מגילת קהלת

מְגִלַּת קֹהֶלֶת היא ספר מספרי המקרא. בתנ"ך היהודי הספר כלול בחלק הכתובים, כאחד מחמש המגילות, ובביבליה הנוצרית מכונה הספר Ἐκκλησιαστής בתרגום השבעים היווני או Ecclesiastes (תעתיק: אקלסיאסטס) בתרגום הוולגטה הלטיני, והוא כלול בספרות החוכמה שבתנ"ך. זהו אוסף של פתגמים, דברי חכמה, עצות מעשיות לחיים ואזהרות מדרך חיים לא נכונה. המחבר בוחן איזו דרך בחיים מספקת משמעות ונצחיות למעשי האדם, ושולל מספר דרכים בזו אחר זו, עד שהוא מגיע לבסוף למסקנתו כי יראת שמים היא הדרך הנכונה: "סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְו‍ֹתָיו שְׁמוֹר כִּי זֶה כָּל הָאָדָם" (י"ב, י"ג), מסקנה הסותרת את יתר הרעיונות של קֹהלת, ונחשבת אצל חוקרים אחדים כתוספת מאוחרת, שבזכותה נכלל הספר בין כתבי הקודש.

על פי הנאמר בתחילתו, חובר הספר על ידי "קהלת בן דוד" המזוהה עם שלמה המלך. המסורת[1] מייחסת לחזקיה וסיעתו (שחיו כ-200 שנה לאחר שלמה) את עריכת הספר. רוב חוקרי המקרא המודרניים סבורים כי המגילה נערכה מאוחר עוד יותר, בתקופת שיבת ציון או בראשית התקופה ההלניסטית[2].

מגילת קהלת
סוף ספר משלי ותחילת ספר קהלת, בספר תנ"ך מסוף המאה ה-13. בארכיון הספרייה הלאומית של פורטוגל
סוף ספר משלי ותחילת ספר קהלת, בספר תנ"ך מסוף המאה ה-13. בארכיון הספרייה הלאומית של פורטוגל
מספר פרקים 12
מספר פסוקים 222
סדרת ספרים כתובים
הספר הקודם איכה
הספר הבא מגילת אסתר

חיבור המגילה

(מולטימדיה)

קהלת פרק א'
קריאה בטעמים של פרק א' בספר קהלת
קהלת פרק ב'
קריאה בטעמים של פרק ב' בספר קהלת
קהלת פרק ג'
קריאה בטעמים של פרק ג' בספר קהלת
קהלת פרק ד'
קריאה בטעמים של פרק ד' בספר קהלת
לעזרה בהפעלת הקבצים

הפסוק הפותח את הספר, "דִּבְרֵי קֹהֶלֶת בֶּן-דָּוִד, מֶלֶךְ בִּירוּשָׁלִָם", מרמז כי מגילת קהלת נכתבה על ידי שלמה המלך. גם הפסוק "דִּבַּרְתִּי אֲנִי עִם לִבִּי לֵאמֹר אֲנִי הִנֵּה הִגְדַּלְתִּי וְהוֹסַפְתִּי חָכְמָה עַל כָּל אֲשֶׁר הָיָה לְפָנַי עַל יְרוּשָׁלִָם" (א', ט"ז) מורה על כך, היות שעל פי המסופר בספר מלכים, שלמה המלך קיבל מאת ה' חכמה מיוחדת יותר מכל אדם. דעה זו היא הדעה המקובלת בקרב הפרשנים המסורתיים, המסבירים ששלמה כוּנה כאן קהלת, משום ש"הקהיל קהילות בישראל" – אסף את העם ולימדם תורה כפי שמלך מצווה לעשות על-פי התורה. אם כך, לפי המסורת, מגילת קהלת היא יצירה אחת, אחידה, שחוברה על ידי שלמה במאה העשירית לפנה"ס.

