מארק גרמני

מארק גרמני או דויטש מארקגרמנית: Deutsche Mark, בסימון מקוצר: DM) היה ההילך החוקי בגרמניה מחודש יוני 1948, במערב גרמניה, ומשנת 1990, עם איחוד גרמניה, עד כניסתו של מטבע האירו למחזור ב-2002. הדויטש מארק החליף את הרייכסמארק, שנהג בגרמניה משנות העשרים עד 1948.

היום המרק הגרמני אינו במחזור ולא ניתן להשתמש בו, אך ניתן עדיין להחליף מרקים ישנים באירו בסניפי הבנק המרכזי הגרמני, ואף לשלוח שטרות ומטבעות בדואר.

ערכים נקובים

המרק הגרמני חולק ל-100 פפניג (Pfennig) והיה נפוץ במטבעות של 1, 2 ו-5 מארק, וכן 1, 2, 5, 10, 20 ו-50 פפניג. השטרות במחזור היו בני 5, 10, 20, 50, 100, 200, 500 ו-1,000 מארק.

היסטוריה

המארק היה המטבע הרשמי של גרמניה מאז איחודה הראשון על ידי אוטו פון ביסמרק. הוא הוצג לראשונה ב-1873 כ"גולדמרק" (מרק זהב) והמטבעות במחזור גובו במתכת היקרה לפי תקן הזהב. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה הפסיקו לייצר מטבעות מגובים בזהב בשל מחיר הזהב היקר והדפסת הכסף התנתקה מגיבוי פיזי. בשל כך נקרא המטבע "פאפירמארק" ("שטרות נייר") שהלך והפך חסר ערך עם התמוטטות הכלכלה הגרמנית והדפסת הכסף הבלתי מבוקרת שגררה את ההיפר-אינפלציה בגרמניה בשנות ה-20 של המאה ה-20, בה ערכי השטרות זינקו למיליונים ומיליארדים.

בסוף 1923, כשהאינפלציה הפכה להיפר-אינפלציה והפפירמרק איבד מערכו מדי יום ביומו, הוא הוחלף ברנטנמרק, שגובה בסחורות ובנדל"ן. שנה אחר כך, ב-1924, הוחלף לרייכסמארק שהיה בשימוש עד תום מלחמת העולם השנייה.

בשנות ה-50 התחזקה מאוד הכלכלה הגרמנית והמרק הפך לסמל לאומי ליציבות ולחוזקה של הכלכלה המקומית. החל משנות ה-60 נחשב למטבע הסחיר החזק ביותר באירופה לצד הליש"ט הבריטי ולאחד המטבעות החזקים והיציבים בעולם כולו.

להלכה, הוחלף המארק הגרמני במטבע האירו כבר ב-1999, אז הפך האירו להילך החוקי ב-13 ממדינות האיחוד האירופי, וגרמניה בכללן. שערו של המארק מול האירו (1.955830 מרק גרמני לאירו אחד) נקבע על ידי הבנק המרכזי האירופי ב-31 בדצמבר 1998. כמו כן, חלה חובה על הצגת מחירים גם באירו. באופן תאורטי, ניתן היה לדוגמה לרשום המחאות באירו. למעשה, הופצו שטרות האירו ומטבעותיו ב-1 בינואר 2002, והמארק הגרמני נסחר והומר בבנקי גרמניה ומדינות האיחוד האירופי עד אמצע אותה שנה.

המרק הגרמני היה המקור לשמו ולערכו של המרק הסחיר בבוסניה והרצגובינה, הממשיך להתקיים ולשמור על ערכו המקורי של המרק הגרמני מול האירו.

ראו גם

ISO 4217

ISO 4217 הוא תקן בינלאומי שהוגדר על ידי ארגון התקינה הבינלאומי (ISO). התקן מגדיר שמות מקוצרים בני שלוש אותיות לשמות המטבעות הרשמיים.

