מבצע שבר ענן

מבצע שבר ענן היה מבצע צבאי שבוצע על ידי גדוד 51 של חטיבת גולני באוגוסט 1999 בדרום לבנון.

מבצע שבר ענן
מלחמה: הלחימה בדרום לבנון (1985–2000)
תאריך התחלה: 16 באוגוסט 1999
תאריך סיום: 17 באוגוסט 1999
משך הסכסוך: יומיים
מקום: קלעת דובאי, דרום לבנון
תוצאה: ניצחון ישראלי
הצדדים הלוחמים

Badge of the Israel Defense Forces.new.svg  צה"ל

מפקדים

?

כוחות

מחבלי ארגון חזבאללה

אבידות

2 הרוגים ו7 פצועים

3 מחבלים/חבלנים הרוגים

מהלך המבצע

בעקבות הערכה שחזבאללה מתכנן להוציא פיגוע באזור ואדי סלוכי נשלחה הפלוגה המסייעת של גדוד 51 של חטיבת גולני להשכיב מארבים באזור. מפקד המבצע היה מג"ד 51 סא"ל אילן אטיאס, שישב בעמדת פיקוד קדמית במוצב "ציפורן", ואת הכוח בשטח הוביל יואב ירום מפקד הפלוגה המסייעת של הגדוד. היום הראשון עבר ללא אירועים מיוחדים, אך באור ראשון של הבוקר למחרת תקפו מחבלים את אחד המארבים של גדוד 51, שהיה ממוקם במבצר בשם "קלעת דובאי". כאשר המחבלים זיהו את הכוח במבצר הם זרקו רימונים דרך החלונות לאולם המרכזי. ממכת האש הראשונה נפצעו שלושה לוחמים בהם מפקד המחלקה. לאחר מכן החלו המחבלים לסגת והתפתח קרב רדיפה אחרי המחבלים. הסמ"פ דנגור יצא מהמבצר עם מספר לוחמים והחל לרדוף אחרי המחבלים. המ"פ יואב יצא עם מספר לוחמים על מנת לחסום את נתיב בריחת המחבלים. המחבלים שנלכדו בין הכוחות נכנסו לעמדה שהוכנה מראש בגוש גדול של שיחים וסלעים, ופתחו באש מדויקת לעבר הכוח המסתער. במהלך ההתקדמות נפגעו שניים מהלוחמים, ולוחם נוסף נותק מהכוח. הסמ"פ, שנותר עם שני לוחמים בלבד, ניסה להסתער שוב, אך נתקל באש מדויקת שירו המחבלים. מהצד השני יואב המ"פ כיתר את המחבלים וביקש סיוע לפינוי הנפגעים. המג"ד ששהה במוצב הצטרף לכוחות שבשטח על מנת לעזור בקרב. המח"ט צ'יקו תמיר נתן פקודה לפנות את הפצועים ולחסל את המחבלים. היה חשש שחזבאללה יתחיל להפגיז את הכוחות בשטח. המג"ד התקדם לעבר המחבלים ופרס את הכוח לקראת ההסתערות. המחבלים שהיו ערוכים בעמדה מוסתרת פתחו באש לעבר כוח המג"ד, חייל אחד נהרג ושלושה לוחמים נפצעו, בהם המג"ד[1].

בעקבות הסתבכות הקרב הגיעו אל עמדת הפיקוד במוצב ציפורן קצינים בכירים בהם מפקד האוגדה תא"ל אפי איתם. בעקבות פציעתו של המג"ד החליט המח"ט להצטרף לכוחות הלוחמים. בהוראת המח"ט חיל תותחנים החלו בירי מיסוך עשן על מנת למנוע חשיפה של הכוחות בשטח. בשלב זה המח"ט נתן הוראה ליואב המ"פ להסתער ולחסל את המחבלים. כעבור מספר דקות של לחימה דיווח המ"פ שהחוליה על שלושת המחבלים חוסלה. רק עם רדת החשיכה חזרו הכוחות הלוחמים חזרה למוצב[2].

תוצאות המבצע

שלושת המחבלים שחוסלו בתקרית היו חבלנים מיומנים וחיסולם פגע ביכולת המבצעית של חזבאללה. שני לוחמים מגדוד 51 אייל גואטה ודורון הרשקוביץ נהרגו, ושבעה נוספים נפצעו בתוכם סא"ל אילן אטיאס מפקד גדוד 51 שסיים את תפקידו כמג"ד בעקבות הפציעה[3].

לקריאה נוספת

הערות שוליים

  1. ^ דני ברנר, ‏"דורון חתר למגע, בלי לשאול שאלות", באתר ישראל היום, 10 במאי 2016.
  2. ^ אביחי בקר, אייזן פטון, הארץ, 10 בספטמבר 1999, כפי שהועלה באתר פרש.
  3. ^ *שירות גלובס, ‏דורון הרשקוביץ שנהרג בלבנון - למנוחות בכרמיאל, באתר גלובס, 19 באוגוסט 1999.
אילן אטיאס

אילן אטיאס (נולד ב-1968) הוא קצין צה"ל בדימוס, בדרגת אלוף-משנה, שכיהן כמפקד חטיבת כרמלי במלחמת לבנון השנייה.

