מג'דל שמס

מַגְ'דַל שַׁמְסערבית: مجدل شمس) היא מועצה מקומית במחוז הצפון בישראל. יישוב דרוזי השוכן צפונית לרמת הגולן, במורדות הר חרמון, כמה מאות מטרים מערבית לגבול הסורי. בשנת 1982 הוכרז היישוב, המוכר עד היום בכינוי כפר, כמועצה מקומית. דרומית לכפר שוכנת "שמורת גבעות מג'דל שמס", המורכבת מגבעות חוואר שעליהן צמחייה אופיינית.

מג'דל שמס
היישוב מג'דל שמס מכוסה שלג בחורף 2006
שם בערבית مجدل شمس
מחוז הצפון
מעמד מוניציפלי מועצה מקומית
ראש המועצה דולאן אבו סלאח
גובה ממוצע[1] ‎1,230 מטר
סוג יישוב יישוב 10,000‏–19,999 תושבים
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2018[1]
  - אוכלוסייה 11,044 תושבים
    - דירוג אוכלוסייה 156
    - שינוי בגודל האוכלוסייה 1.0% בשנה עד סוף 2018
  - צפיפות אוכלוסייה 687 תושבים לקמ"ר
    - דירוג צפיפות 178
תחום שיפוט[2] 15,870 דונם
    - דירוג שטח שיפוט 92
(למפת אצבע הגליל רגילה)
Etzba hagalil
 
מג'דל שמס
מג'דל שמס
33°15′55″N 35°46′13″E / 33.2651678813235°N 35.7701565611255°E
מדד חברתי-כלכלי - אשכול
לשנת 2015[2]
3 מתוך 10
מדד ג'יני
לשנת 2016[2]
0.4178
    - דירוג מדד ג'יני 96
פרופיל מג'דל שמס נכון לשנת 2017 באתר הלמ"ס
http://www.majdal.co.il
Fotografi från Majdal Shams - Hallwylska museet - 104344
תמונה היסטורית של הכפר
MajdalShamsMay2009
הכפר בשנת 2009
Shouting Hill by Majdal Shams
גבעת הצעקות ליד מג'דל שמס. החבית הצבועה באדום (בתחתית התמונה) מסמנת את המקום שממנו אסור לסורים להתקרב לגדר החדשה
PikiWiki Israel 38786 Sultan Al-Atrash monument in Majdal Shams
פסל סולטאן אל-אטרש במג'דל שמס

מקור השם

מקור שמו של הכפר מג'דל שמס הוא בארמית (ההגייה השתנתה בהשפעת הערבית), ומשמעותו "מגדל השמש"[3], זאת מאחר שבשל גובהו של היישוב (בין 1120 - 1230 מטרים מעל פני הים) מאירות אותו קרני השמש, עם הזריחה, קודם לשאר היישובים בסביבה. היישוב הוא היישוב הגבוה ביותר במדינת ישראל.

יש הסוברים[4], כי שם זה בא לשמר את שמה של "בית שמש" המקראית, הנזכרת בספר שופטים כאחת הערים בנחלת שבט נפתלי.

היסטוריה

היישוב נוסד בשנת 1595 על ידי שליט האזור, האציל הדרוזי פחר א-דין אל-מעני השני, על אדמות שהיו בבעלות תושבי הכפר המוסלמי הסמוך, ג'ובתה א-זית, (על אדמותיו הוקם נווה אטי"ב), מתוך מטרה לעבות את היישוב הדרוזי באזור.

חלק מהכפר נבנה על חורבותיו של יישוב יהודי קדום, ונתגלו בו שרידים מהמאות השנייה והשלישית לספירה, ביניהם גם מערת קבורה, המכונה בפי המקומיים; "מקברת אל יהוד" – קברי היהודים.

עד 1967 היה היישוב חלק מסוריה. הוא נכבש במלחמת ששת הימים, חלק גדול מתושביו נהיו לפליטים, ומאז היישוב תחת שליטה ישראלית. מ־1967 ועד 1981 נשלט הכפר על ידי משטר צבאי, ומאז החלת חוק הישראל על הגולן עם חקיקת חוק רמת הגולן ב-1981 הכפר נשלט על ידי שלטון אזרחי. בראשית שנות ה־70 כיהן יהודה אלבשן כמושל הכפר.

במהלך מלחמת יום הכיפורים באוקטובר 1973 הופצץ היישוב פעמים רבות ו-10 מתושביו נהרגו.

