליון, הוא דמות מקראית. דמותו החידתית במקרא קנתה לו מעמד מיוחד בקרב חוגים שונים ביהדות בית שני, ומאוחר יותר, גם בנצרות. ככל הנראה, למלכי ירושלים היה שם שעבר בירושה בין מלכי העיר, וכך נקרא המלך בימי יהושע בן נון אדני צדק (יהושע, י', א'), על שם האל הכנעני הראשי בעל שעל שמו נקרא גם כוכב צדק.

פנחס בר חמא

רבי פנחס בר חמא הכהן (או רבי פינחס בר חמא או רבי פנחס הכהן) היה אמורא מהדור האחרון של התנאים והדור הראשון של האמוראים, מוזכר בתלמוד ירושלמי ותלמוד בבלי ובמדרש תהילים, מעט מאד ידוע על תולדות חייו.

בתלמוד ירושלמי מובא סיפור על איסי אחד שהציע ללמדו כיצד הוגים את השם המפורש, אך רבי פינחס התחמק מטעם שאין הוא ראוי ללימוד זו כי הוא מאוכלי מעשר (תלמוד ירושלמי מסכת יומא דף יח עמוד ב).

במדרש תהילים הובא מאמרו שמשה רבנו תיקן את סדר התפילות ואילו אנשי כנסת הגדולה חזרו לייסד ולקבוע התפילה בישראל (מדרש תהילים מזמור יט).

בעל הסדר הדורות מציע כי ייתכן שאביו הוא רבי חמא בר אבא, וגם שאחיו היה רבי חנינא בר חמא (סדר הדורות, ערך רבי פינחס הכהן בר חמא).

צפון (עיר מקראית)

צָפוֹן הייתה עיר מקראית בעמק סוכות שבעבר הירדן, בנחלת שבט גד.

העיר נזכרת בספר יהושע בתיאור ערי שבט גד בבקעת הירדן המזרחית: "וּבָעֵמֶק בֵּית הָרָם וּבֵית נִמְרָה וְסֻכּוֹת וְצָפוֹן".

כמו כן, בספר במדבר נזכרת אחת ממשפחות שבט גד בשם "הצפוני": "בְּנֵי גָד לְמִשְׁפְּחֹתָם לִצְפוֹן מִשְׁפַּחַת הַצְּפוֹנִי".

חז"ל זיהו את העיר המקראית עם היישוב בן זמנם "עמתו": "בית הרים - בית רמתה, בית נמרה - בית נמרון, סכות - דרעלה, צפון - עמתו".

היישוב "עמתו", הנזכר אצל חז"ל גם בגרסאות "עמתן", "חמתן" ו"אמתו", מזוהה כיום עם "תל עמתא", שנמצא בגדה הצפונית של "ואדי ראג'ב" שבבקעת הירדן המזרחית, שם נתגלו שרידי מצודה מבוצרת מהתקופה הרומית, שלצדה תל ("תל אלקוס") שהיה מיושב החל מן התקופה הכלקוליתית ועד התקופה הביזנטית.

היישוב "עמתו" נזכר גם אצל אוסביוס באונומסטיקון, וכן בכתבי יוסף בן מתתיהו, המזכיר קרב שערך באזור אלכסנדר ינאי, וכן שריפה של ארמון שבנה הורדוס בעיר.

אחרים מזהים את העיר הקדומה עם תל א-סעידיה, צפונית לתל עמתא, תוך קישור בינה ובין צרתן המקראית.

יש המזהים את צפון עם "Sabuma" הנזכרת במכתבי אל-עמארנה.

קטיעה

קטיעה היא הסרה של איבר או חלק מאיבר מהגוף. במקרים מסוימים הקטיעה מתבצעת בצורה רצונית כדי להועיל לאדם ולעיתים בניגוד לרצונו.

אדם שידו קטועה נקרא גידם.

אדם שרגלו קטועה נקרא פיסח.

ראם (מיתולוגיה)

רְאֵם (בארמית: אורזיליא) הוא מפלצת מן המיתולוגיה היהודית.