חז"ל מייחסים לשלמה, שהיה מפורסם כ"החכם באדם", שלושה ספרי מקרא, שבראשם כותרות המתייחסות אליו: שיר השירים, משלי וקהלת.[3] לפי אחת הדעות במדרש ההסבר לעובדה ששלוש היצירות שונות כל כך זו מזו – בתוכנן, בלשונן ובסגנונן – הוא ששלמה כתב כל אחת מהן בתקופה אחרת של חייו: כשהיה צעיר חיבר שירי אהבה (שיר השירים), כשהתבגר אמר דברי חוכמה (משלי), ולעת זקנתו הביט בעולם וקבע שהכל הבל (קהלת). התלמוד הבבלי נוקט שהספר הועתק[4] ונערך על ידי "חזקיה וסיעתו" – כלומר, שבין חיבורו (בעל-פה) לבין העלאתו על הכתב עבר זמן המאפשר שינויים משמעותיים.[5]

על פי אסכולת ביקורת המקרא, חוברה מגילת קהלת אולי בהשפעת ספרות החוכמה של בבל ומצרים. החוקרים מאחרים את זמן חיבור המגילה לתקופה זו של שיבת ציון בשל מספר טעמים, ביניהם: מילים כמו "פרדס"[6] ו"פתגם"[7] המופיעות בספר אשר מקורן בשפה הפרסית, וסביר יותר שנכנסו לעברית המקראית בתקופה הפרסית בארץ ישראל, עקב הימצאותם של שורשים עבריים שמופיעים לראשונה רק בספרי המקרא שחוברו בתקופה זו,[8] ומתוך קיומן של מילים המעוברתות מארמית, שפה שלא הייתה נפוצה בציבור בטרם אותה התקופה. החוקרים גם מצביעים על כך שלשונו של ספר קהלת הוא בתר-גלותי, שכן יש בו מילים רבות שבאו לידי שימוש רק מימי בית-שני ואילך. כמו: "חוץ ממני" (ב', כ"ה), "זמן" (ג', א'), "פשר" (ח', א'), "כבר" (א', י'), "שבח" (ד', ב'), "סוף" (ג', י"א), ועוד. עם זאת יש לציין לדעתו של יאנג (Ian Young) שאין הוכחות לאיחור לשונה של קהלת, ובעקבותיו קובע עזיז שקשה לקבוע את תיארוכה על פי הוכחות לשוניות בלבד, לכן הוא נוטה להסתמך על ג'ונס שמצא קשר רציף לטקסטים אכדיים[9].

לדעת מרבית חוקרי המקרא, המגילה אינה יצירה אחידה. יש בה דברים משל מחברים שונים. לפי דעה אחת, פרקים א'–י' הם של מחבר אחד, ואילו פרקים י"א–י"ב הם של מחבר אחר. לפי דעה אחרת רק שבעת הפסוקים האחרונים בפרק י"ב הוספו על ידי מחבר אחר.

אופי המגילה

Zutphen Metaheerhuis 2009
בית לוויות יהודי בהולנד שעל חזיתו כתוב: "וְיָשֹׁב הֶעָפָר עַל-הָאָרֶץ כְּשֶׁהָיָה וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל-הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ" (קהלת, י"ב, ז')

מגילת קהלת שייכת ל"ספרות החוכמה", כלומר לספרות שעוסקת בשאלות הגות אוניברסליות כגון מעמד האדם בעולם, ההשגחה והצדק האלוהי.

קוהלת מבצע חקירה לוגית-פילוסופית בדבר משמעות האדם ומה צריכה להיות דרכו בחיים על מנת להיות מאושר. במהלך רוב הספר הוא פוסל את כל האפשרויות לאושר שמציע העולם – חוכמה, משפט צדק, נשים, משפחה, כסף, תהילה ועוד – ומראה שאין ביכולתן להביא לאושר המוחלט ולשלוות הנפש אותם מחפש האדם.

וכך נראה מבנה החקירה: קוהלת מציע דבר טוב שיכול לשמש כמשמעות החיים, מהלל ומשבח אותו – ואז פוסל אותו ומסביר מדוע זו לא התשובה לאושר והדבר יכול להיות גם מקור לכאב, רוע, הבל ורעות רוח.

