מאמר מערכת

מאמר המערכת הוא מאמר המופיע בעיתון (או בכתב עת), ובו מוצגת עמדתה של מערכת העיתון בנושא הנמצא על סדר היום הציבורי.

מאמר המערכת נכתב על ידי העורך הראשי של העיתון, או על ידי אחד הפובליציסטים הבכירים בו. יש עיתונים (כגון "ידיעות אחרונות") שבהם מאמר המערכת חתום על ידי כותבו, אך על פי רוב מקובל בעולם (וכן בעיתונים ישראלים כגון "הארץ") שמאמר המערכת אינו חתום, וניתן לומר שהוא מציג את "עמדת העיתון".

ב"ידיעות אחרונות" עסק במשך שנים רבות ד"ר הרצל רוזנבלום, העורך הראשי, בכתיבת מאמרי המערכת. גם ב"מעריב" נכתב מאמר המערכת בידי העורך הראשי. שני עיתונים אלה חדלו לפרסם מאמרי מערכת. בעיתון "הארץ" נקבע נושא מאמר המערכת בישיבת מערכת יומית, וכתיבתו מוטלת על אחד הכותבים הבכירים.

בנוסף למאמר המערכת מפרסם העיתון מאמרי דעות נוספים, אך למאמר המערכת מיוחס משקל רב יותר.

מאמרי מערכת בולטים בישראל

Maariv House, Tel Aviv
שלט "איפה הבושה?" בחזית בית "מעריב"
  • ב-17 במאי 2005, במלאת 57 שנה להכרזת העצמאות, יצא "מעריב" במאמר מערכת שהודפס בכותרתו הראשית של העיתון תחת הכותרת "עברתם כל גבול"[1]. על המאמר היו חתומים עורך העיתון אמנון דנקנר ודן מרגלית, מבכירי העיתונאים של העיתון. המאמר יצא בחריפות כנגד השחיתות שפשתה במדינה, ובין היתר תקף אישים כמו השר וחה"כ ישראל כץ, רעיית שר החוץ, ג'ודי ניר מוזס שלום, חבר מרכז הליכוד, עוזי כהן, ואפילו את בנו של ראש הממשלה, עמרי שרון - שהיוו ארבעה סמלים להשחתת המידות תחת שלטונו של ראש הממשלה, אריאל שרון. התהודה למאמר הייתה עצומה. אתר nrg, שבו התפרסם המאמר ביחד עם "מעריב", הופצץ בתגובות (לרוב אוהדות) על הכיוון ועל המסר שיצאו מן המאמר. התהודה הגיעה אף לכנסת, שם ח"כ אריה אלדד החליט להקים ועדת חקירה פרלמנטרית למאבק בשחיתות. בהמשך למאמר יצא "מעריב" בקמפיין שכותרתו "איפה הבושה?".
  • ב-26 ביוני 2007, יום אחרי פרסום הקלטת שבה נשמע קולו של החייל החטוף גלעד שליט, יצאו שני העיתונים הגדולים - "מעריב" ו"ידיעות אחרונות" - בפורמט זהה: שניהם השתמשו בתמונתו של שליט, ובמאמר מערכת הקורא לביצוע מיידי של עסקת שבויים שתביא לשחרורו של שליט. ב"מעריב" הייתה זו יעל פז-מלמד (תחת הכותרת "תחזירו אותו"), וב"ידיעות אחרונות" זו הייתה העיתונאית סימה קדמון (תחת הכותרת "קול של ילד"). המאמרים עוררו שוב את הוויכוח הציבורי בשאלת מחיר שחרורו של שליט, ובשאלה האם יש לשחרר אסירים - גם עם "דם על הידיים", כלומר כאלו שרצחו אזרחים בפועל - תמורת גלעד שליט. המאמר גם עורר סערה בתוך התקשורת, וכבר באותו בוקר טען העיתונאי ומגיש הטלוויזיה ירון לונדון, בתוכנית "מה בוער" בגלי צה"ל: "...ידיעות אחרונות ומעריב סייעו ביודעין או שלא ביודעין לחמאס בעניין הכותרות הראשיות שנתנו הבוקר בנוגע לגלעד שליט..."[2].

