מבצע דקל

מבצע דקל היה אחד ממבצעי צה"ל במלחמת העצמאות, אשר נערך בעיקר נגד צבא ההצלה. הוא נערך, כחלק מקרבות עשרת הימים, בגליל המערבי ובגליל התחתון בין ליל 8 ביולי-9 ביולי 1948 ועד ה-19 ביולי 1948. מספר קרבות מקומיים נערכו גם בימים הבאים. במסגרת המבצע צה"ל כבש שטחים נרחבים בגליל המערבי ובגליל התחתון, כולל נצרת, שפרעם, ציפורי וכפרים ערביים רבים נוספים. למרות כשלונותיו ברוב הקרבות, 'צבא ההצלה' הוכה אמנם, אך לא מוגר, וגם לאחר תום המבצע שמר על כושר לחימה ניכר.

מבצע דקל
מלחמה: מלחמת העצמאות
תאריך התחלה: 9 ביולי 1948
תאריך סיום: 19 ביולי 1948
משך הסכסוך: 11 ימים
מקום: הגליל התחתון
32°46′53″N 35°12′06″E / 32.781502777778°N 35.201738888889°E 
תוצאה: ניצחון לכוחות צה"ל
הצדדים הלוחמים

חטיבה 7, גדוד 21 של חטיבת כרמלי, גדוד 13 וקורס המ"כים של חטיבת גולני, טייסת הגליל, כוח חי"ם

מפקדים
אבידות

כ-20 הרוגים

כמה עשרות הרוגים

(למפת הגליל המערבי רגילה)
West galil
 
מבצע דקל
מבצע דקל
מפת כיבוש נצרת במבצע דקל
מפת כיבוש נצרת במבצע דקל - 16/7/1948

רקע

עם כניסת ההפוגה הראשונה לתוקף שלט צה"ל בגליל המערבי ברצועת חוף צרה. כוחות 'צבא ההצלה', אשר לא ראו עצמם כפופים לתנאי ההפוגה, המשיכו במהלכה בהתגרויות. אלה הגיעו לשיא בקרב באל בירווה ב-24 ביוני 1948.

עיקר המאמץ של צה"ל, עם תום ההפוגה הראשונה, הופנה לחזית המרכז (מבצע דני), ואילו בצפון הופעל צה"ל למטרות מוגבלות, כמו ניסיון כיבוש ראש הגשר הסורי במשמר הירדן (מבצע ברוש). גם מבצע דקל תוכנן תחילה למטרות מוגבלות, והרחבתו הותנתה בהתפתחות המלחמה. כך למשל, לא ידוע היה האם הצבא הלבנוני יעמוד מן הצד.

מטרת המבצע בשלב א' הייתה להשיג אחיזה בגבעות שבשוליים המערביים של הגליל התחתון, כדי ליצור עומק ברצועת החוף בשליטת צה"ל. בו בזמן, כוחות ניכרים הוחזקו כעתודה, בין היתר למקרה של התערבות לבנונית. בהמשך, כאשר לבנון, כפי שהתברר, נותרה פסיבית, אמור היה צה"ל למגר כליל את 'צבא ההצלה'.

למפקד המבצע מטעם המטכ"ל מונה חיים לסקוב. במבצע השתתפו גדוד 71 וגדוד 73, המשוריין בחלקו, של חטיבה 7, עליה פיקד בן דונקלמן, גדוד 21 של חטיבת כרמלי, עליו פיקד אהרן יריב (רבינוביץ'. שאר הגדודים של החטיבה היו עסוקים במבצע ברוש), ובהמשך גם כוחות של חטיבת גולני (שחלק גדול מכוחותיה היה מועסק בקרבות סג'רה ובמבצע 'ברוש').

הכוחות הערבים של צבא ההצלה, אשר מנו בכללותם שלוש חטיבות מוקטנות, הפנו את עיקר מאמציהם לאזור סג'רה, וניהלו קרב עיקש לכיבוש המקום. צה"ל השתמש בריכוז הכוחות והמאמץ באזור סג'רה, לעומת דלילות כוחות 'צבא ההצלה', בגזרות אחרות כדי לתקוף דווקא בהן, תוך לקיחת סיכון מחושב.