קוהלת מייחס לאדם, הֶעָמֵל כל העת בצבירת רכוש והגדלת עושרו, שפע דאגות וטרדות עד כי אינו מסוגל ליהנות מעושרו. "וְלַחוֹטֶא נָתַן עִנְיָן לֶאֱסוֹף וְלִכְנוֹס" (ב', כ"ו), "גַּם עיניו [עֵינוֹ] לֹא תִשְׂבַּע עֹשֶׁר" (ד', ח'), "אֹהֵב כֶּסֶף לֹא יִשְׂבַּע כֶּסֶף וּמִי אֹהֵב בֶּהָמוֹן לֹא תְבוּאָה גַּם זֶה הָבֶל" (ה', ט'), "עֹשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ" (ה', י"ב), ובסופו של דבר – "כַּאֲשֶׁר יָצָא מִבֶּטֶן אִמּוֹ עָרוֹם יָשׁוּב לָלֶכֶת כְּשֶׁבָּא וּמְאוּמָה לֹא יִשָּׂא בַעֲמָלוֹ שֶׁיֹּלֵךְ בְּיָדוֹ" (ה', י"ד).

בסוף הספר, כאשר הקורא מצפה לדעת מהי באמת משמעות החיים ומהו הדרך שבה יהיה טוב לאדם – אחרי שקהלת פסל כמעט כל דבר – מגיע השיא, היא האמת על פי החכם באדם:

סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְוֺתָיו שְׁמוֹר כִּי זֶה כׇּל הָאָדָם.

יש הטוענים כי תפיסת העולם המוצגת במגילה סותרת את התפיסה המקובלת במקרא[דרושה הבהרה]. תפיסת העולם האופיינית בדרך כלל למקרא היא שלבני האדם יש בדרך כלל אפשרות של בחירה חופשית, האל דורש מבני האדם שיבחרו בטוב, והוא שופט אותם וגומל להם בשכר ועונש לפי בחירותיהם, וכפי מעשיהם[דרוש מקור]. אך יש הטוענים כי תפיסת העולם במגילה היא כתפיסת העולם של כל התנ"ך, וכי מאחרי הטקסט המילולי והפשוט יש כוונות עמוקות הרבה יותר מהפירוש הפשוט. אם מנסים לפרש בפשטות את הפסוקים ולא בכוונתם העמוקה מתגלות סתירות רבות ואי הבנות ועל כן אין לפרשם בצורה זו[דרוש מקור]. כמו כן, ניתן למצוא במגילת קהלת פסוקים לא מעטים המבטאים את הצורך להקפיד על קיום התורה והמצוות. כך למשל כתוב בפסוקים הבאים:

  • "שׁוֹמֵר מִצְוָה לֹא יֵדַע דָּבָר רָע" (ח', ה')
  • "יוֹדֵעַ אָנִי אֲשֶׁר יִהְיֶה טּוֹב לְיִרְאֵי הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר יִירְאוּ מִלְּפָנָיו" (ח', י"ב)
  • "סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְו‍ֹתָיו שְׁמוֹר" (י"ב, י"ג)

מעמד המגילה בין ספרי התנ"ך

על פי חז"ל, מעמדה של המגילה כחלק מכתבי הקודש לא היה ברור, וזמן רב לאחר חתימת המקרא התנהלה מחלוקת בין בית הלל ובית שמאי האם להחיל עליה את טומאת כתבי הקודש ולבסוף הוכרעה המחלוקת לטובת בית הלל והוחלט לקדשה כשאר הספרים.

במסכת שבת כתוב שבשלב מסוים החכמים אף שקלו לגנוז לחלוטין את המגילה:

אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב: בקשו חכמים לגנוז ספר קהלת מפני שדבריו סותרים זה את זה. ומפני מה לא גנזוהו? מפני שתחילתו דברי תורה, וסופו דברי תורה. תחילתו דברי תורה דכתיב: "מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש", ואמרי דבי רבי ינאי: תחת השמש הוא דאין לו, קודם שמש יש לו. סופו דברי תורה דכתיב: "סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם".

קריאת המגילה במסורת היהודית

בני תימן ואשכנז נהגו לקרוא את מגילת קהלת בשבת חול המועד סוכות על פי המנהג המובא באבודרהם ובמהרי"ל. לפי מנהג טרוייש המיוחס לרש"י,[10] נהגו לקוראה בשמיני עצרת. ולכן כאשר סוכות חל בשבת ואין שבת חול המועד קוראים אותה בחו"ל בשמיני עצרת,[11]ובארץ ישראל כיון שחוגגים שמחת תורה באותו יום מקדימים את קריאתה ליום טוב ראשון של חג. ולמנהג זה נתנו מספר טעמים.

