מדינת לבנון החופשית

מדינת לבנון החופשיתערבית: جمهورية لبنان الحرة, תעתיק מדויק: ג'מהורית לבנאן אלחֻרה; רפובליקת לבנון החופשית) הייתה מדינה דה פקטו עליה הכריז סעד חדאד ב-18 באפריל 1979[1]. מדינת לבנון החופשית מעולם לא הוכרה כמדינה ריבונית על ידי אף גורם רשמי מחוץ ללבנון, וההכרזה עליה הביאה לניתוק מוחלט ביחסים בין סעד חדאד לממשלת לבנון. מדינת לבנון החופשית תפקדה במשך מספר שנים כיישות עצמאית בדרום לבנון, כאשר את מרבית השירותים לתושביה סיפקה מדינת ישראל.

רקע והיסטוריה

במלחמת האזרחים השנייה בלבנון נחלקה השליטה ברחבי המדינה בין מיליציות חמושות על רקע עדתי. בדרום לבנון, אזור בו רוב מוסלמי גדול, שלטו פלגים של אש"ף וצבא לבנון הערבי, מיליציה של עורקי צבא לבנון מוסלמים אשר הוקמה עם פרוץ מלחמת האזרחים וחברה לאש"ף. המיעוט הנוצרי בדרום לבנון סבל מהתנכלויות אשר התגברו עם פרוץ מלחמת האזרחים, וביישובים מסוימים תושבים נוצרים אף נטבחו על ידי לוחמי אש"ף והמון מוסלמי. במטרה להגן על האזרחים הנוצרים, הוצבו במובלעות הנוצריות בדרום יחידות נוצריות של צבא לבנון. במובלעת מרג' עיון הוצבה "יחידת אל-קליעה" אשר זכתה לשמה לאחר שלוחמים תושבי הכפר הנוצרי קליעה שחררו את העיר מרג' עיון, לאחר שזו נכבשה בידי צבא לבנון הערבי.

בשנת 1977 התמנה רב-סרן סעד חדאד, יליד העיר מרג' עיון, לפקד על יחידת אל-קליעה. חדאד, אשר התקבל באהדה רבה מצד הלוחמים, פעל רבות למען היחידה, ותחת פיקודו הפכה יחידת אל-קליעה מיחידה זוטרה בצבא לבנון לכוח צבאי חזק ועצמאי בשטח, אשר היווה כוח נגד לחוליות הטרור באזור. חדאד שינה את שם היחידה ל"צבא לבנון החופשית", והחל לנתק בהדרגה את קשריו עם הממשלה הלבנונית בביירות ועם בכירים בצבא לבנון, ולאחר שפנה חדאד לישראל בבקשת סיוע[2], המשבר ביחסי המיליציה עם הצבא והממשלה החריף. לאחר פגישת נציגי המיליציה עם רפאל איתן הוחלט על שיתוף פעולה בין צבא לבנון החופשית למדינת ישראל. שיתוף פעולה זה בא לידי ביטוי בסיוע אזרחי ללוחמים ומשפחותיהם, חימוש המיליציה ואימון לוחמיה בתחומי מדינת ישראל ופתיחת הגדר הטובה למעבר הנוצרים בין שתי המדינות.

בשנת 1978, לאחר מבצע ליטני, בו נדחקו הכוחות העוינים (אש"ף וחזיתות מסייעות[3]) צפון לליטני ומספר רב של פליטים מוסלמים, אשר תמכו בכוחות העוינים ואף סייעו להם בפעולות מזוינות נגד האוכלוסייה הנוצרית בדרום לבנון נסו צפונה[4], ולאחר הנסיגה הישראלית בחזרה לגבולות הקו הכחול הועבר השטח, שזה עתה "נוקה" מגורמים עוינים, לשליטת צבא לבנון החופשית. שלוש המובלעות הנוצריות בדרום; מובלעת מרג' עיון, מובלעת בינת ג'ביל ומובלעת ג'זין אוחדו לכוח אחד תחת פיקודו של סעד חדאד. בעקבות האיחוד, הצטרפו לצבא לבנון החופשית קצינים בכירים מצבא לבנון אשר פעלו במקביל במולעת בינת ג'ביל (סאמי שידיאק[5] ולוחמים משומרי הארזים של אטיין סאקר אשר הוצבו לשמור על המובלעת הנוצרית בג'זין[6].