שתי האותיות הראשונות של תקן זה, מקורן בתקן סימוני המדינות ISO 3166-1 alpha-2 (אשר דומים לאלו המשמשים בשם התחום ברמה העליונה הארצית באינטרנט) והאות השלישית היא בדרך כלל האות הראשונה של שם המטבע עצמו. לכן, לדוגמה, ILS הוא הסימון של ישראל כש-IL מסמל את ישראל, ו-S עבור שקל חדש, ובדומה, סימונה של יפן הוא JPY כאשר JP עבור יפן ו-Y עבור ין. שיטה זו מבטיחה שלכל מטבע יהיה סימון ייחודי, גם אם שמו זהה לשמות מטבעות בארצות אחרות. למשל, השמות דולר, פרנק, פאונד ועוד משמשים בכמה מדינות, ולכן שילוב בין סימון המדינה לקיצור שם המטבע מונע דו משמעיות.

יתר על כן, התקן מגדיר את הקשר בין יחידות מטבע ראשיות ליחידות מטבע משניות. במרבית מהתקנים, ליחידות המטבע המשניות קיים ערך של 1/100 מערכו של היחידה הראשית, אולם 1/10 ו-1/1000 גם כן מצויים. ישנם מטבעות אשר אין להן יחידות מטבע משניות כלל. באחרים, ערך יחידות המטבע הראשי כה קטן עד כי השימוש ביחידות המטבע המשניות זניח (כגון ערכו של הסן היפני - 1/100 מערכו של הין). במאוריטניה אין חלוקה עשרונית של היחידות, כך 1 אוגיה = 5 קהומס, ובמדגסקר 1 אריארי = 5 איראימבילאנג'ה.

ה-ISO 4217 כולל סימונים לא רק עבור מטבעות, אלא גם עבור מתכות יקרות (זהב, כסף, פלדיום ופלטינה; נמדדים בדרך כלל על ידי אונקית טרוי) ופריטים אחרים המשמשים בכלכלה הבינלאומית, כגון זכויות משיכה מיוחדות. כמו כן, ישנם סימונים מיוחדים המוקצים למטרות ניסיוניות (XTS), ולציון עסקאות ללא מטבע (XXX). סימונים אלו מתחילים באות X.‏

ISO 3166 לעולם אינו מקצה סימונים המתחילים באות X למדינות השונות, על כן יכולה ISO 4217 להשתמש באות X עבור מטבעות שאינן משויכות למדינה מסוימת ללא הסיכון של התנגשות בסימוני מדינות עתידיות.

מטבעות על-לאומיים, כגון הדולר המזרח קריבי, ה-פרנק CFP מרכז אפריקני, וה-פרנק CFA מערב אפריקני, בדרך כלל גם מיוצגות על ידי סימונים המתחילים באות X. אולם, האירו מיוצג על ידי הסימן EUR; אף על פי ש-EU הוא אינו סימון למדינה בתקן ISO 3166-1, הוחלט להשתמש בה בכל זאת, ועל כן הסימון EU הוסף לתקן ISO 3166-1 על מנת לייצג את האיחוד האירופאי. סימונה של יחידת המטבע האירופית, אקו, שקדמה לאירו היה XEU.

אירו

האֵירוֹ (סמל: €; קוד: EUR) הוא המטבע האחיד של תשע־עשרה מתוך עשרים ושמונה המדינות החברות באיחוד האירופי, מדינות אלו מכונות גוש האירו. האירו הוא המטבע השני הנסחר ביותר בשוק מטבע החוץ אחרי הדולר אמריקני. האירו מחולק ל-100 סנט.

על האירו אחראים הבנק המרכזי האירופי והבנקים המרכזיים הלאומיים של המדינות החברות. הבנק המרכזי האירופי (שמקום מושבו בפרנקפורט) אחראי בלעדית על המדיניות המוניטרית של האיחוד המוניטרי האירופי, בעוד שהבנקים המרכזיים הלאומיים, הכפופים לבנק המרכזי האירופי, אחראיים על הנפקת השטרות והמטבעות והפצתם ברחבי גוש האירו, ועל תפעול מערכת התשלומים של גוש האירו.

