מגדלא

מִגְדָלָא, הידועה גם בשמות טריכיי, טריכאי וטריכיאהלטינית: Taricheae), הייתה עיר קדומה בגליל, ששכנה לחוף הכנרת, בדרום בקעת גינוסר, סמוך ליישוב מגדל של היום, המשמר את שמה. עד להקמת העיר טבריה בשנת 20 לספירה, הייתה מגדלא המרכז העירוני היחיד בחוף המערבי של הכנרת.

Upper galil
MAGDALA AERIAL
מבט אווירי
Magdala (5)
האתר הארכאולוגי מגדלא נובמבר 2012
Fish pans 5261
חנויות ובהן בריכות דגים שנחשפו באתר
בית הכנסת מגדלא
בית הכנסת באתר

שם ומיקום

במקורות מתקופת בית שני מופיעה העיר בשם טריכיי. פירוש המילה "טריכיי" ביוונית הוא "מקום המלחת הדגים". יוסף בן מתתיהו (יוספוס פלאביוס) מכנה בשם זה עיר קדומה ששכנה לחוף הכנרת, בקצה הדרומי של בקעת גינוסר, המזוהה היום על ידי החוקרים עם "מגדל", "מגדלא" או "מגדל נוניא" (בארמית, מגדל הדגים). מגדלא היא מקום הולדתה של מרים המגדלית, היא מריה מגדלנה, הידועה מן הברית החדשה כאחת מבני לוויתו של ישו[1] . איזכור יחיד בברית החדשה מתייחס ל"דלמנותא", וייתכן שזהו כינוי נוסף של מקום זה.

היסטוריה

Magdala Stone (5)
האבן הרבועה שנמצאה בשטח בית הכנסת באתר (העתק)

טריכיי מוזכרת לראשונה בתקופת הבית השני כאשר בזמן המאבק בין תומכי יוחנן הורקנוס השני ואנטיפטרוס האדומי ובין תומכי אריסטובולוס השני בשנת 54 לפני הספירה, נכבשה העיר בידי הנציב הרומי קסיוס, על מנת לפגוע בתומכי אריסטובולוס שהתרכזו בה. לאחר כשלונו ומפלתו של קראסוס נגד הפרתים, הללו מהרו לכבוש את סוריה, אך קסיוס הצליח למנוע בעדם בסופו של דבר מלכבוש את סוריה, ועל ידי כך לחדור לשטחים נוספים שבתחום שלטונה של האימפריה הרומית. לאחר גירושם של הפרתים מסוריה, הלך קסיוס לארץ יהודה, שם הוא כבש את טריכי, ואף מכר חלק מתושביה לעבדות. יוסף בן מתתיהו מזכיר כ-30,000 מתושבי טריכיי שנמכרו לעבדים, אך היסטוריונים אחרים חולקים עליו[דרוש מקור]. טריכיי ניתנה יחד עם טבריה, אבל וחוליס לאגריפס השני על ידי הקיסר נירון, כחלק מיצירת ממלכה צפונית שכללה אף שטחים מן הגליל והגולן.

בתקופה שקדמה למרד הגדול, התמרדו תושבי טריכיי כנגד יוסף. העילה המיידית הייתה העובדה כי ניסה להחזיר את כספיהם של אגריפס השני וברניקי אשר שדדו המורדים. ביתו של יוסף נשרף, ואנשי טריכיי צרו עליו, אך יוסף הצליח לרצותם בדברי חלקות, וטען כי התכוון להשתמש בכסף לצורכי ביצור החומה.

בזמן המרד הצטרפו אנשי טריכיי למורדים, על אף שאגריפס מלכם תמך ברומאים. העיר בוצרה על ידי מפקד הגליל יוסף בן מתתיהו. מספר תושבי העיר היה כארבעים אלף. יוסף העיד כי המורדים בעיר לא היו תושבי העיר מלכתחילה, אלא אנשים שהגיעו למקום מאזורים אחרים כטבריה. לכך ייתכנו שני הסברים [דרוש מקור], כי אוכלוסייתה של טריכיי אשר עסקה בחקלאות ובדיג הייתה נוטה למרד, עד כדי כך שמורדים הגיעו אליה ממקומות כטבריה ששם האוכלוסייה האמידה לא נטתה לצד המורדים, והסבר אחר הוא כי האוכלוסייה לא נטתה אל המרד, והיה צורך באנשים חיצוניים על מנת לקיים את המרידה בעיר. מגדל המשיכה להתנגד לרומאים גם לאחר שטבריה והגליל כבר נכנעו בפניהם.

