מארק טוויין

סַמוּאֵל לַנְגְהוֹרְן קְלֶמֶנְסאנגלית: Samuel Langhorne Clemens), נודע בשם העט שלו מַארְק טְוֵויְין (Mark Twain;‏ 30 בנובמבר 183521 באפריל 1910) היה סופר והומוריסט אמריקני שיצירותיו נודעות בהומור הציני שלהן, בסאטירה החברתית החריפה, בתיאור הריאליסטי של מקומות ושפה ובהתנגדות לצביעות ולדיכוי. ספריו הידועים ביותר הם "הרפתקאותיו של טום סוייר", "הרפתקאותיו של האקלברי פין" ו"בן המלך והעני".

מקור שם העט, בו החל להשתמש ב-1863, במונח מתחום הימאות המציין את המידה השנייה המסומנת על חבל אנך העומק.

מארק טוויין
Mark Twain
Mark Twain, Brady-Handy photo portrait, Feb 7, 1871, cropped
מארק טוויין, 7 בפברואר 1871
לידה 30 בנובמבר 1835
ארצות הברית פלורידה, מיזורי
פטירה 21 באפריל 1910 (בגיל 74)
קונטיקט רדינג, קונטיקט
שם לידה סמואל לנגהורן קלמנס
עיסוק סופר, מרצה
לאום אמריקני
חתימה
חתימה
Mark Twain by GH Jones, 1850 - retouched
סם קלמנס בגיל 15, 1850
Mark Twain Cigar
טוויין אוחז בידו סיגר, 1907
מארק טוויין (1909)

חייו

טוויין נולד בעיירה פלורידה שבמדינת מיזורי בארצות הברית. הוא היה ילדם החמישי (מתוך שישה) של עורך הדין ג'ון מרשל וג'יין למפטון קלמנס. שורשי משפחתו הם בווירג'יניה וסביו היו בעלי עבדים.

בינקותו חלה טוויין, ובשנותיו הראשונות נשקפה סכנה לחייו. בגיל ארבע עברה משפחתו לעיירה האניבל (חניבעל) שבמדינת מיזורי. השפעת מעבר זה התבטאה בתיאוריו על ילדותו בעיירה ועל הווי החיים סביב נהר המיסיסיפי ברבים מספריו ובמיוחד ב"הרפתקאותיו של טום סוייר" וב"הרפתקאותיו של האקלברי פין".

בילדותו טוויין היה שובב וחברותי. לאורך ילדותו עבר מספר אסונות בהם מות אחת מאחיותיו בגיל 4 ומות אחד מאחיו בגיל 7. לאחר מות אביו, בגיל 12, החל טוויין לעבוד בעבודות מזדמנות - בנפחייה, חנות מכולת, בית מרקחת וחנות ספרים. בגיל 13 הפך לשוליית מדפיס.

בגיל 16 החל לעבוד אצל אחיו הבכור אוריון (אליו המשיך להיות קרוב במשך כל חייו), כדפס ועוזר עורך. באותה שנה פרסם את המערכון הראשון שלו – "A Gallant Fireman". בסוף אותה שנה קנה אוריון את העיתון המקומי Hannibal Journal; טוויין הפך לעוזרו ובמקביל המשיך לפרסם מערכונים בעיתון השייך לאחיו.

בגיל 18 עזב טוויין את העיירה האניבל ועבד כדפס וככותב. בשנת 1857 הצטרף לצוות של ספינת נהר; על חוויותיו במסגרת זו כתב מאוחר יותר בספרו "החיים על המיסיסיפי" (1883). בתקופה זו החל להשתמש בשם העט שלו (משמעותו באנגלית היא "סמן שניים" או "ציין שניים" - המודדים את עומק המים בנהר צעקו זה לזה "mark one" ואחר כך "mark twain" וכך הלאה).

במסגרת מלחמת האזרחים האמריקנית הצטרף טוויין ליחידה של חיילי הקונפדרציה בדרום ארצות הברית, שכללה את חבריו מהאניבל, אך היחידה התפרקה כעבור זמן קצר. על חוויותיו כלוחם במלחמת האזרחים כתב בלגלוג ב-"Private History of a Campaign that Failed" מ-1885. לאחר שהתפרקה היחידה הצטרף לאחיו הבכור שהתמנה לסגן מושל בנבדה שבמערב החדש. לאחר שכמו רבים באותה התקופה, ניסה את מזלו במכרות קליפורניה ונכשל, החל לשמש ככתב עיתון שהתפרסם בווירג'יניה.

