מבוי (הלכה)

בהלכה, מבוי הוא סמטה או רחוב קטן הסגור משלוש רוחותיו, כלומר רחוב ללא מוצא המשמש אך ורק את דייריו. צורת רחוב זו הייתה נפוצה בעבר, וקיימת בהיקפים קטנים גם בבנייה חדשה.

בעבר היו המבואות נפוצים, כיוון שעיר הייתה בנויה מגושי בתים ולהם חצר מרכזית, הנפתחת למבוי צר המשותף לכמה חצרות, שבו יוצאים לשטח הציבורי של העיר (צורה בנייה זאת נקראת שכונת חצר). בכתבים הלכתיים נקרא רחוב כזה בשם "מבוי", לעומת הפתוח משני צדדיו הנקרא "מבוי מפולש". לעיתים נקראים רחובות קטנים ללא מוצא בני זמננו בשם "מבוי", על שם המבוי העתיק.

ישנם דינים בהלכה העוסקים במבוי, בעיקר לגבי הלכות ערובין. דינים אלו אינם רלוונטיים לימינו, בשל הקפת כל העיר באמצעות עירוב, דבר ההופך את כל העיר על מבואותיה, אם קיימים, מבחינת הלכתית - לחצר אחת, המכונה 'חצר של רבים', היינו שהיא משותפת לרבים.

על מנת שמבוי יחשב למבוי מבחינה הלכתית, עליו להיות בצורה מלבנית, היינו שהוא צר וארוך (אם המבוי בנוי בצורת ריבוע - הוא נחשב מבחינה הלכתית לחצר לעניין תיקון מבואות). תנאי נוסף להגדרה כמבוי הוא קיומן של לפחות שתי חצרות, שבתוכם לפחות 2 בתים, הפתוחות למבוי. תנאים נוספים למבוי הם שאורכו יהיה לפחות ד' אמות (כ- 1.80 מ') ווגבה מחיצותיו לפחות י' טפחים. (כ- 80 ס"מ)[1]

ככלל, מבוי נחשב לרשות היחיד לעניין רשויות השבת, כיוון שהוא מוקף במחיצות משלושה כיוונים. אולם מדרבנן, יש לתקן את פתחו הרביעי באמצעות לחי, קורה או צורת הפתח, על מנת להבדיל בין רשות היחיד המשותפת לדיירים רבים לבין רשות הרבים, שאף היא משותפת לרבים, ובה אסור לטלטל חפצים. אם המבוי לא תוקן, הוא נחשב מדרבנן לכרמלית ואסור לטלטל בתוכו.

על מנת להתיר לטלטל בשבת כלים ששבתו בבתים אל המבוי ודרכו לחצרות אחרים, על כל החצרות במבוי להשתתף ביחד באמצעות 'שיתוף מבואות'.

Cul de sac
מבוי סתום

הערות שוליים

  1. ^ ערוך השולחן אורח חיים שסג סעיף לו וסעיף ל"ז

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

מבואה

באדריכלות, מבואה היא שם כללי לחלל כניסה למבנה או לחלק ממבנה כגון אגף, דירה, משרד וכדומה. השם "מבואה" נובע מתפקידו והקשרו של החלל, ויכול להתייחס למגוון חללים שונים בגודלם ובמראם, מאולם גדול ומפואר בכניסה למבנה ציבור ועד כוך קטן בכניסה לדירה. כאשר מבנה המבואה צר וארוך היא נקראת פרוזדור או מסדרון.

תפקידה של המבואה הוא לשמש מעבר הדרגתי בין חוץ ופנים המבנה. למבואה הן תפקיד חזותי והן תפקיד פונקציונלי: היא נותנת את הרושם הראשוני של פנים המבנה בקרב הנכנסים אליו והיא מאפשרת מקום התארגנות לפני המשך הכניסה. במקרה של מבואה של בית או דירה, לדוגמה, המבואה עשויה לשמש מקום לחלוץ נעליים או לתלות מעילים או לחלופין להסתכל במראה מבט אחרון לפני היציאה החוצה. כמו כן, המבואה היא מקום נוח למארח לקבל את אורחיו לפני שאלו נכנסים אל סלון ביתו.

במקרה של מבני ציבור, המבואה היא לרוב בפרופורציה לגודל המבנה ונושאת עמה תפקידים נוספים. למבני ציבור מטיפוסים שונים שמות שונים ומאפיינים שונים למבואה שלהם:

בבתי מלון ובבניינים רבי קומות חלל הכניסה נקרא לובי.

במוסדות תרבות כגון תיאטרון, בית אופרה, אולם קונצרטים או קולנוע נקרא חלל הכניסה וחלל המעבר אל האולם הראשי פואייה וגם לו תפקידים נוספים הקשורים להכלת קהל גדול לקראת הופעה.

