מדרש רבה

מדרש רבה (רבה בארמית פירושו גדול) הוא שם כולל לעשרה חיבורים של מדרשי אגדה שנוצרו בתקופת האמוראים והועלו על הכתב בזמנים שונים, ובסגנונות מגוונים - בעיקר בארץ ישראל. השם מתייחס למדרשים על חמשת חומשי תורה ועל חמש המגילות.

בראשית רבה, ויקרא רבה ורוב המגילות, הם החיבורים המוקדמים ביותר, ונערכו במתכונתם הנוכחית במאה השישית בערך. שמות רבה, במדבר רבה, דברים רבה ואסתר רבה נחשבים מאוחרים יחסית[דרושה הבהרה], וחלקם נערכו במתכונתם הנוכחית אחרי שנת 1000 לספירה[דרוש מקור]. הפורמט שהכניס את כל עשרת הספרים תחת הכותרת של "מדרש רבה" נוצר במאה השש עשרה, ונדפס לראשונה בוונציה בשנת ש"ה (1545).

מדרשים אלו הם בדרך כלל רחבי ההיקף מבין החיבורים המדרשיים לחומשים ולמגילות, והדפסתם גרמה לדומיננטיות כמעט מוחלטת שלהם ב'שוק' ספרות האגדה הארץ-ישראלית; סדרת המדרשים הגדולה הנוספת, הנקראת מדרש תנחומא לתורה, נדפסו, נפוצו ונתפרשו פחות. רק במאתיים השנים האחרונות נדפסו קבצים מדרשיים אחרים - פסיקתאות ומדרשים קצרים אחרים.

למדרש רבה נתחברו פירושים רבים, בהם פירוש "מתנות כהונה", "יפה תואר", "פירוש מהרז"ו", "עץ יוסף" ו"ענף יוסף", "תפארת ציון", "פירוש רד"ל" ואחרים. סקירה של הפירושים מובאת בספרו של יונה פרנקל על ספרות האגדה.

קבר רבי יהושע דסכנין
קבר האמורא רבי יהושע דסכנין בסכנין - נזכר רבות בכל עשרת חיבורי מדרש רבה.

ראו גם

מרכיבי מדרש רבה

קישורים חיצוניים

מהדורות של מדרש רבה
אגדה (יהדות)

אגדה או אגדתא היא מילה כוללת למאמר חז"ל שאינו עוסק בהלכה.

בספרות האגדה נכללים נושאים רבים, החל מסיפורים כלליים וסיפורי שבחים ומשלים, פרשנות למקרא, וכלה בדברי חכמה ומוסר. לשונה הציורית של האגדה סייעה לחכמינו לבטא מסרים קשים ורעיונות עמוקים שהם מעקרונות היסוד של מחשבת היהדות.

אגדות מצויות בכל ספרות חז"ל; ישנם חיבורים שמוקדשים בעיקר לאגדה, כגון: מדרש רבה, מדרש תנחומא ואחרים.

לעומתם, יש גם אגדות רבות המשולבות בספרי ההלכה: המשנה, התוספתא, התלמודים ומדרשי ההלכה.

רוב אגדות התלמוד נאספו בספר עין יעקב. מבחר מתוך האגדה קובץ על ידי חיים נחמן ביאליק ויהושע חנא רבניצקי בספר האגדה (1908-1911).

בשל גיוונה והחופש היחסי שניתן בה, הייתה האגדה למקום ביטויים של בעלי הכישרון הספרותי שבין החכמים. כך, דורות רבים הוסיפו על מפעל האגדה, "עד שנעשתה לעולם מלא בפני עצמו, עולם נפלא ומיוחד, עם חִנו שלו ועם יופיו שלו. ויצירה כזו - אי-אפשר שלא יהיה בה הרבה מן הנצחי והעולמי... יצירת מופת לדורות עולם." (מתוך ההקדמה ל"ספר האגדה"). השימוש באמצעים ספרותיים ומתודיים אף גבר בשל תפקידה של האגדה - למשוך את לב העם לדברי תורה ומוסר.

