מבצע עובדה

מבצע עוּבדה (נערך מ-6 עד 10 במרץ 1949) היה אחרון המבצעים של צה"ל במלחמת העצמאות, אשר נערכו כנגד אויב, ובו נכבשו הנגב הדרומי ודרום עמק הערבה, לרבות אילת. בנוסף, נערך במסגרתו מבצע ייצוב, אשר שלביו הראשונים נערכו מספר ימים קודם ל'עובדה', ובו נתפסו אזורי עין גדי ומצדה. מבצע עובדה היה בעיקרו מבצע לוגיסטי שהתבצע כמעט ללא לחימה, וללא אבדות לצד הישראלי.

מבצע עובדה
מלחמה: מלחמת העצמאות
Raising the Ink Flag at Umm Rashrash (Eilat)

הנפת דגל הדיו באום-רשרש על ידי אברהם אדן ("ברן") בתום מבצע עובדה. צילום מאת מיכה פרי.
תאריך התחלה: 6 במרץ 1949
תאריך סיום: 10 במרץ 1949
משך הסכסוך: 5 ימים
קרב לפני: מבצע יצוב
מקום: הנגב
תוצאה: ניצחון ישראלי
שינויים בטריטוריות: כיבוש הנגב הדרומי, לרבות אילת ואזורי עין גדי ומצדה בידי צה"ל
הצדדים הלוחמים
כוחות

שלוש חטיבות חי"ר

מהלך מבצע עובדה
PikiWiki Israel 21306 The Palmach
שלט דרכים בכניסה לאום רשרש, מרץ 1949
Sde Avraham
מטוסי פייפר בשדה אברהם, במהלך המבצע
PikiWiki Israel 6365 Israel Defense Forces
קבוצת חיילים מגדוד 19 של גולני במהלך מבצע עובדה
PikiWiki Israel 6325 golani 1949
כוח מגדוד 19 (הממוכן), של חטיבת גולני, בעת מבצע עובדה, 9 במרץ 1949.
PikiWiki Israel 21312 The Palmach
נחום שריג (מימין) ונחום גולן בתחנת המשטרה בטאבה בתום מבצע עובדה, מרץ 1949
Degel Hadyo replaced
הנפת דגל הלאום בידי חטיבת גולני
David Ben-Gurion, Yigal Alon, Yitzhak Ziv-Av, Yitzhak Rabin with soldiers after the conquest of Um Rashrash. 1949 (id.19604710)
דוד בן-גוריון, יגאל אלון, יצחק בן-צבי ויצחק רבין עם חיילים, מספר חודשים לאחר כיבוש אום רשרש, יוני 1949

הרקע למבצע

במבצע חורב, אשר היה המקיף ביותר בצה"ל עד אותו זמן, טוהר כביש באר שבע–עסלוג'–ניצנה, וכוחות צה"ל אף חדרו לחצי האי סיני. כתוצאה מן ההשגים הגדולים של צה"ל בחזית הדרום, מצרים נאותה לבקש הפסקת אש, וזו החלה ב-7 בינואר 1949. ב-12 בינואר החלו שיחות על הסכמי שביתת הנשק בין ישראל למצרים. ב-24 בפברואר נחתם הסכם שביתת נשק בין הצדדים. על פי אותו הסכם, נקבע הגבול המנדטורי, פרט לרצועה מרפיח ועד בית חאנון (רצועת עזה), כגבול בין ישראל למצרים.

לאחר שסוכמה שביתת הנשק עם מצרים, הצטרפה גם עבר הירדן לשולחן המשא ומתן על קווי שביתת הנשק, ובניגוד להחלטת האו"ם בתוכנית החלוקה, טענה שם לשליטה על אזור הנגב. נראה כי ממלכת עבר הירדן קיבלה עידוד לטענה זו מן הבריטים, אשר היו מעוניינים בשטח רצוף, הנתון להשפעתם, בין עבר הירדן לתעלת סואץ.

כיוון שכך, וכיוון שהן מבחינה מדינית, הן מבחינה צבאית, היה בסיס מוצק לטענה הישראלית על מרחבי הנגב, נחפזה ישראל לקבוע עובדות בשטח לפני תום השיחות על שביתת הנשק.

הכוחות המשתתפים

מפקד המבצע היה יגאל אלון, מפקד חזית הדרום (פיקוד דרום במונחי ימינו). למבצע הוקצו:

1. חטיבת גולני, בפיקודו של נחום גולן, החטיבה הקצתה למבצע שניים מגדודיה: גדוד 19 הממוכן וגדוד חיל רגלים 13. כן צורפו לחטיבה שתי סוללות תותחי שדה, סוללת תותחי נ"ט ומחלקת הנדסת שדה.