מ-1981 ועד 2018 מונו ראשי המועצה וחברי המועצה במג'דל שמס וב-3 המועצות הדרוזיות האחרות בגולן על ידי שר הפנים ולא נבחרו בבחירות דמוקרטיות. בבחירות המקומיות של 2018 נערכו לראשונה בחירות במועצות אלו.[5] רוב התושבים במג'דל שמס החרימו את הבחירות, בהן נבחר דולאן אבו סאלח, ואחוז ההצבעה בבחירות אלו עמד על 3.39% בלבד.

מידע כללי

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף 2018, מתגוררים במג'דל שמס 11,044 תושבים (מקום 156 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎1.0%‏. לפי נתוני הלמ"ס נכון לסוף 2017, למג'דל שמס דירוג של 3 מתוך 10, במדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2015. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשע"ז (2016-‏2017) היה 79.0%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת סוף 2016 היה 4,969 ש"ח (ממוצע ארצי: 8,913 ש"ח).[6] כיום רובם המוחלט של התושבים הם דרוזים, המהווים מחצית מהאוכלוסייה הדרוזית ברמת הגולן[7]. קודם למלחמת ששת הימים התגוררו במג'דל שמס גם תושבים נוצרים ועלווים.

פרנסתם העיקרית של התושבים היא מחקלאות, בעיקר גידול תפוחים ודובדבנים, במטעים הממוקמים במורדות הכפר, בעיקר בבקעת יעפורי. בחורף מהווה השכרת ציוד גלישה לתיירים הבאים לחרמון הסמוך, כמקור פרנסה נוסף למקומיים.

לאחרונה החלה מגמה של פיתוח תיירות והשכרת צימרים, ובמקום אף נבנה מלון הבוטיק "נרקיס", ובעין אל תינא - עמק התאנים - הסמוך ל"גבעת הצעקות" שבמבואות הכפר, ממוקמת מסעדה המגישה אוכל דרוזי מסורתי אותנטי, מלבד מסעדות ואטרקציות נוספות המיועדות לתיירים.

עלילת הסרט "הכלה הסורית" משנת 2004, העוסק במציאות הדרוזית ברמת הגולן, מתרחשת ביישוב זה.

אספקת החשמל לכפר מתבצעת באמצעות צובר, כאשר חברת החשמל מוכרת את החשמל למועצה המקומית בתעריף נמוך מהמקובל, והמועצה אחראית על תחזוקת מערכת החשמל הפנימית בתוך העיירה. מאפיין זה מוביל לקשיים באספקת חשמל בתוך העיירה, עקב קשיים בתחזוקת המערכת.

בשל גובהו של היישוב, מתרחשים בו מדי חורף בממוצע מספר אירועי שלג.

גבעת הצעקות

במלחמת ששת הימים נכבש היישוב על ידי ישראל, וקו הגבול נקבע כמה מאות מטרים מזרחית ליישוב. הכיבוש הישראלי הוביל לניתוק תושבי הכפר מסוריה (בין היתר מהכפר הסמוך חדר), עמה קיימו קשרי משפחה ענפים, קשרי מסחר ותרבות ומאידך חיבור עם הדרוזים בישראל.

בני משפחות מהכפר המתגוררים משני עברי הגבול, מצאו שיטה של תקשורת על גבעה ב"עין אל תינא" שבמבואות הכפר, באמצעות צעקות לקרוביהם שבעברו הסורי של הגבול[8], לעיתים בסיוע מגאפונים, מה שהיקנה למקום את הכינוי "גבעת הצעקות"[9] (تلة الصّيحات). לעיתים גם מכונה "ואדי הדמעות" (وادي الدّموع). תושבי היישוב יכולים לגשת עד קרוב מאוד לקו הגבול, אך משפחותיהם תושבי סוריה יכולים להגיע רק עד נקודה במרחק של כ־200 מטרים מקו הגבול. לאחרונה התמעטו פגישות כאלה לאור המצב הבלתי יציב בגבול ולאור התפתחות אמצעי התקשורת החזותיים כמו סקייפ.

הגבעה התפרסמה באמצעי התקשורת בישראל ובעולם, בעיקר בעקבות ההפגנות בסוריה (2011) ואירועי יום הנכבה ויום הנכסה של אותה שנה. ביום הנכבה, פרצו כ-130 פליטים פלסטיניים המתגוררים במחנות פליטים בסוריה מאז 1948, את גדר הגבול ונכנסו אל תוך היישוב. במהלך העימותים האלימים בינם לבין כוחות צה"ל, יידו המפגינים אבנים ופצעו 7 חיילים ישראלים. בתגובה השיבו החיילים באמצעים לפיזור הפגנות ובאש חיה, ממנה נהרגו 4 פלסטינים ונפצעו 6. לבסוף פוזרו המפגינים והוחזרו לסוריה. חודש לאחר מכן, במהלך אירועי "יום הנכסה" הפגינו מאות פלסטינים סורים מול "גבעת הצעקות" וניסו שוב לפרוץ את גדר הגבול, מנגד תושבי מג'דל שמס החלו בידויי אבנים לעבר חיילים ושוטרים[10]. גם במקרה זה הגיבו כוחות צה"ל באמצעים לפיזור הפגנות ובאש חיה, ועל פי גורמים סוריים נהרגו כ-13 מפגינים כתוצאה מהירי ומעלייה על שדות מוקשים[11].

