מאיר שטרית

מאיר שטרית (נולד ב-10 באוקטובר 1948) הוא פוליטיקאי ישראלי, שהיה חבר הכנסת ושר בממשלות ישראל. קודם לכניסתו לפוליטיקה הארצית, כיהן כראש העירייה הראשון של יבנה.

מאיר שטרית
שטרית, 2006
שר החינוך שטרית בטקס הענקת פרס ישראל, 2006
מדינה ישראל  ישראל
מפלגה הליכוד, קדימה, התנועה
בת זוג רות שטרית
www.sheetrit.co.il
שר האוצר ה־18
23 בפברואר 19996 ביולי 1999
(19 שבועות ויום)
תחת ראש הממשלה בנימין נתניהו
שר המשפטים ה־17
7 במרץ 200128 בפברואר 2003
(שנתיים)
תחת ראש הממשלה אריאל שרון
שר במשרד האוצר
28 בפברואר 20035 ביולי 2004
(שנה ו-18 שבועות)
תחת ראש הממשלה אריאל שרון
שר התחבורה ה־30
4 ביולי 20044 ביולי 2006
(שנתיים)
תחת ראש הממשלה אריאל שרון
שר החינוך, התרבות והספורט ה־16
18 בינואר 20064 במאי 2006
(15 שבועות ויומיים)
תחת ראש הממשלה אריאל שרון
שר הבינוי והשיכון ה־20
4 במאי 20064 ביולי 2007
(שנה ו-8 שבועות)
תחת ראש הממשלה אהוד אולמרט
שר הפנים ה־24
4 ביולי 200731 במרץ 2009
(שנה ו-38 שבועות)
תחת ראש הממשלה אהוד אולמרט
חבר הכנסת
20 ביולי 198121 בנובמבר 1988
(7 שנים ו-17 שבועות)
13 ביולי 199231 במרץ 2015
(22 שנים)
כנסות ה־1011, 1319
מאיר שטרית וסו גרדנר בויקימניה 2011
מאיר שטרית וסו גרדנר בטקס הפתיחה של ויקימניה 2011 בחיפה

ביוגרפיה

שטרית נולד בקסר א-סוק שבמרוקו ועלה לישראל עם משפחתו בשנת 1957. תחילה גר בנתיבות, ולאחר מכן עבר עם משפחתו ליבנה. את לימודי התיכון עשה בבית הספר אמי"ת בכפר בתיה ולאחר שהוקפץ כיתות בשל בקיאותו בחומר הנלמד, סיים את לימודיו בגיל 16, אז החל לימודים אקדמיים באוניברסיטת בר-אילן, שאותם סיים בגיל 20. בשנה האחרונה ללימודיו באוניברסיטה, עוד בטרם התגייס, עבד לפרנסתו בהוראה בכפר בתיה וביבנה במקביל, ונחשף להבדלי הרמות בחינוך[1]. דבר זה עורר אותו, יחד עם צעירים אחרים ביבנה, להקים ארגון של צעירים ביבנה שפעלו לשינוי פני העיירה[2]. פעילות זו הגיעה לשיאה בהפגנה בה חסמו הצעירים את הכביש הראשי מתל אביב לדרום שעבר באותה עת במרכז יבנה[1][3].

שטרית שירת בצה"ל כחובש צבאי, ובהמשך שירותו השלים קורס קצינים והוסמך כקצין ארגון רפואה. במלחמת יום הכיפורים שירת כקצין המבצעים של גדוד רפואה אוגדתי בחזית הדרום[4]. הוא סיים את שירותו הצבאי בדרגת רב-סרן, כראש ענף קצינים בחיל הרפואה.

שטרית הוא בעל תואר ראשון במיקרוביולוגיה, תואר שני בביוכימיה ומוסמך במדיניות ציבורית (מדע המדינה) מאוניברסיטת בר-אילן.

שיטרית החל את דרכו כראש מועצת יבנה כחסר אמצעים שהתגורר בבית הוריו[5]. עם השנים צבר רכוש ובדירוג פורבס של הפוליטיקאים העשירים בישראל תופס שטרית את המקום הרביעי עם הון אישי המוערך בכ-57 מיליון שקלים[6].

שטרית נשוי לרות שטרית, אשת עסקים ובעלת משרד פרסום, ולהם בן ובת. בת נוספת שלהם, מירי, נפטרה מסרטן בנעוריה (ב-1993). שטרית הוא גיסו של מאיר כהן, שר הרווחה והשירותים החברתיים לשעבר.

מתגורר עם משפחתו בעיר יבנה.

קריירה פוליטית

לקראת הבחירות לרשויות בסוף 1973, ארגן שיטרית רשימה של צעירים שהתמודדה מטעם הליכוד למועצה המקומית יבנה וזכתה ב-5 מתוך 11 מושבים במועצה המקומית. שיטרית הקים קואליציה בראשותו יחד עם אפרים לוי, ראש המועצה המודח, שהיה לסגנו[7][8]. שיטרית פעל להבאת אוכלוסייה חזקה ליבנה על ידי סגירת המזבלה הסמוכה, טיפול במפגעי ביוב[5] ובניית שכונות של בתים חד משפחתיים[9]. בניית השכונה החדשה עוכבה במשך שנים בידי מינהל מקרקעי ישראל[10], ולבסוף בשנת 1979 הוחל בקידומה כשכונה לאנשי מערכת הביטחון[11].