2. חטיבת אלכסנדרוני, בפיקודו של בן ציון פרידן.

3. חטיבת הנגב, בפיקודו של נחום שריג.

כן הוקצו למבצע מטוסי תובלה של חיל האוויר, אשר יועדו להנחית כוחות ואספקה. עבור ליווי אותם מטוסי תובלה, הוקצו מטוסי קרב מטייסת 101 של חיל האוויר. מטוסי סיור וקישור של חיל האוויר סייעו אף הם לכוחות המתקדמים. כן הוקצה לחטיבות החי"ר שצוינו סיוע ארטילרי. מן הצד העבר ירדני לא היה ידוע על כוחות קבועים משמעותיים בזירת הפעולה המיועדת.

בריטניה הייתה גורם שהובא בחשבון בעת תכנון המבצע, בשל הגיבוי המדיני, ואולי הצבאי, שצפויה הייתה לתת לממלכת עבר הירדן. זו החזיקה בעקבה כוחות יבשתיים וימיים, זאת לבד מבסיסי חיל האוויר המלכותי הבריטי בעבר הירדן – בעקבה, במעאן ובמָפרק – נוסף על בסיסי האוויר הבריטיים באזור תעלת סואץ.

התוכנית

מטרתו העיקרית של המבצע הייתה להגיע עד אום רשרש שלחוף מפרץ אילת, תוך השתלטות על כל שטח הנגב והערבה שבתחומי ארץ ישראל מצפון למפרץ.

חטיבת 'גולני' תוכננה להגיע למפרץ אילת דרך מעלה עקרבים ומשם, דרך עמק הערבה (נתיבו של כביש הערבה בימינו, בקירוב). מטרה נוספת של תנועת 'גולני' בנתיב זה, הייתה משיכת תשומת לבו של הליגיון, ובכך להבטיח תנועה בלתי מופרעת של חטיבת 'הנגב', אל אותו יעד. חטיבת 'הנגב' תוכננה להגיע לאותו יעד בנתיב מערבי יותר, דרך הר הנגב. בשל קשיי המעבר בנתיב זה, תוכנן כי מטוסי תובלה של חיל האוויר יסייעו לחטיבה ככל האפשר. לשם כך אותר מנחת כמה עשרות ק"מ מצפון לאום רשרש ('שדה אברהם'). על פי התוכנית, אמור היה חיל האוויר להעביר חיילים וציוד למנחת זה, על מנת להקל על מסעה של חטיבת 'הנגב'. חטיבת 'הנגב' יועדה להתבסס בהרים החולשים על קצהו הצפוני של המפרץ, בעוד 'גולני' יועדה לתפוס, בסופו של מסעה, את אום רשרש.

המטכ"ל קבע ארבע מגבלות למבצע:

  1. לא תהיה הפעלת כוחות צבאיים בסמוך לגבול עם מצרים (כדי שלא לגרור את המצרים להפרה של הסכמי שביתת הנשק).
  2. אין להיכנס לקרבות עם הלגיון הערבי מדרום לקו נחל פארן (מפקדי חטיבות 'גולני' ו'הנגב' הוחתמו באופן אישי על כך שיקיימו תנאי זה. רק לאחר פגישה של יגאל אלון עם הרמטכ"ל, הותר לכוחות להתגונן אם יותקפו).
  3. חל איסור מוחלט לתפוס את מתחם ראס אל נקב, אם כוחות הלגיון הערבי ישהו בו בזמן שכוחות צה"ל יגיעו אליו.
  4. על כוחות צה"ל לנתק מגע במקרה של התקרבות כוחות בריטיים.

חטיבת 'אלכסנדרוני' יועדה לפעול בצפון מזרח הנגב, על גבול הר חברון ובבקעת ים המלח. חלק זה של המבצע נקרא מבצע ייצוב.

ההכנות למבצע

טרם המבצע נשלח סיור, בפיקודו של קצין המודיעין של החזית הדרומית, זרובבל ארבל, שמטרתו הייתה לתכנן מסלול התקדמות שיאפשר להגיע לאום-רשרש במפתיע. על הסיור היה להימנע בכל מחיר ממגע עם כוחות האויב. מלבד איתורו של מסלול כזה, גילה הסיור גם אתר מדרום למכתש רמון שבו אפשר יהיה להנחית מטוסי תובלה. באתר זה התגלו שלושה מנחתים בעלי פוטנציאל לשימוש על ידי מטוסים, וניתנו להם שמות הקוד אברהם, יצחק ויעקב. לבסוף נבחר המנחת הראשון מבין השלושה.