בשנת 67 הגיע לעיר הצבא הרומי המונהג בידי אספסיאנוס. אספסיאנוס שם מצור על העיר, ולאחר שנלכדה, נמלטו רבים אל הים בספינות. במקום התרחש קרב ימי, בו נהרגו המורדים. יוסף בן מתתיהו מתאר את תוצאות הקרב במילים אלו:

"וצבע היאור היה אדם מדם וכלו היה מלא חללים, כי לא נמלט איש. ובימים הבאים עלתה צחנה נוראה בכל הארץ מסביב. ואיום היה המראה לעיניים כי החוף היה מלא שברי ספינות מנופצות וגם פגרי אדם נפוחים, אשר נשחתו מלהט השמש ונרקבו והשחיתו את האוויר, עד אשר לא הייתה הצרה הזאת לאבל ליהודים בלבד, כי אם גם לזרא לרומאים"

תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים ספר ג' פרק י' פיסקה ט

לאחר מכן המית אספסיאנוס כאלף ומאתיים מתושבי העיר הזקנים והחלשים, וחמשת אלפים מן הצעירים והחזקים נשלחו כעבדים אל הקיסר נירון. לאחר דיכוי המרד בשנת 70 לספירה שבו היהודים להתגורר במגדלא ויישוב יהודי התקיים במקום גם בתקופה הרומית המאוחרת וגם בתקופה הביזנטית. מרשימות של צליינים נוצרים מתקופת ראשית הנצרות ידוע שסמוך למגדל צבעא היהודית שכן יישוב נוצרי ובו כנסייה על שם מרים המגדלית.

במחצית הראשונה של המאה הרביעית סיפר אחיו של בזיליוס הגדול על קיומה של כנסייה גדולה על שמה של מרים המגדלית שהוקמה על חורבות בית הכנסת. במהלך המאה ה-7 ננטשו היישוב היהודי והנוצרי גם יחד. במאה ה-12 הקימו הצלבנים כנסייה חדשה במקום שגם היא נחרבה.

במאה ה-19 התיישבו במקום פלאחים עניים ממצרים והקימו כפר קטן בשם מג'דל ששימר את השם ההיסטורי[2]. הכפר פונה מתושביו במהלך מלחמת העצמאות בשנת 1948.

חפירות ארכאולוגיות

Magdala Stone (4)
מנורת שבעת הקנים החרוטה על האבן הרבועה שנמצאה בשטח בית הכנסת (העתק)
Synagogue5262
שחזור בית הכנסת מכיוון מערב. בחזית נראה אולם המבואה ובו ספסל אבן

בשנת 1971 ערך המסדר הפרנציסקני חפירות ארכאולוגיות באתר ובמהלכן נחשפו שרידים של כנסייה ומבני ציבור מן התקופה הרומית והביזנטית.

בחפירות נוספות שנערכו בחופה הצפון-מערבי של הכנרת, נמצאו נמל עתיק (נמל מגדל), וכן ספינה (שנמצאה בשנת 1986) המשויכת לימיו של ישו. הספינה מוצגת כיום בקיבוץ גינוסר הסמוך, והיא נחשבת כפריט קדוש לנוצרים.

החל משנת 2009 מתנהלות חפירות ארכאולוגיות בחוף מגדל בדלתה של ואדי חמאם. החפירות מתנהלות בקטע שבין הכביש לכנרת. כביש זה עובר על תוואי של דרך קדומה. בחפירות נחשפו שוליו הצפוניים של היישוב העתיק. בחפירות נחשפו מבני מגורים, מתקני תעשייה, סמטאות, ותעלת ניקוז קדומה שניקזה את מי ואדי חמאם, ובריכת מים עגולה שטויחה בטיח. בשנת 2016 נתגלו במחסן סמוך לנמל באתר מחתה וכד עשויים ארד[3].