הראם מתואר באגדה היהודית כיצור ענק בעל קרניים. גודלו העצום של היצור ניכר בדבריו של רבה בר בר חנה, אמורא הידוע בתיאוריו הפנטסטיים, שטען כי ראה ראם בן יומו שהגיע לגודלו של הר תבור. גם דוד המלך, על פי המדרש, ראה ראם בגודל של הר.בכל תקופה חי רק זוג אחד של ראמים: הזכר בקצה אחד של העולם והנקבה בקצהו השני. בגיל שבעים הם נפגשים לראשונה ומזדווגים, ולאחר מכן נושכת הנקבה את הזכר למוות. הריונה נמשך אחת-עשרה שנה. בשנה האחרונה אין היא מסוגלת ללכת, אלא רק מתגלגלת מצד לצד ושפע הרוק שיורד מפיה משקה את השדות שסביבה ומצמיח עשב למחייתה. לבסוף, כאשר היא ממליטה שני ראמים, זכר ונקבה, היא נופחת את נשמתה. מיד פונה הראם הזכר מזרחה ואילו הנקבה - מערבה. רק כעבור שבעים שנה הם עתידים להיפגש.

רותם המדבר

רֹתֶם הַמִּדְבָּר (שם מדעי: Retama raetam) הוא שיח שכיח למדי בשטחי החולות שבצפון הנגב, באפיקים יבשים של נחלים בכל השטח המדברי בבקעת הירדן ובחולות מישור החוף.

רעידת אדמה

רעידת אדמה (או רעש אדמה) היא תופעת טבע גאולוגית המתרחשת לרוב באזורי המגע שבין הלוחות הטקטוניים, והקשורה לתופעת נדידת היבשות. בעת רעידת אדמה גובר לחצה של אנרגיה אלסטית, המצטברת לאורך זמן תחת פני כדור הארץ על כוח החיכוך המתקיים בין הלוחות הטקטוניים, והיא מומרת לאנרגיה אקוסטית בצורת גלים סייסמיים, המרעידים את פני הקרקע ואף קורעים אותם. באזורים מיושבים ובנויים, רעידת אדמה גורמת לרוב לנזק רב בנפש וברכוש, בהתאמה עם עוצמת הרעידה, המרחק ממוקד הרעש, איכות הבנייה וסוג הקרקע עליו המבנה ניצב. חקר רעידות האדמה כולל השקעה רבה בשכלול יכולת חיזוי התופעה, שמוביל לפיתוח והתקנה של מערכות התרעה לטווח קצר, כדוגמת מערכת "תרועה" הנפרסת בישראל, המאפשרות זמן התרעה הנע בין שניות בודדות לעשרות שניות.

שבעת המינים

שבעת המינים, או "פירות שנשתבחה בהן ארץ ישראל", הם שבעה מיני גידולים המוזכרים בפסוק בספר דברים המתאר את הפוריות החקלאית של ארץ ישראל: "כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ, מְבִיאֲךָ אֶל-אֶרֶץ טוֹבָה: אֶרֶץ, נַחֲלֵי מָיִם--עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת, יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר. אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה, וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן; אֶרֶץ-זֵית שֶׁמֶן, וּדְבָשׁ." (דברים, ח', ז'-ח'). הדבש המוזכר בפסוק משמעו תמר, שממנו מפיקים דבש תמרים.

המסורת היהודית מייחסת חשיבות מיוחדת לשבעת המינים, ובפרט קיימים פרטים הלכתיים מסוימים הקשורים בהם. שבעת המינים משמשים גם במנהגים הקשורים בארץ ישראל כמו תליית שבעת המינים בסוכה, ואכילת שבעת המינים בסעודת ט"ו בשבט. מנהג זה אומץ בידי התנועה הציונית.

חוקר המקרא אביתר כהן, שיער שכל אחד משבעת המינים קשור בעונת השנה החקלאית המתאימה לעונות הרשומים בלוח גזר.