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ אמנון דנקנר ודן מרגלית, עברתם כל גבול, באתר nrg‏, 17 במאי 2005
  2. ^ דורון אביגד ורן רימון, ‏ירון לונדון: "'ידיעות אחרונות' ו'מעריב' סייעו לחמאס בכותרות שנתנו הבוקר בנוגע לגלעד שליט", באתר גלובס, 26 ביוני 2007
1936 בברית המועצות

1936 בברית המועצות הייתה שנה בה נחגגה השנה ה-19 למהפכת אוקטובר.

1949 בברית המועצות

1949 בברית המועצות הייתה שנה בה נחגגה השנה ה-32 למהפכת אוקטובר.

1960 בברית המועצות

1960 בברית המועצות הייתה שנה בה נחגגה השנה ה-43 למהפכת אוקטובר.

1963 בברית המועצות

1963 בברית המועצות הייתה שנה בה נחגגה השנה ה-46 למהפכת אוקטובר.

1982 בברית המועצות

1982 בברית המועצות הייתה השנה בה נחגגה השנה ה-65 למהפכת אוקטובר. בדצמבר 1979 החלה פלישת הכוחות הסובייטיות לאפגניסטן והחלה מלחמה שנמשכה 10 שנים.

ארץ אחרת

ארץ אחרת היה מגזין ישראלי שעסק בענייני החברה הישראלית והעם היהודי. המגזין נוסד על ידי במבי שלג, שגם שימשה כעורכת הראשית. המגזין הפסיק להופיע בסוף שנת 2015.

יצא לאור בידי עמותה שהורכבה מיחידים הבאים ממגזרים שונים, בעלי אמונות שונות וממקומות שונים בארץ. הגיליון הראשון של כתב העת יצא לאור באוקטובר 2000. בגיליונו הראשון הציגה במבי שלג את מטרתו:

"ארץ אחרת" יהיה במה לדיונים בשאלות של צדק חברתי, יחס לאזרחים ישראלים שאינם יהודים, יחס לעובדים זרים, ועוד. המגזין יטפל בשאלות של תרבות, יחסי ישראל והתפוצות, חינוך, תקשורת וכלכלה. כל זאת תוך חקירת שורשינו היהודיים. כמי שבאה מן העולם האורתודוקסי נוכחתי כי אין לציבור שממנו אני באה תשובות מספקות למצוקות הישראליות. מנגד, גיליתי בשיטוטי הרבים בארץ כי עובדה זו נכונה גם לגבי ציבורים אחרים.

אנו חשים שכל המגזרים הישראלים הגיעו למבוי סתום. שום מגזר אינו מסוגל להתקדם לעבר יעדיו ללא עזרה מישראלים המצויים בעולמות אחרים. על כן אנו נדרשים לבחינה אמיצה של עולם האמונות והדעות שעליו התחנכנו כולנו, איש על מחנהו ועל דגלו.בחודש פברואר 2013 החל המגזין להופיע באינטרנט בלבד כמהדורה חודשית, עם נושא מרכזי שסביבו התקיים דיון. אודות הנושא המרכזי התפרסמו חמישה מאמרים, להם התלוו שלושה מאמרים העוסקים בתרבות ושני מאמרי דעה. מאמרי הדעה התחלפו בתדירות משתנה.

בית בלזק

בית בלזק (צרפתית: Maison de Balzac) הוא ביתן המשמש מוזיאון המוקדש לסופר אונורה דה בלזק. המוזיאון ממוקם בין הרחובות Berton ל- Raynouard, ברובע ה-16 של פריז.

