מאיר פעיל

מאיר (מאיר'קה) פָּעִיל (פִּילַבסקי) (19 ביוני 1926 - 15 בספטמבר 2015) היה אלוף-משנה בצה"ל, היסטוריון צבאי, חבר הכנסת ופעיל שמאל ישראלי.

מאיר פעיל
PikiWiki Israel 28630 Art of Israel (cropped)
סיעה מוקד, מחנה של"י
חבר הכנסת
21 בינואר 197419 במאי 1980
(6 שנים ו-17 שבועות)
כנסות 8 - 9
שירות צבאי
השתייכות Palmach.jpg  פלמ"ח
Badge of the Israel Defense Forces.new.svg  צבא הגנה לישראל
תקופת שירות 19431948 (פלמ"ח)
1948–1971 (צה"ל)
דרגה אלוף-משנה  אלוף-משנה
מלחמות וקרבות
מלחמת העצמאות  מלחמת העצמאות
מבצע קדש  מבצע קדש
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
תפקידים בולטים
  • מנהיג תנועות מוקד ושל"י
  • פעילות בוועדות הכנסת השונות

ביוגרפיה

פעיל נולד בקיץ 1926 בירושלים, בנם של נחום וברכה פילַבסקי. אביו היה פועל בחברת אשלג ארץ-ישראלית בים המלח, השתייך מפלגתית לפועלי ציון שמאל והיה ביקורתי כלפי תפקידה של ההסתדרות הכללית.

מאיר פעיל התחנך בגן הילדים של חסיה סוקניק, המשיך ללימודים בבית הספר תחכמוני בעיר ולאחר מכן בבית החינוך לילדי עובדים בחולון, ואת לימודיו התיכוניים עשה בגימנסיה הריאלית בלפור בתל אביב. משנת 1937 היה חבר תנועת הנוער העובד ופעיל ביחידת הקשר של ההגנה.

כלוחם

הפלמ"ח ומלחמת העצמאות

בחודש יולי 1943, לאחר שסיים את לימודיו, התגייס לפלמ"ח ושובץ בפלוגה ד'. בשנים 1943–1948 שירת בפלמ"ח. הוא עבר קורסי פיקוד ושימש בין היתר כמפקד כיתה, מפקד מחלקה ומפקד מחלקת סיירים, מדריך בקורס מפקדי מחלקות של "ההגנה" (1946) וסגן מפקד קורס מפקדי כיתות של הפלמ"ח (1947). הוא השתתף בהברחת עולים מלבנון וסוריה, בהתקפה על משטרת הר כנען, בסזון נגד האצ"ל בירושלים, בליל הגשרים בפיצוץ גשר בנות יעקב ועוד.

במלחמת העצמאות היה מפקד יחידה מטעם הש"י בירושלים שפעלה נגד הארגונים הפורשים (האצ"ל והלח"י), ולאחר מכן סגן מפקד גדוד בחטיבת הנגב ולבסוף קצין אגף המטה של החטיבה. לחם בשכונת ממילא בירושלים, בקרב על משטרת עיראק סואידן, בכיבוש באר שבע, במבצע חורב לסילוק המצרים מהנגב, מבצע לוט לפריצת הסגר על סדום מידי ירדן, במבצע עובדה לכיבוש הנגב הדרומי ואילת ועוד.

לטענתו, הקוד הפנימי העמוק ביותר של הפלמ"ח הוא החברות והיחס האישי בין הלוחמים. עוד טען, כי לוחמי הפלמ"ח היו חדורי אהבת ארץ ישראל יחד עם הכרה בכך שחייבים למצוא דרך חיים משותפת ומכובדת עם הערבים, על פי עקרון השוויוניות והחלוקה[1]. פעיל היה ממייסדי עמותת "דור פלמ"ח" ואגודת "אהלי פלמח" להנצחת הארגון ולוחמיו.

בצה"ל

ב-1948, לאחר פירוק הפלמ"ח, המשיך לשירות קבע בצה"ל. תחילה הדריך בקורס מפקדים ושימש כקצין באגף המבצעים. במבצע קדש היה מפקד גדוד 51 של חטיבת גולני ולחם בקרב רפיח. שאר תפקידיו לאחר המבצע: מדריך בבית הספר לפיקוד ומטה, מפקד חטיבה 11, מפקד בית הספר לקצינים, ראש מחלקת תורת הלחימה במטכ"ל ועוזר מפקד אוגדת השריון, ישראל טל, במלחמת ששת הימים. פרש מצה"ל בשנת 1971 בדרגת אלוף-משנה. תבע מאנשי הפיקוד גישה אנושית וחברית לפקודיהם.

