מגילות ים המלח

מגילות ים המלח, מכונות גם מגילות מדבר יהודה, המגילות הגנוזות ומגילות קומראן, הן מגילות שהתגלו במערות קומראן, מורבעת, נחל חבר (מערת האימה ומערת האיגרות), נחל צאלים ועל המצדה שבמדבר יהודה ובאתרים נוספים באזור בין השנים 19471956. גילוי המגילות נחשב לאחד הממצאים הארכאולוגיים החשובים בארץ ישראל. למגילות חשיבות היסטורית ודתית רבה, מאחר שתקופת כתיבתן של המוקדמות מביניהן משוערת למאה השנייה והראשונה לפני הספירה. כלומר אלו כתבי היד העבריים הקדומים ביותר הכוללים עד נוסח למקרא בעברית[1] שנמצאו, למעט קטע בודד של ברכת כהנים מכסף המתוארך למאה ה-6 לפני הספירה. רוב המגילות עשויות קלף ומקצתן עשויות פפירוס. על אף שחלקים מן הכתוב במגילות ניזוקו ואין אפשרות לשחזרם, רובן נשמרו היטב בשל האקלים הצחיח השורר בבקעת ים המלח. רוב המגילות כתובות בעברית, כשליש מן המצאי בארמית ויתרתן ביוונית.

בין היתר שופכות המגילות אור על חייהם של אנשי "כת היחד" או "כת מדבר יהודה", אחת הכתות היהודיות בתקופת בית שני. רוב החוקרים מצביעים עליהם כאיסיים המוזכרים בכתבי יוסף בן מתתיהו, אך חלקם נוטים לזהות בהם את הכוהנים בני צדוק (ראו בהמשך על הפולמוס בין החוקרים באשר לזהות כותבי המגילות).

חלק מהמגילות מוצגות בהיכל הספר שבמוזיאון ישראל בירושלים, וניתן לצפות בתוכנן באתר אינטרנט ייעודי[2]. רוב המגילות מטופלות במעבדת המגילות של רשות העתיקות וניתן לצפות בהן בספרייה המקוונת של רשות העתיקות בשיתוף חברת גוגל[3], ובתערוכות בחו"ל מעת לעת.

Amman BW 10
קטעים ממגילה 4Q175 - תצוגה במוזיאון לארכאולוגיה של ירדן בעמאן
מגילות
מגילות המוצגות במוזיאון ישראל

גילוי המגילות

Qumran.jpeg
המערות שבהן התגלו המגילות
QumranLivingQuarters
שרידי בתי מגורים בקומראן

את המגילות הראשונות גילה מוחמד א-דיב, רועה צאן בדואי, שזרק אבן לתוך מערה בניסיון להוציא ממנה עז שהתחבאה בה. האבן פגעה בכד חרס שנמצא במערה והכיל שלוש מגילות. המגילות נלקחו למאהלו, חלקן שימשו כחומר בערה[דרוש מקור] והיתר נמכרו לאיברהים איג'חה, סוחר עתיקות מבית לחם - אולם הוא השיב את המגילות לאחר שחשד שהן נגנבו מבית כנסת. א-דיב מכר את המגילות לחליל אסקנדר שאהין, אשר ביקש לבקר באתר גילוי המגילות וגילה מגילה נוספת. המגילות נמכרו לגאורג ישעיה, כומר סורי, וזה מכרן לבישוף מאר סמואל (בין המגילות שנמכרו לו היו מגילת ישעיהו, סרך היחד, פשר חבקוק והמגילה החיצונית לבראשית). בעקבות מכירת המגילות הגיע שמען לפרופסור אליעזר ליפא סוקניק מהאוניברסיטה העברית.

בנובמבר 1947, פנה אל סוקניק מכרו, סוחר עתיקות ארמני, ובפגישתם משני עברי גדר התיל שהפרידה בין אזורים אסורים לכניסה בירושלים, הראה לו הסוחר "חתיכת עור ועליה אותיות עבריות". ב-28 בנובמבר נסעו יחד באוטובוס לבית לחם ונפגשו עם סוחר העתיקות פאידי צלאחי בעליית הגג בביתו, וזה הראה לו קטעים נוספים ואת שני הכדים הגליליים שבהם המגילות נמצאו. סוקניק רכש את קטעי המגילות בכסף שקיבל מד"ר מאגנס, נשיא האוניברסיטה.[4]

סוקניק רכש בעצמו את מגילת מלחמת בני אור בבני חושך, מגילת ההודיות והעתק נוסף של ספר ישעיהו. הוא ביקש לרכוש ממאר סמואל את המגילות שבידיו, אולם זה הראה אותן ב-21 בפברואר 1948 לד"ר ג'ון טרוור מבית הספר האמריקאי לחקר המזרח אשר צילם את המגילות והשווה את מגילת ישעיהו לפפירוס נאש. בעקבות פרוץ מלחמת העצמאות העביר סמואל את המגילות לביירות.

מגילות ים המלח נמצאו ב-11 מערות מוסתרות בסמוך לשרידי היישוב קומראן. בקירות חלק מהמערות חצובים מעין מדפים, מה שמחזק את ההשערה שהן שימשו ספריות-קבע לחכמי הקהילה, והוסתרו שם בזמן המרד הגדול.

בעקבות גילוי המערה הראשונה (לעיל), החלו בדואים שהתגוררו באזור לחקור מערות נוספות. במערה השנייה התגלו 300 מקטעי מגילות ובהם ספר היובלות וספר בן סירא; במערה השלישית התגלתה בשנת 1952 "מגילת הנחושת"; במערה הרביעית התגלו כ-90% מהמגילות הידועות - המערה הכילה 15,000 קטעי מגילות מ-500 ספרים שונים. במערות 5–10 התגלו מקטעים מועטים שחלקם בשפה היוונית; במערה ה-11 התגלתה "מגילת המקדש" (הארוכה שבין המגילות - אורכה 8.15 מטרים), מגילת תהלים וקטעים נוספים.

ב-1 ביוני 1954, בזמן שהותו בארצות הברית, הובאה לתשומת לבו של יגאל ידין, בנו של אליעזר סוקניק, מודעה קטנה במדור "שונות למכירה" בעיתון הוול סטריט ג'ורנל: "ארבע מגילות ים-המלח...מתנה נפלאה למוסד חינוכי או דתי מטעם קבוצת אנשים או יחיד". ידין החל במשא ומתן ובסידורים לרכישת המגילות מידי המטרופוליט האשורי - ספר ישעיהו, "מגילת פשר חבקוק", "מגילת סרך היחד" ו"מגילת למך" (המגילה החיצונית לבראשית). ב-13 בפברואר 1955 הודיע ראש הממשלה משה שרת כי מדינת ישראל רכשה את ארבע המגילות[5] רוב המגילות נותרו במוזיאון רוקפלר בירושלים ועברו לידי מדינת ישראל רק לאחר מלחמת ששת הימים ב-1967.

