מגילת איכה

מְגִלַּת אֵיכָה היא קובץ של חמש קינות, שחוברו ככל הנראה לאחר חורבן ירושלים, בית המקדש הראשון והגליית תושביה, ונכנסו בהמשך לקאנון ספרי המקרא. שאלת זהות המחבר או שמא זהות המחברים של הקינות שבספר לא נפתרה, אולם מסורות שראשיתן במאות הראשונות לספירה ואולי אף קודם לכן מייחסות את חיבור המגילה לנביא ירמיהו.[1]

בתנ"ך כלול הספר בחלק ה"כתובים", כאחד מחמש המגילות, ובקאנון הנוצרי הוא כלול בספרות "הנביאים הגדולים" שבברית הישנה כנספח לספר ירמיה. שמו הנוכחי של הספר במקורות העבריים הוא "מגילת איכה", זאת משום היותו חלק מחמש המגילות, ועל שם התיבה הפותחת את החיבור "איכה ישבה בדד...". אולם שמו הקדום של הספר היה "קינות" או "קינות ירמיהו", והוא ניתן לו על שום תוכנו. כך כינויו בתרגום השבעים היווני: Θρήνοι Ιερεμίου (תְרֶנוֹי יֶרֶמִיוּ, קינות ירמיהו), כך כינויו גם בתרגום הוולגטה הלטיני: Lamentationes (לַמֶנְטַטִיוֹנֶס, קינות), וכך כינויו גם בספרות חז"ל: "קינות", "ספר קינות" או "מגילת קינות".[2] המסורת היהודית, ובעקבותיה הנוצרית, מייחסות את כתיבת המגילה לנביא החורבן והפורענות, ירמיהו. ייחוס זה איננו מקובל במחקר.

הספר מכיל שירות קינה ועוסק בחורבן ירושלים והגליית יושביה. הכותב מקונן על מצבה הנורא של ירושלים בשעת המצור ערב החורבן, על מצבה העגום והקשה של ירושלים ושל יושביה לאחר החורבן, ועל הסתר הפנים האלוהי בעקבותיו. הוא אף מצדיק את גזר הדין הקשה שנגזר על יושביה בשל חטאיהם ופשעיהם הרבים. ביהדות התקבע מנהג לקרוא את מגילת איכה בציבור בליל תשעה באב.

מגילת איכה
EICHA
עמוד ראשון במגילת איכה מסורתית הכתובה בכתב סת"ם על גבי קלף
שפה עברית
תקופה היסטורית סמוך לחורבן בית המקדש הראשון (586 לפנה"ס)
סוגה ספר קינות
מספר פרקים 5
מספר פסוקים 154
סדרת ספרים חמש מגילות
הספר הקודם מגילת רות
הספר הבא קהלת
4QLam
פרק א' ממגילת איכה ביריעה שנמצאה במערה מס' 4 בקומראן (4Q111). הכתב הוא חשמונאי מאוחר, ומתוארך למאה הראשונה לספירה. ישנם הבדלי נוסח בין נוסח המגילה לבין נוסח המסורה כיום. כמו כן בניגוד לנוסח המסורה, במגילה זו האקרוסטיכון האלפביתי שבפרק הראשון מקדים את האות פ' לאות ע'
Book of Lamentations on Codex sinaiticus
ספר איכה בקודקס סינאיטיקוס, המכיל את נוסח תרגום השבעים היווני. (330-350 לספירה). שימו לב לשם הספר המתנוסס בראשו: Θρήνοι Ιερεμίου (תְרֶנוֹי יֶרֶמִיוּ, קינות לירמיהו)
Lamentations2

שמה וסידורה בקאנון המקראי

הספר בקאנון המקראי

קטעים ממגילת איכה נמצאו כבר במגילות קומראן, וניתן להעריך שבאותה תקופה כבר הייתה המגילה חלק מהקאנון המקראי, אולם אין יודעים מתי הוכנסה. בכתבי מחברים מהמאות הראשונות לספירה מוצאים שנמנו 22 ספרים למקרא, כמניין אותיות האלפבית, כאשר ספר איכה נחשב יחד עם ספר ירמיה (ומגילת רות עם שופטים).[3]

מקומו בסדר הספרים בקאנון המקראי

בתרגום השבעים ובתרגום הפשיטתא הסורי הספר נכלל עם ספרות הנביאים הגדולים יחד עם ספר ירמיהו, ככל הנראה משום שהמסורות הקדומות ייחסו את חיבור המגילה לירמיהו.

לעומת זאת, בכתבי יד ובקודקסים של נוסח המסורה העברי מופיע החיבור בנפרד מספר ירמיהו, והוא מופיע בין חמש המגילות שבחלק הכתובים. כך גם חז"ל מונים אותו בין ספרי ה"כתובים".[4]

מקומו בתוך סדר הכתובים בחלוקת הספרים היהודית הוא שונה במספר מקורות.

  • בסדר הספרים שהיה לחז"ל כפי שהוא מתואר בברייתא במסכת בבא בתרא[4] שנעשה ככל הנראה לפי זמן חיבורם לפי דעתם אז, מופיעה מגילת איכה (שחוברה לדעתם על ידי ירמיהו בתקופת חורבן בית ראשון) אחרי הספרים שיר השירים וקהלת (שחוברו לדעתם על ידי שלמה, בתקופת ראשית בית ראשון), ולפני הספרים דניאל ואסתר (תקופת גלות בבל).
  • בכתבי יד ובקודקסים מימי הביניים, ובהשראתם גם בחלוקה המקובלת כדפוסי התנ"ך כיום, מופיעה מגילת איכה בקבוצת "חמש מגילות" שנקראו בציבור בחגים, כאשר הסדר הפנימי הוא ככל הנראה לפי מועד קריאתם הכרונולוגי בחגי ישראל במעגל השנה. ובהתאם לכך מופיעה מגילת איכה (הנקראת בתשעה באב) לאחר הספרים שיר השירים (נקרא בפסח, חודש ניסן) ורות (נקרא בשבועות, חודש סיון), ולפני הספרים קהלת (נקרא בסוכות, חודש תשרי) ואסתר (נקרא בפורים, חודש אדר).
  • בכתבי יד ספרדיים מופיע סידור שונה. גם בהם יש את הקבוצה הפנימית "חמש מגילות" בתוך קבוצת ה"כתובים". אולם הסדר הפנימי שלהם שונה, והוא סודר ככל הנראה לפי מועד חיבורם (המשוער לפי המסורת). כך איכה מופיעה לאחר הספרים רות (המיוחסת[5] לשמואל הנביא) שיר השירים וקהלת (המיוחסים לשלמה, תקופת ראשית בית ראשון) ולפני מגילת אסתר (המיוחסת לאסתר, תקופת גלות בבל).

שם החיבור

לחיבורים המקראיים שני סוגי כינויים עבריים, האחד לפי המילה או המילים הפותחות את החיבור (כמו "בראשית", "ויקרא"), והאחר לפי עניין הספר (כמו "שופטים", "תהלים"). בתרגום השבעים לעומת זאת (ובעקבותיו גם בשאר התרגומים לשפות האירופאיות), נפוץ כינוי לפי סוג הספר, ולא לפי המילה הפותחת. ("גנסיס", תולדות, במקום 'בראשית'). לחלק מהספרים היו בעבר שני כינויים, הן כינוי לפי המילה הפותחת והן כינוי לפי העניין (כמו "ויקרא" ו"תורת כהנים", השוו עם השם היווני: לוויטיקון).

בנוגע למגילת איכה, הכינוי לפי המילה הפותחת "איכה" הוא הכינוי העברי-יהודי הנוכחי ("מגילת איכה" או "איכה") והוא מופיע במקורות יהודיים רק מתקופה מאוחרת, החל מימי הביניים.[6] עם זאת, במסכת סופרים (חיבורה משוער לתקופת הגאונים, מאות 7-8 לספירה, או מאוחר יותר, סוף האלף הראשון לספירה)[7] מופיע כבר הכינוי "איכה",[8] לצד הכינוי "ספר קינות".[9]

לעומת זאת, הכינוי שהיה נפוץ בעת העתיקה הוא הכינוי לפי תוכן החיבור, "קינות". הירונימוס, בהקדמתו למלכויות, נוקב בשם זה (cinoth)[10] כינוי זה מופיע הן במקורות חז"ל והן בכתבי יד קדומים של המקרא מסוף האלף הראשון. ואף קודם לכן הוא משמש כשם החיבור בכל התרגומים. כך בתרגום השבעים היווני מכונה הספר Θρήνοι Ιερεμίου (תְרֶנוֹי יֶרֶמִיוּ, קינות לירמיהו),[11] וכשתרגם הירונימוס את הספר ללטינית (הוולגטה), תרגם אף את שמו היווני, Lamentationes (לַמֶנְטַטִיוֹנֶס, קינות). כמו כן כך שמו בתרגום ה"פשיטתא" הסורי - ܐܘܠܝܬܐ ܕܐܪܡܝܐ (אוליתא דארמיא, קינת ירמיהו). גם במקורות חז"ל מכונה הספר בשם קינות (ספר קינות[12] או מגילת קינות[13] או בצורה המקוצרת: "קינות'"[14]).

פתיח (פרולוג)

בנוסחים המתורגמים של איכה נשתמר פתיח (פרולוג) לספר המוסר מידע על מחבר הקינות, ירמיהו - בהתאם לאותו הפתיח. פתיח זה אינו קיים בנוסח המסורה, וייתכן שיש בכך כדי להצביע כי פתיח זה לא היה קיים בנוסח העברי במקור, וכי הוא נוסף רק בתקופה מאוחרת יותר (בין המאות אחרונות לפנה"ס למאות ראשונות לספירה).

נוסח הפתיח מופיעה לראשונה בתרגום השבעים היווני, והוא מוסר בתרגום חופשי: "ויהי אחרי גלות ישראל וחורבן ירושלים, וישב ירמיהו לבכות, ויקונן את הקינה הזו על ירושלים, ויאמר: איכה".[15] נוסח דומה מופיע גם בתרגום הוולגטה הלטיני[16] ובתרגום הארמי (שחובר ככל הנראה במאות ה-7-8 לספירה).[17]

מחבר הספר וזמנו

הנביא ירמיהו אומר קינות
Michelangelo Buonarroti 027 detalle
צייר מיכלאנג'לו
תאריך יצירה 1508-1512
מיקום פרט מתוך פרסקו
שעל תקרת הקפלה הסיסטינית
הנביא ירמיהו אומר קינות
Rembrandt Jeremiah lamenting
צייר רמברנדט
תאריך יצירה 1630
טכניקה וחומרים שמן על לוח
ממדים בס"מ 46 אורך × 58 רוחב
מיקום רייקסמוזיאום (אמסטרדם, הולנד)
Jehoiakim Burns the Word of God (Bible Card)
יהויקים שורף את המגילה

בנוסח המקרא של מגילת איכה, בהתאם לנהוג בעת העתיקה, אין כלל התייחסות לשמו של המחבר, וגם בגופה של המגילה אין כל רמז לכך.

בתרגום השבעים נאמר (בתרגום חופשי) "ויהי אחרי גלות ישראל וחורבן ירושלים, וישב ירמיהו לבכות, ויקונן את הקינה הזו על ירושלים, ויאמר: איכה".[15] בעקבות פתיח זה הלכו המסורות הנוצריות כמו אלו של אוריגנס,[18] אפיפניוס,[19] והירונימוס (prologus galeatus ובפרולוג לאיכה, ראו[16]) וייחסו את הספר לירמיהו.

המסורת היהודית אף היא ייחסה את הספר לירמיהו הנביא. כך בתרגום הארמי לאיכה ישנה תוספת דומה לתוספת היוונית.[17] גם בתלמוד הבבלי מיוחס חיבור המגילה לירמיהו.[20] ומסורת זו התקבלה בקרב שאר הפרשנים וההוגים היהודיים בימי הביניים.[21] גם חלק מפרשני המקרא מהעת החדשה מקבלים את ירמיהו כמחבר איכה.[22]

רוב חוקרי המקרא שוללים את זיהויו של ירמיהו כמחבר מגילת איכה. חוקרים אלה מזהים במגילה טקסטים של מחברים שונים ורואים בה יצירה המאוחרת לתקופת ירמיהו. לשיטתם, המסורת המייחסת את המגילה לירמיהו נבעה ממגמת הקדמונים ליחס ספר ששמו לא ידוע לדמות היסטורית ידועה ובעלת סמכות.[23]

בחז"ל ובקרב פרשני וחוקרי המקרא הובאו נימוקים ואסמכתאות לקביעה שירמיהו הוא מחבר המגילה. מנגד, הובאו טענות שונות אצל חוקרי המקרא מדוע זיהוי ירמיהו כמחבר איכה אינו סביר.

כך מסכם זאת חוקר המקרא, פרופסור יעקב קליין:

מסורת זו, שהיא נחלת כל התרגומים העתיקים, הייתה מקובלת על רוב מפרשי המקרא עד לעת האחרונה, אך בימינו נוטים רוב החוקרים לדחותה משני נימוקים עיקריים [...] הראיות שהובאו לעיל נגד המסורת המייחסת את חיבור המגילה לירמיהו, אינן מכריעות אמנם, ואפשר להשיב עליהן. ואף על פי כן מקרבות הן את הסברה, כי מסורת זו מאוחרת היא. [...]

פרופסור יעקב קליין, "מחבר המגילה וזמנו", בתוך ה"הקדמה למגילת איכה" במהדורת "עולם התנ"ך", כרך "מגילות", עמוד 116.

וכך מסוכמים הדברים בערך "איכה" באנציקלופדיה המקראית:

עדיין נשאלת שאלת המחבר, אם אחד הוא. הראיות שהובאו לחיוב ולשלילה קלושות הן, ואין בהם הכרע. [...] אף הראיות שהובאו להוכיח שירמיהו הוא מחבר הספר או חלקו או הראיות לסתור הנחה זו אין בהם הכרע. [...] אין לקבוע אם כולם פרי עבודתו של מחבר אחד הן. וכן אי אפשר לקבוע מי הוא המחבר או מי הם המחברים.

הערך "איכה" באנציקלופדיה המקראית, עורך: אש"ה (כרך 1, עמ' 261-262)

ירמיהו כמחבר איכה

קבוצה ראשונה של טענות נסמכת על זיהוי ירמיהו בחלקים אחרים של התנ"ך כמחבר מגילות או קינות.