אצטדיון ריין אנרגי

אצטדיון ריין אנרגי (בגרמנית: RheinEnergieStadion) הוא אצטדיון כדורגל הממוקם בעיר קלן שבגרמניה, ומשמש כמגרשה הביתי של קבוצת הכדורגל פ.צ. קלן מהבונדסליגה. לראשונה בשנות ה-20, ועבר מאז מספר מתיחות פנים כשהאחרונה שבהן נערכה לטובת אירוח משחקי מונדיאל 2006 שנערך בגרמניה. האצטדיון קרוי כיום על שם חברת האנרגיה הגרמנית ריין אנרגי.

בית תרבויות העולם

בית תרבויות העולם (בגרמנית: Haus der Kulturen der Welt - "האוס דר קולטורן דר ולט") הוא מוסד תרבות במרכז ברלין, בירת גרמניה, המשמש להצגת תערוכות, לכנסים, לפסטיבלים בינלאומיים ולמופעי תיאטרון וקונצרטים המציגים בין השאר פרויקטים חוץ-אירופאיים. זהו אחד ממוסדות התרבות החשובים ביותר בברלין ובגרמניה בכלל.

האירועים במבנה ממומנים על ידי הממשל הפדרלי של גרמניה. הבניין תוכנן על ידי האדריכל האמריקאי יו סטובינס, וניתן לגרמניה כמתנה מארצות הברית ב-1957. בשל צורתו הייחודית הבניין מכונה בגרמניה "הצדפה ההרה" (בגרמנית: Schwangere Auster"). המבנה ממוקם בפארק הטירגארטן, בסמוך לקנצלריה הגרמנית למול מגדל הפעמונים של ברלין.

ב-1963 נאם במרכז ג'ון פ. קנדי במהלך ביקורו במערב ברלין. ב-21 במאי 1980 קרס גג המבנה, והאירוע גרר הרוג אחד וכמה פצועים. האולם נבנה מחדש בסגנונו המקורי ונפתח מחדש ב-1987 בחגיגות 750 שנה לברלין.

מחוץ למבנה ניצב פסל הארד הכבד ביותר של הנרי מור, "אובל חצוי גדול: פרפר" (1985-86), במרכז אגם מלאכותי. הפסל, שהיה עבודתו הגדולה האחרונה של מור, אותו סיים קצת לפני מותו, שוקל כמעט 9 טון. זהו אחד משלושה פסליו של מור בברלין, שהושאל למערב ברלין ב-1986, אך מועצת העיר רצתה שהפסל יישאר בעיר, ועל כן ביקשה ממור שיתרום לה אותו. המכתב ששלחה למור הגיע לידיו קצת לפני מותו והוא לא הספיק לכתוב את תשובתו. ב-1988 רכשה ברלין את הפסל מקרן הנרי מור תמורת 4.5 מיליון מארק גרמני (בערך 2.58 מיליון דולר בשער של היום), סכום גבוה מאוד לפסל ציבורי באותה תקופה. בסופו של דבר סבל הפסל משחיקה, הן בשל זיהום סביבתי והן בשל ונדליזם, והוא שוחזר ב-2010.

מתחם בית תרבויות העולם שימש כאתר צילומים בסרט הבדיוני-עתידני משנת 2005 "אאון פלוקס".

גרמניה המערבית

גרמניה המערבית (או הרפובליקה הפדרלית של גרמניה, בגרמנית: Bundesrepublik Deutschland) הייתה מדינה היסטורית שהתקיימה בשנים 1949–1990. בתום מלחמת העולם השנייה נותרה אירופה מחולקת: מזרחה היה נתון לשליטת ברית המועצות, ומערבה הורכב ממדינות עצמאיות. הכוחות הסובייטים לא יצאו מהחלק שכבשו בגרמניה, וכך חולקו גרמניה וברלין לשתיים, ובחלק המזרחי שנכבש על ידי ברית המועצות הוקמה מדינה קומוניסטית. ב-9 בנובמבר 1989 נפלה חומת ברלין. בעקבות אירוע זה התרחשה סדרת אירועים שבעטיים גרמניה המזרחית לא יכלה להמשיך להתקיים ולמעשה הובלעה לשטחי גרמניה המערבית. מאז קיימת גרמניה כפי שהיא מוכרת כיום.