ככתב העיתון פרסם בשנת 1865 ראיון עיתונאי שזכה לפרסום רב ברחבי ארצות הברית עם ניצולי ספינה שנשרפה באזור חופי הוואי ונמצאו לאחר חודש וחצי של חיפושים באוקיינוס השקט לאחר שנחשבו מתים. באותה עת יצא לאור ספרו הראשון שהיה קובץ דברי הומור והרהורים בשם "על הצפרדע המקפצת ורשמים אחרים".

לאורך השנים המשיך טוויין לפרסם מערכונים ומאמרים בעיתונים שונים, וכן להרצות בפני קהל, והפך להומוריסט ידוע. הוא החל להתפרסם בסוף שנות ה-60 של המאה ה-19, כאשר פורסם ספר המסעות הראשון שלו, "The Innocents Abroad", וזכה להצלחה במכירות. טוויין ביקר בין השאר בארץ ישראל ב-1867 ואת התרשמותו ממסעותיו פרסם בספר זה; לעברית תורגם רק החלק בספר המתייחס למסעותיו בארץ ישראל, והוא נקרא "מסע תענוגות לארץ הקודש".

באותה תקופה הכיר טוויין את אוליביה לואיז לנגדון, והשניים נישאו בתחילת שנת 1870. שנה לאחר מכן עברה המשפחה להרטפורד שבקונטיקט; טוויין, למרות היותו בן הדרום, החל תוך זמן קצר לזהות עצמו כיאנקי מהצפון. בסוף השנה הראשונה לנישואי בני הזוג נולד בנם הבכור, לנגדון, אולם הוא מת מדיפטריה בגיל 19 חודשים. לזוג נולדו ילדים נוספים – סוזי (1872), קלרה (1874) וג'ין (1880).

במהלך שני העשורים שלאחר מכן גברה הפופולריות של טוויין. ב-1885 פורסם ספרו הידוע "הרפתקאותיו של האקלברי פין", לאחר כמעט עשור של כתיבה ושכתוב. טוויין התנסה גם בכתיבה דרמטית, וכתב את המחזה "בן המלך והעני". הוא טייל ברחבי העולם עם משפחתו, והתיידד עם אנשים בעלי השפעה וראשי מדינות. הוא הפך מעורב יותר ויותר בפוליטיקה. כך תמך כספית במספר אנשים, בהם אחיו הבכור, ואף הסטודנט האפרו-אמריקאי הראשון באוניברסיטת ייל. אחת ההשקעות הכספיות המרכזיות שלו היו בבית ההוצאה לאור "Webster & co".

אולם עם תחילת שנות התשעים של המאה ה-19, נקלע טוויין לקשיים כספיים כתוצאה מהשקעותיו ב-"Webster & co" ובמכונת סידור דפוס חדשנית. ב-1894 הכריז על פשיטת רגל (ממנה לבסוף הצליח להתאושש). באותה תקופה החל לסבול מבעיות בריאות רבות; דלקת מפרקים ממנה סבל הקשתה עליו את הכתיבה. בתקופה זו אובחנה בתו השלישית, ג'ין, כסובלת מאפילפסיה, וב-1896 מתה בתו הגדולה, סוזי, מדלקת קרום המוח.

בתקופה זו פחתה כמות הכתיבה של טוויין, ומבקרים מציינים כי נימת יצירותיו הפכה מרירה ואפלה יותר. הוא הפך מעורב עוד יותר בפוליטיקה, בעיקר מחוץ לארצות הברית (משפט דרייפוס, מלחמת הבורים, מרד הבוקסרים), ופרסם את דעותיו במאמרים שונים. כמו כן התחיל לכתוב את האוטוביוגרפיה שלו.