סמוך למועד תחילת המבצע, נבדקו הצירים שאותרו גם על ידי חיל האוויר. ב-5 במרץ יצאו כוחות של חטיבות 'גולני' ו'הנגב' מבאר שבע לכיוון הנגב. כוח חלוץ חטיבת 'הנגב' יצא בבוקר מבאר שבע לכביש המוליך אל עוג'ה אל-חפיר. באותו היום יצאו מבאר שבע כוחות ממונעים של 'גולני', והגיעו עד לכורנוב, שם נקבע מקום כינוס כוחות 'גולני' למבצע.

מבצע ייצוב, בשלביו המוקדמים, שנערכו על גבול הר חברון, החל כבר ב-2 במרץ.

מהלך המבצע

ההתקדמות דרומה

ב-6 במרץ, בשעות הצהריים המוקדמות, אחרי שעברו מסלול רצוף מכשולי טבע, הגיעו כוחות החלוץ של חטיבת 'הנגב', לאזור 'שדה אברהם' (כיום דרומית-מערבית לבית הספר להנדסה צבאית). במהלך היום נוספו עוד כוחות מחטיבת 'הנגב' ותגבור קרקעי של חיל האוויר, שהתקין והכשיר את השטח. במהלך הלילה הוטס חלק מחטיבת 'הנגב' אל השדה. ועיקר הכוח הגיע למנחת בשעות הבוקר שלמחרת, ה-7 לחודש.

במקביל, התקדמה חטיבת 'גולני' במזרח הנגב. הכוח של החטיבה עבר תחילה באזור מעלה עקרבים. כמה שעות לאחר מכן, ב-6 במרץ בערב, הגיע עיקר הכוח של החטיבה לאזור עין חֻוצְובּ (עין חצבה).

במהלך יום ה-7 במרץ, יחידת הג'יפים של גדוד 19 של 'גולני' התקדמה מאזור עין חצבה, ותפסה את עין ויבה (עין יהב), הנמצאת כ-25 ק"מ דרומה משם, אשר נעזבה זמן קצר קודם לכן על ידי הלגיון.

בבוקר ה-8 במרץ תפסה 'גולני' את עין ע'אמר, כעשרה ק"מ מדרום לעין ויבה. במקום נמצא כוח של הלגיון בגודל מחלקה לערך. כיוון שהפקודות הורו שלא לתקוף את הלגיון, איגף כוח 'גולני' את המקום ממזרח. כוח הלגיון אשר ככל הנראה חשש מפני ניתוק מעורפו, עזב את המקום. בסופו של אותו יום הגיעה 'גולני' לבאר מנוחה (ביר מליחה), וכוח החלוץ של החטיבה הגיע עד נחל חיון (חיאנה), מספר ק"מ דרומה משם.

במשך ה-9 במרץ התקדמה 'גולני' לכיוון דרום, מוצבי הע'רנדל נמצאו עזובים, אך מארב ירדני התמקם לרגלי הר קטורה, מצפון לעין ע'דיאן (עין רדיאן), באזור יטבתה של ימינו. המארב פתח באש מוקדם מדי, ולא גרם לאבדות. עם רדת הלילה, הכוחות הצליחו להבריח את כוחות הלגיון באמצעות איגוף. בהמשך לחיפושי היום הקודם, המשיכה חטיבת 'הנגב' בחיפוש מעבר במורד צוקי הגרניט, ליד חוף המפרץ. החטיבה הובאה בקומנדקרים עד מצפון לביר אל–קטאר, ומשם נעה ברגל בליל ה-9 במרץ, כדי לתפוס את מוצב הלגיון בראס אל נקב; הם קיוו, וכך באמת היה, שהלגיון הירדני ינטוש את העמדה בגלל כוחות 'גולני' הנעים במקביל דרומה בציר הערבה, מחשש לכיתור.

באותו יום סיימה 'אלכסנדרוני' את מבצע יצוב, עת השתלטה ללא קרב על עין גדי ומצדה.

סיום המבצע

בלילה שבין ה-9 ל-10.3.1949, התגלה על ידי סיור כי אום רשרש נטושה. באותו זמן תפסה פלוגה את המוצב הנטוש של הלגיון הירדני בראס אל נקב. על מנת להגביר את קצב ההתקדמות של הפלוגה, החליט מפקד חטיבת 'הנגב' לתמרן את הג'יפים של חבורת הפיקוד הקדמית שלו, דרך בקעת הירח שבעברו המצרי של הגבול, ודרך ראס אל נקב המצרית, שם היו התנאים הטופוגרפיים נוחים יותר למעבר כלי הרכב. לאחר שחברו כלי הרכב עם הפלוגה שנערכה בראס אל נקב הארץ-ישראלית, המשיכו אל חוף מפרץ אילת, אליו הגיעו בשעה 15:00.