כלקח מאירוע זה ולאור ההתפתחויות בסוריה נבנתה גדר גבול גבוהה וחזקה לאורך כל רמת הגולן.

מעורבות תושבי הכפר בריגול

חלק מתושבי היישוב, בדומה לשאר תושבי היישובים הדרוזים ברמת הגולן, רואים עצמם כאזרחים סוריים. לצד המחאה האזרחית, נאמנות זו הובילה גם למספר פרשיות ריגול ועבירות ביטחוניות בהם היו מעורבים כמה עשרות מתושבי הכפר. הפרשייה המרכזית נחשפה ב־1973, אז נעצרו מעל 50 מתושבי הכפר שהשתייכו למספר תאים ברשת ריגול שהפעיל שכיב אבו ג'בל, קצין מודיעין סורי תושב הכפר[12].

ב־2010 הובילה פשיטה משטרתית על בית הוריו של חשוד בריגול תושב הכפר להתפרעות המונית, לנזק לרכבי משטרה ולכיתור כח משטרתי קטן שחולץ בהתערבות מנהיגים מקומיים מהכפר[13][14].

תושב נוסף הואשם ב-2012 בריגול למען סוריה[15].

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 הנתונים לפי טבלת יישובים באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לסוף שנת 2017
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 הנתונים לפי טבלת רשויות מקומיות באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לסוף שנת 2017
  3. ^ "هوية الجولان من خلال أسماء قراه وبلداته" (בערבית). The Directorate-General of Antiquities and Museums. 24 בנובמבר 2008. בדיקה אחרונה ב-18 במאי 2011.
  4. ^ ספר שופטים, פרק א', פסוק ל"ג; יהודה אליצור ויהודה קיל, אטלס דעת מקרא, מוסד הרב קוק, תשנ"ח 1998, עמ' 160.
  5. ^ גיא ורון כתב בצפון, ‏בחירות מקומיות גם אצל הדרוזים בגולן, באתר ‏mako‏‏, ‏7 בינואר 2018‏
  6. ^ פרופיל מג'דל שמס באתר הלמ"ס
  7. ^ אורי שטדלר, הדרוזים, ספריית מט"ח
  8. ^ "Golan Druze celebrate across barbed wire". BBC News. 18 באפריל 2008.
  9. ^ ירכתי ארץ ישראל - אתר "מסע אחר".
  10. ^ nrg מעריב - "ידויי אבנים במג'דל שמס לעבר החיילים", 5/6/2011 http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/247/759.html
  11. ^ הטלוויזיה הסורית: 13 מתו ומאות נפצעו בהפגנות לציון יום הנכסה בגבול ישראל סוריה, אתר ynet http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4078547,00.html
  12. ^ שי פוגלמן, היינו העיניים של סוריה, באתר הארץ, 7 באוקטובר 2011
  13. ^ חשיפת פרשת ריגול עבור המודיעין הסורי ,אתר שירות הביטחון הכללי
  14. ^ אלי סניור, המהומות במג'דל שמס: בשל פרשת ריגול, באתר ynet, 12 ביולי 2010
  15. ^ תושב הגולן מואשם בריגול לסוריה, מערכת Israel Defense, 30/07/2012
אשכול רשויות גליל מזרחי

אשכול רשויות גליל מזרחי הוא תאגיד עירוני אזורי, שהוקם כדי לקדם תפישה אזורית ושיתופי פעולה אסטרטגיים בין הרשויות המקומיות בגליל המזרחי ובגולן וביניהן לבין השלטון המרכזי (משרדי ממשלה). האשכול מהווה את הזרוע הביצועית של פורום ראשי הרשויות של הגליל המזרחי והגולן. האשכול הוא חלק ממיזם האשכולות הלאומי שמובילים משרדי הפנים והאוצר ובמסגרתו הוקמו חמישה אשכולות בפריפריה הישראלית: אשכול גליל מערבי (הראשון), אשכול גליל מזרחי, אשכול רשויות בית הכרם (סביב כרמיאל ורשויות כביש 85), אשכול נגב מערבי ואשכול נגב מזרחי.