בעקבות הממצאים מסביבות קומראן, הרחיבו הארכאולוגים את חיפושיהם באזור מדבר יהודה. במהלכם התגלו ממצאים, תעודות וקטעי מגילות לרוב. במערות מורבעת התגלו מגילות שונות, ובהן מגילות הנושאות לראשונה במפורש את שמו של "שמעון בן כוסבה נשיא ישראל".

בעקבות הגילויים של המשלחות הזרות, החלו גם משלחות ארכאולוגיות ישראליות לחקור את מערות מדבר יהודה באופן שיטתי, והגיעו לממצאים רבים. במערה שבנחל צאלים נמצאו קטעי פפירוסים וקלף תפילין עתיק. בנחל משמר התגלה בידי פסח בר אדון מטמון כלי נחושת מן התקופה הכלקוליתית. בנחל חבר, במשלחת חיפושים של יגאל ידין בשנת 1960, נתגלו במערת האימה ממצאים ושלדים מתקופת מרד בר כוכבא, ובמערת האגרות נחשפו בנוסף לשלדים ולרכוש רב גם הארכיון של בבתא בת שמעון ואוסף אגרות ששלח בר כוכבא באופן אישי למפקדי עין גדי מטעמו, יהונתן בן בעיה ומסבלה בן שמעון. במצדה נתגלו קטעי מגילות מהמקרא ומהספרים החיצוניים, ובהם חלקים מספרי בראשית, ויקרא, דברים, יחזקאל, תהילים, ספר בן סירא, ספר היובלות וספר שירות עולות השבת.

פרופ' אהרון בלר, נוירוכירורג מבית החולים הדסה סייע לפתיחת המגילות הגנוזות מקומראן באמצעות מכשירים ששימשו בניתוחי מוח.[6]

בשנת 2016 נחשף פפירוס מהמאה השביעית לפני הספירה, המזכיר לראשונה את שמה של ירושלים בעברית, ואשר נשמר גם כן באחת ממערות מדבר יהודה.

בשנת 2017 התגלו במערה במצוק ההעתקים ממצאים שונים מתקופת בית שני, ביניהם פיסת עור ריקה המעידה על היותה מערת מגילות נוספת.[7]

תוכן המגילות וחשיבותן

Qumran scroll01
קטע מהמגילה

באמצעות בדיקת תיארוך פחמן וניתוח טקסטואלי של המגילות ניתן לתארך את כתיבת המגילות למאה השנייה והראשונה לפני הספירה. המגילות הן מקטעים של כ-800 "ספרים" מתקופת הבית השני. 30% מהמגילות מהווים מקטעים של כל ספרי המקרא, למעט מגילת אסתר. כרבע מהמגילות הן ספרים חיצוניים המוכרים ממקורות נוספים, כגון ספר חנוך א'. 30% מהמגילות הן כתבים כיתתים של אנשי כת מדבר יהודה, הייחודיים להם.

מספר העותקים שהשתמרו מכל ספר
(עבור 15 המגילות הנפוצות ביותר)
הספר מספר העותקים
תהילים 36
דברים 26
ספר חנוך א' 25
בראשית 24
ישעיהו 21
ספר היובלים 21
שמות 18
ויקרא 17
במדבר 11
תרי עשר 10
דניאל 8
ירמיהו 6
יחזקאל 6
איוב 6
שמואל 4

אחד הטקסטים החשובים שנמצאו הוא הטקסט השלם של ספר ישעיהו, שהתגלה בשנת 1947. טקסט מרכזי נוסף הוא מגילת הנחושת שהתגלתה בשנת 1952 ומפרטת את תוכנו של אוצר שהוחבא באדמה (אך לא את מיקומו).

ספרות ה"פשרים"

סוגה מרכזית בספרות של כת מדבר יהודה היא ספרות ה"פשרים". במגילות אלה מובאים פתרונות לנבואות קדומות של ספרי המקרא המפרשים את הנאמר בהן על תקופת הכותבים, הנתפסת בעיני הכותבים כתקופת אחרית הימים. היו שאמרו שספרות הפשרים היא הפירוש למקרא הקדום ביותר שנמצא, ועם זאת, זה אינו פירוש רגיל אלא שימוש בשיטות דרשניות ואחרות כדי "לפצח" את הצופן של הנביא, לפי אמונת הכותבים. חלק משיטות אלה מזכיר את הדרש של חז"ל, אך יש גם שיטות שונות שאינן מוכרות אצלם. בין הפשרים שנמצאו: פשר חבקוק, פשר נחום, פשר ישעיהו ועוד.

המחלוקת בשאלת זיהוי כותבי המגילות

התאוריה האיסיית

עד שנות ה-90 של המאה ה-20 הדעה המקובלת הייתה שהמגילות נכתבו בידי אנשי כת האיסיים שהתגוררו באזור קומראן, והחביאו את המגילות במערות הקרובות לקומראן בזמן המרד הגדול. הראשון שהציג השערה זו, עם הפרסום הראשון של המגילות בשנת תש"ח, היה סוקניק עצמו. הוא העלה השערה זו זמן קצר לאחר קריאת קטעי המגילות הראשונים שכללו מספר פסקאות ממגילת סרך היחד, והזכירו לו תיאורים של יוסף בן מתתיהו[8]. ההשערה הפכה במהרה לנפוצה ביותר בציבור החוקרים ומעבר לו. תמכו בדעתו בין השאר האב רולאן דה וו, כומר דומיניקני שהיה אחראי על הצוות הראשון של חוקרי המגילות, וכן האפיגרפים ז'וזף מיליק, פרנק מור קרוס, חוקר בית שני דוד פלוסר, ואחרים. תאוריה זו נתמכת בכמה טענות:

  • קיים דמיון רב בין תיאור טקסי החניכה לחברים חדשים בקהילה בסרך היחד, ובין התיאור של יוסף בן מתתיהו לטקסי חניכה של האיסיים.
  • בן מתתיהו מציין כי לאיסיים היה רכוש משותף, וגם סרך היחד מדבר על כך (אמנם, ישנם הבדלים בנושא זה בין המגילות לבין התיאור של בן מתתיהו).
  • בזמן החפירות בקומראן נמצאו שתי קסתות דיו, דבר מחזק את התאוריה שהמגילות נכתבו שם.
  • פליניוס (גאוגרף רומי שכתב לאחר כישלון המרד) מתאר קבוצה של איסיים שחיה בקהילה במדבר ליד עין גדי. יש הרואים בכך תמיכה לטענה שח'רבת קומראן אכן הייתה יישוב איסיי.
  • מחקרים חדשים מוכיחים כי הדיו שבה השתמשו לכתיבת חלק מהמגילות, מכיל מים מים המלח.