שלב א' - הרחבת רצועת החוף

בליל ה-9-8 ביולי 1948, עוד לפני תום ההפוגה, יצאה מקיבוץ רגבה פלוגה מגדוד 21 מלווה בשני משוריינים מחטיבה 7 ושני תותחים 65 מ"מ לעבר הכפר המוסלמי כויכאת (היום קיבוץ בית העמק). לאחר הפגזה, פרצו המשוריינים והלוחמים לכפר, והוא נכבש במהרה ללא נפגעים, לאחר שתושביו ברחו במהירות.

Kaukji-armored-car-1948
משוריין של צבא ההצלה ועליו סמל צבא ההצלה: פגיון נעוץ במגן דויד

בהמשך כבשה מחלקה מגדוד 71 של חטיבה 7, יחד עם כוחות מסייעים, את תל כיסון ממזרח לעכו. כן הרחיב כוח אחר של הגדוד את אחיזת צה"ל בסביבת אל בירווה. כל אלה הושגו ללא נפגעים לצה"ל. בימים הבאים ניסו הערבים לכבוש חזרה את המשלטים שאבדו בסביבות אל בירווה, החזירו לידיהם, לזמן מה, את אחד המשלטים, ויתר ההתקפות נהדפו.

בליל ה-10-9 ביולי 1948 יצא מכויכאת הכוח שכבש את הכפר וכבש את הכפר המוסלמי אל עמקא (היום מושב עמקה). הקרב היה קצר כיוון שתושביו ומגיניו נמלטו.

לאור כיבוש כפרים אלה נכנעו ללא קרב הכפרים הדרוזים כפר יסיף, אבו סנאן וירכא ב-10 ביולי 1948.

שלב ב' - כיבוש הגליל התחתון

השלב הבא היה כיבוש הכפר הגדול שפרעם שבו היה רוב נוצרי, ומיעוט דרוזי ומוסלמי. לפני ההתקפה נפגשו בלילה מפקדי צה"ל ונציגי הדרוזים, והוסכם שהדרוזים לא יגלו התנגדות לכיבוש. במקום זאת, סוכם כי יבוצע ירי באוויר בעת המעבר ברובע הדרוזי. ההתקפה החלה בליל ה-13 - 14 ביולי 1948. בהפגזה, אשר פסחה על הרובע הדרוזי. לאחר מכן פרצו כוחות מגדוד 21 לתוך שפרעם וכבשו אותה. אבדותיהם: פצוע קל אחד. התושבים המוסלמים נמלטו, והנוצרים והדרוזים נשארו. כוח מגדוד 73 יצא משפרעם לאעבלין וכבש את הכפר ללא קרב.

כיבוש נצרת

הצלחת השלב הראשון של המבצע הביאה לחידוש התנופה שמטרתה הייתה לכבוש את נצרת שבה הייתה מפקדתו של קאוקג'י, ובאותו זמן להקל על הלחץ בחזית סג'רה, ששם תקף 'צבא ההצלה' ללא הפסקה. לצורך הכיבוש תוגבר הכוח המיועד למבצע בגדוד 13 ('גדעון') של 'גולני', בקורס המ"כים של החטיבה ובכוחות חי"ם.

קאוקג'י ביצר את נצרת ובעיקר את בית המשטרה שהיה הגדול בארץ, נגד התקפה מדרום, מצד עמק יזרעאל. כיוון שכך, הוחלט לתקוף את נצרת מכוון שפרעם, מצפון-מערב. הכביש משפרעם (כיום כביש 79) היה צר ומצידיו היו מספר כפרים ערביים.

בליל ה-16-15 ביולי 1948 יצאו כוחות חטיבה 7 וגדוד 21 משפרעם לעבר נצרת. לפנות בוקר כבשו כוחות גדוד 21 את הכפר הגדול צפוריה (היום מושב ציפורי), ואת גבעה 258 שלצד הכביש. בקרבות אלה הגדוד סבל הרוג ושני פצועים.