בין 1897 ל-1899 שהו טווין ומשפחתו בווינה ואף פרסם מספר מאמרים מעל דפי העיתון נויה פרייה פרסה, רובם בעלי נימה פילושמית (אוהדת-יהודים). עורכו היה תיאודור הרצל. גורמים אנטישמים בעיר קבעו ש"מארק טוויין" הוא כינוי שנועד להסוות את יהדותו של סמואל קלמנס.[1] על הקונגרס הציוני הראשון ב-1897, כתב: "אין אני הסולטאן הטורקי ואיני מתנגד, אבל אילו אמרו להכניס ריכוז כזה של המוחות הערמומיים שבעולם לארץ חופשית, הייתי חושב שמן התבונה לאסור זאת. לא טוב להניח לעם הזה לגלות את כוחו. אילו ידעו הסוסים מה כוחם, לא היינו רוכבים עוד".[2]

בשנת 1904 מתה אשתו אוליביה לאחר מספר שנים של בריאות לקויה. בתם השנייה של בני הזוג, המוזיקאית המחוננת קלרה, התמוטטה נפשית ונשארה בלתי יציבה במשך מספר שנים לאחר מכן. מצב מחלתה של ג'ין החמיר אף הוא. בסוף אותה שנה מתה גם אחותו של טוויין, פמלה, אליה היה קרוב. טוויין התבודד במשך תקופה מסוימת, אך כעבור זמן מה חזר להיפגש עם אנשים. כן לקה בתקופה זו במחלת לב.

בשנת 1909 נישאה בתו קלרה, ובדצמבר אותה שנה מתה בתו ג'ין בגיל 29 מהתקף אפילפטי בהיותה באמבט. הוא מת כעבור פחות משנה בגיל 74, ונקבר באלמירה, לצד אשתו אוליביה וילדיו לנגדון, סוזי וג'ין.

טוויין טען שמותו יבוא באפריל 1910 וכשנשאל מדוע חושב כך אמר: "נולדתי כשכוכב השביט היילי הופיע בשמי כדור הארץ ב-1835. יודע ובטוח אני כשיופיע שוב אני אסתלק מהעולם". וכך באמת היה: ב-20 באפריל 1910 נראה כוכב השביט היילי מכדור הארץ. יום למחרת, ב-21 באפריל 1910 מת מארק טוויין.