איכה רבה

מדרש איכה רבה, הוא חיבור דרשני המציג פירושים ודרשות סביב פרקיה ופסוקיה של מגילת איכה המקראית, שעניינה קינות על חורבן בית המקדש והאסונות שהתלוו לחורבן זה.

אסתר רבה

אסתר רבה הוא מדרש אגדה על מגילת אסתר.

המדרש מחולק לעשרה חלקים. בעריכתו הקדומה חולק לשישה חלקים שאת חלקו האחרון חילקו לחמישה וכך נוצרו עשרה חלקים. מקורות המדרש הם תלמוד ירושלמי, תלמוד בבלי ומדרשי אגדה כבראשית רבה וויקרא רבה. את עריכת חלקו הראשון של המדרש מתארכים לתקופת האמוראים וחלקו השני נכתב כנראה בין המאה ה-11 ואיחוד המדרש נעשה בין המאה ה-12 לבין המאה ה-13, שהוא שואב את חלקו מתרגום שני למגילת אסתר וכן מיוסיפון.

מדרש אסתר רבה נקרא בכתבי היד בשמות "מדרש אחשורוש" או "אגדת אחשורוש". במדרש שמות רבה מופיעה הפניה לדרשה במדרש אסתר רבה תחת השם 'מגילת אחשורוש'[דרוש מקור]. בהקדמות למדרש אצל חכמי ימי הביניים נמצאים שמות נוספים כמו "מגילת סתרים" המיוחס לרב נסים גאון ו"תלמוד תורה" המיוחס לרבי יעקב בן חננאל סיקילי.

ביקור חולים

ביקור חולים היא מצווה הנכללת בגמילות חסדים ועניינה לבקר אצל החולה, להשתתף בצערו, לעודד אותו מורלית ולראות אם יש צורך שהוא נזקק לו.

מקורות למצווה זו בתנ"ך הם התגלותו של אלוהים לאברהם לאחר שמל את עצמו כשהיה בתקופת החלמה, וביקורו של הנביא ישעיהו אצל המלך חזקיהו כאשר חלה (מלכים ב', פרק כ' א').

חז"ל מפרשים את הפסוק על אברהם אבינו: "כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה (ספר בראשית פרק י"ח י"ט) - זו ביקור חולים (מדרש רבה, בראשית, פרשה מט פסקה ד).

ואת הפסוק "את הדרך ילכו בה" (שמות יח, כ), הם דורשים ילכו - זה ביקור חולים (תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא ל/ב). הם גם הפליגו בחשיבות מצווה זו, ואמרו שכל המבקר את החולה נוטל אחד משישים מחוליו, ישנו דגש מיוחד בביקור על "בן גילו" דווקא, שכנראה במקרה כזה יש לחולה ניחומים יתרים. בדיון בכלל זה שואלים: אם כך, יבואו שישים איש וירפאהו, ועונים שכל מבקר נוטל אחד משישים ממה שנשאר.

עוד נקבע שמצווה זו היא מהדברים שאין להם שיעור מבחינת כמותה, ואפשר לקיימה פעמים רבות ביום, אפילו אצל אותו חולה (תלמוד בבלי, מסכת נדרים דף לט/ב). היא גם נקבעה כדברים שהאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה, והקרן קיימת לו לעולם הבא. בתלמוד ישנם כמה וכמה סיפורים על חכמי ישראל שביקרו חולים ואף עזרו לריפוים.

בספר "סדר היום" הושם דגש על חשיבות החיזוק הנפשי, השבת נפשו של החולה, ניחומו והקלת חוליו מעליו. ואילו בספר חכמת אדם נכתב שעיקר המצווה הוא להתפלל על החולה ולבקש עליו רחמים. כמו כן נכתב, כי יש לסייג חולים שאין לבקר אצלם, כמו אלו שמתביישים במחלתם, או כאלה שהביקור הוא לטורח להם. במקרה כזה, הולכים לביתם, אך לא נכנסים לחדרם, שואלים לשלומם ובודקים אם ניתן לסייע. עוד עולה מספר זה, כי מינו בקהילה היהודית (ברלין) אדם שהיה ממונה על ביקור חולים, הנקרא "גבאי ביקור חולים".