כוח החי"ם כבש את הכפר אל-מוג'ידל (היום מגדל העמק), וחיילי קורס המ"כים כבשו את הכפר מעלול. בכך נפתחה הדרך לכפר החורש. במשך ה-16 ביולי 1948 כבש גדוד 13 את עילוט. כל אלה יצרו את הרושם כי ההתקפה על נצרת תבוא מדרום. בינתיים, לצורך ההתקפה על נצרת, התארגנה שיירת מסע מורכבת משתי פלוגות משוריינות, פלוגת זחל"מים, אחד מהם חמוש בתותח 20 מ"מ, כל אלה של גדוד 73, ושתי מחלקות מגדוד 13.

מפקד נצרת שלח פלוגת שריוניות לעצור את השדרה הממונעת. התותח בן ה-20 מ"מ שהיה באמצע השדרה, הועבר קדימה ובמרחק של כ-500 מטר ירד מהכביש ופתח באש על שריוניות 'צבא ההצלה'. הפגיעות היו מדויקות ומתוך תשע שריוניות נפגעו שש והיתר נסו. השמדת השריוניות פתחה את הדרך לנצרת.

טקס כניעת נצרת במלחמת העצמאות
כניעת נצרת במבצע דקל. במרכז - ראש עיריית נצרת מימינו בן דונקלמן ומשמאלו חיים לסקוב

בשעה 17.40 נכנסו כוחות צה"ל לנצרת ללא קרב ותפסו את בית המשטרה. קאוקג'י ואנשיו נמלטו בלילה. בשעה 22.00 נחתם הסכם הכניעה בין נציגי התושבים לנציגי צה"ל. פקודות המטכ"ל לאחר כיבוש העיר הורו על שמירת המקומות הקדושים ועל מניעת ביזה. בנוסף, דוד בן-גוריון הורה במפורש להניח לתושבים להישאר.

לאחר כיבוש נצרת

עם נפילת נצרת נראה היה כי התמוטט כוחו של קאוקג'י בגליל התחתון. הכפרים דבוריה ואיכסל נכנעו. הוסר הלחץ מסג'רה ולוביה נפלה ללא קרב. לקראת סוף הקרבות נכבשה סחנין אך הכוח הכובש נסוג והיא נכבשה שוב על ידי כוחות קאוקג'י. צה"ל השתלט על הכפרים טמרה, כאבול, כאוכב, כפר מנדא, שאף ממנו צה"ל נסוג, והוא נתפס מחדש על ידי 'צבא ההצלה, ועוד. תחת רושם זה, כי 'צבא ההצלה' מתמוטט, נעשה ניסיון לכבוש את תרשיחא ומעיליא (מבצע 'הצלחה'). אך ניסיון זה נהדף, ולגדוד 21 נגרמו ששה הרוגים ו-21 פצועים. חייל אחד, אברהם שוארץ, נעדר.

תוצאות המבצע

לצה"ל היו כ-20 הרוגים במבצע זה, כולל בקרבות ובתקריות שבהמשכו.

'צבא ההצלה' אומנם לא מוגר, אך בכל זאת היה מבצע 'דקל' הצלחה גדולה לצה"ל (לצד מבצע דני). קאוקג'י ברח לתרשיחא שם הקים את מפקדתו החדשה ונשאר בה עד לתבוסתו הסופית במבצע חירם.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

1948

שנת 1948 היא השנה ה-48 במאה ה-20. זוהי שנה מעוברת, שאורכה 366 ימים. 1 בינואר 1948 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-13 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

1948 בישראל

שנת 1948 בישראל, שנת עצמאותה של המדינה, הייתה מאופיינת בניסיונות לייצב את המערכת הפוליטית (ולבטל את פלגי המחתרות השונים לטובת הקמתו של צה"ל) ובניסיונות להתמודד עם איום מבחוץ: התקיפות מצד צבאות ערב והפלסטינים בשטחים שהוקצו למדינת ישראל במסגרת מלחמת העצמאות. במקביל, התמודדה ישראל עם גל עלייה משמעותי.

9 ביולי

9 ביולי הוא היום ה-190 בשנה (191 בשנה מעוברת), בשבוע ה-28 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 175 ימים.

ב' בתמוז

ב' בתמוז הוא היום השני בחודש העשירי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום השני בחודש הרביעי

למניין החודשים מניסן. ב' בתמוז לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים ראשון,

שלישי

וחמישי, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא אגה".