תפקוד

צבא לבנון החופשית התבסס בשטח שבשליטתו והמיליציה זכתה לתמיכה עצומה בקרב האוכלוסייה המקומית. לאחר שלדבריו, "הממשלה הלבנונית הפקירה את הדרום", החליט חדאד לנתק את הקשר בינו לבין הממשלה הלבנונית (הקשר עם צבא לבנון נותק קודם לכן ועל אף שדה יורה צבא לבנון החופשית פעלה מטעם צבא לבנון, דה פקטו המיליציה הייתה עצמאית ונתונה לפקודתו של סעד חדאד בלבד), ובשנת 1979 הכריז על הקמת מדינת לבנון החופשית. חדאד העניק למדינה עליה הכריז שם זה היות שדרום לבנון דאז היה שטח "נקי" מגורמי טרוריסטיים, ואילו בשאר חלקי לבנון השפעת אש"ף וסוריה ניכרת[7]. צעד זה, הביא לניתוק מוחלט ביחסים בין חדאד לממשלת לבנון. בעקבות ההכרזה, שרר זעם רב בקרב הממשל הלבנוני וסלים אל-חוס, ראש ממשלת לבנון, פיטר את חדאד מהצבא, הפסיק את תשלום משכורותיהם של חייליו והרשיעו בבגידה. חדאד עתר למועצה המייעצת לממשלה (גוף משפטי המקביל לבג"ץ) וזו ביטלה את החלטת הנשיא, עם זאת, ממשלת לבנון התעלמה מהחלטה המועצה ומעולם לא ביצעה אותה.

לאחר שחדאד כשל בהשגת הכרה בינלאומית למדינת לבנון החופשית[8] החלה "מובלעת חדאד" בדרום לבנון לתפקד כמדינת דה-פקטו, כאשר את מרבית השירותים האזרחיים קיבלו תושביה ממדינת ישראל וצבא לבנון החופשית תפקד כצבאה. מדינת לבנון החופשית תפקדה כיישות עצמאית מספר שנים, ו"ממשלת לבנון החופשית" אף הקימה משרד ברחוב המלך ג'ורג' בירושלים. לאחר מלחמת שלום הגליל ונסיגת ישראל ממרבית השטחים אותם כבשה במלחמה זו, הוקמה על שטחה של "מדינת לבנון החופשית" רצועת הביטחון.

חדאד לא התנגד להקמת רצועת הביטחון, וצבא לבנון החופשית, אשר עם פטירת סעד חדאד ומינוי מפקדה החדש, אנטואן לאחד, הסב שמו לצד"ל - צבא דרום לבנון, המשיך בשיתוף הפעולה עם ישראל עד לנסיגה המלאה מרצועת הביטחון בשנת 2000, כאשר צד"ל חדל מלהתקיים וחלק מלוחמיו עברו להתגורר בישראל כפליטים.