אך ישנן גם ראיות הסותרות השערה זו: ח'רבת קומראן היא יישוב קטן מאד, שבו יכלו לגור לא יותר מ-150 איש בזמן נתון. מאחר שעל פי כתבי היד במגילות זוהו כמה מאות סופרים שונים, אין האוכלוסייה האפשרית גדולה דיה כדי להסביר את מגוון הסגנונות בכתבי היד. בח'רבה קבורים גם נשים וילדים, ונמצאו בה עדויות לרמת חיים גבוהה - בסתירה לתיאוריו של יוסף בן מתיתיהו[9]. בנוסף, קשה לקשור באופן ברור בין תיאורו של פליניוס לבין קומראן; התיאורים של בן מתתיהו אינם מתאימים לחלוטין למתואר בסרך היחד; אין עדות בכתבים יהודיים על קיומם של האיסיים ועוד. בשל בעיות אלה, פותחו תאוריות מתקנות, הטוענות כי אלה שכתבו את המגילות לא היו האיסיים שמתאר בן מתתיהו, אלא קבוצה שהתפצלה מהם.

התאוריה של כת הצדוקים

לפי תאוריה אחרת, המגילות נכתבו בידי כוהנים צדוקיים. תאוריה זו מסתמכת על מגילת "מקצת מעשי התורה" (שמספרה: MMT, 4Q394-4Q397), שבה מפורטים חוקי טומאה וטהרה הזהים בהשקפותיהם לאלה של הצדוקים. במגילה זו אף מופיע לוח שנה הקובע את מועדי החגים בהתאם להשקפות הצדוקים. בשנת 1951 פרסם חוקר הלשונות השמיות משה גושן-גוטשטיין את דעתו כי אין שום הוכחות לקשר בין האיסיים לבין המגילות, וכי למגילות זיקה הדוקה לכהנים בני צדוק. לדעתו היה שותף גם חוקר לשון המקרא חיים רבין שגרס שהמגילות מעידות על קרבה לפרושים[10], בעקבות תיאור דרכי קבלת חברים חדשים[11].

בשנת 1963 הציע פרופסור קרל היינריך רנגסטורף מאוניברסיטת מינסטר שבגרמניה תאוריה ולפיה המגילות הן חלק מספריית בית המקדש השני בירושלים. חוקרים אחרים באותה עת דחו את התאוריה, אולם בשנות ה-80 של המאה ה-20 הציגו חוקרים אחרים (ביניהם נורמן גולב, יזהר הירשפלד, יצחק מגן ויובל פלג, וכן החוקרת רחל אליאור) עדויות חדשות התומכות בתאוריה זו. הראיות של גולב ואחרים לתאוריה זאת הן:

  1. מגילת הנחושת שנמצאה במערה 3, כוללת רשימה של אוצרות. החוקרים טוענים שמגילה זו יכלה להיכתב רק בירושלים, בשל אופי המקומות והאוצרות הרשומים בה.
  2. במגילות יש מגוון רב של רעיונות סותרים, מה שמראה שהן לא נכתבו כולן בידי אותה הכת.
  3. מלבד מגילת הנחושת אין כל מסמכים היסטוריים או מכתבים בין המגילות, אלא רק העתקי סופרים של טקסטים דתיים שונים, דבר המעיד על כך שמדובר בשאריות מספריות, ושהן לא נכתבו קרוב למקום שנמצאו בו.

גולב טוען כי מגוון כזה של מגילות יכול היה להגיע רק מהמרכז האינטלקטואלי והדתי הראשי בתקופה זו - ירושלים, וכי מדובר בהעתקים שהוחבאו כהכנה למרד הגדול או במהלכו. הוא דוחה את דעותיו של רנגסטורף, שכן לדעתו גיוון רב של דעות, כפי שרואים במגילות, לא יכול היה להגיע כולו מהמקדש. הירשפלד טוען כי קומראן הייתה אחוזה של עשיר ירושלמי. גולב עצמו טוען שהמקום היה מבצר צבאי, חלק משורה של מבצרים שהגנו על ירושלים.

פרופסור יחזקאל קוטשר הצביע על כך שמגילת ישעיהו א' (מגילת ישעיהו השלמה), אשר יש בה שינויים רבים מנוסח המסורה, אינה נוסח עתיק יותר (על אף שנוסח המסורה התקבע רק סביב המאה השמינית), אלא להפך - נוסח "עממי" יותר של דברי הנביא, שנועד לשימוש הציבור הרחב, שהתרחק בינתיים מלשון הנביא. קוטשר מסתמך בקביעתו על ההידלדלות במספר המילים היחידאיות, כתיבה בכתיב מלא, ושימוש נרחב בארמיזמים (צורות לשון ארמיות החודרות לשפה אחרת) כתופעות המאפיינות טפסים עממיים מאוחרים לעומת הכתבים המקוריים. אפשר לראות זאת גם בהשוואה לנוסח מגילת ישעיהו ב', הזהה בעיקרה לנוסח המסורה. סברה זו עומדת בניגוד לתפיסה של חוקרים אחרים כי נוסח המסורה נקבע בידי רבי עקיבא או אחרים בתקופתו. ההזדקקות לנוסח עממי נבעה מכך שעם הארץ בתקופה המדוברת איבד את היכולת לקרוא בעברית מקראית לאחר שכבר חדלו לדבר בה.

תאוריות נוצריות

לפי סברה של החוקרים האמריקנים מייקל באיג'נט וריצ'רד לי, מדובר במגילות שנכתבו בידי הנוצרים הראשונים.

הנזיר הישועי הספרדי, גוזה אוקלהאן, טען שקטע מגילה המסומן 7Q5 הוא פסקה מהבשורה על פי מרקוס מתוך הברית החדשה. אם עובדה זו תוכח כנכונה, מדובר בטקסט הקדום ביותר של הברית החדשה שהתגלה, והוא נכתב כנראה בין השנים 30 עד 60 לספירה. קטע זה, הכתוב ביוונית, הוא זעיר ומקוטע (המילה היחידה המופיעה בשלמותה היא המילה היוונית "קאי" שמשמעה ו' החיבור), ועל כן קשה להבין את הכתוב בו. כמו כן, רוב החוקרים מאחרים את חיבור הבשורה על-פי מרקוס לתקופת חורבן הבית, מה שמקשה עוד יותר על סבירותה של השערה זו.