ספריו

  • הצפרדע המקפצת המהוללת ממחוז קַלָאוֶרַס וציורים אחרים (1863)
  • תמימים בנכר (1869. לעברית תורגם חלקו של הספר המתייחס לארץ ישראל. הספר הוא תיאור הומוריסטי-סרקסטי של ארץ-ישראל באותה עת. תר' ארנון בן-נחום בשם מסע תענוגות לארץ הקודש, 1972; בשם מסע תענוגות לארץ הקודש בהוצאת אריאל, ירושלים, 1999; תר' עודד פלד בשם מסע תענוגות בארץ הקודש, 2009)
  • חלום מוזר וציורים אחרים (1872)
  • עידן מצופה זהב: סיפור מן הווה (1875) אודות השחיתות בתחילת עידן הברונים השודדים. בעקבות הספר תקופה זו מכונה "העידן מצופה הזהב" (Gilded Age) - להבדיל מ"תור הזהב".
  • הרפתקאות טום סוייר (1876. תר' ישראל חיים טביוב בשם מאורעות תום, אודסה 1911; אברהם-אריה עקביא, 1940; ברוך מורן, 1956; דן לוין, 1959; י. בן-פנחס, 1960; חמדה אלון, 1968; אוריאל אופק, 1969; א. כרמי, 1980, שרגא גפני, 1981; אהרן אמיר, 1987; שרון פרמינגר, 2008; יניב פרקש, 2009) – קורותיו של טום, הנער השובב, טוב-הלב, הגאוותן וחובב ההרפתקאות, החל במעמד סיוד הגדר, דרך הקמת מחנה-הפיראטים על האי ועד ההצלה ממערת הנטיפים (יצירת-מופת המושתתת על זכרונות-נעוריו של הסופר).
  • נווד בנכר (1880) – סיפור מסע.
  • בן-המלך והעני (1881. תר' יהודה גור, ורשה 1891; א"ד מרקסון, ורשה 1923; אברהם-אריה עקביא, 1941; דניאל אלירם, 1954; איטליה רימיני, 1967; עטרה אופק, 1976; דליה למדני, 1978; נאוה סמל, 2011) – הרפתקאותיהם המופלאות של הנסיך אדוארד לבית טיודור והנער הקבצן טום, הדומים זה לזה כשתי טיפות-מים, לאחר שהחליפו בגדים וזהות.
  • הפיל הלבן שנגנב (1882. תר' שושנה חן-זהבי, 1947)
  • החיים על המיסיסיפי (1883) – סיפור ארבע שנות הסופר כנווט של ספינת-מסעות.
  • הרפתקאותיו של האקלברי פין (1884. תר' פלק הילפרין בשם מאורעות פין, 1926; יהודה קרני, 1928; אברהם בירמן, 1955; אהרון פישקין, 1964; אוריאל אופק, 1969; שרגא גפני, 1982; בינה אופק, 2000; יניב פרקש, 2004) – האק היחפן, בן שיכור-העיר, מספר בשפתו הססגונית-משובשת את הרפתקאותיו המרתקות-משעשעות לאחר שלא עלה בידו ליהפך לבן-תרבות, מנוסתו אל האי, הפלגתו עם העבד הכושי הבורח במורד הנהר, "שותפתו" עם צמד הנוכלים ופגישתו המחודשת עם טום סוייר (שלשלת ארוכה של אירועים המצטרפת ליצירת מופת, אולי השלמה ביצירות טוויין).
  • ינקי מקונטיקט בחצר המלך ארתור (1889. תר' ישעיהו לויט, 1954; י. אחיטוב, 1962; גדעון טורי, 1983; יעל אכמון, 2009) – מעשה בצעיר ינקי, המתגלגל אל חצר המלך ארתור (שנת 500) ומנסה להקים שם ציוויליזציה מודרנית.
  • שטר בן מיליון וסיפורים אחרים (1893)
  • טום סוייר בנכר (1894. תר' דב עמיקם בשם תום סוייר הטייס, 1946; שושנה חן-זהבי בשם תום סוייר בדרכים, 1947; אוריאל אופק בשם תום סוייר בשחקים, 1974) – האק פין מספר בגוף ראשון כיצד טס בכדור פורח בחברת טום סוייר, ג'ים הכושי ומדען מטורף, חצה את האוקיינוס ונחת לרגלי הר סיני.
  • טום סוייר הבלש (1896. תר' דב עמיקם, 1946; אוריאל אופק, 1974) – האק פין מספר על מבצע בלשי, שבו הצליח טום ידידו להוכיח את חפותו של דודו שהואשם ברצח.
  • הטרגדיה של וילסון סתום-הראש או התאומים הבלתי-רגילים (1896. תר' אברהם בירמן בשם וילסון הטמבל, 1954; אסתר גינצבורג בשם וילסון המוזר, 1980) – סיפור בלשי מרתק על פרקליט תמהוני, המצליח לפענח תעלומת רצח וחילופי תינוקות.
  • זכרונות ז'אן ד'ארק (1896)
  • בעקבות קו המשווה (1897) – מסע-הרצאות מסביב לכדור-הארץ.
  • מכתבים מן הארץ (1897 או 1905). מתוכו המאמר 'הפחות שבחיות' תורגם לעברית על ידי יניב פרקש והתפרסם בחקירות ודרישות: מאמרי מופת על חברה, אמונה ומצב האדם, ערך אסף שגיב, כנרת זמורה-ביתן דביר ומרכז שלם, 2011.
  • האיש שהשחית את הדיילבורג (1900. תר' י. בן-יעקב בשם האיש שקלקל את כל העיירה, 1947) – מעשה בנכרי שבלבל את דעתה של עיירה שלווה לאחר שהשאיר באחד מבתיה שק מלא מטבעות זהב.
  • סיפור בלשי דו-קני (1902)
  • סיפורו של כלב (1904)
  • יומנו של אדם הראשון / יומנה של חווה (1906)
  • סיפורו של סוס (1907)
  • הזר המסתורי (1890-1910)

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

מכּתביו:

הערות שוליים

  1. ^ הפרק השביעי בספר Mark Twain's Jews By Dan Vogel
  2. ^ עמוס אילון, הרצל, עמ' 273.
1835 בארצות הברית

1835 בארצות הברית הייתה השנה בה חגגה ארצות הברית 59 שנה מיום היווסדה.

18 בפברואר

18 בפברואר הוא היום ה-49 בשנה בשבוע ה-7 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 316 ימים (317 בשנה מעוברת).

1910 בארצות הברית

1910 בארצות הברית הייתה השנה בה חגגה ארצות הברית 134 שנה מיום היווסדה.