ג'בראן תוויני

ג'בראן ע'סאן תוויני (ערבית: جبران تويني; 15 בספטמבר 1957 - 12 בדצמבר 2005) היה פוליטיקאי לבנוני והעורך והמוציא לאור של היומון "א-נהאר" בביירות.

תוויני הוא דור שלישי למשפחת עיתונאים. א-נהאר נוסד על ידי סבו, ג'בראן תוויני גם הוא, בשנת 1933. אביו, ע'סאן תוויני, ניהל את העיתון במשך עשרות שנים. לתוויני תארים אקדמיים בעיתונאות, יחסים בינלאומיים וניהול, אותם רכש באוניברסיטאות צרפתיות. דודו הוא מרואן חמאדה, שר התקשורת הדרוזי האנטי-סורי.

תוויני היה במשך שנים רבות מבקר חריף של הסדר הסורי בלבנון. במרץ 2000 כתב בעיתונו מאמר מערכת שבו קרא לנסיגת צבא סוריה מלבנון. במרץ 2005 השתתף בהפגנות מהפכת הארזים ונאם את נאומו המפורסם "בשם אלוהים אנחנו, מוסלמים ונוצרים, נשבעים שנישאר מאוחדים עד קץ הזמנים כדי להגן על לבנון שלנו". בחודש מאי נבחר לפרלמנט הלבנוני למושב השמור לכנסייה האורתודוקסית המזרחית בביירות כחלק מהקואליציה של סעד חרירי, בסיעת איחוד קרנת שהואן.

דבר (עיתון)

דָּבָר היה עיתונה היומי של ההסתדרות הכללית, והופיע בין 1925 ל-1996.

דבר העובדים בארץ ישראל

דבר העובדים בארץ ישראל, שנקרא קודם לכן דבר ראשון, הוא אתר חדשות ופובליציסטיקה בבעלות הסתדרות העובדים הכללית החדשה. האתר נקרא על שמו של עיתון ההסתדרות "דבר" אשר נסגר בשנת 1996, ובימיו האחרונים נקרא "דבר ראשון". השקפות האתר הן סוציאליסטיות וציוניות. האתר החל לפעול ביוני 2016.

ב-8 באפריל 2019, יום לפני הבחירות לכנסת ה-21, נסגר אתר "דבר ראשון" בהוראת יושב ראש ההסתדרות, ארנון בר-דוד. ב-1 במאי 2019, כשלושה שבועות לאחר סגירת האתר, הוא נפתח מחדש, תוך שינוי שמו ל"דבר העובדים בארץ ישראל" והחלפת העורך הראשי.

דיני חוזים

דיני החוזים הם חלק מהענף המשפטי העוסק בחיובים רצוניים והם חלק מן המשפט האזרחי.

הים התיכון

הים התיכון הוא ים בין-יבשתי הנמצא בין היבשות אסיה, אפריקה ואירופה. הים מחובר לאוקיינוס האטלנטי במצר גיברלטר במערב, לים השחור במצרי הדרדנלים והבוספורוס במזרח, ולים סוף באמצעות תעלת סואץ בדרום מזרח. שטחו של הים מהווה 3% משטח הימים והאוקיינוסים בעולם.הים התיכון אינו מתאפיין בגלים גבוהים במיוחד, שכן החיבור לאוקיינוס צר והים קטן מכדי שמערכות מזג אוויר ייצרו בו גלים גדולים מאוד. מחזורי הגאות והשפל חלשים יחסית לאוקיינוסים וכמעט שאינם מורגשים. לאורך חופיו הצפוניים, הים התיכון צלול, עמוק ושקט, ואילו הים התיכון ליד חופי ישראל מתאפיין במשטר סערות חזקות יחסית ובערבול החול במים, עובדה היוצרת לעיתים עכירות.הים התיכון מהווה יעד תיירותי לכשליש מכלל התיירות הבינלאומית. תיירות זו מתרכזת בעיקר לאורך חופיו המשתרעים על פני 46,000 ק"מ, שמתוכם 25,000 ק"מ הם אזורים אורבניים. לאורך חופי הים התיכון מתגוררים כ־150,000,000 תושבים ובעונת הקיץ מספר זהה של תיירים מבקרים בו.הים התיכון שימש עורק תחבורה ראשי בעולם העתיק הידוע, וקישר בין התרבויות הרבות שהתהוו לחופיו, בהן תרבויות מצרים, יוון, רומא וכן התרבויות הפיניקיות ותרבויות ארץ ישראל. כיום מתקיימת בו 30% מכלל התחבורה וההובלה הימית בעולם.