המגילות שנתגלו

כתבי יד שלא נודעו טרם גילויים

(רשימה חלקית)

  • אפוקריפון דוד
  • אפוקריפון יהושע
  • אפוקריפון לוי
  • דברי המאורות
  • מגילת הברכות
  • מגילת המזמורים
  • מגילות המשמרות
  • מגילת תהילים
  • מגילת מלכי צדק
  • המגילה החיצונית לבראשית
  • אפוקריפון של ירמיה
  • סרך שירות המלאכים
  • פלורילגיום
  • דברי המאורות
  • מגילת הרזים
  • מגילת מקצת מעשי התורה
  • ספר הענקים
  • צוואת משה
  • צוואת עמרם
  • צוואת קהת
  • שירות עולת השבת
  • שירת שלוש לשונות האש
  • תפילת אנוש

כתבי יד שלראשונה נחשף המקור העברי/ארמי שלהם

כתבי יד שהיו מוכרים ממקורות אחרים

  • מגילת ישעיהו א'
  • מגילת ישעיהו ב'
  • ספר ברית דמשק
  • צוואת לוי

חלוקת המגילות על פי נושאים

החוקרת רחל אליאור מחלקת את המגילות על פי נושא המגילה:

  • ספרות מקראית. כאמור לעיל, נמצאו קטעים מכל ספרי התנ"ך, פרט למגילת אסתר. המגילות מתוארכות לתקופה שבין המאה השלישית לפנה"ס ועד 70 לפנה"ס. רוב המגילות קרובות בנוסחיהן לנוסח המסורה, אם כי ישנם שינויים רבים. נראה כי המגילות הן משלבים שקדמו להתקבעות נוסח המסורה.
  • מגילות פסאודו-מקראיות השונות מנוסח המסורה. בין מגילות אלו ניתן למצוא את המגילות החיצוניות לבראשית, אפוקריפון יהושע, מזמורי תהלים, מגילת המזמורים, ועוד.
  • מגילות ובהן סיפורים המרחיבים את המקרא. במגילות אלו מופיעות דמויות הידועות לנו מן המקרא, המשולבות בסיפורים ובמסורות שלא נודעו עד כה. בין דמויות אלו - לוי, חנוך בן ירד, למך, מתושלח, נח, עמרם, קהת, פנחס ובניו, ועוד. המשותף לרבים מקטעים אלו הוא הפירוט הניתן לשרשרת הכהונה העוברת מחנוך בן ירד, דרך האבות, ועד לכהנים בני צדוק.
  • מגילות ליטורגיות ומיסטיות. מגילות אלו מתארות את עבודת הכוהנים כנציגי המלאכים שבשמיים. בין מגילות אלו כוללת אליאור את מגילת ההודיות, מגילות המזמורים, עולת השבת, מגילת הברכות, וכן שירים מתוך מגילות אחרות.
  • מגילות פולמוסיות. כאן ניתן למצוא את סרך היחד, סרך המלחמה, מגילת המלחמה, רוב ספרות הפשרים, ועוד.

מסקנתה של אליאור מתוך ניתוח החלוקה לעיל היא שכותבי המגילות התעניינו בשלושה נושאים עיקריים:

  • המקום המקודש - מבנהו, תבניתו הארצית והשמיימית, המרכבה וגן העדן, ועוד. מקום מיוחד יוחס לירושלים ולמקדש על הר ציון שתואר כשוכן מול גן עדן. לירושלים ולהר ציון או ציון הוקדשו המנוני תהילה נשגבים במגילות כמקום שבו בחר ה' לשכון וכמקום המקדש מול גן עדן. על נושאים אלו ניתן לקרוא בעיקר מתוך מגילת תהלים מקומראן מהמערה ה-11; מגילת המקדש, שירות עולת השבת, סרך הברכות, ספר היובלים, ספר חנוך-א, אפוקריפון יהושע, פסידו-יחזקאל, ועוד.
  • הזמן המקודש - הוא לוח השנה השמשי בן 364 הימים ו-52 השבתות/שבועות, שראשיתו בחודש האביב, שכל תאריכיו קבועים מראש, הוא הלוח שעמד בבסיס עבודת הכהנים במקדש. על הלוח ניתן ללמוד בפירוט מספר חנוך א', מתוך ספר היובלים פרקים ד-ו, ממגילת משמרות הכהונה, ממגילת המקדש, מסיפור המבול ומאגרת מקצת מעשי תורה, ועוד.
  • השתלשלות מסורת הכהונה - כותבי המגילות פירטו במגילות רבות את מסורת הכהונה העוברת מחנוך בן ירד דרך האבות אל הכהנים בני צדוק וכ"ד משמרות הכהונה, ועד ל"מורה הצדק" או "כהן הצדק", שהם ראו כממשיך המסורת.

לוח השנה של כת קומראן

לוח האיסיים
לוח האיסיים, על פי יגאל ידין

חברי "עדת היחד" השתמשו בלוח שנה משלהם - שתיאם בין מחזור השבוע למחזור השמש והתעלם ממחזור הירח[12]. בלוח זה, השנה החדשה החלה באחד בניסן - שחל תמיד בתחילת האביב, קרוב למועד שוויון היום והלילה - וכללה 364 ימים (מספר המתחלק ב-7). השנה החלה, לפיכך, תמיד ביום רביעי ולכל חג היה יום קבוע בשבוע. את הימים החסרים השלימו, כנראה, באמצעות הוספת שבוע נוסף לשנה כשהצטברו שבעה ימים מלאים. המועדים של לוח האיסיים חלו בהפרשים של שבעה שבועות (יובל) ובהם כמה שאינם נוהגים בזמננו: מועד ביכורי התירוש ומועד ביכורי היצהר. הלוח מתואר בפירוט רב בספר היובלים ובמגילת המקדש.

היסטוריה של גילויים קודמים באזור

מספר ידיעות של גילויים קודמים נקשרו לשמו של האזור. אוריגינס, שערך את ההכסאפלה במאה השלישית לספירה, בו הוא השווה ארבעה נוסחים ביוונית עם נוסח עברי, מספר על התחקותו אחר נוסח עברי מהימן. הוא מספר על מציאת נוסח נוסף לספר תהילים: "הנוסח הששי נמצא יחד עם ספרים אחרים עבריים ויוונים אחרים בכד חרס ליד יריחו בימי שלטונו של אנטוניוס בן סורוס". אוסביוס כתב על כך בספרו "היסטוריה כנסייתית":[13] "(אוריגנס) רכש כתבים מקוריים באותיות עבריות שרווחו בין היהודים. כן התחקה על עקבות התרגומים האחרים של כתבי הקודש, מחוץ לשבעים, וגילה אחדים השונים מן המקובל... והעלה אותם מחדש לאור העולם לאחר שהיו גנוזים ימים רבים במקומות סתר בלתי ידועים".[14]