כפעיל פוליטי

ב-1973 ייסד פעיל את "תנועת תכלת-אדום", תנועת שמאל שדגלה בנסיגה מוחלטת משטחי יהודה, שומרון ועזה ובהקמת מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל. הוא נמנה עם הראשונים שקראו להקמת מדינה פלסטינית. התנועה התאחדה עם מק"י וכוחות שמאל נוספים למפלגת מוקד, שקיבלה בבחירות לכנסת השמינית (1973) רק מנדט אחד. פעיל נבחר לכנסת. לאחר פירוק "מוקד" ייסדו פעיל וחבריה הלא-קומוניסטים של התנועה את מחנה של"י. המפלגה זכתה לשני מנדטים בבחירות לכנסת התשיעית (1977) ופעיל נבחר לכנסת בשנית. היה חבר בוועדת החינוך וועדת הקליטה, והיה מהבולטים בחברי הכנסת של השמאל. קרא פעמים רבות למשא ומתן עם הפלסטינים ולמוכנות לנסיגה מהשטחים. היה ממייסדי המועצה הישראלית לשלום ישראלי-פלסטיני. במאי 1980 אולץ לפרוש מהכנסת לטובת איש "הפנתרים השחורים" סעדיה מרציאנו בהתאם להסכם הרוטציה שנחתם בסיעתו[2].

פעיל תמך בעיקרון שהאוכלוסייה הערבית נפגעה במלחמת תש"ח. עם זאת טען כי בעיית הפליטים הפלסטינים לא נבעה רק מכך שצה"ל גירש אותם: חלקם גורשו וחלקם ברחו תוך כדי המלחמה כשהיא נטתה לרעתם, וכי היו גם יהודים שגורשו או פונו.

נמנה עם הטוענים שהעלון שכתב אבא קובנר על הקרב על ניצנים, בו תקף בחריפות את כניעת חברי קיבוץ ניצנים, היה הכרחי כדי למנוע בריחת חיילים. טען שהיה בדיר יאסין מיד לאחר הטבח שהתבצע שם, ראה את תוצאותיו ובמשך שנים תבע את התנצלות אנשי האצ"ל והלח"י שביצעו זאת. אורי מילשטיין, אליעזר טאובר ואריה יצחקי טענו כי פעיל הוא אחד מגורמי ההפצה העיקריים של סיפור הטבח, שלא היה לטענתם, והיקפו הגדול (פעיל טען[3] שנהרגו 254 ערבים, בדומה למספר שטען בתחילה האצ"ל[4], וכי חלק מההרוגים נקשרו קודם). מילשטיין אף טען כי פעיל כלל לא היה במקום ובדה את הדברים מלבו[5] וכן טוען גם טאובר[6], אף על פי שמצוי העתק של דו"ח אותו כתב פעיל למפקד ירושלים ובו פירט על תוצאות הטבח שראה[7] (הדו"ח המקורי, לטענת פעיל, אבד).

פעיל היה איש שמאל ציוני שהצדיק את פעולות צה"ל עד מלחמת ששת הימים, כולל מלחמה זו, וטען לרצון ישראל בשלום, שלא התקיים בזמנו בצד הפלסטיני. מאז מלחמת ששת הימים, אשר אחת מתוצאותיה היו השינוי הדמוגרפי עם קבלת מעל מיליון תושבים פלסטינים תחת שלטון ישראל, לא קיבל את "הסיפוח האיטי דה-פקטו" של השטחים הכבושים ובניית התנחלויות דוגמת כפר עציון.

כהיסטוריון

Grave of Meir Pa'il
קברו של מאיר פעיל, בבית הקברות מנוחה נכונה כפר סבא

פעיל למד היסטוריה כללית ולימודי המזרח התיכון באוניברסיטת תל אביב. בשנת תש"ל (1970) סיים לימודי תואר שני, עם עבודת גמר שכותרתה "התפתחות הפיקוד העליון של ארגון ההגנה: מ-1920 ועד הקמת צה"ל במאי–יוני 1948", ובשנת תשל"ג קיבל תואר דוקטור בהיסטוריה צבאית, כללית ומזרח-תיכונית; כותרת הדיסרטציה: "‫התפתחות המבנה ומערכת הפיקוד של ארגון ההגנה בין 1945–1948, מארגון מיליציוני וטריטוריאלי לארגון צבאי ארצי ונייד, המכין עצמו לקראת מאבקים מזוינים זעירים וסדירים בהיקף כלל ארצי". ב-1974 זכה בפרס יצחק שדה לספרות צבאית. בתש"מ-1979 ראתה עבודתו אור כספר בהוצאת זמורה, ביתן, מודן בשם "מן ה"הגנה" לצבא הגנה". במהלך לימודיו לתארים מתקדמים לימד באוניברסיטת תל אביב, אולם לאחר סיום לימודיו נדחתה בקשתו להצטרף לסגל האוניברסיטה[8].

נמנה עם צוות העורכים והיועצים המדעיים של האנציקלופדיה "בריטניקה לנוער". שימש רכז אקדמי בעמותה לחקר כוח המגן העברי ע"ש ישראל גלילי.

בשנותיו האחרונות סבל ממחלת אלצהיימר. פעיל נפטר בשנתו בבית החולים איכילוב ונקבר בבית העלמין האזרחי מנוחה נכונה כפר סבא. הותיר אחריו את רעייתו חסידה, סופרת ילדים, שני בנים, שתי בנות ואחד עשר נכדים. אחיו הצעיר היה עודד פילבסקי.