אנשי החטיבה, שהגיעו ראשונים למקום, אילתרו דגל ישראל, שנודע בכינוי דגל הדיו, שאותו תלה אברהם אדן. כוח החלוץ של 'גולני' הגיע לאום רשרש בשעה 17:00.

מפקדי שתי החטיבות, נחום שריג ונחום גולן שלחו את המברק הבא:

העבירו לממשלת ישראל: ליום ההגנה לי"א באדר מגישות חטיבות הנגב פלמ"ח וחטיבת גולני את מפרץ אילת למדינת ישראל.

אילת (אום רשרש) ט' באדר תש"ט

מברק של נחום שריג ונחום גולן

למחרת רשם דוד בן-גוריון ביומנו: "זה היה המאורע הגדול ביותר בחדשים האחרונים, אם לא בכל מלחמת השחרור והכיבוש".[1]

המערכה המדינית

במקביל למהלך הצבאי בוצעה מערכה מדינית משולבת מול האו"ם במהלך המבצע ולאחריו. חשובה ביותר מבחינה זו הייתה מערכה מתוחכמת של הונאה ולוחמה פסיכולוגית עליה היה אחראי ראובן שילוח. מערכה זו התקיימה באי רודוס שם נועדו הישראלים והירדנים באותה עת תחת חסות האו"ם. במחקריו של אלעד בן דרור נטען כי שילוח, שהיה ראש המשלחת הישראלית למשא ומתן שביתת הנשק עם ירדן ברודוס, הצליח למשוך זמן ולהסתיר מהמתווך האו"ם ראלף באנץ' את שהתחולל בנגב. יתר על כן, באנץ' האמין כי הפעילות הצבאית הישראלית בנגב היא מהלך שתואם עם המלך עבדאללה וכי למעשה אין המדובר במבצע צבאי אלא בקונספירציה שתכליתה העברת השטח לישראל תחת מסווה של מבצע צבאי. שילוח טיפח אצל באנץ' את התפיסה הזו. בהמשך לקו מחשבה זה, ולאחר שהתבררו ממדי המבצע, נמנע באנץ' מללחוץ על ישראל לסגת מהשטח ולהפעיל נגדה את מועצת הביטחון, אף על פי שהבריטים לחצו עליו לעשות זאת.[2][3]

אחרית דבר

בעקבות ה"מחטף" של חטיבת 'הנגב', נערך בירור משמעתי.

הכוחות הבריטיים בעקבה קיבלו הוראה לפתוח באש, אם ישראל תנסה להתקדם לעיירה זו. הודעה על כך נשלחה לישראל באמצעים דיפלומטיים, אך המתיחות סביב עניין זה גוועה במהרה. התקדמות שיחות שביתת הנשק עם עבר הירדן הורידה עניין זה מסדר היום.

הנצחה

PikiWiki Israel 8108 the flag sculpture in eilat

פסל הנפת הדגל במבצע עובדה

PikiWiki Israel 4559 Dimona renewal

פסל בדימונה המשחזר את הנפת דגל הדיו באילת במבצע עובדה

המקום בו עמדה בעבר תחנת המשטרה, שהורכבה ממספר בקתות חימר, נמצא בימינו בסמוך לקניון מול הים שבעיר אילת. במקום נבנתה אנדרטה ובה בקתת חימר ופסל המתאר את מעמד הנפת דגל הדיו.

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ מיכאל בר-זוהר, בן-גוריון, כרך ב, פרק י, עמ' 865–866.
  2. ^ אלעד בן דרור, המתווך: ראלף באנץ' והסכסוך הערבי-ישראלי 1947–1949, מכון בן-גוריון לחקר ישראל הציונות, עמ' 232-250
  3. ^ Elad Ben-Dror, "The Armistice Talks between Israel and Jordan, 1949: The View from Rhodes", Middle Eastern Studies, Vol. 48 (November 2012), pp
1949

שנת 1949 היא השנה ה-49 במאה ה-20. זוהי שנה רגילה, שאורכה 365 ימים. 1 בינואר 1949 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-13 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

5 במרץ

5 במרץ הוא היום ה־64 בשנה (65 בשנה מעוברת), בשבוע ה-10 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 301 ימים.

אברהם אדן

אברהם אַדָן ("בְּרֶן") (5 באוקטובר 1926 – 28 בספטמבר 2012) היה מפקד גייסות השריון (גי"ש) ומפקד פיקוד הדרום. אדן שירת בפלמ"ח ובצה"ל, והיה ממניפי דגל הדיו שסימל את סופה של מלחמת העצמאות.