ידיעה נוספת מתקופה מאוחרת יותר מתוארת במכתבו של טימותיאוס הראשון, הפטריארך של סלאוקיה (726–819 לספירה), בו הוא מספר ששמע מפי יהודים מומרים על מספר ספרים שנתגלו כעשר שנים לפני כן "בתוך מבנה חצוב בסלע ליד יריחו", ובהם ספרי תנ"ך וספרים אחרים הכתובים בעברית. היהודים המומרים סיפרו לו כיצד נתגלו הספרים - בדומה מאד לגילוי המגילות במאה ה-20: כלבו של צייד ערבי נקלע למערה ולא יצא ממנה. בעליו נכנס אליה וגילה חדר, שבסלעי קירותיו טמונים ספרים רבים. הצייד חזר לירושלים וסיפר על כך ליהודים "והללו נהרו למקום בהמוניהם ומצאו ספרי תנ"ך וספרים אחרים, הכתובים בכתב העברי". הפטריארך חקר את המומרים "על מספר רב של פסוקים המיוחסים לתנ"ך ומצוטטים בברית החדשה, אלא שאינם מצויים בנוסח המקרא, לא בהעתקים שבידי היהודים ואף לא באלה שבידי הנוצרים". לטענתו תשובתם על כך הייתה חיובית ואחד היהודים, שהיה "מלומד הבקי בספרות", אף הוסיף שמצא בספרים "למעלה ממאתיים מזמורי תהלים לדוד". הפטריארך כתב על כך למטרופוליט של דמשק, אולם לא קיבל תשובה. ידיעה זו משמשת ראיה לכך שרבים מהספרים שנתגלו במערות הללו כבר בסוף המאה ה-8, הגיעו לידי יהודים באותה תקופה וכך השפיעו על הספרות של המאה ה-9 ואילך. ייתכן מאד שאחד הספרים שנתגלה אז הוא ספר "ברית דמשק", משום שהעתק ממנו נתגלה לאחר מכן בגניזת קהיר. יש מקום לשער שגילוי המגילות באותה תקופה השפיע גם על הספרות הקראית, בשל הדמיון הרב בין המגילות לבין כמה ספרים קראיים מאותה התקופה. זמן לא רב לאחר מכתבו של טימותיאוס במאה ה-9, פירט הפרשן הקראי קירקיסאני באחד מספריו את הכיתות השונות שביהדות הקדומה וביניהן כת הנקראת "כת המערות", המכונה כך "מפני שספריהם נמצאו במערה". קרקסאני מציין שכת זו נבדלה מיתר הכיתות בכך שיש לה לוח שנה מיוחד וספריה עוסקים בין השאר גם בפירושים שונים ומוזרים על כתבי הקודש. לדעת יגאל ידין, הידיעות על הגילויים המוקדמים הללו מסבירות את העובדה שכמה מן המערות נמצאו ריקות ממגילות, למרות שנתגלו בהן שרידי כדים רבים.[14]

בשנת 1883 פרסם סוחר העתיקות מוזס וילהלם שפירא כי בידיו 15 מגילות קלף קדומות שרכש מבדואים שמצאו אותן במערה באזור ים המלח. הוא תיארך את המגילות למאה השביעית לפנה"ס. במגילות הופיעה גרסה שונה במקצת מזו המוכרת לנו של ספר דברים, שכללה את עשרת הדיברות בשינויים קלים. שפירא הציע למכור את המגילות תמורת מליון ליש"ט. החוקר הצרפתי שארל קלרמון גנו פרסם כי המגילות מזויפות, בעיקר בשל העובדה כי לא היו כתובות כתב עברי עתיק, אלא כתב מרובע או כתב אשורי, שהיה נפוץ רק לאחר שיבת ציון. העסקה נפלה, שפירא התאבד כעבור חודשים מעטים, והמגילות נמכרו במכירה פומבית ואבדו. לאור גילוי מגילות ים המלח יש יסוד להאמין כי מדובר במגילות אותנטיות.

ראו גם

לפורטל ארכאולוגיה של המזרח הקרוב

לקריאה נוספת

פרסומים של המגילות

  • Discoveries in the Judaean Desert (DJD)[15]
  • Florentino García Martínez, Eibert J.C. Tigchelaar, The Dead Sea Scrolls, Volume 1 (1Q1-4Q273); Volume 2 (4Q274-11Q31), Wm. B Eerdmans Publishing, 2000.

מחקרים

קישורים חיצוניים

מאמרים:

הערות שוליים

  1. ^ תרגום השבעים, שנוצר במצרים ומתוארך למאה ה-3 לפני הספירה הוא עד נוסח מקרא קדום יותר אבל ביוונית.
  2. ^ The Digital Dead Sea Scrolls.
  3. ^ הספרייה המקוונת של מגילות מדבר יהודה ע"ש ליאון לוי
  4. ^ יגאל ידין, המגילות הגנוזות ממדבר יהודה, עמ' 20-16.
  5. ^ יגאל ידין, המגילות הגנוזות ממדבר יהודה, עמ' 57-45.
  6. ^ ידיעות אחרונות, בריאות ואיכות, "זיכרון מצולם : הרופאים היקים הראשונים בירושלים", עדנה אברמסון, 27.6.2014,http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4533869,00.html
  7. ^ התגלו עדויות חדשות מהמגילות הגנוזות במדבר יהודה, באתר ynet, 8 בפברואר 2017
  8. ^ עדנה אולמן-מרגלית, התאוריה שכבשה את המגילות
  9. ^ ארכיאולוגים שסיימו חפירות בקומראן: האיסיים לא חיו שם ולא הם כתבו המגילות, באתר הארץ
  10. ^ עיונים במגילות ים המלח, הצופה, 1 בנובמבר 1957
  11. ^ בין תכלת ללבן, הצופה, 20 בדצמבר 1957
  12. ^ דוד פלוסר, הלוח המיוחד של כת מדבר יהודה, מחניים צ' תשכ"ד
  13. ^ אוסביוס, היסטוריה כנסייתית, כרך 6, פרק 16.
  14. ^ 14.0 14.1 יגאל ידין, המגילות הגנוזות ממדבר יהודה, חלק שלישי, תיאור כללי של המגילות, עמ' 95-91.
  15. ^ Discoveries in the Judaean Desert Index, באתר מרכז אוריון לחקר המגילות הגנוזות, האוניברסיטה העברית בירושלים.
איסיים

האִיסִיִּים היו קבוצה יהודית סגפנית מתקופת בית שני ששמה נודע מכתביהם של שלושה מחברים שחיברו ספרים במאה הראשונה לספירה ביוונית או לטינית: פילון, פליניוס הזקן ויוסף בן מתתיהו (יוספוס פלביוס). לדברי יוסף בן מתתיהו, מקור הקבוצה בזמן בית חשמונאי, עת נוצרו זרמים שונים (ובהם הצדוקים והפרושים) כתוצאה מפיצול ביהדות. לא נותר שריד ברור לאיסיים, אם כי רוב החוקרים מזהים אותם עם כת ה'יחד', מחברי מגילות ים המלח, הגם שאחרים חולקים על כך.