ספריו

  • מן ה"הגנה" לצבא הגנה,‫ תל אביב: זמורה, ביתן, מודן, תש"מ 1979.
  • מעבדות שחורה לחרות טרגית: מרד העבדים השחורים בהאיטי בהנהגת טוסיין לוברטיר, 1789–1804 (עריכה: ליאורה שגב),‫ תל אביב: פפירוס, תשמ"ב 1981.
  • מנחם ברינקר, מאיר פעיל, עדי צמח, עיונים בתרבות הפוליטית בישראל, ירושלים: הבמה לביקורת החברה והתרבות בישראל על שם צביקה דויטש, 1985.
  • התפתחות כוח המגן העברי 1907–1948,‫ תל אביב: משרד הביטחון (ספרית אוניברסיטה משודרת), תשמ"ז 1987.
  • עצמאות: תש"ח–תש"ט, תל אביב: משרד הביטחון - ההוצאה לאור (ספרית אוניברסיטה משודרת), תש"ן 1990.
  • מאיר פעיל, עזריאל רונן, קרע בתש"ח, רמת אפעל: מרכז ישראל גלילי, 1991.
  • מאיר פעיל [ואחרים], טוהר הנשק: שיח מפקדים, משפטנים ומחנכים,‫ רמת אפעל: יד טבנקין (סמינר סוגיות בביטחון ישראל), 1991. (חוברת)
  • פלמ"ח: הכוח המגויס של ה"הגנה", תל אביב: משרד הביטחון - ההוצאה לאור (ספרית אוניברסיטה משודרת), תשנ"ה 1995.
  • אברהם זהר, מאיר פעיל, הפלמ"ח הימי (פלי"ם), תל אביב: משרד הביטחון - ההוצאה לאור; רמת אפעל: העמותה לחקר כוח המגן על שם ישראל גלילי, תשס"א 2001.
  • המפקד: מנהיגות צבאית בדרכי נועם, בני ברק: הקיבוץ המאוחד, 2003. (מבוסס "גם על ניסיונו האישי של המחבר".)
  • מאיר פעיל ופנחס יורמן, מבחן התנועה הציונית – 1931–1948: מרות ההנהגה המדינית מול הפורשים, תל אביב: צ’ריקובר מוציאים לאור, תשס"ג. ("מחקר היסטורי המגולל את תולדות העימות בין התנועה הציונית והיישוב העברי המאורגן לבין ארגוני הפורשים – אצ"ל ולח"י.")
  • מאיר פעיל, אברהם זהר, עזריאל רונן, פלמ"ח: פלוגות המחץ בהגנה ובצה"ל 1941–1949; עורך: אריה אידן, תל אביב: משרד הביטחון - ההוצאה לאור, תשס"ח 2008.
  • עופר פעיל (איסוף ועריכה), מאירק'ה: מאיר פעיל, מפקד, מחנך, היסטוריון ופוליטיקאי - פרקי חיים ומאמרים - הוצאת צפרא, 2015[2]

קישורים חיצוניים

מכתביו:

הערות שוליים

  1. ^ ורד לוי-ברזילי, לפקודה תמיד אנחנו, באתר הארץ, 6 בנובמבר 2001.
  2. ^ 2.0 2.1 יחיעם ויץמהפלמ"ח לשמאל הרדיקלי: צמתים בחיי מאיר פעיל, באתר הארץ, 12 במרץ 2015
  3. ^ מאיר פעיל, "האמת החצויה של דיר-יאסין", "ידיעות אחרונות", 20 באפריל 1972
  4. ^ דיר-יאסין - הטבח שלא היה
  5. ^ URI Milstein + Tantura, www.ee.bgu.ac.il
  6. ^ דיר יאסין: סוף המיתוס, כנרת, זמורה-ביתן מוציאים לאור, 2017, עמ' 204-212
  7. ^ ראו עוד פרשת דיר יאסין#התייחסויות לתוצאות הקרב
  8. ^ ההחלטה שלא להעסיק את מאיר פעיל - לא בשל דעותיו, דבר, 23 במרץ 1973
    דורון רוזנבלום, פעיל, סוציאליסט ומזועזע, דבר, 30 במרץ 1973; המשך
15 בספטמבר

15 בספטמבר הוא היום ה-258 בשנה (259 בשנה מעוברת), בשבוע ה-37 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה נשארו עוד 107 ימים.

1926

שנת 1926 היא השנה ה-26 במאה ה-20. זוהי שנה רגילה, שאורכה 365 ימים. 1 בינואר 1926 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-13 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

19 ביוני

19 ביוני הוא היום ה-170 בשנה (171 בשנה מעוברת), בשבוע ה-25 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 195 ימים.

2015

שנת 2015 היא השנה ה-15 במאה ה-21. זוהי שנה רגילה, שאורכה 365 ימים. 1 בינואר 2015 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-13 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

אברהם אדן

אברהם אַדָן ("בְּרֶן") (5 באוקטובר 1926 – 28 בספטמבר 2012) היה מפקד גייסות השריון (גי"ש) ומפקד פיקוד הדרום. אדן שירת בפלמ"ח ובצה"ל, והיה ממניפי דגל הדיו שסימל את סופה של מלחמת העצמאות.

