מגדל דוד

מגדל דוד הוא הכינוי שניתן למצודה אשר הגנה במשך אלפי שנים על העיר ירושלים. למרות שמה של המצודה, אין קשר בינה לבין דוד המלך, ושמה זה ניתן לה אלפי שנים אחרי קיומו המשוער.

המצודה שוכנת במקום הגבוה ביותר בעיר העתיקה, מעל נקודת ההשקה של גיא בן הינום ונחל צולב. נקודה אסטרטגית זו היוותה עילה להקים ביצור במקום, במטרה להגן על העיר ממערב. במהלך ההיסטוריה היה למצודה חלק מרכזי בהגנת העיר, והיא שימשה מרכז שלטוני וצבאי. כיום שוכן בה מוזיאון לתולדות ירושלים. המצודה צמודה אל פתח החומה ליד שער יפו.

מגדל דוד, המוזיאון לתולדות ירושלים
סמליל המוזיאון לתולדות ירושלים
מגדל דוד
מידע
סוג מוזיאון להיסטוריה
שנת ההקמה 1989
מיקום שער יפו, ירושלים, ישראל
קואורדינטות 31°46′34″N 35°13′40″E / 31.776111111111°N 35.227777777778°E
http://www.tod.org.il
(למפת ירושלים העתיקה רגילה)
Jerusalem oldcity hebrew
 
מגדל דוד
מגדל דוד
547.Walls.Jerusalem (cropped)
חומת העיר העתיקה הנוכחית במקטע שבין מגדל דוד לשער ציון.
PikiWiki Israel 33014 Jerusalem Citadel
מגדל דוד משתלב בחומות ירושלים
CITADEL YARD
חצר מצודת דוד בלילה

היסטוריה

המלך הורדוס בנה במקום שלושה מגדלי שמירה, מהם שרד רק אחד, כנראה מגדל פצאל, הגדול מבין השלושה. בזמן המרד הגדול, מצודה זו הייתה הנקודה האחרונה שעמדה בפני הרומאים (החומה נבקעה בי"ז בתמוז, בית המקדש הועלה באש בט' באב, העיר העליונה נפלה בח' באלול, ומגדל דוד נפל בכ"ח באלול). על חורבות מגדליו של הורדוס הקימו הרומאים אחרי החורבן את מחנה הלגיון העשירי פרטנסיס, שממנו נמצאו בחפירות ארכאולוגיות רעפים ולבנים עם טביעות חותם של הלגיון.

בתקופה הערבית המוקדמת בנו במקום מבצר גדול בעל חצר פנימית, והצלבנים הוסיפו סביבו אולמות גדולים לשימוש חיל המשמר. הנזיר הרוסי דניאל שהגיע למקום שבע שנים אחרי הכיבוש הצלבני התרשם מאוד מהביקור בו:

בנוי בצורה מעניינת באבנים כבדות, גבוה מאוד... הוא נראה כאילו אבן אחת מבסיסו ומעלה. יש בו הרבה מים, חמישה שערי ברזל ומאתיים מדרגות המובילות לפסגה. קשה מאוד לכבשו והוא מהווה את הביצור העיקרי לעיר. הוא נשמר בזהירות מרובה ואסור בשום פנים להכנס אליו אלא בהשגחה. בחסד אלהים, על אף שלא הגיע לי נתנו לי להכנס למגדל הקדוש הזה...[1]

בתקופה האיובית והממלוכית עברו דופנות המצודה עיבוי מסיבי, והיא הוקפה במגדלי ענק. הטורקים הפכו את המצודה לקסרקטין, הוסיפו לה רחבת תותחים, ובמאה ה-17 אף עיטרו אותה במינרט (צריח המסגד), שהפך לסמל ירושלמי. הטורקים אף הקיפו את המצודה בחפיר, שנועד להגן עליה הן מתוקפים מבחוץ, והן מפני מרידות תושבי העיר מבפנים. בשנת 1898 מולא חלק מחפיר זה באדמה, בחלק הצמוד לשער יפו, וקטע קטן מחומת החפיר הוסרה, כדי ליצור מעל המילוי מעבר נוח למרכבתו של קיסר גרמניה, וילהלם השני.