יחס הקהילה הבינלאומית

הדעות על הכרזת מדינת לבנון החופשית בלבנון עצמה היו חלוקות, ונעו בין התנגדות עזה ומוצהרת לתמיכה שקטה. השמאל הלבנוני, אשר חבריו בעיקר מוסלמים, התנגד לחדאד עוד בתחילת דרכו, כאשר זה יצר קשר עם ישראל. דאז, הציעו אותם חוגי השמאל להעמיד את חדאד לדין בעוון בגידה, אך בקשתם נדחתה. הימין הלבנוני, לעומת זאת, תמך בחדאד לאורך כל הדרך, אך עם הכרזתו על דרום לבנון כמדינה עצמאית נמנעו ראשי המפלגות הנוצריות הגדולות להביע תמיכה במדינה, ככל הנראה מתוך חשש לגורלם הפוליטי, לאור העובדה שחדאד פוטר מתפקידו כבכיר בצבא ואף הורשע בבגידה. עם זאת, גורמי ימין לבנוניים חוץ-מפלגתיים רבים גולים הביעו תמיכה בחדאד וביישות המדינית אותה הקים, ושלוחות של מפלגות נוצריות כגון שומרי הארזים והפלנגות הנוצריות במערב אף הציעו להחיל את מודל מדינת לבנון החופשית על כל שטחה של לבנון הריבונית.

בקרב הקהילה הבינלאומית לא זכתה מדינת לבנון החופשית להכרה, ואף מדינה לא הכירה בהכרזתו של חדאד על שטח דרום לבנון כמדינה ריבונית. עם זאת, חדאד נהנה מתמיכה בקרב חוגי ימין במספר מדינות, ביניהן ישראל וארצות הברית. תומך נלהב של מדינת לבנון החופשית היה הכומר האוונגליסטי, פט רוברטסון, מנהיג הימין הנוצרי בארצות הברית, אשר תרם כספית לצבא לבנון החופשית ולמיליציות נוצריות נוספות אשר נלחמו נגד אש"ף במלחמת האזרחים.

שימוש מאוחר במושג

שימוש מאוחר במושג "מדינת לבנון החופשית" היה במהפכת הארזים, כינוי למספר אירועים והפגנות אשר התרחשו בלבנון בשנת 2005 כתוצאה מרצח ראש ממשלת לבנון לשעבר רפיק חרירי, אשר מטרתם הייתה הוצאת הצבא הסורי (אשר פלש ללבנון בתקופת מלחמת האזרחים), הפלת השלטון הפרו-סורי בלבנון וכינונה של "מדינת לבנון החופשית". הצבא הסורי אמנם הוסג לחלוטין מלבנון והממשלה הפרו-סורית הודחה גם היא, אך זרמים בפוליטיקה הלבנונים מאשימים את סוריה בהחזקת אנשי ביון ומודיעין בתחומי לבנון, הפעלת טרור על פוליטיקאים ואנשי רוח לבנונים אנטי-סורים ואף רציחתם. בדרום לבנון, הוקמה "החזית למען לבנון החופשית", ארגון אשר מגדיר עצמו כממשיך דרכו של צבא לבנון החופשית ומטרתו כינונה של מדינת לבנון החופשית, הארגון אמנם מוכר בדרום לבנון ולו גם תנועת נוער אך השפעתו הפוליטית אינה מורגשת.