אום רשרש

אום רשרש היה מתחם תחנה של משטרת המנדט ששכנה בחמש בקתות חמר בחופו הצפוני של מפרץ אילת. כיבוש אום רשרש, בסיום מבצע עובדה, היה שלב הסיום של מלחמת העצמאות. בשלטון ישראל התפתח המקום לעיר אילת. הבקתה שנותרה ממשטרת אום רשרש הוכרזה אתר מורשת.

בקעת סיירים

בקעת סיירים היא בקעה באזור דרום הנגב.

הבקעה גובלת בצפון בבקעת עובדה וצוקי עובדה, במזרח בהר ברך, בדרום בהרי אילת ובמערב בהר הוגן, הר שגוב וגבול ישראל-מצרים.

רוחבה של הבקעה הוא כ-2 ק"מ ואורכה כ-6 ק"מ. הבקעה נמצאת באחד מקטעיו של נחל חיון הזורם אל אזור הערבה.

הבקעה נכבשה במהלך מלחמת העצמאות במבצע עובדה שנערך בשנת 1949. הבקעה נקראה על שם סיירי הפלמ"ח מחטיבת הנגב אשר סיירו באזור במהלך מבצע עובדה בניסיונם למצוא דרך לאילת אשר תעקוף את מעבר ראס א-נקב שנשלט על ידי הצבא המצרי ואשר היה המעבר היחידי דרכו היה ניתן להגיע למפרץ אילת (מלבד המעבר מכיוון הערבה בה פעלה חטיבת גולני). במהלך מבצע עובדה הוקם במקום מנחת בשם "שדה אברהם", ששימש להנחתת כוחות למבצע.

בבקעה נמצא מחנה מגן סיירים, מחנה צבא הקרוי על שמו של האלוף קלמן מגן. המחנה שימש בעבר את חיל השריון וכיום משמש את חיל האיסוף הקרבי.

בקעת עובדה

בקעת עוּבדה היא בקעה חולית מוקפת גבעות בנגב הדרומי. הבקעה וצוקי עובדה הסמוכים, נקראים על שם מבצע עובדה שהתרחש בשנת 1949 לקראת סוף מלחמת העצמאות, ובמהלכו נכבש, בין היתר, גם שטחה. יחד עם בקעת סיירים, הבקעה היא אחת משתי הבקעות העוברות בקטעים העיקריים של נחל חיון. הבקעה גובלת בדרום בבקעת סיירים ובצפון צוקי תמנע וצפון הר ברך, במזרח בהר שחרות, הר גרופית והר ארגמן, בצפון בהר שחרור והר פרוט ובמערב בצוקי עובדה.

ד' באדר

ד' באדר הוא היום הרביעי בחודש השישי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום הרביעי בחודש השנים עשר

למניין החודשים מניסן.

על פי הלוח העברי הקבוע, פרשת בר המצווה של ילד שנולד בד' אדר א' או שבר המצווה שלו חל בשנה פשוטה, היא ברוב השנים פרשת תרומה. אבל אם בר המצווה חל בשנה המתחילה ביום חמישי פרשת בר המצוה היא פרשת תצוה. עבור ילד שנולד באדר ב' או בשנה פשוטה ובר המצווה חל בשנה מעוברת, פרשת בר המצווה, ברב השנים, היא פרשת ויקרא. אבל אם בר המצווה חל בשנה המתחילה בשבת או בשנה חסרה המתחילה ביום שני (שנה מקביעות בחה) פרשת בר המצווה היא פרשת פקודי.

דגל הדיו

דגל הדיו הוא דגל ישראל מאולתר, עשוי בד לבן ודיו, שהונף ב-10 במרץ 1949, ט' באדר ה'תש"ט, על ידי חיילי חטיבת הנגב, לאחר כיבוש משטרת אוּם רַשְרַש (כיום אילת), במסגרת מבצע עובדה. צילום המעמד הפך לאחד מסמלי מלחמת העצמאות והפך עם השנים לגרסה הישראלית המקבילה להנפת הדגל באיוו ג'ימה.

ה'תש"ט

ה'תש"ט (5709) או בקיצור תש"ט היא שנה עברית אשר החלה ביום א' בתשרי, אור ל-4 באוקטובר 1948, והסתיימה ביום כ"ט באלול, 23 בספטמבר 1949. שנה מסוג בשה, איננה מעוברת, ואורכה 355 ימים. זו שנה רביעית לשמיטה.

מדינת ישראל חגגה ביום העצמאות ה'תש"ט שנה ראשונה של עצמאות.