21 באפריל

21 באפריל הוא היום ה-111 בשנה (112 בשנה מעוברת), בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 254 ימים.

30 בנובמבר

30 בנובמבר הוא היום ה-334 בשנה (335 בשנה מעוברת), בשבוע ה-49 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 31 ימים.

44 (מספר)

44 (במילים בלשון זכר: ארבעים וארבעה; בלשון נקבה: ארבעים וארבע) הוא המספר הטבעי הבא אחרי 43, והבא לפני 45.

אינדיאני עץ האורן

אינדיאני עץ האורן (באנגלית: Pinewood Indians) הם חלק ממתקן המצוי בפארק השעשועים של חברת וולט דיסני: דיסנילנד שבקליפורניה.

שבט האינדיאנים מורכב בפועל מרובוטים מסוג אודיו אנימטרוניקס שהם חלק מהאטרקציה נהרות אמריקה שבפארק.

בשבט האינדיאנים ניתן לצפות רק במסע באחת מהספינות המפליגה בנהר - ספינת הנהר מארק טוויין, הספינה קולומביה והקייקים של דייוי קורקט.

המתקן כולל את כפר האינדיאנים המצוי בפינה הצפון מערבית של הפארק - אינדיאנים שטים בסירותיהם, מבשלים חזיר בר על האש, יושבים ליד המדורה ומספרים סיפורים. כמו כן המבקרים בפארק פוגשים את ראש השבט - שנקרא "אוטו פארטס" (Auto Parts).

רק את דבריו של השאמאן ניתן לשמוע מסירות המבקרים.

ארץ המערב הפרוע

ארץ המערב הפרוע (באנגלית: Frontierland) היא אחת מה"ארצות" או ה"אזורים" שבפארקי השעשועים של חברת וולט דיסני. בדיסנילנד שבטוקיו מכונה הארץ "ארץ המערבונים" (Westernland).

בן המלך והעני

בן המלך והעני (אנגלית: The Prince and the Pauper) הוא רומן שנכתב על ידי הסופר האמריקני מארק טוויין והתפרסם בשנת 1881.

עלילת הספר מתרחשת בעיר לונדון במחצית המאה ה-16. הספר זכה לעיבודים רבים לתיאטרון, לקולנוע ולטלוויזיה.

הגהה

הגהה היא שלב בתהליך ההוצאה לאור של יצירה כתובה, שבו עוברת היצירה, לאחר סידורה ועימודה, קריאה קפדנית, שמטרתה איתור שגיאות טכניות שנפלו בה: שגיאות כתיב, טעויות העתקה וטעויות דפוס, כדי לעשותה ראויה לדפוס.

העברת הספר לסדר היישר ממעבד התמלילים של הכותב, כמקובל החל משלהי המאה העשרים, מבטיחה שכמעט לא ייווצרו טעויות העתקה וטעויות דפוס במהלך הסידור, אך בכל זאת יש לבדוק את הסדר, בין היתר כדי לגלות שיבושים שקרו בתהליך זה, כגון בחירה שגויה של גופן, סידור לא נכון של קטעים מורכבים כגון טבלאות, נוסחאות וסימנים מיוחדים ועוד. בספר המסודר, שאיכות הדפסתו גבוהה משל מעבד תמלילים מצוי, מתגלות גם טעויות שחמקו מעין המחבר בהגיהו את כתב היד.

עם תום העימוד יש לבצע הגהה נוספת, שבה יש לוודא בעיקר שלא חל שיבוש בעימוד. שיבושי עימוד כוללים:

טעות במספור העמודים

טעות בכותרת ובסיומת של הדף

טעות בסדר העמודים או בסדר הפסקאות

היעלמות של דף או פסקהלצורך ההגהה מופקת טיוטת הגהה של הספר המסודר. לשם תקשורת תקינה וחד-משמעית בין המגיה לסדר, הוגדרו סימנים מיוחדים לסימון דפי ההגהה: ביטול אותיות, הוספת אותיות וכדומה. ניתן לבטל את הצורך בתקשורת זו כאשר ההגהה נעשית ישירות על הטקסט המעומד המוצג בפורמט WYSIWYG בתוכנת הסידור והעימוד.

