מדידה וציון של זמן

התודעה מסוגלת להשיג זמן בהתאם ליחידות מידה וציוני זמן מסוימים. יחידות זמן טבעיות הן יחידות מידה הקשורות לטבע עצמו, לתנועת כדור הארץ. מלבד אלו, קיימות יחידות זמן מלאכותיות, אשר נוצרו על ידי האדם לצורכי ארגון יעיל של הזמן.

יחידות וציוני הזמן הטבעיים העיקריים הם:

  • עידן: זמן המסכם תהליך היסטורי מקיף. אירועים שונים בהיסטוריה הגאולוגית של כדור הארץ משמשים לחלוקתו של גיל כדור הארץ ליחידות זמן גאולוגיות. יחידת הזמן הגאולוגית הגדולה ביותר היא עידן על. עידני העל מחולקים לעידנים, כל עידן מחולק לתורים, כל תור מחולק לתקופות וכל תקופה מחולקת לגילים. כמו כן נעשה שימוש ביחידה למ"ש.
  • שנה: זמן הקפה אחת של כוכב לכת את השמש, ובפרט זמן הקפה של כדור הארץ את השמש (בקירוב 365 יממות).
  • עונה: חלק של שנה המוגדר על-פי מזג אוויר דומה. בשנה קיימות ארבע עונות.
  • חודש: חלוקה של שנה ל-12 חלקים (כמעט שווים באורכם), או זמן מחזור של הירח (בקירוב 30 יממות).
  • שבוע: שבע יממות, בקירוב רבע ממחזור הירח.
  • יממה: זמן סיבוב אחד של כוכב לכת סביב צירו, ובפרט זמן סיבוב של כדור הארץ סביב צירו.
  • יום: זמן האור ביממה.
  • לילה: זמן החושך ביממה.
  • אשמורת: שליש הלילה.
  • ביטויים בשפה לחלקים ביממה :
    • לפנות בוקר או שחר: התפר בין סוף הלילה לתחילת היום.
    • בוקר: זמן תחילת היום.
    • לפני הצהריים: זמן התפר בין תחילת היום לאמצעו.
    • צהריים: זמן אמצע היום.
    • אחר (וגם אחרי) הצהריים: זמן התפר בין אמצע היום לסופו.
    • לפנות ערב: הזמן הסמוך לשקיעת החמה, לערב
    • בין הערביים (או ערביים), בין השמשות: הזמן שבין שקיעת החמה ליציאת הכוכבים
    • ערב: זמן סוף היום.
    • חצות: אמצע הלילה (השעה 24:00 או 00:00)
הערה: קיימים ציוני זמן בעיקר ליום, בזכות היותו של היום רקע לרוב הפעילות האנושית, עקרון שהעלה את הצורך בחלוקתו.

יחידות וציוני הזמן המלאכותיים העיקריים הם:

  • מילניום: 1,000 שנים.
  • מאה: 100 שנים.
  • יובל: 50 שנים. נפוץ גם השימוש במונח "חצי יובל" לתיאור 25 שנים.
  • עשור: 10 שנים.
  • שעה: החלק ה-24 של היממה.
  • דקה: החלק ה-60 של השעה.
  • שנייה: החלק ה-60 של הדקה.
  • מעלות השנייה: החלק ה-60 של השנייה, החלק ה-3,600 של השנייה וכו'.
  • עשירית ומאית השנייה: החלק ה-10 וה-100 של השנייה (בהתאמה).

ההבדל המרכזי בין יחידות הזמן הטבעיות למלאכותיות, הוא שיחידות הזמן הטבעיות עשויות להיות קבועות ומצויות במציאות הממשית, ולכן בלתי ניתנות להשלכה על פרק זמן לא מקורי, בעוד שהיחידות המלאכותיות אינן קיימות בפועל, ולכן ניתנות להשלכה על פרק זמן כלשהו.

