מבקר המדינה

מבקר המדינה הוא המוסד המרכזי בישראל לביקורת המדינה. מבקר המדינה עורך ביקורת חיצונית על מגוון פעולותיהם של גופי מינהל המדינה וגופים ציבוריים שונים, כדי להבטיח פיקוח על כספי ציבור ונשיאה באחריותיות (Accountability). תפקידו וסמכויותיו של מבקר המדינה נקבעו בחוק יסוד: מבקר המדינה. מבקר המדינה המכהן הוא מתניהו אנגלמן.

מבקר המדינה
Mevaker Symbol
Matanyahu Engelman (IMG-20190520-WA0005)
איוש נוכחי מתניהו אנגלמן
תאריך כניסה לתפקיד 4 ביולי 2019
דרכי מינוי בחירת הכנסת
תחום שיפוט ישראל  ישראל
מושב המשרה ישראלירושלים, ישראל
משך כהונה קצוב 7 שנים
ייסוד המשרה 13 בספטמבר 1949
איוש ראשון זיגפריד מוזס
mevaker.gov.il

סמכויות

בישראל, מבקר המדינה מבקר את משק הכספים של מדינת ישראל, את חוקיות אופן השימוש במשק הכספים, ההכנסות וההוצאות ואופן החזקת הרכוש הציבורי. כמו כן, המבקר בוחן את מידת החיסכון והיעילות שבה נוהגת הרשות המבצעת ואת טוהר המידות של אנשיה, אם לא מעלו בתפקידם או נטלו לכיסם מן הרכוש הציבורי המופקד בידם, ניהולם התקין של גופים אלו וכל עניין אחר שהמבקר רואה לנכון לבדוק ולבחון – הרשות נתונה בידו. מתוקף תפקידו, החל מ-1971, משמש המבקר גם כאומבודסמןנציב תלונות הציבור.

יש הגורסים כי ראוי שמבקר המדינה יתמקד בביקורת מערכתית ואין זה ראוי שיעסוק במקרים ובאנשים פרטיים, אולם אין בחוק איסור על המבקר לערוך בדיקה פרטנית או לאזכר שמות של גורמים מעורבים ויש הגורסים שכך ראוי[1]. כמו כן, יש הטוענים כי מבקר המדינה המשמש גם כנציב תלונות הציבור, הוא הגוף המתאים לשמש נציב זכויות האדם של ישראל, וכי יש לו את הסמכויות הנדרשות לשם כך[2].

הגוף הנתון לפיקוחו של המבקר הוא הרשות המבצעת, הכוללת את משרדי הממשלה, הרשויות המקומיות וכל מפעל, מוסד, קרן ותאגיד המתוקצבים על ידי המדינה, או שהממשלה שותפה באופן כלשהו בניהולם, או תומכת בהם במישרין או בעקיפין. כמו כן, כל גוף, מוסד, קרן ותאגיד שהכנסת החליטה שהם נתונים לביקורת המדינה – המפלגות השונות, מגן דוד אדום וחברת החשמל.

עם זאת, מתוקף תפקידו הייחודי כמפקח על ביצוע חוק מימון מפלגות (מאסדר), הוא רשאי להמליץ ליושב ראש הכנסת על הטלת סנקציות כספיות על מפלגות שלא פעלו כשורה.

במסגרת משרד מבקר המדינה פועלת הוועדה למתן היתרים, שהוקמה בשנת 1980, ותפקידה לבחון בקשות של שרים וסגני שרים לחריגה מכללי האתיקה שנקבעו להם.[3]

במאמר שפורסם בתחילת 2019 בכתב העת "השילוח" הובאו דברי אישים בכירים במשרד המבקר ומספר משפטנים בכירים, בראשם אהרן ברק ואחרים, מהם עולה כי בשנים האחרונות התעצמה מגמה לפיה תפקידו של מבקר המדינה אמור להיות גם "נציב זכויות האדם" של מדינת ישראל. עם זאת, נטען כי מהלך זה דומה בהיקפו למהפכה החוקתית, משולל זכות חוקית, יפר את האיזונים בין הרשויות ויפגע באמון הציבור ובתפקודו של מוסד מבקר המדינה.[4]

