מדע

פסל של גלילאו גליליי, לצד הטלסקופ, בונה דגם של ספרה ארמיליארית. גלילאו היה אחד האנשים החשובים בעיצוב דמותו של המדע בעת החדשה ונחשב בעיני רבים למדען הראשון.
מדע - במובנו הרחב - הוא כל מכלול קוהרנטי של ידע מוסק, הניתן לבחינה לפי אקסיומות בסיס[1].
במובנו הצר יותר - משמש המונח מדע לציון כלל הידע האמפירי שהושג באמצעות המחקר האנושי (כמו פיזיקה וביולוגיה, למעט תחומים כמו מתמטיקה), ואדם העוסק במחקר המכוון להרחבת ידע זה נקרא מדען.

פסל של גלילאו גליליי, לצד הטלסקופ, בונה דגם של ספרה ארמיליארית. גלילאו היה אחד האנשים החשובים בעיצוב דמותו של המדע בעת החדשה ונחשב בעיני רבים למדען הראשון.

בשאלות ההיקף והתכולה של המושג "מדע" והגדרת השיטה המדעית עוסקת הפילוסופיה של המדע.

תחומי המדע השונים קשורים לרוב בענפים של מתמטיקה וסטטיסטיקה, ובין הנחות היסוד שלהם משולבים רעיונות מתחום הפילוסופיה.

הידע המדעי מתרחב ומתעצב תדיר בעקבות תגליות ומחקרים חדשים, שמסקנותיהם מתועדות ומופצות. לשאלות רבות אין תשובה ודאית אחת, כך שמדענים, חוקרים ופרשנים עשויים להיות חלוקים בדעותיהם[2].

מדע לעומת גופי ידע אחרים

בשונה מגופי ידע אחרים, המדע מתגבש בתהליך מתמשך ומתחדש תדיר של ביקורת והוספה, ועל כל דור של מדענים, לאשר את הידע הנצבר עד אליהם.

למדע יש מוניטין של שיטה אמינה ומסודרת להשגת תובנות אמיתיות על העולם. ההתפתחות הטכנולוגית של מאות השנים האחרונות, הנובעת כולה מן ההתקדמות המדעית, מחזקת עוד יותר את מעמדו הייחודי בחברה. ההכרה ביתרונותיה של השיטה המדעית חזקה כל-כך, עד שאפילו שיטות כמו-דתיות רחוקות ממנה, כמו הסיינטולוגיה או "המדע הוֵדי", מכתירות את עצמן בשם "מדע".

המוניטין שיש למדע כיום, לא היה כזה בעבר, ואף כיום בקרב אנשים שאינם בקיאים במדע, קיימת נטייה לייחס משקל רב לפסאודו מדע.

ערך המדע

המדע נפוץ ביותר משתי סיבות עיקריות: הסקרנות הטבעית של האדם למצוא חוקיות בטבע, והתועלת המעשית שהוא עשוי להביא. זאת משום, שמעבר לשימושים המעשיים המרובים של המדע, יש לו חשיבות גם עבור כל אדם השואף לבוא על חקר פלאי הטבע[3]. ערכו של המדע עבור הסקרנות האנושית בא לידי ביטוי בהנאה אינטלקטואלית אותה מפיק האדם המתעניין במדע, הן מהמחקר עצמו והן מלמידת תוצאות מחקר קודם.

מסעי החקר של המדענים יכולים לשחרר את האנושות מפחדי שווא ואמונות הבל שהתגבשו בדורות קודמים על ידי הקנייה של מידע רב ומדויק יותר אודות העולם שבו אנו חיים[3].

מכיוון שהמדע מסוגל לכאורה לנבא את העתיד, יש בו ערך רב עבור היכולת של האדם לשפר את יכולות התגובה שלו למציאות הנתונה. בהתאם לכך, המדע הוא יכולת פוטנציאלית, אותה יכול האדם להפעיל על מנת לקדם את מטרותיו. לדוגמה: תחום הרפואה מתבסס לרוב על מחקר מדעי. המדע מנסה למצוא את הדרך היעילה ביותר על מנת לצמצם את מחלותיו ופגיעותו של האדם, ובכך לאפשר לרפואה למלא את מטרתה בצורה יעילה יותר. (לצד החקירה המדעית מבוססת הרפואה גם על ניסוי וטעייה).

המדע נחוץ לצורך הכרעה בשאלות מדיניות וכלכליות נכבדות, כמו גם לניהול חייו הפרטיים של האדם[3].

היסטוריה של המדע

שורשי המדע בתפיסה האריסטוטלית. על פי תפיסה זו קיימת מציאות אובייקטיבית המתנהלת על פי חוקים, ומציאות זו היא הנמדדת על ידי החושים ועל כן ניתן לחקרה. ראשית ההתפתחות המדעית נעשתה בהמצאת מושגי ההגדרה, התצפית המדעית והמודל המדעי ביוון העתיקה. תפיסות אלו, שאבדו במהלך ימי הביניים במערב, השתמרו ואף זכו לפיתוח באימפריה הערבית. אך פריחת המדע וקבלתו כשיטה התקפה היחידה לביאור הטבע, כמו גם כשיטה להתפתחות טכנולוגית היא התפתחות שחלה באירופה של תקופת הרנסאנס, עם גיבוש מושגי הניסוי המדעי והמחקר המדעי.

בניגוד לספורט ולאומנות שמתפתחים בכל התרבויות, לא בכל תרבות מתפתח מדע. מסורות של איסוף ידע והעברתו מדור לדור התפתחו במקומות רבים ובתקופות רבות, אולם מסורות אלה לא הכילו על פי רוב את הספק והביקורתיות שמדע אמור להכיל. את עיקרי הולדת המדע מקובל ליחס ליוון העתיקה.