על פי המקרא, בספר דברי הימים (ב), חיבר ירמיהו קינות על מות יאשיהו (משוער לשנת 609 לפנה"ס). "וַיְקוֹנֵן יִרְמְיָהוּ עַל-יֹאשִׁיָּהוּ, וַיֹּאמְרוּ כָל-הַשָּׁרִים וְהַשָּׁרוֹת בְּקִינוֹתֵיהֶם עַל-יֹאשִׁיָּהוּ עַד-הַיּוֹם, וַיִּתְּנוּם לְחֹק עַל-יִשְׂרָאֵל; וְהִנָּם כְּתוּבִים עַל-הַקִּינוֹת" (דברי הימים ב', ל"ה, כ"ה). יוסף בן מתתיהו, בן המאה הראשונה לספירה, אף מעיד לגביה כי בימיו היא הייתה עדיין קיימת: "ירמיהו כתב עליו (=על יאשיהו) קינה, הקיימת בידינו כיום" (יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, כרך עשירי, ה,1.[24]) ייתכן ופרט זה גרם לכך שחיבור הקינות (איכה) יוחס ברבות הימים אף הוא לירמיהו.[25][26]

בספרות חז"ל (בתלמוד הבבלי ובמדרשי האגדה למקרא) אף נטען שהקינות שחיבר ירמיהו על יאשיהו נמצאים במגילת איכה עצמה והציעו מספר פסוקים אשר רומזים על יאשיהו, שהמרכזי שבהם הוא: "רוּחַ אַפֵּינוּ מְשִׁיחַ ה', נִלְכַּד בִּשְׁחִיתוֹתָם: אֲשֶׁר אָמַרְנוּ, בְּצִלּוֹ נִחְיֶה בַגּוֹיִם." (איכה, ד', כ').[27] זיהוי פסוק זה כקינה על יאשיהו אינו מוכרח, ולמעשה ניתן לפרש זאת בדרכים אחרות. חלק מפרשני המקרא למשל מייחסים פסוקים אלו לצדקיהו שבימיו חרבה ירושלים, או לגדליה בן אחיקם שנהרג לאחר החורבן.[28]

חוקר המקרא שמעון ברנפלד (1924) מצדד בזיהוי החז"לי של מגילת איכה עם אותו ספר קינות המוזכר בדברי הימים, והוא מציע שמגילת איכה הכילה בתחילה פרקים נוספים שאבדו במרוצת הדורות,[29] לעומתו סבורים אחרים כי "הקינות" בדברי הימים אינן מכוונות לאיכה, והם מציעים כי ייתכן והן מכוונות לקינות אחרות אפשריות מתוך ספר ירמיהו כמו ירמיהו, כ"ב, י',[30] או לירמיהו, ל', י"ח-כ"א, או שמא הקינות הללו פשוט אבדו.[31]

ירמיהו כמחבר קינות

מלבד האזכור שהובא לעיל על ירמיהו כמקונן על יאשיהו, הוא מתואר במקומות נוספים במקרא כנושא קינות. למשל: עַל-הֶהָרִים אֶשָּׂא בְכִי וָנֶהִי, וְעַל-נְאוֹת מִדְבָּר קִינָה (ירמיהו, ט', ט'),[32] ומקצתן אף משוקעות בספר ירמיהו (למשל ירמיהו, ד', י"ט-כ"א), ולפיכך אולי ניתן להניח כי גם הקינות שבאיכה הם שלו.[33]

המגילה ששרף יהויקים

מקור אפשרי נוסף מן המקרא כסמך לכך שירמיהו חיבר מגילה זו מובא בתלמוד הבבלי, המדובר ב"מגילה" ששרף המלך יהויקים (605 לפנה"ס) המתוארת בפרק ל"ו בספר ירמיהו עצמו, "וַיְהִי בַּשָּׁנָה הָרְבִיעִת לִיהוֹיָקִים [=משוער, 605 לפנה"ס] [...] הָיָה הַדָּבָר הַזֶּה אֶל יִרְמְיָהוּ מֵאֵת ה' לֵאמֹר. קַח לְךָ מְגִלַּת סֵפֶר וְכָתַבְתָּ אֵלֶיהָ אֵת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֵלֶיךָ עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל יְהוּדָה וְעַל כָּל הַגּוֹיִם [...]", אותה מזהה התלמוד הבבלי עם מגילת איכה.[34] אולם כבר האבן עזרא דוחה סברה זו ממספר נימוקים,[35] וכך גם חוקרי המקרא מהעת החדשה,[36] המפרשים שמגילה זו מכוונת לאוסף נבואות חורבן של ירמיהו ששימשו כבסיס ל"ספר ירמיהו".[37]

בחינת התאמות בין ספר ירמיהו לספר איכה

קבוצה שנייה של ראיות נסמכת על התאמות לשוניות ותוכניות בין ספרי ירמיהו ואיכה.

דמיון לשוני בין ספר ירמיהו לאיכה

קיים דמיון לשוני רב בין ספר ירמיהו למגילת איכה. לדוגמה: באיכה (ג', מ"ח) נאמר: "פַּלְגֵי מַיִם תֵּרַד עֵינִי עַל שֶׁבֶר בַּת עַמִּי", ובירמיהו (ח', כ"א-כ"ג) נאמר: "עַל שֶׁבֶר בַּת עַמִּי הָשְׁבָּרְתִּי... מִי יִתֵּן רֹאשִׁי מַיִם וְעֵינִי מְקוֹר דִּמְעָה", ועוד רבים.

דמיון בין התפיסות שבספר ירמיהו לתפיסות שבאיכה

התפיסות הבאות באיכה מתאימים לנאמר בספר ירמיהו: החורבן בא על העם כעונש מה', נביאי השקר שלא הוכיחו את העם - אשמים בחורבן, הצדקת הדין, בקשת הסליחה והנקמה בגויים - ועוד.

אולם מנגד ישנם תפיסות באיכה הסותרות לתפיסות המובאות בספר ירמיהו.

  • באיכה (ד', י"ז) נאמר "עוֹדֵינוּ תִּכְלֶינָה עֵינֵינוּ אֶל-עֶזְרָתֵנוּ הָבֶל בְּצִפִּיָּתֵנוּ צִפִּינוּ אֶל-גּוֹי לֹא יוֹשִׁעַ", ולפיה מתואר המקונן כאחד שציפה בטרם החורבן לסיוע מהממלכות השכנות. דבר זה אינו מתיישב עם ירמיהו שהתנגד קשות לברית עם מצריים (ירמיהו, ב', י"ח; ל"ז, ה'-י').
  • כך למשל באיכה (ד', כ') מתואר ככל הנראה צדקיהו כ"משיח ה'" (שמו של המתואר אינו מוזכר, חוקרי המקרא משערים שהכוונה לצדקיהו, אחרון מלכי יהודה), בעוד שבספר ירמיהו הוא מנבא לו נבואות קשות (ירמיהו, כ"ד, ח'; ל"ד, ג'; ל"ח, כ"ג)[38];
  • כמו כן, באיכה (ה', ז') נאמר "אֲבֹתֵינוּ חָטְאוּ וְאֵינָם, וַאֲנַחְנוּ עֲו‍ֹנֹתֵיהֶם סָבָלְנוּ", בעוד שירמיהו בספרו (לא,כט) אומר ש"איש בעוונו ימות";
  • באיכה (ב', ט') נאמר "גַּם נְבִיאֶיהָ לֹא מָצְאוּ חָזוֹן מֵ-ה'", בעוד שירמיהו זכה לנבואה גם בשעת החורבן.[39][23]
זיקה בין אירועי ירמיהו לאירועים המתוארים בקינת היחיד שבאיכה (פרק ג')

חלק מהתיאורים בפרק ג' מתאימים לידוע על ירמיה מספר ירמיהו - לפי ספר ירמיהו, ירמיהו נרדף על ידי אויבים רבים שלעגו לו והכו אותו ואף ישב בבית האסורים זמן רב, וכך גם עולה מהקינה השלישית באיכה.

אולם מנגד ישנם אירועים המוזכרים באיכה המעוררים קשיים בייחוסם לירמיהו עצמו. כך כמה מהתיאורים האישיים בפרק ג', כמו "גדר דרכי בגזית" ועוד, לכאורה אינם מתאימים לירמיהו. כמו כן מחבר המגילה כתב "לֹא הֶאֱמִינוּ מַלְכֵי אֶרֶץ כֹּל יֹשְׁבֵי תֵבֵל כִּי יָבֹא צַר וְאוֹיֵב בְּשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלָ‍ִם" (ד', י"ב) בזמן שהוא עצמו הזהיר כל העת מפני כך בנבואותיו בספרו.[39][23]

הערכת תקופת חיבור הקינות

פרספקטיבת זמן המתוארת באיכה

ארבע הקינות העוסקות בחורבן יהודה וירושלים (למעט הקינה השלישית) נראה שחוברו בסמוך לחורבן.

אולם כמה מהתיאורים בספר נראה כי חוברו בתקופה מאוחרת יותר. כך למשל בסיום המגילה (ה', כ') נאמר: "לָמָּה לָנֶצַח תִּשְׁכָּחֵנוּ תַּעַזְבֵנוּ לְאֹרֶךְ יָמִים", ומשמע שהדברים נכתבו זמן רב לאחר החורבן.

עובדה זו גם מעלה קושי על ייחוס המגילה לירמיהו, משום שירמיהו הורד מן הארץ, על פי המתואר בספרו, זמן קצר לאחר החורבן, לאחר הריגת גדליה בן אחיקם (ראה ירמיהו, מ"ג, ו')[דרושה הבהרה][40] לגבי הקינה השלישית, עמימותה מקשה על קביעת תקופת חיבורה.

האקרוסטיכון כסימן לאיחור המגילה

בין חוקרי המקרא היו שטענו שהאקרוסטיכון הוא תופעה סגנונית מאוחרת שפותחה בתקופת בית שני,[41] ומשום כך הקינות שבמגילה חוברו או לפחות התגבשו סופית בתקופה מאוחרת.

הערכת מחבר יחיד או מספר מחברים לאיכה

העובדה כי סידור האקרוסטיכון האלפביתי בפרק א' שונה מיתר הפרקים; בפרק א' האלפבית מסודר בסדר המקובל כיום, ואילו בפרקים האחרים הפ' קודמת לע'. עובדה זו הביאה מספר מלומדים לטעון כי פרק א' חובר על ידי מחבר שונה משאר הפרקים.[42] אם כי יצוין כי בעד נוסח שבמגילות קומראן מופיע סידור הפסוקים בפרק א כבאשר הפרקים, כאשר האות פ' קודמת לאות ע' (ראו על כך בפסקה #הקדמת האות פ' לאות ע').

נימוקים נוספים נגד הזיהוי המסורתי

בנוסח המסורה, אין אזכור מפורש לזהות המחבר, להבדיל מספרי קהלת ושיר השירים למשל, המייחסים עצמם בפירוש למחבר. דבר זה יש בו כדי להצביע על כך שבתקופה הקדומה לא יוחס החיבור לירמיהו.[43][23]

כמו כן, העובדה שבסדר הספרים בתנ"ך מקובל לסדר את הספר בחלק הכתובים שבו, ובנפרד מירמיהו המשויך לחלק ה"נביאים", מצביע, לדעתם, על כך שמסדרי התנ"ך לא ראו בו חיבור של ירמיהו עצמו.[39][23]

מבנה ותוכן המגילה

קינת היחיד, הקינה השלישית באיכה

אֲנִי הַגֶּבֶר רָאָה עֳנִי בְּשֵׁבֶט עֶבְרָתוֹ [...] בִּלָּה בְשָׂרִי וְעוֹרִי שִׁבַּר עַצְמוֹתָי [...] גָּדַר בַּעֲדִי וְלֹא אֵצֵא הִכְבִּיד נְחָשְׁתִּי

איכה, ג', א'-ג'.

המגילה מחולקת לחמש קינות; הקינה הראשונה, השנייה והרביעית דומות זו לזו באופיין ובמבניהן. כולן פותחות במילת הקינה "איכה", וכולן מונות 22 פסוקים, כאשר הם מסודרים באקרוסטיכון אלפביתי.

הקינה השלישית מונה גם היא פסוקים בסדר אלפביתי, אולם היא שונה מיתר הקינות בכך שהיא מונה 66 פסוקים, 3 פסוקים לכל אות. בנוסף בקינה זו אין מוזכר מפורשות חורבן יהודה או ירושלים.

הקינה החמישית מכילה גם היא מקבץ של 22 פסוקים, אולם ללא כל סידור אלפביתי.

תוכן המגילה

Plate 8 of 22 for the Macklin Bible after Loutherbourg. Bowyer Bible. Lamentations of Jeremiah
"בֵּעָטֵף עוֹלֵל וְיוֹנֵק בִּרְחֹבוֹת קִרְיָה. לְאִמֹּתָם יֹאמְרוּ אַיֵּה דָּגָן וָיָיִן בְּהִתְעַטְּפָם כֶּחָלָל בִּרְחֹבוֹת עִיר בְּהִשְׁתַּפֵּךְ נַפְשָׁם אֶל חֵיק אִמֹּתָם"
תיאור הרעב בקינות
(תיאורי קניבליזם באו בהדגשה)

כָּל עַמָּהּ נֶאֱנָחִים, מְבַקְּשִׁים לֶחֶם, נָתְנוּ מַחֲמַדֵּיהֶם בְּאֹכֶל לְהָשִׁיב נָפֶשׁ. רְאֵה ה' וְהַבִּיטָה כִּי הָיִיתִי זוֹלֵלָה. [...] כֹּהֲנַי וּזְקֵנַי בָּעִיר גָּוָעוּ, כִּי בִקְשׁוּ אֹכֶל לָמוֹ וְיָשִׁיבוּ אֶת נַפְשָׁם. [...] בֵּעָטֵף עוֹלֵל וְיוֹנֵק בִּרְחֹבוֹת קִרְיָה. לְאִמֹּתָם יֹאמְרוּ: אַיֵּה דָּגָן וָיָיִן? בְּהִתְעַטְּפָם כֶּחָלָל בִּרְחֹבוֹת עִיר, בְּהִשְׁתַּפֵּךְ נַפְשָׁם אֶל חֵיק אִמֹּתָם. [...] אִם תֹּאכַלְנָה נָשִׁים פִּרְיָם עֹלֲלֵי טִפֻּחִים [...] דָּבַק לְשׁוֹן יוֹנֵק אֶל חִכּוֹ בַּצָּמָא, עוֹלָלִים שָׁאֲלוּ לֶחֶם פֹּרֵשׂ אֵין לָהֶם. הָאֹכְלִים לְמַעֲדַנִּים נָשַׁמּוּ בַּחוּצוֹת, הָאֱמֻנִים עֲלֵי תוֹלָע חִבְּקוּ אַשְׁפַּתּוֹת. [...] צָפַד עוֹרָם עַל עַצְמָם, יָבֵשׁ הָיָה כָעֵץ. טוֹבִים הָיוּ חַלְלֵי חֶרֶב מֵחַלְלֵי רָעָב, שֶׁהֵם יָזוּבוּ מְדֻקָּרִים מִתְּנוּבֹת שָׂדָי. יְדֵי נָשִׁים רַחֲמָנִיּוֹת בִּשְּׁלוּ יַלְדֵיהֶן [...] עוֹרֵנוּ כְּתַנּוּר נִכְמָרוּ מִפְּנֵי זַלְעֲפוֹת רָעָב.