ב-1986, עם מתן מעמד "עיר" ליבנה, הפך לראש העיר, תפקיד בו החזיק עד לשנת 1987.

במסגרת "הליכוד"

בשנת 1981 נבחר לכנסת מטעם הליכוד וכיהן בה עד 1988 ושוב משנת 1992. בשנת 1988 נבחר לגזבר הסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית וכיהן בתפקיד עד 1992. בשנת 1996 נבחר שטרית ליו"ר הקואליציה וסיעת הליכוד. בתחילת 1999 מונה על ידי ראש הממשלה בנימין נתניהו לשר האוצר במקום יעקב נאמן, וכיהן בתפקיד זה במשך כארבעה חודשים, עד לסיום כהונתה של ממשלת נתניהו.

ב-1999, לאחר שנתניהו הפסיד לאהוד ברק והתפטר מהנהגת המפלגה, התמודד שטרית על ראשות הליכוד מול אריאל שרון ואהוד אולמרט, בחירות שהסתיימו בניצחונו של שרון. בשנת 2001 מונה לשר המשפטים, אף שהעדיף לקבל אז את תפקיד שר החינוך.

בשנת 2003, לאחר הבחירות, מונה לשר במשרד האוצר כאשר בראש המשרד עמד בנימין נתניהו. בתפקיד זה תמך שטרית בהתמדה במדיניותו ובתוכניותיו הכלכליות של נתניהו. בשנת 2004 התפטר מתפקידו ומונה לשר התחבורה במקומו של השר המפוטר, אביגדור ליברמן.

במשך השנתיים שבהן כיהן בתפקיד קידם את תוכנית החומש לכבישי ישראל ופיתוח תשתיות תחבורתיות ביניהם גם של רכבת ישראל וקידום העתקת נמל התעופה אילת אל מחוץ לעיר. בשנת 2005 קיבל את דו"ח ועדת שיינין למלחמה בתאונות הדרכים וביולי 2005 הגיש אותו, יחד עם יו"ר הוועדה, לידי ראש הממשלה שרון, שהבטיח ליישמו. במהלך כהונתו אישר לחברת ישראייר להתחרות בקווים שהיו עד אותו הזמן בלעדיים לאל על, כחלק ממגמת הרחבת ה"שמיים הפתוחים" אשר החל ליישם יחד עם שר התיירות, אברהם הירשזון. כמו כן, הביא להארכת תוקף רישיונות הנהיגה מ-5 ל-10 שנים.

דעותיו ועמדותיו המדיניות של שטרית היו כמעט לכל אורך הקריירה הפוליטית שלו מתונות ונחשבו לחריגות בליכוד. כך, למשל, בספטמבר 1995 נמנע, בניגוד לעמדת הליכוד, מלהצביע נגד הפרוטוקולים הנוספים של הסכמי אוסלו. ב-2003 התעמת עם ראש הממשלה שרון בנושא תוואי גדר ההפרדה והצביע נגד התוואי המרחיב שהציע שרון בתחילה. באותה שנה ואילך תמך בהיענות ליוזמת השלום הערבית בניגוד לעמדת הליכוד[12]. שטרית היה מהתומכים בתוכנית ההתנתקות, תמך בשרון במאבקיו בתוך הליכוד בנושא זה והצביע ב-2005 בעד פינוי רצועת עזה[13]. עם פרישתו של שרון מהליכוד והקמת קדימה על רקע מדיני-ביטחוני, הצטרף שטרית למפלגה זו.

במסגרת "קדימה"

עם הקמתה של מפלגת קדימה, בסוף נובמבר 2005, פרש מהליכוד והצטרף למפלגה החדשה. אחרי התפטרות שרי הליכוד מונה לתפקיד שר החינוך בממשלת המעבר עד לבחירות[14]. הוא מוקם במקום הרביעי ברשימת קדימה ונבחר מטעמה לכנסת ה-17.

עם הקמת הממשלה ה-31, ב-4 במאי 2006, מונה שטרית לתפקיד שר הבינוי והשיכון, בתוספת האחריות על מינהל מקרקעי ישראל והתואר "השר הממונה על הפיקוח על השירותים החשאיים". כשר הבינוי והשיכון הורה להפסיק את התכנון במרכז ישראל כדי לעודד פיזור אוכלוסין. גם לאחר שנטען נגדו שהדבר גרם לעליית מחירי הדיור טען שהוא צדק בהחלטתו. כן ביקש לקדם בנייה להשכרה על ידי חברות בנייה כדי להוריד את מחירי הדיור, אך בעקבות מעברו למשרד הפנים העניין לא קודם[15].