ואכן, באפריל 2019 פורסם בעיתון מקור ראשון כי במדריך חדש ששמו "תחומי פעילות של מוסד ביקורת המדינה", המגבש באופן רשמי את סמכויות ונוהלי המבקר, כתבו אנשי המבקר כי "הדגשים והגישות של ביקורת המדינה השתנו לאורך השנים. בעבודת הביקורת מושם דגש על שמירת זכויות הפרט וערכי הדמוקרטיה במדינת ישראל, תוך בחינת פעולות הרשות המבצעת על בסיס אמות המידה החוקתיות הבאות לידי ביטוי בחוקי היסוד בדבר זכויות האדם".[5]

במקביל פרסם מרכז מינרבה לזכויות האדם הפועל באוניברסיטה העברית, דו"ח העוסק בהקמת מוסד זכויות אדם מדינתי בישראל, ובו נבחן, בין השאר, משרד מבקר המדינה והתאמת פעילותו לעקרונות פריז . בשל היעדרו של מנדט מפורש, בלשון החוק, המטיל על מבקר המדינה את האחריות לשמירה על זכויות האדם, קוראים מחברי הדו"ח לשינויים שיעגנו את מעמדו של מבקר המדינה כנציב זכויות האדם בהתאם לעקרונות פריז: תיקון חוק יסוד: מבקר המדינה, קביעת הנחיות פנימיות במשרדו, מינוי מומחים לדיני זכויות אדם בינלאומיים במשרד, קיום קשרים עם מוסדות מדינתיים אחרים בנושא, ועוד.[6]

מינוי וארגון

State Comptroller of Israel

המבקר נבחר על ידי הכנסת בהצבעה חשאית לתקופת כהונה אחת של שבע שנים, ובאפשרותה גם להדיחו מתפקידו והיא אף קובעת את שכרו – בהחלטת ועדת הכנסת. כדי להבטיח את אי-תלותו ברשות המבצעת, שעליה הוא מפקח, תקציבו נקבע על פי הצעת המבקר עצמו על ידי ועדת הכספים של הכנסת, ולא על ידי משרד האוצר. כמו כן, המבקר אחראי בפני הכנסת בלבד – מקיים עמה קשרים והתיעצויות, ופעמיים בשנה – מגיש לה דין וחשבון על ממצאיו כפי שנתגלו בתוך תהליך הביקורת הנמשך, לעיתים, מעבר לשנה אחת, וכן המלצותיו לתיקון הליקויים ולמניעת הישנותם בעתיד. הדו"ח מוגש לידי יושב ראש הכנסת וליושב ראש הוועדה לענייני ביקורת המדינה של הכנסת, ועוד בטרם פרסומו – ליו"ר ועדת השרים לענייני ביקורת ולגופים המבוקרים, כדי שיוכלו לתקן את מה שהמבקר המליץ לתקן.

כדי להעביר את מבקר המדינה מתפקידו נדרשת הצבעה בכנסת שבה יושג רוב של שלושה רבעים מחברי הכנסת (סעיף 13(2) לחוק יסוד: מבקר המדינה).

בניין מבקר המדינה

בניין מבקר המדינה - 1
בניין הנהלת מבקר המדינה בקריית הלאום ירושלים

בשנת 2016 נחנך בניין הנהלת מבקר המדינה ברחוב מבקר המדינה בקריית הלאום בירושלים.

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:פס"ד עליון

    פרמטרי חובה [ עותר, משיב ] חסרים
    בג"ץ 4870/10 , סעיפים 17-22
  2. ^ אלי מרזל, מתן גוטמן ואלון רודס, "ממבקר המדינה לנציב זכויות האדם - דרך קצרה והכרחית", עיונים בביקורת המדינה חוברת 63, 2018, עמ' 49
  3. ^ פעילות הוועדה למתן היתרים, באתר של משרד מבקר המדינה
  4. ^ מתנאל בראלי, ‏הנציב שאיש לא מינה, השילוח 13, פברואר 2019.
  5. ^ נטעאל בנדל, מבקר המדינה הסמיך עצמו לבקר זכויות אדם, מקור ראשון, ‏04/18/2019
  6. ^ "A National Human Rights Institution in Israel: Possibilities and Limitations" באתר מרכז מינרבה לזכויות אדם
מבקרי המדינה Mevaker Symbol.svg
זיגפריד מוזס יצחק ארנסט נבנצל יצחק טוניק יעקב מלץ מרים בן־פורת אליעזר גולדברג מיכה לינדנשטראוס יוסף שפירא מתניהו אנגלמן
19491961 19611982 19821987 19871988 19881998 19982005 20052012 20122019 2019 ואילך
האזנת סתר