יוזמת בריגס

הצעה 6 (באנגלית: Proposition 6) היא יוזמה מדינית שהועלתה להצבעה וכשלה בקליפורניה, ארצות הברית, ב-7 בנובמבר 1978.היוזמה נודעה בשם "יוזמת בריגס" (Briggs Initiative)‏ על שם העומד מאחוריה, המחוקק המדיני השמרן ג'ון בריגס ממחוז אורנג'.

היוזמה הכושלת אמורה הייתה למנוע מהומואים, לסביות, וכל מי שתומך בזכויות להט"ב מלעסוק בהוראה בבתי הספר הציבוריים במדינה. יוזמת בריגס הייתה כשלונה הראשון של תנועה שמטרתה הייתה לבטל חוקים שקידמו זכויות להט"ב במדינה, אותה הובילה אניטה בריאנט וארגונהּ "הצילו את ילדינו" שפעל בפלורידה. הארווי מילק היה מהפעילים הבולטים נגד היוזמה, והתנגדותו של רונלד רייגן סייעה לבסוף לכשלונה בהצבעה.

ישראלים

ישרְאלים (בערבית: إسرائيليون. תעתיק: אִסְרַאִילִיוּן) הם אזרחי מדינת ישראל, תושָבי ישראל או כאלו השוהים במדינות אחרות. על פי חוק האזרחות, התואר ישרְאלי ומתן האזרחות נקבעים בדין דם, ועל כן עוברים מדור לדור (בהגבלה לדור אחד) בשונה ממתן אזרחות על פי דין הקרקע.

במישור ההיסטורי, המונח ישראלים נגזר מהמקרא בהקשר ליהודים כבני ישראל, המהווים גם רוב אוכלוסיית המדינה. מדינת ישראל אף יצאה לעצמאות תחת הגדרתה כמדינה יהודית, אך בד בבד התחייבה לקיים שוויון זכויות דמוקרטי מלא לכל אזרחי המדינה. המתח שבין הגדרת המדינה הבנויה בצורה דמוקרטית למדינה המהווה בית לבני העם היהודי, כדת וכלאום גם יחד, מקשה על גיבוש זהות ישראלית חד משמעית, מעבר למעמד האזרחי, והוביל לגישות שונות ביחס לאופי המדינה.

ישראל היא מדינה רב-תרבותית, הן מבחינה דתית והן מבחינה תרבותית. במהלך שנות היווסדה והתפתחותה כמדינה יהודית, פתחה את שעריה לגלי עלייה מאזורים שונים בעולם, מאירופה, צפון אמריקה, ארצות ערב, איראן, ברית המועצות לשעבר ואתיופיה. בקיבוץ גלויות זה עודדה תרבות כור היתוך, והחיבור בינם לבין תושבי הארץ הוותיקים (עיקרם ערביי ארץ ישראל ואנשי היישוב הישן) יצר אופי ישראלי רב תרבותי. גם בהקשר הזה ישנו פולמוס סביב אפשרותה של תרבות כזו להתגבש במתח שיוצר אופייה הדואלי של המדינה כמדינה יהודית דמוקרטית.

