מאכל בן דרוסאי

מאכל בן דרוסאי הוא מאכל שלא התבשל די צורכו. ישנה מחלוקת האם שיעור בישולו הוא שליש[1] או חצי[2].

מאכל בן דרוסאי
(מקורות עיקריים)
תלמוד בבלי מסכת שבת, דף כ', עמוד א'
שולחן ערוך שולחן ערוך, אורח חיים, סימן רנ"ד, סעיף ב'
מקורות נוספים ערוך השולחן, אורח חיים, סימן רנ"ד
Omelette in frying
חביתה באמצע הטיגון
Grillfleisch 01
בשר שנצלה על גחלים מצד אחד ולא נהפך

מקור השם

רש"י על התלמוד מפרש שהשם "בן דרוסאי" הוא שם של שודד, שבכדי לא להיתפס היה במנוסה כל העת, ולכך לא היה לו פנאי לבשל את מאכליו לגמרי והיה אוכלם באמצע בישולם, כאשר אך היו ראויים מעט לאכילה[3][4]. אך יש משערים ש"בן דרוסאי" פירושו: בן לשבט הדרוזי, שהיו רגילים לבשל בישול קל[5].

הביטוי

הביטוי מופיע במקומות שונים בתלמוד[6]. הוא מופיע בהקשר של הלכות השהיה, לאחר המשנה שבה מצוין שאפשר להשהות בתנאי שהמאכל מבושל:

וכמה: אמר רבי אלעזר אמר רב: כדי שיצולו מבעוד יום כמאכל בן דרוסאי... תניא חנניא אומר: כל שהוא כמאכל בן דרוסאי - מותר להשהותו על גבי כירה, ואף על פי שאין גרופה וקטומה

כלומר, אם המאכל היה מבושל כדי שיעור מאכל בן דרוסאי, מתירים להשהות אותו על גבי מקור חום.

הופעה נוספת של הביטוי היא בהקשר של צלייה:

אמר רבי יוחנן: הניח בשר על גבי גחלים היפך בו חייב לא היפך בו פטור... לא צריכא דאי לא היפך ביה הוה בשיל מצד אחד כמאכל בן דרוסאי וכי מהפיך ביה בשיל משני צדדין כמאכל בן דרוסאי וקמ"ל

כלומר, שאם צולים מצד אחד, כשיעור מאכל בן דרוסאי, זה לא נחשב צלייה המחייבת מן התורה (אולם נאסר מדרבנן).

המונח משמש גם במקרים נוספים, לדוגמה איסור בישול בשר וחלב יחד תקף משעה שהתבשיל מוכן כמאכל בן דרוסאי[7].

לקריאה נוספת

הערות שוליים

  1. ^ רש"י על מסכת מנחות, דף נ"ז, עמוד א', ד"ה "מאכל בן דרוסאי"
  2. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות שבת, פרק ט', הלכה ה'
  3. ^ רש"י על מסכת שבת, דף כ', עמוד א', ד"ה "בן דרוסאי"
  4. ^ מעין מה שמופיע לגבי הבשר שאוכל בן סורר ומורה, שהוא בשר שאינו מבושל כפי שצריך, "כדאכלי גנבי" מסכת סנהדרין, דף ע', עמוד א'
  5. ^ צבי כשדאי, שבטי יעקב ונצורי ישראל, עמ' 34.
  6. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת שבת, פרק א', הלכה ה'; תלמוד ירושלמי, מסכת עבודה זרה, פרק ב', הלכה ט'; תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ל"ו, עמוד ב'; תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף נ"ז, עמוד א'; תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף ל"ח, עמוד א'; תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף כ', עמוד א'.
  7. ^ ראשונים לתלמוד בבלי, מסכת חולין, דף ק"ח, עמוד ב'

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

השהיה (שבת)

בהלכות שבת, הַשְׁהָיָה (בשיח ההלכתי נקראת גם שְהִיָה) היא השארת מאכל מבושל או מאכל שנמצא בתהליכי בישול על גבי מקור חום קודם לכניסת השבת, וזאת על מנת לאוכלו בשבת כשהוא חם, לדוגמה השארת סיר חמין על גבי פלטת שבת. מדין התורה מותר להשהות תבשיל קודם לשבת ללא כל הגבלה, וזאת מתוך העקרון שמותר להשאיר בערב שבת מזון בתהליך בישול שאינו מצריך את התערבות האדם, ויושלם מעצמו בשבת. מדרבנן ישנן מגבלות על השהיית תבשילים מלפני שבת כאשר ישנו חשש שאדם יבוא להגביר את עוצמת האש על מנת למהר את הבישול, ובכך יעבור על מלאכת בישול ועל מלאכת מבעיר.

ערך זה עוסק בהשהייה מלפני שבת, בעוד נתינת תבשיל חי על גבי מקור חום בשבת עצמה אסורה מהתורה מכח מלאכת מבשל, והשהיית מאכל מבושל על גבי מקור חום בשבת (כלומר, חימומו מחדש) מותרת בהגבלות שונות, ראו בערך בישול (מלאכה). החזרת תבשיל על גבי מקור חום לאחר שהוסר ממנו בשבת נידונת בערך חזרה, והשהיית מאכל כאשר הוא מכוסה מכל עבריו נידונת בערך הטמנה.

פלטת שבת

פְּלָטַת שבת היא כירה חשמלית (בלשון הדיבור: "פְּלָטָה". ע"פ החלטות האקדמיה: כִּירַת שַׁבָּת) – מכשיר חשמל ביתי עשוי מתכת, המכיל בתוכו גוף חימום בעל עוצמת חום קבועה ובלתי ניתנת לשינוי – המיועדת בעיקר לשמירת החום של מאכלי השבת עד להגשתם בסעודות שבת. עיצוב מכשיר זה מבחינת תפקוד מבוסס על ההלכות הנוגעות לבישול בשבת.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.