לדוגמה, שנת שמש (יחידת מידה טבעית), מתארת ארבע עונות. על כן, שנה טבעית נמדדת לעולם מתחילת עונה מסוימת, ועד תחילת אותה עונה במחזור העוקב. לעומת זאת, שעה ניתנת להשלכה על כל פרק זמן, ואינה מחייבת אחיזה במציאות.

בהתאם להגדרה זו, ניתן לעשות שימוש גם ביחידות זמן טבעיות כמו במלאכותיות. בדוגמה הקודמת, שנה עשויה להיות גם יחידת מידה של 365 ימים, בלא משמעות לעונות המסוימות אותן היא כוללת.

יחידות הזמן הטבעיות פנימיות לאדם, שכן מבחינה ביולוגית וחווייתית הוא מותאם למהלכן. לעומתן, יחידות הזמן המלאכותיות עשויות להיות חיצוניות לאדם, שכן הוא נדרש לאמצן באופן שרירותי, שאינו נגזר מחווית הטבע.

לדוגמה, אדם מסוגל לחוש את מעבר היממה, היום והלילה, על פי הראות (אור\חושך) והעייפות. עם זאת, הוא אינו מסוגל לחוש באופן טבעי משכה של שעה, שכן היא אינה מוגדרת באופן ביולוגי.

Les Très Riches Heures du duc de Berry aout
המחשת חודש אוגוסט בספר השעות של ז'אן דוכס ברי מהמאה ה-15: בקדמת התמונה האצילים יוצאים לציד, במרכז - הפועלים רוחצים בנהר, בחלק העליון - קציר בשדות שלפני הטירה

אמצעי המדידה

על מנת לחוש את מעבר הזמן, קיימים אמצעי חישה המסוגלים למדוד אותו. האמצעי הראשון בו נמדד הזמן, המצוי בבני אדם ובחיות אחרות, הוא השתנות הטבע באופן מחזורי. כל יחידות המידה הטבעיות ניתנות למדידה באמצעות צפייה בגורמי טבע שונים, ובעיקר בגרמי השמיים.

מלבד התבוננות בטבע, קיימים מנגנונים ביולוגיים פנימיים המסוגלים לסייע במדידת זמן. מנגנונים אלו מכונים על-פי רוב שעון ביולוגי, ומסוגלים לציין שעות מסוימות ביום (לעיתים בדיוק מפתיע), מעבר של חודשי השנה, ומעבר של שנים במשך חייו של המודד. השעון הביולוגי הוא בחלקו מולד, ובחלקו נרכש עקב הרגלים (כדוגמת אדם המתעורר באופן אוטומטי בשעה מסוימת).

למרות שאמצעי מדידה אלו לעיתים קרובות מדויקים ביותר בפני עצמם (מלבד חילופי העונות), לרוב מתקשה האדם באומדן מדויק של הזמן על-פיהם, שכן הבחנתו מוגבלת (בעלי חיים מסוימים מסוגלים לחישה מדויקת יותר של הזמן על בסיס התבוננות בטבע וחישת מנגנוניהם הפנימיים).

סיבה זו הצטרפה לסיבה אחרת, והיא הצורך של בני האדם במדידת זמן מלאכותית. סיבות אלו הביאו לכך שהאדם יצר לעצמו כלי מדידת זמן, המציינים את מעבר הזמן באופן מדויק יחסית ובמאמץ קל ביותר. כלים אלו מנוונים את יכולת האדם להתבסס על מדידת זמן טבעית יותר, ועל-כן מגבירים את השימוש בהם.

אמצעי מדידת הזמן הידועים הם:

  • שעון: למדידת שעות, דקות, שניות וחלקי השנייה.
  • לוח שנה: למדידת ימים, שבועות, חודשים ושנים.