הערבה

הערבה (בערבית: وادي عربة) היא עמק צר וארוך המשתרע מדרום ים המלח ועד מפרץ אילת ומפריד בין הרי אדום ממזרח ובין הר הנגב ממערב. אורכה של הערבה כ-175 ק"מ בקירוב מצפון לדרום. מקורות המים בערבה מועטים. בכמה מקומות, יש בערבה מחצבי נחושת ומחצבים אחרים, אך עיקר חשיבותה כאזור מעבר.

השם קדום (נזכר בתיאור נדידתם של בני ישראל בצאתם ממצרים) ופירושו אזור שומם ויבש, נרדף למדבר. יש המחשיבים את אילת כבירת אזור הערבה, משום שהיא המרכז הכלכלי והעסקי של יישובי הערבה. קו הגבול בין ירדן לישראל עובר לאורך הערבה.

הר רמון

הר רמון (בערבית: ראס רמאן), פסגה בהר הנגב בגובה 1,037 מטר מעל פני הים. ההר ממוקם מעל הפינה הדרום מערבית של מכתש רמון כ-35 ק"מ ממצפה רמון. פסגת הר רמון היא הגבוהה בפסגות הר הנגב. ההר הוא חלק מקמר רמון העולה מגובה 250 מטר עד פסגתו בגובה 1,037 מטר. בפסגת ההר ישנה תצפית רחבה אל כל פסגות מערב הנגב, למכתש רמון ובתנאי ראות טובים להרי אדום שמעבר לגבול עם ירדן.

על פסגת ההר נמצא שדה של רגמים, שהם גלי אבנים אשר שימשו לקבורה (טומולי) מתקופת הברונזה התיכונה. בקרבת הרגמים עובר "קו-K" שהוא מעין קיר הבנוי מאבנים נמוך, שאורכו 4.6 ק"מ. קו זה מתגבר על מכשולים טופוגרפיים ושומר על כיוון מזרח-מערב. הוא קישר בין היישובים בהר רמון לבין היישוב בהר רומם. מניחים שהקו וקווים נוספים הדומים לו המצויים בנגב, מעידים על פעילות פולחנית קדומה שהייתה קשורה בקבורה. סמוך לפסגת ההר נמצא תחילתו של נחל ניצנה, ובקרבתו בור חמת, בורות לוץ ומעלה ערוד. הגישה אל ההר היא בדרך עפר סלולה היוצאת מכביש 171.

במהלך מבצע עובדה חנה כוח של חטיבת הנגב על הר רמון בדרך לאילת. הקור העז ששרר על ההר הקפיא את המשאיות של הכוח וגרם לעיכובים בהתקדמות.

חטיבת גולני במלחמת העצמאות

חטיבת גולני הייתה אחת החטיבות הסדירות הראשונות בצה"ל. הוקמה עוד בראשית קיומו של צה"ל ולקחה חלק פעיל במלחמת העצמאות.

חטיבת גולני הוקמה ב-28 בפברואר 1948, יחד עם חטיבת כרמלי, בעקבות פיצולה של חטיבת לבנוני של ההגנה, אשר הוקמה בשנת 1947 והייתה מופקדת על הגנת צפון הארץ. חטיבת גולני, בפיקודו של משה מן (מונטג) הופקדה על האזור הצפון-מזרחי, וחטיבת כרמלי הופקדה על האזור הצפון-מערבי. בקיץ 1948 החליף נחום גולן את מן בפיקוד על החטיבה, כאשר למספר שבועות בתווך שימש בתפקיד מישאל שחם.

חיים גורי

חיים גורי (כ"ט בתשרי ה'תרפ"ד, 9 באוקטובר 1923 – ט"ו בשבט ה'תשע"ח, 31 בינואר 2018) היה משורר, סופר, פזמונאי, עיתונאי ויוצר קולנוע ישראלי. היה לוחם ומפקד בפלמ"ח ונמנה עם משוררי דור תש"ח. חתן פרס ישראל לשירה לשנת 1988, פרס ביאליק, פרס סוקולוב ופרס ניומן.

מבצע יצוב

מבצע יצוב הוא מבצע שבו כבשה חטיבת אלכסנדרוני, בין ה-2 ל-9 במרץ 1949, את אזור עין גדי, מצדה ושטחים בהר חברון. המבצע, שנערך בשלהי מלחמת העצמאות של ישראל, נערך כחלק ממבצע עובדה. לצד כוחות קרקעיים, השתתפו בו גם כוחות קטנים של חיל הים, לצורך הובלת כוחות בים המלח. כמו מבצע 'עובדה' כולו, גם מבצע ייצוב התבצע ללא קרבות של ממש.