בית הכנסת

אחת התגליות החשובות באתר הייתה חשיפתו בספטמבר 2009 של מבנה ציבור גדול ששימש כבית כנסת עתיק. מועד בנייתו של בית הכנסת מתוארך למחצית הראשונה של המאה ה-1, בתקופת בית שני, והוא ננטש בזמן ההכנות למרד הגדול ונותר מחוץ לחומת היישוב אשר הוקמה על ידי יוסף בן מתיתיהו. בשל כך שהיישוב ננטש ואזור זה שלו לא נבנה מחדש, המבנה השתמר, והוא אחד משבעה בתי הכנסת שנחשפו ואשר מתוארכים לימי קיומו של בית המקדש השני. ייתכן שזהו מבנה בית הכנסת הקדום ביותר שנמצא עד כה בגליל.

בחזיתו המערבית של בית הכנסת שכן חדר מבואה מלבני שלאורך קירותיו ניצב ספסל אבן. ממזרח לחדר המבואה שכן האולם המרכזי שתקרתו, מעפר כבוש ועץ, נתמכה בשלושה זוגות של עמודי אבן. ברצפת האולם נקבע פסיפס בצורת רוזטה, וקירותיו טויחו בטיח צבעוני. אחת התגליות המשמעותיות באתר היא אבן גיר מרובעת אשר שמשה כשולחן ואשר נצבה במרכזו של האולם. האבן העשויה גיר, בניגוד ליתר חלקי המבנה העשויים בזלת, שימשה כשולחן קריאה, והיא עוטרה בארבעת צדדיה ובצידה העליון, כך ששימשה דגם לבית המקדש. בצידה המערבי של האבן מופיעה חריטה של מנורת שבעת הקנים שלה שלוש רגליים[4], בדומה לציור הקיר של המנורה שנחשפה ברובע ההרודיאני בירושלים, ובשונה מבסיס מדרגות אבן המופיע בשער טיטוס. לאור התארוך של המבנה, ייתכן כי האומן אשר יצר את החקיקה הכיר את צורת המנורה בבית המקדש. האבן המקורית שמורה במחסני רשות העתיקות ובאתר ניצבים שני העתקים שלה - האחד בבית הכנסת והאחר בפינת תצוגה. חדר נוסף במבנה, גם הוא מעוטר בפרסקאות וברצפתו פסיפס, שימש לאחסון מגילות. בחפירה זוהו שלושה שלבים למבנה, ונראה כי רק בשני השלבים המאוחרים שימש כבית כנסת.

מרכז מגדלא

בשנת 2006, ביוזמתו של האב חואן סולאנה (Fr. Juan Solana) ממקסיקו, נרכש שטח אדמה במקום על ידי המוסד האפיפיורי של נוטרדאם בירושלים, במטרה להקים באתר מרכז רוחני. שטחים נוספים נרכשו בשנים 2008 ו-2009. ב-11 במאי 2009 הונחה אבן הפינה למרכז על ידי האפיפיור בנדיקטוס השישה עשר. במקביל להתחלת הבנייה החלו באתר חפירות הצלה ארכאולוגיות, אשר חשפו את שרידי בית הכנסת ושרידים נוספים של מגדלא הקדומה, ותוכנית האתר שונתה כך שתשלב את הפארק הארכאולוגי במרכז המודרני.

