מבצע נוף פראי

מבצע נוף פראי היה מבצע צבאי שבוצע על ידי יחידת אגוז ב-12 בספטמבר 1997 בדרום לבנון[1]. במבצע נהרג בנו של מזכ"ל חזבאללה חסן נסראללה, וגופתו שימשה כדי לקבל בחזרה את גופתו של לוחם שייטת 13 שנפל במבצע שירת הצפצפה.

מבצע נוף פראי
מלחמה: הלחימה בדרום לבנון (1985–2000)
תאריך התחלה: 12 בספטמבר 1997
תאריך סיום: 12 בספטמבר 1997
מקום: ג'בל סוג'וד, דרום לבנון
תוצאה: ניצחון ישראלי
הצדדים הלוחמים
מפקדים

?

כוחות

מחבלי ארגון חזבאללה,
כוחות נ"מ של צבא לבנון

אבידות

אין

2 מחבלים הרוגים,
3 משורייני נ"מ לבנוניים הושמדו

מהלך המבצע

לאחר שבוטל מבצע מיוחד של יחידת אגוז, הורה מפקד היחידה, סא"ל משה (צ'יקו) תמיר, לפלוגה מהיחידה לצאת לפעולה שכללה ביצוע מארבים בסמוך למוצב צה"ל שבג'בל סוג'וד, ברצועת הביטחון שבדרום לבנון, במורדות המערביים של רכס הרפיע. בספרו כותב תמיר כי שם המבצע נבחר בשל ההרים, "שמהם נשקף נוף עוצר נשימה, ולכן זכה לשם הקוד 'נוף פראי'."[2] הכוח, בפיקודו של דוד המ"פ, שכלל שלושה צוותי לוחמים בפיקודם של הקצינים אבנר ערן וארז, נערך לשהייה של שלושה ימים בשטח הררי סבוך.

ביום השלישי של המבצע, לאחר שלא נוצר מגע עם מחבלי חזבאללה, בעת שנערכו הכוחות לנסיגה מהשטח ולחזרה רגלית למוצב ריחן, בעוד צוותו של ארז נע לנקודת החבירה עם שאר הכוחות, לקראת תנועה מסודרת למוצב, הבחין ארז במחבל במדרון שמעליו ופתח באש. המחבל נפגע ונמלט. הכוח פתח במרדף, תוך שהוא נעזר בכלב תקיפה. הכלב מצא את המחבל והכוח שב וירה עליו. בהמשך מצא הכוח עמדה של מחבלי החזבאללה, ובה מטענים ואמצעי לחימה. בהמשך הלחימה, הצוות בפיקודו של ערן, שהתמקם רחוק יותר, נכנס ללחימה באיחור כי לא שמע את הדי הקרב. אך הזדרז להתמקם בעמדה שנקבעה מראש למקרה כזה, המקלען של הכוח זיהה שלושה מחבלים בורחים מאזור הלחימה ופתח באש. אליו הצטרפו לוחמים נוספים והמחבלים נפגעו ונעלמו במדרון הסבוך. במהלך הקרב ירו מחבלי חזבאללה במרחב אש מקלעים, מרגמות, תותחים ללא רתע ואש נ"מ לעבר הכוח מכמה כיוונים. מסוקי קרב של צה"ל שהוזנקו כדי לספק אש לחיפוי לטובת הכוחות פגעו בעמדות המקלעים של חזבאללה. צבא לבנון, בצעד חריג, בחר להתערב בלחימה ולירות על המסוקים. אלה ירו חזרה והשמידו שלושה משוריינים נושאי תותחים נגד מטוסים של צבא לבנון.