הרפובליקה הפדרלית של גרמניה הורכבה מ-11 מדינות שנוצרו מתוך אזורי הכיבוש המערביים שהיו בשליטת ארצות הברית, בריטניה וצרפת. העיר בּוֹן הייתה עיר הבירה של גרמניה המערבית.

פיצול גרמניה לשני חלקים סימל את חלוקת אירופה לגוש המזרחי והגוש המערבי. התרבות של גרמניה המערבית הושפעה רבות מהתרבות באירופה המערבית ובצפון אמריקה. הדבר ניכר בסופו של דבר בהבדלים משמעותיים שניתן היה לראות בתרבות המדינות לאחר 40 שנות הפרדה, שבמהלכן סטייה כלשהי שחלה בחיי התרבות של שני חלקי העם ניתקו. הן בגרמניה המזרחית והן בגרמניה המערבית עקבו אחר שבילים מסורתיים של התרבות הגרמנית הנפוצה, אך המערב, שהושפע בעיקר מהתרבות המערבית, הפך קוסמופוליטי יותר.

האצטדיון האולימפי (מינכן)

האצטדיון האולימפי (בגרמנית: אולימפיהשטאדיון Olympiastadion) המצוי בלב אולימפיהפארק מינכן (הפארק האולימפי של מינכן) במינכן שבגרמניה, היה האתר המרכזי של אולימפיאדת מינכן שנערכה בשנת 1972. באצטדיון היו 80,000 מושבים בעת הקמתו, וכיום מצויים בו 69,250 מושבים. כמו כן האצטדיון אירח את משחק הגמר של גביע העולם בכדורגל בשנת 1974 ומשחק גמר אליפות אירופה בכדורגל בשנת 1988. האצטדיון אירח גם את אליפות אירופה באתלטיקה ב-2002.

טמפלרים (תנועה)

טמפלרים הם חברי ארגון המקדש (בגרמנית: Tempelgesellschaft - טמפלגזלשאפט), תנועה דתית פרוטסטנטית שנוסדה בוירטמברג שבדרום גרמניה באמצע המאה ה-19. חברי התנועה פרשו מהכנסייה האוונגלית (לותרנית) של ממלכת וירטמברג. מייסדה ואביה הרוחני של התנועה, כריסטוף הופמן, שאף להכשיר את הקרקע לקראת הביאה השנייה של ישו ולקרב את הגאולה, לפי האמונה הנוצרית.

לפי אמונתם של הטמפלרים, קירוב הגאולה יכול היה להתבצע רק באמצעות מגורים ועבודה קשה בארץ הקודש, בירושלים, שבה הם שאפו לקיים מודל של חיים אידיאליים באמצעות הקמת כפרים יצרניים. במהלך המחצית השנייה של המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 התיישבו מאות טמפלרים במושבות אחדות שהוקמו ברחבי ארץ ישראל, בהן עסקו בחקלאות, במלאכה ובמסחר, וקיימו חיים קהילתיים עשירים תוך יחסי שכנות טובה עם ערבים ויהודים.

עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה החלו חברים מן הקהילות הטמפלריות בארץ ישראל לעסוק בפעילות פוליטית נאצית ואף הצטרפו למפלגה הנאצית. כמו כן התגייסו חלק מבני הקהילה הטמפלרית לוורמאכט. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה ריכזו שלטונות המנדט הבריטי את הטמפלרים, שהוגדרו כאזרחי אויב, במחנות מעצר. המושבות החקלאיות שרונה, ולדהיים, וילהלמה ובית לחם הגלילית, הפכו למחנות הסגר. המעצר נבע מחשש שיהוו גיס חמישי. משם גירשו הבריטים את מרביתם לאוסטרליה. תמורת שחרור חלק מהם הוחזרו לארץ יהודים בעלי אזרחות ארץ ישראלית ששהו במחנות ריכוז באירופה.