אורי אסף

אוּרי אסף (נולד ב-1936) הוא משורר, פזמונאי ומחזאי ישראלי.

אסף כתב שירים רבים, מהם כמה שהיו לנכסי צאן ברזל בזמר העברי, כמו "דבר אלי בפרחים", "פרח הלילך", "עפרה", ו"כשהיינו ילדים". עם הזמרים שהרבו לבצע את שיריו נמנים חוה אלברשטיין ("פרח הלילך", "צעצועיה של אסנת", "עלי זהב", "מכתב לאברהם דחרוג'") ויהורם גאון ("כשהיינו ילדים", "אותך", "עלה ברוח סתו").

נולד וגדל בקיבוץ כפר מנחם. הוריו היו ממייסדי הקיבוץ. החל לכתוב שירים כבר בנערותו והתאימם למנגינות ידועות. שרת בצה"ל כקצין סיור ומודיעין והשתתף במלחמת סיני בלחימה יחד עם גדוד 51 של חטיבת גולני בפיקוד מאיר פעיל. לאחר שירותו הצבאי החל לכתוב שירים ללחנים מקוריים. הוא נשלח על ידי הקיבוץ ללמוד הוראה ובמסגרת עבודת ההוראה כתב מילים למחזה מוזיקלי שהעלתה חברת הילדים בקיבוץ. את שירי המחזה הלחין שלמה (בירן) בידרמן ודרכו הגיע אסף לזמרות המובילות בתחילת שנות ה-60 כמו נחמה הנדל ואסתר עופרים. השיר "צללים", בביצוע נחמה הנדל, היה שירו הראשון שהושמע ברדיו.יחד עם יפה אליאך כתב את המחזה "היהודי האחרון : דרמה ב-5 מערכות".

בגיל 40 עזב את הקיבוץ, התגורר מספר שנים בכפר מרדכי וכיום הוא מתגורר ביישוב גן יבנה. לאסף תואר שני בספרות עברית ותיאטרון מאוניברסיטת תל אביב, וכמו כן הוא מומחה להפעלת קהל. אסף כתב מחזות להצגות ילדים ומבוגרים שהוצגו במסגרות שונות.

בריטניקה לנוער

בריטניקה לנוער היא אנציקלופדיה לנוער שיצאה לאור בישראל החל משנת 1977, והתבססה על האנציקלופדיה Children's Britannica, שהחלה לצאת לאור בשנת 1960 על ידי הסניף הלונדוני של אנציקלופדיה בריטניקה בע"מ.

עורכה של Children's Britannica היה ג'ון ארמיטאג', ומרבית כותביה היו בריטים. יועצים לעריכה היו המנהל, הצוות והתלמידים של בית הספר היסודי על שם ויליאם אוסטין בלוטון, בדפורדשייר.

ב-1975 יזם נחמן אוריאלי, מנכ"ל הוצאת עם עובד, את הדפסת האנציקלופדיה בעברית. "בריטניקה לנוער" יצאה לאור ב-15 כרכים על ידי חברת "אנציקלופדיות לנוער בע"מ", ותוארה על ידה כ"אנציקלופדיה בינלאומית לישראל". להבדיל ממתחרותיה (מכלל - אנציקלופדיה לנוער, יבנה - האנציקלופדיה לנוער ואנציקלופדיה אביב), שהופיעו בניקוד מלא, "בריטניקה לנוער" הופיעה ללא ניקוד (שמות הערכים נוקדו, ולעיתים נוקדו מילים מסוימות בגוף הערכים). אף שהתבססה על Children's Britannica, ערכים רבים בה, בפרט בנושאי ישראל ויהדות נכתבו במיוחד למהדורה העברית. "נוסף לכך, ניתן בערכים מסוימים פירוש ועיבוד מקורי בידי 'אנציקלופדיות לנוער בע"מ' במקום תרגום גרידא של המקור".

ערכי "בריטניקה לנוער" כללו גם תצלומים רבים, בצבע ובשחור לבן, תרשימים ומפות.

לשם הכנת המהדורה העברית הוקמה מערכת שבראשה עמד פרופ' שניאור ליפסון ממכון ויצמן למדע, וחבריה היו פרופ' יוסף גורני, הרב שמואל אבידור הכהן, הרב ח"כ מנחם הכהן, ד"ר כרמי יוגב, מנהל גימנסיה הרצליה, אל"ם (מיל.) גרשון ריבלין, פרופ' רינה שפירא ופרופ' נתן שרון. העורך הכללי היה דוד שחם. כן פעל צוות של עורכים ויועצים מדעיים, ובהם נחמיה בן אברהם - ספורט, פרופ' יהואש הירשברג - מוזיקה, ד"ר מאיר פעיל - צבא ופרופ' דרור שדה - אסטרונומיה.