  • משום שסוכות נקרא זמן שמחתנו, ובקהלת כתוב: "וּלְשִׂמְחָה מַה זֹּה עֹשָׂה".[12]
  • משום שכתוב בה: "תֶּן חֵלֶק לְשִׁבְעָה וְגַם לִשְׁמוֹנָה" המרמזים על שבעת ימי החג ושמיני עצרת.[13]
  • מאחר ששלמה המלך אמר את המגילה בהקהל שחל בחג הסוכות.[14]
  • מפני שנאמר בה: "וְכֹל אֲשֶׁר שָׁאֲלוּ עֵינַי לֹא אָצַלְתִּי מֵהֶם לֹא מָנַעְתִּי אֶת לִבִּי מִכָּל שִׂמְחָה כִּי לִבִּי שָׂמֵחַ מִכָּל עֲמָלִי וְזֶה הָיָה חֶלְקִי מִכָּל עֲמָלִי" הלועג להבלי שמחת העולם ומחזק את עיקר השמחה האמיתית שהיא שמחת התורה.[15]
  • היות ששלמה המלך חנך את בית המקדש הראשון בימים אלו, כמובא בספר מלכים א'[16]: "וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה בָעֵת הַהִיא אֶת הֶחָג וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ קָהָל גָּדוֹל מִלְּבוֹא חֲמָת עַד נַחַל מִצְרַיִם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵינוּ שִׁבְעַת יָמִים וְשִׁבְעַת יָמִים אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם" ומפרש רש"י: שבעת ימים של חינוך המקדש ושבעת ימים חג הסוכות. רמז לכך נמצא בפיוט ההושענות "אום נצורה", הנאמר בשבת חול המועד: "כְּהוֹשַׁעְתָּ קֹהֶלֶת וְעַמּוֹ בְּבֵית עוֹלָמִים. רִצּוּךָ בְּחָגְגָם שִׁבְעָה וְשִׁבְעָה יָמִים. כֵּן הוֹשַׁע נָא", ולכן היות שמזכירים בפיוט את חשיבות חנוכת הבית קוראים את דברי קהלת באותו היום.[17]

או מפני שהוא חג האסיף וקריאת דברי התוכחה שבה יועילו לאדם שלא יתגאה מידי.

יש הנוהגים לקרוא אותה בציבור על ידי בעל קורא, מתוך מגילה כשרה הכתובה על קלף, ומברכים על קריאתה שתי ברכות; "על מקרא מגילה", ו"שהחיינו",[18] וזו דעת הגר"א. ויש אומרים: שכל אחד קורא את המגילה מתוך מחזור תפילה מודפס, ואין לברך על קריאתה, וכך מנהג החסידים. ויש מי שפסק, כי על מגילת קהלת אין לברך גם מתוך הקלף.[19]