אשרי יושבי ביתך

אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ (בקיצור אשרי או תְּהִילָּה לְדָוִד) הוא קטע תפילה הנאמר פעמיים בתפילת שחרית (בפסוקי דזמרה ולפני קדושה דסידרא, ובשבת ויום טוב שאין אומרים קדושה דסידרא בשחרית, אומרים אותו לפני הכנסת ספר תורה), וכן בתחילת תפילת מנחה, וברוב הקהילות פתיחת הסליחות. עיקר התפילה הוא מזמור קמ"ה בספר תהילים, בתוספת פסוקים לפניו ואחריו.

בית הערבה

בֵּית הָעֲרָבָה הוא קיבוץ (הכולל גם שכונה קהילתית) בצפון ים המלח ליד יריחו המשתייך למועצה אזורית מגילות ים המלח. היישוב נקרא על שם העיר המקראית בית הערבה, ששכנה באזור זה.

דבורה דימנט

דבורה דימַנְט (נולדה ב-1939) היא פרופסור אמריטה לספרות בית שני ולמקרא באוניברסיטת חיפה. דימנט היא מבכירי החוקרים של מגילות ים המלח וספרות ימי הבית השני, זוכת פרס ביאליק לחכמת ישראל לשנת תש"ע-2010 על ספרה "כלים שלובים: מגילות מדבר יהודה וסִפרות ימי הבית השני", ועל מפעל חייה במחקר המגילות.

מגילה

מגילה היא רצועה ארוכה של קלף, פפירוס או נייר, שעליה נכתבו סימני כתב ואיורים בעת העתיקה. מגילות שימשו לפני שהומצא המצחף במאה ה-1. המאפיין העיקרי של מגילה הוא הכתיבה הרציפה של הטקסט, המחולק לעמודות אך רשום כרצף אחד, בניגוד לספר שבו דפים. בנוסף, הכתיבה נעשית בדרך כלל רק על צד אחד של הדף.

עקב היותן עשויות מחומר אורגני בדרך כלל הן לא שורדות, וקשה למצוא מגילות מהעת העתיקה. מסיבה זו גילוי מגילות ים המלח נחשב לאחד מהממצאים הארכאולוגיים החשובים ביותר מעולם. למרות שחלקים מן הכתוב במגילות ניזוקו ואין אפשרות לשחזרם, רובן נשמרו באופן מפליא, וזאת בשל האקלים היבש השורר באזור ים המלח.

בתרבות היהודית, התורה וכתבי קודש נוספים נקראים מעל גבי מגילות בסדר התפילה בבית הכנסת. כיום משמשות מגילות בעיקר בהקשר דתי, או אמנותי.

מגילה חיצונית לבראשית

המגילה החיצונית לספר בראשית, היא אחת משבע המגילות העיקריות שנמצאו ב"מערה מס' 1" במערות קומראן. המגילה משתייכת למגילות ים המלח והיא אחת מיותר משמונה-מאות כתבים שנמצאו באזור חירבת קומראן שבצפון החוף המערבי של ים המלח. המגילה נמצאה בשנת 1947, על ידי בדואים מהאזור.

המגילה נמצאה במערה עם שלוש מגילות נוספות: מגילת ישעיהו, סרך היחד, פשר חבקוק, והיא נמכרה על ידי הבדואים למר אתנסיאוס שמואל, ראש המנזר ע"ש מרקוס הקדוש, שבעיר העתיקה בירושלים. שלוש המגילות האחרות נפתחו במהירות וצולמו, אך המגילה הרביעית, כך היא נקראה אז, הייתה במצב שברירי ולא ניתן היה לפתוח אותה ללא טיפול עדין ביותר.

לאחר גילגולים נוספים דרך חומס בסוריה, וביירות בלבנון, הגיעו המגילות למוזיאון פוג לאמנות (Fogg Art Museum) באוניברסיטת הרווארד, מסצ'וסטס ארצות הברית, שם התכוננו לפתוח את המגילה שטרם נפתחה. ראש המנזר התנה את פתיחת המגילה ברכישת ארבע המגילות הנוספות. לבסוף הוצעו המגילות למכירה בוול סטריט ג'ורנל (ב-1 ביוני 1954) ונמכרו למדינת ישראל תמורת 250,000$, בעזרתו של איש העסקים האמריקאי סמואל גוטסמן. המגילות כונסו עם שלוש מגילות נוספות (העתק נוסף של מגילת ישעיהו, מגילת מלחמת בני אור בבני חושך ומגילת ההודיות) בהיכל הספר.

קלף המגילה עצמו מתוארך לפי תיארוך פחמן 14 לתקופה שבין שנת 73 לפנה"ס לשנת 13 לספירה. חיבור המגילה לראשונה מתוארך לפי לשון הכתוב למאה הראשונה לפנה"ס.

מגילת המקדש

מגילת המקדש היא המגילה הארוכה מבין מגילות ים המלח; אורכה הוא כ-8.15 מטרים. המגילה היא חיבור הלכתי, הכולל נוסח משוכתב של חלקים מן התורה. המגילה עוסקת במועדים ופרטי ההלכות של חגים ומועדים, מהם כמה שאינם מוכרים לנו כיום, הלכות בית המקדש ובניינו, באופן המשלים את הידוע לנו מן התורה לגבי בית המקדש, תורת המלך והלכות המינהל הציבורי. המגילה נכתבה בתקופה החשמונאית, והחוקרים חלוקים בשאלת מחברהּ, והאם המגילה הייתה שייכת לכת האיסיים. פרסומה של מגילת המקדש הסיט את מוקד המחקר של מגילות קומראן. עד פרסום מגילת המקדש חקרו רק חוקרים מעטים את ענייני ההלכה במגילות, ורוב החוקרים עסקו בעיקר בהיבטים התאולוגים הקשורים לתוכנן של המגילות; ואולם לאחר פרסומה של מגילת המקדש, הם פנו לדון בהלכה המשתקפת במגילות שנמצאו בקומראן.

מגילת הנחושת

מגילת הנחושת היא אחת ממגילות מדבר יהודה. בשונה מיתר המגילות הכתובות על גבי קלף, מגילה זו חרוטה על גבי נחושת ומופיעה בה רשימת אוצרות (60 או 64) הכוללים כמויות עצומות של זהב, כסף, מטבעות וכלים יקרי ערך, לצד מקומות מחבואם של אוצרות אלה (שמשקלם הכולל מוערך בכ-100 טונות).