הבריטים היו הראשונים שהשתמשו במצודה למטרות שלום, כאשר הפכוהו למוזיאון קטן. בין השנים 19211932 הוצגו במבנה מספר תערוכות, המכונות כיום "תערוכות מגדל דוד", שהציגו את האמנות החזותית הארצישראלית הצעירה. מדינת ישראל המשיכה בקו זה, ועד היום משמשת המצודה כמרכז תרבות ותיירות.

שם המצודה

השם "מגדל דוד" מקורו בפירוש נוצרי שגוי של כתבי יוסף בן מתתיהו, וכן בכינוי המוסלמי של המצודה "מחראב נבי דאוד" (محراب النبي داود). במהלך המאה ה-19 הדביקו מבקרים מארצות המערב את השם השגוי לצריח המסגד הטורקי, וכך מכונה הצריח עד היום[2].

האתר כיום

ב-1989 נפתח במגדל דוד המוזיאון לתולדות ירושלים. תצוגת הקבע כוללת מיצגים חזותיים שונים, לרבות הולוגרמות, מודלים תלת ממדיים ואמצעי מדיה הממחישים אירועים שונים בהיסטוריה הארוכה של העיר, מתקופת בית המקדש הראשון והשני ועד תקופת המנדט ומדינת ישראל. כל חדר במצודה מוקדש לתקופה אחרת. בנוסף, המוזיאון מציג תערוכות מתחלפות ואף יצירות אמנות סביבתיות (כגון פסלי הזכוכית של האומן דייל צ'יהולי). בחצר המצודה, המכילה ממצאים ארכאולוגיים, מתקיימים קונצרטים ואירועים ציבוריים שונים.

במתחם מגדל דוד סמוך לקישלה נמצא חלל תת-קרקעי גדול (50x9מ') שנבנה על ידי העות'מאנים לצורך מגורי חיילים, ושימש בתקופה הבריטית כבית מעצר. חפירות ארכאולוגיות שנערכו במקום זה חשפו שרידים מחומת חזקיהו מהמאה ה־8 לפני הספירה, לצד שרידי חומה חשמונאית ויסודות לארמון הורדוס. שרידים אחרים שנתגלו הם בריכות ששימשו לצביעת בדים בימי הביניים.

החזיון הלילי

בשנת 2008 נחנך החיזיון הלילי[3] במוזיאון, שבו מסופר סיפורה ההיסטורי של העיר ירושלים בדימויי-ענק על חומות המצודה והשרידים הארכאולוגיים בה.

גלריית תמונות

מגדל דוד עם חומות העיר העתיקה

המצודה משתלבת בחומות העיר העתיקה

Migsds
חצר המצודה
מגדל דוד בשלג 1992
בשלג
Jerusalem Tower of David and Hippicus year 1934

מגדל דוד בצילום מ-1934.

חפיר

החפיר המקיף את מגדל דוד

Torredavide230413 0231

דגם המצודה

Davidcita

תערוכת כלים מוזיקליים במצודה בלילה

Davidtowerstamp

בולים נפוצים מימי המנדט הבריטי עליהם איור של מגדל דוד

Tower of David P8040024

המסגד של המצודה שימש את החיילים הטורקיים ולאחריהם את החיילים הירדניים ששרתו במצודה

Jerusalem Border 1951

מגדל דוד מאחורי גדר הביטחון שעברה לאורך הקו העירוני, 1951

Torredavide230413 0231 (5)

מראה ממגדל פצאל אל דגם האתר

Torredavide230413 0231 (6)

חצר המצודה, ובצידה הימני שרידי החומה החשמונאית

TowerofDavid

המינרט של המצודה

David's Tower 5

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ לפי ד. בהט, ירושלים, אוסף מקורות, עמ' 128, מצוטט ב- אייל מירון (עורך) - ירושלים וכל נתיבותיה - הוצאת יד יצחק בן צבי, ירושלים, 1996
  2. ^ מגדל דוד - מקור השם, באתר מוזיאון מגדל דוד
  3. ^ "מגדל דוד | החיזיון הלילי". מגדל דוד (בעברית). בדיקה אחרונה ב-8 ביוני 2017.
7 באפריל

7 באפריל הוא היום ה-97 בשנה (98 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה, נשארו עוד 268 ימים.