תרבות יוון הייתה שונה משאר תרבויות העולם הסובב אותה והקודם לה בכמה דברים. ראשית, מבנה האיים וההרים הגבוהים של יוון לא אפשר לה עם התפתחותה החומרית להפוך לממלכה והחברה השבטית שבה הפכה לחברה המאוגדת בעירות "פוליס" דמוקרטיות עצמאיות שבהן כל אדם יכול להעלות כל השערה בכל עניין, בעניין פוליטי ובענייני מבנה היקום וחוקיותו. שנית, השכבה היודעת קרוא וכתוב ביוון הייתה שכבה של סוחרים פרקטיים ויודעי חשבון ולא של קליגרפים. שלישית, ההישענות על מסחר הביא את היוונים להכיר תחום רחב יותר מהעולם ולהכיר תרבויות ודעות מגוונות.

התנופה בהתפתחות המדעית בעת החדשה נתאפשרה, ככל הנראה, מסיבות היסטוריות דומות: חזרה לחופש הדיבור, הרחבה משמעותית של השכבה היודעת קרוא וכתוב (משום שהדתות המונותיאיסטיות הפכו את הקריאה לחלק מהפולחן אותו אמור כל פרט לבצע), המצאת הדפוס שהקלה על תיעוד דברים והבעת דעות ושיפור משמעותי בתחבורה ובהרגלי הניידות של אנשים רבים.

שינויים בתפיסת המושג "מדע" במהלך ההיסטוריה

משמעותו המקובלת של המושג "מדע" השתנתה עם השנים, ובתקופות רבות הייתה שנויה במחלוקת. דוגמאות לשינויים בתפיסת המדע:

  • המדע בין בתקופתו של אריסטו לבין המאה ה-16 הסתמך כמעט ורק על תצפית מדעית. עד להופעת הפילוסופים מזרם האמפיריציזם, ניסוי מדעי היה כמעט זר לעיסוק המדעי. כיום הניסוי המדעי נחשב לאבן הפינה של המדע ודיסיפלינה מדעית שמתקשה בעריכת ניסויים נחשבת לדיסיפלינה נחותה.
  • היו תקופות בהן טיעונים מתחום המטאפיזיקה היו קבילים במדע, מה שאינו קביל בימינו. לאחר הופעת האמפיריציזם, המדע נשען על לוגיקה, שכל ישר ומסורת מחקר בלבד. לטיעונים מיסטיים אין מקום במדע.
  • המשמעות המקובלת של המושג חוק טבע השתנתה בעקבות קבלת תורתו של אלברט איינשטיין [דרוש מקור]. עד לתקופתו עבודתם של המדענים נתפסה כגילוי עקרונות שהם אמת צרופה. אולם, אחרי איינשטיין עבודתם נתפסה כניסוח עקרונות קרובים יותר לאמת מאלה שנוסחו לפניהם וגילוי האמת הצרופה אינו נתפס כדבר הנמצא ביכולתם.
  • גם ההתייחסות לתוצאות חקירה מדעית כאל מהימנות בהכרח השתנתה עם השנים. אריסטו וניוטון ראו את דבריהם כאמת צרופה ומדויקת[דרוש מקור]. ניוטון ותומכיו סברו שרעיונותיו של ניוטון הם אמת מוחלטת ואילו של קודמיו הם טעות מוחלטת משום שהניסוי הוכיח את צדקתו של ניוטון. אולם, לאחר שנתגלו בעיות אמפיריות גם עם רעיונותיו של ניוטון ואיינשטיין הציע להם פתרון בתאוריה מדעית, הוא כבר לא התיימר לומר את האמת המוחלטת. הוא ותומכיו טענו שרעיונותיו של איינשטיין מדויקים בהרבה מאלה של ניוטון, אם כי אי אפשר לדעת עד כמה הם קרובים לאמת המוחלטת.

תחומי המדע

חלוקת המדע לתחומים נשענת הן על דמיון בין סוג המידע הנחקר בדיסציפלינות השונות והן על נסיבות פרקטיות.

החלוקה המקובלת של המדע המודרני היא לשלושה תחומים: מדעי הטבע, מדעי החברה ומדעי הרוח. מסיבות פרקטיות, נוטים לפצל פקולטאות של מדעי הטבע למדעים מדויקים, מדעי החיים ומדעי הבריאות. מסיבות כאלו המתמטיקאים יושבים בפקולטאות למדעי הטבע ואילו הסטטיסטיקאים בפקולטאות למדעי החברה ובבתי הספר לבריאות הציבור, אך לא בפקולטאות למדעי הטבע המדויקים או מדעי החיים.

חלק מהחלוקה המסורתית של דיסציפלינות לתת דיסציפלינות חדלה להיות בשימוש או ששינתה את משמעותה. לדוגמה, בעבר רק המיקרוביולוגיה עסקה בחקר אורגניזמים מיקרוסקופיים וכיום מרבית ענפי הביולוגיה עושים זאת. היום זה מקובל, למשל, שגנטיקאי יחקור חיידקים כמו מיקרוביולוג.

גישות שונות בהכללת תחומים ב"מדע"

  • יש המצמצמים את משמעותו של המושג "מדע" למדעי הטבע בלבד, או אפילו למדעי הטבע המדויקים המתבססים על התצפית בעלת מדידה מדויקת והן על ניסוי מעבדתי. לעומתם יש הכוללים במושג גם פעילויות מתחום מדעי החברה המתבססות על תצפית וניסוי, גם אם המדידות בהם פחות מדויקות או אפילו את אלה מהם שמכילים רק תצפיות ולא ניסויים. יש גם הטוענים כי במשמעות הרחבה כולל המושג "מדע" כל פעילות חקר אנושית, כולל זו הנכללת במדעי הרוח.
  • יש המחשיבים את המתמטיקה למדע, אף שהיא אינה מבוססת בכללה על תצפית וניסוי, משום שמרבית המדעים נשענים על צידוקים מתחום המתמטיקה ויש לה ביטויים רבים בטבע. אחרים טוענים שהיא ענף של הלוגיקה.
  • ישנם גם ויכוחים לגבי שיוכן של תת-דיסציפלינות אל המדע. למשל, על השאלה האם הפסיכואנליזה היא מדע, יש ויכוח גם בין הפסיכולוגים. ויכוחים אלה נובעים מהשאלות: מהי הוכחה מדעית קבילה? ומהי שאלה שניתן לענות עליה באמצעים מדעיים?
    בספרו המבנה של מהפכות מדעיות מסביר תומאס קון כי בשטחי מדע שונים יש אילוצים שונים ופשרות שונות בתחום העקרונות המדעיים. הוא מסביר, לדוגמה, שהציבור לוחץ על האקדמיה לחקור את תחום הפסיכולוגיה אבל לא יכול לצפות מהאקדמיה שחקירה זו תעמוד בקריטריונים המחמירים של מחקר הפיזיקה.