האשכול מורכב מארבע עשרה רשויות מקומיות: קריית שמונה, צפת, מטולה, קצרין, ראש פינה, יסוד המעלה, טובה-זנגריה, חצור הגלילית, גוש חלב, מג'דל שמס, בוקעתא, מסעדה, עין קיניה וע'ג'ר.

ומארבע מועצות אזוריות: גליל עליון, גולן, מרום הגליל, ומבואות חרמון. סה"כ חברות באשכול 18 רשויות מקומיות.

האשכול מתוקצב על ידי הרשויות החברות בו, משרד הפנים, ומשרד האוצר . המכון למנהיגות וממשל בג'וינט-ישראל מלווה את מיזם האשכולות.

דרוזים בישראל

הדרוזים בישראל הם קבוצה אתנית דוברת-ערבית בישראל: בכרמל, בגליל, וברמת הגולן, המקיימים דת ייחודית שהתפצלה מהאסלאם השיעי במאה ה-11. הדרוזים מהווים כ-1.6% מאוכלוסיית ישראל. בסוף שנת 2018 נמנו כ-143 אלף דרוזים מבין תושבי הקבע בישראל, מהם כ-120 אלף אזרחים ישראלים, והיתר תושבי רמת הגולן שמרביתם מסרבים לקבל אזרחות ישראלית. היישובים עם מספר הדרוזים הגדול ביותר היו דלית אל-כרמל (16.7 אלף), ירכא (16.4 אלף) מע'אר (12.9 אלף) ובית ג'אן (11.7 אלף).הדרוזים הם דוברי ערבית בניב המיוחד להם, הדומה לניבים סוריים של ערבית. כמעט כל הדרוזים חיים באזור הגאוגרפי הכולל את סוריה, לבנון וצפון ישראל. התיישבותם הררית ברובה, במטרה להישמר מאוכלוסייה עוינת. רובם אזרחים סוריים, אך יש קהילה דרוזית גדולה מבין אזרחי לבנון.

לדרוזים דת עצמאית, שעיקריה נשמרים בסוד ומקורה בהתפלגות מן האסלאם השיעי לפני כאלף שנים במצרים. הדרוזים מייחסים עצמם לנביא יתרו ומסרבים לקבל לשורותיהם מצטרפים חדשים. הם מגדירים עצמם כעדה ייחודית נפרדת וכך גם מגדיר אותם החוק בישראל. מבחינה לשונית הדרוזים דוברי ערבית בדומה לערבים, המוסלמים והנוצרים, רוב הדרוזים בישראל מגדירים עצמם כערבים (71%), והשאר מגדירים עצמם כ"דרוזים" או "דרוזים-ערבים".דרוזים יושבים, על פי המסורת, בארץ ישראל מאז המאה ה-11, אולם התבססות היישוב הדרוזי חלה בעת שלטונם של הדרוזים בלבנון וצפון ארץ ישראל ובייחוד בתחילת המאה ה-17, בתקופתו של האמיר פחר א-דין השני מבית הנכבדים הדרוזי בית מען.

בישראל בני הקהילה הדרוזים נחשבים לבעלי דת בפני עצמם, אולם בחלק מהמדינות הערביות ובהן לבנון נספרים כחלק מהאוכלוסייה המוסלמית.

הרשות לפינוי מוקשים

הרשות לפינוי מוקשים (רלפ"ם) היא יחידה במשרד הביטחון שתפקידה לקבוע את הכללים, להפעיל חברות בפרויקטים לפינוי שדות מוקשים ולפקח עליהן.

התחנה המרכזית של קריית שמונה

התחנה המרכזית של קריית שמונה היא מסוף האוטובוסים והתחנה המרכזית של העיר קריית שמונה. שוכנת בלב העיר, ברחוב ארלוזורוב, סמוך לכביש 90 ושדרות תל חי בעיר.

התחנה המרכזית של קריית שמונה היא המרכזית באזור הגליל העליון ואזור אצבע הגליל, מהתחנה יוצאים קווי אוטובוס רבים, בין היתר לרמת הגולן, חיפה, עפולה, תל אביב-יפו, ירושלים וערים נוספות בעיקר בצפון ישראל.

מהתחנה יוצאים גם קווי אוטובוס עירוניים לרחבי העיר וקווי אוטובוס אזוריים למטולה ויישובי האזור.

חדר (כפר)

חַדַר (בערבית: حضر; תעתיק מדויק: חצ'ר) הוא כפר דרוזי בחלק הסורי של הר החרמון סמוך לגבול עם ישראל ברמת הגולן. הכפר נמצא במורדות המזרחיים של החרמון במחוז קוניטרה.

