מדרשי הלכה

מדרש הלכה הוא פרשנות חז"לית מדרשית למקרא, המקשרת בין הכתוב במקרא לבין ההלכה המעשית. המדרש מקשר בין פסוק לבין הלכה, ובכך מספק ראיה לנכונותה של ההלכה; הבנה של הפסוק בדרך מסוימת מספקת את התמיכה להלכה, ולעיתים היא המקור הראשוני שלה (למרות שקיימות הלכות רבות שאין להן מקור בתורה). המדרש משמש גם ליצירה של הלכות חדשות, אם כהסקה ישירה מן הפסוק ואם על פי כללי פרשנות מורכבים. לפי מנחם כהנא רוב החוקרים מתארכים את עריכת מדרשי ההלכה התנאיים לסביבות אמצע המאה השלישית. ישנם המתארכים את העריכה גם לתקופת האמוראיים ואף לאחר מכן[1].

הקבצים העיקריים של מדרשי ההלכה הקיימים בידינו הם המכילתא על ספר שמות, הספרא על ספר ויקרא והספרי על ספר במדבר ועל ספר דברים. רבים ממדרשי ההלכה מובאים בתלמוד.

המדרשים הראשונים

ככל טקסט חוקי, גם ספר תורת משה היה זקוק למילוי הלאקונות שבו, לבירור הסתירות, ולרלוונטיזציה למצבים המשתנים בכל דור ודור. התהליך המדרשי של השוואה ופרשנות בא יחד עם הקאנוניזציה של התורה כספר אחד. קיים פולמוס בין החוקרים אם ההלכות החז"ליות מבוססות על הלימוד מהפסוקים באמצעות מדרש הלכה המכונה מדרש יוצר; או להפך, הלימוד מהפסוקים נוצר בשלב מאוחר ובתאום להלכות שהיו קיימות כבר, באמצעות מדרש הלכה המכונה מדרש מקיים.

לפי חלק מהדעות, הפרשנות המדרשית נוצרה אחרי שיבת ציון, כשנוצר הצורך לעגן את ההלכות שהשתנו בעקבות שינוי תנאי החיים, במקורות כתובים ומוכרים. במשנה אין בדרך כלל מקורות מן התורה שבכתב לדינים המובאים; הקישור הזה נעשה במדרשי ההלכה או בתלמודים.

כבר בתוך המקרא אנו יכולים למצוא מדרשים, כאשר קטע אחד בתורה מפרש קטע אחר בו, וכן כאשר ספרי הנביאים והכתובים מפרשים את התורה בצורה הרמוניסטית. דוגמאות בולטות ניתן למצוא בספר דברי הימים משום שיש בו מקבילות לחומר קדום שנמצא במקרא שבידינו. כך, ספר דברי הימים מחיל את השקפת עולמו בדבר חשיבות התורה ומרכזיות בית דוד והמקדש בירושלים על סיפורים מוקדמים לו. י"א זליגמן מאפיין את המהלכים הללו כ"ניצני מדרש". ניצן אחד כזה הוא בדיני הפסח: התורה כותבת במקום אחד "אל תאכלו ממנו נא ובשל מבשל במים כי אם צלי אש" (שמות, י"ב, ט'), ובמקום אחר "ובשלת ואכלת" (דברים, ט"ז, ו'-ז'). ספר דברי הימים מיישב את הסתירה: "ויבשלו הפסח באש כמשפט" (דברי הימים ב', ל"ה, י"ג), כלומר שהוא מפרש שבישול הוא באש. כך בדיוק פירשו את הסתירה התנאים במכילתא דרבי ישמעאל: "'ובשל': אין בשל אלא צלי, שנאמר ובשלת ואכלת".[2]

מדרשי ההלכה הקדומים

המשך לתהליך המדרשי של ספר דברי הימים - הרמוניזציה, פרשנות, ואקטואליזציה - אפשר למצוא בכל רובדי היצירה היהודית, מחתימת המקרא ועד מדרשי ההלכה שבידינו: תרגום השבעים, הפשיטתא, הספרים החיצוניים, ספרות קומראן, המשנה והתוספתא. כך נוכל למצוא במגילת המקדש שכתוב של המקרא על מנת שיטפל בבעיות רלוונטיות שהמקרא אינו מטפל בהם, כמו "מוסר", או נישואי תערובת, בתרגום השבעים תרגומים הרמוניסטיים, בספרים החיצוניים הנמקות חדשות להלכות, ודרשות במשנה ובתוספתא. פעמים רבות, מדרשי ההלכה שבידינו מודעים לדרשות הקדומות ומפרשות אותם. כך, בספרי במדבר, עמ' 166 נמצא את הדרשה הבאה: "ואסף איש טהור את אפר הפרה [...] טהור מכל טומאה, ואיזה זה, זה טבול יום". טבול יום, עם זאת, הוא לא בהכרח טהור מכל טומאה, שכן הוא עדיין מטמא סוגים שונים של אוכלים, והדרשה קשה. עם זאת, בשני קטעים מקומראן השתמרה הדרשה היסודית: "טהור מבכל טומאתו אשר יעריב שמשו", כלומר שהספרי מכיר את הדרשה "טהור - טהור מכל טומאה", ומשלב אותה עם שיטתו ההלכתית שמי שאוסף את אפר הפרה יהיה דווקא טבול יום (משנה, מסכת פרה, פרק ג', משנה ז').