ב-23 באוגוסט 2006 מונה שטרית, בנוסף על תפקידו כשר הבינוי והשיכון, גם כממלא מקום שר המשפטים, לאחר התפטרותו של חיים רמון מתפקידו עקב כתב האישום שהוגש נגדו. עם מינויו לתפקיד, החזיר שטרית את שיטת הסניוריטי למינוי נשיא בית המשפט העליון, וביטל את ההחלטה של חיים רמון להנהיג פרוטוקולים בדיונים של הוועדה לבחירת שופטים[16]. במהלך כהונתו כממלא מקום שר המשפטים, ב-7 בספטמבר החליטה הוועדה לבחירת שופטים פה אחד על אישור מינויה של דורית ביניש לנשיאות בית המשפט העליון, על פי שיטת הסניוריטי. דניאל פרידמן, שהתמנה בראשית 2007 לשר המשפטים במינוי קבוע, ביטל את החלטותיו אלה של שטרית: הנהיג רישום פרוטוקולים בוועדה לבחירת שופטים והביא לבחירת נילי ארד לתפקיד משנה לנשיא בית הדין הארצי לעבודה ב-2009, בניגוד לשיטת הסניוריטי.

ב-4 ביולי 2007 מונה לשר הפנים. כשר הפנים קידם את רעיון המאגר הביומטרי, והגיש את הצעת החוק "חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע, התשס"ט-2008", שאושרה בקריאה ראשונה והועברה לועדת החוקה, חוק ומשפט. אולם, הוועדה לא הספיקה לדון בהצעה לפני פיזור הכנסת ה-17.

באוגוסט 2008, לאחר ההחלטה על ביצוע בחירות לראשות "קדימה", הכריז על התמודדותו לראשות התנועה. בבחירות לראשות התנועה, שנערכו ב-17 בספטמבר, הגיע למקום השלישי, כשזכה ב-8.5% מקולות הבוחרים[17].

בפריימריז של מפלגת קדימה בדצמבר 2008, הגיע שטרית למקום החמישי מבין המתמודדים. בהתאם לכך, מוקם במקום השביעי ברשימת המפלגה לכנסת ה-18[18].

בשנתיים הראשונות לכהונתה של הכנסת ה-18 כיהן כיושב ראש ועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת. לאחר היבחרו, הגיש כהצעת חוק פרטית את חוק המאגר הביומטרי (בנוסח זהה לחוק שאושר בכנסת ה-17 בעודו שר הפנים). על ההצעה הוחל דין רציפות, והוחלט להעבירה לוועדת המדע והטכנולוגיה, ששטרית עמד בראשה. הליך החקיקה והאישור של המאגר נעשה במהירות, ובמהלכו אף גירש שטרית צלם שתיעד את דיוני הוועדה[19], ואיים בתביעת דיבה על עיתונאי שטען בקשרי הון שלטון בהליך קבלת ההחלטות בנוגע למאגר[20]. בינואר 2012 קבעו שופטי בג"ץ, לאחר עתירה של התנועה לזכויות דיגיטליות והאגודה לזכויות האזרח, כי על המדינה לבחון מחדש את נחיצות המאגר, ולערוך חוות דעת על חלופותיו באמצעות גורם בלתי תלוי[21]. ב-3 באוגוסט 2011 סיים את תפקידו כיו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה. נוסף על חברותו בוועדת המדע והטכנולוגיה שימש שטרית בכנסת ה-18 חבר בוועדת החוץ והביטחון ובוועדת-המשנה שלה לענייני מודיעין.

במסגרת "התנועה"

בראשית דצמבר 2012 התפלג ממפלגת קדימה עם שישה ח"כים נוספים, ויחד אתם הצטרף למפלגת "התנועה" בראשותה של ציפי לבני. ברשימתה של המפלגה לבחירות לכנסת ה-19, שובץ במקום החמישי. "התנועה" זכתה לשישה מנדטים וכך נכנס שטרית לכהונה נוספת בכנסת.

בשנת 2014 נמנה עם חמשת המתמודדים בבחירות לנשיאות ישראל. בסיבוב הראשון של הבחירות קיבל 31 קולות, והעפיל לסיבוב השני מול ראובן ריבלין, אך הפסיד לו ברוב של 63 קולות מול 53 קולות.

בשנת 2012 חתם שטרית על הסכם סודי עם עוזרת שהועסקה בביתו ופוטרה, ולפיו שולם לה סכום של 270,000 ש"ח בתמורה לוויתור על כל טענה עתידית כלפיו. שמועות על ההסכם ונסיבותיו הגיעו לאוזני חברי הכנסת ימים מעטים לפני הבחירות לנשיאות ובמהלך הבחירות, ומיד לאחר הבחירות לנשיאות שודר תחקיר ערוץ 10, שגילה כי העוזרת איימה להגיש תביעה על פגיעה בזכויותיה ובכלל זה הטרדה מינית. שטרית הכחיש מכל וכל את הטענות על הטרדה מינית. לא נערכה חקירת משטרה בעניין זה, משום שהעוזרת, שחתמה על הסכם לשמירת סודיות, לא שיתפה פעולה עם המשטרה[22]. בהנחיית היועץ המשפטי לממשלה ביקשה המשטרה מהעוזרת, ביוני 2014, למסור עדות, אך העוזרת לא נענתה לבקשה זו[23]. ביולי 2014 החליט היועץ המשפטי לממשלה לסגור את התיק[24].

