מדרחוב

מדרחוב הוא רחוב עירוני, בו כלי רכב ממונעים, ביניהם מכוניות ותחבורה ציבורית, אינם רשאים לנסוע. הוא מרוצף באבני מדרכה ולרוב משמש כרחוב קניות או לתיירות.

המדרחוב, הלחם של המילים מדרכה ורחוב, הוא רחוב המיועד להולכי רגל בלבד, אשר בו יכולים לנוע בבטחה ובנוחות בין החנויות או בין הבתים.
לרוב, ההתייחסות למדרחוב היא לרחוב שנועד לקניות או לתיירות, אך למעשה על פי ההגדרה גם רחוב שלא נועד למטרה זו ייקרא בשם זה.

המדרחוב המודרני הראשון, שהוא גם הארוך בעולם, הוא רחוב הקניות והתיירות, סטרוגט (Strøget) שבקופנהגן, שהפך למדרחוב ב-1962 כניסיון, וב-1964 הוכרז כקבוע. מדרחוב זה נוצר על פי רעיונותיו של המתכנן הדני יאן גהל[1].

אחד המדרחובים הראשונים נוצר בעיר קוריטיבה שבברזיל ב-1968, כאשר ז'יימה לרנר סגר את הרחוב המרכזי "15 בנובמבר" לתנועת כלי רכב.

כיום, בעקבות הלחץ ההולך וגדל של התנועה לחופש ממכוניות, כמעט לכל עיר מרכזית בעולם יש מדרחוב אחד לפחות, לרוב במרכז העיר כגון מדרחוב בן יהודה ונחלת שבעה בירושלים ומדרחוב נחלת בנימין בתל אביב.

בירושלים החל מאמצע שנת 2007 נבנה המדרחוב הארוך בישראל שאורכו כקילומטר וחצי, המשתרע על כמחצית אורכו של רחוב יפו - מכיכר צה"ל ועד כיכר הדוידקה, בו עוברת גם הרכבת הקלה בירושלים.

מלבד יתרונותיו הרבים של המדרחוב, הבאים לידי ביטוי בנוחות, ביטחון ושקט להולכי הרגל, בגלל היותו שטח מרוצף, משמש המדרחוב לרוב גם לאירועים ופסטיבלים כמו גם לירידי אמנות ואוכל.

סמטאותיה של ונציה יוצרות מדרחוב גדול, משום שאין בהן תנועת כלי רכב, ותנועת הסירות נעשית בתעלות.

מתוך התחשבות בצורכי התחבורה, לעיתים משמש רחוב מסוים כמדרחוב רק בחלק מהזמן, ובחלק אחר הוא פתוח לתנועת כלי רכב. לעיתים החלוקה היא לפי שעות היממה, כלומר בשעות של עומס תנועה מתאפשרת תנועת כלי רכב ברחוב, וביתר שעות היממה הרחוב משמש כמדרחוב. פעמים אחרות החלוקה היא לפי ימי השבוע: בימות החול מתאפשרת תנועת כלי רכב ברחוב, ובעת המנוחה השבועית הוא משמש כמדרחוב.

Rivlin Street
נחלת שבעה, רחוב ריבלין
Frankfurt Am Main-Samstagsberg-20070607
מדרחוב בפרנקפורט
Norwegian-road-sign-548.0
שלט נורווגי המכריז על מדרחוב

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ Project for Public Spaces, [1]
בודפשט

בּוּדַפֶּשְׁט (בהונגרית: Budapest (מידע • עזרה)) היא עיר הבירה והמרכז הכלכלי, התעשייתי, התחבורתי והתרבותי של הונגריה. בשנת 2012 התגוררו בה למעלה מ-1,740,000 תושבים, שהם כ-20% מתושבי הונגריה. בשל מאזן הגירה שלילי, הן הגירה אל מחוץ לעיר, והן הגירה אל מחוץ להונגריה, הולכת אוכלוסיית העיר ופוחתת, והיא ירדה משיא של כשני מיליון תושבים באמצע שנות ה-80 של המאה ה-20. יישוב קדום מצוי במקום מאז המאה התשע עשרה לפני הספירה, אך העיר בודפשט המודרנית נוצרה מאיחוד שלוש ערים - בודה, פשט ואובודה בשנת 1873. בודפשט היא העיר השישית בגודלה באיחוד האירופי.