איכה א,יא; יט; ב,יא-יב; כ; ד,ד-ה; ח-י; ה,י.

הקינות שבמגילה (למעט הקינה השלישית, ראו להלן) עוסקות בקינה על חורבן העיר ירושלים, הרעב שפקד את יושביה בטרם החורבן, והגורל הקשה של יושביה עם חורבנם. הקינות מתארות רעב קשה, ואף מתארות אירועי קניבליזם שנגרמו עקב הרעב ("אִם תֹּאכַלְנָה נָשִׁים פִּרְיָם עֹלֲלֵי טִפֻּחִים", איכה ב,כ; "יְדֵי נָשִׁים רַחֲמָנִיּוֹת בִּשְּׁלוּ יַלְדֵיהֶן" איכה ד,י)

בולטת בניגודה היא הקינה השלישית, שאינה עוסקת כלל בחורבן העיר ירושלים או בגלות יושביה. זוהי למעשה קינת יחיד על צרותיו, כאשר לא ברור מי הוא היחיד ומהם הצרות שפקדו אותו. לא ברור מה אופי הקינה ומה הקשר שלה לחורבן ירושלים ולשאר הקינות. כמו כן הוגים וחוקרים שונים עסקו בהשערה האם האירועים המתוארים בקינה זו יכולים לרמוז על כך שזו קינה שחיבר ירמיהו על צרותיו.

בפרקי המגילה הראשונים אין אזכור חד-משמעי של חורבן בית המקדש, אלא באופן שניתן לפרשנות אחרת. עובדה זו מסייעת לטענה כי ייתכן שהקינות חוברו זמן מועט לפני חורבן בית המקדש[44]. אמנם בפרק ה של המגילה מוזכר חורבן בית המקדש במפורש - "עַל זֶה הָיָה דָוֶה לִבֵּנוּ עַל אֵלֶּה חָשְׁכוּ עֵינֵינוּ. עַל הַר צִיּוֹן שֶׁשָּׁמֵם שׁוּעָלִים הִלְּכוּ בוֹ"".

פרטים מוכמנים

המקראות בקינות איכה המתייחסות במפורש לאירועים או לעמים קשורים
  • רוּחַ אַפֵּינוּ מְשִׁיחַ ה' נִלְכַּד בִּשְׁחִיתוֹתָם אֲשֶׁר אָמַרְנוּ בְּצִלּוֹ נִחְיֶה בַגּוֹיִם.
  • שִׂישִׂי וְשִׂמְחִי בַּת אֱדוֹם יוֹשֶׁבֶת בְּאֶרֶץ עוּץ, גַּם עָלַיִךְ תַּעֲבָר כּוֹס תִּשְׁכְּרִי וְתִתְעָרִי. [...] פָּקַד עֲו‍ֹנֵךְ בַּת אֱדוֹם גִּלָּה עַל חַטֹּאתָיִךְ.
  • [...] מִצְרַיִם נָתַנּוּ יָד אַשּׁוּר לִשְׂבֹּעַ לָחֶם. [...]
איכה ד,כ-כב; ה,ו.

בקינות שבמגילה ניתן לקבל תיאור על אופיו הקשה של הרעב שחוו יושבי ירושלים טרם החורבן, על העינויים והמוות שפקדו את יושביה, ועל ההשפלה הנוראה שבחורבן העיר.

אולם בולט בהיעדרו בקינות הוא אזכור של התייחסות אנקדוטית, כמו אזכור של מחריבי ירושלים (הבבלים), אזכור של דמויות שבה (נביאים או מלכים), או אזכור של אירועים ספציפיים. למעט במספר פסוקים בהם מייחל המקונן לחורבן "אדום", שכנת ממלכת יהודה (איכה ד, כא-כב). על אף שהבבלים הם אלו שהחריבו את ירושלים, ייתכן שאדום השכנה ליהודה סייעה בידם והשתתפה בחורבנה, ובשל כך הם היוו מושא לקללה בקינת החורבן. אמנם רש"י פירש שם שירמיהו התנבא ברוח הקודש על הבית השני שנחרב על ידי הרומאים שהם אדום, וכמו כן בקינה החמישית מאשים המקונן את מצרים ואשור בחורבן יהודה (איכה ה,ו). מעבר לכך בשאר המקראות שבקינה אין כל אזכור למחריבי העיר, והבבליים מחריבי העיר לא מוזכרים כלל בכל הקינות.

אירוע נוסף הנרמז במגילה הוא מותו של "מְשִׁיחַ ה'", שייתכן שהוא מרמז לצדקיהו מלך יהודה בעת חורבנה.

בהקשר זה בולט התרגום הארמי לאיכה (שזמן חיבורו משוער לתקופת הגאונים, מאות 7-8 לספירה), המשלב בתרגום הפסוקים משמעויות היסטוריות על פי אגדות ודרשות חז"ל. כך הוא נוקב לאורך כל התרגום בשמו של "נבוכדנצר רשיעא" (נבוכדנצר הרשע) כמחריב ירושלים, שם שהמגילה המקראית עצמה נמנעה מלאזכר. וראו עוד על כך להלן.

תפיסות תאולוגיות במגילה

ביקורת כלפי הנביאים והכוהנים בקינת איכה

מֵחַטֹּאת נְבִיאֶיהָ עֲו‍ֹנוֹת כֹּהֲנֶיהָ הַשֹּׁפְכִים בְּקִרְבָּהּ דַּם צַדִּיקִים

איכה ד,יג

יִתֵּן לְמַכֵּהוּ לֶחִי, יִשְׂבַּע בְּחֶרְפָּה.

איכה ג,ל
Lamentations1

בחמש הקינות שבמגילה רעיונות רבים משותפים, אך יש ביניהן גם הבדלים ניכרים.

הקינה הראשונה

המחצית הראשונה של הקינה (א-יא) היא קינה בגוף נסתר, ואילו המחצית השנייה (יב-כב) עוברת לקינה בגוף נוכח, למעט פסוק יז "פֵּרְשָׂה צִיּוֹן בְּיָדֶיהָ, אֵין מְנַחֵם לָהּ--צִוָּה ה' לְיַעֲקֹב, סְבִיבָיו צָרָיו; הָיְתָה יְרוּשָׁלִַם לְנִדָּה, בֵּינֵיהֶם".[45]

הקינה הראשונה פותחת בתיאור בדידותה של ירושלים כתוצאה מגלות בניה. כתוצאה מגלות זו - ירושלים, שעריה והדרכים המוליכות אליה - שוממים. שממה זו באה בניגוד למצבה של ירושלים ערב החורבן, אז הייתה "העיר רבתי עם" (א,א). בדידות זו נובעת גם מבגידת בני הברית המדיניים של ממלכת יהודה (א,ב: "כָּל רֵעֶיהָ בָּגְדוּ בָהּ, הָיוּ לָהּ לְאֹיְבִים"). המקונן מתאר את ההליכה בגלות ואת קלונה ובושתה של ירושלים בעיני אלה שכיבדו אותה בעבר, ומבכה על כך שגויים שאינם ראויים, על פי מצוות התורה, לבוא בקהל (כמו בני מואב, עמון ואדום) - נכנסו לבית המקדש. בחציו השני של הפרק (פסוקים יא-כב; מלבד פסוק יז) עובר המקונן לדבר בשמה של ירושלים. ירושלים פונה ל"עוברי דרך" ומצפה שישתתפו בצערה ויראו שאין "מכאוב כמכאובה". מתוך קבלת דין מכירה ירושלים בכך שמצבה בא לה מאת ה', והוא זה שעולל לה את אשר אירע. הוא שלח ממרום אש בעצמותיה, פרש רשת לרגליה ונתנה בידי אויב מר. עם זאת, ירושלים מצדיקה עליה את הדין: "צַדִּיק הוּא ה' כִּי פִיהוּ מָרִיתִי" (פסוק יח), ומכירה בחטא שחטאה לפני ה'. בנוסף, מקוננת ירושלים על הרעב ערב החורבן ("כֹּהֲנַי וּזְקֵנַי בָּעִיר גָּוָעוּ"), על המוות בחרב האויב ("מִחוּץ שִׁכְּלָה חֶרֶב"), על בדידותה, על גלות בניה ועל הסבל שהיא סובלת כתוצאה משכניה הרעים. בסיום הקינה פונה ירושלים בתפילה שה' יכיר ברעת אויביה ויעשה להם כפי שעשה לה.

הקינה השנייה

הקינה השנייה חוזרת על חלק מהרעיונות המרכיבים את הקינה הראשונה. גם כאן מקונן המחבר על הרעב ערב החורבן ואף מתאר את הזוועה של "אם תאכלנה נשים פרים, עוללי טיפוחים". גם כאן מתואר המוות בידי האויב ("בתולותי ובחורי נפלו בחרב"). בפתיחת הקינה החורבן מיוחס לה'. ה' הוא זה שנוהג עם ירושלים כצר וכאויב, והוא זה ש"בלע ולא חמל את כל נאות יעקב". מאידך הקינה אינה מדגישה את בדידותה של ירושלים, אלא את אובדן כבודה: תפארת ישראל הושלכה לארץ וקרן ישראל נגדעה. הקינה כוללת גם רעיונות שלא הופיעו בפרק א: המחבר מאשים את נביאי השקר שלא הוכיחו את בני ירושלים על עוונותיהם, דבר שהיה יכול לגרום להם לשוב בתשובה. מצבה העגום של ירושלים מתבטא גם במצב הרוחני של העם - החכמים מתו או גלו ולכן "אין תורה", והנביאים אינם יכולים להתנבא.

הקינה השלישית היא חריגה באופייה ביחס לשאר הקינות שבמגילה. בקינה זו כמעט ואין דברי קינה על ירושלים, אין תיאור של נוראות החורבן והמצור שקדם לו, והמחבר מקונן בעיקר על צרותיו הפרטיות. גם פסוקי הקינה קצרים ביותר - בני כחמש-שש מילים. המחבר פותח בתיאור הרעות שעשה לו ה' (א-יז). בעקבות צרות אלה הוא הגיע כמעט לידי יאוש, אך חיזק את עצמו בביטחון בה' ובתפילה אליו (יח-כד). המחבר אומר שטוב וראוי לצפות לישועת ה' ולקבל את הייסורים באהבה, משום שה' אינו מעוות את הדין ואינו מטה משפט, והוא לא יזנח לנצח את המקווים לו; לפיכך אין לחוטא על מי להתלונן, אלא על עצמו ועל חטאיו (כה-לט). מכאן פונה המקונן בקריאה לבני עמו להתבונן במעשיהם ולשוב אל ה' (מ-מב). בהמשך מתאר המקונן את אסון החורבן - את הסתר הפנים, את חרפת ישראל בין העמים ואת בכייתו שלו על "שבר בת עמי" (מג-נ). המחבר מסיים בתיאור סבלו האישי והצרות שעושים לו אויביו, והוא מבקש מה' שיענישם קשות, כראוי להם (נא-סו).

הקינה הרביעית מתמקדת בתיאור המצור והחורבן. בחלקה הראשון של הקינה (פסוקים א-י) מתואר המצור הנורא ובפרט הרעב והצמא של הנצורים. התיאור הוא מוחשי ביותר ומעורר תחושת זוועה: "דבק לשון יונק אל חכו בצמא, עוללים שאלו לחם - פורש אין להם... צפד עורם על עצמם, יבש היה כעץ... ידי נשים רחמניות בישלו ילדיהן". בחלקה השני של הקינה (יא-כ) מתוארת נפילת ירושלים וגורל תושביה. המחבר מאשים בחורבן את הנביאים והכוהנים שחטאו, והוא מתאר את אכזריות הכובשים. אפילו "רוח אפינו משיח ה'" - שהוא (לפי חלק מהדעות) המלך צדקיהו - נלכד בידי האויב. הקינה מסיימת בתפילה שה' לא יוסיף להגלות את ישראל, ומאידך - יעניש קשות את אדום (כא-כב).

הקינה החמישית היא, לדעת רבים, קינתם של בני שארית הפליטה, שנותרו בארץ לאחר החורבן. הם מתאוננים על גזילת רכושם (נחלתנו נהפכה לזרים, בתינו לנכרים") על תנאי המחיה הקשים, על השעבוד לעמים נחותים ועל עינויי הגוף והנפש שהם סובלים, והם חשים שסבל זה נובע מחטאי אבותיהם, שאינם כבר (א-יד). הקינה ממשיכה בתיאור נפילת "עטרת ראשנו" - בית המקדש: "עַל זֶה הָיָה דָוֶה לִבֵּנוּ, עַל אֵלֶּה חָשְׁכוּ עֵינֵינוּ. עַל הַר צִיּוֹן שֶׁשָּׁמֵם שׁוּעָלִים הִלְּכוּ בוֹ" (טו-יח). הקינה, והמגילה כולה, מסיימות בתפילה לה' שלא ישכח לנצח את עמו ישראל ויחדש ימיו כקדם (יט-כב).

האקרוסטיכון האלפביתי

Tel-Zayit-Stone-Inscription
"אבן תל זית", לוח אלפבית קדום מהמאה ה-10 לפנה"ס, הנושא את אותיות האלפבית בסדר השונה מסדרו הנוכחי; כאשר האת פ' קודמת לאות ע'

ארבע הקינות הראשונות במגילה מסודרות באקרוסטיכון אלפביתי, כך שכל פסוק פותח באות אחת של אלפבית בסדר עולה מא' לת'.[46] בחקר הספרותי-סגנוני של המקרא, חוקרי המקרא סבורים כי הסידור האקרוסטיכוני הוא תופעה סגנונית מאוחרת שפותחה בתקופת בית שני.[41] בעקבות זאת, יש הנוטים לומר שהקינות שבמגילה לא התגבשו בסמוך לחורבן אלא רק בשלבים מאוחרים יותר, אף על פי שהן משמרות זיכרונות ומסורות אותנטיים מזמן החורבן.[47]

מבנה אקרוסטיכון זה אף קיבל הדגשה מיוחדת בכתב יד קודקס סינאיטיקוס של תרגום השבעים למשל, שם מעל כל פסוק מופיעה כותרת הנושאת את שם האות העברית באותיות יווניות (αλφ‏, βηθ...),[48] כך גם בתרגום הוולגטה הלטיני מופיע שם האות העברית באותיות לטיניות בתחילת כל פסוק.[49]

הקדמת האות פ' לאות ע'

איכה
פ' לאחר ע' בקודקס סינאיטיקוס (330-350 לספירה). בשונה מנוסח המסורה ונוסח תרגומים עתיקים אחרים. ככל הנראה "תיקון" של כותב קודקס זה.