לטיפוסים שונים של מבני דת קיים שם אחר למבואה וחלל הכניסה וההתכנסות. לדוגמה:

פרונאוס - חלל הכניסה למקדש יווני

נארטקס - חלל כניסה לכנסייה או קתדרלה

צ'אטיה - מבואת סטופה

אטריום - אלמנט שמקורו באדריכלות רומית, שם שימש כחצר פנימית פתוחה וסביבה גם היו מתכנסים אורחי הבית ודייריו. השימוש המודרני של המושג הוא עבור חללים פנימיים של בניינים הפתוחים לכל גובה הבניין ומקורים לרוב בזכוכית. לובאים של בתי מלון רבים בנויים למעשה כאטריום.

סמטה

סִמטה היא מעבר צר בין בניינים, המצוי בעיקר באזורים עירוניים, ומשמש הולכי רגל (אף כי יש מקרים של סמטאות שמשמשות נסיעת כלי רכב). מקור המילה בארמית: סמטא.

לעיתים סמטאות מובילות מרחוב אחד למשנהו, בין הבתים, ולעיתים הן מסתיימות במבוי סתום. סמטה יכולה לעבור גם מאחורי בניין. בערים אירופאיות רבות, הסמטאות הן מה שנשאר ממתווה דרכים עירוני שנוצר בימי הביניים. בהתפתחות האורבנית של הערים העתיקות, סמטאות איפשרו העברה ומסירה של סחורות אל אחורי הבתים. במקרים אחדים, הן היו בסך הכל רווח שהושאר במכוון בין בניינים בעת בנייתם, למשל כדי למנוע התפשטות אש בעת שריפות.

סמטאות יכולות להיות מרוצפות, סלולות או לא יותר מנתיב עפר. בתכנון העירוני המודרני לא נוהגים לתכנן סמטאות (מתוך שיקולים כאור וזרימת אוויר), אולם פעמים רבות משמרים את אלו הקיימות. ישנם אדריכלים ומתכננים שמצדדים בניצול מעברי סמטאות לשיפור האינטגרציה בין תנועת מכוניות ותנועה רגלית בשכונה. פִתחה של הסמטה אל הרחוב הממונע הוא מקום חשוב עבור דיירי הסמטה, שכן בו ניתן לחנות כלי רכב, ובו מוצב לרוב פח האשפה המשרת את הסמטה שכן רק כאן יכול רכב איסוף פסולת לפנותו וכן מתאפשרת גישה של שירותי חירום ככבאיות. מנגד, סמטאות שפתוחות בשני קצותיהן משמשות לא אחת מעבר של אנשים שאינם מדיירי המקום, מעבר שלעיתים מפר את השלווה האופיינית לסמטה.

בערים בארצות הברית סמטאות שירות (לרוב רחבות יחסית) קיימות באזורים ישנים של מסחר או של מגורים, בתוך בלוק או באחורי בניינים, ומשמשות לגישה לרכבים, חנייה, פחי זבל וכו'. ערים אירופאיות ותיקות כאמסטרדם, פריז, פראג וסטוקהולם ידועות במספר הרב של סמטאות במרכזיהן, שעוברות בין הרחובות הראשיים בזוויות שונות ומזמנות מפגשים אדריכליים שמקנים אווירה רומנטית. בערי ארץ ישראל העתיקות, הסמטאות עברו בין בתים צפופים בבנייה מזרחית או אקלקטית ושימשו לשוק, לאינטראקציות חברתיות וכמובן למגורים. במקרים רבים הן לא נשאו שמות. אלו מהן שהשתמרו משקפות את מראה העיר כפי שנראתה בתקופות קודמות, ובמקומות מסוימים הן משכּנוֹת בימינו אמנים וגלריות.

בשל המבנה הצר והנסתר-מעין שלהן, סמטאות, במיוחד במקומות שבהם הן מוזנחות (למשל אינן מוארות מספיק), מקושרות עם פשיעה מצורות שונות. לצד זאת, הִדַּרדרות מצבה הפיזי של סמטה יכולה להיות תוצאה ישירה של הפחתת השימוש בה. ומנגד, במקומות רבים בעולם סמטאות הן מוקד בילוי שופע-ברים ובתי קפה בליבן של הערים, ומרקם חיוני, הן בלימוד ההיסטוריה והן בהתרחשות עירונית בהווה.

בעיר רויטלינגן שבגרמניה נמצאת סמטה בשם רחוב שפרוירהוף, שמתהדרת בתואר "הרחוב הצר בעולם", עם רוחב של 31 ס"מ.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.