המבנה היחיד שהושלם עד כה, הוא מבנה הכנסייה אשר זכתה לשם Duc In Altum, דהיינו, "העמק" או "העבר אל העומק", בהשראת דברי ישו אל השליחים בבשורה על-פי לוקס:

"וַיְהִי כְּכַלּתוֹ לְדַבֵּר וַיֹּאמֶר אֶל־שִׁמְעוֹן הַעֲבֵר אֶל־עֹמֶק הַיָּם וְהוֹרִידוּ אֶת־מִכְמְרוֹתֵיכֶם לָצוּד׃ וַיַּעַן שִׁמְעוֹן וַיֹּאמֶר אֵלָיו מוֹרֶה כָּל־הַלַּיְלָה יָגַעְנוּ וְלֹא אָחַזְנוּ מְאוּמָה אַךְ עַל־פִּיךָ אוֹרִיד אֶת־הַמִּכְמֹרֶת׃ וַיַּעֲשׂוּ־כֵן וַיִּלְכְּדוּ דָגִים הַרְבֵּה מְאֹד וַתִּקָּרַע מִכְמַרְתָּם"

הרעיון העומד מאחורי הבחירה במשפט זה, הוא כי יש להעמיק בדברים על מנת להתוודע אל האמונה. הכנסייה נבנתה ממזרח לבית הכנסת ולה קומה בודדת ומרתף. באולם הכניסה המעוגל שמונה עמודים שעליהם חקוקים שמות נשים ידועות בנצרות, למעט עמוד בודד שעליו אין כיתוב, והוא מוקדש באופן סמלי, לכל נשות העולם בכל הזמנים, האוהבות את האל וחיות חיי אמונה. על תקרת האולם ציור סמלי שבו נראים כפות ידיים ושמים זרועי כוכבים. סביב אולם הכניסה ארבע קפלות קטנות שבהן פסיפסי קיר המתארים אירועים מהברית החדשה אשר התחוללו בסביבת הכנרת:

הכנסייה המרכזית במבנה, המכונה "קפלת הסירה", על שום כך שמזבחה עשוי בצורת סירה, וצופה אל הכנרת. הסירה מייצגת את דרשת ישו מהסירה[5], והטברנקולום ("משכן" - ארון לשמירת לחם הקודש בגמר המיסה) שבה בורך על ידי האפיפיור פרנציסקוס ב-26 במאי 2014, עת ביקורו בישראל[6]. בכנסייה ניצבים דיוקני שנים-עשר השליחים המתוארים בסגנון ביזנטי, ובהם גם יהודה איש קריות אשר סביב ראשו אין הילה, אך הוא אינו מתואר כאיש כעור, כפי שהיה נהוג לתארו בעבר. הכנסייה מוקפת באגן מים המשתרע מחוץ למבנה ומשתקף דרך חלונותיו.

במרתף המבנה שוכנת "קפלת המפגש" המוקדשת למפגשם של כל המאמינים עם ישו. רצפת הקפלה היא רצפתו המקורית של שוק הנמל במגדלא העתיקה, והיא עוצבה בפשטות בהשראתו של בית הכנסת העתיק הסמוך. בקפלה שורות מושבים היקפיות עשויות אבן, כפי שהיה נהוג בבתי כנסת עתיקים, וקירותיה נצבעו בפיגמנטים אשר נדגמו מפרסקאות בית הכנסת הסמוך ושוחזרו בגרמניה. בצידה הדרומי של הקפלה, מאחורי מזבח אבן פשוט, קבוע ציור קיר גדול, המוקדש לנס ריפוי האשה זבת הדם:

"וְאִשָּׁה הָיְתָה בְּזוֹב דָּמֶיהָ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה׃ וְהִיא נַעֲנָה הַרְבֵּה תַּחַת יְדֵי רֹפְאִים רַבִּים וְהוֹצִיאָה אֶת־כֹּל אֲשֶׁר־לָהּ וְלֹא לְהוֹעִיל כִּי אִם כָּבְדָה מַחֲלָתָהּ מְאֹד׃ וַיְהִי כְּשָׁמְעָהּ אֶת־שֵׁמַע יֵשׁוּעַ וַתָּבוֹא בְּתוֹךְ הֲמוֹן הָעָם מֵאַחֲרָיו וַתִּגַּע בְּבִגְדוֹ׃ כִּי אָמְרָה אַךְ אֶגַּע בִּבְגָדָיו וְאִוָּשֵׁעָה׃ וַיִּיבַשׁ מְקוֹר דָּמֶיהָ פִּתְאֹם וַתָּבֶן בִּבְשָׂרָה כִּי נִרְפָּא נִגְעָהּ"

הציור מתאר את הנס באופן בלתי שגרתי, ונראית בו ידה של האשה שלוחה אל כנף בגדו של ישו, בינות לרגלי ההמון.