השיטה המדעית

הליבה של החשיבה המדעית היא היכולת לתאם ולקשר בין התאוריה לבין המציאות העובדתית[4]. בהתאם לכך, השיטה המדעית כוללת עקרונות ותהליכים המשמשים לאיסוף ידע מדעי, ומכונה גם מחקר מדעי.

בעוד שהמתמטיקה והפילוסופיה הם יצירי רוחו של האדם, המדע האמפירי מושג באמצעות תצפית ניסוי והסקה שיטתיים ואובייקטיביים, ופיתוח הידע שהצטבר להסברים נרחבים וכוללניים ככל האפשר.

תאוריה מדעית

כפי שבתים עשויים לבנים, כך עשוי המדע מעובדות; אבל ערימת אבנים אינה בית, וערימת עובדות אינה מדע

תאוריה מדעית היא גוף ידע בו עוסקת קהילה חוקרת והוא מכיל הגדרות אחידות, טענות על הקשרים בין המושגים המוגדרים בו ודרכי הוכחה או הפרכה לטענות אלה. דרכי ההוכחה וההפרכה הן מתחום הניסוי התצפית וההישענות על תאוריות מתחום מדעי הנחשב בסיסי יותר. ההבדל בין הרבה מדעים הוא בדרכי עריכת ניסוי ותצפית הקבילים באותו מדע. למשל, באפידמיולוגיה יש תצפיות הנעשות על ידי ראיון עם אנשים שחלו (בניגוד לרבים ממדעי הטבע) ובביהביוריזם ראיון אינו תצפית מקובלת (בניגוד לרבים ממדעי החברה).

הטענות על הקשרים בין המושגים המוגדרים נחלקות לשני סוגים: טענות שכבר הוכחו[5], טענות שיהיה אפשר להוכיח או להפריך בעתיד וטענות בסיסיות שאותן אי אפשר להפריך או לאשש, בדומה לטענות מתמטיות שעשויות להפוך למשפטים מתמטיים. טענות שכבר הופרכו אינן חלק מהתאוריה המדעית ועל מעמדן של טענות שספק אם אפשר להוכיח או להפריך יש ויכוח.

דרישה נוספת מתאוריה מדעית היא שלא תסתור תאוריות מדעיות מקובלות אחרות, במיוחד לא כאלה הנחשבות לעוסקות במושגים "בסיסיים" יותר מאלה של התאוריה עצמה. למשל, מצב בו תאוריה בביולוגיה סותרת תאוריות אחרות בביולוגיה הוא מצב מאוד לא רצוי, שעל פי רוב הוא זמני (כמו הוויכוח בין חסידי מערכת החיסון התאית והנוגדנית שהסתבר שאין סתירה בין דבריהם). מצב בו תאוריה בביולוגיה סותרת תאוריה בכימיה הנתפסת כמדע "בסיסי" יותר הוא מצב לא נסבל.

הפיזיקה נחשבת למדע ה"בסיסי" והמדויק ביותר, והיא משמשת דוגמה לשיטה מדעית עבור שאר המדענים. תאוריה מדעית תשאף על פי רוב להכיל ניסויים בעלי מדידות העומדות בדרישות המחמירות של הפיזיקה ואחידות הגדרות עם הפיזיקאים. עמידה בדרישות אלה אינה פשוטה ומרבית המדעים מתקדמים בהדרגה לעבר דיוק ואחידות. ישנם מדעים, כמו הכימיה, שיש להם אקדמית לשון משלהם שדואגת לאחידות ההגדרות.

מהלך חקירה מדעית טיפוסית

הליך פרסום התוצאות

כאשר חקירה מדעית מפיקה תוצאות שיש מה ללמוד מהן, שואף המדען לפרסם תוצאות אלה. כלי הפרסום העיקרי לתוצאות חקירות מדעיות הוא מאמר מדעי הנעזר בביקורת העמיתים. מאמרים כאלה מתפרסמים בכתבי עת מקצועיים המיועדים לכך. כתבי עת אלו מגיעים אל ספריות מדעיות ואנשי מדע המנויים עליהם בין אם כחוברות נייר ובין אם בגרסתם האלקטרונית. תקצירי המאמרים מופיעים במאגרי מידע מדעיים.

כתבי העת השונים מיועדים, על פי רוב, לחוקרים מתחומים שונים. אולם, ישנם גם כתבי עת המיועדים לקהילה המדעית הרחבה כגון כתב העת Nature. כתבי העת נבדלים זה מזה גם במידת היוקרה שלהם, הנובעת בעיקר ממספר המנויים שלהם. ככל שהמוניטין של כתב עת גבוה יותר, כך הוא בורר את המאמרים המוצעים לו בקפידה רבה יותר. בכתב עת יוקרתי יותר יופיעו מאמרים המדווחים על תגליות חשובות יותר ומביאים לתגליות אלה סימוכין חזקים יותר (סימוכין בניסוי, בתצפית ובמידע ממחקרים אחרים).

מערכת כתב העת בוררת את המאמרים המוצעים לה בבירור ראשוני ואלה שעוברים בירור זה נשלחים, כל אחד, אל שני מומחים מהתחום בו עוסק המאמר כדי שיבדקו אותו. זהות המבקרים נשמרת בסוד. המבקרים יכולים לדחות את המאמר, להסכים לקבלו אחרי שיתוקן על פי הנחיותיהם או לקבלו כפי שהוא. אם המאמר נדחה, המדען מנסה על פי רוב לשפרו ולהגישו לכתב עת אחר.