קבצים של מדרשי הלכה

  • מכילתא - המכילתא היא שם כולל לשלושה מדרשים שבידינו.
    • מכילתא דרבי ישמעאל (מכילתא דר"י) - עוסקת בחלקים ההלכתיים של ספר שמות. היא מדבי ר' ישמעאל, ולכן הציטוטים שלה בתלמודים מועטים יותר.
    • מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי (מכילתא דרשב"י) - עוסקת גם היא בחומר ההלכתי שבספר שמות, והוא המדרש מדבי ר' עקיבא על ספר שמות.
    • מכילתא דברים הוא המדרש מדבי ר' ישמעאל על ספר דברים, שכמעט ואבד. נשתמרו ממנו ציטוטים במדרש הגדול וכמה קטעי גניזה.
  • ספרא - מדרש הלכה על ספר ויקרא. מבוסס על שיטתו של רבי עקיבא עם תוספות מבית מדרשו של רבי ישמעאל - מכילתא דעריות ומכילתא דמילואים. מן ההתייחסויות בתלמוד למדרשים על ויקרא קשה להכריע אם הספר היה לפני האמוראים או שהאמוראים והספרא מצטטים ממקור משותף. בתחילת הספר משולבת ברייתא של שלוש עשרה מידות מדבי ר' ישמעאל
  • ספרי - מדרש ההלכה על הספרים במדבר ודברים. זהו שם משותף ומבלבל: הספרי על ספר במדבר הוא מ'דבי ר' ישמעאל', והספרי על ספר דברים הוא מ'דבי ר' עקיבא'. המדרש מכיל גם פרק נכבד של מדרשי אגדה. הקובץ התגבש כנראה באמצע המאה השלישית.
  • ספרי זוטא - אסכולה מדרשית עצמאית בתוך דבי ר' עקיבא, שרוב החומר ממנה אבד. יש בידינו ספרי זוטא במדבר, המבוסס על ציטוטים בילקוט שמעוני ובמדרש הגדול, ולאחרונה גילה מנחם כהנא שרידים של מדרש דומה לו על ספר דברים, שאותו כינה ספרי זוטא דברים, מתוך ציטוטים בכתבי הקראי ישועה בן יהודה ומובאות נוספות.
* שמות ויקרא במדבר דברים
דבי רבי עקיבא מכילתא דרשב"י רוב הספרא ספרי זוטא ספרי וספרי זוטא
דבי רבי ישמעאל מכילתא דרבי ישמעאל חלקים מהספרא - מכילתא דעריות, מכילתא דמילואים וברייתא של שלוש עשרה מידות ספרי מכילתא דברים

אסכולות בשיטות הדרישה

בגמרא, אין חלוקה בין טכניקות הדרש לפי אסכולות, והתנאים והאמוראים המוזכרים בהקשר זה משתמשים בכל השיטות בלי שניתן לאתר מחנות המחזיקים בעמדות מנוגדות. בירושלמי, לעומת זאת, אפשר להבין ברוב המקרים בשתי אסכולות: דבי רבי עקיבא (בית מדרשו של רבי עקיבא) ודבי רבי ישמעאל (בית מדרשו של רבי ישמעאל), כאשר לכל בית מדרש יש מאפיינים בתחום דרכי המדרש, הטרמינולוגיה ושמות החכמים.

כדי להסיק מסקנות מן הפסוקים נעשה שימוש בטכניקות פרשניות מגוונות. בבית מדרשו של ר' ישמעאל משתמשים בטכניקות הנקראות מידות שהתורה נדרשת בהן. יש רשימות של מידות, אך הרשימות הללו אינן ממצות את כל המידות שבשימוש. בבית מדרשו של רבי עקיבא הלימוד נעשה בדרך של לימודים מקומיים, ללא כלי השוואה, כלומר ללא "מידות".