האש של חזבאללה שככה מעט, וכוח לוחמי אגוז החל להתכונן לחזור למוצב ריחן עם לילה. צוותו של ערן עבר בתנועתו חזרה דרך מקום ההיתקלות ודיווח כי זיהה שתי גופות של מחבלים. בשל ההתנהגות החריגה של המחבלים בקרב עלתה בפיקוד צפון ההשערה כי בקרב השתתף פעיל בכיר של ארגון החזבאללה. בעקבות זאת, ובשל אסון השייטת שאירע בתחילת החודש, פקד סא"ל תמיר, ששהה בכל העת בעמדת הפיקוד במוצב ריחן, על הכוח להעמיס את הגופות על אלונקות[3] ולשאתן עִמו בחזרה לשטח ישראל[4], וזאת לצורכי משא-ומתן עם הארגון, על החזרת גופות החללים מאסון השייטת. משתהו מפקדי הכוח בשטח על הפקודה החריגה, ענה להם תמיר בקשר "יש לנו חוב, מישהו מסתכל עלינו עכשיו מלמעלה."[5] ההחלטה אושרה על ידי אלוף פיקוד צפון, עמירם לוין. עם עלות השחר שבו לוחמי אגוז בלא פגע למוצב ריחן[6].

תוצאות המבצע

בדיעבד התברר כי בהיתקלות נהרג האדי נסראללה, בנו של מזכ"ל חזבאללה, חסן נסראללה[7], שהיה לוחם בכוח המיוחד של החזבאללה. גופתו, ביחד עם גופות לוחמי חזבאללה אחרות, הוחזרה ללבנון בתמורה לחלקי גופתו של לוחם שייטת 13 איתמר אליה, שנהרג באסון השייטת[8].

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ עוז בן­ יצחק, החיסול שלא היה, מעריב, ‏ 11.01.2001.
  2. ^ משה (צ'יקו) תמיר, מלחמה ללא אות, הוצאת מערכות - משרד הביטחון, 2005, עמודים 164-165.
  3. ^ משה (צ'יקו) תמיר, מלחמה ללא אות, הוצאת מערכות - משרד הביטחון, 2005, עמוד 168.
  4. ^ רביב שכטר, ‏לבנון של צ'יקו תמיר, באתר ישראל היום, 14.5.2010.
  5. ^ משה (צ'יקו) תמיר, מלחמה ללא אות, הוצאת מערכות - משרד הביטחון, 2005, עמוד 169.
  6. ^ אבי צור, "אנחנו מ-67' צבא כובש", ביטאון "הלוחם", גיליון 224, ספטמבר 2010, עמוד 34.
  7. ^ רועי מנדל, על חלקי גופתם המתה: כשהאויב נקבר אצלך, באתר ynet, 8 ביולי 2011.
  8. ^ עמוס הראללחנך את צ'יקו, באתר הארץ, 05/09/2003
אזור טבע בראשיתי

אזור טבע בראשיתי (אנגלית: Wilderness) מוגדר בדרך כלל כסביבה טבעית בכדור הארץ שלא השתנתה כתוצאה מפעילות האדם. אזורי טבע בראשיתי הם בעלי חשיבות למטרות מחקר אקולוגי, שימור טבע, בידור ופנאי. סיבות נוספות לחשיבות האזורים הללו היא ערכם התרבותי, הרוחני, המורלי או האסתטי.

המילה "wilderness" נגזרת מהמושג "wildness" (פראוּת), ובמילים אחרות, אזור שלא נשלט על ידי בני אדם. המקור האטימולוגי של המילה הוא במילה wildeornes באנגלית עתיקה, שהיא עצמה נגזרת מהמילה wildeor, שמשמעותה חיית פרא. לפי נקודת השקפה זו הפראיות של המקום היא זו שהופכת אותו לאזור טבע בראשיתי. עצם נוכחות או פעילות האדם גורמת לכך שהאזור לא ייחשב יותר לאזור טבע בראשיתי. מערכות אקולוגיות רבות שהיו ועודן מיושבות או מושפעות כתוצאה מפעילות האדם, עשויות להיחשב בכל זאת לאזור טבע בראשיתי. לפי נקודת השקפה זו אזור טבע בראשיתי הוא אזור מאוזן אקולוגית שבו התהליכים הטבעיים מתנהלים ללא התערבות מצד האדם.