האזנת סתר היא פיקוח, קליטה, הקלטה או הקשבה לשיחת הזולת ללא הסכמה של אף אחד מבעלי השיחה. גם האזנה לתקשורת מחשבים יכולה להיחשב כהאזנת סתר. האזנת סתר משמשת בדרך כלל להשגת מודיעין או לחקירת מעשים שבוצעו בעבר, ונעשית לעיתים באמצעות אמצעים סמויים. ניתן לבצע האזנת סתר במגוון דרכים - כמו הקשבה לשיחות טלפון באמצעים גלויים או סמויים או האזנה לשיחות המתנהלות בחדר או במקום מסוים באמצעים אלקטרוניים (הקלטה, הגברה וכדומה).

החברה לישראל

החברה לישראל היא חברת החזקות שעד לסוף 2014 הייתה הגדולה בישראל. היא מתמקדת בעיקר בענפי הכימיקלים והזיקוק. בתחילת 2015 פוצלה ממנה חברת קנון הולדינגס, שאליה הועברו פעילויות החברה בתחומי ספנות, רכב, מוליכים למחצה ואנרגיה ירוקה.

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (בראשי תיבות: למ"ס) היא יחידת סמך במשרד ראש הממשלה, ומטרתה איסוף, עיבוד, ניתוח ופרסום מידע סטטיסטי אודות מדינת ישראל, כבסיס למקבלי ההחלטות וכשירות לציבור. הלשכה פועלת מכוח פקודת הסטטיסטיקה (נוסח חדש), התשל"ב-1972. משרדה הראשי של הלשכה נמצא בירושלים, שלוחות נוספות פועלות בתל אביב ובחיפה בראשה עומד הסטטיסטיקן הלאומי.

הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו

הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו (ובקיצור: הרשות השנייה) היא תאגיד סטטוטורי האחראי לקיום שידורי טלוויזיה ורדיו מסחריים בישראל, בתחנות טלוויזיה ארציות ובתחנות רדיו אזוריות, ועל הפיקוח עליהם. הרשות החלה לפעול ב-1 בספטמבר 1991. החל משנת 2008 הרשות השנייה אחראית גם על שידור טלוויזיה דיגיטלי קרקעי לערוצים הציבוריים - עידן+.

בראש הרשות עומדת מועצה ציבורית. המועצה קובעת את מדיניות הרשות וממנה את מנכ"ל הרשות. כמו כן, מקיימת הרשות מכרזים ומעניקה זיכיונות שידור. עוד אחראית הרשות לבדיקת לוח המשדרים של הזכיינים בטלוויזיה וברדיו. הרשות היא תאגיד הממוקם יחד עם חלק ממוסדותיו בירושלים.

ועדה לענייני ביקורת המדינה

הוועדה לענייני ביקורת המדינה היא מן הוועדות הקבועות של הכנסת.

על פי תקנון הכנסת, תחומי עיסוקה של הוועדה הם דיון בדו"חות מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור; סמכויות על-פי חוק מבקר המדינה וחוקים אחרים; מעמדם וסמכויותיהם של מבקרים פנימיים.

לפי סעיף 6 (א) לחוק מבקר המדינה התשי"ח 1958, "המבקר יפעל מתוך קשר עם הוועדה לענייני ביקורת המדינה של הכנסת וימסור לה דין וחשבון על פעולותיו בכל עת שייראה לו או שיידרש על ידי הוועדה."

הוועדה מתרגמת את מסקנות והמלצות מבקר המדינה לשפת המעשה, בכך שהיא דנה בממצאיו ומזמינה לפניה נציגי משרדי ממשלה הנוגעים בדבר. חוק מבקר המדינה מסדיר לפרטים את יחסי העבודה של מבקר המדינה והוועדה, ומקנה לה סמכות להקמת ועדת חקירה לחקירת ממצאיו (סעיף 14 לחוק), וכן לזמן לפניה נושאי משרה בגופים המבוקרים (סעיף 18 לחוק) ואף לדרוש מהם להופיע לפניה. מי שנדרש להופיע לפני הוועדה ולא עשה כן, דינו קנס.