ב-17 באפריל 1948 כבשו כוחות ההגנה את המושבות ולדהיים ובית לחם הגלילית, ואחרוני המתיישבים שנותרו במושבות הטמפלרים גורשו מהארץ, תחילה לקפריסין ואחר כך הצטרפו לקרוביהם באוסטרליה. עם קום המדינה, כשנכסי המקרקעין של הנציב העליון עברו לידי מדינת ישראל, הפכו אדמותיהם לאדמות מדינה בבעלות מדינת ישראל ובניהול מינהל מקרקעי ישראל. רכושם של הטמפלרים, לרבות המקרקעין רב הערך של מושבותיהם, הועברו לניהול האפוטרופוס על נכסי נפקדים.

כחלק מהסכם השילומים בין מדינת ישראל לגרמניה בשנת 1952 הוסכם עקרונית גם על פיצוי שתשלם ישראל לטמפלרים על הרכוש שהיה להם בישראל. תהליך המשא ומתן על גובה הפיצויים והעברת הפיצויים לטמפלרים ארך כעשר שנים. עד שנת 1962 שילמה ממשלת ישראל לטמפלרים וליורשיהם 54 מיליון מארק גרמני (שהיו כשלושה עשר מיליון דולר) כפיצויים בגין אדמותיהם ונכסיהם, סכום שהיה כ-10% מהסכום אותו תבעו הטמפלרים.

לירה שטרלינג

לירה שטרלינג (בראשי תיבות: ליש"ט, באנגלית: פאונד או "קוויד" (בסלנג), ‍Pound Sterling‌) היא המטבע הרשמי בממלכה המאוחדת (בריטניה הגדולה וצפון אירלנד). הליש"ט מתחלקת ל-100 פני. הליש"ט הוא המטבע הרביעי הכי נסחר בעולם (אחרי הדולר האמריקאי, היורו והין היפני).

הסימן המקובל של ליש"ט הוא £, וסימונה לפי תקן ISO 4217 הוא GBP. לעיתים גם נעשה שימוש בסימון הלא-תקני UKP. הסימן £ הוא עיצוב מסוגנן של האות L, מקורו באות הראשונה של המילה ליברה (לירה בלטינית).

כחברה מלאה באיחוד האירופי הייתה בריטניה רשאית להצטרף ל"גוש האירו", אך היא החליטה שלא לאמץ את האירו ולהמשיך להשתמש בליש"ט כהילך חוקי. בנק אנגליה הוא הסמכות המוניטרית העליונה בבריטניה, וזו אינה מקבלת את סמכותו של הבנק המרכזי האירופי.

לירת הוותיקן

לירת הוותיקן הייתה המטבע הרשמי של קריית הוותיקן, בה השתמשו במקביל גם בלירה איטלקית ביחס של 1:1.

תחילת השימוש בלירה בגרסתה האחרונה החלה לאחר ההסכמים הלטרניים, כאשר קריית הוותיקן קיבלה את מעמדה כמדינה ריבונית. הלירה שימשה כהלך חוקי, בנוסף לשטח קריית הוותיקן, גם באיטליה ובסן מרינו.

הלירה יצאה משימוש בשנת 2002 בעקבות החלפת המטבע הרשמי לאירו. גם לאחר המעבר למטבע האירו, הוותיקן ממשיך להטביע מטבעות אירו ייחודיות עבורו, למרות שהוותיקן איננו חבר רשמי באיחוד האירופי.

פ.צ. קלן

פ.צ. קלן (בגרמנית: Der erste Fußball Club Köln, תעתיק: דר ארסטה פוסבאל קלוב קלן) הוא מועדון כדורגל גרמני הפועל בעיר קלן ומשחק בבונדסליגה. המועדון משחק באצטדיון ריין אנרגי.