למרות ההגהות החוזרות ונשנות שעובר הספר עלולות בכל זאת לחמוק שגיאות מעיני המגיה. במהדורה אנגלית של התנ"ך, שנדפסה בשנת 1631, נשמטה המלה "לא" מהדיבר השביעי "לא תנאף". בדרך כלל שגיאות הדפוס קלות יותר, כאלה שלא יפגמו ביכולת הקורא להבין את הטקסט. אף-על-פי-כן אין לזלזל בהן, כפי שאמר מארק טוויין: "הישמר והיזהר כאשר אתה מעלעל בספר העוסק בנושאי בריאות – אתה עלול למות משגיאת דפוס".

ההגהה היא לרוב מלאכה חדגונית, ופעמים רבות נמצאת במקום נמוך בסולם העדיפויות של המו"ל הישראלי. חשיבותה של ההגהה ניכרת בעיקר כאשר היא נכשלת, כפי שעולה מביקורתו של יורם ברונובסקי:

לתיקון טעויות שחמקו גם בשלב ההגהה משמש דף אראטה המצורף לספר, אם כי השימוש בו אינו נפוץ.

הזר המסתורי

הזר המסתורי היא יצירה בלתי גמורה מאת הסופר האמריקאי מארק טוויין, יצירה זו נכתבה ועובדה במחזוריות משנת 1890 לערך ועד מותו ב-1910.

מרכז היצירה הוא פרשנות חברתית רצינית הנוגעת לרעיונותיו של טווין על החוש המוסרי ו"הגזע האנושי הארור". גרסה "מלאה" פורסמה לאחר מותו, ב-1916 על ידי הביוגרף שלו, אלברט ביגלו פיין תחת השם "הזר המסתורי, רומן". גרסה זו פורסמה כפרוזה אך היא כוללת עריכה נרחבת של פיין שאיננה נאמנת לחלוטין למקור.

המאה ה-19

המאה ה־19 היא תקופה שהחלה בשנת 1801 והסתיימה בשנת 1900.

התופעות הבולטות במאה ה־19 הן התפשטותה והתעצמותה של המהפכה התעשייתית, שגררה שינויים מרחיקי לכת בכלכלה ובחברה; תהליך של עיור רב היקף, ועליית הלאומיות בקרב עמי אירופה. התעוררות לאומית הביאה להקמתן של מדינות לאום אחדות, הן על ידי איחוד מסגרות קטנות (גרמניה, איטליה) והן על ידי מרד נגד שלטון זר (יוון, סרביה ועוד). מתח לאומי התעורר גם בקרב קבוצות אחרות שלא זכו לעצמאות מדינית. תופעה חשובה אחרת היא ביטול העבדות במדינות רבות כגון בריטניה, ארצות הברית וברזיל.

מבחינת היחסים הבינלאומיים, התקופה שלאחר נפוליאון ועד 1914 התאפיינה במערכת בינלאומית יציבה יחסית עם מעט מלחמות גדולות. הממלכה המאוחדת, תחת שלטונה הממושך של המלכה ויקטוריה, נעשתה לכוח העולמי החשוב ביותר, כשהיא הראשונה שנהנית מפירות המהפכה התעשייתית אך גם נושאת במחירה. ארצות הברית נעשתה בהדרגה למעצמה עולמית. המירוץ הקולוניאליסטי הואץ ברחבי אסיה ואפריקה, אך לצד זה השתחררו עמי דרום ומרכז אמריקה משלטונן של ספרד ופורטוגל ששקיעתן נמשכה.

נהוג לומר שבמאה ה־19 הייתה המחשבה האירופית באופן כללי אופטימית, ולצד נביאי זעם דוגמת קרל מרקס, רווחה האמונה שהקידמה תביא איתה בסופו של דבר שגשוג ויציבות כלל עולמיים. אמונה זו התערערה, אם לא התרסקה והוחרבה, בעקבות אסונות המאה ה־20, החל במלחמת העולם הראשונה.

במאה ה־19 פעלו אישים שונים בתחום האמנות, כדוגמת הציירים אדואר מאנה, הנרי רוסו, פרנסיסקו דה גויה ואודילון רדון, הפסל אוגוסט רודן, המלחין לודוויג ואן בטהובן והסופרים צ'ארלס דיקנס, אדגר אלן פו, ויקטור הוגו, מארק טוויין, פיודור דוסטויבסקי ולב טולסטוי, הנס כריסטיאן אנדרסן. באדריכלות התבטאה מאה זו בגל התחייה הגותית בה שופצו ונבנו קתדרלות בסגנון גותי.