במדבר רבה

במדבר רבה הוא מדרש אגדה על ספר במדבר. המדרש מחולק לעשרים ושלושה פרקים. המדרש מורכב משני חלקים הראשון עוסק בפרקים א'-ז', שבספר במדבר והשני - בפרקים ח'-ל"ו.

שם התואר 'רבה' שנוסף למדרש נבע מהעתקה משותפת של מדרשי אגדה על התורה באותם כתבי היד, הכוללים את מדרש רבה.

בראשית רבה

בראשית רבה הוא מדרש אגדה אמוראי על ספר בראשית, שנוצר בארץ ישראל ונערך או במאה הרביעית או במאה החמישית או במאה השישית. נקרא גם "אגדת ארץ ישראל". לפי החוקרת ע. רייזל מדרש זה הוא החשוב שבמדרשי האמוראים. סופו של המדרש הוא כנראה תוספת מאוחרת שנאגדה עם מדרש רבה המקורי בסביבות המאה האחת עשרה או השתים עשרה.

דברים רבה

דברים רבה הוא מדרש אגדה על ספר דברים.

ויקרא רבה

ויקרא רבה או הגדת ויקרא או הגדה של ויקרא הוא מדרש אגדה דרשני על ספר ויקרא, שנכתב בארץ ישראל במאה החמישית או במאה השישית או באמצע המאה השביעית, ההשערה הרווחת היא כי המונח 'רבה' ניתן לו בעת קיבוצו עם שאר ההגדות על התורה והמגילות בידי המעתיקים, כיוון שהיו אחר הספר בראשית רבה, וששמו הקדום יותר היה הגדת ויקרא.

ילקוט שמעוני

ילקוט שמעוני הוא לקט מדרשים קדומים על התנ"ך.

לא ידוע רבות על מחבר הילקוט או על זמן יצירתו. מדפיס הילקוט בוונציה בשנת 1566 רבי מאיר פרינץ, ייחסו לרבנו שמעון ראש הדרשנים מפרנקפורט, וכן ייחסו החיד"א בספרו שם הגדולים. לדעת החוקרים צונץ ואברהם אפשטיין הילקוט חובר בפרנקפורט בתחילת המאה ה-13.

מדרשי הילקוט מלוקטים מהתלמוד הבבלי והירושלמי, מהספרא המכילתא, מדרש רבה ומדרש תהילים, אבות דרבי נתן, פרקי דרבי אליעזר ומסכתות קטנות, פסיקתא ותנחומא ועוד מדרשים שנעלמו במשך השנים וזהו למעשה השריד היחיד שלהם, כדוגמת מדרש ויסעו, מדרש אספה, מדרש אבכיר, ספרי זוטא, והוא מקור מרכזי בשחזור אותם מדרשים אבודים.

פירוש על הילקוט, בשם "זית רענן", חיבר הרב אברהם גומבינר, בעל "המגן אברהם". הפירוש היה קיים בשלמותו רק בפני עצמו, אך בצמוד לילקוט נדפס ברוב המהדורות רק תקציר ממנו.

הילקוט נדפס לראשונה בשנת ה'רפ"א וזכה לכתריסר מהדורות מודפסות. בשנת תשל"ג (1973) החל מוסד הרב קוק להוציא לאור מהדורה מדעית של הספר בעריכת דוב היימן ויצחק שילוני. עד עתה (2015) יצאו לאור תשעה כרכים על התורה, ושני כרכים על נביאים. מבוא לספר מהרב בצלאל לנדוי נדפס בתחילת כרך ראשון על נביאים.