נהר הדנובה, הזורם בלב העיר מצפון לדרום, מחלק את מרכז העיר באופן סכמטי לשני חלקים עיקריים - פשׁט, שממזרח לנהר, הוא בעיקרו מישורי ובו מרוכז עיקר הפעילות המסחרית, הפיננסית והכלכלית שבעיר, וכולל כשני שלישים משטחה, ובודה, שממערב לנהר, הוא אזור הררי יותר, פחות מסחרי, ובו מונומנטים לאומיים כגבעת הטירה, וכן שכונות יוקרה. לבודפשט עשרים ושלושה רבעים, המצוינים בספרות רומיות.

בית הסראייה (באר שבע)

בית הסראייה ("בית הממשל" בתרגום מטורקית), הוא בית ממשל שנבנה בשנת 1901 בבאר שבע על ידי העות'מאנים.

הבניין ממוקם על גבעה בחלק הצפוני של מדרחוב קרן קיימת לישראל שאז נקרא 'רחוב 20 מטר'. הוא היה הבניין הציבורי הראשון בעיר, ובתקופה זו ניתן היה לראות אותו מכל מקום בעיר. הבניין הוא דו-קומתי בעל שלוש קשתות, אולם גדול, והיה לו גג רעפים אדום. בכך ביטאה הבנייה סגנון אדריכלות טורקי ואירופאי משולב.

הבניין שימש את הממשל המקומי. המושל הראשון שישב בבניין היה מוחמד ג'אראללה.

ליד הבניין שכנו בניין המשטרה, עירייה, משרד הטאבו ובית המשפט. לצד הבניין עברה אחת הדרכים המרכזיות בנגב, הדרך מעזה, וכך כל העוברים בה היו נתונים לפיקוח המושל.

כאשר הבריטים כבשו את באר שבע, הפך הבניין לבית המשפט הבדואי, בו נשפטו התושבים הבדואים של האזור על פי החוקים הבדואים.

בשנת 1938, בתקופת המרד הערבי הגדול (מאורעות תרצ"ו - תרצ"ט), הוצת הבניין, וגגו העשוי עץ נשרף כליל. שלטונות המנדט הבריטי הקימו במקומו גג בטון, ושילבו את הבניין במכלול מבני ממשל, פקידות, משטרה ודואר שנבנו בצמוד אליו.

במלחמת השחרור ב-1948, התבצר הצבא המצרי בבית הסראייה, אך אנשיו נכנעו לאחר איום בהפגזה ישירה של תותח שהובא לעיר. דגל ישראל שהוצב בכניסה הראשית למבנה סימל את כיבוש העיר על ידי ישראל. הבניין נותר בידי צה"ל, אך לאחר איומי שביתה של המשטרה, הוחזר לה חלק ממכלול המבנים של בית הסראייה, וכיום שוכנים בו משטרת באר שבע לצד מפקדת פיקוד הדרום של צה"ל.

גן המושבה

גן המושבה, הידוע גם כגן העיר וגן הנדיב, בראשון לציון הוא הגן העתיק והמרכזי בעיר. הגן ננטע עוד ב-1883 והחל כחלקות חקלאיות אך בהמשך הפך לפארק עירוני. ברבות השנים נגסו בשטחי הגן מבני ציבור שונים. הגן משתרע על שטח של 40 דונם בין רחוב הכרמל בדרום למדרחוב רוטשילד בצפון, ובין מדרחוב זד"ל במזרח לרחוב הרצל במערב.

דבלין

דבלין (באנגלית: Dublin; באירית: Baile Átha Cliath) היא בירת אירלנד והעיר הגדולה ביותר במדינה. העיר שוכנת במרכז החוף המזרחי של אירלנד, בשפך נהר הליפי, במחוז דבלין. אוכלוסייתה של דבלין מונה כ-527,000 נפש (2011) בגבולותיה הרשמיים של העיר, אך רבים נוספים גרים בערי לוויין ובפרברים שלא נכללו במפקד זה. במחוז דבלין אוכלוסייה של כ-1.27 מיליון נפש.

הולך רגל

הולך רגל הוא אדם שנע ממקום למקום באמצעות הליכה רגלית. הולכי הרגל חולקים את המרחב התחבורתי עם אופניים, מכוניות, וכלי תחבורה אחרים. מהירות הולך הרגל היא בממוצע 3-5 קמ"ש.

השוק המרכזי של בודפשט

השוק המרכזי של בודפשט (מהונגרית: Nagyvásárcsarnok, היכל השוק הגדול) הוא השוק המקורה העתיק והגדול ביותר שבבודפשט, הונגריה. הרעיון לבניית שוק רחב ממדים הגיע מראש העיר הראשון של בודפשט, קארוי קאמרמאייר, שעבורו תרם את ההשקעה הגדולה ביותר שלו בזמן כהונתו. קאמרמאייר פרש מתפקידו ב-1896 ונכח בטקס פתיחת השוק שהתקיים ב-1897 בתור אזרח.