בפרשנות המסורתית, עד המאה ה-19, החלוקה בין רבי עקיבא לרבי ישמעאל בירושלמי זכתה להתעלמות ולבבלי ניתנה עדיפות. כותבים כמו ספר הכריתות, ובייחוד הרמב"ם שעמדתו התקבלה, ראו במדרשים כולם קובץ אחד שאין לחלק לפי מחנות. הביקורת הכבדה שספג מושג המדרש משפינוזה, הבראיסטים נוצרים ובהמשך משכילים וחוקרי חכמת ישראל רדיקלים, שכולם הציגו אותו כפרשנות שרירותית ותלושה, הניעו את נאמני המסורת לחזור אל הירושלמי. מאז היינריך גרץ ב-1853, שבה החלוקה בירושלמי למלא תפקיד לצרכים אפולוגטיים דווקא. גרץ טען שלצד הטכניקה החופשית דבי רבי עקיבא, הייתה אסכולה רציונלית, צמודה לטקסט וזהירה בדמות אנשי רבי ישמעאל, שהמדרשים שלהם היו הגיוניים ושמרניים ונשענו על כך ש"דיברה תורה בלשון בני אדם" (גרץ וממשיכיו עקרו מושג זה ממשמעותו המקורית בתלמוד, לפיה לחזרות אין סיבה מיוחדת, והפכו אותו למייצג היצמדות לפשט). הדגשת הרציונליות של רבי ישמעאל הפכה לכלי נפוץ בידי חוקרים יהודים שמרנים, שביקשו להגן על תקפות ההלכה ממתקפות, כגון זכריה פרנקל, אייזיק הירש וייס ודוד צבי הופמן. לעומתם, מתנגדי המסורת כמו אברהם גייגר ושמואל הולדהיים אחזו בדרך כלל בדעה המקובלת אודות אחידות המדרשים. מלבד החלוקה בין שתי השיטות, המתקפות הכבדות הניעו שינוי נרחב יותר. במאה ה-19, מרבית החוגים האורתודוקסיים נטשו את עמדת הרמב"ן ודעת הרמב"ם (ע"פ דרכו של הרשב"ץ) המקובלת מדורות לגבי התוקף מדאורייתא של המדרשים, ואימצו את דעת הרמב"ם (ע"פ דרכו של הרמב"ן) שלפיה הללו היוו בעיקר אסמכתא לדינים ידועים.[3]

המחלקים בין האסכולות של רבי עקיבא ורבי ישמעאל הצביעו על מאפייניהם כדלקמן:

  • לדעת רבי עקיבא, כיוון שהתורה אלוהית, ולא ייתכן שתימצא בה אות או מילה מיותרת, יש להשתמש בכל אות או מילה הנראית כמיותרת, כבסיס לדרשת הלכה. כיוון שכך, דרש רבי עקיבא גם מלות קשור (כגון מן, או, את, אך, גם, רק). כמו כן, לדעת רבי עקיבא, כאשר ישנה פרשה שחזרה ונשנתה, יש לדרוש את העובדה שנשנתה. רבי עקיבא שדייק בכל מילה בתורה, ראה את כל המשפטים בה כמשפטים המלמדים הלכות, וככאלו, משפטים שהם חובות.
  • רבי ישמעאל לעומתו, סובר שהגם שהתורה אלוהית, היא דברה בלשון שבה בני אדם רגילים לדבר, בלא לדקדק בכל ביטוי. על כן אפשר שתימצא בה אות או מילה מיותרת. לדעתו, פרשה שחזרה ונשנתה, באה ללמד רק את העניינים המסוימים שנתחדשו בה, ואין ללמוד מן הקטעים שחזרו ונשנו. כיוון שהלשון היא כלשון בני אדם, אין ללמוד חובה הלכתית מכל אחד ממשפטי התורה, וישנם משפטים המציינים קביעת עובדה או אפשרות בלבד.[4]

אמנם, אין הכרח באבחנות הללו. פעמים רבות ר' ישמעל דורש במידותיו דווקא נגד המשמעות הפשוטה של הפסוק, ור' עקיבא, משום שהוא אינו משווה בין פסוקים יכול להיצמד למשמעות הפסוק. הביטוי "דיברה תורה כלשון בני אדם" הוא נדיר מאוד.

לרוב, המחלוקת ביניהם היא באופני הדרישה, ולא במסקנות הנדרשות, כלומר, המחלוקת ביניהם אינה מחלוקת הלכתית (אם מפני שהמחלוקת המדרשית הנה במדרשים מקיימים, ואם מפני שבאופני הדרישה השונים הגיעו לאותן מסקנות הלכתיות). עם זאת, יש והמחלוקת על אופני הדרישה, הביאה אותם גם לחלוק בשאלות הלכתיות. ייתכן שלבית המדרש של ר' ישמעאל הייתה משנה, שהשתמרה במדרשים דבי ר' ישמעאל, שאבדה.