בוועדה פועלת על פי רוב ועדת משנה לנושא ביטחון, יחסי חוץ וקשרי מסחר בינלאומיים. כמו כן, פועלת בה ועדת השניים, בה חברים יושב ראש הוועדה ויושב ראש ועדת החוץ והביטחון. ועדת השניים דנה בנושאי ביקורת רגישים שמפאת סודיותם לא ניתן לדון בהם אף לא בפורום הסגור של ועדת המשנה לביקורת המדינה.

כיוון שמדובר בוועדה שעיקר תפקידה ביקורת על הממשלה הנוכחית, מקובל שראש הוועדה יהיה נציג אחת מסיעות האופוזיציה בכנסת.

ועדת אגרנט

ועדת אַגְרָנָט הוא כינויה של ועדת חקירה ממלכתית, שהוקמה ב-21 בנובמבר 1973 לחקר נסיבות פריצתה של מלחמת יום הכיפורים. בראש הוועדה ישב הד"ר שמעון אגרנט, נשיא בית המשפט העליון, ולצדו ישבו השופט משה לנדוי, מבקר המדינה ד"ר יצחק נבנצאל, והרמטכ"לים לשעבר פרופסור יגאל ידין וחיים לסקוב.

ועדת הכספים

ועדת הכספים היא אחת מוועדות הכנסת הקבועות, ונחשבת לאחת החשובות והמשפיעות שבהן, ביחד עם ועדת החוץ והביטחון. סעיף 13(א)(2) לתקנון הכנסת קובע שתחומי עניינה הם "תקציב המדינה; מיסים לכל סוגיהם; מכס ובלו; מילוות; ענייני מטבע ומטבע חוץ; בנקאות ושטרי כסף; הכנסות והוצאות המדינה".

הוועדה דנה בתקציב המדינה ובחוק ההסדרים ומכינה אותם לקריאה שנייה ושלישית במליאת הכנסת, וביכולתה להשפיע אפוא השפעה מרחיקת לכת על הרכב התקציב, ובכלל זה על העברת תמיכות כספיות לסקטורים וגופים שונים. משום כך נודע לה משקל פוליטי רב. כמו כן דנה הוועדה בחוקים כלכליים, ובפרט בחוקי המיסים. תקנות בענייני מיסים מובאות לאישור הוועדה.

בכנסות האחרונות כיהנו כמחצית מהזמן חברי כנסת מהסיעות החרדיות (אגודת ישראל) בראשות ועדת הכספים, ואף הסתפקו בתפקיד זה כתמורה לחברותן בקואליציה, משום שליושב ראש הוועדה יש לעיתים כוח רב אף יותר מלשר מכהן, שכן הוא יכול לעכב או לקדם החלטות תקציביות של מאות מיליוני שקלים על פי שיקול דעתו, אם כי בכפוף להחלטת שאר חברי הוועדה. זו הסיבה כי באופן קבוע כמעט יושב ראש הוועדה הוא ממפלגה החברה הקואליציה או ממפלגה התומכת בה מבחוץ, כדי לאפשר קידום תקציב המדינה והעברת החלטות ממשלה באופן סדיר.

הוועדה מאשרת גם את הצעתו של מבקר המדינה לתקציב משרדו, כדי להבטיח את אי-התלות שלו בתקציב המדינה שמכין משרד האוצר.

ועדת חקירה ממלכתית (ישראל)

בישראל, ועדת חקירה ממלכתית היא ועדה ציבורית שהוקמה על-פי החלטה של ממשלת ישראל או בהחלטה של הוועדה לענייני ביקורת המדינה של הכנסת, ומונתה על ידי נשיא בית המשפט העליון, לשם בירורו המעמיק של נושא הנמצא במרכז סדר היום הציבורי. הממשלה יכולה להורות על מינוי ועדת חקירה ממלכתית בכל עת. הוועדה לענייני ביקורת המדינה יכולה להורות על מינוי כזה רק בעקבות דיון בדוח של מבקר המדינה.

ועדות חקירה מוקמות בדרך-כלל בעקבות לחץ ציבורי, אולם לעיתים הממשלה מעדיפה להקים ועדת חקירה ממלכתית כדי שלא תואשם ב"טיוח" של מחדלים.