לבד מפרסום מאמרים, אנשי מדע מדווחים על תוצאות מחקריהם גם בדרכים אחרות. שתי הדרכים המקובלות האחרות הן הצגת הנושא בכינוס מדעי בעזרת פוסטר או בעזרת הרצאה. ההצגה בכינוס המדעי אינה מחליפה על פי רוב את הצגת הממצאים במאמר. דרך מיושנת להצגת תוצאות מחקרים היא התזה. תזות עדיין נכתבות כיום אולם הן נכתבות או במקביל להצגת תוצאות המחקר במאמרים או כעבודת גמר עבור תלמיד שתוצאות המחקר שלו אינן יכולות להיכתב במאמר בשל חוסר חשיבותן או מסיבות טכניות.

התגליות החשובות במיוחד זוכות להיות מסוכמות בספרי לימוד הנכתבים עבור מתלמדים ומומחים.

המדע כמעצב תפיסת עולם ודפוסי חשיבה

מלבד ערכו התכליתי של המדע, כמשרת מטרה מוגדרת, למדע תפקיד מרכזי בעיצוב החשיבה האנושית.

מכיוון שהמדע מסוגל לתאר מציאות, הוא משפיע על תפיסת האדם מציאות זו. תוצאות החקר המדעי ועצם קיומו, גם אם תהליך זה לרוב אינו מכוון, מובילים לשינוי תפיסתי-פילוסופי ניכר.

לדוגמה: קיומה של הסוציולוגיה, כענף מדעי החוקר את התנהגות האדם, הביא במקרים רבים לקיום תפיסה תכליתית של האדם, כיצור שמטרתו שרידה וצבירת כוח בלבד. מסקנות אלו נבעו מעצם החקירה המדעית (המניחה כי קיימת סיבתיות שאינה נתונה לבחירה חופשית של האדם), וכן מהכיוון המסוים שאליו הובילו תוצאות המחקר הסוציולוגי.

דוגמה אחרת היא תיאורם הפיזי של גרמי השמיים. כאשר נתגלה באופן מדעי כי כדור הארץ אינו שונה משאר כוכבי הלכת בתיאור תנועתו, נשמט בסיס מוצק להנחה הפילוסופית בדבר מרכזיותה של האנושות ביחס ליקום.

כמו כן, עצם קיומו של המחקר המדעי ותכונותיו, משפיע ביותר על אופן החשיבה האנושי. עקרונות המדע מאומצים על ידי החשיבה האנושית, והופכים להיות הכללים המגדירים את תפיסתו.

האמונה באמת שאינה נגזרת מההכרה האנושית ואופייה סיבתי עשויה ליצור דפוס חשיבה תואם אשר אינו מקבל את רעיון הבחירה החופשית. כך עשוי להיות מועמד עיקרון התועלתיות מעל עקרונות אחרים, המבוססים על הכרה המבצעת בחירה ערכית[דרושה הבהרה].

כמו כן, החלוקה של המדע לתחומים משפיעה על עיצוב התודעה, על ידי יצירת חלוקה תפיסתית תואמת. לדוגמה, הפרדת תחום הפסיכולוגיה (חקר הנפש) מתחום הכלכלה, עשויה ליצור תפיסה אשר אינה מחשיבה את השפעתם ההדדית של המבנה הנפשי והשיטה הכלכלית.

ראו גם

קישורים חיצוניים

סטטוטורי:

חדשות:

הערות שוליים

  1. ^ ראו עקרון ההפרכה של פופר וכן קרל פופר, פילוסופיה של המדע
  2. ^ משרד החינוך, האגף לתכנון ופיתוח תוכניות לימודים (2009). אסטרטגיות חשיבה מסדר גבוה. מסמך מנחה למתכנני תוכניות לימודים ארציות ומקומיות ולמפתחי חומרי למידה, תשס"ט
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 רוברט ס. וודוורת (1965). פסיכולוגיה. תל אביב: מסדה.
  4. ^ חיים אישך (2009). גן הילדים – גן עדן להוראת מדעים. עלון דע-גן, 2, 16-21.
  5. ^ אם כי המדע שאחרי איינשטיין אינו מכיר בהוכחות סופיות אלא רואה בהוכחה חיזוק טוב מאוד שלא יופרך בעתיד הנראה לעין.
CiNii

CiNii הוא מאגר מידע ומנוע חיפוש ביבליוגרפי עבור חומר שהתפרסם ביפן או חומר בשפה היפאנית. המיזם הוקם בשנת 2005 ומתוחזק על ידי המוסד הלאומי למידע (Nii) מייסודה של אוניברסיטת טוקיו. שירות החיפוש חשוף לציבור ומקטלג את הפריטים בספריית המוסד הלאומי למידע, מסד המידע של ציטוטי כל הפרסומים ביפאנית (CJP), קטלוג ספריית הדיאט הלאומית וספריות נוספות, ספריות אקדמיות וארגוניות. על אף שהשירות הוא מקיף וכולל את כל תחומי הדעת, השימוש העיקרי שלו הוא בתחומי מדעי הרוח והחברה. לתחומי מדעי הטבע, הרפואה ומדעים מדויקים קיימים גם מאגרי מידע ייעודיים.

הפיכה

הֲפִיכָה (שני מונחים לועזיים הפכו בינלאומיים: המונח הצרפתי coup d'état "קוּ דֵטָה", ובקיצור coup "קוּ", והמונח הגרמני Putsch "פּוּטְשׁ") היא החלפת הקבוצה השלטת במדינה שלא על פי הכללים הקיימים לחילופי שלטון, אך ללא שינוי רדיקלי של סוג המשטר. הפיכה מצומצמת במיוחד היא הפיכת חצר, שבה נמנה השליט החדש עם הקבוצה השלטת עוד בטרם היותו לשליט.