ראו גם

עיינו גם בפורטל:
פורטל הלכה

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ מנחם כהנא, מבוא למדרשי התנאים בתוך ספרות חזל בא"י, א, יד בן צבי, תשע"ח, עמוד 172.
  2. ^ י"א זליגמן, "ניצני מדרש בספר דברי הימים", תרביץ מט (תש"ם), עמ' 32-14 [=הנ"ל, מחקרים בספרות המקרא, ירושלים תשנ"ב, עמ' 474-454].
  3. ^ Jay M. Harris.‏ Modern Students of Midrash Halakhah: Between Tradition and Wissenschaft.‏ בתוך: Jack Wertheimer, ed., The Uses of Tradition: Jewish Continuity in the Modern Era (New York: Jewish Theological Seminary of America, 1992).
  4. ^ עוד בנושא, ראו: אברהם יהושע השל, "תורה מן השמים".
דוד עדני

רבי דוד בן עמרם עדני, חי כנראה במחצית הראשונה של המאה ה-14, ישב בעיר עדן שבתימן ושימש כנגיד וראש הרבנים. סבורים שאבותיו שמשו כנגידים במאות ה-11 - 13. התפרסם בעיקר בזכות ספרו "מדרש הגדול", מדרש גדול ומקיף על כל התורה המכיל מדרשי הלכה ואגדה - חלקם מלוקטים וחלקם מחודשים משל עצמו. ספר זה מהווה מקור ראשון במעלה לשחזור מדרשים אבודים שהיו לפני המחבר ושהוא השתמש בהם, כמו מכילתא דרשב"י וספרי זוטא. חיבר מדרשים גם על מגילת אסתר ומגילת איכה.

תיארוך זמנו של רבי דוד עולה, לדעת פרופ' יהודה רצהבי, מקשריו של רבי דוד עם רבי יהושע הנגיד מצאצאי הרמב"ם. בשנת 1346 שלח אליו רבי יהושע הנגיד למעלה ממאה תשובות לקושיות וספקות של רבי דוד בעניינים שונים בספר המצוות ובמשנה תורה להרמב"ם. רוב השאלות עוסקות בסתירות לכאורה בדברי הרמב"ם המצריכות עיון בנוסח המדויק של ספרי הרמב"ם שהיו מצויים בידי רבי יהושע הנגיד. פתיחת התשובה של רבי יהושע הנגיד עשירה בתוארי כבוד והערכה לרבי דוד אשר מכונה "החכם הנאמן נשיא ארץ תימן".

דעת (אתר אינטרנט)

דעת הוא אתר אינטרנט עברי שעיקרו טקסטים בתחומי היהדות והרוח שלוקטו ממקורות מודפסים מגוונים.

הלל בן אליקים

רבינו הלל בן אליקים – מחכמי הראשונים ידוע בפירושיו על מדרשי הלכה.

ישועה בן יהודה

ישועה בן יהודה (בערבית יהודית: אבו אלפרג' פרקאן אבן אסד), חכם קראי בן המאה ה-11.

ישועה בן יהודה, נחשב לגדול חכמי הקראים בדורו, פעל בירושלים במאה האחת עשרה. הוא נמנה עם המורים של ישיבת בכתויה, ואף שימש מנהלה של הישיבה. למד ופעל בביתו של יוסף בן נוח, שהיה מרכז לימוד קראי בירושלים במשך שלושה דורות לפחות. כתב מספר חיבורים בשפה הערבית יהודית ובהם שיקע מידיעותיו הנרחבות בתאולוגיה, גאוגרפיה, בוטניקה ועוד.

על פי נתן שור: "נראה שישועה היה הראשון מחכמי י-ם שעמד לרשותו הטקסט הארמי המלא של ספר המצוות לענן, והוא השתמש בו ב"ספר הישר" שלו".

עיקר פרסומו בא משני פירושים שכתב למקרא. האחד "הפירוש הארוך", והשני "הפירוש הקצר". הפירוש הקצר (שבאופן יחסי ארוך גם הוא), נכתב לבקשת קראי עשיר ממצרים, ובו גם תרגום המילים לערבית. בפירושיו אלו הוא מצטט הרבה מהספרות הרבנית, מהמשנה, התוספתא, מדרשי הלכה והתלמוד הבבלי. חלק מהציטוטים בעברית וחלקם בערבית. ציטוטיו ממקורות אלו הם בעלי חשיבות גדולה כעדי נוסח של הספרות הרבנית. פירושו מצוטט מעל חמישים פעם בפירושו של אברהם אבן עזרא על התורה.