בסדר האלפבית שבפרקים ב', ג' וד', מקדימה האות פ' את האות ע'.[50] כבר חז"ל הבחינו בכך והציעו הסבר לכך על דרך הדרש.[51] משערים כי סדר זה מבטא מסורת נוספת קדומה, שהתקיימה לצד הסידור הנוכחי,[52] לסדר אותיות האלפבית. סידור זה נמצא גם בממצאים אפיגראפים ארכאולוגים; אבן תל זית, אוסטרקון מעזבת צרטה ואוסטרקון מכונתילת עג'רוד שעליהם מופיע לוח האלפבית ("abecedary"), כאשר האות פ' קודמת לאות ע'.[53] ואקרוסטיכונים בסדר זה מופיעים במקומות נוספים במקרא.[54]

4QLam(Facsimile)
3 העמודות הראשונות של מגילת איכה שנמצאו בקומראן (4QLama). ניתן להבחין שהפסוק "פרשה ציון בי[דיה]..." (עמודה 3 שורות 7-8) קודם לפסוק "על אלה בכו עיני..." (עמודה 3 שורות 9-10), בשינוי מנוסח המסורה, ובהתאם לסידור בקינה השנייה והרביעית. שימו לב גם לתיבות המודגשות: "על אלה בכו עיני..." השונות מנוסח המסורה; "על אלה אני בוכיה".

מבנה שירת הקינה

מבנה שירת הקינה באיכה מאופיין במשקל ייחודי בארבעת הפרקים הראשונים, המכונה בשל כך "משקל קינה". במשקל זה בכל זוג צלעות, לאחר צלע ארוכה באה צלע קצרה, כשלרוב הצלע הראשונה מורכבת משלוש מילים והשנייה משתיים. לדוגמה: "גָּלְתָה יְהוּדָה מֵעֹנִי, וּמֵרֹב עֲבֹדָה. [...] כָּל-רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ, בֵּין הַמְּצָרִים" (א,3). הפרק החמישי לעומת זאת שונה מיתר הפרקים במשקלו, וכל חרוז מחולק לשתי צלעות שוות באורכם.

כמו כן מאופיינת השירה בסגנון כיאסטי, כאשר בפסוק המסיים את הפרק מופיעה תיבה מהפסוק הפותח, ובפסוק שלפני האחרון מופיעה תיבה מהפסוק השני וכן הלאה. לדוגמה: "אֵין-לָהּ מְנַחֵם [..] כָּל-רֵעֶיהָ בָּגְדוּ בָהּ" (א,2) מול "אֵין מְנַחֵם לִי [..] כָּל-אֹיְבַי שָׁמְעוּ רָעָתִי שָׂשׂוּ" (א,21), " עוֹלָלֶיהָ הָלְכוּ שְׁבִי" (א,5) מול "בְּתוּלֹתַי וּבַחוּרַי, הָלְכוּ בַשֶּׁבִי" (א,18), " וְלֹא-זָכַר הֲדֹם-רַגְלָיו, בְּיוֹם אַפּוֹ" (ב,1) מול "וְלֹא הָיָה בְּיוֹם אַף-ה' פָּלִיט וְשָׂרִיד" (ב,22).

מילים יחידאיות

גם במגילת איכה, כבשאר ספרי המקרא, ישנם מספר מילים יחידאיות. היינו, מילים שמופיעות רק במקומות יחידאיים במקרא, ומשום כך הוראתן ומשמעותן אינה ברורה לנו.

להלן חלק מהמילים היחידאיות שבאיכה:

  1. "חֵטְא חָטְאָה יְרוּשָׁלִַם עַל-כֵּן לְנִידָה הָיָתָה" (איכה א,ח). הוראת המילה "נידה" במקרא אינה ברורה, היא יכולה להתפרש כ"נדידה" (בהוראת נדודים) וכרומזת לגלות שפקדה את יושביה, והיא יכולה לבוא גם בהוראה של "קלון", מלשון "מנוד ראש". אפשרות זו גם מסתייעת מהמשך הכתוב: "כָּל-מְכַבְּדֶיהָ הִזִּילוּהָ, כִּי-רָאוּ עֶרְוָתָהּ". אפשרות שלישית היא שמילה זו היא צורה תניינית של המילה "נִדָּה" (ללא י') הנפוצה במקרא בהוראה של טומאה, והיא יכולה לשמש כאן כמטפורה על אשה שנטמאה, ולרמוז על כך שירושלים נטמאה בעבודת האלילים ובתועבות הכנענים.[55] יצוין כי בקטע איכה שנמצא במגילות קומראן נכתב "על [כן] לנוד היתה" (4Q211 2:6).
  2. "נִשְׂקַד עֹל פְּשָׁעַי בְּיָדוֹ יִשְׂתָּרְגוּ עָלוּ עַל-צַוָּארִי " (איכה א,יד). "נִשְׂקַד" היא מילה יחידאית שהוראתה לא ברורה, יש המציעים על פי ההקשר לפרשה במשמעות "נקשר", והפסוק מתפרש לפיהם כך: "נקשר על פשעי בידו, ישתרגו ...".[56] התרגום הארמי תרגם זאת מלשון כובד, ונראה שהוא צירף את התיבה 'בידו' לצלע הבאה וקרא זאת כך: "הכביד על פשעי, בידו ישתרגו, עלו על צווארי".[56] רש"י, פרשן המקרא, הציע לפרשה במשמעות של "סימון", "נקודים מנומרים ומסומנים היו פשעי בידו של הקדוש ברוך הוא לזיכרון, לא נשכח מניינם ותשלומיהם". רבי יוסף קרא דימה למצוא בה גיזרון של מילה ארמית, "מסקד" שהוראתה "ניבט" (על פי הביטוי "קם מסקד בההוא חיוויא" בבראשית רבא).
  3. "אֵיכָה יָעִיב בְּאַפּוֹ אֲדֹנָי אֶת-בַּת-צִיּוֹן" (איכה ב,א). ניתן לפרש את המילה "יעיב" כבאה משורש "עב", ענן, ומשמעותה "החשיך", "הקדיר". ניתן גם לפרשה בהוראה של "האשים" או "ביזה", וזאת על פי המילה הערבית "עיב" שמשמעותה "להאשים"

מילים יחידאיות נוספות: נחשתי (ג,ז), שתם (ג,ח),[57] ויפשחני (ג,יא), הכפשני (ג,טז)[58] סחי (ג,מה)[59] מגנת לב ("מגנה", ג,סה),[60] טחון (ה,יג).[61]

בחינת הקבלות בתוך ספרות המקרא

על בחינת הקבלות לשוניות והקבלות תוכן בין ספר איכה לספר ירמיהו ראו בפסקה #מחבר הספר וזמנו.

יש המצביעים גם על דמיון לשוני בין ספר איכה לספר יחזקאל, לספר ישעיהו השני ולמספר מזמורי תהילים.[39]

ניתוח ספרותי של המגילה

על פי חוקר התנ"ך, פרופ' ישראל רוזנסון, לעומת קינות אחרות בתנ"ך שהינן פשוטות מאוד וראשוניות, באשר הן מבטאות מטען רגשי של דממת הכאב, באיכה מדובר בקינה מתוחכמת מאוד. כך רואים את הפשטות, בקינת יעקב על יוסף: "וַיַּכִּירָהּ וַיֹּאמֶר: 'כְּתֹנֶת בְּנִי, חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ, טָרֹף טֹרַף יוֹסף'"(בראשית, ל"ז, ל"ג), ובקינת דוד על אבשלום: "וַיִּרְגַּז הַמֶּלֶךְ וַיַּעַל עַל עֲלִיַּת הַשַּׁעַר וַיֵּבְךְּ וְכֹה אָמַר בְּלֶכְתּוֹ: 'בְּנִי אַבְשָׁלוֹם, בְּנִי, בְנִי אַבְשָׁלוֹם מִי יִתֵּן מוּתִי, אֲנִי תַחְתֶּיךָ, אַבְשָׁלוֹם בְּנִי בְנִי'" (ספר שמואל ב', פרק י"ט).

עוד לפי רוזנסון, בולטים במגילה המוטיבים של ההחשכה ושל האשה הגלמודה באשר היא אלמנה או נידה. מגילת איכה, על פי פירושו, נמצאת בניגוד בולט למגילת שיר השירים. לעומת שיר השירים שמתאר יחסי אהבה, קרבה והשתוקקות, בין הגבר לאשה ובין העם לאלוהיו, באיכה מדובר על אבלות, ריחוק, בכי והחשכה ועל ריחוק בין העם לארץ, כאשר אלוהים מתגלה כבעל אכזרי, שמכה והורג ולא מרחם על אהובתו.

עדי נוסח קדומים של המגילה

איכה - כתב יד 22
כתב יד של קטע מספר איכה מאוסף הגניזה הקהירית שבספרייה הציבורית והאוניברסיטאית בז'נבה
Page131-Babylonian-kethuvim-codex
איכה בכתב יד בבלי (בניקוד בבלי)

4 מקטעים חלקיים של ספר איכה נמצאו במערות שעל יד קומראן. (3Q3, 4Q111, 5Q6, 5Q7[62]). כמו כן מגילה 4Q241 מצטטת את איכה,[63] ו-4Q179[64] ו-4Q501[65] הן מגילות חיצוניות לאיכה.

מגילה 4Q111 כתובה בכתב חשמונאי מאוחר, והיא מתוארכת לטווח שבין שלהי המאה הראשונה לפני הספירה ועד למאה הראשונה לספירה.[66]

בגניזת קהיר נמצא, בין היתר, כתב יד המכיל את חציו האחרון של פרק ה' בספר איכה עם ניקוד טברייני ועם טעמי המקרא, ובסופה מופיעה רשומה של מנין הפסוקים בספר.[67]

מגילת איכה חסרה ממה שמצוי בידינו מכתר ארם צובא (יחד עם 36 דפים מחלק הכתובים),[68] אולם היא קיימת בשלמותה בכתב יד לנינגרד אשר נכתב בתחילת המאה ה-11 לספירה.

מתרגום השבעים היווני שרד בידנו חלקו הראשון של הספר (עד ב,20) בכתב יד קודקס סינאיטיקוס המתוארך לאמצע המאה הרביעית לספירה.[48]

נוסחאות שונים מנוסח המסורה במגילות קומראן
נוסח המסורה (BHS) נוסח מגילת קומראן (4Q111)[66]

איכה א,ז-ח

[...] זָכְרָה יְרוּשָׁלַ‍ִם יְמֵי עָנְיָהּ וּמְרוּדֶיהָ
כֹּל מַחֲמֻדֶיהָ אֲשֶׁר הָיוּ מִימֵי קֶדֶם בִּנְפֹל
עַמָּהּ בְּיַד צָר וְאֵין עוֹזֵר לָהּ רָאוּהָ צָרִים שָׂחֲקוּ עַל
מִשְׁבַּתֶּהָ. חֵטְא חָטְאָה יְרוּשָׁלַ‍ִם עַל כֵּן לְנִידָה הָיָתָה [...]

[...] זכורה ה'
[כו]ל מכאובנו אשר היו מימי קדם בנפל
[עמ]ה ביד צר ואין עוזר צריה שחקו על
[כו]ל משבריה חטוא חטאה ירושלים על
[כן] לנוד הייתה [...]

איכה א,ט וַתֵּרֶד פְּלָאִים אֵין מְנַחֵם לָהּ [ותרד] פלאות ואין [מנחם לה]
איכה א,יב אֲשֶׁר הוֹגָה ה' בְּיוֹם חֲרוֹן אַפּוֹ. אשר הוגירני י[הוה ביו]ם [חרו]נו
איכה א,יג נְתָנַנִי שֹׁמֵמָה כָּל הַיּוֹם דָּוָה נתנני שומם כול היום וד[ו]י
איכה א,יד נִשְׂקַד עֹל פְּשָׁעַי בְּיָדוֹ יִשְׂתָּרְגוּ עָלוּ עַל צַוָּארִי הִכְשִׁיל כֹּחִי נְתָנַנִי
אֲדֹנָי בִּידֵי לֹא אוּכַל קוּם
נקשרה על פשעי בידו וישתרג עולו על צ[וארי ]הכשיל כוחי נתנני
ה' ביד לא אוכל לקום
איכה א,טו-יח

גַּת דָּרַךְ אֲדֹנָי לִבְתוּלַת בַּת יְהוּדָה עַל אֵלֶּה אֲנִי בוֹכִיָּה עֵינִי עֵינִי יֹרְדָה מַּיִם כִּי רָחַק מִמֶּנִּי מְנַחֵם מֵשִׁיב נַפְשִׁי הָיוּ בָנַי שׁוֹמֵמִים כִּי גָבַר אוֹיֵב פֵּרְשָׂה צִיּוֹן בְּיָדֶיהָ אֵין
מְנַחֵם לָהּ צִוָּה ה' לְיַעֲקֹב סְבִיבָיו צָרָיו
הָיְתָה יְרוּשָׁלַ‍ִם לְנִדָּה בֵּינֵיהֶם. צַדִּיק הוּא ה' כִּי [...]