דוד בידרמן

רבי דוד בידרמן (מכונה גם "רבי דוד לֵלוֹבֶר", על שם עירו) (ה'תק"ו, 1745‏/1746 – ז' בשבט ה'תקע"ד, 28 בינואר 1814) היה האדמו"ר המייסד של החצר החסידית לעלוב. תלמידו של החוזה מלובלין.

דנה גילרמן

דנה גילרמן (נולדה בשנת 1970, תל אביב) היא אוצרת, מבקרת אמנות, אמנית ומרצה.

חומה

חומה היא קיר העשוי אבן, עץ או חומר קשיח אחר, שמטרתו לספק הגנה ולמנוע חדירת חמושים עוינים (צבאות אויב, שודדים ועוד) או לחלופין לתחם (כגון בבית כלא). לרוב החומה עבה וגבוהה יותר מקיר רגיל, על מנת להיות עמידה במיוחד כנגד התקפות אויב.

יגאל צלמונה

יגאל צַלמוֹנָה (נולד ב-28 באפריל 1945) הוא אוצר אמנות, מבקר והיסטוריון ישראלי. מחקריו של צלמונה מתמקדים בראשיתה של האמנות הישראלית ובייחס שלה אל המזרח הקרוב. בין השנים 2012-1980 שימש צלמונה כאוצר לאמנות ואחר-כך כאוצר ראשי בין-תחומי במוזיאון ישראל בירושלים.

יעקב דוד וילובסקי

הרב יעקב דוד וילובסקי (כונה הרידב"ז; ל' בשבט ה'תר"ה, 7 בפברואר 1845 - א' בתשרי ה'תרע"ד, 2 באוקטובר 1913) היה למדן ידוע ומחבר ספרי הלכה ופרשנות. שימש בין היתר כרב של סלוצק ושל צפת.

ירושלים

יְרוּשָׁלַיִם (בערבית: الْقُدْس, הגייה: אל-קֻדְס (מידע • עזרה), או أُورُشَلِيم (הגייה: אוּרֻשַׁלִים)) היא עיר הבירה של מדינת ישראל והעיר עם האוכלוסייה הגדולה ביותר בה. נכון לשנת 2019, מתגוררים בה כ-927 אלף תושבים. בירושלים שוכנים מוסדות הממשל של ישראל: הכנסת, בית המשפט העליון, משכן הנשיא, בית ראש הממשלה ורוב משרדי הממשלה. ירושלים שוכנת בהרי יהודה, על קו פרשת המים הארצי של ארץ ישראל, בין הים התיכון וים המלח, ברום של 570 עד 857 מטרים מעל פני הים.

העיר מקודשת ליהדות, לנצרות ולאסלאם. היא הייתה מרכז חיי העם היהודי בימי קדם, ומושא כמיהתו וכיסופיו בעת שהייתו בגלות. משום חשיבותה הדתית עבור שלוש הדתות, היוותה העיר לאורך עידן ועידנים מוקד של מלחמות וסכסוכים, הנמשכים עד עצם היום הזה. מאז סוף המאה ה-19, התפתחו סביב העיר העתיקה שכונות העיר החדשה, אשר משכנות בקרבן, נכון למאה ה-21, את רובם המוחלט של תושביה.

בשנת 1981 הוכרזה העיר העתיקה של ירושלים אתר מורשת עולמית על ידי ארגון אונסק"ו, והיא נמצאת ברשימת האתרים הנמצאים בסיכון.