מבין הכפרים הסמוכים לכפר ניתן למנות את מג'דל שמס הדרוזי הנמצא כ-6 קילומטר ממערב בתחום הישראלי, בשטח הסורי נמצאים מדרום הכפר גֻ'בָאתָא אל-חַ'שַב, ממזרח הכפר חרפא, מצפון-מזרח הכפר בית ג'ין ומצפון-מערב הכפר שבעא שבלבנון.

על פי מפקד האוכלוסין הסורי משנת 2004 התגוררו בכפר 4,819 איש, אם כי דיווחים מאוחרים יותר מציינים כי בכפר מתגוררים כ-10–14 אלף איש.במלחמת ששת הימים ב-1967 הכפר נותר בשטח הסורי ונותק משאר הכפרים הדרוזיים ברמת הגולן שנכבשה על ידי ישראל. במלחמת יום הכיפורים הכפר נכבש לתקופה קצרה על ידי צה"ל אך הוחזר לשליטתה של סוריה עם נסיגת צה"ל בעקבות הסכם הפרדת הכוחות בין ישראל לסוריה. בעקבות ניתוק הכפר מהכפרים הדרוזיים בשטח הישראלי, נהגו הדרוזים משני הצדדים לתקשר זה עם זה בצעקות על גבעה שקיבלה בשל כך את השם "גבעת הצעקות".עם פרוץ מלחמת האזרחים בסוריה בשנת 2011 תושבי הכפר חדר, בדומה לרוב המיעוט הדרוזי בסוריה, נשארו נאמנים למשטרו של בשאר אל-אסד. עם התקדמות כוחות המורדים ששולטים, נכון לשנת 2015, על רוב אזור הגבול עם ישראל עלו חששות רבים לשלום העדה הדרוזית, הן בכפרים כגון חדר והן בהר הדרוזים - הריכוז הדרוזי הגדול ביותר בסוריה. חשש זה נובע בין היתר בשל היות המורדים ג'יהאדיסטים-סלפיים מארגונים שונים כגון ג'בהת א-נוסרה, הרואים בדרוזים כופרים בדת האסלאם.

בין 20 ל-22 במרץ 2013 הותקף הכפר על ידי ג'בהת א-נוסרה ושבעה דרוזים נהרגו במתקפה, דבר שהצית הפגנות מחאה של העדה הדרוזית בישראל לטובת אחיהם בסוריה. ב-2014, על רקע השתלטות המורדים על מעבר קוניטרה הסמוך לכפר, התבטא החשש בקרב הדרוזים בישראל בקריאתו של הפוליטיקאי איוב קרא לספח את הכפר לישראל. ביוני 2015 דווח כי הכפר נמצא תחת כיתור של כוחות המורדים הנמצאים בכפרים סמוכים לכפר חדר.בנובמבר 2017 פרצו קרבות בין תושבי הכפר לאנשי תחריר א-שאם, ובין השאר פוצצה בכפר מכונית תופת שגרמה למות תשעה מתושבי הכפר. באופן חריג הודיע דובר צה"ל כי "צה״ל ערוך ומוכן לסייע לתושבי הכפר וימנע פגיעה או כיבוש של הכפר".בראיון לעיתון סעודי באותו החודש, התבטא הרמטכ"ל גדי איזנקוט כי ישראל התערבה בעבר בקרבות באזור והתערבות זו הביאה לסיומם: "אנחנו התערבנו בח'דר, הכנו טנקים בחרמון והזהרנו את ג'בהת אלנוסרה על כך שאנו נתקוף אותם אם הם יכנסו לח'דר. בכך הסתיים המשבר".

חוות שבעא

חווֹת שבעא (בערבית: مزارع شبعا - "מזארע שבעא", מכונה בישראל גם "הר דב") הוא אזור מיושב בדלילות, בין הכפר מג'דל שמס על מורדות החרמון לבין הכפר הלבנוני שבעא. חלק מהשטח - כ-25 קמ"ר בין נחל שיאון להר דב - נמצא בשליטת ישראל וכפוף לחוק הגולן, אולם לבנון תובעת ריבונות עליו. הקהילה הבינלאומית אינה מכירה בריבונות ישראל על השטח, כשם שאינה מכירה בריבונות ישראל על רמת הגולן, אך יש מחלוקת בקהילה הבינלאומית לגבי הריבונות המקורית על השטח: לבנונית או סורית. למחלוקת זו יש משמעות לגבי השליטה הנוכחית בשטח - אם הריבונות המקורית על השטח היא לבנונית, ישראל צריכה לסגת מהשטח על-פי התחייבויותיה לאו"ם בעניין לבנון. אם הריבונות המקורית היא סורית, ישראל יכולה להוסיף לשלוט בו עד למציאת הסדר מדיני בין סוריה לישראל.