בדצמבר 2014, בתקופת ראשית ההכנות לבחירות 2015, הודיע על כוונתו לפרוש מהחיים הפוליטיים. לקראת הבחירות לרשויות המקומיות ב-2018 הודיע על התמודדות על ראשות העיר יבנה במסגרת רשימה עצמאית בראשותו[25].

התמודדות חוזרת על ראשות העיר יבנה

בתחילת יולי 2018, לקראת הבחירות לראש העיר אשר התקיימו ב-30 באוקטובר באותה שנה, הודיע שטרית על חזרתו לפוליטיקה ועל התמודדות לראשות העיר יבנה[26]. בבחירות שנערכו באוקטובר 2018 קיבל שטרית 4562 קולות (20.37%) לעומת ראש העיר המכהן צבי גוב-ארי שזכה ל-58.38% מהקולות. רשימתו של שטרית "מקומי יבנה" זכתה בשני מנדטים במועצה.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 סרטונים "חיידק פוליטי" עם מאיר שטרית, ראיון באתר יוטיוב, מראיינת נחמה דואק, 19 בנובמבר 2013, דקות בסרטון: 24:00 עד 25:40
  2. ^ אהרון פריאל, "המרד השקט" של צעירי-יבנה, מעריב, 29 ביולי 1968
  3. ^ הפגינו וחסמו כביש ראשי על הזנחת הפיתוח ביבנה, מעריב, 28 בינואר 1969
  4. ^ יעקב בר-און, "מה יצא משחרור המחבלים, כשאין ביטחון שהמשא ומתן יוליך לשלום?", סופהשבוע, 18 באוגוסט 2013
  5. ^ 5.0 5.1 אהרן פריאל, לראש מועצת יבנה אין דירה משלו, מעריב, 1 ביולי 1974; המשך
  6. ^ הפוליטיקאים העשירים בישראל לשנת 2013, באתר פורבס.
  7. ^ אהרן פריאל, סרן (מיל.) שיטרית כבש את יבנה, מעריב, 3 במרץ 1974
  8. ^ נורית ברצקי, למועצת יבנה יש ראש מועצה צעיר יותר, מעריב, 8 במרץ 1974
  9. ^ ביבנה בטלים הווזווזים בשישים, דבר, 7 ביוני 1974
  10. ^ דני צדקוני, קפיצת דרך ביבנה, דבר, 30 בינואר 1978; המשך
  11. ^ צה"ל יקים ביבנה 500 בתים דו משפחתיים, דבר, 11 ביוני 1979
  12. ^ ח"כ מאיר שטרית על יוזמת השלום הערבית
  13. ^ דברי הכנסת, 3 בנובמבר 2004
  14. ^ אילאיל שחר, הממשלה אישרה מינוי השרים, באתר nrg‏, 18 בינואר 2006
  15. ^ שלומית צור, ‏האיש שתכנן לעצור את הבנייה באזור המרכז לא מתחרט לרגע, באתר גלובס, 22 במרץ 2015
  16. ^ יובל יועז, ביניש תמונה לנשיאת ביהמ"ש העליון ב-7 בספט'; שטרית החל לבטל החלטות רמון, באתר הארץ, 24 באוגוסט 2006
  17. ^ לבני ניצחה ב-431 קולות; מופז התקשר לברך, באתר ynet, 18 בספטמבר 2008
  18. ^ המקום הראשון ברשימה היה משוריין ליושבת הראש, ציפי לבני, והשני לשאול מופז.
  19. ^ אהוד קינן, ח"כ שטרית גירש צלם שתיעד דיוני חוק הביומטרי, באתר ynet, 7 ביולי 2009
  20. ^ הפוסט על המאגר הביומטרי (של גל מור) הוסר עקב איום בתביעה מצד רותי שטרית – מי יעמוד לצד הבלוגרים?, בלוג של טל גלילי, 26 ביולי 2009
  21. ^ תומר זרחין, שופטי בג"ץ: יש לבדוק את נחיצות המאגר הביומטרי, באתר הארץ, 23 ביולי 2012
  22. ^ ברוך קרא, דורון הרמן, חשיפה: העוזרת של מאיר שטרית טענה כי הטריד אותה מינית, באתר של "רשת 13", 11 ביוני 2014 (במקור, מאתר "nana10")
    יניב קובוביץ', הסכם החשאיות של ח"כ שטרית: עוזרת הבית טענה שהטריד אותה מינית, באתר הארץ, 11 ביוני 2014
  23. ^ יניב קובוביץ, עוזרת הבית לשעבר סירבה שוב להעיד נגד מאיר שטרית, באתר הארץ, 24 ביוני 2014
  24. ^ היועמ"ש הורה על סיום הבדיקה בעניין ח"כ מאיר שטרית, באתר גלובס, 15 ביולי 2014
  25. ^ גיא עזרא, ‏בגיל 69: השר לשעבר מאיר שטרית חוזר לפוליטיקה, באתר "סרוגים", 4 ביולי 2018
  26. ^ אלכסנדרה לוקש ואטילה שומפלבי, השר לשעבר רץ לראשות העיר יבנה: "העיר תקועה, צריך לנער אותה", באתר ynet, 8 ביולי 2018
  27. ^ השיחה עם שטרית התקיימה במסגרת תוכנית "שיחת נפש", ששודרה במקור בHOT בידור ובטלוויזיה החינוכית ומובאת בספר בעריכה מינימלית בשפת הדיבור של המשוחחים
10 באוקטובר