באוסף פירקוביץ' הנמצא בספרייה הלאומית הרוסית בסנקט פטרבורג נמצאים קטעים מפירושו של ישועה בן יהודה על התורה, שמקורם בגניזה הקהירית. פרופ' מנחם כהנא זיהה אותם, ועל פי מובאות בפירושו של ישועה הוציא לאור את ספרי זוטא דברים, שהוא מדרש הלכה תנאי שלא הגיע לידינו.כמו כן כתב חיבורים נוספים בהלכה הקראית, וביסודות האמונה. תלמידיו תרגמו מספריו לעברית, עוד בימי חייו, כדי להפיץ את תורת רבם בסביבה שאינה דוברת ערבית. הוא היה נערץ גם בקרב השומרונים.

כל כתביו נותרו בכתבי יד. כתבי היד של פירושיו אינם שלמים. חלק מכתביו שרדו רק בתרגומם לעברית.

ישראל אנקווה

רבי ישראל אנקאווה (נהרג י"ז בתמוז ה'קנ"א, 1391), מגדולי הרבנים בספרד הנוצרית ותלמידו של הרא"ש. אביו של רבי אפרים אלנקווה מחבר ספר "שער כבוד ה"', מגדולי רבני אלג'יריה במאה ה-14 ובעל מופתים.

ספרו של הרב אלנקאווה, המאגד מדרשי הלכה ואגדה על מצוות התורה, דומה בתוכנו לספר 'מנורת המאור' שכתב לפניו ר' יצחק אבוהב. בניגוד לספרו של אבוהב שזכה לפרסום ולהדפסות רבות, ספרו של אלנקווה נשאר בכתב יד והודפס לראשונה רק במאה ה-20.נהרג על קידוש השם בספרד ברדיפות קנ"א ועלה על מוקד עם בנו של הרא"ש וספר תורה בידו, ולכן מכונה 'הקדוש'.

כתב יד ותיקן 66

כתב יד ותיקן 66 (מכונה גם כתב ידי רומי או כי"ר) – הוא כתב יד של מדרש ההלכה – הספרא, הנמצא בספריית הוותיקן. מקובל במחקר לראות בו את בכיר כתבי היד של הספרא, ואחד מכתבי היד החשובים ביותר של ספרות חז"ל, וכנראה הקדום ביותר הנמצא בידינו (למעט קטעים בודדים מהגניזה). מעבר לחשיבותו לנוסח מדרש ההלכה יש לכתב היד חשיבות רבה במחקר הלשון העברית.

מדרש

ביהדות, מדרש או דרשה הם שיטה של פרשנות המקרא. המונח "מדרש" מתייחס גם לקובץ של לימודים מדרשיים, בנושאים הלכתיים, פרשניים או אגדתיים.

מקורו של המונח נובע מהמשמעות של "דרש" כ"חיפש". ממונח זה נגזר בהמשך המונח "מדרש" כמתאר שיטה ללימוד המקרא, ובהמשך (בתקופת בית שני) קיבל המונח משמעות חדשה בדמות לימוד וחינוך הקהל הרחב.

מדרש הגדול

מדרש הגדול (מה"ג) הוא חיבור מדרשי מקיף על כל התורה, המכיל מדרשי הלכה ואגדה שנערך על ידי הרב דוד בן עמרם עדני מהעיר עדן שבתימן, שחי כנראה במחצית הראשונה של המאה ה-14. החיבור נחשב כגולת הכותרת של יצירת יהדות תימן.

החיבור הוא ליקוט של מדרשים המופיעים בתלמודים, בספרי המדרשים הקדומים ובתרגומי התנ"ך. בחיבור מובאים גם פירושים משל הגאונים והראשונים (בעיקר הרמב"ם) וכן משל המחבר עצמו, כשכולם ערוכים ומשולבים עם מדרשי חז"ל כמקשה אחת. חלק מהחיבורים שמהם נלקטו המדרשים הם חיבורים שאבדו בינתיים או ששרדו בצורה מקוטעת כגון: מכילתא, ספרי זוטא, מדרש תנאים, ועוד מדרשים קדומים שאין להם זכר בספרות המדרשים הנפוצה. ייחודו של מדרש הגדול הוא בכך שאין הוא ליקוט גרידא, אלא במקומות רבים בנה המחבר סוגיות שלמות המורכבות ממובאות ומציטוטים ממקומות שונים.