חטיבת כרמלי

חטיבת כרמלי (חטיבה 165, חטיבה מס' 2) היא חטיבת חי"ר בצה"ל הכפופה לעוצבת המפץ, אוגדת מילואים בפיקוד צפון.

חי"ש

החי"ש, חיל השדה של ארגון ההגנה בשנים 1939–1948, היה ארגון צבאי חשאי (כלומר נסתר משלטונות המנדט הבריטי), שהורכב ממתנדבים בעלי כושר קרבי בגילאים 26-18. החי"ש היה בנוי במבנה צבאי תקני של כיתות, מחלקות, פלוגות וגדודים, ולקראת מלחמת העצמאות אף חטיבות. מנובמבר 1947 ואילך היה החי"ש המסגרת הצבאית המרכזית של כוח המגן העברי, ועל בסיס חטיבותיו הוקמו, החל מסוף מאי 1948, חטיבות צה"ל הסדירות.

לוחמי החי"ש היו צעירים שלמדו ועבדו בערים, במושבות ובהתיישבות העובדת. עד פרוץ מלחמת העצמאות לא היו לוחמי החי"ש מגויסים גיוס מלא והמשיכו לעבוד במשרותיהם, אך הקדישו מספר ימים בחודש לאימונים ולשמירה. חלקם השתמשו במקצועם האזרחי (למשל כנהגי אגד, פועלי סולל בונה והארגז) גם בתפקידם הצבאי וסייעו להגנה. עם פרוץ מלחמת העצמאות ב-30 בנובמבר 1947, למחרת החלטת האו"ם על תוכנית החלוקה ועל הקמת מדינת ישראל, גויסו כל לוחמי החי"ש למלחמה. ערב הקמת צה"ל מנו חיילי החי"ש כ-10,000 איש.לוחמי החי"ש השתייכו לכל שדרות הציבור ביישוב. היו בהם עירונים וחקלאים, חילונים ודתיים, פקידים, חקלאים ופועלים ללא שיוך פוליטי מובהק, אך כולם קיבלו את מרות ההנהגה הציונית (ההסתדרות הציונית והסוכנות היהודית). מבחינת התודעה הציבורית עמד החי"ש בצלו של הפלמ"ח שנחשב כמחתרת העיקרית של הזרם המרכזי. אף שמספר לוחמי החי"ש היה כפול ופריסתו בציבור רחבה יותר, זכה הפלמ"ח בעיקר תהילת הניצחון במלחמת העצמאות.

חיים לסקוב

חיים לסקוב (אפריל 1919 - 8 בדצמבר 1982) היה איש צבא וציבור ישראלי, ראש המטה הכללי החמישי של צבא ההגנה לישראל ונציב קבילות החיילים הראשון.

טורעאן

טורעאן (בערבית: طرعان, תעתיק מדויק: טרעאן) היא מועצה מקומית בגליל התחתון במחוז הצפון בישראל. היא הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1959. היישוב שוכן בסמוך לכביש 77 המוביל מנצרת לטבריה, בסמוך למחלף גולני. תושבי היישוב הם מוסלמים ונוצרים.

יחיעם

יְחִיעָם הוא קיבוץ מזרם הקיבוץ הארצי השומר הצעיר הנמצא בגליל המערבי, כ-12 ק"מ מזרחית לנהריה. הקיבוץ עלה לקרקע ב-27 בנובמבר 1946, והוא קרוי על שם יחיעם ויץ שהשתתף בפיצוץ גשר א-זיב בליל הגשרים ונפל בקרב יחד עם עוד 13 מחבריו. הקיבוץ בנוי למרגלות שרידי מבצר יחיעם, שהיה מבצר צלבני עתיק.

יעד

יַעַד הוא מושב בגליל התחתון, הנמצא בתחומי מועצה אזורית משגב, ליד שעב. המושב נושק ליער שגב. המושב הוקם על אדמות הכפר הערבי "מיעאר", אשר נכבש ב-18 ביולי 1948 במסגרת מבצע דקל.

כפר כנא

כפר כַּנָּא (ערבית كفر كنا) היא מועצה מקומית בגליל התחתון, כשישה ק"מ צפונית-מזרחית למרכז העיר נצרת. היא הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1968.