פאול וולפסקהל

פאול פרידריך ווֹלְפְסקֵהל (לעיתים וולפסקל; בגרמנית: Paul Friedrich Wolfskehl;‏ 30 ביוני 1856, דרמשטדט – 13 בספטמבר 1906, שם) היה תעשיין יהודי-גרמני ומתמטיקאי חובב. נודע כמייסד פרס וולפסקהל – 100,000 מארק גרמני שיועדו לאדם שיוכיח את המשפט האחרון של פרמה.

פרנק בלגי

הפרנק הבלגי היה ההילך החוקי ששימש את בלגיה מ-1832 עד 2002, עת יצא משימוש עם המעבר של בלגיה ורוב המדינות האחרות של האיחוד האירופי לאירו.

הבנק המרכזי האירופי קבע את שער ההמרה הקבוע שלו: 40.3399 פרנק לאירו אחד.

פרנק צרפתי

הפרנק הצרפתי היה ההילך החוקי ששימש את צרפת עד המעבר של צרפת ורוב המדינות האחרות של האיחוד האירופי לאירו. כל פרנק כלל 100 סנטים.

המלך יוחנן השני היה המפיץ הראשון של הפרנק הצרפתי. בשנת 1795 השוותה אותו הממשלה המהפכנית של צרפת ל 4.5 גרם של כסף. חמש שנים לאחר מכן, ב-1800, מיסד נפוליאון את ניהול הפרנק על ידי הקמת בנק צרפת. הבנק קיבל מימון בעיקר באמצעות כסף פרטי, כולל כסף שהושקע על ידי נפוליאון, בעצמו. בעקבות מהפכת 1848, והקמת הרפובליקה הצרפתית השנייה, רוכזו הניהול וההנפקה של הפרנק תחת שלטון צרפת בפאריס.

יחד עם תיעוש הכלכלה הצרפתית לאורך המאה ה -19, הפך הפרנק למטבע בינלאומי משמעותי. ב-1865 הייתה צרפת חברה מייסדת באיחוד המוניטרי הלטיני, ניסיון מוקדם לאחד כלכלות אירופיות תחת מטבע אחד. האיגוד היה מבוסס על תקן bimetallicאבל מאוחר יותר נכנס לתוקף תקן המבוסס אך ורק על זהב.

ב-1 בינואר 1960 הוכנס לשימוש הפרנק החדש, שהיה שווה 100 פרנקים ישנים.

הפרנק הצרפתי נשאר מטבע בינלאומי חשוב לאחר מלחמת העולם השנייה, אך צרפת הייתה תומכת נלהבת של האירו. אמנת מאסטריכט, המשמשת בסיס לאיחוד המוניטרי האירופי, הועברה למשאל עם על ידי הציבור הצרפתי ב -1992. אישור זה העמיד את המדינה על הנתיב להקמת היורו ב -1999, עם החלפה כוללת של הפרנק באירו בשנת 2002.בעת הכנסת האירו לשימוש, הבנק המרכזי האירופי קבע את שער ההמרה הקבוע שלו: 6.55957 פרנק לאירו אחד.

ב-1 בינואר 1999 חדל הפרנק הצרפתי לשמש כמטבע חוקי בעסקאות בנקאיות, אך עדיין הותר השימוש בו במזומן.

ב-1 בינואר 2002 חדל הפרנק הצרפתי לשמש כמטבע חוקי במזומן, והוחלף סופית באירו.

פרשת קובלנץ

פרשת קובלנץ היא השם שניתן לשערורייה שעוררו מספר שחקני נבחרת הנוער בכדורגל, בעת ששהו במחנה אימונים שנערך בעיר קובלנץ אשר בגרמניה, ב-1984.