10 באוקטובר הוא היום ה-283 בשנה (284 בשנה מעוברת), בשבוע ה-42 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 82 ימים.

אסון רבדים

אסון רבדים הוא השם הנפוץ לתאונת רכבת מהגדולות שאירעו במדינת ישראל. ב-21 ביוני 2005 סמוך לקיבוץ רבדים שבשפלה התנגשה רכבת בקו תל אביב-באר שבע במשאית שהובילה עפר וחצתה את מסילת הדרום על דרך לא סלולה. בתאונה נהרגו שבעה בני אדם, בהם נהג המשאית ונהג הרכבת ונפצעו 198 נוסעים. שניים מקרונות הרכבת ירדו מהפסים ונגרם נזק למסילה.

בעקבות התאונה הורה שר התחבורה דאז, מאיר שטרית, על הקמת ועדת חקירה לבדיקת נסיבות האירוע. רכבת ישראל הורשעה בבית המשפט בגרימת מוות ברשלנות.

בחירות 2014 לנשיאות ישראל

הבחירות השש־עשרה לנשיאות ישראל נערכו ב-10 ביוני 2014, י"ב בסיוון ה'תשע"ד, ובהן בחרה הכנסת את ראובן ריבלין לנשיא העשירי של מדינת ישראל.

הכנסת התשע עשרה

הכנסת התשע עשרה, שהרכבה נקבע בבחירות לכנסת שהתקיימו ב-22 בינואר 2013, הושבעה ב-5 בפברואר באותה שנה. ב-8 בדצמבר 2014 החליטה הכנסת על התפזרותה ועל בחירות לכנסת העשרים שהתקיימו ב-17 במרץ 2015. בסך הכל כיהנה הכנסת התשע עשרה שנתיים, חודש ו-26 ימים.

הליכוד

הליכוד (ובשמה המלא: הליכוד – תנועה לאומית ליברלית) היא מפלגה ציונית ליברלית קפיטליסטית בימין המפה הפוליטית בישראל. היא קמה בשנת 1973 כברית מפלגות, שהתאחדו למפלגה יחידה בשנת 1988. התנועה מחזיקה כיום בשלטון וכן החזיקה בשלטון בישראל במשך רוב התקופה מאז שנת 1977 ועד ימינו.

התנועה

התנועה היא מפלגת מרכז-שמאל ישראלית. יושבת ראש המפלגה היא ציפי לבני.

בראשיתה, התפלגה כסיעה מקדימה בשלהי הכנסת השמונה עשרה, והתמודדה בבחירות לכנסת התשע עשרה באמצעות מפלגת המדף חץ וברשימה משותפת עם התנועה הירוקה. לאחר זכייתה ב-6 מושבים, נרשמה אצל רשם המפלגות. בבחירות לכנסת העשרים התמודדה המפלגה ברשימה משותפת עם מפלגת העבודה ומפלגת התנועה הירוקה במסגרת "המחנה הציוני".

ב-18 בפברואר 2019, הודיעה לבני כי היא והתנועה לא תתמודדנה בבחירות לכנסת העשרים ואחת, זאת לאחר שסקרים ניבאו כי המפלגה לא תעבור את אחוז החסימה.

זאב בוים

זאב דוד (זאביק) בוים (30 באפריל 1943 - 18 במרץ 2011) היה חבר כנסת ושר בממשלות ישראל.

ממשלת ישראל השלושים

ממשלת ישראל השלושים, נקראה גם ממשלת שרון השנייה, הייתה ממשלה בראשותו של אריאל שרון, שהוקמה לאחר הבחירות לכנסת ה-16 ואושרה בכנסת ב-28 בפברואר 2003. הממשלה ה-30 כיהנה עד לכינונה של הממשלה ה-31 ב-4 במאי 2006 לאחר הבחירות לכנסת ה-17, כאשר ראש הממשלה שרון היה בנבצרות מתפקידו עקב בעיה רפואית בה לקה ואת מקומו מילא השר אהוד אולמרט.