על-פי פסק דין של בג"ץ, הממשלה חייבת לדון בהמלצות ועדת החקירה הממלכתית בצורה מעמיקה וממצה, אולם אין היא חייבת לקבל את ההמלצות. לעיתים קרובות יש התנגדות בממשלה להמלצות של ועדת חקירה ממלכתית, אולם עד כה, אף ממשלה לא התעלמה מהמלצות של ועדת חקירה ממלכתית. עם זאת, לא תמיד קוימו המלצות הוועדה במלואן.

יוסף שפירא (מבקר המדינה)

יוסף חיים שפירא (נולד ב-5 ביולי 1945) הוא שופט בדימוס, שכיהן כמבקר המדינה ונציב תלונות הציבור של מדינת ישראל.

יעקב אור

יעקב (מנדי) אור (נולד ב-1946 בתל אביב) היה איש צבא ישראלי, סיים את שירותו בצה"ל בדרגת אלוף לאחר שכיהן כמתאם פעולות הממשלה בשטחים. לאחר שחרורו כיהן כאחראי על מערכת הביטחון במשרד מבקר המדינה וכמשנה למנכ"ל המשרד.

כ"ז בשבט

כ"ז בשבט הוא היום העשרים ושבעה בחודש החמישי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש האחד עשר

למניין החודשים מניסן.

על פי הלוח העברי הקבוע, ברב השנים, פרשת בר המצווה של ילד שנולד בכ"ז שבט היא

פרשת משפטים. אבל אם בר המצווה חל בשנה המתחילה ביום חמישי פרשת בר המצווה היא פרשת תרומה.

מינהל מקרקעי ישראל

מינהל מקרקעי ישראל הוא הגוף שניהל את קרקעות המדינה בישראל עד סוף פברואר 2013, מכוח חוק מינהל מקרקעי ישראל, תש"ך-1960. ב-1 במרץ 2013 הפך המינהל לרשות מקרקעי ישראל.

פרס וולף

פרס וולף הוא פרס המוענק בישראל, מאז שנת 1978, לאנשי מדע ולאמנים נודעים מכל רחבי העולם, "בעד הישגיהם למען האנושות ולמען יחסי ידידות בין העמים, בלי הבדל אזרחות, גזע, צבע, דת, מין או השקפה פוליטית".מדי שנה מוענקים חמישה פרסים בתחומים הבאים:

במדע ניתן הפרס בתחומים: חקלאות, כימיה, מתמטיקה, רפואה ופיזיקה.

באמנות ניתן הפרס בתחומים: אדריכלות, מוזיקה, ציור ופיסול.הפרס בכל תחום הוא בסך מאה אלף דולר, והזוכים נבחרים על ידי ועדות מומחים בינלאומיות, המתמנות מדי שנה בכל אחד מתחומי הפרס. מאז שנת 1978, הוענקו למעלה משלוש מאות פרסים למדענים ואמנים מובילים מהעולם. פרס וולף נחשב לשני ביוקרתו לאחר פרס נובל, כאשר למעלה משליש מזוכי הפרס, בתחומים המקבילים, זכו לאחר מכן גם בפרס נובל. בתחומים בהם לא מחולק פרס נובל, פרס וולף הוא מהמובילים בעולם.[דרוש מקור]את הפרס מעניקה "קרן וולף", שנוסדה בשנת 1975 על ידי ד"ר ריקרדו וולף, ממציא, דיפלומט ונדבן, ואשתו, פרנסיסקה סובירנה-וולף (1900–1981) אשר תרמו 10 מיליון דולר לשם הקמת הקרן. במשך השנים נתרמו סכומים נוספים לקרן. כללי הענקת הפרס קבועים בחוק קרן וולף, שאושר בכנסת בשנת 1975. לפי החוק, ישמש שר החינוך והתרבות בתפקיד יושב ראש מועצת הקרן, והקרן תהיה נתונה לביקורת מבקר המדינה.

נוסף לפרס וולף, מעניקה קרן וולף גם פרסי מצוינות למדענים ואמנים ישראליים; מלגות לסטודנטים מצטיינים הלומדים לקראת תואר שלישי במוסדות להשכלה גבוהה בישראל; ומקיימת פעילויות חינוכיות להנגשת הזוכים ותחומי הזכייה שלהם לקהל הרחב.