ראשית הפרשה בהעילמותה של קופת צדקה (או קופה לטיפים, לפי גרסה אחרת) מחדר האוכל של המלון המקומי, העלמות שהתגלתה מספר שעות לפני יציאת סגל הנבחרת בדרכם חזרה לישראל. לאחר בירור קצר החזירו שחקני הנבחרת את הכסף הגנוב, 150 מארק גרמני. מנהלי הנבחרת עשו מאמץ להעלים את הפרשה, אולם היא נחשפה בכל זאת בכלי התקשורת שבועיים לאחר מכן.

שני שחקני הנבחרת אשר הודו בגניבה, מאיר חנוכה ואשר ששון, חשפו בתוך כך גם את מעשי חבריהם למשלחת, שכללו גניבת ציוד מחנויות ספורט, הימורים במשחקי קלפים ואף אירוח צעירה במשך יומיים באחד מחדרי המלון.

השחקנים המעורבים בפרשה נענשו בחומרה: חנוכה, ששון, חי קרייס, שמואל שמואל ועופר דגמי הורחקו לצמיתות מנבחרות ישראל ולמספר חודשים מקבוצותיהם; הקפטן יעקב בלדב, מאיר קדוש ושחר בראל הורחקו לשנה; אלון נתן, לביא קוזניצקי וליאור רוזנטל הורחקו על תנאי לשנה. בעקבות הרחקתו מהנבחרת לצמיתות וממשחקי הליגה ל-6 חודשים, עקר מאיר חנוכה לדנמרק, שם התדרדר לשימוש בסמים. לאחר מספר שנים שב לישראל ופנה לגמילה.

מאמן נבחרת הנוער דאז, דרור קשטן, הודח מתפקידו בגלל הפרשה.

קונסרבטוריון הוך

קונסרבטוריון הוך (בגרמנית: Dr. Hoch’s Konservatorium) היא אקדמיה למוזיקה, שנוסדה בפרנקפורט על מיין ב-22 בספטמבר 1878. הודות לנדיבותו של תושב פרנקפורט, יוזף הוך, שהניח בצוואתו מיליון מרק גרמני בזהב לבית הספר למוזיקה של האוניברסיטה, נוסד בית ספר למוזיקה ואמנויות לכל קבוצות הגיל. הקונסרבטוריון מילא תפקיד חשוב בתולדות המוזיקה בפרנקפורט. מוזיקאים מפורסמים רבים לימדו שם: בשלהי המאה ה-19, כשבסגל המורים הייתה, בין השאר, קלרה שומאן, השיג הקונסרבטוריון מוניטין בינלאומיים. בעשור האחרון של המאה ה-19 היו כרבע מכלל התלמידים מארצות אחרות: 46 מאנגליה ו-23 מארצות הברית.

בשנות ה-20' של המאה ה-20, בהנהלת ברנרד זקלס, הקדים הקונסרבטוריון בהרבה את זמנו: זקלס היה הראשון בעולם להכניס לימודי ג'אז לתוכנית הלימודים במוסד (בניהול מתיאש שייבר) וב-1931 פתח את המחלקה ללימודי יסוד במוזיקה.

קונסרבטוריון הוך מציע כיום לימודים בתוכנית החינוך המוזיקלי לנוער ולמבוגרים, במחלקה ליסודות המוזיקה ובתוכנית הכנה ללימודים גבוהים בתחום המוזיקה. הקונסרבטוריון כולל גם מחלקות ללימודי בלט, מוזיקה עתיקה ומוזיקה מודרנית. המוסד מציע לימודי תעודה במוזיקה, לימודי הוראה בכל כלי הנגינה, זמרה, תאוריית המוזיקה, הלחנה וביצוע וכן בהוראת יסודות המוזיקה.

הבנק הפדרלי של גרמני כיבד את הקונסרבטוריון בתמונת בניין הקונסרבטוריון המקורי, שנהרס בהפצצה במלחמת העולם השנייה, על הצד האחורי של השטר של 100 מארק גרמני. על צדו הקדמי של אותו שטר מתנוססת דמותה של קלרה שומאן.