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

עיינו גם בפורטל:
פורטל תנ"ך

הערות שוליים

  1. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ט"ו, עמוד א'
  2. ^ http://benyehuda.org/epstein/040.html
  3. ^ שיר השירים רבה, פרשה א', פסקה א', קהלת רבה, פרשה א', פסקה א'
  4. ^ בדומה למה שנכתב על ספר משלי: "אֵלֶּה מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה אֲשֶׁר הֶעְתִּיקוּ אַנְשֵׁי חִזְקִיָּה" (משלי פרק כה)
  5. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף י"ד, עמוד ב'. אהרן מרקוס בספרו ברזילי, משער שהגורמים לחיבור המגילה על ידי חזקיה וסיעתו, הם התמוטטות ממלכת ישראל, ומפעל איסוף והצלת כתבים לאומיים שהיו בישראל. חזקיה וסיעתו ריכזו את המאמץ הזה כדרך שמוזכר בגוף ספר משלי. וכך העלו על הכתב גם את שיר השירים ועוד
  6. ^ "עָשִׂיתִי לִי גַּנּוֹת וּפַרְדֵּסִים וְנָטַעְתִּי בָהֶם עֵץ כׇּל פֶּרִי." (קהלת, ב', ה')
  7. ^ "אֲשֶׁר אֵין נַעֲשָׂה פִתְגָם מַעֲשֵׂה הָרָעָה מְהֵרָה עַל כֵּן מָלֵא לֵב בְּנֵי הָאָדָם בָּהֶם לַעֲשׂוֹת רָע." (קהלת, ח', י"א)
  8. ^ דוגמות: המילים "אִלוֹ", "יוֹתר", "כשר", "תקף" "זמן" ו"כְּאֶחָד", המופיעות לראשונה בספרים מגילת אסתר, דניאל, עזרא ונחמיה, כולם מתקופת שיבת ציון.
  9. ^ 2000 – Azize, Joseph. "Considering the Book of Qohelet afresh." Ancient Near Eastern Studies 37 (2000): 183-214
  10. ^ הובא ב"סדר טרוייש" להחכם רבי מנחם בן יוסף חזן מרבני טרוייש במאה השלוש עשרה
  11. ^ שולחן ערוך אורח חיים, סימן תרס"ג סעיף ב' בהגהת הרמ"א.
  12. ^ מגן אברהם סימן ת"צ סעיף ח'. ומשם במשנה ברורה ס"ק י"ז.
  13. ^ פרי מגדים, שם באשל אברהם ס"ק ח'. ומקורו מה"דרכי משה" שם והאבודרהם.
  14. ^ מחזור ויטרי ומטה משה סימן תתקס"ו.
  15. ^ "צדקת הצדיק" לרבי צדוק הכהן מלובלין, סימן ר"ב.
  16. ^ (ח', ס"ה)
  17. ^ הרב אליעזר יהודה ולדנברג, שו"ת "ציץ אליעזר" כרך כ"ב, סימן ל"ו
  18. ^ שולחן ערוך שם ובביאור הגר"א ובמעשה רב.
  19. ^ מגן אברהם, שם.
3 (מספר)

3 (במילים בלשון זכר: שלושה; בלשון נקבה: שלוש) הוא המספר הטבעי הבא אחרי 2 והבא לפני 4.

3 הוא גם ספרה המשמשת בכתיבת מספרים לפי בסיס עשרוני (ולפי כל בסיס גדול מ-3, כגון בסיס אוקטלי ובסיס הקסדצימלי).

אבו אל-ברכאת אל-בגדאדי

אַבּוּ אלְ-בַּרַכַּאת הִבַּת אללַּהּ בְּן מַלְכַּא אלְ-בַּגְדַאדִי (בערבית: أبو البركات هبة الله بن ملكا البغدادي; 1080-1165) היה פילוסוף ורופא יהודי שהתאסלם באחרית ימיו. שמו העברי היה בָּרוּךְ בֶּן מַלְכָּה. בזכות הישגיו בפילוסופיה ורפואה הוא כונה על ידי בני זמנו "היחיד בדורו" (אווחד א-זמאן).

כתב מספר חיבורים חשובים בתחומי הלוגיקה, מטאפיזיקה, פרשנות על מגילת קהלת וכתבי פילוסופים יוונים קדמונים ועוד. תרם תרומה משמעותית להתפתחות הפילוסופיה האסלאמית בתקופתו.

השועל והכרם

השועל והכרם הוא משל המופיע בשני מקורות שונים. המקור הידוע והמפורט ביותר הוא במדרש קהלת רבה שנאמר על מגילת קהלת, פרק ה', פסוק י"ד. גרסה קודמת יותר ושונה בפרטים ובמוסר ההשכל, נמצאת במשלי אזופוס, שחי בין המאות השביעית לשישית לפני הספירה.

ואניטאס

"ואניטאס" (מלטינית: Vanitas, ריקנות) הוא סוגה סמלית של תאורי טבע דומם, האופיניית לציור ההולנדי והפלמי של המאה ה-16 וה-17.

מקורו של המונח הוא בפרשנות הנוצרית לתנ"ך וברעיון כי על האדם המאמין "לזכור את המוות" ("ממנטו מורי").

התרגום הלטיני הידוע של התנ"ך, "וולגטה", הציע בתרגומו לפסוק "הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת, הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל" (מגילת קהלת א', ב) את הביטוי "Vanitas vanitatum omnia vanitas". התרגום לאנגלית, הידוע כ"תרגום המלך ג'יימס", הציע את הביטוי "Vanity of vanities; all is vanity".