חטיבת גולני

חטיבת גולני (חטיבה 1) היא חטיבת חיל רגלים סדירה בצה"ל, שהשתתפה בכל מלחמות ישראל. בחטיבה ארבעה גדודים: גדוד 12 (ברק), גדוד 13 (גדעון), גדוד 51 (הבוקעים הראשון) וגדוד הסיור (גדס"ר), והיא נמצאת תחת פיקודה של עוצבת געש.

חיילי חטיבת גולני חובשים כומתה חומה עם סמל חיל הרגלים ונועלים נעליים שחורות. הצבע החום מסמל את הלוחמים הראשונים של החטיבה שהיו עובדי אדמה שגויסו. דגל החטיבה הוא בצבעי ירוק וצהוב המסמל את שטחי הלחימה, גם בצפון וגם בדרום. סמלה של החטיבה, הנמצא גם על תג היחידה, הוא עץ זית בעל שורשים עמוקים ביותר. על פי סברה אחרת, זהו עץ אלון.

יואב ירום

יואב ירום (נולד בשנת 1973) הוא קצין בצה"ל בדרגת אלוף-משנה, המכהן כסגן מפקד עוצבת געש. קודם לכן שימש מפקד חטיבת אלכסנדרוני, מפקד חטיבת שומרון, סגן מפקד חטיבת גולני ומפקד גדס"ר גולני.

מלחמה ללא אות

מלחמה ללא אות, ספרו של תא"ל משה (צ'יקו) תמיר, בעברו מפקד חטיבת גולני, אוגדת עזה וקורס מפקדי פלוגות ומפקדי גדודים, עוסק בלחימת צה"ל בדרום לבנון (1982 - 2000). בספר מתאר תמיר את שירותו הצבאי כמפקד וכקצין בחטיבת גולני ובפיקוד הצפון. הספר ניתן בצה"ל כשי לבוגרי קורסי פיקוד בחיל הרגלים, ובהם קורס קצינים וקורס מפקדי כיתות, וללוחמי ומפקדי יחידות מובחרות.

משה תמיר

משה (צ'יקו) תמיר (נולד באוגוסט 1964) הוא קצין צה"ל במילואים בדרגת תת-אלוף, שכיהן כמפקד חטיבת גולני וכמפקד אוגדת עזה.

רצועת הביטחון

רצועת הביטחון הייתה שטח בדרום לבנון הסמוך לגבול עם ישראל שבו שהה צה"ל מיוני 1985 ועד לנסיגה לגבול הבינלאומי בשנת 2000. צה"ל התייצב על גבול רצועת הביטחון לאחר שנסוג מרוב השטח שנכבש בשנת 1982 במלחמת לבנון הראשונה. השם רצועת הביטחון ניתן על ידי ישראל, כדי לשקף את מטרתה: יצירת שטח המפריד בין יישובי קו העימות שבצפון ישראל ובין מחבלים השוהים בלבנון, ובכך להגן על יישובים אלה.

במהלך שהותה של ישראל ברצועת הביטחון החזיק צה"ל מספר מוצבים באזור, ותמך במיליציה מקומית - צד"ל - צבא דרום לבנון. צד"ל ניהל במידה רבה את חיי היום יום ברצועת הביטחון, והחזיק את כלא אל-חיאם. באזור שהו גם כוחות יוניפי"ל מטעם האו"ם, שפרוסים בדרום לבנון מתום מבצע ליטני ב־1978.

רוחב הרצועה היה קילומטרים ספורים במערב, ומעט יותר במזרח. הרצועה כללה כ-10% מהשטח הכולל של לבנון, שכנו בה כ-150,000 תושבים שחיו ב-67 כפרים ועיירות שיעים, מארונים, ועיירה דרוזית אחת, חאצביא. מרכז הרצועה היה העיירה המרונית מרג' עיון שנחשבה לעיירה החשובה ברצועה. בתקופת קיומה של הרצועה רבים מתושבי הכפרים שבה נמלטו אל מצפון לה. לתושבים שנותרו ברצועה היו קשרים רבים עם ישראל, רבים מהם עבדו בה, וקיבלו ממנה שירותים שונים.

יחידת הקישור ללבנון הנפיקה אישורי עבודה לאלפי תושבי דרום לבנון שקרוביהם שירתו בצד"ל. הכניסה לישראל התקיימה דרך ארבעת המעברים בגדר הטובה: בראש הנקרה, בבירנית, במעבר תורמוס ובשער פאטמה ליד מטולה, שהיה מעבר הגבול המרכזי.רבים טוענים שההחלטה להשאר ברצועת הביטחון הייתה שגויה וגרמה לאבדות רבות.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.