מבצע שוטר

מבצע שוטר היה אחד ממבצעי צה"ל במלחמת העצמאות. המבצע נערך בסוף יולי 1948, סמוך לתחילת ההפוגה השנייה, ובוצע על ידי חטיבת אלכסנדרוני בסיוע כוחות מחטיבת גולני ומחטיבת כרמלי. מטרת המבצע הייתה השתלטות על הכפרים הערבים במורדות המערביים של הכרמל שכונו המשולש הקטן. כפרים אלו שלטו על חלקו הצפוני של כביש חיפה-תל אביב והצליפות מהם שיבשו את התחבורה היהודית בכביש מתחילת המלחמה. המבצע זכה לשמו משום שהוצג כמבצע משטרתי, אף שהיה מדובר במבצע צבאי, וזאת כדי שלא להיראות כמפרים את תנאי ההפוגה, תוך ניצול העובדה כי המדובר היה בשטח אשר נכלל במדינה היהודית בתוכנית החלוקה. המטרה הושגה והכפרים נכבשו.

מישור החוף הצפוני

מישור החוף הצפוני הוא אחד משלושת חלקיו של מישור החוף בארץ ישראל.

מישור החוף הצפוני משתרע מראש הנקרה שבצפון, דרומה דרך אזור עכו ועמק זבולון, באזור חיפה הוא הצר ביותר שכן לאחר כמה מאות מטרים מקו החוף מתחיל רכס הכרמל. לאחר חיפה ממשיך מישור החוף הצפוני דרך אזורי עתלית וזכרון יעקב עד לאזור נחל תנינים, בו נהוג לקבוע את הגבול הדרומי של חלק זה ממישור החוף.

מבין שלושת חלקי מישור החוף השונים, רצועת מישור החוף הצפוני היא הצרה ביותר בשל סמיכותם לחוף של רכסי הגליל והכרמל.

מישור החוף הצפוני מתחלק באופן טבעי לשניים:

הגליל המערבי - (בעיקר חלקו המישורי), הנמשך מראש הנקרה בצפון ועד לגבול הדרומי של עמק זבולון בדרום.

מישור חוף הכרמל - רצועת חוף הנמשכת מאזור חיפה בצפון ועד אזור זכרון יעקב בדרום.

מנחם בר

מנחם בר (ברנשטיין) (1924 - ינואר 2007) היה טייס קרב, מבכירי המפקדים בחיל האוויר הישראלי.

נצרת

נָצְרַת או נָצֶרֶת (ערבית أَلنَّاصِرَة, תעתיק מדויק: אלנָּאצִרַה, תעתיק חופשי: א-נָּאסִירַה; לטינית Nazara) היא עיר עתיקה במחוז הצפון בישראל, וכיום היא העיר הערבית הגדולה בישראל.

בסוף שנת 2016 התגוררו בעיר כ-78,000 איש, רובם ככולם ערבים, כ-70% מהם מוסלמים ויתרתם נוצרים. נצרת היא מרכז כלכלי, פוליטי, תקשורתי ותרבותי ראשון במעלה בקרב ערביי ישראל, והיא סמן חשוב להלך הרוח במגזר הערבי בישראל.

מדי שנה מהווים אירועי יום האדמה והפגנות האחד במאי תזכורת לעובדה זו, וחלק ניכר מאירועי אוקטובר 2000 התחולל בעיר.

אזור נצרת היה מיושב כבר בתקופה הפרהיסטורית כפי שמעידים ממצאים שהתגלו במערת קדומים על הר הקפיצה שבדרום העיר.

בתקופת בית שני התקיים בנצרת יישוב קטן, ועד לתקופה הביזנטית היא הייתה עיר יהודית. עם הכיבוש הצלבני עלתה חשיבותה של העיר, היא הייתה לבירת דיוקסיה קתולית וקמו בה כנסיות. לאחר מכן ידעה העיר עליות ומורדות, וזכתה לתקופת שגשוג של ממש רק במהלך המאה ה-19, כאשר מעצמות אירופה החלו מגלות בה עניין. בתקופה זו ובמהלך המחצית הראשונה של המאה ה-20 הוקמו בעיר כנסיות, מנזרים ומוסדות חינוך ובריאות רבים.