תאורי הוואניטאס, שהיו פופולריים בעיקר בציור, הציגו מבחר של תאורי טבע דומם ובהם שילוב של פריטים בעלי משמעות סמלית. בתיאורים הופיעו פריטים כגון נרות, כוסות יין הפוכות, גולגולות אנושיות, שעוני חול, פירות או פרחים במצבי ריקבון שונים וכדומה אשר רמזו על המוות המתקרב. לעיתים עומתו דימויים אלו עם דימויים דתיים, כגון ספר תפילות, המסמלים את הנצח בחסות האל הנוצרי. מטרתם של ציורים אלו הייתה לתאר את חלוף הזמן ואת אפסיותם של החיים האנושיים, כביטוי מוסרי.

חמש מגילות

חמש מגילות הוא הכינוי לחטיבה של חמישה ספרים המופיעים, על פי נוסח המסורה, בחלק הכתובים של התנ"ך. במרבית המהדורות הנדפסות, מקומו של קובץ זה הוא מיד לאחר שלושת ספרי אמ"ת (איוב, תהילים ומשלי). קובץ זה כולל שני ספרי פרוזה (רות ואסתר) ושלושה הכתובים על דרך השירה (שיר השירים, איכה וקהלת).

ליל שיכורים

לֵיל שִׁכּוֹרִים או מעריב לפורים הוא פיוט פורימי שנדפס במחזור ויטרי. קיימת מחלוקת אם להתייחס אל הפיוט כפארודיה היתולית לכל דבר או כפיוט "כשר" שהותאם לאווירה הפורימית. שוללי הפיוט הסתמכו עליו כדי לפסול את מחזור ויטרי כמקור בלעדי לפסיקת הלכה, וכדי לשלול את יחוסו לרבי שמחה מוויטרי תלמידו של רש"י.

מדרש לקח טוב

מדרש לקח טוב, המכונה גם פסיקתא זוטרתא, הוא ביאור על חמשת חומשי תורה ועל חמש מגילות על פי מדרשי התלמוד: מכילתא, ספרא, ספרי ויתר המדרשים הקדומים. שמו של הקובץ נובע מכך שכל עניין הנדון בו פותח בתיבה "בטוב" או "בטובה".

המדרש חובר בידי ר' טוביה בן אליעזר, בן המאה ה-11 (לפי אוצר הגדולים אלופי יעקב הוא חי בשנת ד"א תת"ן בערך (1090) בימי רש"י ורבי יצחק אלפאסי).

הספר נדפס בשנת ה'ש"ו (1546).

מחלוקת

מחלוקת, פולמוס או דבר קונטרוברסלי (שנוי במחלוקת) היא אי-הסכמה בין מספר צדדים (לרוב, שניים) על אודות סוגיה מסוימת. כל צד מנסה להוכיח שטענתו או דעתו היא הנכונה ולעיתים אף בשימוש בכח. מחלוקות יכולות להתקיים בין שני אנשים, כמו גם בין המון רב. מחלוקות אף יכולות לגרור עמים ומדינות שלמות לעימותים קשים כגון קרבות ומלחמות.

ישנן מחלוקות אידאולוגיות, שנמשכות לאורך שנים או דורות רבים, כמו מחלוקות בנושאי דת, פילוסופיה ופוליטיקה. ישנם ויכוחים שבהם הצדדים מתפשרים די מהר, כגון ויכוחי ילדים.

משה טייטלבוים (הראשון)

רבי משה טייטלבוים (ה'תקי"ט 1758 − כ"ח בתמוז ה'תר"א, 1841) היה רב בשאטוראליאויהיי שבהונגריה, מראשי מפיצי החסידות בהונגריה ואבי שושלת סיגט-סאטמר. מכונה הישמח משה על שם ספרו.

ניהיל נובי

אין כל חדש ללא הסכמה משותפת (בלטינית: Nihil novi nisi commune consensu) היא הכותרת של החוקה משנת 1505 אשר אומצה בידי הסיים הפולני במהלך מפגש בטירה המלכותית בראדום, ונחתמה בידי המלך אלכסנדר יגיילו ב-3 במאי של אותה שנה.