הערות שוליים

  1. ^ מקור: הגנרל אנטואן לאחד, "בעין הסערה - חמישים שנה בשירות מולדתי לבנון", ידיעות אחרונות (עמ' 58)
  2. ^ פנייה זו הגיעה לאחר שאש"ף ניתק את זרם החשמל והמים לכפרים הנוצריים במובלעת מרג' עיון ואוזלת ידה של הממשלה הלבנוני בטיפול בנושא הכעיסה את חדאד
  3. ^ חזיתות פרו-פלסטיניות אשר קמו בלבנון או הובאו מסוריה (לדוגמה: א-סאעקה). בתחילת מלחמת האזרחים החזית המסייעת הראשית הייתה צבא לבנון הערבי אך זה התפורר וחדל מלהתקיים. חלק מלוחמיו השתלבו באש"ף ובחזיתות החדשות
  4. ^ רובם שיעים אשר עברו להתגורר ברובע השיעי בדרום ביירות ואף הקימו שם שלוחות טרוריסטיות. חזבאללה, אשר הוקם במלחמת שלום הגליל בסיוע משמרות המהפכה האיראניים החל את פעילותו הטרוריסטית בחזית הביירותית (ירי צלפים על נוצרים בקרבת הקו הירוק) ועבר לדרום לבנון בשלב מאוחר יחסית
  5. ^ סאמי שידיאק הסתכסך עם קצינים בכירים בשלב מאוחר יותר, ופרש
  6. ^ עם הקמת צד"ל ועקב המחלוקת בין אטיין סאקר לאנטואן לאחד, המפקד החדש, פרשו לוחמי שומרי הארזים מהמיליציה
  7. ^ פעמים אחדות, השתמש חדאד בצירוף "לבנון המשועבדת" - נתונה להשפעת סוריה, כאשר התייחס לחלקי המדינה בהם פעלו אש"ף, החזיתות המסייעות או צבא סוריה
  8. ^ אם כי רבים סבורים שחדאד מעולם לא חפץ בהקמת מדינה ריבונית והתכוון דווקא להקים ישות עצמאית ללא השפעת אש"ף וסוריה והתכוון להחיל בעתיד מודל זה על כל שטח לבנון, קרי; גירוש אש"ף ונסיגת הצבא הסורי מאדמת לבנון
אטיין סאקר

אטיין סאקר (إتيان صقر, תעתיק מדויק: אִתיאן צַקְר), המכונה גם אבו ארז (בערבית: "אבי הארזים") הוא פוליטיקאי לבנוני ימני-לאומי, ומייסד מפלגת שומרי הארזים, ומיליציה בעלת אותו שם. סאקר והמיליציה שלו לקחו חלק משמעותי במלחמת האזרחים בלבנון בשנות השבעים והשמונים של המאה ה-20. לאחר המלחמה המשיכו בפעולותיהם הצבאיות עד שסאקר גורש מהמדינה באשמת שיתוף פעולה עם צבא דרום לבנון, המיליציה שסייעה לישראל ברצועת הביטחון עד שנת 2000.

אמל

אמל (בערבית: امل, ראשי תיבות בערבית: افواج المقاومة اللبنانيّة, אפואג' אלמקאומה אללבנאניה, "גדודי ההתנגדות הלבנונית"; פירוש השם "אמל": תקווה) הייתה המיליציה של "תנועת המקופחים", תנועה שיעית חברתית בלבנון שהוקמה על ידי האימאם מוסא א-צדר. המיליציה הייתה שייכת למרכז-ימין המפה הפוליטית. לאורך כמעט כל מלחמת האזרחים בלבנון, הייתה אמל המיליציה השיעית החזקה ביותר, שייצגה בדרך כלל את האינטרסים של סוריה. בתחילת דרכה זכתה המיליציה לחימוש מאיראן (לאחר המהפכה האסלאמית ב-1979) ומסוריה. בשיא כוחה מנו כוחותיה של אמל כ-14,000 לוחמים. כיום אמל היא מפלגה המחזיקה בכ-10 אחוזים ממושבי הפרלמנט הלבנוני, לצד תחזוק מיליציה קטנה שגודלה המדויק אינו ידוע.

אנטואן לאחד

אנטואן לאחד (בערבית: أنطوان لحد, תעתיק מדויק: אנטואן לחד; 1927 - 10 בספטמבר 2015), היה גנרל לבנוני, מפקד צבא דרום לבנון (צד"ל) משנת 1984 ועד לפירוקו לאחר נסיגת צה"ל מדרום לבנון בשנת 2000.

בשיר ג'ומאייל

בשיר ג'ומאייל (בערבית: بشير الجميّل, תעתיק מדויק: בשיר אלגֻ'מַיְל) (10 בנובמבר 1947 - 14 בספטמבר 1982) היה מנהיג לבנוני נוצרי. נרצח לאחר בחירתו לנשיא לבנון. בנו של פייר ג'ומאייל, מייסד ארגון הפלנגות הנוצריות.