לפי הברית החדשה התגוררו מריה, אם ישו ובעלה יוסף הקדוש בנצרת, בה ניתנה הבשורה ובה הגיע ישו לבגרות. מסיבה זו שוכנים בעיר מספר אתרים קדושים לנצרות, שבראשם אתרים המזוהים עם הבשורה. העיר היא יעד פופולרי לביקור צליינים.

שלושה אפיפיורים פקדו אותה - פאולוס השישי ב-5 בינואר 1964, יוחנן פאולוס השני בחג הבשורה ב-25 במרץ 2000, והאפיפיור בנדיקטוס השישה עשר ערך בה מיסה המונית ופקד את בזיליקת הבשורה ב-14 במאי 2009.

מספר ערים ברחבי העולם קרויות נצרת על שמה של העיר.

ספוריה

ספוּרִיֶה (ערבית: صفورية) הייתה עיירה ערבית בגליל התחתון, בגבול רכס הרי נצרת וגבעות אלונים, כ-6 קילומטרים צפונית לנצרת, בגובה 260 מטרים מעל פני הים. העיירה הייתה שייכת לנפת נצרת שבמחוז הגליל על פי סקר הכפרים שנעשה בשנת 1945 שטחי אדמותיה היו 41,748 דונם טורקי ואוכלוסייתה מנתה 4,330 תושבים. במלחמת העצמאות במהלך מבצע דקל ב-16 ביולי 1948 העיירה נכבשה והתרוקנה מתושביה.

קרבות עשרת הימים

קרבות עשרת הימים הם סדרת מבצעים שנערכו במהלך מלחמת העצמאות. "ההפוגה הראשונה" במלחמה נמשכה כחודש ימים, ואמורה הייתה להסתיים ב-9 ביולי 1948. יום קודם לכן ב-8 ביולי חודשו הקרבות, תוך שהמצרים מפרים את ההפוגה בהתקפה על כפר דרום, למשך עשרה ימים, עד 18 ביולי, אז הוסכם על "ההפוגה השנייה". בסדרת קרבות אלו הצליח צה"ל לשפר את מצבו או לשמור על עמדותיו בכל החזיתות, למעט אזור לטרון שניסיון לכיבושו העלה חרס, וכן שטח קטן שישראל איבדה לצבא העיראקי באזור הגלבוע.

קרבות עשרת הימים חוללו תמורה ניכרת ביחסי הכוחות בשטח. המאמץ הערבי היה מפוצל וחסר תיאום ואילו צה"ל השכיל לרכז את המאמץ שלו ולזכות ביתרונות מקומיים משמעותיים.

שעב

שעב (בערבית: شعب) היא מועצה מקומית במחוז הצפון בישראל. היא הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1975.

מקומה של העיירה היהודית שאב בימי הבית השני, בתקופת המשנה והתלמוד והתקופה הערבית בארץ ישראל. אלעזר בן שמי נזכר בספרו של יוספוס פלביוס מלחמות היהודים כיליד המקום שהצטיין בהגנת יודפת במרד הגדול ברומאים. שאב שרדה את החורבן בעקבות המרד ונזכרת בסקר היישובים היהודיים בגליל לאחר המרד, בספרו של פרופ' מיכאל אבי יונה, 'גאוגרפיה היסטורית'. שני אמוראים פעלו בשאב רבי מנא דשאב ורבי זכאי דשאב. תעודה מהמאה ה-11 מזכירה יהודי שנפטר בשאב.התושבים (הקדומים והנוכחיים) התפרנסו ומתפרנסים בעיקר מחקלאות ממטעי הזיתים הנרחבים המקיפים את המקום. תצפית יפה על שעב ומטעי הזיתים שלה נמצאת במצפה צורית.

ביולי 1935 השתוללה בכפר מגפת טיפוס. באוגוסט 1938 הרס הצבא הבריטי צריפים רבים בכפר לאחר שעקבות של מניחי מוקש הובילו אל הכפר. בשנת 1945 היו בכפר כ-1,750 תושבים והוא נחשב אחד הכפרים העשירים ביותר באזורו. הכפר נכבש על ידי צה"ל במהלך מבצע דקל ורוב תושביו עזבו אותו והוא נותר עם כ-250 מתושביו המקוריים. חלק מתושבי הכפר שנמצאו במקומות אחרים בתוך ישראל לא הורשו לשוב אליו. במקום התושבים שעזבו, שוכנו בכפר עקורים ערבים מכפרים אחרים.