כביש 98

כביש 98 הוא כביש האורך העיקרי ברמת הגולן בצפונה של ישראל ואורכו כ-99 ק"מ. צורתו של הכביש היא כשל קשת והוא מקביל לגבול עם סוריה ולקו התלים הישראלי. הכביש מוביל מצומת מעגן (כביש 92) שמדרום לכנרת, תחילה דרך עמק הירמוך, ולאחר מכן הוא מטפס בעליה תלולה אל רמת הגולן וחוצה אותה עד לסיומו בתחנת הרכבל התחתון בחרמון, מקום בו הוא נפגש עם כביש הר דב (כביש 999). הכביש הוא אחד מהמשופעים בישראל, והוא משנה את גובהו מ-200 מטרים מתחת לפני הים עד לכ-1,640 מטרים מעליו.

קטע של עשרה קילומטרים מכביש 98 היה סגור באופן רשמי במשך 30 שנים לתנועת כלי רכב אזרחים בין צומת תל סאקי מצפון לרמת מגשימים ועד צומת אורחה שליד הר פרס. בסוף שנת 2007 נפתח קטע הכביש מחדש לאחר ששופץ בידי מועצה אזורית גולן, ומאז ניתן לנסוע בו באופן רגיל.

הכביש היה הכביש המרכזי של רמת הגולן עוד לפני מלחמת ששת הימים. בגלל סמיכות הגבול לכביש באזור חמת גדר, דבר שגרם לכך שאזרחים נמנעו לנסוע בכביש דרומית לקונייטרה, בשנת 1969 נפרצו שתי דרכים חדשות מהכנרת אל הכביש: כביש דרך נוקייב שהתחבר לכביש 98 מדרום לצומת אפיק וכביש 789 מכורסי דרך עד צומת אפיק. בסוף 1970 הוחלט לחדש את הקטע הדרומי של הכביש ממבוא חמה לחמת גדר.

כביש 989

כביש 989 הוא כביש רוחב אזורי בצפונה של מדינת ישראל המקשר בין צומת סער שעל כביש 99 ובין מג'דל שמס וכביש 98. אורכו של הכביש הוא כ-11 ק"מ.

מועצה מקומית

בישראל, מועצה מקומית היא רשות מקומית בעלת אופי עירוני בדרך כלל, שמספר התושבים המתגוררים ביישוב עליה היא אחראית, קטן מכדי להכריז עליה כעל עירייה.

חלק מן המועצות המקומיות החלו כיישוב כפרי במועצה אזורית, אך מספר תושביהן גדל עד שהוחלט להכריז עליהן כרשות עצמאית.

נכון ל-2017 ישנן בישראל 124 מועצות מקומיות.

הסמכות להכריז על מועצה מקומית כעל עירייה נתונה בידי שר הפנים, והוא מתחשב בעניין זה גם ברצון התושבים. רמת השרון, למשל, נשארה במעמד של מועצה מקומית שנים רבות לאחר שהייתה ראויה למעמד של עירייה. גם פרדס חנה-כרכור, מבשרת ציון, גדרה, ערערה, מע'אר, גן יבנה וזכרון יעקב נשארו במעמד של מועצה מקומית ולא הוכרזו כעיר על אף שהן מונות למעלה מ-20,000 תושבים, כדי לשמר להן את התדמית של מושבה קטנה.

לעומת זאת המועצות מטולה ויסוד המעלה כן מוגדרות כמועצות מקומיות למרות מספר תושביהן הקטן (פחות מ-2,000) כדי להעניק יחס מיוחד למושבות הוותיקות בישראל.

מחוז הצפון

מחוז הצפון הוא אחד מששת המחוזות במדינת ישראל. המחוז משתרע מרמת הגולן והגליל העליון בצפון ועד בקעת בית שאן ורמות מנשה בדרום. בירת המחוז היא נוף הגליל (נצרת עילית לשעבר), והעיר הגדולה ביותר בו היא נצרת. המחוז גובל ממערב בים התיכון, מצפון בלבנון, ממזרח בסוריה ובירדן ומדרום במרחב התפר של צפון יהודה ושומרון. גודלו של המחוז הצפוני הוא 4,473 קמ"ר. כמה מאתרי הפולחן והנופש המרכזיים בישראל, לרבות אלה שסביב ים כנרת והר חרמון, שוכנים בתחומי המחוז הצפוני. המחוז חופף פחות או יותר לאזור הגליל במובנו הרחב המקובל, בנוסף לאזור הגולן.