המבנה ממוקם בסופו של מדרחוב הקניות הידוע ואצי אוצה ובקרבת גשר החירות מצידו שנמצא בפשט.

ההיכל תוכנן ונבנה על ידי האדריכל ההונגרי שאמו פץ בסביבות 1897. השוק כולל מספר רב של דוכנים בכל אחת משלוש הקומות. שערו נבנה עם נגיעה נאו-גותית. מאפיין אדריכלי ייחודי לגג השוק הוא רעפיו הצבעוניים שעיצב בית החרושת ההונגרי "ז'ולנאי" הנמצא בעיר פץ'. שטח המבנה עומד על 10,000 מטרים מרובעים המכוסים בפלדה. במשך מלחמות העולם המבנה ניזוק לגמרי ונסגר למספר שנים. רק לאחר עבודות השחזור שנעשו ב-1990 המבנה קיבל את פארו הקודם בחזרה. ב-1999 המבנה זכה בפרס הצטיינות של איגוד הנדל"ן הבינלאומי. השוק המרכזי של בודפשט הוא אחד מאטרקציות התיירים הפופולריות ביותר בעיר.

מרבית הדוכנים שבקומת הקרקע מציעים ללקוחות יבול חקלאי, בשרים, מאפים, ממתקים, תבלינים ומשקאות חריפים כדוגמת טוקאי, פפריקה, טורו רודי וקוויאר. הקומה השנייה כוללת בעיקר מסעדות וחנויות מזכרות. המרתף מכיל קצביות, חנויות דגים, ירקות ירוקים שמביניהם נמצא המלפפון החמוץ המסורתי וכמו כן כרובית, כרוב, סלק, עגבניות ושום.

השוק סגור בימי ראשון ונפתח בכל יום אחר ב-6:00 בבוקר. בימי שני נסגר ב-17:00 בערב, בימים שלישי עד שישי ב-18:00 בערב וביום שבת ב-15:00 בצהריים.

כיכר מגן-דוד

כיכר מגן-דוד היא כיכר הנמצאת בלב תל אביב במפגש הרחובות המלך ג'ורג', שינקין, רחוב הכרמל (שבו נמצא שוק הכרמל), רחוב הלל הזקן, מדרחוב נחלת בנימין ורחוב אלנבי. הכיכר ממוקמת בצדה הצפון-מזרחי של שכונת כרם התימנים.

השם ניתן לה מכיוון שממנה יוצאים ששה רחובות שהם כמספר צלעותיו של מגן דוד (לעיתים רחוב אלנבי נחשב כשני רחובות מכיוון שהוא יוצא לשני כיוונים שונים מהכיכר ורחוב הלל הזקן אינו נספר מפני שהוא "מצטרף" לכיכר בפנייה בלבד). הבתים הפינתיים בכיכר בנויים באדריכלות הסגנון הבינלאומי, מה שהופך את הכיכר, אחת הראשונות בתל אביב, לנקודת ציון עירונית חשובה ומובחנת.

כיכר זו נחשבת לאחד המקומות המתוירים בעיר והיא מרכז פופולרי בקרב צעירים ומבוגרים כאחד, אשר מגיעים אליה מן הרחובות הסמוכים. האזור שופע במסעדות, בתי קפה וחנויות והיא אחת הכיכרות הפעילות ביותר בארץ.

בשנת 1962 נבנו בכיכר (ובכיכר המושבות) מעברים תת-קרקעיים להולכי רגל (מהמקומות הבודדים בתל אביב שבהם נבנו מעברים תת-קרקעיים להולכי רגל) ובוטלו מעברי החצייה שהובילו לכיכר. בסוף 2004 נסגרו המעברים התת-קרקעיים עקב הזנחה וריכוז של חסרי בית בהם, אך בתי השימוש שמוקמו בהם שופצו ונפתחו מחדש. חציית רחוב אלנבי מתאפשרת כיום על ידי מעברי חצייה. בשנת 2005, במסגרת פרויקט שיפוצים באזור, שודרג אזור הכיכר.

כיכר ציון

כיכר ציון היא כיכר במרכז ירושלים. הכיכר נמצאת בין רחוב יפו, מדרחוב בן יהודה, רחוב החבצלת ושכונת נחלת שבעה. הכיכר משמשת כמקום מפגש לבליינים ולבני נוער ירושלמים.