הגדר הטובה

הגדר הטובה היה הכינוי הרווח לגבול הצפון של ישראל עם לבנון בעת שאוכלוסייה נוצרית מארונית ידידותית לישראל שכנה ברצועת הביטחון.

מהקמת מדינת ישראל עד ל-1970 היה הגבול בין ישראל ולבנון שקט לחלוטין וחקלאי מטולה אף עיבדו את אדמותיהם בעמק עיון שבתוך לבנון.[דרוש מקור] החל מ-1970, בעקבות גירושו מירדן בספטמבר השחור, החל אש"ף להשתלט על דרום לבנון והפר את השקט.

תחילתה של הגדר הטובה הייתה עם תחילת מלחמת האזרחים בלבנון ב-1976, כאשר נוצר קשר בין המארונים בדרום לבנון לבין ישראל בעקבות שותפות האינטרסים ביניהם כנגד אש"ף. בתמורה לסיוע של המארונים לישראל, אפשרה להם ישראל החל מ-1977 להגיע לעבודה בה וכן סייעה ביצוא דרך נמל חיפה.

לאורך הגדר הוקמו שש תחנות רפואה שכונו "תחנות הגדר הטובה" שבהם ניתן לתושבי דרום לבנון הנוצרים טיפול רפואי על ידי רופאים מישראל.

היחידה לקישור עם לבנון הנפיקה אישורי עבודה לאלפי תושבי דרום לבנון שקרוביהם שירתו בצד"ל שיצאו מדי בוקר לישראל דרך ארבעת המעברים בגדר הטובה בראש הנקרה, בבירנית, במעבר תורמוס ליד מלכיה ובשער פאטמה הסמוך למטולה. מעבר הגבול המרכזי בו התקיים הסחר ומעבר העובדים היה שער פאטמה.במשך כ-24 שנים טיפלו הרשויות הישראליות בבריאות בעלי החיים שבאזור דרום לבנון. הדבר נעשה במשותף על ידי קמ"ט חקלאות והשירותים הווטרינריים במשרד החקלאות, תוך העסקתם של עובדים מקומיים לביצוע החיסונים ההמוניים השנתיים. החיסונים של הבקר והצאן טיפלו בעיקר במחלות הפה והטלפיים, הברוצלוזיס, הכלבת ואבעבועות הצאן . בוצעו ביקורים תקופתיים וביקורים מיוחדים על פי קריאות דחופות של מומחים ישראלים למחלות צאן ובקר ומחלות דבורים ושל מומחים נוספים. האזור המטופל כלל 32 כפרים (כ-46,000 בעלי חיים) בגזרה המזרחית ו-23 כפרים (קרוב ל-27,000 בעלי חיים) בגזרה המערבית. מצב הבריאות השפיר באזור שימש כחגורת מגן למשק הישראלי כנגד המחלות המגפתיות החודרות בתכיפות ללבנון מהצפון והמזרח ומתפשטות בה.קיומה של הגדר הטובה הסתיים עם הנסיגה מלבנון של ישראל ב-2000.

הגדר הטובה מוזכרת במערכון "המוסך" של שלישיית הגשש החיוור.

החלטה 1701 של מועצת הביטחון של האו"ם

החלטה 1701, שאושרה במועצת הביטחון של האומות המאוחדות ב-12 באוגוסט 2006, קראה להפסקת אש בין ישראל לחזבאללה במלחמת לבנון השנייה, תוך פריסת כוח או"ם חמוש וצבא לבנון בדרום לבנון, על מנת למנוע מארגון חזבאללה להמשיך לפעול בשטח לבנון.

יוניפי"ל

יוניפי"ל (אנגלית: UNIFIL, ראשי תיבות: United Nations Interim Force In Lebanon; עברית: "כוח האו"ם הזמני בלבנון"), הוא כוח צבאי לשמירת שלום מטעם האומות המאוחדות שמוצב בדרום לבנון (בין נהר הליטני לגבול עם ישראל). הכוח מורכב מחייליהם של מדינות שונות. מנדט יוניפי"ל הוא זמני ומחודש בכל חצי שנה.