גת דרך ה' לבתולת בת יהודה פרשה [] ציון בי[דיה אין]
מנחם לה מכל אוהביה צדיק אתה ה' צפה אדוני ליעקב סביב[יו צריו]
הייתה ציון לנדוח בניהמה על אלה בכו עיני ירדה דמעתי כיא רחק[ ממני]
מ[נחם משיב ]נפש היו בני שוממים[ כיא ]גבר אויב צדיק הוא א[דוני כיא]

(5Q6)
איכה ה,ב-ג נַחֲלָתֵנוּ נֶהֶפְכָה לְזָרִים בָּתֵּינוּ לְנָכְרִים.
יְתוֹמִים הָיִינוּ [וְ][אֵין] אָב אִמֹּתֵינוּ כְּאַלְמָנוֹת.
[נחלתנו נהפכה לזרי]ם בתינו לנוכריאם
יתומים [היינו אין] אב אמותינו לא בנות ואלמנות
איכה ה,י מִפְּנֵי זַלְעֲפוֹת רָעָב מ[פ]ני זלפות רעכ

תרגומים, פרשנות ודרש למגילה

התרגום הארמי למגילה

לספר איכה, כמו לשאר ספרי הכתובים, ישנו תרגום ארמי מאוחר, ככל הנראה מזמן הגאונים (מאות 7-8 לספירה). לשון התרגום היא ארמית-ירושלמית, והיא נושאת אופי מדרשי ולא מילולי. עם זאת, התרגום לפרק ג (קינת היחיד) הוא מילולי יותר וכמעט שאינו נוקט בדרשות.[69]

בניגוד למגילה שאינה מסגירה כמעט פרטים על אירועים היסטוריים שהתרחשו בחורבן (ראו בפסקה #פרטים מוכמנים), התרגום הארמי לאיכה, המשלב בתרגום הפסוקים משמעויות היסטוריות על פי אגדות ודרשות חז"ל. כך הוא נוקב לאורך כל התרגום בשמו של "נבוכדנצר רשיעא" (נבוכדנצר הרשע) כמחריב ירושלים, שם שהמגילה המקראית עצמה נמנעה מלאזכר.

התרגום הארמי מפרש את הפסוקים בהתאם לדרושת חז"ל. את הקינות הוא מייחס לירמיהו הנביא.[17] וכך את איכה א,יח "צַדִּיק הוּא ה' כִּי פִיהוּ מָרִיתִי" ואת איכה ד,כ "רוּחַ אַפֵּינוּ מְשִׁיחַ ה' נִלְכַּד בִּשְׁחִיתוֹתָם אֲשֶׁר אָמַרְנוּ בְּצִלּוֹ נִחְיֶה בַגּוֹיִם" הוא מפרש בהתאם כמכוון ליאשיהו[70] כמו כן את איכה ב,כ הוא מפרש כרומז להריגת זכריה.[71] וכך בעוד מספר מקומות.[72]

התרגום הארמי לא מהסס מלפרש מספר פסוקים על אירועים שהתרחשו בחורבן הבית השני. את הפסוק באיכה ה,יא "נָשִׁים בְּצִיּוֹן עִנּוּ בְּתֻלֹת בְּעָרֵי יְהוּדָה" הוא מפרש כמרמז הן על אירועי חורבן בית ראשון והן על אירועי חורבן בית שני.[73] כך גם את איכה א,יט "קָרָאתִי לַמְאַהֲבַי הֵמָּה רִמּוּנִי" הוא מפרש כרומז על חורבן בית ראשון בידי נבוכדנצר וחורבן בית שני בידי טיטוס ואספסיאנוס כחדא מחתא,[74] ואת איכה ד,טז "עוֹדֵינוּ תִּכְלֶינָה עֵינֵינוּ אֶל עֶזְרָתֵנוּ הָבֶל בְּצִפִּיָּתֵנוּ צִפִּינוּ אֶל גּוֹי לֹא יוֹשִׁעַ" הוא דורש על אלו שציפו כי העם הרומאי יביא להם את השלום.[75] כך גם את "אדום" המוזכרת במגילה (איכה ד,כא-כב) "שִׂישִׂי וְשִׂמְחִי בַּת אֱדוֹם יוֹשֶׁבֶת בְּאֶרֶץ עוּץ [...] פָּקַד עֲו‍ֹנֵךְ בַּת אֱדוֹם" הוא מפרש ככינוי ל"רומא".[76] בפירושו לפסוקים אלו, הוא מסגיר אגב תקופת חיבור ביזנטית.[77][78]

מדרשי אגדה

על מגילת איכה נכתבו מדרשים רבים. הקדום מבין קובצי המדרשים האלו הוא מדרש איכה רבה שנכתב בארץ ישראל.[79] חיבור מדרשי נוסף שחובר בימי הגאונים מכונה איכה זוטרתי.[80] כמו כן ישנם מספר קטעי פסיקתא על איכה; פסיקתא טו שבפסיקתא דרב כהנא, ופסיקתא כט-ל שבפסיקתא רבתי.

פרשנות למגילה

מספר פירושים חוברו למגילת איכה. בימי הביניים חובר פירוש על ידי רבי סעדיה גאון, הכולל תרגום וכן ביאור נרחב, והוא כונה על ידו "ספר המידות"[81]. שני פירושים קראיים חוברו אף הם באותה תקופה לספר, האחד מהקראי שלמה בן רותם, והשני ממחבר לא ידוע (אולי דוד בן בועז)[דרוש מקור]. רש"י, ראב"ע, רבי יוסף קרא, רלב"ג, יואל בן שועיב, יוסף כספי, אליעזר בן יהודה מוורמס, ישעיה בן אליהו מטראנו ועמנואל הרומי חיברו אף הם פירוש לספר. פירוש בערבית מאותה תקופה חובר על ידי תנחום הירושלמי.

מראשית העת החדשה חוברו פירושים על ידי רבי משה אלשיך (פירושו נקרא "דברים נחומים") ורבי יוסף טיטצאק. מתקופת ההשכלה חוברו פירושים על ידי לייב לבנשטיין, יואל בריל, הרש"ר הירש (בגרמנית), יצחק אשכנזי, ארליך ופרלס.

מהדורות מודרניות של פרשנות לאיכה הם "תנ"ך דעת מקרא" בעל גישה מסורתית, ו"עולם התנך" בעל גישה מחקרית עדכנית.

מבין הפירושים המדעיים, רבים נכתבו החל משנות ה-90 של המאה ה-20, וביניהם אלה של פרובאן (1991); ווסטרמן (1994); האנטר (1996); רנקמה (1998); לינאפלט (2000); גרטנסברגר (2001); ברלין (2002); דובס-אלסופ (2002); גארו והאוס (2004); סולטרס (2010); ורבים אחרים.

מנהגים

ביהדות

PikiWiki Israel 3429 9 av kotel
ליל תשעה באב בכותל המערבי (סוף שנות התשעים). ניתן לראות יהודים יושבים על הארץ ואומרים קינות (הימנעות מישיבה על כיסא היא חלק מנוהגי האבל ביום זה).
Wall of Solomon, c1880
יהודים אומרים קינות על יד הכותל
קריאה באיכה

במסורת היהודית פשט המנהג לקרוא את המגילה בציבור בליל תשעה באב, היום שנקבע לתענית על חורבן שני המקדשים, ויש הנוהגים אף לקוראה בבוקר למחרת, יום תשעה באב.

מנהג זה הוא מאוחר, ואינו מופיע במשנה או בתלמודים, (להבדיל מקריאת מגילת אסתר בפורים למשל), ומקורו הראשון הוא במסכת סופרים (יד, ג; יח, ד),. משום כך אין הלכות מיוחדות על קריאת המגילה. בתלמוד ירושלמי אמנם מתואר קריאה באיכה בתשעה באב, אולם לא כמנהג הלכתי.[13]

ברוב הקהילות נוהגים לקרוא את המגילה מתוך ספר מודפס וללא ברכה, בניגוד לקריאת מגילת אסתר שמקורה הוא קדום כבר בהלכה המשנאית. עם זאת, ישנן קהילות הנוהגות על פי דעת הגר"א לקרוא ממגילה הכתובה בדיו על קלף, ו(בלילה)לברך לפני כן: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על מקרא מגילה". הם לא מברכים ברכת שהחיינו כנהוג בקהילות אלו בקריאת שאר המגילות, משום שאין שמחה בקריאת איכה, ובמועד בו היא נקראת.

נגינה מסורתית לטעמי המקרא של איכה
נגינת טעמי המקרא של איכה (לפי סדר הטעמים).
להאזנה לקריאת איכה מסורתית בטעמים ראו בפסקה #קישורים חיצוניים במסגרת השמאלית.

טעמי המקרא של איכה נקראים במנגינה מלנכולית, השונה מטעמי המקרא של שאר ספרי המקרא. מנגינה זו משמשת בחלק מהקהילות גם לקריאת פסוקים עם משמעות של עצב במקומות אחרים במקרא (כמו ההפטרה של שבת חזון ומספר פסוקים במגילת אסתר). בקהילות החסידיות ישנו ניגון מיוחד (בשינויים קלים בין קהילה לקהילה) לפרק השלישי "אני הגבר" בעל האקרוסטיכון המשולש, המותאם לשלישיית פסוקים.

בנצרות

Holy sepulchre Anastasis
טקס המיסה הקתולי של "יום חמישי הקדוש" בכנסיית הקבר בעיר העתיקה בירושלים (2006). במהלך ימים אלו נהוג לקרוא מספר איכה ולזמר לחנים שלו

בכנסיות הנוצריות המערביות נהוג לקרוא ולשיר את פרקי איכה במהלך טקס ה-Tenebrae הנערך בשלושת הימים האחרונים של "השבוע הקדוש". ובהקשר זה אף נוצרו לחנים רבים לשם שירת האיכה בטקס ה-Tenebrae (ראו #במוזיקה)

Abbaye de Sorde-Piéta-20110616

בכנסייה האנגליקנית קוראים את איכה בתפילת הבוקר והערב בימי שני ושלישי של השבוע הקדוש ובתפילת הערב של "יום שישי הטוב".

בכנסייה הקופטית האורתודוקסית מזמרים את קינת היחיד, פרק ג' שבאיכה, בשעה השתים עשרה של "יום שישי הטוב", יום צליבת ישו, לזיכרון קבורתו של ישו.

איכה במוזיקה

הלחן של תומאס טאליס לאיכה.
Raval-lamentationes8300
סבסטיאן ראוואל - קינות ירמיהו 8300

מלחינים רבים כתבו מוזיקה לפסוקי מגילת איכה המושרים במהלך טקס ה-Tenebrae הנערך בשבוע הקדוש (ראו על כך בפסקה מנהגי איכה בנצרות).

להלן רשימה של חלק מהמלחינים שכתבו מוזיקה לאיכה, מסודרת לפי תקופות.

מלחינים מתקופת הרנסאנס

  • תומאס טאליס כתב מוזיקה לשתי קינות. המוזיקה כתובה לחמישה קולות, אם לקולות סולו ואם למקהלה, עושה שימוש מתוחכם בטכניקת החיקוי ומרשימה בכוח הביטוי שבה. נוסף לכך כתב טאליס, כמו מלחינים רבים אחרים, מוזיקה לטקסטים הבאים: Incipit Lamentatio Ieremiae Prophetae ("פתיחת הקינה של ירמיהו הנביא") ו-De Lamentatione Ieremiae Prophetae. הפסוק המסיים ""השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם", בנוסח הלטיני:Ierusalem Ierusalem, convertere ad Dominum Deum tuum ("ירושלים, ירושלים, שובי אל אדוני אלוהייך") מדגיש את רישומה הקודר והמלנכולי של המוזיקה.

טאליס השתמש בשני פסוקים עוקבים, אבל יצירותיו עצמאיות, למעשה, אם כי מקובל לשיר את שתיהן בזו אחר זו. הואיל ותפקידם הליטורגי של הפסוקים היה חופשי למדי, יכלו המלחינים לבחור כרצונם באילו פסוקים להשתמש, ומכאן המגוון הרחב של הטקסטים המופיעים ביצירות אלה.

  • אורלנדו לאסוס, מנציגיה הגדולים של המוזיקה הדתית במחצית השנייה של המאה ה-16. הצטיין הן בתפוקתו האדירה והן באיכות יוצאת הדופן של כתיבתו, ששילבה סגנונות רבים ושונים.[82]
  • תומאס לואיס דה ויקטוריה היה גדול המלחינים הספרדים במאה ה-16, קתולי אדוק, שכל יצירותיו היו כנסייתיות.[83]
  • ויליאם בירד נודע כ"אבי המוזיקה האנגלית", אחרון המלחינים האנגלים הגדולים שכתבו מוזיקה כנסייתית קתולית וראשון המלחינים של התקופה האליזבתנית, שהייתה תור הזהב למוזיקה החילונית. את המוזיקה הנשגבת ביותר שלו כתב לטקסטים לטיניים.[84] המוזיקה של מלחין זה למגילת איכה כמעט אינה מבוצעת כיום, הן משום שכתב אותה בראשית הקריירה שלו (בגיל 20 בלבד), והן משום שאחד הקולות חסר בכתב היד שנותר, וביצוע היצירה מחייב עריכה ושחזור.
  • ג'ובאני פיירלואיג'י דה פלסטרינה היה מלחין איטלקי, מגדולי המלחינים בתקופת הרנסאנס. פלסטרינה הרבה לכתוב מוזיקה דתית, ופסגת יצירותיו היו המיסות שלו, בהן "מיסה פפה מרצ'לי" הידועה, שהוקדשה לאפיפיור מרקלוס השני ובכתיבתה סתר פלסטרינה את טענת הקונטר-רפורמציה, כי הפוליפוניה מבליעה את הטקסט הדתי. בזכות יצירה זו יש הרואים בפלסטרינה את "מושיע המוזיקה הכנסייתית".[85]
  • סבסטיאן ראוואל - מלחין ספרדי שהיה פעיל רוב חייו באיטליה, כתב מוזיקה דתית וחילונית, ווקאלית ואינסטרומנטאלית. בין השאר כתב את "קינות ירמיהו", ברומא בשנת 1594.[86]

מלחינים נוספים מתקופת הרנסאנס שכתבו מוזיקה לפסוקי איכה הם רוברט וייט, Alfonso Ferrabosco the elder ועוד.

מלחינים מתקופת הבארוק

  • פרנסואה קופרן, מלחין צרפתי, מנציגיה המובהקים של תקופת הבארוק בשיאה, בן למשפחת מוזיקאים ותיקה. בחצר לואי החמישה-עשר חיבר בין השאר את יצירתו החשובה, Leçons de ténèbres ("דרשות הצללים"), הכוללת טקסטים שונים, בהם פסוקים ממגילת איכה.
  • מארק-אנטואן שרפנטייה, מלחין צרפתי, שהושפע בראשית דרכו, עקב לימודיו אצל ג'אקומו קריסימי, מן המוזיקה האיטלקית, נטייה שהשפיעה על קבלת המוזיקה שלו בחברה הצרפתית. בהמשך הרבה לכתוב מוזיקה כנסייתית קתולית, בין השאר "דרשות הצללים" (Leçons de ténèbres) שהטקסט שלה כולל פסוקים ממגילת איכה.
  • יאן דיסמאס זלנקה, מלחין בארוק צ'כי, כתב גם הוא מוזיקה ל"דרשות הצללים".