הפיכה צבאית היא הפיכה שבה משתלט הצבא על מרכזי הכוח במדינה, לרוב תוך מינוי חלק מראשיו לתפקידי ההנהגה הבכירים (כינון שלטון של כת צבאית או "חונטה"). הפיכות צבאיות מתרחשות בעידן המודרני בעיקר במדינות עולם שלישי, שבהן הצבא הוא אחד ממייצבי המשטר הבולטים, ומעורב בחיים האזרחיים. על מנת להפחית את האיום בהפיכה צבאית, מקפידות ממשלות רבות להצר את צעדי הצבא בתחומים האזרחיים, ולעיתים גם מחליפות את מפקדי הצבא הבכירים בקצב גבוה כך שלא יוכלו לצבור כוח רב.

לעיתים חורגת השפעתה של הפיכה מגבולותיה של המדינה שבה אירעה, ומשנה את פני כלל התרבות והחברה האנושית; במקרה זה היא נקראת מהפכה. דוגמה לכך היא מהפכת אוקטובר, שהחלה כהפיכה ברוסיה, וייצאה את הקומוניזם לרחבי העולם. לפעמים משתמשים במושג "מהפכה" לתיאור הפיכה שבה לא נעשה שינוי מהותי בסוג המשטר, לרוב מסיבות של נקודת מבט לאומית מצומצמת, ובעיקר מסיבות של רטוריקה ותעמולה. לעיתים מזומנות מחלחל השיח התעמולתי גם להיסטוריוגרפיה, על אף שהדבר אינו מדויק מבחינה מושגית.

חוקה

חוקה היא מסמך מחייב המגדיר את עקרונות היסוד של המשטר במדינה ואת זכויות אזרחיה.

חוקה נוצרת על ידי גוף מכונן, וחייבת בהגדרתה לכלול את הוראות היסוד בדבר מבנה המשטר והשלטון, סמכויות החקיקה, צורת בחירת השלטון וכיוצא באלו. רוב החוקות עוסקות גם בנושא זכויות האדם הבסיסיות המובטחות לתושבי המדינה; אך חלק זה אינו הכרחי להגדרת החוקה ככזו (חוקת ארצות הברית, למשל, אינה עוסקת כלל בנושאים אלו; רק התיקונים שלה עוסקים בהן). יש מדינות המשלבות בחוקתן זכויות מיעוטים. בפדרציה ובקונפדרציה החוקה גם מסדירה את סמכויות השלטון המרכזי וסמכויות השלטון המקומי-מדינתי.

במספר מקרים בהיסטוריה נכתבה חוקה במצבי משבר, למשל אחרי הפיכה צבאית, או כשנוצר שינוי דרמטי במשטר. עם זאת, רוב החוקות נכנסו לתוקף במדינותיהן לאחר קבלת עצמאות.

במדינות דמוקרטיות נחשבת החוקה לאמנה חברתית בין תושבי המדינה, והממשלה יונקת את כוחה מהעם, תוך שכוח זה מוגבל על ידי זכויות האדם שנקבעו בחוקה. מקרים שבהם איזון זה מופר, למשל אם הממשלה מנסה לחוקק חוקים המנוגדים לחוקה, נקראים משבר חוקתי.

החוקה המהווה מודל לחוקה של מדינות אחרות, היא חוקת ארצות הברית, משנת 1789. לאחריה נוצרו החוקה הפולנית ב-1791 והחוקה הצרפתית ב-1792.

ברוב מדינות העולם החוקה היא מסמך כתוב או אוסף של מסמכים המוגדרים כחוקה. בממלכה המאוחדת, החוקה היא אוסף של עקרונות, חלקם בלתי כתובים, שהתגבשו במשך השנים, וידועים בכינוי "מוסכמות חוקתיות". חלק קטן ממוסכמות חוקתיות אלו התגבשו ברבות השנים במסמכים שונים, כמו המגנה קרטה ומספר חוקים שחוקקו בידי הפרלמנט של בריטניה.

טכנולוגיה

טכנולוגיה (מיוונית: טכנו (Τεχνο) = אומנות, לוגיה (Λογία) = תורה; כלומר: תורת האומנות) היא תחום דעת העוסק בחיפוש פתרונות מעשיים כמענה לרצונות וצרכים, תוך ניצול חידושי המדע. טכנולוגיה קשורה במקרים רבים לייצור כלים.

מדינאי

מְדִינַאי הוא אדם שעיסוקו בניהול והנהגת המדינה. תואר זה נקשר הן לנבחרי ציבור מכל שכבות האוכלוסייה ולמנהיגי מפלגות ופוליטיקאים; והן לבעלי תפקידים ומשרות שמונו על ידי המדינה, ואף התמקצעו בעבודתם, כגון דיפלומטים, העוסק בניהול יחסי החוץ שבין מדינתו לבין מדינות זרות.

בתואר "מדינאי" נעשה שימוש מאז העת העתיקה.

השאלה אם אדם מסוים יוגדר כמדינאי או לא היא לרוב סוגיה סובייקטיבית ותלויה אך ורק בדעתו ובהשקפתו של האדם המגדיר.

פוליטיקאים המוגדרים כמדינאים הם לרוב מבוגרים מאוד, פופולריים ובעלי עשייה יוצאת דופן. פוליטיקאים הפורשים מתפקידם לרוב מכונים מדינאים על ידי תומכיהם.

מדינה

מְדִינָה מתוארת במדע המדינה בדרך כלל כחברה של בני אדם המתגוררים בטריטוריה ספציפית על פי סמכות משותפת חוקתית, חוקית ופוליטית. מדינה זהו ארגון פוליטי ליישום אינטרסים אזרחיים בשטח גאוגרפי ספציפי. בדרך כלל מנוהלים ענייני המדינה על ידי אדם שעומד בראש המדינה ובאמצעות קבוצת אנשים המהווים את הממשל או הממשלה - הרשות המבצעת של המדינה.

במהלך ההיסטוריה התקיימו סוגים שונים של מדינות, כגון ערי המדינה של יוון העתיקה, מדינות לאום, פדרציות ועוד.