יוניפי"ל הגיע לשטח דרום לבנון בעקבות החלטה 425 של מועצת הביטחון של האו"ם, לאחר מבצע ליטני. יוניפי"ל שימש ככוח שמירת שלום באזור, ופריסתו באזור דרום לבנון גרמה להפחתה בהסתננות טרוריסטים לשטחה של ישראל דרך הגבול הצפוני, אולם הובילה ליצירת בעיה חדשה, והיא ירי הרקטות על יישובי הגליל, גורם שהוביל למלחמת שלום הגליל.

עד נסיגת צה"ל מרצועת הביטחון בשנת 2000 היו פרוסים כארבעה גדודי חיל רגלים מהקו הכחול ועד לנהר הליטני, אולם עם הנסיגה, צומצם כוחם ונותרו בכוח כ-2000 חיילים, מהם שני גדודי חי"ר (הודי וגנאי), וגדודי הנדסה ותחזוקה, כח טיס איטלקי ואנשי מפקדה שישבו בנקורה.

עד פרוץ מלחמת לבנון השנייה, פעילותו של יוניפי"ל הסתכמה בסיורים רגליים, תצפיות וסיור אווירי יומי, שבאמצעותם הבחינו בהפרות סביב הקו כחול, אותם דיווחו לשני הצדדים ובמקרים של הפרה חמורה אף למטה האומות המאוחדות בניו יורק. כך למעשה, עד לשנת 2006, יוניפי"ל שימש ככח חסר יכולת פעולה או אכיפה משמעותית. התעצמות חזבאללה והתייצבותו על "הקו הכחול" נעשתה בגלוי, כאשר חיילי האו"ם נותרו חסרי מעש.

לאחר מלחמת לבנון שנייה, שונה המנדט של יוניפי"ל, והוא נהפך מכח שמירת שלום לכח בעל סמכות אכיפה מסוימות. על פי החלטה 1701 של מועצת הביטחון של האו"ם הותר לחיילי יוניפי"ל לעצור פעילי חזבאללה חמושים כאשר הם מאיימים על אנשי הכוח או מבצעים פעילות טרוריסטית דרומית לליטני ומצד שני גם לפעול כנגד צה"ל במקרה שזה מפריע ביישום המנדט שהכוח קיבל ממועצת הביטחון של האו"ם. נכון ל-31 בינואר 2008, הכוח מונה 13,365 חיילים וכולל 11 גדודי חי"ר, צי ימי איטלקי וכוח אווירי איטלקי. אחד עשר גדודי החי"ר מתפלגים בין המדינות דלהלן: איטליה (שני גדודים), קוריאה הדרומית, קטר, אינדונזיה, גאנה, צרפת, נפאל, בלגיה ולוקסמבורג, הודו, ספרד.

מגבלות סמכויות האכיפה של הכוח תחת החלטה 1701 מגבילות גם כיום את יכולתו להתמודד מול חזבאללה. עם זאת, הפעילות בחתימה הגבוהה שעורך יוניפי"ל באזור פעולתו, בשיתוף עם צבא לבנון, מביאים לכך שמוצבי חזבאללה צפונית לליטני מאוישים כיום על ידי חיילי צבא לבנון, ולא חזבאללה כבעבר.

יחסי ישראל–לבנון

היחסים בין ישראל ללבנון מעולם לא התקיימו במישור הכלכלי או הדיפלומטי, אף שלבנון הייתה המדינה הראשונה בליגה הערבית שהסכימה לחתום על הסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות עם ישראל בשנת 1949. לבנון לא השתתפה במלחמת ששת הימים ב-1967 או במלחמת יום כיפור באוקטובר 1973 באופן משמעותי, ועד שנות ה-70 המוקדמות היה גבול לבנון-ישראל הרגוע ביותר מבין שאר גבולותיה של ישראל עם מדינות ערב. קו הגבול בין ישראל ללבנון מכונה "הקו הכחול"ככלל, מרבית היחסים של ישראל עם לבנון נוהלו עם האוכלוסייה הנוצרית בלבנון, וכמעט שלא התקיימו יחסים כלשהם עם האוכלוסייה המוסלמית במדינה.