קרונה שוודית

קרונה או כתר שוודי (בשוודית: Svensk Krona) הוא המטבע של שוודיה מאז 1873. הקרונה מחולקת ל-100 יחידות בשם Öre ‏ (אֶרה).

רודולף שארושק

רודולף שארושק (בהונגרית: Rudolf Rezső Charousek;‏ 19 בספטמבר 1873 - 18 באפריל 1900) הוא שחמטאי יהודי-הונגרי. לשיא יכולתו הגיע בשנת 1897 כאשר היה מדורג רביעי בעולם. שארושק דורג בין עשרת הטובים בעולם בין השנים 1894 ל-1898.

שארושק היה שחקן מבריק, אך הקריירה שלו הייתה קצרה ביותר, עם מותו בגיל 27 משחפת. ראובן פיין תיאר אותו כג'ון קיטס של השחמט.

שארושק גילה את השחמט בהיותו תלמיד משפטים. התלהבותו מהמשחק הייתה כה רבה שהביאה אותו להפסקת לימודיו ולהפיכה לשחמטאי מקצוען. הוא קשר קשרי ידידות עם השחמטאי והמהנדס ההונגרי גזה מארוצי, עמו שיחק לעיתים קרובות. שארושק היה כה עני, שלא יכול היה לקנות עותק מספר הפתיחות של פול רודולף פון בילגייר, ולכן העתיק אותו בספרייה הציבורית. סובל מתת-תזונה, לקה שארושק בשחפת.

שארושק השתתף בתחרות הראשונה שאורגנה בהונגריה בשחמט בהתכתבות ושהתקיימה בשנת 1893. הוא חלק את המקום הראשון עם מרוצ'י. לאחר הצלחות ראשונות בבודפשט קיבל שארושק הזמנות לתחרות בינלאומיות.

שארושק היה אחד השחקנים הבודדים עם תוצאה חיובית מול עמנואל לסקר; הוא ניצח את אלוף העולם בתחרות נירנברג בשנת 1896. לסקר התרשם עמוקות מהמשחק ואמר "עלי יהיה להתמודד על אליפות העולם עם שארושק בעתיד". באביב אותה שנה חלק מקום ראשון עם מיכאל צ'יגורין בתחרות היובל של בודפשט, אך הפסיד בדו-קרב לקביעת המנצח. איגוד השחמט של ברלין אירגן תחרות לכבוד 70 שנים למועדון. שארושק זכה בתחרות זו, ובפרס של 2,000 מארק גרמני. בתחרות קלן 1898 זכה במקום שני משותף ולאחר מכן ניצח בתחרות ארבעת האמנים בבודפשט לפני מרוצ'י.

הסופר הצ'כי גוסטב מירינק כיבד את שארושק (לאחר מותו) בספרו הידוע ביותר הגולם בכך שהעניק לאחד מהגיבורים - סטודנט לרפואה ושחמטאי את השם אינוסנט שארושק.

רייכסמארק

רַייכְסְמָארְק (בגרמנית: Reichsmark; סימול: ℛℳ ; מילולית: מרק הרייך) היה המטבע של גרמניה בין 1924 ועד 1948 כלומר הוא שימש את גרמניה תחת הרפובליקה הווימארית וגם תחת משטר המפלגה הנאציונל-סוציאליסטי בגרמניה.

באזורי הכיבוש בגרמניה הרייכסמארק היה עדיין בשימוש עד כניסתם של המארק הגרמני (במערב גרמניה), המארק המזרח גרמני (במזרח גרמניה), הרובל הסובייטי (במחוז קלינינגרד) והזלוטי (ברובה של שלזיה, בחלקה המזרחי של ברנדנבורג, בפומרניה, ובמזרח פרוסיה) לתוקף ביוני 1948. רייכסמרק אחד חולק ל-100 רייכספפניג (Reichspfennig).

תומאס הסלר

תומאס הסלר (בגרמנית: Thomas Häßler; נולד ב-30 במאי 1966 במערב גרמניה) הוא כדורגלן עבר גרמני.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.