ירושלים בתקופה העות'מאנית

שלטונה של האימפריה העות'מאנית בירושלים וסביבתה נמשך, בהפסקות קצרות, 400 שנה - החל משנת 1517 ועד כיבושה בידי בריטניה בשנת 1917.

מאז תום התקופה הצלבנית ירושלים כמעט קפאה על שמריה, מבחינה אזרחית. אומנם הממלוכים בנו מדרסות רבים, מבנים על הר הבית ואת שוק הכתנים, והסולטאן העות'מאני סולימאן המפואר בנה את חומות ירושלים המוכרות היום, ושיפץ את המצודה ואת מגדל דוד. אולם עם שקיעתה הממושכת של האימפריה העות'מאנית הדרדר גם מצבה של ירושלים, וחלקים גדולים בתוך העיר העתיקה היו שוממים.

העיר לא היוותה מרכז מסחרי או מדיני של אזור נרחב וחשיבותה הייתה דתית בלבד.

השלטון היה של פחות מקומיים שהנהיגו משטר של ניצול ולא העניקו ביטחון ושירותים עירוניים נאותים לתושבי העיר. במאות ה-18 וה-19 החל היישוב היהודי להתעצם.

בעקבות הכיבוש המצרי ב-1831 החלו המעצמות הקולוניאליות האירופאיות לגלות עניין בעיר, הקימו קונסוליות, נאבקו על מידת השפעתן ועסקו בבנייה נרחבת. במחצית השנייה של המאה ה-19 הוחל בהקמת מבנים שונים מחוץ לחומות (עד אז לא ניתן היה לגור מחוץ לחומות בשל חוסר הביטחון, ועם גידול האוכלוסייה עלתה הצפיפות). באותה תקופה קמו מוסדות ותשתיות שונות כבתי חולים, דרכים סלולות ולבסוף רכבת ב-1892.

במהלך תקופה זו אוכלוסיית העיר נעה בין כ-5,000 נפש בראשיתה לכ-60,000 בסופה. הרכב האוכלוסייה השתנה, בראשיתה היו המוסלמים הקבוצה הגדולה ביותר ובסופה היו היהודים רוב בעיר.

ירושלים בתקופה הצלבנית

התקופה הצלבנית בתולדות ירושלים החלה עם כיבוש העיר על ידי הצבא הצלבני בשנת 1099 במהלך מסע הצלב הראשון, והפיכתה של ירושלים לבירת ממלכת ירושלים הנוצרית לאחר 450 שנים של שלטון מוסלמי. הייתה זו תקופה סוערת בתולדות העיר, והתאפיינה בכיבושים תכופים ובמעברי שלטון בעיר בין הצלבנים והשושלת האיובית המוסלמית.

התפנית הראשונה שלאחר כיבוש ירושלים בידי הצלבנים אירעה עם כיבושה בידי צבאו של צלאח א-דין בשנת 1187, ופתיחתה של התקופה האיובית בתולדות ירושלים, הקרויה על שמה של השושלת האיובית - הסולטנות המוסלמית ששלטה במזרח התיכון בתחילת המאה ה-12. בסוף מסע הצלב השישי, בשנת 1229, חזרה ירושלים לשליטה צלבנית שנמשכה עד שנת 1244, כשהעיר נכבשה על ידי פושטים ח'וואריזמיים. התקופה הצלבנית-איובית הסתיימה עם עליית הממלוכים לשלטון במצרים בשנת 1260 וכיבוש ארץ ישראל על ידם.

בתום התקופה האיובית היו בעיר גלים של הרס וחורבן. תחילה נהרסו ביצורי העיר ולאחר מכן מרבית המבנים שבה, כחלק ממדיניות איובית מכוונת של אדמה חרוכה, שמטרתה הייתה למנוע מהצלבנים וממסעות צלב עתידיים כל אחיזה בעיר ובאזור.