משנת 1998 החלה לצאת בירושלים, על ידי הרב רפאל לוין, מהדורה חדשה ומוערת, המביאה גם גרסאות של המכונה כתב יד אוקספורד של הילקוט, שהוא בכיר כתבי היד שלו, וכן לשאר המדרשים המובאים בילקוט. במהדורה זו מובא גם פירוש זית רענן השלם, שבמהדורות הקודמות נדפס רק תקציר שלו. עד היום הודפסו 13 כרכים, הכוללים את חמשת חומשי תורה ומגילות איכה, רות ואסתר.

כתובים

בחלק כתובים של התנ"ך מונים על פי המסורה אחד-עשר ספרים, והם: תהילים, משלי, איוב, שיר השירים, רות, איכה, קהלת, אסתר, דניאל, עזרא ונחמיה, ודברי הימים. סדר זה מבוסס על מסורת כתבי היד של יהודי אשכנז, ומשומש ברוב הדפוסים של התנ"ך. אצל בעלי המסורה בטבריה ויהודי ספרד היה סדר אחר לספרי הכתובים, ובגמרא מוזכר סדר שלישי לספרים אלו.

בין ספרים אלה ישנן שתי תת-קבוצות מיוחדות, שהן:

ספרי אמ"ת: תהילים, משלי, איוב (הקבוצה קרויה בראשי לתיבות לשלושת הספרים בסדר הפוך). ספרים אלה נחשבים ספרי "שירה", דבר הבא לידי ביטוי בכתבי יד של המסורה הן במערכת הטעמים המיוחדת להם (טעמי אמ"ת), והן בצורתם השירית.

חמש מגילות: שיר השירים, רות, איכה, קהלת, אסתר. קבוצה מיוחדת זו מופיעה כחלק ממסורת בני אשכנז (במנהגיהם הליטורגיים ובכתבי היד שלהם), ועומדת בבסיסו של חיבורי מדרש רבה על ספרי כתובים אלה דווקא. הם נקראים בציבור בבתי הכנסת במועדים חגיגיים שונים, ונכתבים על קלף ארוך מגולגל שהוא בעצם "מגילה". בכתבי היד של המסורה, ובמסורת יהדות ספרד והמזרח - אין זכר להיותם קבוצה.

שלושת הספרים דניאל, עזרא-נחמיה, ודברי הימים אינם נחשבים לקבוצה מיוחדת, למרות המרכיבים המשותפים שלהם: כולם נכתבו על פי המסורת התלמודית בתקופה מאוחרת; כולם דנים בתוכנם על התקופות המאוחרות הנזכרות שבמקרא; עזרא הוא המשך ברור של דברי הימים; בדניאל ובעזרא-נחמיה מצויים הקטעים המשמעותיים היחידים במקרא הכתובים בארמית.החלוקה של 24 ספרי התנ"ך לתורה, נביאים, וכתובים מוזכרת בתלמוד-ב"ב יד', ובמדרשים רבים-שמ"ר מא, דב"ר יד' וכו'. והם מדורגים ברמת סמכותם האלוהית: התורה מפי הגבורה ניתנה (כלומר האל הכתיבה בקולו), הנביאים בנבואה נאמרו, והכתובים ברוח הקודש נכתבו (כלומר מחבריהם לא התנבאו, אבל כתבו תחת השראה מרוח הקודש).ישנם ספרים, למשל דניאל, עזרא-נחמיה, ודברי הימים שמבחינת תוכנם מתאימים להיכלל במסגרת ספרי נביאים, אבל לא מבחינת זמן חיבורם. הרמב"ם כותב על הסיבה להכללתם בכתובים במורה נבוכים ח"ב מ"ה כי כוח ההשראה לכתיבת ספרים אלו היה אחיד, ברוח הקודש, ולכן נכללו במסגרת אחת. לעומת זאת, ספרי הנביאים, אשר נכתבו בכוח נבואי, שייכים למסגרת אחרת. בספרי מקרא נוצריים רבים, דניאל אכן נכלל בספרי הנבואה והיתר נכללים בספרים ההיסטוריים, בעקבות החלוקה בתרגום השבעים.