ממשלת ישראל השלושים ואחת

ממשלת ישראל השלושים ואחת בראשות אהוד אולמרט הייתה ממשלה שהורכבה לאחר הבחירות לכנסת ה-17 וכיהנה מן ה-4 במאי 2006 ועד ה-31 במרץ 2009.

משרד האוצר

משרד האוצר הוא המשרד הממשלתי האחראי על קביעת המדיניות הכלכלית של ממשלת ישראל, ויסות הפעילות הכלכלית והעסקית במשק, קביעת תקציב המדינה השנתי לפעילות הממשלה וחלוקתו למשרדי הממשלה השונים.

משרד הבינוי והשיכון

משרד הבינוי והשיכון הוא המשרד האחראי על תחום הבנייה והדיור בישראל, כמו גם על יצירת תנאים שיאפשרו למשקי הבית בה אפשרות סבירה לדיור. בין השאר, המשרד מעודד הגברת הבנייה למגורים, אכיפת תקני בנייה, שיקום שכונות ותיקות והתחדשות עירונית.

משרד החינוך

משרד החינוך הוא אחד ממשרדי הממשלה בישראל.

המשרד אחראי על מערכת החינוך בישראל, כלומר גנים, בתי ספר, השכלה גבוהה וחינוך בלתי פורמלי. שר החינוך הנוכחי הוא הרב רפי פרץ.

בעבר היה משרד החינוך אמון גם על כלל הפעילות התרבותית בישראל כגון: קולנוע, תיאטרון, מוזיקה וכן על ענפי הספורט והעיסוק הספורטיבי בישראל. בתחום זה נכללו בין השאר תמיכה בספורטאים ישראלים וארגון השתתפות ישראלית באירועי ספורט בינלאומיים כדוגמת האולימפיאדה. האחריות על תחומי התרבות והספורט הועברה למשרד התרבות והספורט.

משרד המשפטים

משרד המשפטים הוא המשרד הממשלתי האמון על עשיית צדק ושירות הציבור בתחומי המשפט של מדינת ישראל.

המשרד אמון על שורה ארוכה של נושאים ותחומי פעילות משפטיים ומקצועיים שונים, ובין תפקידיו העיקריים:

ארגון מערכות בתי המשפט, בתי הדין וההוצאה לפועל

הכנת נוסח החקיקה הממשלתית, ליווי החקיקה הפרטית ופרסום הרשומות

ייעוץ משפטי לממשלה ולמשרדיה

אכיפת החוק הפלילי באמצעות מערכת התביעה הכללית

ייצוג המדינה בפני ערכאות שיפוטיות ומעיין שיפוטיות

ביצוע חוקים ששר המשפטים ממונה על ביצועם, ובכלל זה מתן שירותים משפטיים ואסדרה בתחומים משפטיים ומקצועיים מגווניםבמשרד המשפטים נכללים, בין היתר, היחידות והמערכים הבאים: הייעוץ המשפטי לממשלה ומחלקת ייעוץ וחקיקה, פרקליטות המדינה, האגף לסיוע משפטי אזרחי, הסנגוריה הציבורית, אגף האפוטרופוס הכללי והכונס הרשמי, האגף לרישום והסדר מקרקעין, אגף שומת מקרקעין, נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, הרשות לאיסור הלבנת הון ומימון טרור, הרשות למשפט טכנולוגיה ומידע, רשות הפטנטים, רשות התאגידים, נציבות תלונות הציבור על שופטים, בתי הדין השרעיים, בתי הדין הדתיים הדרוזיים, מחלקת החנינות, מערכת 'רשומות', בתי הדין לביקורת משמורת, מינהל הוועדה הציבורית לקביעת ייעודם של עיזבונות לטובת המדינה, היחידה לענייני העדות הנוצריות, המרות דת וברית הזוגיות, היחידה הממשלתית לחופש המידע, יחידת תיאום המאבק בסחר בבני אדם, יחידת הממונה על העזרה המשפטית מול המועצה הפלסטינית וכן יחידות מטה הנהלת המשרד.

המשרד אמון על אסדרה ורישוי מקצועות בתחומים משפטיים ומקצועיים שונים ובהם רואי חשבון מועצת רואי החשבון, מתווכים במקרקעין רשם המתווכים, מועצת שמאי מקרקעין, המחלקה לרישוי חוקרים פרטיים ושירותי שמירה, נוטריונים, עורכי פטנטים וטוענים שרעיים.

שר המשפטים אחראי על-פי חוק על מינהל בתי המשפט באמצעות הנהלת בתי המשפט, על מינהל בתי הדין הרבניים באמצעות הנהלת בתי הדין הרבניים, וכן על רשות האכיפה והגביה הפועלת כיחידת סמך במסגרתה פועלת מערכת ההוצאה לפועל והמרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות.

במסגרת תפקידו שר המשפטים מכהן גם כיו"ר ועדת השרים לענייני חקיקה וכחבר הקבינט המדיני ביטחוני.