כמאל ג'ונבלאט

כמאל פואד ג'ונבלאט (בערבית: كمال فؤاد جنبلاط; 6 בדצמבר 1917 - 16 במרץ 1977) היה פוליטיקאי לבנוני ממוצא דרוזי שייסד והנהיג את המפלגה הסוציאליסטית הפרוגרסיבית.

מבצע דין וחשבון

מבצע דין וחשבון היה מבצע צבאי בגבולה הצפוני של מדינת ישראל שנערך בין 25 ביולי 1993 ו-31 ביולי 1993, אשר החל לאחר הסלמה במצב הביטחון בגבול הצפון. המבצע זכה לכינוי מלחמת שבעת הימים בלבנון.

מטרת המבצע הייתה להוציא את אוכלוסיית יישובי הצפון ממעגל הלחימה, האמצעי היה ליצור פאניקה ותנועה של פליטים על ידי הפגזה ארטילרית מסביב כפרים ובתוכם, מתוך תקווה שתושביהם ילחצו על ממשלת לבנון לפעול נגד חזבאללה.

המבצע הופסק לאחר שבעה ימים, לאחר שהושגו הבנות בין ישראל לחזבאללה.

מבצע ליטני

מבצע ליטני (כינויו הצבאי של המבצע היה אבי החכמה) הוא מבצע צבאי שנערך בחודש מרץ 1978 ובו חדר צה"ל לחלקה הדרומי של לבנון עד לנהר הליטני, והחזיק בשטח זה במשך כשלושה חודשים, עד לנסיגתו חזרה לגבול הבינלאומי. מטרת המבצע הייתה לפגוע בתשתיות ארגוני הטרור הפלסטינים בדרום לבנון, ובכך להפחית את פעילותם כנגד מדינת ישראל ואזרחיה.

מבצע ענבי זעם

מבצע "עִנְבֵי זַעַם" (כשמו של ספר מאת ג'ון סטיינבק) הוא מבצע צבאי שביצע צה"ל בדרום לבנון בין ה-11 באפריל וה-27 באפריל 1996 בעקבות ירי רקטות של ארגון חזבאללה לכיוון יישובים בגבול הצפון.

מוחמד חוסיין פדלאללה

אייתוללה עליון סייד מוחמד חוסיין פדלאללה (ערבית: السيد محمد حسين فضل الله, תעתיק מדויק: סיד מֻחמד חֻסַין פצֿלאללה; 16 בנובמבר 1935 - 4 ביולי 2010) היה מנהיג מוסלמי דתי שיעי בלבנון. לעיתים קרובות התייחסו אליו כאל הסמכות ההלכתית של חזבאללה, והוא ממניחי התשתית הרעיונית להקמתו. השפעתו על מאמיני האסלאם השיעי, בכלל זה בעיראק, רבה ביותר. כתב עשרות ספרים בנושאי דת, ייסד מספר בתי ספר דתיים ונאם לעיתים תכופות בפני קהל מאמיניו. בדרשותיו נהג לקרוא לאסלאמיזם ולהתנגדות מזוינת נגד ישראל, שהוגדרה בפיו כ"גורם אימפריאליסטי".

סאמי שידיאק

רב-סרן סאמי שידיאק (בערבית: سامي الشدياق; 1938-2005) היה איש צבא לבנוני מארוני. שידיאק היה מפקד בכוחות הלבנוניים ובתקופה שבה ישראל שלטה ברצועת הביטחון בדרום לבנון שימש כסגנו של סעד חדאד, מייסד המיליציה צבא לבנון החופשית אשר ברבות ימים הפכה לצבא דרום לבנון.