ראו גם

קישורים חיצוניים

היסטוריה של שיטות המדידה

שיטות מדידה עמדו בבסיס המסחר והמדע לאורך כל ההיסטוריה האנושית. בלא שיטות מדידה לא ייתכן מסחר אנושי, ייצור או חקלאות, וגידול מזון אינו אפשרי. התפתחות שיטת מדידה היווה אחד הצדדים במעבר החברה האנושית מחברה מלקטת-צדה לחברה המלקטת את מזונה.

Б

שיטות המדידה הקדומות ביותר הידועות לנו כיום מקורן באלף הרביעי לפנה"ס, במצרים, מסופוטמיה ובעמק האינדוס. באזורים אלה יצרו התרבויות הראשונות מערכת של שיטות מדידה לצורכי מסחר, בניה ואמנות. שיטות אלה הגיעו לדיוק רב במדידת אורך, מסה וזמן.

בעמק ההינדוס התגלה סרגל שנהב שעליו יחידות מידה שאורכן כ-1.704 מילימטרים, כלי המעיד על יכולת גבוהה במדידת אורך ועל יכולת טכנית רבה ביצירת כלי מדידה. כמו כן, תרבות זו פיתחה מערכת מידות עשרונית, ושיטת מדידת המשקל שלהם הייתה ביחידות של 0.05, 0.1, 0.2, 0.5, 1, 2, 5, 10, 20, 50, 100, 200 ו-500, כאשר כל יחידת משקל (אונקיה) הייתה מקבילה ל-28 גרם של ימינו.

בבבל ומצרים העתיקה וכן באזור ארץ ישראל, נעשה שימוש בשיטות מדידה המבוססות על גוף האדם - אמה, רגל, זרת. באזורים אלה פותחה שיטת מדידת זמן המבוססת על גרמי השמיים (הירח והשמש), נפח נמדד על ידי זרעים שונים כגון הקרט המבוסס על פרי החרוב - שיטה הנמצאת בשימוש גם כיום.

קיומה של שיטת מדידה יעילה נדרש לצורך קיום מנהל תקין (גביית מסים) ומערכת משפט (מניעת סכסוכים בין סוחרים), ומערכות השלטון השונות קבעו החל מהעת העתיקה ועד העת המודרנית את הסטנדרטים של המידות והמשקלות.

בספר ויקרא נאמר:

ומספר ישעיה ניתן ללמוד על אמצעי מדידה שונים שהיו בשימוש באמצעות הפסוק:

סטנדרטים אלה מהעת העתיקה התגלו בחפירות ארכאולוגיות רבות.

זמן

זמן הוא מאפיין בסיסי שמתואר על ידי התמשכות הקיום בחלל ובמרחב.

לפי גישתו של ניוטון הזמן מתקיים כישות ממשית ועצמאית ביקום, שאינה תלויה או מושפעת מתופעות חומריות, וזורמת באופן רציף ומוחלט בחלל הריק.

קאנט אימץ את גישתו של ניוטון במובן שהזמן זורם ברציפות ואינו מושפע מהחומר. מאידך הוא גם סבר שהזמן אינו מהווה בהכרח תכונה ממשית, אלא תוצר תודעתי שנועד לספק הסבר מניח את הדעת לשאלה כיצד ייתכנו רצף השינויים במרחב.

לייבניץ חלק לחלוטין על גישתו של ניוטון וטען שהזמן הוא תכונה המתקיימת על ידי החומר עצמו, ולכל עצם זמן משלו הנקבע על פי מהירות תנועתו. לדבריו את השינויים במרחב ניתן להסביר באופן מספק על ידי תנועות העצמים, ולפיכך הניסיון לתאר את הזמן כישות עצמאית הוא מיותר ונוגד את "עקרון הטעם המספיק" שאותו הגה לייבניץ. עוד הוא סבר שגם זמנים רציפים, קרי תופעות מחזוריות רציפות הקיימות בטבע, הם יחסיים מטבעם ולא מוחלטים, מפני שהזמן החומרי מושפע מתופעות שונות במרחב שמעוותים את זרימתו. גישתו זו של לייבניץ קבלה אישוש מדעי רק בתחילת המאה העשרים עם פרסום תורת היחסות הפרטית, ומקובלת כיום על ידי רוב האמפיריציסטים.