העיתונאי זאב גלילי השווה בין "בריטניקה לנוער" לבין "מכלל", והתאכזב לגלות שב"בריטניקה לנוער" אין ערך על מסכת אבות. הוא הוסיף וציין כי: "המשכתי ובדקתי מה יש ומה אין בבריטניקה לעומת ה"מכלל". וזה מה שמצאתי בכמה עמודים של "מכלל", ערכים שאין בבריטניקה: אביגיל (אשת נבל הכרמלי), אבישי, אביתר, אבן ג'נאח, אבן סינה, אברהם אבינו ותקצר היריעה מלפרט. בעיקר ניכר יתרונה של "מכלל" בנושאי ארץ ישראל, תנ"ך, הלכה, תולדות עם ישראל...ההגינות מחייבת לציין כי בבריטניקה יש ערכים שאין ב"מכלל", החל ב"אבולוציה" וכלה ב"אינפלציה.".

בשנת 1993 יצא לאור כרך "עדכונים והשלמות", שהעורך הראשי שלו הוא עמנואל לוטם.

ה'תשע"ו

ה'תשע"ו (5776) ובקיצור תשע"ו –

היא שנה עברית אשר החלה ביום א' בתשרי, אור ל-14 בספטמבר 2015, והסתיימה ביום כ"ט באלול, 2 באוקטובר 2016.המולד של תשרי חל ביום ראשון, 23 שעות ו-135 חלקים. לפיכך זו שנה מסוג בשז, היא מעוברת, ואורכה 385 ימים.זו שנה ראשונה לשמיטה, ושנת 19 במחזור העיבור ה-305. תקופת ניסן שבשנה זו היא תחילת שנת 8 במחזור השמש ה-207.שנה זו היא שנת 1,947 לחורבן הבית, ושנת 2,327 לשטרות.

מדינת ישראל חגגה ביום העצמאות ה'תשע"ו 68 שנות עצמאות.

ההגנה

ארגון ההגנה היה הארגון הצבאי הגדול והמרכזי של היישוב היהודי והתנועה הציונית בארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי, בין 1920 ל-1948, והיווה למעשה את התשתית להקמת צבא ההגנה לישראל עם הקמת המדינה.

"ההגנה" הוקמה ב-1920 על מנת לכונן הגנה כוללת ליישוב מפני התקפות ערביי הארץ. בתחילה עבר הארגון תחת בעלויות של מוסדות שונים, היה מצומצם בהיקפו, מפוזר בכמה כוחות מקומיים וחסר פיקוד מרכזי, סבל ממחסור בתקציב ומסכסוכים שונים. תפקוד הארגון במאורעות תרפ"ט הבהיר להנהגת היישוב את הצורך החיוני בהגנה המאורגנת, ומתחילת שנות ה-30 הארגון החל לגדול ולהתפתח. הוקמו מפקדה ארצית ומטכ"ל ("הפיקוד העליון") לניהול הארגון ברמה הכלל ארצית ולתאום פעילויות מבצעיות, שפעלו תחת מרות הנהגת היישוב בראשות דוד בן-גוריון. לנוכח המרד הערבי הגדול, החלה "ההגנה" לשתף פעולה עם הבריטים בגיוס נוטרים להגנה על היישובים היהודיים ובהקמת יחידות לוחמים (הנודדת, פלוגות השדה ופלוגות הלילה) מתוך אסטרטגיה חדשה של התקפות יזומות כנגד הפורעים, ופתחה קורסים מבצעיים ומפעלי ייצור נשק בשם תע"ש, שהפכו אותה לארגון מבצעי של ממש. "ההגנה" גם החלה להשתתף במנגנון ההעפלה החשאית לארץ בהובלת ספינות המעפילים, וסייעה להקמת יישובי "חומה ומגדל".

במלחמת העולם השנייה החל שיתוף הפעולה עם הבריטים כנגד סכנת הפלישה של גרמניה הנאצית, בעידוד הארגון לגיוס לצבא הבריטי ובהקמת כוח צבאי סדיר ומאומן בארץ - הפלמ"ח. לאחר המלחמה פעלה "ההגנה" נגד הבריטים במסגרת תנועת המרי העברי בפעולות גדולות כגון פיצוץ תחנות הרדאר וליל הגשרים, ולאחריה החל דוד בן-גוריון להכין את הארגון להוות את הצבא העתידי של המדינה. לשם כך התפתח חיל השדה והוחל בגיוס כוחות לוחמים לחטיבות רגלים ובהקמת יחידות שונות בארגון (שירות אווירי, ימי, תותחנים, שריון ועוד), כדי שיוכלו לעמוד בהתקפות ערביי הארץ ובעיקר מפני צבאות ערב. "ההגנה" ניהלה את השלבים הראשונים של מלחמת העצמאות, מהלחימה ביישובים ובכבישים וליווי השיירות אליהם, דרך המבצעים הגדולים לכיבוש הערים ואזורי הארץ מהגליל ועד הנגב באמצעות 11 חטיבות הלוחמים שהקימה מכוחותיה, ועד תחילת הפלישה של מדינות ערב לארץ ישראל, ולה תרומה מכרעת לניצחון במלחמה זו. בשלהי מאי 1948, תוך כדי סערת הקרבות, הפך הארגון לצה"ל.