כמו כן פעלו בה אנשי-המדע לואי פסטר, צ'ארלס דרווין, תומאס אלווה אדיסון וגוטלוב פרגה. פעלו בה אף קארל מרקס, אלכסנדר השני צאר האימפריה הרוסית, אברהם לינקולן, המלכה ויקטוריה ונפוליאון בונפרטה.

במאה ה־19 המציאו טכנולוגיות הנוגעות למיכון (מנוע בנזין, מנוע דיזל, גילוי החשמל, תחנת כוח, הגנרטור החשמלי, טרקטור, מכונת התפירה, מקרר, מקלע), להסע (המכונית, האופנוע, קטר הקיטור, הרכבת, ספינת הקיטור וספינת האוויר), לתקשורת (מכונת הכתיבה, הרדיו וקשר רדיו, הטלגרף והטלפון) ולאמצעים בידורים (הראינוע וסרט הקולנוע, הפטיפון והתקליט).

אולם הייתה זו מאה שידעו בה טרגדיות לרוב ואירעו בה מלחמות נודעות כמו: מלחמות נפוליאון, מלחמת קרים, מלחמת האזרחים האמריקאית, מלחמת הבורים ועוד

מבחינה היסטורית נודעה המאה כתקופה בה התחוללו שינויים גדולים בתחומי חיים נרחבים.

המאה ה־19 הייתה חשובה להיסטוריה של עם ישראל. במאה זו נוסדה תנועת הציונות, שהחלה בעליותיהם של חובבי ציון ליישב את ארץ ישראל (הקמת ראשון לציון, פתח תקווה וימין משה) ובהקמת ההסתדרות הציונית. העיתונאי היהודי בנימין זאב הרצל הוביל את קו הציונות המדינית וניסה לזכות בהכרה ותמיכה מהמעצמות לרעיון של יישוב יהודי אירופה במולדתם ההיסטורית. ב-1897 התכנס הקונגרס הציוני הראשון בבזל, שווייץ.

הרפתקאותיו של האקלברי פין

הרפתקאותיו של הָאקְלְבֶּרִי פִין (אנגלית: The Adventures of Huckleberry Finn) הוא ספר הרפתקאות לנוער שנכתב על ידי הסופר האמריקני מארק טוויין והתפרסם לראשונה באנגליה בשנת 1884. כתיבתו נמשכה שמונה שנים וזהו ספרו הידוע ביותר.הספר נכתב כספר המשך להרפתקאותיו של טום סוייר. שני הספרים נכתבו כהתרסה לספרי הילדים החינוכיים והשמרניים שהיו מקובלים באותו זמן.

הרפתקאותיו של תום סויר

הרפתקאותיו של תּוֹם סוֹיֶר (באנגלית: The Adventures of Tom Sawyer) הוא רומן אמריקני, מאת מארק טוויין, שפורסם בשנת 1876.

ואראנסי

וָארַאנְסִי (בסנסקריט: वाराणसी), הידועה גם בשמות בָּנַארַס וקָאשִי, היא עיר במדינת אוטר פרדש שבהודו, 320 ק"מ מבירת המדינה לאקנאו. ממוקמת על גדת נהר הגנגס ומהווה את העיר הקדושה ביותר בהינדואיזם ובג'איניזם, וסמוכה לה העיר סרנאת, מהקדושות ביותר לבודהיזם. זו אחת הערים המיושבות ברציפות במשך הזמן הארוך ביותר בעולם. העיר הייתה מרכז תרבותי של צפון הודו במשך אלפי שנה, ויש לה היסטוריה עתיקה יותר מרוב הדתות הגדולות בעולם. מארק טוויין אמר ב-1897 "בנארס (שם העיר באורדו) עתיקה יותר מההיסטוריה, עתיקה יותר מהמסורת, עתיקה יותר אפילו מהאגדה, ונראית פעמיים עתיקה מכולם גם יחד".

טעות דפוס

טעות דפוס היא טעות הנוצרת בעת הכנתו של טקסט לדפוס. בניגוד לשגיאת כתיב, הנובעת מחוסר שליטה של הכותב בכללי הכתיב, ומביאה להחלפה של אות בדומה לה, טעות דפוס נובעת מתקלה בתפעול האמצעי המשמש לסידור האותיות בדפוס, בעיקר בחירת אות שגויה במקלדת (בדרך כלל אות סמוכה לאות הנכונה), אך גם שיבוש בבחירת הגופן, שיבוש סדר המילים במהלך הסידור לדפוס וכדומה.