לצד הכנסייה אמורים לקום באתר בית מלון ובו 160 חדרים, מרכז מבקרים בשטח של כ-700 מ"ר, מסעדה לכ-900 סועדים ואתר צליינות לחוף הכנרת.

Duc in altun 12

הכנסייה שהוקמה באתר ובחזיתה הכיתוב Duc In Altum

Duc in Altum (4)

הקפלה המוקדשת למרים המגדלית

Duc in Altum (7)

הכנסייה המרכזית באתר - קפלת הסירה. ברקע נראה אגן המים שמחוץ למבנה, והלאה ממנו - מי הכנרת

Duc in Altum (10)

ציור הקיר המתאר את ריפוי האשה זבת הדם בקפלת המפגש

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ עמנואל דמתי, כפר איכון - חוקוק, המבצר הלא-נודע של יוסף בן-מתתיהו
  2. ^ גבריאל ברקאי ואלי שילר, "מגדלא", הכנרת וסביבתה במסורת הנוצרית, אריאל, 1990, עמ' 41, 43
  3. ^ מחתה וכד מימי בית שני התגלו באתר מגדלא שליד הכנרת
  4. ^ אריאל בולשטיין, ‏הרגשה של המשכיות, באתר ישראל היום, 20 יולי 2018
  5. ^ הבשורה על-פי לוקס 5, 1-11.
  6. ^ Boat Chapel
אגריפס השני

אגריפס השני (נולד כמרקוס יוליוס אגריפס; 27–92 לספירה) היה בנו של המלך אגריפס הראשון ונינו של הורדוס, כיהן כמלך מטעמם של הרומאים ובחסותם, כפי שהיה מקובל במקומות שונים באימפריה הרומית.

ג'ון מקגרגור

ג'ון מקגרגור (John MacGregor ,‏ 24 בינואר 1825 - 16 ביולי 1892) היה חוקר ארצות, חותר, סופר מסעות וצייר בריטי ממוצא סקוטי.

דיג בארץ ישראל

הדיג הוא ענף משני בכלכלת מדינת ישראל, אך בעבר הייתה לו משמעות גדולה יותר בחיי העם היהודי בארץ ישראל. ערך זה מתאר את אזורי הדיג הראשיים, סוגי הדגים הנלכדים בהם, שיטות הדיג ואת ההיסטוריה מנקודת המבט היהודית של הדיג בישראל.

הכנרת

הַכִּנֶּרֶת היא ימה בצפון מזרחה של ישראל. זהו אגם המים המתוקים הגדול בארץ ישראל. בעבר סיפקה הכנרת כרבע מצריכת המים בישראל, אך בעקבות ירידת מפלס המים פרי שנות בצורת פחתה שאיבת המים מהאגם, מתקני התפלה היו לספק המים העיקרי וכיום הכנרת מספקת רק 2 אחוזים מסך הצריכה. מפלס מי הכנרת משתנה ונמצא סביב כ-212 מטרים מתחת לפני הים. הכנרת היא הימה המתוקה הנמוכה ביותר בעולם.

המרד הגדול

המרד הגדול, בשנים 66 – 73/74, היה הראשון מבין שלוש מרידות גדולות שמרד העם היהודי נגד האימפריה הרומית. המרידה השנייה הייתה מרד התפוצות, והשלישית הייתה מרד בר כוכבא.

המרד החל בשנת 66 לספירה, בין הגורמים לו – אכזריות השלטון הרומי, סכסוך בין יהודים לאוכלוסייה ההלניסטית בארץ ישראל, ייאוש ממותו של מלך יהודה אגריפס הראשון וכן מתחים פנימיים בין הצדוקים לפרושים וכיתות אחרות. לאחר הצלחות ראשוניות של המורדים, נשלחו המצביאים הרומאים אספסיאנוס ובנו טיטוס לדכא את המרד. שיאם של הקרבות היה בשנת 70 לספירה, עם כיבוש ירושלים והחרבת בית המקדש על ידי טיטוס, אולם דיכוי המרידה בכל מעוזי המורדים, בהם מכוור ומצדה, נמשך כשלוש שנים נוספות.