כרמיאל

כַּרְמִיאֵל היא עיר במחוז הצפון שבישראל. שוכנת סמוך לכביש 85 - כביש עכו-צפת, בבקעת בית כרם (בקעת שגור), אשר מבחינה טופוגרפית מהווה את הגבול בין הגליל העליון לגליל התחתון, וכן העיר ברובה "מטפסת" מעט גבוה יותר על גבעות ועל הר כרמי ברכס הרי שגור המקביל לבקעה מדרום. סביבת שגור/בית־כרם יחד עם בקעת סכנין ורכס יטבת מדרום מהווים מבחינה טופוגרפית את החצי הצפוני של הגליל התחתון המרכזי הנקרא לב הגליל, בוֹ העיר כרמיאל היא העיר הגדולה והמרכזית, ולפעמים אזור זה משתייך גבולית לאזור הגליל המערבי. כרמיאל הוקמה בשנת 1964 והוכרזה כעיר בשנת 1986.

מקור שמה של העיר טמון בכרמי הזיתים הסובבים אותה. לעיר אזור תעשייה גדול ובו מספר גדול של מפעלים ובתי מלאכה. מפעל הפלסטיק "כתר", מתפרות "דלתא גליל" ומפעל האלומיניום לחלונות ודלתות "קליל", שטראוס ואלביט מערכות, הם כמה מהבולטים שבהם.

מדרחוב נורדאו (חיפה)

רחוב נורדאו (מדרחוב נורדאו) הוא רחוב מרכזי בשכונת הדר הכרמל בחיפה; המדרחוב הראשון בעיר.

מדרחוב קרן קיימת לישראל

רחוב קרן קיימת לישראל הוא אחד הרחובות הראשונים בבאר שבע המודרנית שנבנתה על ידי העות'מאנים בתחילת המאה ה-20. הרחוב הנמצא בעיר העתיקה של באר שבע, הוסב למדרחוב והיה אחד הרחובות המרכזיים של העיר, עד אמצע שנות ה-90.

נחלת בנימין

נחלת בנימין הוא שמו של רחוב בתל אביב וכן שמה של שכונה היסטורית שהוקמה לאורכו. הרחוב ידוע כיום בעיקר בזכות המדרחוב הנמצא בחלקו הצפוני שבו פועל יריד אמנים ואומנים. כמו כן הוא ידוע בזכות חנויות הבדים הרבות הנמצאות לכל אורכו.

נחלת שבעה

נחלת שבעה היא שכונה ותיקה במרכז ירושלים, שקמה בשנת 1869 (תרכ"ט) כחלק מתהליך "היציאה מן החומות" - ההתיישבות היהודית מחוץ לחומות העיר העתיקה. הייתה זו השכונה השלישית שנוסדה במסגרת זו, לאחר משכנות שאננים ומחנה ישראל. מאז פברואר 1989, לאחר השלמת עבודות שיקום ושימור, השכונה היא אחד ממוקדי הבילוי של העיר, וברחובותיה הצרים של השכונה ניתן למצוא מסעדות, פאבים ובתי קפה רבים.

קובנה

קוֹבְנָה (ליטאית: Kaunas ומבוטא קאונס, להאזנה (מידע • עזרה)) היא העיר השנייה בגודלה בליטא. שוכנת במפגש הנהרות ניימן ונֶריס ונוסדה בשנת 1030. שוכנת במרחק של כמאה קילומטרים מעיר הבירה וילנה.

בין השנים 1939-1920 הייתה קובנה בירתה הזמנית של ליטא שנכבשה על ידי הצבא הסובייטי בשנת 1940 ועל ידי הצבא הנאצי בשנת 1941. לאחר מלחמת העולם השנייה הייתה העיר חלק מרפובליקת ליטא בתוך ברית המועצות. לאחר העצמאות המחודשת של ליטא בשנת 1991 העיר קובנה הייתה לעיר השנייה בחשיבותה במדינה.

קולמר

קולמר (בצרפתית: Colmar) היא עיירה בצרפת, סמוך לגבול צרפת-גרמניה-שווייץ. העיירה, שאוכלוסייתה מונה כ-70,000 תושבים, נמצאת כ-35 ק"מ מערבית לפרייבורג הגרמנית, כ-65 ק"מ מצפון לעיר השווייצרית בזל וכ-60 ק"מ דרומית לעיר הצרפתית שטרסבורג.