נחל סער

נַחַל סַעַר (וָאדִי חַשַׁבֶּה) הוא נחל הזורם בצפון רמת הגולן. הנחל ידוע בעיקר בזכות מפל סער, הנמצא סמוך לכביש 99, ומתאפיין בזרימה מרשימה לאחר הגשמים.

הנחל נשפך אל נחל חרמון כ־500 מטר מדרום-מערב למעיין הבניאס. נחל סער מהווה גבול גאוגרפי בן רמת הגולן והחרמון.

נמרוד (יישוב)

נִמְרוֹד (או נח"ל נמרוד) הוא יישוב יהודי כפרי בהר החרמון, השייך למועצה אזורית גולן. נמרוד הוא היישוב היהודי הגבוה ביותר במדינת ישראל. גובהו 1,110 מטרים, בפסגת הר קטע.

שמו של היישוב נובע מקרבתו למצודת נמרוד, והוא נמצא בקרבת היישובים הדרוזים מסעדה, מג'דל שמס ועין קיניה, והמושב נווה אטי"ב. היישוב הוקם על ידי גרעין נח"ל ב־31 בינואר 1982. טקס העלייה על הקרקע נערך ביום העצמאות של מדינת ישראל בשנת 1982. בינואר 1999 הפך היישוב לאזרחי. כיום מתגוררות ביישוב 6 משפחות (נכון ל2019). כלכלת היישוב מתבססת על תיירות ונופש. במקום מופעלות בקתות אירוח (צימרים).

נפת יזרעאל

נפת יזרעאל (נקראת לעיתים נפת עפולה) היא נפה במחוז הצפון במדינת ישראל. הנפה קרויה על שם עמק יזרעאל הנמצא בשטחה.

שטח הנפה הוא 1,193 קמ"ר.

נכון לשנת 2015 חיים בנפה כ-490,300 תושבים.

נפת כנרת

נָפַת כִּנֶּרֶת (נקראת לעיתים נפת טבריה) היא נפה במחוז הצפון במדינת ישראל. הנפה קרויה על שם הכנרת הנמצאת בשטחה.

שטח הנפה הוא 529 קמ"ר. ההתיישבות היהודית על גדות הכנרת החלה בעשור הראשון של המאה ה-20 ובה הוקם הקיבוץ הראשון בארץ ישראל, דגניה.

הנפה מחולקת לשני אזורים טבעיים: אזור כנרת 221 ואזור גליל תחתון מזרחי 222

נפת עכו

נפת עכו היא נפה במחוז הצפון במדינת ישראל. קרויה על שם העיר עכו.

לנפה שישה אזורים טבעיים: אזור אילון, אזור יחיעם, אזור נהריה, אזור עכו, אזור כרמיאל ואזור שפרעם.

שטח הנפה הוא 928 קמ"ר.

הנפה חופפת פחות או יותר את אזור הגליל המערבי.

נפת צפת

נפת צפת היא נפה במחוז הצפון במדינת ישראל השכונת בצפון מזרח הגליל ועמק החולה. הנפה קרויה על שם צפת שהיא העיר הגדולה בנפה. עמק החולה יושב על ידי יהודים כבר בתקופת היישוב היהודי בארץ ישראל.

שטח הנפה הוא 670 קמ"ר.

הנפה מחולקת לשלושה אזורים טבעיים: עמק החולה 211, גליל עליון מזרחי 212 ואזור חצור 213.

נפת רמת הגולן

נפת רמת הגולן היא נפה במחוז הצפון במדינת ישראל. הנפה מתפרסת על מרבית חבל רמת הגולן וחופפת לשטח שנכבש במלחמת ששת הימים מידי סוריה והועבר לריבונות ישראלית אחרי חקיקת חוק רמת הגולן ב-1981. היישוב הגדול ביותר בנפת רמת הגולן הוא הכפר הדרוזי מג'דל שמס אשר למרגלות החרמון בצפון הנפה.

שטח הנפה הוא 1,154 קמ"ר.

הנפה מחולקת לארבעה אזורים טבעיים: אזור החרמון, גולן צפוני, גולן תיכון וגולן דרומי.

פרשיות ריגול בישראל

פרשיות ריגול בישראל - מאז הקמתה משכה ישראל את עיניהן של סוכנויות מודיעין. הסכסוך הישראלי-ערבי ומיקומה האסטרטגי הפכו אותה ליעד מודיעיני מועדף. ארגוני הביון הזרים לא חסכו במאמצים כדי להחדיר מרגלים לתוך ישראל. מידת הצלחתם הייתה לרוב מוגבלת, אך היו להם גם הישגים בולטים.