שם המבצע העיד על מטרתו: ייצוב גבולה של ישראל בצפון מזרח הנגב.

מלחמת העצמאות

מלחמת העצמאות (נקראת גם מלחמת השחרור, מלחמת הקוממיות, מלחמת תש"ח, ומלחמת 1948) החלה ב-30 בנובמבר 1947. מיד לאחר שתוכנית החלוקה התקבלה בעצרת האו"ם, פתחו ערביי ארץ ישראל בפעולות תקיפה כנגד היישוב היהודי בארץ ישראל כדי למנוע את יישומה. יחידות מתנדבים מטעם הליגה הערבית (צבא ההצלה) חברו לסייע לערבים המקומיים, ובהמשך הצטרפו אליהם גם מתנדבים מן האחים המוסלמים. ב-14 במאי 1948, יומו האחרון של המנדט הבריטי, הכריזה הנהגת היישוב על הקמת המדינה. למחרת פלשו לארץ ישראל צבאות סדירים של מדינות ערב, חברות הליגה הערבית. הלחימה בפועל נגד הצבאות הערביים הסדירים הסתיימה כבר בינואר 1949, אך המלחמה תמה רשמית ב-20 ביולי 1949, עם חתימת הסכם שביתת הנשק האחרון, עם סוריה. ישראל ועבר הירדן (ממלכת ירדן של ימינו) ניצחו במלחמה ואילו ערביי ארץ ישראל, כמו גם 'צבא ההצלה', הובסו. צבאות מדינות ערב שפלשו לארץ ישראל, או נטלו חלק בלחימה, ספגו ברובם מכה קשה, במיוחד הצבא המצרי. ארץ ישראל המערבית נחלקה בין: ממלכת עבר הירדן, שכבשה את הגדה המערבית; מצרים, שכבשה את רצועת עזה; ומדינת ישראל, שהרחיבה גבולותיה בתוך ארץ ישראל מעבר לגבולות שנקבעו למדינה היהודית בהחלטת האו"ם מ-1947. ירושלים, שנועדה להיות בשליטה בינלאומית, חולקה בין ישראל לירדן: הרובע היהודי, כחלק מן העיר העתיקה של ירושלים שנכבשה במלחמה על ידי הלגיון הירדני, נותר בשליטת ממלכת ירדן עד מלחמת ששת הימים; כן נותרה ממלכת ירדן שליטה על שכונות ערביות במזרח העיר, ועל העיר בית לחם, שאף היא נועדה להיות תחת שלטון בינלאומי. בהסכמי שביתת הנשק שסיימו את המלחמה הכירו המדינות הערביות השכנות דה פקטו בגבולות החדשים של ישראל.

שיעור ההרוגים במלחמה בקרב כוח המגן העברי, צבא ההגנה לישראל והאוכלוסייה היהודית הגיע לכדי אחוז אחד מכלל אוכלוסיית היישוב. במהלך המלחמה עזבו את הארץ מאות אלפי ערבים וחרבו מאות כפרים ערביים. אירועים אלה כונו על ידי הערבים בכינוי "הנכבה" (בערבית: النكبة - 'האסון' או 'המכה'). כתוצאה עקיפה של המלחמה, התערער גם מצבם של יהודי ארצות ערב. וכך, מאות אלפי פליטים יהודים ממדינות ערב, כמעט כל יהודי אותן ארצות, נאלצו או אולצו לעזבן בשנים שלאחר המלחמה.

מעבר נטפים

מעבר גבול נטפים הוא מעבר גבול בין ישראל למצרים. המעבר ממוקם לצדו של כביש 12, כ-12 ק"מ צפונית לאילת, כקילומטר צפון-מערבית לעין נטפים. מעבר הגבול, שהועבר בשנת 1980 לניהולה של רשות שדות התעופה בישראל, אינו פעיל כיום והמעבר בו מתקיים לעיתים נדירות מאד ובנסיבות מיוחדות. עם זאת, עדיין מתבצעת באזור המעבר פעילות שמירת גבולות - בצד הישראלי ממוקם מחסום של גדוד קרקל לאורך כביש 12 (אחד משני מחסומי הכניסה לעיר אילת), ובצד המצרי מוצב במעבר שומר מצרי דרך קבע.

מעבר הגבול נמצא בקרבתו של שביל ישראל, ולמרות שאינו נמצא בדיוק בתוואי השביל - חלק מהצועדים סוטים מהמסלול ומגיעים אליו על מנת להצטייד בשתייה.