תקופה זו, הקצרה יחסית אך סוערת, הייתה יוצאת דופן בהיסטוריה של ירושלים. לראשונה מאז חורבן העיר בשנת 70, שימשה ירושלים כעיר בירה של ישות מדינית עצמאית, סטטוס שאליו חזרה רק בתקופת המנדט הבריטי במאה העשרים, וחזרה למעמדה המרכזי רק לאחר הכרזתה כבירת מדינת ישראל בשנת 1948.

התקופה הצלבנית בתולדות ירושלים השפיעה באופן מכריע על ההיסטוריה של המזרח התיכון, והקרינה אל מעבר לגבולות האזור - אל ארצות האסלאם ואל אירופה הנוצרית. מסעי הצלב העלו את השם "ירושלים" למעמד עליון באסלאם, חיזקו וקיבעו את מקומה בהיררכיה של המקומות הקדושים לאסלאם, אך לא הפכו את העיר למרכז רוחני או פוליטי. משנותק גם רעיון הג'יהאד משמה של ירושלים בתום התקופה האיובית, שקעה העיר ומעמדה הגאו-פוליטי ירד. בתקופה הממלוכית הפכה תחילה לעיר משנית, ולאחר מכן, בתקופה העות'מאנית, הפכה לעיר שדה.

תהפוכות אלו לא פסחו על הקהילה היהודית של ירושלים, שלמרות הנסיבות הקשות נאחזה בעיר תוך מאבק עיקש בגלי ההרס וההרג ותוך ניסיונות הרואיים לשקמה ולבנותה.

כיפת הסלע

כיפת הסלע (ערבית: قبة الصخرة, תעתיק: קבת אל-צח'רה, הגייה: קוּבַּת אַ-סַחְ'רַה; נקראת לעיתים "כיפת הזהב") היא מבנה מוסלמי הבנוי על-פי המסורת על גבי אבן השתייה, בפסגתו של הר הבית.

כיפת הסלע היא המבנה המוסלמי העתיק ביותר שנשתמר ללא שינויים מהותיים, ונחשבת למופת אדריכלי ואמנותי, ולפינת יסוד בתולדות האמנות והאדריכלות האסלאמיים. כיפת הסלע עצמה אינה מסגד, ואין נערכות בה תפילות בציבור, אלא היא חלק ממתחם הר הבית. אין לבלבל בינה לבין מסגד עומר השוכן סמוך לכנסיית הקבר ברובע הנוצרי.

הכיפה נבנתה על מקומו של המקדש הרומאי יופיטר קפיטולינוס (Jupiter Capitolinus), אשר בתורו נבנה על מקומו של בית המקדש השני, שנהרס בשנת 70 לספירה בעת כיבוש ירושלים. הכיפה המקורית התמוטטה בשנת 1016, ונבנתה מחדש חמש שנים לאחר מכן.

כנסיית המשיח

כנסיית המשיח (באנגלית: Christ Church; קרויה גם "כנסיית עמנואל") היא כנסייה אנגליקנית בכיכר עומר אבן אל ח'טאב ליד הרובע הארמני בירושלים, מול מגדל דוד. היא הייתה הכנסייה הפרוטסטנטית הראשונה במזרח התיכון והכנסייה הגדולה הראשונה שהוקמה בארץ ישראל מאז יציאת הצלבנים מהארץ. שיטות הבנייה של הכנסייה היוו תקדים לפיו נבנו מבני ציבור וכנסיות רבות בירושלים בעשרות השנים שלאחר חנוכתה בראשית 1849. הכנסייה, שמקורותיה מיסיונרים מובהקים, שייכת כיום לחלק מהפלג האנגליקני-אוונגליסטי המקורב לחוגי נוצרים ידידי ישראל.

מבצר

מִבְצָר (או מְצוּדָה) הוא מתחם מבוצר, שנועד להגן על האנשים שבתוכו בפני תקיפה וכן לספק נקודת משלט אסטרטגית. ישנם סוגים רבים של מבצרים, שנבדלים זה מזה בגודל ובתכנון.