מטה המשרד שוכן בקריית הממשלה המזרחית, ברחוב צלאח א-דין 29. ב-2020 הוא צפוי לעבור לבניין חדש בקריית הלאום.

משרד הפנים

במדינת ישראל, משרד הפנים הוא משרד ממשלתי האחראי על השלטון המקומי ועל נושא התכנון והבנייה בישראל. כמו כן אחראי המשרד על רישוי עסקים, חופי הרחצה, החלת שעון הקיץ ועוד. בשנת 2008 הוקמה בהתאם להחלטת הממשלה, רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול אשר באחריותה נמצא כל נושא המעמד האישי בישראל הכולל: תעודות זהות, דרכונים, אשרות כניסה ושהייה בארץ (ויזה).

תפקיד שר הפנים היה תמיד אחד התפקידים הנחשקים בממשלות ישראל, בשל סמכויותיו הרבות, כגון קביעת מדיניות הדיור והתכנון, הגירה ותקציבי השלטון המקומי.

משרד התרבות והספורט

משרד התרבות והספורט הוא משרד ממשלתי בישראל.

במשך שנים רבות טופלו בממשלות ישראל נושאי התרבות והספורט במסגרת משרד החינוך והתרבות. במסגרת הממשלה ה-25 הועברו תחומי התרבות והספורט למשרד המדע והטכנולוגיה, ששמו שונה למשרד המדע והאמנויות. לאחר הקמת ממשלת ישראל העשרים ושבע המשרד פורק ותחומי פעילותו פוזרו בין משרדי הממשלה השונים. בממשלה ה-28, שבראשות אהוד ברק, עברו נושאים אלה למשרד המדע והטכנולוגיה, ששינה את שמו ל"משרד המדע, התרבות והספורט". בממשלה ה-32, שבראשותו של בנימין נתניהו, פוצלו נושאי התרבות והספורט למשרד חדש, בשם משרד התרבות והספורט. בשנת 2016 הועברה לשכת השרה לירושלים. מטה המשרד שוכן ברחוב המסגר 14, תל אביב-יפו.

בראש משרד התרבות והספורט עומדת השרה מירי רגב.

תפקידי המשרד הם:

אחריות על כלל הפעילות התרבותית בישראל, באמצעות מינהל התרבות. בין היתר מדובר על קולנוע, תיאטרון, מוזיקה, מחול ואמנויות נוספות.

אחריות על ענפי הספורט והעיסוק הספורטיבי בישראל, באמצעות מינהל הספורט. בתחום זה נכללים בין השאר תמיכה בספורטאים ישראלים וארגון השתתפות ישראלית באירועי ספורט בינלאומיים כדוגמת האולימפיאדה.

נהוראי מאיר שטרית

נהוראי מ' שטרית (נולד בשנת 1943) הוא סופר, משורר, מתרגם, חוקר מקרא וחוקר ספרות ישראלי. מתרגם יצירות ספרותיות מצרפתית לעברית ומערבית לעברית.

קדימה (מפלגה)

קדימה (או בשמה הראשון אחריות לאומית) הייתה מפלגה ישראלית שהוקמה בנובמבר 2005 על ידי אריאל שרון, לאחר פרישתו ממפלגת הליכוד על רקע תוכנית ההתנתקות מרצועת עזה וסיימה את תפקידה הפוליטי בכנסת במרץ 2015, כאשר יו"ר המפלגה, שאול מופז, החליט לא להשתתף בבחירות ובפועל לחסל את המפלגה; בעת הקמת המפלגה הצטרפו אל שרון שליש מחברי הכנסת של הליכוד. שמעון פרס, חיים רמון ודליה איציק ממפלגת העבודה ומיכאל נודלמן מהאיחוד הלאומי הודיעו על תמיכתם במפלגה אך לא יכלו להצטרף לסיעה בכנסת מסיבות חוקיות.

בבחירות 2006 זכתה קדימה, הפעם בהנהגת אהוד אולמרט, להישג חסר תקדים והייתה למפלגה הגדולה ביותר, ולראשונה, המפלגה הגדולה ביותר בכנסת לא הייתה מפלגת הליכוד או מפלגת העבודה. בבחירות 2009 שוב זכתה קדימה, בראשות ציפי לבני, במספר הקולות הרב ביותר, אך נשארה באופוזיציה בשל חוסר תמיכה של רוב חברי הכנסת.

מ-28 במרץ 2012 עד שנת 2015 יושב ראש המפלגה היה חבר הכנסת שאול מופז. ב-8 במאי 2012 נכנסה קדימה לממשלה ה-32, אך פרשה ממנה כחודשיים מאוחר יותר, ב-17 ביולי, לאחר שלא הגיעה להסכמה על חלופה לחוק טל. ב-3 בדצמבר התפלגו שבעה חברי כנסת מהסיעה והקימו את סיעת התנועה. לבסוף, בבחירות 2013 צנח מספר מושביה של קדימה ל-2 בלבד (בהשוואה ל-28 בכנסת היוצאת). בשנת 2015 אכרם חסון היה מנהיג המפלגה ליומיים לקראת הבחירות לכנסת, אך לבסוף המפלגה לא הגישה רשימת מועמדים לבחירות לכנסת.