זמן (פירושונים)

האם התכוונתם ל...

יחידת זמן גאולוגית

גילו של כדור הארץ מוערך בכ-4.5 מיליארדי שנים. אירועים שונים בהיסטוריה הגאולוגית של כדור הארץ משמשים לחלוקתו ליחידות זמן גאולוגיות.

יחידת הזמן הגאולוגית הגדולה ביותר היא עידן על (בלועזית: סופר אאון), וכאלה קיימים שניים:

פרקמבריון - "לפני קמבריון" - יחידת הזמן הקדומה והארוכה ביותר המתחילה בהיווצרות כדור הארץ ומסתיימת לפני תחילתו של הקמבריון.

פנרוזואיקון - משך תקופתו כחצי מיליארד שנים, החל מהופעת בעלי חיים נראים לעין ועד ימינו.עידני העל מתחלקים לעידנים, העידנים מתחלקים לתורים, התורים מתחלקים לתקופות והתקופות לגילים.

לחלוקה זו כמה יסודות:

גיל הסלעים - כל אחת מן החלוקות מגדירה את גילם של הסלעים המצויים בתחומה.

סוגי בעלי חיים - חלוקות המשנה מהוות תחומי זמן בהם נמצאו מאובנים מסוגים שונים. כך למשל: פלאוזואיקון הוא עידן שבו חיו בעלי חיים קדומים, מזוזואיקון הוא עידן בעלי החיים התיכוניים וקנוזואיקון הוא עידן בעלי החיים הצעירים, כלומר האחרונים. באותו אופן מתחלקים גם התורים והתקופות, כאשר בין כמה מהם מפרידים אירועים של הכחדה המונית המציינים שינוי קיצוני בפאונה ובפלורה.

למ"ש

למ"ש (ראשי תיבות: לפני מיליון שנה, וכן משל"ז: מיליון שנה לפני זמננו; Ma לפי ISO, ובארצות הברית גם: Mya - Million years ago) היא יחידת זמן שימושית באסטרונומיה, גאולוגיה ופלאונטולוגיה בהן עוסקים בתקופות זמן ארוכות. באמצעות יחידה זו מוגדרות תקופות גאולוגיות. באופן פורמלי, יחידת השנה מוגדרת על ידי ארגון ISO ואינה חלק ממערכת היחידות הבינלאומית. במערכת זו יחידת הזמן היא השנייה ואין בה התייחסות לשנה.

לפני זמננו

לפני זמננו (אנגלית: before present, תכופות מקוצר לראשי התבות BP) היא ספירת זמן מקובלת במדעים רבים דוגמת ארכאולוגיה פרהיסטורית, פלאונטולוגיה, גאולוגיה ואסטרונומיה. היא משמשת לתיארוך מאורע עתיק, באמצעות מספר השנים שחלפו מאז התרחשותו ועד זמן הווה.

מדידה

במדעים המדויקים, מְדִידָה היא מציאת גודלו של מאפיין ניתן לתצפית של עצם נתון, והבעת גודל זה ביחידות המידה המתאימות. לעריכת המדידה נעזרים לרוב במכשיר מדידה מתאים. מסה, למשל, נמדדת באמצעות מאזניים ומובעת ביחידות של גרם (או כפולות שלהן). מדידה היא השוואתו של הגודל הנמדד לגודלה של יחידת המידה, והיחס בין שני גדלים אלה מובע במספר.

יש שוני מהותי בין שלושה סוגי מדידות: המדידות הנערכות במדעים המדויקים (בהם עוסק ערך זה), מדידה והערכה במדעי החברה ומדידות והערכות הנערכות בחינוך הפורמלי. חלק משוני זה מתבטא בשוני בהגדרת מושג המדידה. במדעי החברה, מדידה היא התאמת ערך מספרי לתכונה או לגודל על פי כללים. דהינו, בניגוד למדעים המדויקים, המדידה במדעי החברה אינה חייבת להיות מדידה של גודל ניתן לתצפית, אינה חייבת להיות השוואה של גדלים ואינה חייבת להשתמש ביחידת מידה המוגדרת היטב.