אמנון ליפקין-שחק

אמנון ליפקין-שחק (18 במרץ 1944 – 19 בדצמבר 2012) היה הרמטכ"ל ה-15 של צה"ל, ולאחר מכן שר התיירות ושר התחבורה מטעם מפלגת המרכז. כלוחם וקצין בצה"ל הוענק לליפקין-שחק עיטור העוז פעמיים במהלך שירותו.

אסון השייטת

"אסון השייטת" הוא הכינוי הנפוץ לקרב שהתחולל בלבנון בלילה שבין 4 ל־5 בספטמבר 1997 (ג' באלול ה'תשנ"ז), במסגרת מבצע "שירת הצפצפה" של שייטת 13 של חיל הים הישראלי. בקרב נהרגו 11 מלוחמי השייטת ועוד הרוג אחד מכוח החילוץ, נפצעו ארבעה ונותרה בשטח גופתו של לוחם מהשייטת. נחשב לאחד מהאירועים הקשים ביותר בתולדות השייטת.

הלחימה בדרום לבנון (1985–2000)

הלחימה בדרום לבנון בין 1985 ל-2000 היא תקופה במהלכה הארגונים השיעים אמל וחזבאללה נלחמו בכוחות צה"ל וצד"ל בדרום לבנון, בתמיכת סוריה ואיראן. לאחר סיום מלחמת לבנון הראשונה עם סילוק ארגוני הטרור הפלסטיניים, שגלו בעקבות המלחמה לתוניס, נסוג צה"ל מרוב השטח שכבש במלחמה והתייצב על גבול רצועת הביטחון, בה שלט ארגון צד"ל בראשות אנטואן לאחד. הלחימה המשיכה עד לנסיגה החד-צדדית של ישראל לגבול הבינלאומי במאי 2000, שמיד אחריה קרס ארגון צד"ל ורוב מפקדיו ברחו לישראל.

יחידת אגוז

יחידת אגוז (יחידה 621) היא יחידת קומנדו של זרוע היבשה בצה"ל, יחידה מובחרת והתנדבותית שפעלה במסגרת חטיבת גולני ופיקוד הצפון (ינואר 1995 – דצמבר 2015), וכיום מהווה חלק מחטיבת עוז המאגדת את יחידות הקומנדו של חיל הרגלים.

היחידה מתמחה בפעילות יבשתית מורכבת, ובמקור נועדה ללחום בטקטיקה של לוחמת גרילה כנגד ארגון חזבאללה ברצועת הביטחון שבדרום לבנון. היא מתמחה בלחימה בשטחים סגורים, בסבך, שדאות, הסוואה ועוד. ניסיונה הרב של היחידה בלחימה מול כוחות לא סדירים, במיוחד מול חזבאללה בדרום לבנון, השפיע רבות על תורות הלחימה של חטיבות החי"ר והיחידות המיוחדות בצה"ל.

אתר ההנצחה של היחידה, על גלגוליה השונים, נמצא בנבי חזורי שבצפון רמת הגולן.

יחידת אגוז הוקמה ב 1962 כסיירת הצפונית של פיקוד הצפון ופעלה עד סיום מלחמת יום כיפור 1974.

מבצעי צבא הגנה לישראל

נוסף על המלחמות שידעה מדינת ישראל, ביצע צה"ל מספר גדול של מבצעים צבאיים, כחלק ממלחמה כוללת או בנפרד ממנה, מהם נקודתיים ביותר (כמה פעולות תגמול) ומהם שהתפתחו לממדים של מלחמה (למשל מלחמת שלום הגליל).

רשימה זו מרכזת את כל המבצעים הצבאיים של צה"ל ושל כוחות הביטחון הישראליים (שפרסומם הותר) בסדר כרונולוגי, בחלוקה לפי מלחמות ולפי תקופות..