המדרש כתוב בלשון עברית בלבד והיא צחה מאוד, זאת בניגוד למקובל בתקופתו בתימן ובמזרח לשלב את השפה הערבית. אין בו מדעים ופילוסופיה, גם זאת בניגוד למקובל. לפני כל פרשה, מופיעות פתיחות פיוטיות מתחרזות, המושפעות מן הפיוט הארץ ישראלי הקדום.

מדרש הגדול זכה לתפוצה רחבה בתימן ועשרות ואולי מאות כתבי יד של המדרש נמצאים כיום. ידועים שלושה פירושים שנתחברו בתימן על המדרש: ספר "המרגלית" שנתחבר בשנת 1580 והוא עוסק בפרשנות מילולית למדרש, ספר "סגולת ישראל" לרב ישראל הכהן מהמאה ה-17, פירושו מעמיק והוא מפרש את המדרש בכמה רבדים הכוללים קבלה ופילוסופיה, והפירוש השלישי הוא הגהות והערות של הרב יחיא בשירי בשולי מדרש הגדול שהעתיק, גם הוא מהמאה ה-17.

מהדורה מדעית של הספר הודפסה בהוצאת מוסד הרב קוק.

מכילתא דברים

המכילתא לדברים היא מדרש תנאי מבית ר' ישמעאל לספר דברים. המדרש לא הגיע לידינו, אך ניתן למצוא עדויות לקיומו בספרות הראשונים, וכן ציטוטים ומובאות ממנו ממקורות שונים.

מכילתא דרבי ישמעאל

מכילתא דרבי ישמעאל, המכונה גם מכילתא סתם, הוא כינויו של מדרש הלכה תנאי על חומש שמות, מפרשת בא עד פרשת ויקהל, המזוהה במחקר המודרני כבא מאסכולת דבי רבי ישמעאל המיוחסת לחכמים שהלכו בדרכו של רבי ישמעאל. מדרש הלכה מקביל על שמות מבית המדרש השני, דבי רבי עקיבא, הגיע לידינו באופן מקוטע, ומכונה מכילתא דרשב"י.

השם "מכילתא דרבי ישמעאל" בא ככל הנראה כתוצאה מהעובדה שזהו החכם הראשון המוזכר בחיבור.

מהדורה מדעית למכילתא דרבי ישמעאל נערכה בידי ר' חיים שאול הורוביץ, והושלמה והודפסה בידי ד"ר ישראל אברהם רבין, בפרנקפורט בשנת תרצ"א.

מכילתא, פירושה בארמית מידה, במשמעות של כלי לוגי, 'מדה שהתורה נדרשת בה'. מכילתא דרבי ישמעאל פירושה הדרשות בבית מדרשו של רבי ישמעאל. משום כך אנו מוצאים עוד מדרשים בשם מכילתא, כגון מכילתא דמילואים (מדרש פרשת המילואים) ומכילתא דברים (מדרש ספר דברים).

מכילתא דרשב"י

מכילתא דרשב"י הוא כינויו של מדרש ההלכה על חומש שמות המזוהה במחקר המודרני כבא מאסכולת דבי רבי עקיבא. בשונה ממקבילו, מכילתא דרבי ישמעאל, המדרש לא שרד בשלמותו, ושוחזר מחדש על פי כתבי יד חלקיים ומובאות בחיבורים מאוחרים דוגמת "מדרש הגדול" רק בתחילת המאה העשרים בידי הרב דוד צבי הופמן, ולאחר מכן על פי כתבי יד נוספים בידי יעקב נחום אפשטיין ותלמידו עזרא ציון מלמד.

לוי גינצבורג סבר שהמדרש נקרא כך משום שהוא יצא מבית מדרשו של רבי שמעון בר יוחאי. חוקרים אחרים סוברים שחלקים בספר אינם מתאימים לבית מדרש זה, ומקור השם, כמו בכמה מדרשים אחרים, נובע מכך שרשב"י הוא החכם הראשון המוזכר במדרש.

בשנת 2017 יצא הספר לאור במהדורה חדשה על ידי מכון זיכרון אהרן עם פירוש, ציונים והערות.