למניעת הופעתן של טעויות דפוס בטקסט המודפס משמשת ההגהה, אך גם זו אינה מושלמת. מארק טוויין אמר על כך: "הישמר והיזהר כאשר אתה מעלעל בספר העוסק בנושאי בריאות - אתה עלול למות מטעות דפוס".

עד למעבר לסדר דפוס ממוחשב, מלאכת סידור הטקסט לדפוס נעשתה על ידי בעל מקצוע נפרד, סדר, שהשתמש במכונות מיוחדות למטרה זו, כגון מכונת ליינוטייפ. את עבודתו עשה הסדר על-פי טקסט בכתב יד או שנוצר במכונת כתיבה. האחריות לקיומן של טעויות הדפוס נפלה לפיכך על הסדר, שמשום מה נהוג היה לכנותו בקרב דוברי עברית דווקא ביידיש, "הבחור הזעצער".

בעבודה בסדר דפוס ממוחשב, סידור הטקסט נעשה ישירות מקובץ המקור שסיפק יוצרו של הטקסט, קובץ שנוצר באמצעות מעבד תמלילים. האחריות ליצירתן של טעויות דפוס עברה לפיכך בעיקר אל יוצרי המקור של הטקסט. לרשותם של כל המעורבים בהכנה לדפוס עומדים כלים ממוחשבים לבדיקת איות, המתריעים על רבות משגיאות הדפוס.

בעידן הממוחשב טעויות דפוס נובעות בעיקר מבעיות בהקלדה. טעויות רווחות הן הקלדה שגויה של אות סמוכה לאות הרצויה במקלדת שהוקלדה בטעות, והקלדה בשִׂיכּוּל אותיות, כאשר אות אחת מתחלפת עם רעותה בשל הקלדה בשתי ידיים. ישנן סטטיסטיקות לגבי מספר טעויות ההקלדה האמורות ליפול אצל קלדנים מיומנים, וזו אחת מהדרכים ללמוד את מיומנותם, בנוסף למספר התווים שהם מקלידים בשעה.

לעיתים מצורפת לספר רשימת תיקוני טעויות (אראטה), המנחה את הקורא בעניין טעויות (חלקן טעויות דפוס) שראוי לתקן קודם קריאת הספר.

ינקי מקונטיקט בחצר המלך ארתור

ינקי מקונטיקט בחצר המלך ארתור (אנגלית: A Connecticut Yankee in King Arthur's Court) הוא רומן שנכתב על ידי הסופר האמריקני מארק טוויין והתפרסם ב-10 בדצמבר 1889. זהו אחד הספרים הראשונים בהם מופיע המוטיב של מסע בזמן.

דמותו השתתפה גם בסדרת הטלוויזיה של abc ״once upon a time” בתור אביה של ויולט בעונה החמישית.

יתמות

יתום הוא אדם שאביו או אמו (או שניהם) נפטרו. השימוש המקובל במושג זה מתייחס למי שהתייתם קודם שהגיע לבגרות, משום שזהו מצב חריג, היוצר בעיות קיום ליתום.

לפתרון הבעיות הכלכליות שיוצר מותו של ההורה נוהגים הורים רבים לערוך בחייהם ביטוח פנסיוני, המבטיח לילדיהם הכנסה חודשית עד הגעתם לבגרות. להורים רבים לא פחות אין ביטוח פנסיוני, מצב המעמיד את היתום בפני בעיות קיום שפתרונן מוטל על ההורה הנותר או על מדינת הרווחה.

מסע תענוגות לארץ הקודש

מסע תענוגות לארץ הקודש (באנגלית: Pleasure Excursion to the Holy Land) הוא פרק מספר מסע שפרסם הסופר האמריקני מארק טוויין בשנת 1869. הספר, שנכתב במהלך מסע שערך המחבר שנתיים קודם לכן בסוריה, ארץ ישראל, ירדן ומצרים, היה לאחד הספרים האהובים ביותר של טוויין. הוא מאויר ב-47 איורים פרי עטו של המאייר טרו ויליאמס, ומתובל בהומור רב.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.