מועצה אזורית מגילות ים המלח

מועצה אזורית מגילות ים המלח (ובקיצור: מועצה אזורית מגילות) היא מועצה אזורית בצפון ים המלח. בתחומה 7 יישובים: ארבעה קיבוצים (בית הערבה, אלמוג, קליה ומצפה שלם), מושב אחד (ורד יריחו) ושני יישובים קהילתים אבנת וקדם ערבה, בהם מתגוררים כ-1700 תושבים.

בבחירות המיוחדות שנערכו ב-11 בנובמבר 2015 נבחר לראשות המועצה אריה כהן, חבר קיבוץ מצפה שלם. הוא גבר על יריבו, גבי פלקסר מקיבוץ קליה, כאשר שקיבל 66% מקולות המצביעים. כהן החליף בתפקידו את מרדכי דהמן שפרש עקב מעורבותו בפרשת השחיתות בישראל ביתנו לאחר תקופת כהונה שנמשכה 24 שנה. דהמן היה ראש המועצה הראשון של מגילות. ב-2018 נבחר כהן בשנית לאחר שהיה מתמודד יחיד.

מזמור קנ"א

תהילים קנ"א הוא מזמור המופיע בכמה נוסחים של ספר תהילים, שלא נכלל בנוסח המסורה העברי של המקרא, ועל כן שייך לספרים החיצוניים. לדעת כמה חוקרים, לשונו של המזמור וסגנונו מעידים על חיבור מאוחר.

המזמור מופיע בתרגום השבעים היווני ובתרגום הפשיטתא הסורי, וניכר שהוא תורגם מעברית. כמו כן במגילות מדבר יהודה נמצא מזמור זה יחד עם מזמורים חיצוניים נוספים באחת ממגילות תהילים (11QPsa).

נחל קומראן

נַחַל קוּמְרָן (ערבית: وادي قمران) הוא נחל אכזב במדבר יהודה, יורד מהר מונטר ברמת המדבר, ונשפך לים המלח בצפונו, מדרום לנחל אוג ומצפון לנחל קדרון, סמוך לקיבוץ קלי"ה. אורכו של הנחל כ-13 ק"מ, שטח אגן ההיקוות שלו כ-45 ק"מ.

בתחילת דרכו של נחל קומראן ברמת המדבר, הוא רדוד וזורם לצפון-מזרח. עם כניסת הנחל לתחום המסלע הקשה של במת השוליים המזרחיים של מדבר יהודה, משנה הנחל את כיוונו לדרום-מזרח, ומתחתר לקניון. הקניון אינו עמוק, יש בו שלושה מפלים שגובה הגדול שבהם כ-40 מטר. בין מפלים אלו יש עשרות גבים המתמלאים ממי השיטפונות. אורך הקניון כולו כ-2 ק"מ והוא משמש מטיילים רבים בסנפלינג.

לאורך הקניון עוברת אמת מים שהייתה מעבירה מים מהשטפונות, ליישוב שהיה במוצא הנחל.

סמוך למוצא הנחל נתגלו שרידי ישוב עתיק - קומראן. במערות במצוקי הנחל נמצאו מגילות הידועות בשם מגילות ים המלח. החפירות במקום בוצעו על ידי הארכאולוג הצרפתי רולאן דה וו בין השנים 1947–1956, ואת הממצאים מקובל לשייך לכת האיסיים שחיה באזור מדבר יהודה.

הנחל נקרא על שם אתר קומראן הסמוך. יובליו העיקריים של הנחל הם נחל סככה (ואדי אבו שעלה - נחל אבי הלהבה - כינוי לאליהו הנביא) וואדי חשנה (שמצויות בו מאגורות).

ב-17 באוקטובר 1997, נספתה מטיילת ואחרים נפצעו בעת טיול לילי שארגנה חברת "מצוקי דרגות". הטיול היה טיול סנפלינג, ובמהלכו פקד את האזור שיטפון.

ב-12 במאי 2007, נספו ארבעה מטיילים ישראלים שעסקו בסנפלינג בזמן ששיטפון פקד את המקום.

ספר ברית דמשק

ספר ברית דמשק (או מגילת ברית דמשק או מגילת דמשק) הוא השם שניתן לאחת מהמגילות שנמצאו בפרגמנטים ועותקים רבים במערות קומראן - מגילות ים המלח. רוב החוקרים טוענים כי המגילות קשורות לקהילה איסיית שחיה שם סביב המאה הראשונה לפני הספירה.

גם לפני הגילוי בקומראן באמצע המאה ה-20, חיבור זה היה מוכר לחוקרים בשל שני כתבי יד שנתגלו בסוף המאה ה-19 בגניזת קהיר, בחדר בבית הכנסת בן עזרא שבפוסטאט. כתבי יד אלה הם מהמאות ה-10 וה-12, והם שלמים יותר מאלה שנמצאו בקומראן.

שם החיבור לקוח מהפעמים הרבות שמוזכרת בו דמשק. ייתכן כי אין הכוונה לדמשק כשלעצמה, אלא כאלגוריה לבבל או אף לקומראן. מגילת דמשק מבטאת תקווה אסכטולוגית להשבת מלכות דוד, שעל פי התנ"ך התמשכה אל מעבר לדמשק. הקבוצה שהנרטיב שלה נכתב בטקסט מכונה "באי הברית החדשה בארץ דמשק", וראתה בעצמה את המשכו היחיד של עם ישראל, בעוד שכל שאר היהודים פשעו בברית עם האלוהים ולכן הופקעו ממנה.

החיבור כולל התייחסות ל"מורה הצדק", אליו חלק מהמגילות בקומראן מתייחסות כדמות מן העבר, אחרות כדמות בהווה, ואחרות - כאדם שיהיה בעתיד. מורה הצדק אינו מופיע כלל בסרך היחד, חיבור נוסף שנמצא במגילות ים המלח, דבר המרמז כי נסיבות הכתיבה של שני חיבורים אלה היו שונות. ברית דמשק מתארת את הקבוצה שעבורה נוצר החיבור כחסרת-מנהיג למשך עשרים שנה, לפני ש"מורה הצדק" קיבל את ההנהגה. היסטוריונים בדרך כלל מתארכים את מורה הצדק לסביבות 150 לפנה"ס, מכיוון שהחיבור קובע שהוא הגיע 390 שנה לאחר גלות בבל.

ישנו דמיון רב מבחינת מינוח ומשפט בין ברית דמשק לבין סרך היחד, כולל מושגים כמו "בני אור". היחס בין שני החיבורים אינו ברור: יש שאומרים כי סרך היחד הוא הטקסט הראשוני, שהתפתח מאוחר יותר לברית דמשק, אחרים אומרים להפך, וקבוצה שלישית טוענת שסרך היחד נוצר כאידיאל אוטופי ולא כחלופה ממשית לברית דמשק. דעה נוספת היא שסרך היחד וברית דמשק נכתבו לשני סוגים שונים של קהילות, האחת פתוחה והאחרת סגורה יותר.