ספר האגדה

סֵפֶר הָאַגָּדָה הוא לקט של אגדות, שנערך וסודר על ידי חיים נחמן ביאליק ויהושע חנא רבניצקי החל משנת 1903. המקורות לספר האגדה הם ברובם ספרי מדרש מתקופת התנאים והאמוראים ובהם: משנה, תלמוד בבלי, תלמוד ירושלמי, אבות דרבי נתן, מכילתא, ספרא, ספרי, תוספתא, מדרש רבה, מדרש תנחומא, פרקי דרבי אליעזר, ספר יצירה, ילקוט שמעוני, אלפא ביתא דבן סירא ועוד.

המוטו של הספר, בעמוד השער: "'וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו' – אֵלּוּ אַגָּדוֹת מְשֻׁבָּחוֹת הַנִּשְׁמָעֹות בְּאָזְנֵי כָּל אָדָם" (מכילתא, בשלח).

קהלת רבה

קהלת רבה (ידוע גם בשם: מדרש חזיתָ על שם הפסוק הפותח: 'חזיתָ איש מהיר במלאכתו') הוא מדרש אגדה על קהלת.

המדרש מחולק לארבעה חלקים וחלקים ממנו נמצאים במדרש רות רבה. מקורותיו הם מיצירות ארץ ישראל הקדומות ומהתלמוד הירושלמי ומהתלמוד הבבלי. עורכו הסתמך על כמה מסכתות מהתלמוד ומכאן יש חוקרים, אשר מתארכים את זמן חיבורו לתקופת הגאונים. המדרש עוסק במגילת קוהלת, שעורכו שואב ממדרשים אחרים כגון בראשית רבה, ויקרא רבה, שיר השירים רבה ופסיקתא דרב כהנא.

רות רבה

מדרש רות רבה הוא מדרש למגילת רות, והוא אחד ממדרשי רבה לחמש מגילות. מדרשים אלו נמנים עם קבוצת המדרשים הבתר קלאסיים, שראשית עריכתם עוד בתקופת האמוראים, ולפני סוף המאה ה-5, והם כוללים גם חלקים מאוחרים יותר, שלגבי תיארוכם חלוקים החוקרים. רות רבה הוא מדרש ארץ-ישראלי, רוב החומר בו שייך לתקופה הקלאסית, לפני סוף המאה החמישית, ועריכתו הסופית היא ככל הנראה לא יאוחר מן המאה השמינית.

שבעת המינים

שבעת המינים, או "פירות שנשתבחה בהן ארץ ישראל", הם שבעה מיני גידולים המוזכרים בפסוק בספר דברים המתאר את הפוריות החקלאית של ארץ ישראל: "כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ, מְבִיאֲךָ אֶל-אֶרֶץ טוֹבָה: אֶרֶץ, נַחֲלֵי מָיִם--עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת, יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר. אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה, וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן; אֶרֶץ-זֵית שֶׁמֶן, וּדְבָשׁ." (דברים, ח', ז'-ח'). הדבש המוזכר בפסוק משמעו תמר, שממנו מפיקים דבש תמרים.

המסורת היהודית מייחסת חשיבות מיוחדת לשבעת המינים, ובפרט קיימים פרטים הלכתיים מסוימים הקשורים בהם. שבעת המינים משמשים גם במנהגים הקשורים בארץ ישראל כמו תליית שבעת המינים בסוכה, ואכילת שבעת המינים בסעודת ט"ו בשבט. מנהג זה אומץ בידי התנועה הציונית.

חוקר המקרא אביתר כהן, שיער שכל אחד משבעת המינים קשור בעונת השנה החקלאית המתאימה לעונות הרשומים בלוח גזר.

שטן

שָׂטָן הוא דמות מיתולוגית של רשע ומקטרג, המופיע בדתות שונות ומוזכר בתנ"ך, בברית החדשה ובקוראן. השטן מתואר בדרך כלל בדמות מלאך, שד, או אל, המוביל קו מנוגד לתפישות מוסריות, או המתנגד לאל הטוב והמוסרי.