מוצב ריחן

מוצב ריחן היה המוצב הצפוני ביותר מבין מוצבי צה"ל ברצועת הביטחון וממוקם בפאתי הכפר ריחן.

מלחמה ללא אות

מלחמה ללא אות, ספרו של תא"ל משה (צ'יקו) תמיר, בעברו מפקד חטיבת גולני, אוגדת עזה וקורס מפקדי פלוגות ומפקדי גדודים, עוסק בלחימת צה"ל בדרום לבנון (1982 - 2000). בספר מתאר תמיר את שירותו הצבאי כמפקד וכקצין בחטיבת גולני ובפיקוד הצפון. הספר ניתן בצה"ל כשי לבוגרי קורסי פיקוד בחיל הרגלים, ובהם קורס קצינים וקורס מפקדי כיתות, וללוחמי ומפקדי יחידות מובחרות.

משה תמיר

משה (צ'יקו) תמיר (נולד באוגוסט 1964) הוא קצין צה"ל במילואים בדרגת תת-אלוף, שכיהן כמפקד חטיבת גולני וכמפקד אוגדת עזה.

עמירם לוין

עמירם לוין (נולד ב-7 ביולי 1946) הוא אלוף במילואים בצה"ל שהיה מפקד פיקוד הצפון. במשך שנים רבות שירת בסיירת מטכ"ל, היה למפקדה, והיה שותף לאחדות מפעולותיה הבולטות. שימש גם כמשנה לראש המוסד וכיושב ראש החברה הלאומית לדרכים.

רצועת הביטחון

רצועת הביטחון הייתה שטח בדרום לבנון הסמוך לגבול עם ישראל שבו שהה צה"ל מיוני 1985 ועד לנסיגה לגבול הבינלאומי בשנת 2000. צה"ל התייצב על גבול רצועת הביטחון לאחר שנסוג מרוב השטח שנכבש בשנת 1982 במלחמת לבנון הראשונה. השם רצועת הביטחון ניתן על ידי ישראל, כדי לשקף את מטרתה: יצירת שטח המפריד בין יישובי קו העימות שבצפון ישראל ובין מחבלים השוהים בלבנון, ובכך להגן על יישובים אלה.

במהלך שהותה של ישראל ברצועת הביטחון החזיק צה"ל מספר מוצבים באזור, ותמך במיליציה מקומית - צד"ל - צבא דרום לבנון. צד"ל ניהל במידה רבה את חיי היום יום ברצועת הביטחון, והחזיק את כלא אל-חיאם. באזור שהו גם כוחות יוניפי"ל מטעם האו"ם, שפרוסים בדרום לבנון מתום מבצע ליטני ב־1978.

רוחב הרצועה היה קילומטרים ספורים במערב, ומעט יותר במזרח. הרצועה כללה כ-10% מהשטח הכולל של לבנון, שכנו בה כ-150,000 תושבים שחיו ב-67 כפרים ועיירות שיעים, מארונים, ועיירה דרוזית אחת, חאצביא. מרכז הרצועה היה העיירה המרונית מרג' עיון שנחשבה לעיירה החשובה ברצועה. בתקופת קיומה של הרצועה רבים מתושבי הכפרים שבה נמלטו אל מצפון לה. לתושבים שנותרו ברצועה היו קשרים רבים עם ישראל, רבים מהם עבדו בה, וקיבלו ממנה שירותים שונים.

יחידת הקישור ללבנון הנפיקה אישורי עבודה לאלפי תושבי דרום לבנון שקרוביהם שירתו בצד"ל. הכניסה לישראל התקיימה דרך ארבעת המעברים בגדר הטובה: בראש הנקרה, בבירנית, במעבר תורמוס ובשער פאטמה ליד מטולה, שהיה מעבר הגבול המרכזי.רבים טוענים שההחלטה להשאר ברצועת הביטחון הייתה שגויה וגרמה לאבדות רבות.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.