שלמה בובר

שלמה בן ישעיהו אברהם הלוי בּוּבֶּר (בכתיב יידי: באָבער; ה' בשבט תקפ"ז, 2 בפברואר 1827, למברג, גליציה (האימפריה האוסטרו-הונגרית) – י"א בטבת תרס"ז, 28 בדצמבר 1906, שם) היה מלומד יהודי, חוקר ומהדיר של מדרשים, שעבד לפרנסתו כבנקאי; חי כל חייו בעיר למברג (לבוב); סבו של מרטין בובר.

שעבוד מצרים

שעבוד מצרים הוא סיפור תנכ"י על תוכנית שהופעלה במצרים העתיקה החל משנת ב'של"ב ונכשלה סופית בשנת ב'תמ"ח. התוכנית נועדה להקטין את שיעור הילודה בקרב עם ישראל, מחשש למרידתם בממשל.

תהילים ל"ד

תהילים ל"ד הוא המזמור השלושים וארבעה בספר תהילים (לפי המספור בוולגטה ובתרגום השבעים, המזמור ממוספר כמזמור ה-33). מזמור זה הוא אחד משלושה עשר המזמורים המשלבים בכותרתם אזכור לאירועים הקשורים בחייו של דוד. המזמור בנוי מאכרוסטיכון אלפביתי והחל מפסוק ב' ועד פסוק כ"ג - כל פסוק נפתח באות אחרת מהאלפבית לפי הסדר. המזמור נפתח בכותרת 'לְדָוִד' שלא כדוגמת מזמורים אחרים הפותחים בכותרתם ב-'מִזְמוֹר לְדָוִד'. מזמור זה נכלל בפסוקי דזמרא של שבת ויום טוב ונאמר לפני ברכו של תפילת שחרית. שלושה פסוקים מסוף המזמור: "מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים אֹהֵב יָמִים לִרְאוֹת טוֹב. נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע וּשְׂפָתֶיךָ מִדַּבֵּר מִרְמָה. סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ." (פס' י"ג-ט"ו) הפכו למטבעות לשון ואף הולחנו על ידי ברוך חייט וזכו למגוון רחב של ביצועים.

תהילים ל'

"מִזְמוֹר שִׁיר חֲנֻכַּת הַבַּיִת לְדָוִד" הוא מזמור המופיע כפרק ל' בספר תהילים והוא מיוחס לדוד המלך ויועד לשירה בזמן חנוכת בית המקדש הראשון שנבנה בסופו של דבר על ידי בנו שלמה המלך.

המזמור היה נאמר בעת שירת הלוויים בבית המקדש בימי חנוכת הבית. ונוהגים לאומרו בימי החנוכה. המזמור הוא אחד הקטעים הנאמרים ברוב הקהילות בכל יום בתפילת השחרית כחלק מפסוקי דזמרא.

תשובה (יהדות)

ביהדות, תְּשׁוּבָה היא תהליך של תיקון פנימי של האדם, עילוי מוסרי והטבתו, בכל מדרגה בה הוא נמצא, צדיק כרשע. על פי הרמב"ם התשובה והווידוי הכרוך בה היא מצוות עשה.

ספרות המדרשים
מדרשי הלכה תנאיים

(200 לספירה עד 400 לספירה לערך)

מכילתא דרבי ישמעאלמכילתא דרבי שמעון בן יוחאיספראספרי במדברספרי זוטאספרי דבריםמכילתא דברים
מדרשי האגדה הקלסיים

(400 לספירה עד 600 לספירה לערך)

בראשית רבהאיכה רבהפסיקתא דרב כהנאויקרא רבהאסתר רבה (פרשיות א-ו)
מדרשי תקופת הביניים

(600 לספירה עד 750 לספירה לערך)

שיר השירים רבהקהלת רבהרות רבהדברים רבהמדרשי התנחומאשמות רבה (פרשיות יב-מ) • מדרש שוחר טוב
המדרש המאוחר והילקוטים

(750 לספירה והלאה)

תנא דבי אליהופרקי דרבי אליעזרבמדבר רבהילקוט שמעוניפסיקתא זוטרתאמדרש הגדול • הגדות התלמוד (ילקוט) • עין יעקב

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.