המרד נכשל כישלון חרוץ, ומנהיגיו נהרגו או נלקחו בשבי. הגליל וירושלים חרבו, מאות אלפי יהודים נהרגו, נפלו בשבי, הוגלו או נמכרו לעבדות, ומרכזו הרוחני והדתי של העם היהודי, בית המקדש השני, חרב. כמעט כל המידע אודות המאורעות נמסר בידי יוסף בן מתתיהו בספרו "תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים".

הסירה מגינוסר

הסירה מגינוסר או הסירה מהגליל או סירתו של ישו היא סירת עץ שהתגלתה באקראי בשנת 1986 בין קיבוץ גינוסר למושבה מגדל, כאשר מי הכנרת היו בשפל. אופיה של הסירה ובדיקה באמצעות פחמן 14 איפשרו לתארכה לתקופה שבין שנת 50 לפנה"ס ועד שנת 70 לספירה. הסירה מוצגת במוזיאון בית יגאל אלון בגינוסר.

ישו (יהדות)

ביהדות, ישו הוא דמות או כמה דמויות בספרות היהודית - התלמוד הבבלי, המדרשים, וספר תולדות ישו. אף שהקטעים המכילים שם זה מעורפלים קמעה ואף מעט סותרים לפעמים, נראה כי הכוונה לפחות בחלקם היא לישו מנצרת, אבי הנצרות.

כביש 807

כביש 807 הוא כביש רוחב אזורי במזרח הגליל התחתון. הכביש מתחיל בצומת מע'אר ונגמר בצומת מגדל שליד הכנרת. אורכו של הכביש הוא 12.2 ק"מ.

כפר חיטיא

כפר חיטיא (גם: כפר חיטייא, כפר חטיה ו- כפר חטיאה) הייתה עיירה יהודית גדולה בגליל התחתון, הנזכרת רבות במקורות חז"ל.

משמעות שמה של העיירה בארמית הוא "כפר החיטים".

העיירה נזכרת בתלמוד הירושלמי כמקום אליו ברח ריש לקיש מפני רבי יהודה נשיאה לאחר שהתגלעה מחלוקת בין השניים, בסמוך למגדלא שמצפון לטבריה: "שמע רבי יודה נשיאה וכעס שלח גותיין למיתפש ית רשב"ל וערק בדא דמוגדלא ואית דאמרין בדא דכפר חיטיא".

העיירה נזכרת במקורות חז"ל גם כעיר מוצאם של מספר חכמים, ובהם האמורא יעקב איש כפר חיטייא והדרשן רבי עזריה דכפר חטיה, וכן נזכרת במדרש בראשית רבה בסיפור מעשה על חבורת פוחזים בני העיירה שנהגו להתנכל למלמד התינוקות בבית הכנסת המקומי, עד שאחד מהם נטה למות ובחר להעביר את ילדיו למשמורת אצל אותו מלמד.

חז"ל זיהו את העיירה בת זמנם עם העיר המקראית "הַצִּדִּים", הנזכרת בספר יהושע בנחלת שבט נפתלי: "וערי מבצר הצרים צר וחמת רקת וכינרת, הצידים - כפר חיטייא, צר - דסמיכה לה, חמת - חמתה, רקת - טיברייא, כנרת - גינוסר".

זיהויה המקובל של העיירה, וכפי שהוצבע עוד בראשית המאה ה-19 על ידי יהוסף שוורץ, הוא בחרבת חיטין שממערב לטבריה. במקום נתגלו ממצאים המעידים על יישוב יהודי גדול שהתקיים במקום בתקופת המשנה והתלמוד.

בקרבת העיירה, אשר ישבה בסמוך לדרך הראשית שבין טבריה וציפורי, שכנו מספר עיירות יהודיות מרכזיות בתקופת המשנה והתלמוד, ובהן בית מעון, ארבל, מגדלא, כפר ימה ומשכנא.