שיר השירים רבה

מדרש שיר השירים רבה (ידוע גם בשם: מדרש חזיתָ על שם הפסוק הפותח: 'חזיתָ איש מהיר במלאכתו') הוא מדרש ארץ ישראלי קדום על מגילת שיר השירים, ומשתייך לקבוצת מדרשי האגדה המכונים גם מדרשי אמוראים. המדרש דורש את כל פסוקי המגילה על פי סדרם.

שמואל יפה אשכנזי

רבי שמואל יפה אשכנזי (1525–1595) היה מחכמי האימפריה העות'מאנית במאה ה-16, מחבר פירוש יפה תואר על מדרש רבה.

שמות רבה

שמות רבה הוא מדרש אגדה לספר שמות.

החיבור מורכב משני חלקים שונים. החלק הראשון (פרשות א -יד) דורש את פרקים א -י של ספר שמות, והוא מכונה במחקר שמות רבה א. חלק זה כולל דרשות על סדר הפסוקים והוא דורש פסוק פסוק כדרכו של המדרש הפרשני. החלק השני (פרשות טו -נב) ראשיתו בדרשות על שמות יב 2 עד לסוף ספר שמות (אין במדרש זה דרשות על פרק יא של ספר שמות). חלק זה הוא בעל אופי שונה והוא מדרש דרשני מסוג התנחומא שבנוי סביב נושאים שונים שקשורים לפסוקים הפותחים את סדרי הקריאה בתורה.

הרמב"ן, בן המאה ה-13, הוא הראשון שמצטט את שני חלקי החיבור כספר אחד, ולכן מניחים שצירוף שני החלקים השונים לכדי חיבור אחד נוצר לא יאוחר מן המאה ה-12.

מהדורה מדעית של שמות רבה א יצאה לאור על ידי אביגדור שנאן בשנת תשמ"ד.

תולדות תנאים ואמוראים

הספר תולדות תנאים ואמוראים הוא ספר בן שלושה כרכים, הכולל בעיקר את תולדותיהם של התנאים והאמוראים.

הספר חובר על ידי הרב והחוקר אהרון היימן, והודפס בלונדון בשנת ה'תר"ע (1910). בספר כלולים תולדות התנאים והאמוראים, המלכים וגדולי אומות העולם, ואף הנשים המוזכרות בתלמוד הבבלי והירושלמי, תוספתא, מכילתא ספרא ספרי מסכתות קטנות, מדרש רבה, מדרש תנחומא וכל מפרשיהם, הזוהר, זוהר חדש ילקוט שמעוני, וספרי הקדמונים.

החכמים המוזכרים בספר הם החכמים שחיו בין התקופה של שמעון הצדיק משיירי אנשי כנסת הגדולה עד אחרוני הסבוראים, וכולל את קורות ימי חייהם הפרטיים, משפחתם ובני ביתם, רבותיהם, תלמידיהם, תקנותיהם והלכותיהם.

ארון הספרים היהודי
כתבי יסוד תורהתנ"ךמשנהתוספתאתלמוד (בבלי וירושלמי) • סידור ומחזור תלמוד בבלי
מדרשי הלכה (חז"ל) מכילתא דרבי ישמעאלמכילתא דרבי שמעון בן יוחאיספראספריספרי זוטאמכילתא דברים
מדרשי אגדה (חז"ל) מדרש רבה • מדרש תנחומאפרקי דרבי אליעזרסדר עולםילקוט שמעוניאבות דרבי נתןתנא דבי אליהופסיקתא דרב כהנאפסיקתא זוטרתאמדרש שוחר טוב
ראשונים ואחרונים פירוש רש"י לתורהפירוש רש"י לתלמודמשנה תורההשגות הראב"ד) • תוספותספר הזוהרשולחן ערוךהגהות הרמ"א)
סוגות מדרשספרות האגדהספרות ההיכלות והמרכבהפרשנות למקראפרשנות למשנהפרשנות לתלמודשו"ת • ספרי חסידות • סיפורי חסידים

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.