חיים אבינועם

חיים אבינועם (דצמבר 1922, כסלו תרפ"ג – 5 באוקטובר 2002, ט' בתשרי תשס"ג) היה לוחם בפלמ"ח, קצין חי"ר ראשי בצה"ל וניצב במשטרת ישראל. בין תפקידיו האחרים שימש משנה למנכ"ל במשרד הקליטה ובמשרד העבודה.

יוסף הרפז

יוסף (יוש) הרפז (4 בדצמבר 1922 - 28 בספטמבר 1999) היה קצין צה"ל בדרגת אלוף-משנה. פיקד על חטיבת קרייתי ועל בית הספר לקצינים של צה"ל.

נולד בשם יוסף גולדברג בפולין. ב-1924 עלה ארצה וגדל בתל אביב. כנער התגייס להגנה ונמנה עם שורות החי"ש. במלחמת השחרור שירת כמפקד פלוגה ג׳ בגדוד 51 של חטיבת גבעתי, והשתתף בין היתר במבצע יואב. ב-1955 פיקד על מצעד צה"ל שנערך בתל אביב.

במלחמת סיני פיקד הרפז על חטיבה 4 (חטיבת קרייתי שעם קום צה"ל שינתה את שמה לחטיבה 4) והוביל אותה בלחימה בגזרה המרכזית של חצי האי סיני ובכיבוש קסיימה.בשנת 1958 החליף הרפז את אברהם יפה בתפקיד מפקד בית הספר לקצינים וכיהן בתפקיד זה עד 1960. שירת כראש מטה פיקוד המרכז והשתחרר משירות הקבע ב-1964. לאחר שחרורו שימש כראש אגף ארגון ומינהל בחברת מקורות.

במלחמת ששת הימים נקרא לפקד שוב על חטיבה 4 לאחר שמשה יטבת מפקד החטיבה נפצע בקרב. הרפז הוביל את החטיבה בהמשך הקרבות בחזית הירדנית.

באוגוסט 1967, מונה על ידי נשיא האוניברסיטה העברית, אברהם הרמן, למנכ"ל האוניברסיטה. בתפקיד זה ניצח על בנייתו של קמפוס הר הצופים של האוניברסיטה. לאחר השלמת בניית הקמפוס נמתחה ביקורת תקשורתית על הפרויקט ונטען כי הקמפוס החדש טבוע בחותמו הצבאי של מי שהוביל את הקמתו והוא מהווה "אנדרטה לכיבוש ולשליטה ישראלית".היה מנהל במפעלי המלט "נשר".הרפז היה נשוי לרחל לבית ארליך ואב לשלושה.

נטמן בבית העלמין מורשה ברמת השרון.

ליל הגשרים

ליל הגשרים (נקרא גם "מבצע מרכולת") הוא כינויה של פעולה מתואמת של הפלמ"ח, במסגרת תנועת המרי העברי, בליל י"ח בסיוון תש"ו (הלילה שבין 16 ל-17 ביוני 1946), שבמהלכה הותקפו בו בזמן 11 גשרים בכל גבולות ארץ ישראל. תשעה מהגשרים פוצצו, אחד מהגשרים ניזוק קשות ואחד הגשרים לא פוצץ. הצלחת הפעולה גרמה לניתוק זמני של נתיבי האספקה שהיו בשימוש הבריטים. פעולת פיצוץ גשר א-זיב הסמוך לאכזיב השתבשה ו-14 מאנשי הכוח התוקף נהרגו. בשאר הפעולות לא היו נפגעים לכוחות הפלמ"ח.

מחנה של"י

מחנה של"י (של"י - ראשי תיבות של "שלום לישראל, שוויון לישראל") הייתה מפלגת שמאל ישראלית.

המפלגה הוקמה לקראת הבחירות לכנסת התשיעית (1977) כאיחוד של תנועות שמאל שונות - "מוקד" של מאיר פעיל, "מר"י" של אורי אבנרי, "הסוציאליסטים העצמאיים" (אריה לובה אליאב) וכמה חברים בולטים מ"הפנתרים השחורים" (סעדיה מרציאנו).

בבחירות זכתה המפלגה לשני מנדטים והנהיגה רוטציה בין חבריה. סעדיה מרציאנו, שהחליף את מאיר פעיל כחבר הכנסת במאי 1980, פרש משל"י בנובמבר 1980 והקים את סיעת שוויון בישראל - פנתרים, שמאוחר יותר שינתה את שמה ל"מפלגת האיחוד לקידום ולחינוך החברה בישראל", משהצטרף אליה מרדכי אלגרבלי, שפרש מד"ש.

המפלגה לא הצליחה לעבור את אחוז החסימה בבחירות לכנסת העשירית ב-1981, ובעקבות כך נעלמה מהמפה הפוליטית. כמה מחבריה היו פעילים מאוחר יותר במסגרת המפלגות רצ, מפ"ם והרשימה המתקדמת לשלום. לובה אליאב חזר למפלגת העבודה ב-1987, נבחר בבחירות המקדימות לרשימה לכנסת במקום השני בפאנל המועמדים וכיהן כחבר הכנסת השתים עשרה בשנים 1988–1992.