מדע בדיוני

מדע בדיוני (בראשי תיבות: מד"ב) הוא סוגה ספרותית רחבה הכלולה בסוגת העל "ספרות ספקולטיבית", העוסקת לרוב בתיאור עלילות עתידיות בדיוניות באמצעות פיתוח של רעיונות ומגמות קיימים בתחומי המדע, הטכנולוגיה, הכלכלה והאמנות והשלכותיהם על עתיד האנושות. סופר המדע הבדיוני רוברט היינליין הגדיר את המדע הבדיוני בקצרה:

"השערה מציאותית על אירועים עתידיים אפשריים, המבוססת בצורה מוצקה על ידע והכרה של העולם האמיתי, עבר והווה, ותוך הבנה של הטבע וחשיבות השיטה המדעית".

רבים נוטים לבלבל בין מדע בדיוני ובין פנטזיה או להתייחס אל שתי הסוגות כאל מקשה אחת, אולם השתיים נבדלות זו מזו, בעיקר בבסיס העלילה: המדע הבדיוני מבוסס על חוקים מדעיים או מציאות היסטורית קיימת שפותחו לאפיקים דמיוניים, בעוד שהפנטזיה מתרחשת כולה בעולם דמיוני מיסודו. עם זאת, ישנן יצירות שסיווגן אינו מובהק לאחת הסוגות.

קיימות מספר טעויות נפוצות באשר למדע הבדיוני:

מדע בדיוני אינו כלי לחיזוי העתיד - הוא עוסק הן בהתפתחויות עתידיות אפשריות והן באלו שאינן אפשריות; היתכנותו של העולם המתואר ביצירת מדע בדיוני אינה רלוונטית כלל, בדיוק כמקובל לגבי כל יצירת ספרות או אמנות אחרת.

מדע בדיוני, על אף שמו, אינו מחויב לדיוק מדעי ואינו נמדד לפי קנה מידה זה.

מדע בדיוני אינו מוגבל לנושאים שעמם הוא מזוהה לעיתים - חוצנים, חלליות, מסע בזמן, מוטנטים וכדומה - אלא מתפרס על תחום רחב יותר.בסוף שנות התשעים של המאה העשרים החלה זליגה בין המדע הבדיוני לבין ספרות הזרם המרכזי ומאז נכתבים יותר ספרים הכוללים נושאים השאולים מהמדע הבדיוני אך לא כתובים ולא ממותגים כמדע בדיוני. עם הספרים מסוג זה שתורגמו לעברית נמנים "אשתו של הנוסע בזמן" מאת אודרי ניפנגר, "הקנוניה נגד אמריקה" של פיליפ רות, ו"איגוד השוטרים היידים" מאת מייקל שייבון.

מדע המדינה

מדע המדינה הוא תחום ידע בו נחקרות גישות פוליטיות ומבנים של חברות גדולות, על בסיס ההגדרה של מושג המדינה כפי שהוגדר על ידי אפלטון בשילוב עם ההגדרה המודרנית של המושג.

התחום מתמקד הן ביחסים בתוך המדינה כפי שנקבעים על ידי הממשל, והן באופן רחב ביחסים בין מדינות. התחום כולל, בין היתר, את התחומים פוליטיקה השוואתית, תורת המשטרים, מנהל ציבורי ומחשבה מדינית, וקשור גם להיסטוריה פוליטית ויחסים בין לאומיים.

מדען

מדען הוא מומחה באחד מתחומי המדע, המשתמש בשיטות מדעיות כדי לבצע מחקר. את המונח בשפה האנגלית, Scientist, טבע ויליאם ווהל לבקשתו של המשורר סמואל טיילור קולרידג'. לפני כן, נקראו המדענים "פילוסופים של הטבע" או "אנשי מדע".

מחקר

מחקר הוא פעילות שיטתית לאיסוף ידע וניתוחו.

מחקרים ותגליות משנים באופן תדיר את הידע האנושי אודות העולם. מתודולוגיה היא השיטה המשמשת לצורך מחקר במגוון תחומים. לכל גישה למחקר יש שיטות הייחודיות לה, עם זאת נהוג לעיתים להתייחס במונח שיטות מחקר לשיטות המחקר הכמותיות והמעבדתיות.

למחקרים בתחומים שונים יש דרכים מקובלות משלהם להצגת תוצאות המחקר. לדוגמה, תוצאות חקירה משטרתית יוצגו כראיות בבית המשפט. מחקרים במדעי הטבע, החיים, המשפט החברה והרוח יפורסמו בדרך כלל באמצעות מאמר בכתב עת שפיט (מאמר שעבר שיפוט על ידי כמה מומחים בתחום הרלוונטי למאמר).

משפטים

משפטים הם תחום העוסק בחקר הפרדיגמה של החוק ודרכי אכיפתו. מחד, יש המסווגים את המשפטים כתחום אינטרדיסציפלינרי עקב אופיו של התחום - תחום המתקשר הן למדעי החברה, הן למדעי הרוח והן למדע המדינה; מאידך, הגישה הנפוצה רואה בו תחום העומד בפני עצמו.

סולטאן

סוּלְטַאן (או שׂוּלטַן, בערבית: سلطان, תעתיק מדויק: סֻלְטַאן) הוא תואר של שליט מוסלמי.

סרט מדע בדיוני

סרט מדע בדיוני הוא סרט בסוגה הקולנועית הנפוצה והפופולרית מדע בדיוני. הדגש בסרטים אלה הוא על עלילה שבה לטכנולוגיה מתקדמת יש תפקיד מרכזי. סרטים אלה הם בדרך כלל עתירי אפקטים מיוחדים על מנת להציג טכנולוגיה עתידנית מתקדמת, עולמות רחוקים, חייזרים ועוד. חלק מסרטי המדע הבדיוני מבוססים על ספרים (למשל: הסרט "חולית" מבוסס על הספר "חולית") וחלקם על תסריט מקורי. בעשורים האחרונים סרטי מדע בדיוני רבים הם גם סרטי פעולה. נושאים האופייניים לסרטים אלו כוללים בין השאר מסעות בחלל, מפגשים עם חייזרים, רובוטים, קיבורגים, אנדרואידים ובינה מלאכותית, מסע בזמן, הנדסה גנטית, סרטי אסונות ואפוקליפסה, סרטי גיבורי-על וסרטי קומיקס.