מלחינים מן המאה ה-20

מלחינים מודרניים נוספים שכתבו מוזיקה לאיכה הם: המלחין האנגלי אדוארד ביירסטו , המלחין הקנדי פיטר טוגני ואחרים.

ראו גם

עיינו גם בפורטל:
פורטל תנ"ך

לקריאה נוספת

ערכים אנציקלופדיים

מבואות לספר איכה

  • (גישה מחקרית) פרופסור יעקב קליין, מבוא ופירוש לאיכה, בכרך כ"ב: "מגילות", מהדורת עולם התנ"ך, הוצאת דודזון־עתי, ירושלים - רמת גן 1987. (עמודים 108-116)
  • (גישה מסורתית) יחיאל צבי מושקוביץ, מבוא ופירוש לאיכה, בתוך כרך י"ז - "חמש מגילות", בסדרת תורה נביאים וכתובים עם פירוש דעת מקרא, יצא לאור על ידי "האגודה להוצאת תנ"ך עם פירוש מסורתי" מיסודם של משרד הדתות ומוסד הרב קוק, הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים, תש"ל, 1970.

מהדורות מפורשות למקרא

  • (גישה מחקרית) פרופסור יעקב קליין, כרך כ"ב: "מגילות", מהדורת עולם התנ"ך, הוצאת דודזון־עתי, ירושלים - רמת גן 1987.
  • (גישה מסורתית) יחיאל צבי מושקוביץ, כרך י"ז - "חמש מגילות", בסדרת תורה נביאים וכתובים עם פירוש דעת מקרא, יצא לאור על ידי "האגודה להוצאת תנ"ך עם פירוש מסורתי" מיסודם של משרד הדתות ומוסד הרב קוק, הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים, תש"ל, 1970.
  • ‬מהדורת הרטום ("קאסוטו"), כרך 13: "חמש מגלות", תשי"ז.
  • מהדורת שמואל לייב גורדון, כרך 17: "חמש מגלות", מהדורה מחודשת ומתוקנת, תל אביב, 1992. (מהדורה ראשונה: וורשה, תרע"ד 1914)
  • (גישה מחקרית) יאיר זקוביץ ואביגדור שנאן, מגילת איכה - פירוש ישראלי חדש, ידיעות ספרים, 2017.

ספרי מבואות למקרא (ארכאיים)

ספרות אחרת

  • (גישה מסורתית) ישראל רוזנסון, מסכת מגילות, הוצאת בית עלים.

מאמרים

קישורים חיצוניים

עיינו גם בפורטל:
פורטל תנ"ך

(מולטימדיה)

האזנה למגילת איכה בניגון מסורתי (בוויקישיתוף)