המפלגה חייבת סך של 18 מיליון ש"ח למדינת ישראל עקב חריגה מתקציב הבחירות.

רק בישראל

רק בישראל היא תוכנית טלוויזיה סאטירית ששודרה במסגרת שידורי קשת בערוץ 2, בשנים 1998–2003, כולל שנת הפסקה, ועונת ספיישל בשנת 2007. התוכנית זכתה להצלחה גדולה.

תנועת החרות

תנועת החֵרוּת (ובקיצור חֵרוּת) הייתה מפלגת ימין, שפעלה בישראל מתחילת ימי המדינה, ואשר נוסדה על ידי יוצאי הארגון הצבאי הלאומי בראשות מנחם בגין. ארבעה רעיונות מרכזיים של תנועת החרות תומצתו לכדי: "לשלמות המולדת, לקיבוץ גלויות, לצדק סוציאלי, לחרות האדם".

מאיר שיטרית - תבניות ניווט
שרי האוצר בממשלות ישראל
אליעזר קפלןלוי אשכולפנחס ספירזאב שרףיהושע רבינוביץשמחה ארליךיגאל הורביץיורם ארידוריגאל כהן-אורגדיצחק מודעימשה נסיםשמעון פרסיצחק שמיראברהם בייגה שוחטדן מרידורבנימין נתניהויעקב נאמן • מאיר שטרית • סילבן שלוםאהוד אולמרטאברהם הירשזוןרוני בר-אוןיובל שטייניץיאיר לפידמשה כחלון סמל מדינת ישראל
שרי הבינוי בממשלות ישראל
גיורא יוספטליוסף אלמוגילוי אשכולמרדכי בנטובזאב שרףיהושע רבינוביץאברהם עופרשלמה רוזןגדעון פתדוד לויאריאל שרוןבנימין בן אליעזרבנימין נתניהויצחק לוינתן שרנסקיאפי איתםציפי לבנייצחק הרצוגזאב בוים • מאיר שטרית • אריאל אטיאסאורי אריאליואב גלנטיפעת שאשא-ביטון סמל מדינת ישראל
שרי החינוך בממשלות ישראל
זלמן שזרדוד רמזדוד בן-גוריוןבן-ציון דינורזלמן ארןאבא אבןיגאל אלוןאהרן ידליןזבולון המריצחק נבוןיצחק שמירזבולון המרשולמית אלונייצחק רביןאמנון רובינשטייןיצחק לוייוסי שרידאהוד ברקלימור לבנת • מאיר שטרית • יולי תמירגדעון סערשי פירוןבנימין נתניהונפתלי בנטבנימין נתניהורפי פרץ סמל מדינת ישראל
שרי המשפטים בממשלת ישראל
פנחס רוזןדב יוסףחיים כהןיעקב שמשון שפיראחיים יוסף צדוקמנחם בגיןשמואל תמירמשה נסיםיצחק מודעיאברהם שרירדן מרידורדוד ליבאייעקב נאמןבנימין נתניהוצחי הנגבייוסי ביילין • מאיר שטרית • יוסף לפידציפי לבניחיים רמוןדניאל פרידמןאיילת שקדאמיר אוחנה סמל מדינת ישראל
שרי הפנים בממשלות ישראל
יצחק גרינבויםחיים משה שפיראישראל רוקחישראל בר-יהודהגולדה מאיריוסף בורגשלמה הללשמעון פרסיצחק חיים פרץיצחק שמיראריה דרעייצחק רביןעוזי ברעםדוד ליבאיאהוד ברקחיים רמוןאליהו סויסהנתן שרנסקיאלי ישיאריאל שרוןאברהם פורזאופיר פינס-פזרוני בר-און • מאיר שטרית • גדעון סערגלעד ארדןסילבן שלוםאריה דרעי סמל מדינת ישראל
שרי התחבורה בממשלות ישראל
דוד רמזדב יוסףדוד צבי פנקסדוד בן-גוריוןיוסף סרליןיוסף ספירזלמן ארןמשה כרמליצחק בן-אהרןישראל בר-יהודהעזר ויצמןשמעון פרסאהרן יריבגד יעקבימנחם בגיןמאיר עמיתחיים לנדאוחיים קורפומשה קצבישראל קיסריצחק לוישאול יהלוםיצחק מרדכיאמנון ליפקין-שחקאפרים סנהאריאל שרוןצחי הנגביאביגדור ליברמן • מאיר שטרית • שאול מופזישראל כ"ץבצלאל סמוטריץ' סמל מדינת ישראל
יושבי ראש ועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת
דליה איציקמיכאל נודלמןענת מאורלאה נסמלי פולישוק-בלוךזבולון אורלבבנימין אלון • מאיר שטרית • רונית תירושמשה גפניאורי מקלב

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.