סעד חדאד

סעד חדאד (בערבית: سعد حداد; 1938‏ - 14 בינואר 1984) היה איש צבא לבנוני ומייסדו של צבא לבנון החופשית שהפך ברבות הימים לצבא דרום לבנון.

עבאס מוסאווי

עבאס מוסאווי (בערבית: عباس الموسوي; 1952 - 16 בפברואר 1992) היה איש דת מוסלמי שיעי רב השפעה. מוסאווי היה מנהיג ארגון חזבאללה בשנים 1991–1992 עד שחוסל על ידי ישראל בשנת 1992.

מוסאווי נולד בכפר א-נבי שית' שבבקעת הלבנון, ולמד במדרשה אסלאמית בנג'ף שבעיראק. הוא הושפע עמוקות מן האידאולוגיה של האייתוללות הרדיקליים מוחמד באקר א-צדר ורוחאללה ח'ומייני. בשנת 1978 חזר ללבנון.

בשנת 1991 נבחר מוסאווי על ידי חזבאללה למזכיר הכללי של הארגון. הוא נחשב למתון, יחסית לחברים אחרים בארגון, והחליף את סובחי טופיילי, איש הקו הנוקשה. על אף מתינותו היחסית, עבאס מוסאווי כינה את ישראל "הסרטן של המזרח התיכון" והבטיח כי חזבאללה "ימחק כל זכר לישראל בפלסטין" ו"יגביר את פעילותו הצבאית, המדינית והעממית על מנת לפגוע בשיחות השלום".

פתחלנד

פתחלנד הוא כינוי ישראלי לשטח מאדמת לבנון אשר נשלט במשך כ-10 שנים על ידי ארגון הפת"ח ואחר כך הארגון לשחרור פלסטין (אש"ף). אין לשטח זה גבולות רשמיים, אך מדובר על האזור הדרום-מזרחי של לבנון (הבקאע), סמוך לגבול עם ישראל, בעיקר באזור החרמון.

הכינוי לאזור ניתן על ידי אלוף פיקוד הצפון הישראלי ב-1969, דוד אלעזר.

צבא דרום לבנון

צבא דרום לבנון (בראשי תיבות: צד"ל; בערבית: جيش لبنان الجنوبي, בתעתיק מדויק: ג'יש לבנאן אלג'נובי) הייתה מיליציה שפעלה בדרום לבנון בתקופה בה למדינת ישראל הייתה שליטה צבאית באזור, מסוף שנות השבעים של המאה העשרים עד הנסיגה מלבנון, ב-24 במאי 2000. המיליציה הייתה חמושה היטב ומנתה כ-2,500 חיילים.

רון ארד

רון ארד (נולד ב-5 במאי 1958) היה נווט קרב בחיל האוויר הישראלי שנפל בשבי ארגון "אמל" בלבנון ב-16 באוקטובר 1986. נחשב כנעדר ממאי 1988, אחרי שהועבר למקום לא ידוע, באיראן או בלבנון. בשנת 2005 הגיש אמ"ן דו"ח סודי לפיו ארד נפטר, בלבנון, בין 1995 ל־1997, כנראה ממחלת עור קשה.

מדינות עצמאיות "בלתי מוכרות"
אבחזיה  אבחזיהאמבזוניה  אמבזוניההרפובליקה העממית של דונצק דונצקדרום אוסטיה  דרום אוסטיההמדינה האסלאמית  המדינה האסלאמיתטאיוואן  טאיוואןטרנסניסטריה  טרנסניסטריה
לוגון  לוגוןהרפובליקה העממית של לוהנסק לוהנסקנגורנו קרבאך  נגורנו קרבאךסהרה המערבית סהרה המערביתסומלילנד  סומלילנדהרשות הפלסטינית מדינת פלסטיןקוסובו  קוסובוצפון קפריסין  צפון קפריסין

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.