מלחמת העצמאות

מלחמת העצמאות (נקראת גם מלחמת השחרור, מלחמת הקוממיות, מלחמת תש"ח, ומלחמת 1948) החלה ב-30 בנובמבר 1947. מיד לאחר שתוכנית החלוקה התקבלה בעצרת האו"ם, פתחו ערביי ארץ ישראל בפעולות תקיפה כנגד היישוב היהודי בארץ ישראל כדי למנוע את יישומה. יחידות מתנדבים מטעם הליגה הערבית (צבא ההצלה) חברו לסייע לערבים המקומיים, ובהמשך הצטרפו אליהם גם מתנדבים מן האחים המוסלמים. ב-14 במאי 1948, יומו האחרון של המנדט הבריטי, הכריזה הנהגת היישוב על הקמת המדינה. למחרת פלשו לארץ ישראל צבאות סדירים של מדינות ערב, חברות הליגה הערבית. הלחימה בפועל נגד הצבאות הערביים הסדירים הסתיימה כבר בינואר 1949, אך המלחמה תמה רשמית ב-20 ביולי 1949, עם חתימת הסכם שביתת הנשק האחרון, עם סוריה. ישראל ועבר הירדן (ממלכת ירדן של ימינו) ניצחו במלחמה ואילו ערביי ארץ ישראל, כמו גם 'צבא ההצלה', הובסו. צבאות מדינות ערב שפלשו לארץ ישראל, או נטלו חלק בלחימה, ספגו ברובם מכה קשה, במיוחד הצבא המצרי. ארץ ישראל המערבית נחלקה בין: ממלכת עבר הירדן, שכבשה את הגדה המערבית; מצרים, שכבשה את רצועת עזה; ומדינת ישראל, שהרחיבה גבולותיה בתוך ארץ ישראל מעבר לגבולות שנקבעו למדינה היהודית בהחלטת האו"ם מ-1947. ירושלים, שנועדה להיות בשליטה בינלאומית, חולקה בין ישראל לירדן: הרובע היהודי, כחלק מן העיר העתיקה של ירושלים שנכבשה במלחמה על ידי הלגיון הירדני, נותר בשליטת ממלכת ירדן עד מלחמת ששת הימים; כן נותרה ממלכת ירדן שליטה על שכונות ערביות במזרח העיר, ועל העיר בית לחם, שאף היא נועדה להיות תחת שלטון בינלאומי. בהסכמי שביתת הנשק שסיימו את המלחמה הכירו המדינות הערביות השכנות דה פקטו בגבולות החדשים של ישראל.

שיעור ההרוגים במלחמה בקרב כוח המגן העברי, צבא ההגנה לישראל והאוכלוסייה היהודית הגיע לכדי אחוז אחד מכלל אוכלוסיית היישוב. במהלך המלחמה עזבו את הארץ מאות אלפי ערבים וחרבו מאות כפרים ערביים. אירועים אלה כונו על ידי הערבים בכינוי "הנכבה" (בערבית: النكبة - 'האסון' או 'המכה'). כתוצאה עקיפה של המלחמה, התערער גם מצבם של יהודי ארצות ערב. וכך, מאות אלפי פליטים יהודים ממדינות ערב, כמעט כל יהודי אותן ארצות, נאלצו או אולצו לעזבן בשנים שלאחר המלחמה.

מלחמת יום הכיפורים

מלחמת יום הכיפורים (נקראת גם מלחמת יום כיפור; בערבית: حرب تشرين, תעתיק: חַרְבּ תִּשְרִין או حرب أكتوبر – חַרְב אכתובר: "מלחמת אוקטובר" וגם حرب رمضان – חַרְבּ רמצ'אן: "מלחמת רמדאן") פרצה ביום הכיפורים ה'תשל"ד, 6 באוקטובר 1973, בהתקפת קואליציה של צבאות מדינות ערביות נגד ישראל, בהובלתן של סוריה ומצרים, שנתמכו על ידי חילות משלוח מארצות ערב, בעיקר מעיראק ומירדן. המלחמה התרחשה בעיקר בסיני וברמת הגולן, ונמשכה עד 24 באוקטובר 1973, יום כניסת הפסקת האש לתוקף. חילופי אש נמשכו עד 26 באוקטובר בחזית המצרית בחצי האי סיני ועד 1974 בחזית הסורית ברמת הגולן.פתיחת המלחמה על ידי מדינות ערב הפתיעה את אגף המודיעין של צה"ל, שלאחר הניצחון הגדול במלחמת ששת הימים ב-1967 לא צפה את מועד פתיחתה, את עוצמת המתקפה, את מהלכי הפתיחה ואת מאפייני הלוחמה של צבאות ערב. עם זאת, עד סוף המלחמה הצליח צה"ל להפוך את הגלגל, להתאושש מההלם הראשוני ולנצח במלחמה. מלחמת יום הכיפורים התאפיינה בשימוש בטקטיקות ובטכנולוגיות לחימה חדשות וביטאה תפישׂה אסטרטגית ומערכתית חדשה ביחס להתמודדות צבאות ערב מול צה"ל, בייחוד מצד צבא מצרים. המלחמה הייתה גם לזירת עימות כחלק מהמלחמה הקרה, כאשר מדינות ערב נתמכו וחומשו על ידי ברית המועצות, בזמן שישראל נתמכה על ידי ארצות הברית, ולמוקד מתח בין גושי ככל שהתארכה המלחמה והכף נטתה לטובת ישראל, עד כדי איום סובייטי מוחשי להתערבות צבאית.