תקיפת שיירת הנשק הסורית לחזבאללה בבעלבכ

תקיפת ששיירת הנשק הסורית לחזבאללה בבעלבכ הייתה תקיפה אווירית שיוחסה על ידי חזבאללה לצה"ל. התקיפה, שנערכה בלילה של 24 בפברואר 2014 בבעלבכ שבלבנון, באזור גבול סוריה-לבנון, בוצעה נגד שיירת כלי רכב סורית שהובילה אמצעי לחימה מתקדמים מסוריה ללבנון, אשר יועדו לכוחות המיליציה השיעית הלבנונית חזבאללה.

יומיים קודם לכן אמר הרמטכ"ל, בני גנץ, כי:

השבועון טיים פרסם ציטוט שנאמר על ידי בכיר ישראלי אנונימי, כי היעד לתקיפה היה משלוח טילי קרקע-קרקע אותם שאפה סוריה להעביר לחזבאללה. בתקיפה נהרגו כארבעה אנשי חזבאללה ובהם מפקד בכיר בארגון. לאחר התקיפה הכחיש ארגון חזבאללה את קיום התקיפה, אולם בהמשך השבוע אישר את קיומה, ייחס את התקיפה לחיל האוויר הישראלי והבטיח כי לא תישאר בלא תגובה הולמת.

במרץ 2014 אירעו שני פיגועי מטען צד נגד כוחות צה"ל בגזרה הצפונית: מטען צד שהניחו מחבלי חזבאללה בגזרת הר דב שפצע מספר חיילים קל, ומטען צד מסוריה באזור מג'דל שמס שפצע חייל אחד קשה ו-3 חיילים קל. בתגובה לפיגוע השני תקף חיל האוויר הישראלי מטרות של צבא סוריה.

לאום ודת[2]
יהודים: 0%ערביי ישראל|ערבים-אסלאם|מוסלמים: 0%ערביי ישראל|ערבים-נצרות|נוצרים: 0.1%דרוזים: 99.9%אחרים: 0%Circle frame.svg
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2017
אוכלוסייה לפי גילאים[2]
 
 
 
 
 
 
 
 
 
0 10 20 30 40 50 60 70
גילאי 0 - 4 8.0%
גילאי 5 - 9 8.6%
גילאי 10 - 14 9.6%
גילאי 15 - 19 8.9%
גילאי 20 - 29 15.0%
גילאי 30 - 44 22.5%
גילאי 45 - 59 17.3%
גילאי 60 - 64 3.0%
גילאי 65 ומעלה 7.2%
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2017
חינוך[2]
סה"כ בתי ספר 3
תלמידים 2,321
 –  יסודי 1,221
 –  על-יסודי 1,100
מספר כיתות 85
ממוצע תלמידים לכיתה 27.0
לפי הלמ"ס נכון לשנת ה'תשע"ז (2016-‏2017)
דגל ישראל
מחוז הצפון
נפות נפת רמת הגולןנפת צפתנפת עכונפת כנרתנפת יזרעאל
מפת מחוז הצפון
ערים בית שאןטבריהטמרהיקנעם עיליתכרמיאלמגדל העמקמעלות-תרשיחאנהריהנוף הגלילנצרתסח'ניןעכועפולהצפתקריית שמונהשפרעם
מועצות מקומיות אבו סנאןאכסאלאעבליןבועיינה-נוג'ידאתבוקעאתאביר אל-מכסורבית ג'ןבסמת טבעוןבענהג'דיידה-מכרג'וליסג'ש (גוש חלב)דבורייהדיר חנאדיר אל-אסדזרזירחורפישחצור הגליליתטובא-זנגרייהטורעאןיאנוח-ג'תיבנאליסוד המעלהיפיעירכאכאבולכאוכב אבו אל-היג'אכסרא-סמיעכעביה-טבאש-חג'אג'רהכפר ורדיםכפר יאסיףכפר כמאכפר כנאכפר מנדאכפר תבורמג'ד אל-כרום • מג'דל שמס • מגדלמגדל תפןמזרעהמטולהמסעדהמע'ארמעיליאמשהדנחףסאג'ורע'ג'רעיילבוןעילוטעין מאהלעין קנייאעראבהפסוטהפקיעיןקצריןראמהראש פינהריינהרמת ישישבלי - אום אל-גנםשלומישעב
מועצות אזוריות אל-בטוףבוסתאן אל מרג'גולןהגלבועהגליל העליוןהגליל התחתוןמבואות החרמוןמגידומטה אשרמעלה יוסףמרום הגלילמשגבעמק הירדןעמק המעיינותעמק יזרעאל

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.