ספרא

סִפרא (מארמית: "הספר". נקרא גם "תורת כהנים" או "ספרא דבי רב", הספר של בית המדרש של רב) הוא מדרש הלכה על ספר ויקרא, שכונה בבבל בשם "הספר" ("ספרא"), ומקורות ארץ-ישראליים כינו אותו בשם תורת כוהנים. בתלמוד נאמר: "סתם ספרא - רבי יהודה", אך רב שרירא גאון מסייג אמירה זו, וכותב כי אין משמעות הדבר שמה שנאמר ללא ציון הוא מדברי רבי יהודה, אלא שדבר הלכה זה עבר במסורת באמצעות בית המדרש של רבי יהודה.ה"ספרא" מצוטט תכופות בתלמוד הירושלמי ובתלמוד הבבלי, ושיטות המדרש שלו הן כשל בית מדרשו של רבי עקיבא, אף על פי שבפתיחתו מובאת הברייתא של רבי ישמעאל על י"ג מידות שהתורה נדרשת בהן, ופרק המפרט ומפרש 'מידות' אלו. חלקים נוספים של הספרא, מכילתא דמילואים ומכילתא דעריות, גם הם חלק מאוסף מדרשי ההלכה של בית רבי ישמעאל שנכנסו בחלק מעדי הנוסח לספרא מכיוון שלא היה בו מדרש על פסוקים אלה.

המדרש מחולק ל"דיבורים" או "מגילות", שכל אחד מהם דן בחלק אחר של ספר ויקרא, לפי סדרו. ישנן עדויות שבמקור החלוקה הייתה לתשע "מגילות", אך החלוקה הידועה לנו היא לשנים עשר חלקים. כל "דיבור" או "מגילה" מחלקים ל"פרשיות", כל "פרשה" מחולקת ל"פרקים" וכל "פרק" מחולק ל"הלכות". בדרך כלל, פותחת כל פיסקה בציטוט המילה הראשונה של הפסוק המקראי שאותו מפרשים, ולאחר מכן מפרשת את הפסוק כסדרו.

זמן עריכתו הסופית של המדרש אינו ידוע, אך הוא היה מוכר כצורתו לתלמוד הבבלי ולתלמוד הירושלמי.

ספרות חז"ל

ספרות חז"ל היא מכלול הטקסטים שנכתבו על ידי חז"ל (ראשי תיבות: חכמינו זכרם לברכה) - מנהיגיו הרוחניים וההלכתיים של עם ישראל מתחילת תקופת בית שני ועד סוף המאה ה-6.

ספרי

סִפְרֵי הוא שם כולל לשני מדרשי הלכה, אחד על ספר במדבר ואחד על ספר דברים, אם כי בקרב הראשונים גם מדרשי הלכה אחרים נקראו לעיתים בשם "ספרי". מילולית, פירוש השם הוא "ספרים" (זאת לעומת השם של המדרש על ויקרא, ששמו הוא ספרא, דהיינו "ספר" או "הספר"). אפשר ששם זה הוא קיצור מ"שאר ספרי דבי רב", דהיינו "שאר הספרים של 'בית רב'", לעומת "ספרא דבי רב" - "(ה)ספר של 'בית רב'". מכל מקום אין הסכמה במחקר באשר למשמעות המדויקת של שמות אלה.

ספרי במדבר הוא מדבי רבי ישמעאל, וספרי דברים הוא מדבי רבי עקיבא. ככל מדרשי ההלכה הקלסיים, הם נערכו כנראה באמצע המאה השלישית לספירה.

ספרי במדבר

ספרי במדבר הוא מדרש הלכה לספר במדבר, מדברי רבי ישמעאל. (לפרקים: ה-יב, טו, יח-יט, כה א-יג, כו נב-לא כד, לה ט-לד).

המדרש נקרא לעיתים מדרש "וישלחו", על שם הדרשה הראשונה שבו על פרשה ה פסוק ב: "וישלחו מן המחנה". הדרשות ממשיכות על פי סדר הכתובים, כך שחסרות דרשות על ארבע הפרשיות הראשונות. הקובץ כולל מדרשים על רוב חלקיו ההלכתיים של ספר במדבר ומעט מהחלקים הסיפוריים.

תכנים רבים ואף סגנון הכתיבה מורים שמקור הדרשות הוא מבית מדרשו של רבי ישמעאל. רוב הדרשות התלמודיות בשם "תנא דבי רבי ישמעאל" נמצאות בספרי שלנו, וישנם אף דרשות מקבילות לכאלה הנמצאות במכילתא דרבי ישמעאל על ספר שמות.על פי שמות התנאים המוזכרים במדרש, נראה כי הוא קדום יחסית לשאר מדרשי ההלכה. נראה כי בספר יש גם רובד עריכה מאוחר מבית מדרשו של רבי יהודה הנשיא.

מהדורה מדעית של ספרי במדבר עם פירוש מדעי נרחב יצא לאור על ידי מנחם כהנא (תשע"א-תשע"ה).

ספרי דברים

ספרי דברים הוא מדרש הלכה מדבי רבי עקיבא על ספר דברים. הוא ייחודי בכך שחלק גדול יחסית שלו עוסק בדברי אגדה.