יש גם תחומים שבהם חלק מהמדידות דומות לאלה שבמדעים המדויקים ואחרות לאלה שבמדע החברה או שהמדידות בהן בעלות מאפיינים חלקיים של המדידות מהמדעים המדויקים. תחומים אלה הם מדעי הרפואה, ביולוגיה וככל הנראה גם מדעי כדור הארץ (גאודזיה היא מדויקת לעומת הערכות הנעשות לפי מורפולוגיה של מאובנים).

שעה

שעה היא יחידת זמן השווה ל-60 דקות שהן 3,600 שניות. שעה היא גם בערך החלק העשרים וארבעה של החציון של אורכן של היממות בשנה. בעוד שהיממה היא יחידת זמן טבעית (אורכה נגזר ממשך הסיבוב של כדור הארץ סביב צירו), הרי השעה (והדקה והשנייה) היא יחידת זמן מלאכותית, משום שמספר השעות ביממה הוא מספר שרירותי.

תיארוך באמצעות טבעות עצים

תיארוך באמצעות טבעות עצים (בלועזית: דֶּנְדְּרוֹכְּרוֹנוֹלוֹגְיָה. במינוח האקדמיה: גִּילָאוּת הָעֵץ) הוא שיטת תיארוך המבוססת על מדידות עוביין של טבעות עצים שנתיות.

טבעות עצים נוצרות מדי שנה, אך עוביין מושפע מכמות המשקעים ומתנאים סביבתיים נוספים אליהם חשוף העץ. על פי סדר הטבעות והדגם שהן מתוות ברצף מסוים ניתן ליצור מתאם של טבעות עצים בין עצים שהתקיימו בתקופה חופפת כלשהי. שימוש בגזעי עצים שהתקיימו ביניהם חפיפות היוצרים יחד רצף ארוך בזמן מאפשר קביעת גיל של ממצאי עץ בחפירות. ניתן אף למשוך את הרצף הדנדרוכרונולוגי אל מעבר לזמן חייהם של עצים רצנטיים על ידי מציאת חפיפות בין ממצאי עץ מתוארכים. רצפים כאלה נערכו על ידי מעבדות שונות ברחבי העולם על טבעות עצים של עצים מאריכי ימים. בישראל שימשו לכך עצי ערער אדום (Juniperus phoenicea) המצויים במקומות מסוימים בנגב.

הדנדרוכרונולוגיה פותחה בארצות הברית על ידי אנדרו אליקוט דאגלס (Andrew Ellicott Douglass) בסוף המאה ה-19 על סמך טבעות עצים של "אורן האצטרובל הזיפני", המצוי בפסגות הגבוהות של ההרים הלבנים שבדרום קליפורניה. במין זה קיימים עצים שגילם מגיע ל־4,000 שנים ויותר והעץ הזקן ביותר בהם והזקן ביותר בעולם הוא בן כ־4,700 שנים ונקרא "מתושלח", ועל ידי מתאם בינם לבין עצים מתים, שרבים מהם מצויים באזור, ניתן היה לבנות כרונולוגיית על המגיעה עד יותר מ-8,000 שנה אחורה. באירופה נבנתה כרונולוגיה דומה על בסיס טבעות עצים של עצי אלון מגרמניה ומאירלנד. אלו אמנם מאריכי חיים פחות מהאורנים של דרום-מערב ארצות הברית, אולם, בכל זאת ניתן היה לבנות על פיהם כרונולוגיית על שהגיעה בשלב הראשון עד יותר מ־7,000 שנה אחורה, ובהמשך עד 11,000 שנה אחורה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.