עצמאות

במדע המדינה, עצמאות היא מצב שבו מדינה אינה תלויה בגורם חיצוני לצורך קיומה הפיזי והכלכלי, הגנה על גבולותיה ושמירה על הסדר הציבורי ושלטון החוק. למעשה לא קיימת עצמאות מוחלטת אלא תמיד העצמאות היא יחסית, החל ממצב של עצמאות כמעט מוחלטת (כמו ארצות הברית) ועד למצב של עצמאות מדומה למעשה (למשל, צרפת של וישי).

עצמאותה של מדינה נמדדת על פי מספר מדדים: מידת עצמאותה בתחומי מדיניות החוץ והביטחון; מידת עצמאותה הכלכלית; עצמאותה הניהולית; ומידת ההכרה הבינלאומית בעצמאותה.

רוב המדינות מציינות את היום בו הושגה עצמאותן במובן השליטה על מדיניות החוץ והביטחון.

מדינות רבות נוהגת לציין את ייסוד עצמאותן באמצעות הכרזה. בין מדינות אלו ניתן למנות את ישראל ואת ארצות הברית.

צריך להבדיל בין המושג "עצמאות" לבין המושג "אוטונומיה". באוטונומיה (בניגוד לעצמאות) יש ריבונות חלקית של ישות מסוימת, עם שליטה כללית של ישות רחבה יותר.

במהלך ההיסטוריה היו שלושה גלים גדולים של יצירת עצמאויות:

1770–1830: היווסדות ארצות הברית וסיום הקולוניאליזם הספרדי באמריקה הדרומית.

בשנים שלאחר מלחמת העולם הראשונה: בעקבות התפרקותן של האימפריה העות'מאנית והאימפריה האוסטרו-הונגרית.

1945–1979: נפילתו של האימפריאליזם המודרני באפריקה, באוקיינוס השקט ובמזרח התיכון.

פוליטיקאי

פּוֹלִיטִיקַאי הוא אדם העוסק בפוליטיקה, אישיות הפעילה במפלגה פוליטית, נושא משרה או איש ממשל. במדינות בעלות משטר דמוקרטי, הפוליטיקאים מסתמכים על דעת הקהל ונבחרים לתפקיד בהצבעה רובנית או בבחירות לתפקיד פוליטי כזה או אחר, או לעיתים במינוי זמני במקום פוליטיקאים אחרים שהלכו לעולמם או התפטרו מתפקידם. במדינות לא דמוקרטיות, הפוליטיקאים נושאים משרה רמה ומתמנים אליה באמצעות מינוי או קרבה לשליטי המדינה. פוליטיקאי יכול להיות כל אחד שמחפש להשיג השפעה פוליטית בכל מוסד ביורוקרטי שהוא והוא גם מדינאי הנושא משרה רמה כנשיא או ראש ממשלה.

מקור המושג "פוליטיקאי" הוא מהמילה היוונית "Πολιτικά", "פוליטיקה" שמציינת "עניינים אזרחיים" ובדרך כלל פוליטיקאי הוא למעשה נבחר ציבור אך מתאר גם אדם שיודע למשוך בחוטים ולנהל את סביבתו לצורך השגת מטרותיו, באמצעים שונים.

המונח "פוליטיקאי" נוטה לסבול לרוב מתדמית רעה לכל הדעות והדעה הרווחת היא שחלקים נרחבים בציבור מאסו בפוליטיקאים בכל רמות השלטון ויש תחושה מסוימת של ניתוק. בדרך כלל פוליטיקאי הוא בעל מקצוע, אשר במקרים רבים למד בראשית דרכו במסלול אקדמי של מדעי המדינה, אם כי זה לא מוגבל רק לתחום למידה זה. ברמת העקרון פוליטיקאי הוא איש המתעסק במדיניות ובתחום דינמי המחפש להיות בעמדה שתאפשר לו לשנות דברים ולהשפיע על מהלכים בכל רמה של משרה ציבורית.

פיזיקה

פִיזִיקָה (מהמילה היוונית φύσις, "פיסיס" – "טבע") היא ענף במדעי הטבע החוקר את חוקי היסוד של הטבע כפי שהם באים לידי ביטוי בכל מערכת הניתנת לתצפית, בכדור הארץ ובחלל. הנושאים בהם עוסקת הפיזיקה כוללים תנועת עצמים, התנהגות החומר, חקר האנרגיה והשפעת חוקי טבע מסוימים על רצף המרחב והזמן. מדע הפיזיקה מתפתח על ידי תצפיות וממצאים, המגובשים לכדי תאוריות וחוקים המתוארים לרוב בשפה של משוואות לוגיות. ככל שיש יותר תצפיות ומתקבלים יותר ממצאים מביצוע של ניסויים, עשויות התאוריות הללו להתעדכן ולהשתכלל.

נהוג לחלק את הפיזיקה לשני תחומים עיקריים:

הפיזיקה הקלאסית, הכוללת תחומים כמו: מכניקה, תרמודינמיקה ואלקטרומגנטיות. תחומים אלו מהווים את היסוד להבנת תחומים מודרניים יותר.

הפיזיקה המודרנית שהתחומים העיקריים בה הם מכניקת הקוונטים, תורת היחסות, פיזיקה גרעינית, פיזיקה של חומר מעובה, ביופיזיקה, פיזיקת חלקיקים ופיזיקה סטטיסטית. תחומים אלו מהווים את רוב פעילותם ומחקרם של הפיזיקאים בימינו.ההבחנה בין פיזיקה מודרנית לבין קלאסית אינה קשיחה וברורה. לדוגמה תורת הכאוס שפותחה בעיקר בחצי השני של המאה ה-20 מסתמכת על הנחות יסוד של פיזיקה קלאסית בלבד ועדיין מהווה תחום מחקר מודרני ופעיל. מכניקה סטטיסטית שעוזרת רבות בחקר מודרני של מערכות רבות חלקיקים בעלי התנהגות קוונטית החלה את דרכה במאה ה-19, הרבה לפני תורת היחסות ומכניקת הקוונטים.