קריית הלאום

קריית הלאום (נקרא גם קריית האומה) הוא מתחם בירושלים הכולל חלק נכבד ממוסדות השלטון של מדינת ישראל, והקמתו נמשכת לשם העברת יחידות ממשלתיות נוספות אליו.

שטחו של המתחם כולל את קריית הממשלה ע"ש דוד בן-גוריון, הכנסת, חורשת קריית הממשלה, גן סאקר ולצדו בית הקברות שייח' באדר, התחנה לחקר ציפורי ירושלים של החברה להגנת הטבע, גן מנורת הכנסת ולצדו גן הוורדים, בית החייל, בית יד לבנים, ומרכז תזמורת משטרת ישראל[דרוש מקור].

קרן קיימת לישראל

קרן קיימת לישראל (קק"ל) היא חברה לתועלת הציבור. נוסדה כארגון ציוני בקונגרס החמישי של ההסתדרות הציונית ב־1901 כאמצעי לאיסוף כספים מיהודים לשם קניית קרקעות בארץ ישראל והכשרתן להתיישבות יהודית. לאחר הקמת מדינת ישראל התאגדה קק"ל כחברה ישראלית ובתזכיר התאגדותה משנת 1954 נוסחו מטרותיה ובהן קניה וחכירת קרקעות ליישוב יהודים. בשנת 1961 נחתם "כתב האמנה" בין מדינת ישראל וקק"ל, המעניק לקק"ל ייפוי כוח להיות המוסד הממונה על פיתוח אדמות הארץ וייעורן ועל ההסברה החינוכית-ציונית.

לפני קום המדינה עסקה קק"ל בעיקר ברכישת קרקעות בארץ ישראל לשם יישוב יהודים בהן. עם זאת, רוב קרקעות קק"ל נמכרו לקק"ל על ידי ממשלת ישראל לאחר קום המדינה מתוך "נכסי הנפקדים" - נכסי דלא ניידי שבעליהן נטשו אותם במלחמת השחרור. בתחילת המאה ה-21 מרוכזת פעילות הקרן סביב פיתוח, השבחת והכשרת קרקעות לעיבוד ולהתיישבות, ובתחומים כגון סלילת דרכים, בניית סכרים וניקוז.

רן גלינקא

רן גלינקא (נולד ב-1952) תת-אלוף בצה"ל, כיהן כמפקד שייטת 13 וכקצין החינוך הראשי.

רשות השידור

רשות השידור הייתה רשת השידור הממלכתית של מדינת ישראל. רשות השידור פעלה מתוקף חוק רשות השידור התשכ"ה שנחקק בשנת 1965, אשר מאפשר שידור ציבורי ממלכתי בטלוויזיה וברדיו. מנכ"לה הראשון היה חנוך גבתון.

עד שנות ה-90 של המאה ה-20 הייתה רשות השידור הגוף היחיד שהפעיל ערוץ שידורי טלוויזיה בהיקף נרחב והגוף העיקרי ששידר שידורי רדיו. מאז הוקמו גופי שידור רבים נוספים, והרשות מצאה את עצמה כערוץ אחד מני רבים ובתחרות קשה עם גופי תקשורת מסחריים.

ב-29 ביולי 2014 אישרה הכנסת את חוק השידור הציבורי, התשע"ד-2014, ובו פרק המורה על סגירת רשות השידור והקמת תאגיד שידור חדש בשם "תאגיד השידור הישראלי". בהתאם לחוק רשות השידור הפסיקה את שידוריה ב-14 במאי 2017, ולמעשה כבר ימים אחדים קודם לכן נפסקו מרבית שידורי האקטואליה של הרשות.

שערורייה

שערורייה או סקנדל בלעז היא אירוע שבו איש, קבוצה או גוף הואשמו בפומבי בהתנהגות לא הולמת. שערורייה יכולה להתבסס על המציאות, על האשמות שווא או על עירוב בין השניים. חלק מהשערוריות נחשפות על ידי חושף שחיתות מתוך הארגון או הקבוצה, חלק נחשפות על ידי חוקר חיצוני, אם ממשלתי דוגמת מבקר המדינה ואם עצמאי דוגמת כתב של אחד מאמצעי התקשורת.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.