מחוץ לישראל עיקר תפוצת הישראלים וצאצאיהם היא בצפון אמריקה וברחבי אירופה. מספרם המוערך של הישראלים הגרים מחוץ לישראל נאמד בכ-750,000, כעשירית מכלל הישראלים.

מעריב

מעריב היה עיתון יומי ישראלי שיצא לאור בישראל מה-15 בפברואר 1948 ועד ל-אפריל 2014. העיתון נוסד על ידי קבוצת עיתונאים, בראשות עזריאל קרליבך, שפרשו מ"ידיעות אחרונות". בשנות ה-50 וה-60 של המאה ה-20 היה העיתון הנפוץ בישראל, אך לאחר מכן הפך לשני בתפוצתו בין העיתונים הנמכרים בישראל, לאחר "ידיעות אחרונות". עד שנות ה-90 של אותה מאה הוא נשלט על ידי חברה בבעלות העיתונאים, אך מאז עברה החברה לשליטתם של משקיעים, והיה עד לשנת 2012 בבעלותה של "מעריב החזקות בע"מ", הנסחרת בבורסה לניירות ערך בתל אביב.

בשנותיו האחרונות עבר העיתון לפורמט טבלואיד עם תמונות צבע רבות וכותרות גדולות, המאפיין את ז'אנר העיתונות הפופולרית בעולם. כדי למשוך קהל קוראים גדול, הוא מאופיין בסגנון כתיבה קליל ותמציתי בעברית מדוברת ועוסק במגוון נושאים, מפוליטיקה וכלכלה עד בידור ורכילות.

באפריל 2014 נמכר העיתון לקבוצת "ג'רוזלם פוסט" שבשליטת אלי עזור, שאיחד אותו עם השבועון סוף שבוע, ושינה את שמו ל"מעריב השבוע". מהדורת סוף השבוע של העיתון, החל מ-2 במאי 2014 מוזגה עם השבועון "סופהשבוע", והמהדורה המשולבת מופיעה תחת השם "מעריב סופהשבוע".

ניהול זכויות דיגיטלי

ניהול זכויות דיגיטלי (Digital Rights Management, DRM) הוא מונח כללי לכל סוג של הסדר המאפשר הגבלה ושליטה על הפצה של תוכן בצורתו הדיגיטלית על ידי מפיציו. בדרך כלל, התוכן הוא עבודה המוגנת בזכויות יוצרים הנמצאות בידי המפיץ. תוכן דיגיטלי המוגן ב־DRM יכול להיות למשל קובצי שירים, סרטים וספרים אלקטרוניים.

על השולחן

על השולחן מרכז גסטרונומי נוסד בשנת 1990 על ידי ז'אנה ואילן גור כבית תוכן העוסק במגוון נושאים קולינריים – בישול, אפייה, יין, אלכוהול ועוד. המרכז פונה לקהל של אוהבי הבישול והאפייה בישראל, כמו גם לאנשי מקצוע בתחומי ההסעדה השונים.

פיצוץ מלון המלך דוד

פיצוץ מלון המלך דוד היה פיגוע תופת שביצע האצ"ל בשליחות תנועת המרי העברי, נגד השלטון הבריטי בארץ ישראל ב-22 ביולי 1946. האצ"ל פוצץ את האגף הדרומי של מלון המלך דוד, שבו שהו אנשי מנהל של השלטון המנדטורי. בפיצוץ נהרגו כתשעים אנשים, רובם ערבים ובריטים, וכן כ-15 יהודים. כ-45 אנשים נפצעו.

קול העם

"קול העם" היה עיתון יומי עברי של המפלגה הקומוניסטית של פלשתינה ושל ממשיכתה, המפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק"י), שיצא לאור בין השנים 1937 עד 1975. פסק הדין בעתירה שהגיש העיתון כנגד סגירתו, הידוע כ-"בג"ץ קול העם" (1953) מהווה את אחד מן הניסוחים החשובים להגנה על חופש הביטוי בישראל.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.