הפיזיקה קרובה מאוד למדעי טבע אחרים, במיוחד כימיה, מדע הפרודות והתרכובות הכימיות שהן יוצרות ביחד. הכימיה נסמכת על תחומים רבים בפיזיקה, ובפרט מכניקת הקוונטים, תרמודינמיקה ואלקטרודינמיקה. פיזיקה אטומית ופיזיקה מולקולרית נמצאות על התפר בין הפיזיקה לכימיה.

רוסים

רוסים הם עם סלאבי מזרחי. רובם מתגוררים ברוסיה ובמדינות ברית המועצות לשעבר; כמו כן יש קהילות של מהגרים רוסים ברחבי העולם, המונח הנפוץ בשפה האנגלית (Russians) מכנה רוסים גם אנשים ממוצא אתני לא רוסי אשר התגוררו בתחומי ברית המועצות והם דוברי השפה הרוסית. בישראל נוהגים להשתמש במונח "רוסים" בהתייחסות לעולים ובני משפחותיהם שהגיעו לישראל בשנות ה-90, שרובם ממוצא יהודי, אם כי חלק ניכר מהם ממוצא סלאבי.

מקור האומה הרוסית בשבטים שאיכלסו את הנסיכויות העתיקות שנקראו בשם המשותף רוס (Русь) - רוס של קייב, רפובליקת נובגורוד וכולי. כיום נקראים בשם "רוסים" צאצאי השבטים הסלאביים שהתגבשו סביב מוסקבה ונובגורוד; השבטים של רוס הדרומית התגבשו לאוקראינים והשבטים של מערב רוס לבלארוסים.

רפובליקה

רֶפּוּבְּלִיקָה (בלטינית: Res publica, בתרגום מילולי: עניין הציבור) היא שיטת ממשל שבה השלטון (לרבות שלטון פורמלי) אינו עובר בירושה, אלא נקבע על ידי האזרחים לתקופה מסוימת, בדרך כלל באמצעות קיום בחירות. בהתאם להחלטת האקדמיה ללשון העברית קרויה בעברית בשמה הלועזי. אליעזר בן יהודה קרא לה בשם קְהִלִּיָּה (שם הניתן כיום לחברות קטנות יותר).

לפי הגדרה זו, משטרים מונרכיים או דיקטטוריים אינם רפובליקות. גם משטר שבו נבחר "נשיא לכל החיים" אינו נחשב כרפובליקה. מקור המילה בביטוי הלטיני "res publica" שפירושו "עניין הציבור" ומכאן משתמע, כי רפובליקה היא החזקת השלטון על ידי חלק גדול מהציבור. רפובליקה אינה בהכרח גם דמוקרטיה (לדוגמה הרפובליקות האסלאמיות או מרבית מדינות אפריקה), ודמוקרטיה יכולה להתפתח גם במדינה בה שיטת השלטון היא מונרכיה חוקתית כמו הממלכה המאוחדת (בריטניה).

בדרך כלל ברפובליקה נבחר ראש המדינה בידי הציבור והוא מכהן לתקופת זמן קצובה, שלאחריה נערכות בחירות חדשות והוא יכול להיבחר מחדש או לפנות את מקומו לנבחר אחר.

הרפובליקה העתיקה ביותר, שנקראה בשם זה, היא הרפובליקה הרומית ששלטה ברומא העתיקה בין השנים 509 לפנה"ס עד 44 לפנה"ס. במשטר ברומא שלטו שני שליטים (קונסולים) והסנאט הרומי (מלשון "סנקס", שפירושו בלטינית "זקנים"), אשר היווה את הגוף המחוקק, שהעלה הצעות חוק להצבעות דמוקרטיות, בדומה לפרלמנט או לכנסת בימינו.

סן מרינו, אחת המדינות הקטנות ביותר בעולם, רואה בעצמה את הרפובליקה העתיקה בעולם. היא נוסדה כבר בשנת 301, והחוקה שלה - התקפה עד עצם היום הזה - נכתבה ב-1600. המהפכה הצרפתית ידועה בכך שהביאה לתחילת קץ עידן המונרכיות ששלטו באירופה עם הקמת הרפובליקה הצרפתית הראשונה.

שר

שַׂר (בלועזית: מיניסטר) הוא תוארו וכינויו של חבר בממשלה. ככלל, כל שר עומד בראש משרד ממשלתי, ממונה על פעילותו ואחראי על הנושאים שבתחומי משרדו. כך למשל, שר החוץ ממונה על משרד החוץ, אך ייתכן גם שר בלי תיק, אשר אינו עומד בראש משרד, אלא אחראי על תיאום עניינים שעומדים על הפרק. בראש כל השרים יחדיו עומד ראש הממשלה (או נשיא המדינה, במדינות מסוימות).

המילה "שר" נבחרה כתרגום למילה הלועזית "מיניסטר" בישיבה של ממשלת ישראל הראשונה שהתקיימה ב-16 במאי 1948. המילה "שר" הועדפה על פני המילה "נגיד" שהוצעה אף היא כתרגום.

ברפובליקה נשיאותית, שר אחראי על ענייני משרדו בפני ראש הממשלה, ובדמוקרטיה פרלמנטרית הוא אחראי עליהם בפני בית המחוקקים. דבר זה מתבטא למשל על ידי כך שחברי בית המחוקקים רשאים להפנות לשר שאילתות בנושאים הנמצאים תחת אחריותו. כמו כן, בדמוקרטיה פרלמנטרית לשר יש חלק באחריותה המשותפת של הממשלה בפני בית המחוקקים.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.