במרץ 1951 פונו מהשטח המפורז בגבול עם סוריה הערבים שהתגוררו במקום והועברו לשעב. ישראל פינתה את התושבים מאזור החולה מחשש שיסייעו לסורים ויפריעו לייבוש החולה ונתנה להם אפשרות להגר לסוריה או לעבור לשעב. בלחץ של הגנרל ויליאם אדוארד ריילי, ראש מטה משקיפי האו"ם, הסכימה ישראל להשיב את המפונים לכפריהם וקיימה בקיץ 1951 משאל בין המפונים בשעב, בו נשאלו אם רצונם לחזור לאזור המפורז או להשאר בשעב. במשאל הביעו כ-230 תושבים רצון לחזור וכ-420 הודיעו שרצונם להשאר בשעב. בתחילת 1961 נחנכה שכונת קבע עבורם.

מר קאסם שעבאן בן ותושב הכפר, ניהל במשך 15 שנים את תיאטרון בית הגפן בחיפה והצגותיו בערבית הופיעו בכל רחבי הארץ וגם נסעו להופיע במקומות שונים בעולם.

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף 2018, מתגוררים בשעב 6,941 תושבים (מקום 203 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎2.1%‏. לפי נתוני הלמ"ס נכון לסוף 2017, לשעב דירוג של 2 מתוך 10, במדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2015. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשע"ז (2016-‏2017) היה 57.5%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת סוף 2016 היה 5,573 ש"ח (ממוצע ארצי: 8,913 ש"ח).

תל כיסון

תֵּל כִּיסוֹן (ערבית: תַל כֵּיסַאן تلّ كيسان – "גבעת הבגידה") הוא תל בעמק זבולון, 9 קילומטר מדרום-מזרח לעכו.

אורך התל 350 מטר ורוחבו 250 מטר, שטחו כ-30 דונם והוא מתנשא לגובה 40 מטר, 33 מטר מעל אדמת העמק.

יש המציעים לזהות את התל עם העיר אכשף המקראית, שהייתה לפי התיאור המקראי עיר כנענית חשובה. אחד ממלכיה מוזכר במקרא (ספר יהושע, פרק י"א). לפי אזכור זה הוא השתתף במלחמה בין עם ישראל שבראשו עמד יהושע בן נון, לבין יבין מלך חצור, ראש בית יבין. במלחמה זו ניצחו בני ישראל את הצבא החזק של בית יבין, והחריבו את כל הערים שהשתתפו במלחמה, בהן את אכשף. לאחר הכיבוש של יהושע בן נון נכללה העיר בתוך נחלת שבט אשר.

הצעות הזיהוי אינה ודאית, ויש שהציעו לזהות באתר את קִשְׁיוֹן, אַלַמֶּלֶךְ ומִשְׁאָל.

במלחמת העצמאות, לאחר כיבוש עכו על ידי ההגנה, באמצע מאי 1948, נותר התל כמוצב ערבי חודר של צבא ההצלה באזור עמק זבולון. בתחילת מבצע דקל ביולי 1948, כבש את התל, ללא אבדות, כוח של גדוד 71 מחטיבה 7.

בחפירות שנערכו בשנים 1935 ו-1936 בתל זוהו 16 שכבות יישוב מתקופת הברונזה הקדומה ועד התקופה ההלניסטית. בחפירות שנערכו בין השנים 1971 ל-1976 נתגלו גם שרידים מהתקופה הביזנטית בראש התל. שיא היישוב היה בתקופה ההלניסטית, שאז שטח האתר שכלל את התל היה כ-140 דונם. כמו כן התגלו מסביב לתל עדויות ליישוב כלקוליתי. לתל מספר שכבות יישוב מתקופת הברונזה המאוחרת ותקופת הברזל.

בראש התל נתגלתה כנסייה ביזנטית, וכן שרידים ממערכת המצור של צלאח א-דין שהקים שם בזמן מצורו על עכו.

חותמו האישי של הרמב"ן התגלה בשנת 1972 בתל כיסון, והכיתוב עליו הוא: 'משה בר נחמן ננ (נוח נפש) גירונדי חזק'.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.