במסגרת מבצע עובדה בשנת 1949, בבוקרו של היום בו נכבשה אום רשרש, השתלטה פלוגה מחטיבת הנגב על מוצב נטוש של הלגיון הירדני בראס אל-נקב, בדיוק במקום בו נמצא כיום מעבר נטפים. גם במבצע קדש היווה כיבוש ראס א-נקב שלב משמעותי במערכה לכיבוש חצי האי סיני.

ב-18 באוגוסט 2011 התרחשה בכביש 12, באזור המעבר, מתקפת הטרור בדרום ישראל.

נחום גולן

נחום גולן (שפיגל; 11 בינואר 1915 – 17 במאי 1991) היה תת-אלוף בצה"ל ומפקדה של חטיבת גולני במלחמת העצמאות.

נחל ניצנה

נַחַל נִצָּנָה הוא מן הגדולים שבנחלי הר הנגב המערבי. בערבית הוא נקרא "ואדי אלעג'רם" ("נחל היפרוק"). אורכו של נחל ניצנה, מהר רמון עד גבול ישראל-מצרים, הוא כ-65 קילומטר.

ראשיתו של נחל ניצנה סמוך לפסגת הר רמון, שבפינתו הדרומית-מערבית נמצא מכתש רמון. מכאן נמשך הנחל בעמק רחב ושטוח, שלאורכו יש שרידי חקלאות עתיקה. במקביל לנחל עובר בחלק זה כביש 171, אך באפיק עוברת דרך עפר מעניינת, שהוכשרה בשנות ה-40 של המאה ה-20 על ידי חברת הנפט הבריטית, לצורך חיפושי נפט במכתש רמון. בדרך זו עברו כוחות מבצע עובדה, במרץ 1948, בדרך לשדה אברהם ולמפרץ אילת.

לאחר חציית הכביש, פונה הנחל לצפון-מערב, ומשם הנחל חוצה את רמות הגיר של מערב רמת עבדת. לאורך כ-30 קילומטר פזורים שרידים רבים: מדרגות חקלאיות עתיקות, מאגורות מים, מבנים מתקופת הברזל ומן התקופה הרומית וריכוזים של ציורי סלע.

מעט מצפון לעיר הקדומה ניצנה, יוצא הנחל מתחום רמת עבדת הגירנית אל מישורי חולות עגור. שם, ליד באר מלכה, הוא מתחבר עם נחל לבן. ממפגש הנחלים ממשיך נחל ניצנה לתחום סיני, ושם הוא נקרא "ואדי אלחרידין". לאחר כמה קילומטרים נבלע הנחל בדיונות החול ונעלם.

ב-18 בינואר 2010, במהלך שטפונות שאירעו בנחל, קרס הגשר שמעליו המוליך את כביש 211, ויישובי פתחת ניצנה נותקו.

באגן נחל ניצנה (הגשר מעל נחל ניצנה אשר קרס בשיטפון זה), נמדדה ספיקת שיא של 1,420 מ"ק/שנייה. על פי חישובים ראשוניים מדובר בספיקה הגבוהה ביותר שנמדדה אי פעם בישראל. זוהי ספיקה של יותר ממחצית הספיקה הממוצעת של נהרות כדוגמת הריין (2,290 מ"ק/שנייה) והנילוס 2,830 (מ"ק/שנייה). לשם השוואה הספיקה הממוצעת בירדן העליון היא 16 מ"ק/שנייה.

צוקי עובדה

צוקי עובדה הם מצוקים תלולים של קירטון וצור מגיל הסנון המצויים בהרי אילת.

צוקי עובדה תוחמים את בקעת עובדה במערב ומפרידים בין בקעת עובדה במזרח לבין הרמה הגבוהה של שדה אברהם ונחל גרזי במערב. אורכם של המצוקים כ-10 ק"מ, והם מתנשאים בשיעור של 60–70 מ' מעל למישור הבקעה. כיוונם הוא מצפון-מערב לדרום-מזרח. מעלה צנחנים ומעלה עקוף הם המעברים היחידים המגיעים אל ראש צוקי עובדה ממזרח. לרגלי צוקי עובדה התגלו ציורי סלע, הסמוכים לנתיבים קדומים שירדו בצוקים אל בקעת עובדה ואל הערבה.בעקבות הצטברות סחף נחלים, הייתה התיישבות חקלאית רבה בבקעת עובדה הסמוכה.

צוקי עובדה, נקראים על שם מבצע עובדה שהתרחש בשנת 1949 לקראת סוף מלחמת העצמאות, ובמהלכו נכבש (בין היתר) גם שטחה.

בית הספר להנדסה צבאית (בהל"צ), הנמצא בצוקי עובדה, הוא הגוף היחידי והבלעדי בצה"ל המכשיר למקצועות החבלה, המיקוש והצמ"ה (ציוד מכני הנדסי).

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.