המבצר הוא מתחם קטן יחסית (שטחו המבוצר לרוב לא עולה על 10,000 מ"ר) ומבוצר, שנועד לצורכי שליטה צבאית והגנה מפני אויב. המבצר תמיד יהיה מוקף בחומה, שתפקידה הוא למנוע מאנשים לא רצויים להיכנס, וכן לבלום התקפות ירי והסתערות של האויב. רוב המבצרים כוללים אמצעי הגנה נוספים מלבד חומה ועל כך יפורט בהמשך. המבצר נבדל מטירה בכך שמטרתו היא צבאית בעיקרה ואילו הטירה היא למעשה ארמון מבוצר (אם כי היו מבצרים וטירות שלמעשה שימשו הן כארמון מבוצר והן כמרכז צבאי).

לעיתים, מבצרים הוקמו בשרשרת כחלק מרשת של מבצרים, שחלשו אחד על השני, ויכלו לסייע אחד לרעהו בשעת הצורך. ביצורים כאלה היו נפוצים בעיקר באזורי גבולות שבהם התרחשה לחימה לעיתים קרובות ופעמים רבות מבצרים אלה החליפו ידיים.

מופע אור-קולי

מופע אור-קולי הוא מיצג שמשלב תמונה (שקופית, סרטון, הולוגרמה, פעלולי תאורה) וקול (מוזיקה, קריינות) לשם הצגתו של נושא מסוים. מופע אור-קולי משמש באתרי תיירות, להצגת ההיסטוריה של האתר, למטרות הדרכה, בידור ועוד. מופע אור-קולי נערך באולם המיועד לכך, על-גבי מסכים בשטח פתוח, או על-גבי האתר שבו עוסק מופע זה. לעיתים משולבים במופע אמצעי המחשה נוספים, כגון התזת מים או הרעדת המושבים.

הציוד הבסיסי למופע אור-קולי הוא מכשיר לאחסון המופע (וידאו טייפ, DVD, מחשב וכדומה) מקרן להקרנת המרכיב הוויזואלי ורמקולים להשמעת המרכיב הקולי.

עם אתרי התיירות בישראל המציגים חיזיון אור-קולי נמנים מגדל דוד, מצדה, גן לאומי בית שאן ורבים אחרים.

מלון אמדורסקי

מלון אמדורסקי (בפרסומים שונים נקרא גם מלון מרכזי, מלון מרכז, מלון המרכז ומלון צנטרל) היה בית מלון בירושלים בבעלותו של ירחמיאל אמדורסקי. בית המלון, שהתקיים בין 1903 ל-1948, היה השני בעיר בבעלות יהודית, לאחר "מלון קאמיניץ" של מנחם מנדל מקאמיניץ. בין השנים 1903 ועד 1930 שכן המלון ברחבת שער יפו (כיכר עומר אבן אל ח'טאב), מול מגדל דוד. בין 1930 ו-1935 שכן ב"רחוב יוליאן" (רחוב המלך דוד) ובין 1935 ועד 1948 שכן ברחוב בן יהודה 10. ב-22 בפברואר 1948 נחרב בית המלון בפיגוע ברחוב בן יהודה (1948). באתרו ההיסטורי של המלון ברחבת שער יפו ניצב כיום מלון פטרה.

פרשת ראה

פָּרָשַׁת רְאֵה היא פרשת השבוע הרביעית בספר דברים. היא מתחילה בפרק י"א, פסוק כ"ו ומסתיימת בפרק ט"ז, פסוק י"ז. לרוב קוראים את הפרשה לפני ראש חודש אלול.

קישלה

קישלֶה (מטורקית: kışla, כלומר - "מקלט לחורף", מ kış "חורף") הוא כינוי לבית המעצר שהוקם בעיר העתיקה בירושלים בתקופה העות'מאנית. המבנה שוכן בצמוד למגדל דוד מדרום, בשולי הרובע הארמני, ומשמש כיום את מטה מרחב דוד של מחוז ירושלים של משטרת ישראל.