למלחמה היו השפעות מדיניות ופוליטיות רבות; היא הייתה בין הגורמים העיקריים למהפך במערכת הפוליטית הישראלית וסללה את הדרך להסכם השלום בין ישראל למצרים.

מפלגת מוקד

מפלגת מוקד הייתה מפלגת שמאל ישראלית שפעלה בשנות ה-70, ובראשותה עמד מאיר פעיל.

לאחר התפצלותה של מק"י בשנת 1965 למפלגות מק"י ורק"ח - הסיעות היהודית והערבית בהתאמה, ולאחר שמק"י היהודית זכתה במנדט אחד בלבד בבחירות לכנסת השישית ובבחירות לכנסת השביעית, היא החליטה לקראת הבחירות לכנסת השמינית ב-1973 להתאחד עם כוחות שמאל נוספים. בראש אותם כוחות עמדה תנועת תכלת-אדום, שהורכבה מתנועת שמאל ישראלי חדש (שי"ח) ומקבוצת מרצים, בעיקר מאוניברסיטת תל אביב, בראשות ד"ר מאיר פעיל. הרשימה המשותפת קיבלה את השם "מוקד". רשימה זו קיבלה בבחירות, כמו קודם לכן, מנדט אחד בלבד. לקראת הבחירות לכנסת התשיעית התפצלה המפלגה: מק"י הצטרפה לחד"ש הקומוניסטית, והחברים הלא-קומוניסטים הצטרפו למחנה של"י.

פרס יצחק שדה לספרות צבאית

פרס יצחק שדה לספרות צבאית הוא פרס המוענק ליצירה מקורית-ישראלית בשפה העברית בתחום הספרות הצבאית.

הפרס מוענק מדי שנה על ידי העמותה להענקת פרס לספרות צבאית ע"ש יצחק שדה ליצירה שראתה אור לראשונה במהלך השנה הקודמת למתן הפרס ועוסק באחד מהתחומים הנ"ל:

מורשת משנתו הביטחונית של יצחק שדה

תאוריה, מחקר והגות צבאית

היסטוריה צבאית-יהודית

תולדות ההתגוננות היהודית בארץ או בגולה

זיכרונות מן השירות בכוחות המגן או בצה"ל

יצירה על אישיות צבאית יהודית, או אישיות הקשורה לעימות הישראלי-ערבי

פרשת דיר יאסין

פרשת דיר יאסין (הידועה גם בשם טבח דיר יאסין או קרב דיר יאסין, בהתאם לדעות שונות על האירוע) הוא השם שניתן לכיבוש הכפר הערבי דיר יאסין, ממערב לירושלים, במהלך המערכה על ירושלים במלחמת העצמאות. הכפר נכבש ב-9 באפריל 1948 על ידי לוחמי האצ"ל והלח"י בקרב קשה. במהלך ההשתלטות על הכפר נהרגו, לפי הערכות שונות, בין 81 ל-120 מתושביו. גורמים ביישוב העברי ובקרב הערבים טענו שבוצע במקום טבח, והתעמולה הערבית השתמשה בכך כנשק נגד ישראל. אירועי הפרשה עוררו מחלוקת בקרב היישוב העברי, מחלוקת שהדיה קיימים עד ימינו.

רן כהן

רן כהן (נולד ב-20 ביוני 1938) הוא אלוף-משנה בדימוס ופוליטיקאי ישראלי. כיהן כחבר הכנסת מטעם מפלגות רצ ומרצ (בשנים 1984–2009), כשר התעשייה והמסחר וכסגן שר הבינוי והשיכון. כיהן כיו"ר מכון התקנים הישראלי משנת 2011 עד מאי 2016.

מפקדי בית הספר לקצינים של צה"ל Bahad 1 Symbol.SVG
חיים לסקובצבי הורביץהלל פפרמןמאיר זורעדניאל דגןיששכר שדמיעמנואל נשריישראל טלאברהם יפהיוסף הרפזיצחק חופיאביב ברזילי • מאיר פעיל • שלמה אלטוןישראל גרניתיוסף קסטלצבי ברחיים בנימיניאורי שמחונימתן וילנאידורון רוביןיורם יאירשמואל ארדאילן בירןשאול מופזזאב זכריןמתי הרריגיורא איילנדיצחק איתןאלעזר שטרןמוני חורבעמוס בן-אברהםיוסי היימןגל הירשנדב פדןאהרון חליוהיהודה פוקסערן ניבאבי גיליניב אלאלוףגור שרייבמן

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.