ניתן לחלק את הקובץ לשלושה חלקים עיקריים:

פיסקאות א-נב: דרשות לפרשיות דברים ואתחנן ועקב, רובם בענייני אגדה (יוצאת מן הכלל היא פרשיית שמע ישראל)

פיסקאות נג-שג: מדרשי הלכה לפרשיות ראה, שופטים, כי תצא, כי תבוא.

פיסקאות שד-שנז: מדרשי אגדה לפרשיות נצבים, וילך, האזינו, וזאת הברכה.מתוכן הדרשות ומסגנונן ניכר כי הקובץ נכתב בשיטתו של רבי עקיבא. נמצאים בו דרשות של לשונות כפולים על פי שיטת רבי עקיבא. הלכות רבות שמובאות בו ללא מקור מצוינות במקום אחר בשם רבי עקיבא. ייתכן שספרי זה הוא חלק מהספרי הנזכר בתלמוד שאמר עליו רבי יוחנן "סתם ספרי רבי שמעון (בר יוחאי) ואליבא דרבי עקיבא". הייחוס לבית המדרש של רבי שמעון בר יוחאי עולה יפה עם הייחוס לשיטת רבי עקיבא, רבו של רשב"י.

עם זאת חדרו לספר מדרשים רבים מהמדרש המקביל של דבי רבי ישמעאל - מכילתא דברים, שרובה אבדה.

ספרי זוטא במדבר

ספרֵי זוטא במדבר הוא מדרש הלכה על ספר במדבר, שרובו אבד, ושוחזר בעיקר מתוך ציטוטים במקורות משניים. זהו מדרש מקביל למדרש הנפוץ יותר, ספרי במדבר. בעוד שספרי במדבר הוא מדבי רבי ישמעאל, הרי שספרי זוטא הוא ענף מיוחד של דבי רבי עקיבא. בשנים האחרונות גילה מנחם כהנא שרידים של מדרש בעל מאפיינים דומים על ספר דברים, וכינה אותו ספרי זוטא דברים.

"זוטא" פירושו "קטן", אך כנראה הכינוי הזה למדרש בפי הראשונים אינו מתייחס לגודלו (כפי הנראה אורכו היה דומה לספרי במדבר), אלא לנדירות תפוצתו. המדרש שוחזר בעיקר מתוך מובאות בילקוט שמעוני (בשם "זוטי"), ובמדרש הגדול (באופן סתמי).

החוקרים זיהו בחיבור זה מאפיינים ייחודיים, שאינם זהים לרגיל במדרשים מדבי רבי עקיבא, שאליהם הוא שייך באופן כללי. כך לדוגמה, המשנה המצוטטת אצלו כמעט תמיד אינה זהה לנוסח משנתנו, בשונה מהרגיל אצל דבי רבי עקיבא. גם המינוחים אינם זהים תמיד לרגיל באותו בית מדרש. שאול ליברמן סבר שעורך המדרש היה ממתנגדי בית רבי יהודה הנשיא (רבי), ומסיבה זו רבי אינו מוזכר במדרש זה כלל, וגם משנת רבי אינה מצוטטת כפי שהיא. מלומדים מאוחרים יותר הטילו ספק במוצקות טענה זו, וסבורים שאין לדעת מעבר לכך שמדובר בסוג מסוים של בית מדרש בתוך "דבי רבי עקיבא".

ספרי זוטא דברים

ספרי זוטא דברים הוא מדרש הלכה אבוד ששוחזר על ידי מנחם כהנא על פי מובאות בכתבי הקראי ישועה בן יהודה, ובמעט חיבורים אחרים. כהנא כינה את הספר "ספרי זוטא", מתוך הדמיון במאפייניו לספרי זוטא במדבר, כאסכולה מדרשית מיוחדת בתוך דבי רבי עקיבא. מדרש זה מקביל לספרי דברים ששייך ל"דבי רבי עקיבא" הרגיל, וכן למכילתא דברים השייכת לדבי רבי ישמעאל.

עזרא ציון מלמד

הרב פרופ' עזרא ציון מלמד-כהן (ה'תרס"ג 1903 - כ"ו באדר ה'תשנ"ד, 9 במרץ 1994) היה פילולוג וחוקר מקרא ותלמוד, ספרדי ירושלמי. חתן פרס ישראל ל"פרשנות המקורות וספרות תורנית" (לשנת תשמ"ז 1987), ופרס הרב קוק (לשנת תשל"ג 1973). נחשב לאחד ממעצבי האסכולה האקדמית ירושלמית למחקר היהדות, וכן לתלמידו המובהק של פרופ' ר' יעקב נחום הלוי אפשטיין.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.