על שם העיירה הקדומה נקרא מושב כפר חיטים שהוקם בסמוך לאתרה בראשית שנות העשרים של המאה העשרים.

מג'דל (טבריה)

מג'דל (בערבית: المجدل), היה כפר ערבי קטן על החוף המערבי של ים כנרת, בבקעת גינוסר, בגובה 200 מטרים מתחת לפני הים, חמישה קילומטרים צפונית לטבריה ודרומית לחורבת מנים.

על פי תוכנית החלוקה נועד הכפר להיות בתחום המדינה היהודית. במלחמת העצמאות, לאחר כיבוש העיר העתיקה של טבריה ופינוי אוכלוסייתה הערבית באפריל 1948 הסכימו תושבי הכפר להתפנות ופונו לירדן.

מגדל (יישוב)

מִגְדָּל היא מושבה במחוז הצפון, השוכנת לשפתה הצפון-מערבית של הכנרת, כשמונה קילומטרים צפונית לטבריה.

היישוב הוכרז כמועצה מקומית בשנת 1949. שטח השיפוט של היישוב הוא 12,000 דונם. ב-2003 הומלץ על איחוד המועצה האזורית עמק הירדן עם המועצות המקומיות מנחמיה, מגדל וכנרת, אך רק מגדל נשארה לבסוף מועצה מקומית עצמאית.

מגדל (פירושונים)

האם התכוונתם ל...

מגדל צבעייא

מגדל צבעייא (גם מגדל צבעיה, מגדל דצבעיא, ומגדל צבעים) הייתה עיירה יהודית קדומה בגליל התחתון, אשר נזכרת רבות בספרות חז"ל.

העיירה נזכרת בתלמוד הבבלי, בתלמוד הירושלמי ובמדרש איכה רבה כעיירה יהודית גדולה שחרבה במהלך מרד בר כוכבא או לאחר מכן, לצד מספר עיירות נוספות בגליל התחתון, ובהן שיחין וכבול:

"שלש עיירות היה קטמוס (ספר המיסים) שלהן עולה לירושלם בעגלה (מרוב כובדו), כבול ושיחין ומגדול צבעייא, ושלשתן חרבו. כבול מפני המחלוקת, שיחין מפני כשפים, ומגדל צבעייא מפני הזנות ... אמר ר' יוחנן שמונים חנויות של אורגי פלגס היו במגדל צבעייא".

העיירה נזכרת בתלמוד הירושלמי גם כיישוב ממנו העלו מעשרות לבית המקדש, לצד מהלול וציפורי, ובהקשר אחרת נזכרת בתלמוד הירושלמי ובמדרש בראשית רבה כמקום בו גידלו עצי שקמים, אך נהגו בהם איסור כיוון ששימשו בעבר הרחוק לבניית המשכן: "וְכֹל אֲשֶׁר נִמְצָא אִתּוֹ עֲצֵי שִׁטִּים ... אָמַר רַבִּי לֵוִי מִמִּגְדַל צְבָעֲיָא קְצָצוּם וֶהֱבִיאוּם עִמָּהֶם לְמִצְרַיִם וְלֹא נִמְצָא בָהֶם לֹא קֶשֶׁר וְלֹא פֶקַע. אָעִין דְּשִׁטִּים הֲוָה בְּמִגְדְּלָא וְהָיוּ נוֹהֲגִים בָּהֶם אִסּוּר מִשּׁוּם קְדֻשַּׁת הָאָרוֹן, אֲתוֹן וְשָׁאֲלוּן לְרַבִּי חֲנִינָא חַבְרֵיהוֹן וְרַבָּנָן, אָמַר לָהֶם אַל תְּשַׁנּוּ מִמִּנְהַג אֲבוֹתֵיכֶם".

העיירה נזכרת אצל חז"ל גם במדרש אגדה חוזר על נערי איוב, לפיו יצאו מכפר קרנוס, ולמעט אחד, כולם מתו במגדל צבעייא.