שער יפו

שער יפו (בערבית: باب الخليل, תעתיק: "באב אל ח'ליל", תרגום: שער חברון) הוא אחד משמונת שערי ירושלים בחומת העיר העתיקה.

בתקופה הצלבנית הוא נקרא גם 'שער דוד', על שם המצודה הקרויה מגדל דוד הסמוכה לו. השער קבוע באמצע החומה המערבית של העיר העתיקה בירושלים, ונקרא על שם הדרך העתיקה המוליכה ממנו מערבה אל העיר יפו (היום - רחוב יפו) ונמל יפו, שהיה הנמל הראשי של ארץ ישראל עד לתקופת המנדט הבריטי. שם השער בערבית מתייחס לדרך חברון העתיקה, היוצאת משער יפו דרומה ומוליכה אל הערים בית לחם וחברון. שתי דרכים עתיקות אלו מהוות גם כיום עורקי תחבורה ראשיים בירושלים.

תערוכות מגדל דוד

"תערוכות מגדל דוד" הן תערוכות שהתקיימו במגדל דוד בירושלים בין השנים 1921 ל-1932 והיו אבן דרך בהתפתחות האמנות העברית בארץ ישראל בתקופת היישוב. תקופה זו כונתה בכמה מחקרים בתולדות האמנות הישראלית "תקופת מגדל דוד". בנוסף, שימשו התערוכות כמוקד הפעילות העיקרי של "אגודת אמנים עברית", שהפכה לימים לאגודת הציירים והפסלים.

תקופת מגדל דוד

תקופת מגדל דוד הוא כינוי המתאר את האמנות הישראלית במהלך שנות העשרים של המאה ה-20. הכינוי נטבע בעקבות תערוכות מגדל דוד, שנערכו במבנה מגדל דוד באותה תקופה. במקום סגנון אמנותי אחיד, ניתן למצוא בתקופה זו יצירות אמנות בסגנונות מנוגדים, המשקפות את תפיסת העולם של האמנים ביחס למציאות החברתית, הפוליטית והאמנותית בארץ ישראל ומחוץ לה. לצד האמנות שנוצרה ב"בצלאל", והתאפיינה במוטיבים דקורטיביים ובהשפעת האר נובו, יצרו האמנים הארץ-ישראלים הצעירים יצירות אמנות המשקפות מגוון של השפעות המודרניזם.

דוד המלך
משפחתו
אבותיו יהודהתמרפרץנחשון בן עמינדברותבעזעובדישי
אחיו ואחיותיו אליאבשמעהצרויהאביגיל
בניו ובנותיו אמנוןתמראבשלוםאדוניהכלאבשפטיהשלמה
אחייניו יואבאבישיעשהאלעמשא בן יתריונדב בן שמעה
נשותיו אביגילאביטלאחינועם היזרעאליתבת שבעחגיתמיכלמעכה בת תלמיעגלה
יצירות המיוחסות לו צוואת דודקינת דודקינת דוד על אבנרדברי דוד האחרוניםשירת דוד • חלק ממזמורי תהלים
מאורעות בחייו שתוארו במקרא דוד וגולייתסיפור נבל הכרמלידוד ובת שבעמרד שבע בן בכריהאישה החכמה מתקועמעשה אמנון ותמררצח אמנוןדוד ויהונתן
אגדות עליו דוד והצרעה והעכביש
שונות מרב בת שאולפלטי בן לישבית דודאבישג השונמיתברזילי הגלעדיגיבורי דודכתובת תל דןקבר דודמשיחהמלך דוד (סרט)מגן דוד
הנצחה
באומנות דוד (מיכלאנג'לו)דוד (דונטלו)דוד (ברניני)דוד (ורוקיו)
הנצחות עיר דוד • מגדל דוד • מלון המלך דודמלון מצודת דודרחוב המלך דודשדרות דוד המלך

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.