"חוקת ראדום" קבעה ש"החוקים הכללי והמעשים הציבוריים אינם נוגעים ליחיד, אלא לכלל האומה", ולפיכך "אין כל חדש ללא הסכמה משותפת". היינו נאסר על המלך להוציא חוקים חדשים ללא הסכמת כל בני האצולה החברים בסיים, למעט החוקים המסדירים את ערי המלוכה, אדמות הכתר, המכרות, הממלכות, האיכרים המלכותיים והיהודים. החלטה זו של הסיים יצרה את מה שכונה לימים "דמוקרטיית האצילים", כיוון שהיא העניקה כוח רב לבני האצולה הפולנים הרבים (אשר היוו עשרה אחוזים מכלל האוכלוסייה). כל בני האצולה ללא קשר למעמדם הכלכלי, נחשבו לבני מעמד שווה ונהנו מזכויות רבות. מעמד האצולה שלט בסיים ובמלך הנבחר של פולין. כוחם של בני האצולה בממלכת פולין ובהמשך בהאיחוד הפולני-ליטאי רק הלך וגדל, עד שכעבור שתי מאות אף הוגדל הם יכלו להטיל ליברום וטו.

המילים "אין כל חדש" נלקחו בהשראת מגילת קהלת, פרק א', פסוק ט': "אֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ" (בתרגום ללטינית: nihil novi sub sole).

סוכות

סֻכּוֹת הוא חג מקראי הנחוג במשך שבעה ימים, בין ט"ו לכ"א בתשרי. יום החג הראשון הוא יום טוב, ואחריו שישה ימי חול המועד. לסוכות מספר רב יחסית של מצוות ומנהגים ייחודיים: מצוות ישיבה בסוכה בכל ימי החג, נטילת ארבעת המינים, מצוות הקהל המתקיימת בחג סוכות פעם בשבע שנים, ומנהגים לזכר מצוות שהתקיימו בבית המקדש כהלכה למשה מסיני.

סוכות הוא החג השלישי מבין שלוש הרגלים המופיעים בתורה, שבהם היו בני ישראל עולים לירושלים בזמן שבית המקדש היה קיים. החג נקרא גם חג האסיף (אחרי שני הרגלים הקודמים: חג האביב וחג הקציר). סוכות הוא החג היחיד ביהדות שאין לו מאפייני אוכל משלו, אם כי מקובל להרבות בו באכילת פירות שנשתבחה בהן הארץ.

בסיום חג הסוכות, בכ"ב בתשרי, נחוג שמיני עצרת שהוא חג נפרד העומד בפני עצמו, והמצוות המיוחדות של חג הסוכות (הסוכה, נטילת לולב וכו') אינן חלות בו. בארץ ישראל חל במקביל ליום שמיני עצרת גם חג מדרבנן בשם שמחת תורה, שאף הוא נפרד משני החגים הקודמים. לאחר שמיני עצרת, בכ"ג בתשרי מצוין יום אסרו חג.

ספרי אמ"ת

סִפְרֵי אֱמֶ"ת הוא הכינוי לשלושת הספרים אשר פותחים את קובץ הכתובים בתנ"ך - איוב, משלי ותהילים. מקור הכינוי הוא בראשי התיבות של שמות הספרים.

הספרים מאופיינים בכך שהם כתובים בסגנון שירי, אך נבדלים זה מזה בסוגה הספרותית שלהם. הספרים איוב ומשלי נכללים בקבוצת "ספרות החכמה" (יחד עם מגילת קהלת), ואילו תהילים מוגדר כספר מזמורים.

בכל מסורות סידור ספרי התנ"ך, נמצאים שלושת הספרים זה לצד זה, אך לא תמיד באותו הסדר. הסדר תהלים-איוב-משלי מקובל על פי מסורת חז"ל, על פי כתבי יד ספרדיים של התנ"ך וכן על פי כתר ארם צובא. לעומת זאת, בכתבי יד אשכנזיים של התנ"ך וכן ברוב ספרי התנ"ך המודפסים הסדר הוא תהלים-משלי-איוב.