בנוסף, נזכרת העיירה במדרש קהלת רבה בסיפור מעשה על רבי יונתן: "רַבִּי יוֹנָתָן נְשַׁר שַׂעֲרֵיהּ אֲזַל לַהֲדָה מִגְדְּלָה דְּצַבָּעַיָּה". כמו כן, נזכרת העיירה כמקום בו עבר רבי שמעון בר יוחאי לאחר שטיהר את טבריה מעצמות המתים בה לאחר צאתו מהמערה: "וַעֲבַר בְּהָדֵין מִגְדְּלָא דְּצַבָּעַיָא".

יש המציעים את זיהויה של העיירה באתר ח'רבת ואדי חמאם שלמרגלות הר ארבל, בו אותרו שרידי כפר ובית כנסת מתקופת התלמוד, או לחלופין בחרבת מג'דל הסמוכה, כהצעת החוקר ישעיהו פרס. מג'דל זו מזוהה כשלעצמה עם מגדל נוניא (בארמית - מגדל הדגים) שבמקורות חז"ל ועם טריכאי (ביוונית – ערימת דגים ממולחים) שבכתבי יוסף בן מתתיהו. מנגד, ולאור המדרש על קרבתה היחסית של העיירה לכפר קרנוס, היו שהציעו לזהותה באתר דרומי יותר, ובפרט בחרבת דובר (ח'רבת א-דוויר) שבעמק הירדן, בסמוך לירמוך.

פפוס בן יהודה

פַּפּוּס בֶּן יְהוּדָה הוא דמות המוזכרת בספרות חז"ל. הוא נזכר כמי שנהג בקיצוניות, והיה נועל את אשתו בבית כדי שלא תזנה, מעשה שאחריתו עלתה בכי רע, ואילו במקום אחר נזכר כמי שהתנגד למסירות נפש ולהסתכנות למען לימוד התורה בעת גזרות השמד, וסופו שנאסר על ידי השלטון הרומאי.

עקב בעיות תיארוך העולה מן המקורות השונים, הוצע שהיו שני אישים שונים בשם פפוס בן יהודה, הראשון חי במאה הראשונה לספירה והשני במאה השנייה, אולם פיצול זה אינו מוסכם.

קולנוע חרדי

הקולנוע החרדי החל להתפתח בסוף המאה ה-20 ובתחילתה של המאה ה-21. בשל ההפרדה המגדרית בציבור החרדי, התפתח הקולנוע החרדי לשני ענפים נפרדים ושונים: קולנוע חרדי-נשי וקולנוע חרדי-גברי. סרטי הקולנוע החרדי-גברי אינם נוצרים להקרנה בפני קהל אלא מופצים לצפייה ביתית בלבד.

הענף הגברי נקלע למשבר בעקבות צריבות והעלאות פיראטיות לאינטרנט ואיסור הרבנים על צפייה בסרטים. לפיכך, בתחילת המאה ה-21 הקולנוע החרדי-נשי מהווה את עיקר תעשיית הקולנוע החרדית. תעשיית הקולנוע החרדי מתקיימת ברובה המוחלט בישראל. חלק מהסרטים הישראלים מתורגמים לאנגלית ומוקרנים בחו"ל.

המונח "קולנוע חרדי" מתייחס ספציפית ליצירה המופקת לתצרוכת חרדית פנימית, בניגוד לסרטים העוסקים בעולם החרדי ואף מופקים על ידי חרדים, אך המיועדים לציבור הכללי – כמו "למלא את החלל" של רמה בורשטיין או "האושפיזין" של שולי רנד – ושאינם מוצגים לקהל חרדי.

תל בית ירח

תל בית ירח הוא תל ארכאולוגי וגן לאומי לחופה הדרום מערבי של הכנרת, בסמוך למוצא הירדן, המזוהה עם הערים הקדומות בית ירח ו- צינברי הנזכרות במקורות חז"ל ובמקורות נוספים כיישובים סמוכים זה לזה השוכנים לצד מוצא הירדן מהכנרת.

בתל ממצאים מתקופות רבות, החל מן התקופה הכלכוליתית ועד התקופה הצלבנית, וכן שרידי בית כנסת מתקופת התלמוד ושרידי כנסייה ביזנטית.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.