ספר היובלים

ספר היובלים הוא אחד מן הספרים החיצוניים, המתאר את קורותיהם של אבות עם ישראל. כמו ספרים חיצוניים אחרים, אף הוא לא נתקבל על ידי חכמי היהדות לאורך הדורות, ועל כן כמעט ואבד. בגילוי מגילות ים המלח נחשפו לראשונה 15 מגילות של הספר בשפת המקור העברית שבה נכתב, רובן מקוטעות. לפני גילוי זה, נערכו תרגומים שונים של הספר לעברית ממספר שפות אחרות. ואולם רק התרגום החבשי (לשפת געז) של הספר השתמר בשלמותו.

ספר חנוך א'

ספר חנוך א' הנקרא גם חנוך החבשי, הוא אחד מן הספרים החיצוניים לתנ"ך, אשר נכתב ככל הנראה בארץ ישראל במאה ה-3 לפני הספירה על ידי מחבר יהודי יחיד או קבוצת מחברים בשפה הארמית. הוא לא נכנס לקאנון התנכ"י ועל כן נחשב לספר חיצוני.

הספר נקרא על שם חנוך, הדמות המקראית מספר בראשית.

ספר טוביה

סֵפֶר טוֹבְיָה (ביוונית: Τωβίθ או Τωβίτ, טובית) הוא חיבור יהודי מתקופת בית שני, שהשתמר במסורות נוצריות ונכלל במסגרת הספרים החיצוניים.

סרך היחד

סרך היחד הוא טקסט שנמצא במערות שליד קומראן, ואשר נמנה עם מגילות ים המלח.

כתב היד השלם ביותר נמצא במערה מס' 1, ולכן ניתן לו השם 1QS (מערה 1, Q=קומראן, S=סרך). מספר פרגמנטים מהטקסט הזה נמצאו גם במערות 4 ו-5. שני טקסטים אחרים, הידועים כסרך העדה וסרך הברכות, נמצאו באותה המגילה, ובתחילה נחשבו כחלק מסרך היחד, אך כעת נחשבים כטקסטים נפרדים.

במגילה מתואר אורח החיים של הקהילה, וממנה עולה שהם חיו חיי שיתוף ופרישות, עם ארוחות משותפות וכללי קבלה נוקשים. לא ברור לחלוטין האם הקהילה (הקהילה המתוארת במגילות כונתה "יחד", ומכאן שם המגילה) היא אוטופית או אמיתית, ואם היא אמיתית - האם קהילה זו חיה בח'רבת קומראן. חוקרים רבים חושבים שיחד עם שאר המגילות, גם מגילה זו מתארת את התאולוגיה של האיסיים, שחלקם חיו בקומראן. לעומתם, סובר פרופ' יהושע גוטמן כי כת-היחד הייתה כת נפרדת.

צוואות השבטים

ספר צוואות השבטים הוא אחד מן הספרים החיצוניים, המתאר (בפסאודואפיגרפיה) את צוואותיהם של בני יעקב אבינו לבניהם. כמו יתר הספרים החיצוניים, הוא לא נתקבל על ידי חכמי היהדות לאורך הדורות, ועל כן כמעט ואבד.

על פי דעתם של החוקרים, נראה כי הספר נכתב בידי יהודים במאה השנייה לפנה"ס או לכל המאוחר במאה הראשונה. הספר נכתב כנראה בשפה העברית, אך שרד כל השנים עד ימינו בתרגום יווני. במשך השנים נוספו לספר תוספות מאוחרות על ידי נוצרים.

הספר מורכב מ-12 צוואות של בני יעקב, כשהם מסודרות על פי סדר אמותיהם: בני לאה, בני בלהה, בני זלפה ובני רחל.

בכל אחד מן הספרים המבנה הוא דומה: אבי השבט מספר את קורות חייו ומתוודה על חטאיו, אבי השבט מורה לבניו את הדרך אשר ילכו בה (וברוב הצוואות הוא מצווה את בניו לכבד את בני יהודה ואת בני לוי), אבי השבט מנבא על אחרית הימים, ימות המשיח ומשפט ה'.

קטעים מצוואת לוי בארמית כלולים במגילות ים המלח שנמצאו במערות קומראן. מצוואת לוי נמצאו שישה קטעים, משני כתבי יד (4Q213-4Q214) במערה 4, וקטע קטן במערה 1. קטע בודד מצוואת נפתלי נמצא במערה 4 (4Q215).

קומראן

קוּמְרָאן (בערבית: خربة قمران; תעתיק: חִ'רְבַּת קוּמְרָאן) הוא אתר ארכאולוגי השוכן במישור הצפון-מערבי של ים המלח, סמוך לשפך נחל קומראן. המקום התפרסם במיוחד בשל מגילות ים המלח שנמצאו במקום.

מערות קומראן התגלו בשנת 1946 על ידי נער בדואי שיצא לחפש עז תועה, וגילה מערה ובה כדי חרס שבתוכם מוסתרים כתבי יד. תגלית זו הובילה לגילוי 929 כתבי יד במקום כחלק מתגלית מגילות ים המלח. לאחר גילוי המגילות נערכה חפירה ארכאולוגית באתר וממצאיה שרידי יישוב שנבנה על פי הערכות החוקרים בין השנים 150 ל-130 לפני הספירה.

לדעת מרבית החוקרים הייתה נקודת היישוב מקום משכנה של כת יהודית, כת מדבר יהודה. ישנה סברה מקובלת שזו כת האיסיים הנזכרת פעמים רבות בכתבי יוסף בן מתתיהו, פילון ופליניוס הזקן, ולכן גם נקראת לעיתים "כת קומראן". מיעוט החוקרים חולקים על דעה זו וטוענים שהאתר שימש כביתה של משפחה רומאית עשירה או אף מבצר לחיילי ליגיון רומאים. סברה נוספת טוענת כי המקום שימש כמצודת דרכים חשמונאית ובהמשך כבית אחוזה הרודייני.

רולאן דה וו

רולאן גרן דה ווֹ (Roland Guérin de Vaux; ‏17 בדצמבר 1903 - 10 בספטמבר 1971) היה כומר דומיניקני צרפתי, שעמד בראש הצוות הראשון שחקר את מגילות ים המלח. הוא היה מנהל בית הספר הצרפתי למקרא ולארכאולוגיה, אקול ביבליק במזרח ירושלים, ומונה לפקח על מחקר המגילות. הצוות שלו חפר באתר חורבת קומראן (1956-1951) ובמספר מערות ליד קומראן, צפונית-מערבית לים המלח.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.