צדיק

צדיק הוא אדם המתנהג על פי הצדק והמוסר. לרוב נעשה שימוש בתואר זה כדי לציין שמדובר באדם מורם מעם, הפועל לפנים משורת הדין והנהגותיו נעלות מהסטנדרט החברתי. ביהדות (ובעקבותיה גם בשימוש יומיומי), כאשר משתמשים במונח הכוונה היא גם לאדם שהוא ירא שמים, מתנהג בחסידות ומדקדק במצוות. בתנועת החסידות, ה"צדיק", הידוע גם כאדמו"ר או רבי, הוא תוארם של מנהיגיה ובעל משמעויות קבליות.

רב אחא בר יעקב

רב אחא בר יעקב - אמורא בבלי מן הדור השלישי-רביעי. מתלמידי רב הונא. היה מראשי היהודים בפפוניא. בתלמוד מסופר עליו שהיה חסיד וחכם גדול.

שיבה (שיר)

שִׁיבָה הוא אחת מארבע הטיוטות שכתבה רחל המשוררת.

שלוש רגלים

שָׁלשׁ רְגָלִים הן שלושה חגים מקראיים – פסח, שבועות וסוכות – שבהם מצווה מהתורה לעלות לרגל לבית המקדש בירושלים. מלבד מצוות העלייה לרגל, התורה מצווה על שתי מצוות נוספות המיוחדות לרגלים: לחגוג אותם, ולשמוח בהם. חז"ל פירשו מצוות אלו כחובה על כל עולה רגל להקריב עולת ראייה, שלמי חגיגה, ושלמי שמחה.

תלמיד חכם

ביהדות תלמיד חכם או תלמיד חכמים הוא יהודי שלמד מחכמים רבניים, ולו ידע ובקיאות בספרות התורנית. כינוי זה מותנה ביראת השמים של האדם. כיום, נוהגים לכנות כך אדם שבקיא היטב בש"ס ובשולחן ערוך.

ספרי התנ"ך
תורה בראשיתשמותויקראבמדברדברים YanovTorah
נביאים יהושעשופטיםשמואל (א' וב')מלכים (א' וב')ישעיהוירמיהויחזקאלתרי עשר (הושעיואלעמוסעובדיהיונהמיכהנחוםחבקוקצפניהחגיזכריהמלאכי)
כתובים תהיליםמשליאיובשיר השיריםרותאיכה • קהלת • אסתרדניאלעזרא ונחמיהדברי הימים (א' וב')
ספרי הברית הישנה
החומש בראשיתשמותויקראבמדברדברים Westminster Psalter David
ספרות ההיסטוריה יהושעשופטיםרותשמואל (א' וב')מלכים (א' וב')דברי הימים (א' וב')עזרא החיצוניעזראנחמיהטוביהיהודיתאסתר ספר מקבים א-ב-ג-ד
ספרות החכמה איובתהיליםמשלי • קהלת • שיר השיריםחכמת שלמהמשלי בן סירא
נביאים גדולים ישעיהירמיהאיכהברוךאיגרת ירמיהויחזקאלדניאל
נביאים קטנים הושעיואלעמוסעובדיהיונהמיכהנחוםחבקוקחגיצפניהזכריהמלאכי

ברקע ירוק - מצוי בקאנון הקתולי והאורתודוקסי, אך לא בקאנון הפרוטסטנטי. ברקע סגול - מצוי רק בקאנון האורתודוקסי.

הברית החדשה
שלמה המלך
משפחתו דודבת שבענעמה העמוניתבת פרעהרחבעםמלכת שבא Dore Solomon Proverbs
חיבורים שיוחסו לו משלי • קהלת • שיר השיריםמזמורי שלמהחכמת שלמה
במקרא צוואת דודחלום שלמה בגבעוןעליית שלמה למלוכהמשפט שלמה
אגדות כסא שלמהשלמה המלך ואשמדאישלמה המלך והדבורהשלמה המלך ומלכת שבא
שונות בית המקדש הראשוןים של שלמה
הנצחתו נחל שלמההר שלמהבריכות שלמהאיי שלמהעמודי שלמהמרחב שלמה
בתרבות המודרנית שלמה המלך ושלמי הסנדלראגדות המלך שלמההספר מכרות המלך שלמההסרט מכרות המלך שלמה

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.