איכה פרק א
איכה פרק ב
איכה פרק ג
איכה פרק ד
איכה פרק ה
לעזרה בהפעלת הקבצים

מגילת איכה ברשת

פרשנות לאיכה ברשת

אחר

הערות שוליים

  1. ^ הגמרא במסכת בבא בתרא דף ט"ו עמוד א "ירמיה כתב ספרו וספר מלכים וקינות (איכה)"
  2. ^ ראו בהרחבה בפסקה #שם החיבור.
  3. ^ יוסף בן מתתיהו, אוסביוס מקיסריה והירונימוס מונים כולם כ"ב ספרים למקרא, "כנגד כ"ב אותיות האלפא ביתא". הירונימוס מציג אף את שמות הספרים הנמנים, כאשר הוא מחבר את איכה לירמיהו ואת רות לשופטים.
  4. ^ 4.0 4.1 "סידרן של כתובים: רות וספר תהלים ואיוב ומשלי, קהלת שיר השירים וקינות, דניאל ומגילת אסתר, עזרא ודברי הימים". (תלמוד בבלי, בבא בתרא, יד,ב).
  5. ^ בגמרא בבא בתרא י"ד, ב
  6. ^ בקודקסים מהמאה ה-10-11 לספירה הוא מכונה עדיין "קינות", כך גם בספרות חז"ל והגאונים. אף הרמב"ם (1138-1204) מכנה זאת עדיין "קינות" ("ועליו הוא אומר בקינות (איכה ב,ח) 'ויאבל חיל וחומה'", משנה תורה, ספר עבודה, הלכות בית הבחירה, ה,ב[ג).
  7. ^ לא ידוע בבירור באיזו תקופה חוברה, החוקרים משערים שהיא חיבור ירושלמי שחובר לאחר התלמודים, ולאחר חיבור מסכת ספר תורה וחיבור בבלי הקרוי "מסכת סופרים ב". היא מצוטטת בבירור לראשונה בדברי ר' אליהו מכיר (ראו מהדורת הייגער, 1937)
  8. ^ מסכת סופרים, הלכה יד, א (מהדורת היגער, 1937, עמ' 251). עם זאת, יצויין כי באחד מכתבי היד (כתב יד אדלר 3861) נכתב "קינות" ולא "איכה".
  9. ^ מסכת סופרים, הלכה יח,ה (מהדורת היגער, 1937, עמ' 315).
  10. ^ הירונימוס, בהקדמה למלכויות. הוא מוסר כי בכתב העברי ישנן חמש אותיות כפולות - (מנצפך), וכנגדם חמישה ספרים כפולים בקאנון היהודי (שני ספרים לפי תפיסתו, בקאנון היווני, המוחזקים כספר אחד בידי העבריים: שמואל א-ב, מלכים א-ב, דברי הימים א-ב, עזרא ונחמיה, ירמיהו ואיכה ("cinoth"). ובנוסח המקור בלטינית: samuhel, malachim, dabreiamin, ezras, hieremias cum cinoth.
  11. ^ כך למשל מצוין שמה בקודקס סינאיטיקוס (330-350 לספירה): "θρηνοι ιερεμιου". (מקור: folio: xlii v)
  12. ^ "אמרו ליה ליהויקים, כתב ירמיה ספר קינות" (תלמוד בבלי, מסכת מועד קטן כו,א). רבי הוה נקיט ספר קינות וקא קרי בגויה (תלמוד בבלי, מסכת חגיגה, ה,ב.).
  13. ^ 13.0 13.1 "רבי ורבי חייא רבא ור' ישמעאל בי רבי יוסה היו יושבין ופושטין במגילת קינות ערב תשעה באב [...]" (תלמוד ירושלמי, מסכת שבת, עט,א [פרק טז הלכה א]).
  14. ^ "הרואה [...] קינות [=בחלום] ידאג מן הפורענות [...]" (תלמוד בבלי, מסכת ברכות נז,ב), "וקורא בקינות באיוב ובדברים הרעים שבירמיה" (תלמוד בבלי, מסכת תענית, ל,א), "סידרן של כתובים: רות וספר תהלים ואיוב ומשלי קהלת שיר השירים וקינות דניאל ומגילת אסתר עזרא ודברי הימים" (תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא יד,ב), "[...] ירמיה כתב ספרו וספר מלכים וקינות [...]" (תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, טו,א).
  15. ^ 15.0 15.1 נוסח המקור היווני: ΚΑΙ ἐγένετο μετὰ τὸ αἰχμαλωσθῆναι τὸν ᾿Ισραήλ, καὶ ῾Ιερουσαλὴμ ἐρημωθῆναι, ἐκάθισεν ῾Ιερεμίας κλαίων, καὶ ἐθρήνησε τὸν θρῆνον τοῦτον ἐπὶ ῾Ιερουσαλὴμ καὶ εἶπε· (ΘΡΗΝΟΙ ΙΕΡΕΜΙΟΥ)‎
  16. ^ 16.0 16.1 נוסח המקור הלטיני: Et factum est, postquam in captivitatem redactus est Israel, et Ierusalem deserta est, sedit Ieremias propheta flens, et planxit lamentatione hac in Ierusalem, et amaro animo suspirans, et eiulans dixit. (Lamentationes Prologus)
  17. ^ 17.0 17.1 17.2 נוסח המקור הארמי: "אמר ירמיהו נביא וכהנא רבא: איכדין יתגזר על ירושלם ועל עמהא לאתדנא בתירוכין, ולמספד עלויהון 'איכה'" (תרגום חופשי: "אמר ירמיהו הנביא והכהן הגדול: איכה נגזר על ירושלים ועל עמה לדון בגירושין ולהספיד עליהם 'איכה' "). (תרגום איכה, א,א).
  18. ^ מצוטט אצל אוסביוס מקיסריה, Historia Ecclesiastica (ההיסטוריה הכנסייתית) ו:25, פירוש על תהילים א.
  19. ^ adversus haereses, ה,6.
  20. ^ "ירמיה כתב ספרו (=ספר ירמיהו) וספר מלכים וקינות" (תלמוד בבלי, בבא בתרא, טו,א), "ועליה קונן ירמיה (איכה ב,כ) 'אם תאכלנה נשים פרים עללי טפוחים'" (תלמוד בבלי, יומא, לח,ב), "ועליהן קונן ירמיה (איכה, א', ט"ז) 'על אלה אני בוכיה עיני עיני יורדה מים'" (תלמוד בבלי, גיטין, נח,א).
  21. ^ כך למשל הרמב"ם (1138-1204): "הוא שירמיהו אומר (איכה ג,לח) 'מפי עליון לא תצא, הרעות והטוב'" (משנה תורה, ספר המדע, הלכות תשובה, ה,ג).
  22. ^ למשל: יהודה לייב בן זאב (1764-1811), מבוא אל מקראי קודש, וינה 1810. עמ' צב-צג. אהרן בן וואלף, "מגילת איכה עם תרגום אשכנזי וביאור", בתוך: נתיבות השלום - באור ר' משה מנדלסון על התורה, ירושלים תשלד 1974. עמ' קפט-רו.
  23. ^ 23.0 23.1 23.2 23.3 23.4 פרופסור יעקב קליין, "מחבר המגילה וזמנו", בתוך ה"הקדמה למגילת איכה" במהדורת "עולם התנ"ך", כרך "מגילות", עמוד 116.
  24. ^ הנוסח במקור (ביוונית):
    "Ἱερεμίας δὲ ὁ προφήτης ἐπικήδειον αὐτοῦ συνέταξε μέλος [θρηνητικόν], ὃ καὶ μέχρι νῦν διαμένει" ([1])
  25. ^ משה צבי סגל, מבוא המקרא, (עמ' 698)."מסורת זו [...] וכנראה היא נרמזת כבר בספר דברי הימים ב', פרק ל"ה, פסוק כ"ה [...] הרמז בפסוק זה הוא לאיכה, ד', כ' שכל הקדמונים פירשו על מותו של יאשיהו במגידו".
  26. ^ שמעון ברנפלד, מבוא לכתבי הקודש, כרך ג, (עמוד קל"ה). "סעד למסורת זו הוא בזה שנמצא בספר דברי הימים ב [...]".
  27. ^ ""ויקונן ירמיהו על יאשיהו" היכן פירושו של דבר? "רוח אפינו משיח ה' [...]" (איכה ד)" (תוספתא, מסכת תענית, ב,י) וברוח זו נדרש בתלמוד בבלי, מסכת תענית, כב,ב ("כי הוה ניחא נפשיה חזא ירמיהו שפוותיה דקא מרחשן אמר שמא ח"ו מילתא דלא מהגנא אמר אגב צעריה. גחין, ושמעיה דקא מצדיק עליה דינא אנפשיה, אמר (איכה א) צדיק הוא ה' כי פיהו מריתי. פתח עליה ההיא שעתא: (איכה ד) 'רוח אפינו משיח ה' '") ומדרש איכה רבתי א,נג
  28. ^ ברנפלד, סגל ואחרים
  29. ^ שמעון ברנפלד, מבוא לכתבי הקודש - מבוא ספרותי היסטורי לכתבי הקודש, כרך ג', הוצאת "דביר", ברלין תרפ"ד 1924, עמ' קלו
  30. ^ אַל-תִּבְכּוּ לְמֵת וְאַל-תָּנֻדוּ לוֹ בְּכוּ בָכוֹ לַהֹלֵךְ כִּי לֹא יָשׁוּב עוֹד וְרָאָה אֶת-אֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ.
  31. ^ [2], [3]
  32. ^ ראו גם ספר ירמיהו, פרק ז', פסוק כ"ט; ספר ירמיהו, פרק ט', פסוק י"ט
  33. ^ אישים נוספים, מלבד ירמיהו, המתוארים במקרא כמחברי קינות הם הנביאים יחזקאל (יחזקאל, י"ט, א'; י"ד; יחזקאל, כ"ו, י"ז; יחזקאל, כ"ז, ב'; ל"ב; יחזקאל, כ"ח, י"ב; יחזקאל, ל"ב, ב'; ט"ז) ועמוס (עמוס, ה', א').
  34. ^ וכך דורשים חז"ל בתלמוד הבבלי: "'וַיְהִי כִּקְרוֹא יְהוּדִי שָׁלֹשׁ דְּלָתוֹת וְאַרְבָּעָה, יִקְרָעֶהָ בְּתַעַר הַסֹּפֵר וְהַשְׁלֵךְ אֶל הָאֵשׁ אֲשֶׁר אֶל הָאָח [...]' (ירמיהו, ל"ו, כ"ג). מאי "שלש דלתות וארבעה"? אמרו ליה ליהויקים: כתב ירמיה ספר קינות. אמר להו: מה כתיב ביה? [...] אמר להו: מאן אמרה? (ענו לו) 'כִּי ה' הוֹגָהּ עַל רֹב פְּשָׁעֶיהָ'. מיד קדר כל אזכרות שבה ושרפן באש" (תלמוד בבלי, מועד קטן, כו,א).
    בנוסף, מדרש איכה רבתי ג,א דורש את הנאמר בהמשך הפרק (ירמיהו, ל"ו, ל"ב) "וְעוֹד נוֹסַף עֲלֵיהֶם דְּבָרִים רַבִּים כָּהֵמָּה.", כרומזים לקינה השלישית המכילה את מניין הפסוקים של שלוש הקינות האלפביתיות האחרות (א,ב,ד) (66 פסוקים בסך הכל, כנגד שלושה פרקים המכילים כל אחת 22 פסוקים).
  35. ^ "ואיננה המגלה הנשרפת על יד יהויקים, כי לא נמצא שני דברי השם אשר הם בספר ירמיה חקוקים. וכן כתוב: "קח לך מגלת ספר, וכתבת אליה את כל הדברים אשר דברתי אליך, על ישראל ועל יהודה ועל כל הגוים". ועוד כתוב: "מדוע כתבת עליה לאמר: בא יבא מלך בבל ותשחית את הארץ הזאת". ואין במגילת ספר איכה זכר בבל ולא מלכה." (האבן עזרא בהקדמתו לספר איכה)
  36. ^ יהודה לייב בן זאב, מבוא אל מקראי קודש, וינה 1810, עמ' צב-צג. ואחרים
  37. ^ "מכל מקום, לפי השערת חוקרים שונים, מדובר כאן בקובץ, שהיה הבסיס הקדום הראשון של אוסף נבואות ירמיהו, והוא התפתח והיה לספר ירמיה שלפנינו." (פרופסור יאיר הופמן, "פרשת המגילה ושאלת התגבשותו של ספר ירמיה", בתוך: מהדורת "עולם התנ"ך", כרך: ירמיהו, פרק ל"ו, עמוד 168.)
  38. ^ אך לדעת אלו אשר סוברים ש"משיח ה'" הוא יאשיהו אין קושיה מגילת איכה #קינת ירמיהו על יאשיהו
  39. ^ 39.0 39.1 39.2 39.3 שרירא, עמ' 200.
  40. ^ משה צבי סגל, מבוא המקרא חלק ד' עמודים 698-701.
  41. ^ 41.0 41.1 "הרושם המתקבל מצרוף החומר המקראי והבתר מקראי הוא שהאקרוסטיכון האלפביתי הוא פיתוח פיוטי מאוחר בימי בית-שני. ואף על פי כן ייתכן שהתמונה הזאת מעוותת משום מיעוט ידיעותינו" (אלכסנדר רופא, מבוא לספרות המקרא, הוצאת כרמל, 2006. (עמ' 318))
  42. ^ שרירא, עמ' 199, ואחרים.
  43. ^ ברנפלד, עמ' קנה.
  44. ^ ראו איכה רבה (פתיחתא כח) שירמיה כתב את מגילת איכה בשנת ארבע ליהויקים.
  45. ^ יצוין כי פסוק זה בנוסח המסורה אף חריג לסדר אקרוסטיכון האלף-בית שבמגילה, ס-פ-ע-צ. אולי יש בכל אלו כדי להעיד על עריכה מאוחרת או חריגה. וראו בפסקה #הקדמת האות פ' לאות ע'
  46. ^ חז"ל כינו זאת "אלף בית (של איכה)". ("אמר רבי יוחנן מפני מה לקו באל"ף בי"ת מפני שעברו על התורה שניתנה באל"ף בי"ת", תלמוד בבלי, סנהדרין, קד,ב, "רבי ורבי חייא רבא ור' ישמעאל בי רבי יוסה היו יושבין ופושטין במגילת קינות ערב תשעה באב שחל להיות בשבת מן המנחה ולמעלה. ושיירו בה אל"ף בי"ת אחד [...]" תלמוד ירושלמי, מסכת שבת, עט,א [פרק טז הלכה א])
  47. ^ R. B. Salters, Lamentations: A Critical and Exegetical Commentary (International Critical Commentary), New York: T&T Clark, 2011, p. 11
  48. ^ 48.0 48.1 זמין לצפייה באתר codex sinaiticus.
  49. ^ ראו את נוסח הוולגטה הלטיני לאיכה באתר הוותיקן
  50. ^ בקינה הראשונה בנוסח המסורה שבידינו מופיעה האות פ' לאחר האות ע', ויש שתלו בשל כך שפרק א' חובר על ידי מחבר אחר (שרירא, עמ' 199, ואחרים) אולם ביריעה המכילה את פרק א' שנמצאה בקומראן (4Q111), המתוארכת למאה הראשונה לספירה, מופיעה האות פ' (עמודה 3 שורות 7-8) לפני האות ע' (עמודה 3 שורות 9-10) (ראו: Cross, Frank Moore, "Studies in the structure of Hebrew verse : the prosody of Lamentations 1:1-22", The Word of the Lord Shall Go Forth, 1983. (עמוד 148)).
    יצוין גם, כי בנוסח כתב יד קודקס סינאיטיקוס היווני (זמין לצפייה כאן) מופיע בפרקים א-ב המופיעים בקודקס הסדר הרגיל, ע' קודמת לפ'. (שאר הפרקים לא שרדו בקודקס זה, וסביר להניח שגם שם נשמר הסדר הרגיל).
  51. ^ * "פָּצוּ עָלַיִךְ פִּיהֶם (איכה, ב', ט"ז): אמר רבא (רבה), אמר ר' יוחנן: בשביל מה הקדים פ"א לעי"ן? בשביל מרגלים, שאמרו בפיהם מה שלא ראו בעיניהם" (תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ק"ד, עמוד ב')
    • "פָּצוּ עָלַיִךְ פִּיהֶם כָּל-אֹיְבַיִךְ (איכה, ב', ט"ז): מפני מה הקדים פ"ה לעי"ן? לפי שהן אומרים בפה מה שלא ראו בעין, לפיכך הקדים פ"ה לעי"ן" (מדרש איכה רבה, מהדורת ש' בובר, וילנה תרנ"ט, ב טז, עמ' 119)
    • "פַּלְגֵי-מַיִם תֵּרַד עֵינִי (איכה, ג', מ"ח): למה הקדים פ"א לעי"ן, שהיו אומרים בפיהם מה שלא ראו בעיניהם" (מדרש איכה רבה, מהדורת ש' בובר, וילנה תרנ"ט, ג מח, עמ' 138)
  52. ^ "בשלוש הקינות האמצעיות באה האות פ"א לפני העי"ן, ולא נתפרשה סיבת הדבר. יש אומרים שהיתה שיטה כזאת בסדר א"ב, שהקדימו פ"א לעי"ן (עי' ז' יעבץ, סדור 'עבודת הלבבות', בפרושו לתה' פרק לד וב'צפונות המקרא' לא' וקסלר).[...]" (איכה עם פירוש דעת מקרא, מאת: י"צ מושקוביץ, ירושלים תשל"ג, מבוא, עמ' 5, הערה 11)
  53. ^ שמואל אחיטוב, הכתב והמכתב, עמ' 225-228, 238
  54. ^ משלי ל"א, באקרוסטיכון "אֵשֶׁת-חַיִל מִי יִמְצָא", בתרגום השבעים היווני פסוק כ"ו ( פִּיהָ פָּתְחָה בְחָכְמָה וְתוֹרַת חֶסֶד עַל-לְשׁוֹנָהּ) מופיע לפני פסוק כ"ה (עֹז-וְהָדָר לְבוּשָׁהּ וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן).
  55. ^ קליין, עולם התנ"ך, חמש מגילות, עמ' 122
  56. ^ 56.0 56.1 קליין, עולם התנ"ך, חמש מגילות, עמ' 124
  57. ^ קליין, עולם התנ"ך, חמש מגילות, עמ' 139
  58. ^ קליין, עולם התנ"ך, חמש מגילות, עמ' 140
  59. ^ קליין, עולם התנ"ך, חמש מגילות, עמ' 146
  60. ^ קליין, עולם התנ"ך, חמש מגילות, עמ' 148
  61. ^ קליין, עולם התנ"ך, חמש מגילות, עמ' 158
  62. ^ The Dead Sea scrolls II p 1130
  63. ^ The Dead Sea scrolls I p 486
  64. ^ Tal Ilan, "Gender and Lamentations: 4Q179 and the Canonization of the Book of Lamentations", lectio difficilior 2008:2, 2008. (עמודים {{{6}}})
  65. ^ The Dead Sea scrolls II p 992
  66. ^ 66.0 66.1 לבחינת ההשוואות בין מגילה זו לנוסח המסורה ראו Cross, Frank Moore, "Studies in the structure of Hebrew verse : the prosody of Lamentations 1:1", The Word of the Lord Shall Go Forth, 1983. (עמודים 130-155)
  67. ^ ראו כאן לקטעי כתבי יד ממגילת איכה באוסף קיימברידג', למשל.
  68. ^ החלקים ששרדו מהספר באתר "כתר ארם צובא"
  69. ^ למעט בפסוקים כח, לג, לז, לח, מט, נא
  70. ^ אמר ה'במימר לעמא בית ישׂראל דלא יעבר קטלין בחרבא בארעהון אזל יאשׁיה מלכא שׁלף חרבא על פרעה חגירא בבקעת מגדו דלא אתפקד ולא תבע אולפן מן־קדם ה' בכין רגמו רגומיא גירין למלכא יאשׁיה ומית ועד־לא נפקת נשׁמתיה הוה רחישׁ בשׂפותיה וכן אמר זכאה הוא ה' ארום עברית על מימריה שׁמעו כען כל עממיא הספידו דאספיד ירמיה על יאשׁיה וחמו כאבי דבתר מותיה בתולתי ועולמי אזלו בשׁביא. [...] מלכא יאשיה דהוה חביב לנא כנשמת רוח חיין דבאפנא דהוה משיח ה' איתפס במצד בחיבוליהון דמצראי דהוינא אמרין עלוהי בטלל זכותיה ניחי ביני עממיא.
  71. ^ אמרת ירושׁלם כד אתמסרת ביד נבוכדנצר קריתי למרחמי בני עממיא דגזרית קיים להון די יסייעוני ואינון חכימין מנאי ואתהפיכו לחבלא יתי הינון רומאי דעלו עם טיטוס ואספסינוס רשׁיעא ובנו כרכומין על ירושׁלם כהניא וסביא בגו קרתא אתנגידו מן כפנא ארום תבעו סעיד לחמא למיכלהון ויקיימון ית נפשׁתהון
  72. ^ למשל איכה א,ב-ה; ה,ה
  73. ^ נשיא דמתנסבן לגבר בציון אתעניו מן רומאי בתולתא בקרוי יהודה מאומא כסדאי.
  74. ^ "אמרת ירושׁלם כד אתמסרת ביד נבוכדנצר קריתי למרחמי בני עממיא דגזרית קיים להון די יסייעוני ואינון חכימין מנאי ואתהפיכו לחבלא יתי הינון רומאי דעלו עם טיטוס ואספסינוס רשׁיעא ובנו כרכומין על ירושׁלם כהניא וסביא בגו קרתא אתנגידו מן כפנא ארום תבעו סעיד לחמא למיכלהון ויקיימון ית נפשׁתהון", תרגום ארמי לאיכה א,יט.
  75. ^ עוד ספאן עיננא לאסתכלא לסייענא דהוינא מתינן לרומאי ואתהפיך לנא להבלו בסכותנא דאסתכינא לרומאי דאינון עמא דלא יפרוק", תרגום ארמי לאיכה ד,טז.
  76. ^ חדיאן ובועי קושטנטינא קרתא דאדום ועמא דביסרין דיתבא בארעא ארמוניא [...] אסער עויתיך קרתא דרומי
  77. ^ קושטנטינא, ביסרין, ארמוניא.
  78. ^ ;תרגום איכה ברשת* ראו באתר The Comprehensive Aramaic Lexicon Project (CAL)* מהדורה חלקית מופיעה באתר ויקיטקסט.
  79. ^ ראו על המדרש כאן
  80. ^ יצא לאור, בין היתר, על ידי בובר בשנת תרנ"ד על פי כתב יד די רוסי 261.
  81. ^ הפירוש פורסם על פי קטעי גניזה, בהוצאת "האוצר", ירושלים, תשע"ח.
  82. ^ ג'ון סטנלי, מוזיקה קלאסית, עמ' 58
  83. ^ ג'ון סטנלי, מוזיקה קלאסית, עמ' 59
  84. ^ ג'ון סטנלי, מוזיקה קלאסית, עמ' 60
  85. ^ ג'ון סטנלי, מוזיקה קלאסית, עמ' 57
  86. ^ סטיבן לדבטר, מילון גרוב למוזיקה ומוזיקאים אונליין
  87. ^ ג'ון סטנלי, מוזיקה קלאסית, עמ' 227
  88. ^ נורמן לברכט, "אנציקלופדיה למוזיקה של המאה עשרים", עמ' 710
איגרת ירמיהו

איגרת ירמיהו, אחד מן הספרים החיצוניים לתנ"ך ומיוחס לנביא ירמיהו ששלח אותו כביכול לעתידים לגלות בבלה. באיגרת 72 פסוקים.

איגרת ירמיהו כלולה בביבליה של הכנסייה הרומית והיוונית ובכתבי יד של תרגום השבעים הוא נכלל יחד עם מגילת איכה וספר ברוך בספר ירמיהו. בתרגום התנ"ך של לותר כלולה האיגרת כפרק שישי של ספר ברוך. חלק מהאגרת, בנוסח יווני, נמצא במגילות ים המלח.

איכה רבה

מדרש איכה רבה, הוא חיבור דרשני המציג פירושים ודרשות סביב פרקיה ופסוקיה של מגילת איכה המקראית, שעניינה קינות על חורבן בית המקדש והאסונות שהתלוו לחורבן זה.

אלגיה

אֶלֵגְּיָה (מלועזית: Elegy) הוא מונח שבמקורו ציון משקל שירי מסוים, ובהמשך קיבל שתי משמעויות נוספות. המובן הראשון הוא של סוג של פואמה, לרוב פואמת אבל, פואמה עם מחשבות על אדם שמת או על עצב בכלל, או על עניין מוזר או מסתורי למחבר. משמעות נוספת של המונח אלגיה היא יצירה מוזיקלית בעלת מקצב עצוב או רציני.

דוגמה לאלגיה, היא מגילת איכה, המקוננת על חורבן ירושלים.

חמש מגילות

חמש מגילות הוא הכינוי לחטיבה של חמישה ספרים המופיעים, על פי נוסח המסורה, בחלק הכתובים של התנ"ך. במרבית המהדורות הנדפסות, מקומו של קובץ זה הוא מיד לאחר שלושת ספרי אמ"ת (איוב, תהילים ומשלי). קובץ זה כולל שני ספרי פרוזה (רות ואסתר) ושלושה הכתובים על דרך השירה (שיר השירים, איכה וקהלת).

יאשיהו

יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה היה בנו של אמון מלך יהודה מאשתו יְדִידָה בַת עֲדָיָה מִבָּצְקַת. הוא נמשח למלך בגיל שמונה, לאחר שאביו נרצח על ידי מתנקש. במסורת היהודית מתוארכת מלכותו מ-640 לפנה"ס עד ל-609 לפנה"ס - (המאה השביעית לפנה"ס). בשל היחלשות האימפריה האשורית, התרחבו ככל הנראה בתקופתו שטחי הממלכה והתחזקה עצמאותה המדינית. כמו כן, הוא הנהיג רפורמה דתית מרחיקת לכת. נהרג בקרב עם מצרים שהתרחש במגידו.