אחת האטרקציות המפורסמות שבה היא העיר העתיקה, שחלקה הגדול הוא מדרחוב ומשמש מעין מוזיאון פתוח לאמנות מתקופות שונות. בעיר גם כמה מוזיאונים. אחד מהם שוכן במבנה מהמאה השלוש-עשרה אשר שימש במקורו כמנזר.

קולמר ידועה גם בשמה השני, "ונציה הקטנה" (la Petite Venise), שניתן לה עקב הדמיון לוונציה בשל הנהר העובר בתוך העיר, בין הבתים, שבו ניתן לשוט בסירות כמו בוונציה. המקום מהווה אטרקציה גדולה לתיירים, וסביב האזור נפתחו חנויות רבות המתפרנסות מהתיירות המשגשגת.

רחוב

רחוב הוא חלק ציבורי של מקום יישוב שלצדו ישנם בניינים ובו מתאפשר מעבר של הולכי רגל ולרוב של כלי רכב. בדרך כלל הרחוב סלול בחלק שנועד לכלי רכב (הוא מהווה כביש), ויש בו מדרכה מרוצפת להולכי רגל, אך לעיתים אלה הן דרכי עפר.

המילה רחוב נגזרת מהשורש ר.ח.ב., כלומר קשורה למרחב, מקום ציבורי המיועד למפגש בין הדיירים.

במקור משמעות המילה רחוב וכיכר היו הפוכות: רחוב = מקום רחב; כיכר = מקום מוארך וצר.

רחוב בן-יהודה (ירושלים)

רחוב בן-יהודה הוא רחוב מסחר ראשי בלב מרכז העסקים הראשי של ירושלים, המהווה את אחת הצלעות של "המשולש הירושלמי". הרחוב מקשר את כיכר ציון שעל רחוב יפו לרחוב קינג ג'ורג', ובהמשך לרחוב בצלאל. ראשית ימיו בתקופת המנדט, ובשנות ה-80 של המאה ה-20 הוסב חלקו העיקרי למדרחוב, יחד עם מספר רחובות קטנים סמוכים.

רחוב יפו

רחוב יפו הוא רחוב מרכזי בירושלים, בעל היסטוריה רבת שנים. ראשיתו בדרך יפו, הציר דרכו היו יוצאים מן העיר העתיקה של ירושלים, מערבה לכיוון העיר יפו ששימשה כעיר הנמל של ירושלים.

במשך עשרות שנים במאה ה-19 ובמאה ה-20 היה הרחוב רחובה הראשי של ירושלים שמחוץ לחומות ומרכז העסקים הראשי (מע"ר) שלה. עם השקת הרכבת הקלה בירושלים בראשית העשור השני של המאה ה-21, נותר הרחוב כציר תחבורה ראשי בעיר.

הרחוב חוצה את העיר ממזרח למערב. תחילתו בשער יפו שבחומת העיר העתיקה, דרך מרכז העיר, ועד צומת היציאה מירושלים. לאורך הרחוב כמה כיכרות ואתרים ידועים של העיר, בהם: כיכר צה"ל, כיכר ספרא, כיכר ציון, כיכר הדוידקה, צומת יפו-המלך ג'ורג' (צומת האיקסים), התחנה המרכזית החדשה, וכן דרכי גישה למדרחוב העירוני - מדרחוב בן יהודה וכן לשוק מחנה יהודה. לכל אורכו מצויים מאות חנויות ובתי עסק שונים.

עקב התמורות הרבות שחלו ברחוב לאורך השנים כתב עליו האדריכל וחוקר ירושלים דוד קרויאנקר כך: "במשך כ-150 שנה מהווה עקומת העליות והמורדות בתולדות רחוב יפו בבואה נאמנה של תהליכי שגשוג והידרדרות, בירושלים בכלל ובמרכז העיר בפרט."

שדרות ירושלים (יפו)

שדרות ירושלים הוא שמה של שדרה ארוכה החוצה את העיר יפו, מחלקה הדרומי של תל אביב ברחוב יחזקאל קויפמן ועד לבת ים, שם היא ממשיכה כשדרה עד לחוף הים ונקראת "שדרות העצמאות". השדרה היוותה את הגבול בין האזורים החקלאיים במזרח העיר שהיוו את העורף הכלכלי הראשי של העיר לבין האזור של "יפו החדשה" במערב העיר וגם מילאה תפקיד חשוב בהתפתחות האורבנית של יפו ולאורכה מבנים ואתרים חשובים של העיר.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.