ימי בין המצרים

יְמֵי בֵּין הַמְּצָרִים הם שלושת השבועות שבין צום שבעה עשר בתמוז (היום שבו הובקעה חומת ירושלים) לצום תשעה באב (היום שבו חרב בית המקדש).

ימים אלה מציינים את ימי הצרה והמצוקה הקשורים לחורבן בית המקדש הראשון והשני, וחלים בהם דיני אבלות ההולכים ומחמירים ככל שקרבים לתשעה באב.

בשלוש השבתות של ימי בין המצרים קוראים לאחר קריאת התורה שלוש הפטרות העוסקות בפורענות ובעונשים שיבואו על חטאי העם. הפטרות אלו מכונות "תלת דפורענותא", ובשבע השבתות שאחריהן קוראים הפטרות המכונות "שבע דנחמתא".

ללכת שבי אחרייך

ללכת שבי אחרייך הוא שיר שכתב אהוד מנור, הלחינה ועיבדה נורית הירש ושרה אילנית בתקליט הסולו השני שלה לאחר פירוק הצמד אילן ואילנית. השיר התפרסם בשנת 1974 והגיע למקום ה-24 במצעד העברי של קול ישראל, והיא אף זכתה בתואר זמרת השנה.

השיר הוא שיר אהבה למדינה שנועד לנחם בתקופת המשבר לאחר מלחמת יום כיפור. בביצועו המקורי השתתפו חברי שלישיית צבע טרי. בתחילת הפזמון החוזר כללה נורית הירש ציטוט מוזיקלי קצר מתוך התקווה.

אהוד מנור מצטט בבית השלישי של השיר את הפיוט "יעלה תחנוננו" הפותח את הסליחות לליל יום הכיפורים במנהג אשכנז:

מקור הביטוי הוא תנ"כי: "עולליה הלכו שבי לפני צר..." (מגילת איכה, פרק א', פסוק ה'). כפשוטו - ליפול בשבי, בהשאלה - להיות כרוך אחרי מישהי כשבוי.

מאיגרא רמא לבירא עמיקתא

מֵאִיגָּרָא רָמָא לְבֵירָא עַמִּיקְתָא הוא ביטוי ארמי שהשתרש בשפה העברית, ומשמעותו המילולית היא "מגג גבוה לבור עמוק".

הביטוי משמש בהשאלה לתיאור השינוי החד במעמדו של אדם או דבר שירדו ממעמד גבוה ומכובד לשפל המדרגה.מקורו של הביטוי בתלמוד, המספר על רבי יהודה הנשיא שהחזיק בידו את מגילת איכה, שבה קרא. כאשר הגיע לכתוב "הִשְׁלִיךְ מִשָּׁמַיִם אֶרֶץ תִּפְאֶרֶת יִשְׂרָאֵל" נפל הספר מידיו והוא קרא: "מאיגרא רם לבירא עמיקתא". על אף שבמקור מופיע התואר "רם", (ללא א' מיידעת), הנוסח שהשתרש הוא הצורה המיודעת: מאיגרא רמא.

רש"י מפרש את ההקשר של הביטוי: "כמה גדולה נפילה זו, אין לך גבוה ובור עמוק כמשמים לארץ". משמע, אם הנפילה מגג לבור עמוק היא חדה, הנפילה משמים לארץ, על אחת כמה וכמה.

מגילת השואה

מגילת השואה הן שמן של מספר יצירות ספרותיות, שנכתבו במטרה לשמר את זכר השואה. מגילות השואה נכתבו על מנת להוות חלק מסדר התפילות, במטרה שיקראו ביום השואה מדי שנה בשנה, בדומה לקריאת מגילת איכה בליל תשעה באב. כותבי המגילות ניסו לכתוב טקסט דתי אשר יטמיע את זיכרון השואה בחיים הדתיים וכך יבטיח כי אסון השואה לא ישכח.

בשנות ה-80 של המאה ה-20 נעשה ניסיון של רבנים אורתודוקסים בישראל לגבש "סדר תפילות ליום השואה". סדר זה שולב בסידור "ואני תפילתי" בהוצאת התנועה המסורתית בישראל. גם סידור "שים שלום" שפורסם בארצות הברית הכיל גרסה של סדר תפילות זה.

משה טייטלבוים (הראשון)

רבי משה טייטלבוים (ה'תקי"ט 1758 − כ"ח בתמוז ה'תר"א, 1841) היה רב בשאטוראליאויהיי שבהונגריה, מראשי מפיצי החסידות בהונגריה ואבי שושלת סיגט-סאטמר. מכונה הישמח משה על שם ספרו.

עשרה בטבת

עשרה בטבת הוא אחד מארבעת ימי תענית יהודיים לזכר חורבן בית המקדש. יום זה חל בתאריך העברי שבו בשנת 588 לפנה"ס, החל המצור של נבוכדנצר מלך בבל על ירושלים. המצור הסתיים כעבור שנה וחצי בחורבן ממלכת יהודה, חורבן העיר ירושלים וחורבן בית המקדש הראשון.

מאז שנת 1950, יום זה מצוין במדינת ישראל גם כיום הקדיש הכללי לזכר חללי השואה שיום מותם לא נודע.

פרשת דברים

פָּרָשַׁת דְבָרִים היא פרשת השבוע הראשונה בספר דברים. היא מתחילה בתחילת הספר (א', א') ומסתיימת בפרק ג', פסוק כ"ב.

מפרשה זו ועד סוף ספר דברים, מדבר משה עם בני ישראל על הדרך שעשו במדבר ועל האתגרים הצפויים להם בכניסה לארץ. דברים אלו נאמרים בערבות מואב, תחנתם האחרונה במדבר, בשנה הארבעים ליציאת מצרים, מא' בשבט ועד למותו של משה בז' באדר.

את פרשת דברים קוראים תמיד בשבת שלפני תשעה באב, ועל שם ההפטרה שבת זו נקראת "שבת חזון". יש קהילות שבהן קוראים את אחד מן הפסוקים בפרשה, הפותח במילה "איכה", במנגינת טעמי המקרא של מגילת איכה.

צדקיהו

צִדְקִיָּהוּ בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ, מלך על ממלכת יהודה בין השנים 597 - 586 לפנה"ס. היה דודו של יהויכין. המקורות הנוגעים לצדקיהו נמצאים בתנ"ך במספר ספרים, שהעיקריים בהם הם: מלכים, דברי הימים, ירמיהו ויחזקאל. בימי צדקיהו חרב בית המקדש הראשון ומלכות יהודה הוגלתה מארצה.

קינה

קינה היא ביטוי פיוטי לאבל כבד, שיר אבל והספד הנאמר על אדם או קבוצה בעקבות מוות או חורבן. קינה שימשה במקור כסוג של משקל בשירה, אם כי נעשה בה גם שימוש כהספד הכתוב בצורה לירית, המשקף את המוות של אדם קרוב או מתאר צער באופן כללי. קינה יכולה לתאר גם משהו שנראה מסתורי או מוזר למחבר. בנוסף, קינה עשויה להיות סוג של יצירה מוזיקלית, המבוצעת בנימה של עצבות.

קינות לתשעה באב

קינות לתשעה באב הן קינות הנאמרות בליל תשעה באב ובבוקרו. תוכנן הוא תיאור צרות רבות שהתרחשו במהלך הדורות לעם היהודי, החל מחורבן בית המקדש הראשון, חורבן בית שני, ואירועים היסטוריים נוספים. הקינות נאמרות בהמשך לקריאת מגילת איכה, המתארת את חורבן בית המקדש הראשון.

סדר הקינות תלוי במנהגים שונים, ובקהילות שונות נאמרות גם קינות על אירועים היסטוריים בני זמננו, כדוגמת השואה.

שבת חזון

שַׁבַּת חֲזוֹן היא השבת שלפני תשעה באב והאחרונה משבתות תלתא דפורענותא. היא חלה באמצע תשעת הימים, ולאחריה מתחיל שבוע שחל בו תשעה באב. פרשת השבוע של שבת זו היא תמיד פרשת דברים.

השבת מכונה על שם ההפטרה הנקראת בה, הפותחת ברוב עדות ישראל במילים "חזון ישעיהו בן אמוץ אשר חזה על יהודה וירושלים". ההפטרה עוסקת במצבו הרוחני הקשה של עם ישראל בזמן בית המקדש הראשון: "ישראל לא ידע, עמי לא התבונן... שריך סוררים וחברי גנבים, כולו אוהב שוחד ורודף שלמונים... יתום לא ישפוטו וריב אלמנה לא יבוא אליהם". מצב זה הוביל לגלות עשרת השבטים ולחורבן בית המקדש.

שמואל אוזידא

רבי שמואל די אוזידא (1545–1604) היה ראש ישיבה, מקובל ומחבר ספרים שחי בצפת. מתלמידיו הראשונים של האר"י, וחברו של רבי משה קורדובירו. היה בנו של רבי יצחק די אוזידא.

נולד בצפת. למד בבית מדרשו של רבי אלישע גאליקו, ובהשראתו הפך לדרשן נלהב. בהמשך ייסד ישיבה גדולה שעסקו בה בנגלה ובנסתר.

נודע בחיבורו על פרקי אבות בשם מדרש שמואל. חיבור זה בחלקו הגדול הוא אנתולוגיה - מעין "שיטה מקובצת" - לפירושים אחרים על המסכת, בתוספת פירושים משלו מדרשות שנשא לקהל שומעיו. החיבור נדפס לראשונה בחייו בויניציה בשנת של"ט (1579), שלוש פעמים נוספות בחיי המחבר, ובמשך השנים נדפס עשרות פעמים.

כמו תלמיד אחר של האר"י, רבי משה אלשיך, די אוזידא עסק בספריו בעיקר בתחום הדרש ולא התמקד בקבלה.

לאחר פטירת האר"י בשנת של"ב (1572) המשיך ר' שמואל ללמוד קבלה אצל ר' חיים ויטל, והוא חתום בשנת של"ה (1575) על שטר ההתקשרות של חבורת תלמידי האר"י שהכירו בר' חיים ויטל כיורשו הרוחני.

ספריו שנדפסו:

לחם דמעה, פירוש על מגילת איכה נדפס בחייו בשנת ש"ס (1600)

אגרת שמואל, פירוש על מגילת רות בשם "אגרת שמואל", נדפס בקורוג'ישמי בשנת שנ"ז.

פירוש על מגילת אסתר - יצא לראשונה בשנת תשמ"ג על ידי הרב חיים אהרן קאופמן ובשנית במקראות גדולות חמש מגילות, מכון "אבן ישראל" תשס"ד.ספריו בכתב יד:

קובץ הדרושים הגדול - אוסף קטעי דרשות לא מעובדות.

פירוש על ספרי התנ"ך ישעיהו, איוב, דניאל

תלת דפורענותא

תלת דפורענותא (או תלתא דפורענותא, בארמית: שלוש של פורענות) הן שלוש שבתות אבל בימי בין המצרים, בין שבעה עשר בתמוז לתשעה באב, בהן קוראים הפטרות העוסקות בעניין חורבן בית המקדש וירושלים. המנהג מופיע במשנה תורה לרמב"ם ובשולחן ערוך ומקורו בפסיקתא דרב כהנא.

בשבע השבתות שאחרי תשעה באב מפטירים בענייני נחמה, והן נקראות "שבע דנחמתא".

על פי מנהג יהודי איטליה קוראים רק את ההפטרה של חזון בשבת שלפני תשעה באב, ואילו שאר ההפטרות הן מעניין פרשת השבוע (ראו פירוט של ההפטרות בערך הפטרה).

תשעה באב

תשעה באב הוא יום תענית מדרבנן ושיא תקופת האבלות של ימי בין המצרים. תענית זאת היא החמורה מבין ארבע התעניות על חורבן בית המקדש ומתאבלים בה על אסונות שונים שאירעו לעם היהודי לאורך הדורות, בדגש על אסונות שהתחוללו סמוך ליום ט' באב. האירועים שהתחוללו ביום זה גרמו לגלות עם ישראל בתקופות שונות ולבסוף לגלות בת כאלפיים שנה.

בניגוד לכל שאר התעניות מדרבנן, תענית זו נמשכת מערב עד ערב (ולא מבוקר עד ערב) וכוללת את כל חמשת העינויים הנהוגים ביום כיפור. בנוסף, כוללת התענית מנהגי אבלות מיוחדים, כמו ישיבה על הרצפה ואיסור על לימוד תורה. עם תחילת התענית נהוג לקרוא בציבור את מגילת איכה ולאורך היום לומר קינות על חורבן הבית ואסונות אחרים. במקרה שט' באב חל בשבת, התענית נדחית מפניה לי' באב.

לפי המסורת, לאחר ביאת המשיח ובניית בית המקדש השלישי, יהפוך תשעה באב ליום של חג ושמחה, כשאר הצומות על החורבן. בתלמוד הירושלמי נאמר כי מלך המשיח נולד בתשעה באב.

ספרי התנ"ך
תורה בראשיתשמותויקראבמדברדברים YanovTorah
נביאים יהושעשופטיםשמואל (א' וב')מלכים (א' וב')ישעיהוירמיהויחזקאלתרי עשר (הושעיואלעמוסעובדיהיונהמיכהנחוםחבקוקצפניהחגיזכריהמלאכי)
כתובים תהיליםמשליאיובשיר השיריםרות • איכה • קהלתאסתרדניאלעזרא ונחמיהדברי הימים (א' וב')
ספרי הברית הישנה
החומש בראשיתשמותויקראבמדברדברים Westminster Psalter David
ספרות ההיסטוריה יהושעשופטיםרותשמואל (א' וב')מלכים (א' וב')דברי הימים (א' וב')עזרא החיצוניעזראנחמיהטוביהיהודיתאסתר ספר מקבים א-ב-ג-ד
ספרות החכמה איובתהיליםמשליקהלתשיר השיריםחכמת שלמהמשלי בן סירא
נביאים גדולים ישעיהירמיה • איכה • ברוךאיגרת ירמיהויחזקאלדניאל
נביאים קטנים הושעיואלעמוסעובדיהיונהמיכהנחוםחבקוקחגיצפניהזכריהמלאכי

ברקע ירוק - מצוי בקאנון הקתולי והאורתודוקסי, אך לא בקאנון הפרוטסטנטי. ברקע סגול - מצוי רק בקאנון האורתודוקסי.

הברית החדשה

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.