מאיר עמית

מאיר עמית (סלוצקי) (17 במרץ 192117 ביולי 2009) היה ראש המוסד השלישי, שר בממשלת ישראל, חבר הכנסת, אלוף בצה"ל, לוחם ומפקד בהגנה, ומנכ"ל כור תעשיות.

מאיר עמית
Meir Amit
מאיר עמית, 1957
השתייכות Hahagana.jpg  ההגנה
Badge of the Israel Defense Forces.new.svg  צבא הגנה לישראל
Mossad seal.svg  המוסד
תקופת שירות 19361948 (ההגנה)
19481963 (צה"ל)
19631968 (המוסד)
דרגה אלוף  אלוף
תפקידים צבאיים
מלחמות וקרבות
המרד הערבי הגדול
מלחמת העצמאות  מלחמת העצמאות
מבצע קדש  מבצע קדש
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
עיטורים
תפקידים אזרחיים
ראש המוסד ה־3
1 באפריל 1963 – 1 בספטמבר 1968
(5 שנים ו-22 שבועות)
שר התחבורה
24 באוקטובר 1977 – 15 בספטמבר 1978
(46 שבועות ו-5 ימים)
שר התקשורת
24 באוקטובר 1977 – 15 בספטמבר 1978
(46 שבועות ו-5 ימים)
חבר הכנסת
13 ביוני 197720 ביולי 1981
(4 שנים ו-5 שבועות)
כנסות 9 מטעם ד"ש

ביוגרפיה

נעוריו

עמית נולד בטבריה, בנם של חיה ושמעון סלוצקי, שעלו לארץ ישראל בשנת 1920 מצ'רניגוב שברפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוקראינית. בילדותו עברה המשפחה להתגורר בירושלים ולאחר מכן ברמת גן, שם שימשו הוריו כחברי הוועד[1]. עמית למד בבית הספר המחוזי בגבעת השלושה ולאחר מכן בגימנסיה בלפור שבתל אביב. עם תום לימודיו, בשנת 1939, הצטרף לקיבוץ אלונים, בו היה חבר עד שנת 1952.

שירותו הצבאי

ב-1936, עוד בימי לימודיו בגימנסיה, הצטרף לארגון "ההגנה". ב-1940, זמן מה לאחר סיום לימודיו, התנדב לכוחות הנוטרות ושירת בהם עד 1945. במהלך שירותו עבר קורס מ"כים בשנת 1942 ברמת יוחנן ולאחר שנתיים קורס מ"מים בג'וערה[2]. הוא שימש כמפקד מחלקה בחי"ש, ולאחר מכן, ב-1947, שימש כמפקד פלוגה מרחבית בגדוד "דרור" (גדוד 14) של חטיבת גולני[3]. במלחמת העצמאות לחם בקרבות משמר העמק[4] ועמק יזרעאל והשתתף בשחרור הגליל התחתון. במהלך הקרב על העיר ג'נין נפצע[5]. במבצע חירם היה סגן מפקד גדוד 15 של חטיבת גולני ולאחר מכן נתמנה למפקד הגדוד הממוכן (גדוד 19) של חטיבת גולני שישבה ביבנאל[6]. גדודו של עמית השתתף במבצע חורב, ובמבצע עובדה היו לוחמיו בין ראשוני חטיבת גולני שהגיעו לאילת[7].

עם סיום המלחמה המשיך עמית לשרת בצה"ל, ב-1950 מונה לסגן מפקד חטיבת גולני וכמה חודשים אחר כך למפקד החטיבה, תפקיד בו שימש בעת קרב תל מוטילה. ב-1951 מונה למפקד פיקוד ההדרכה וב-1952 לראש מחלקת המבצעים במטכ"ל. יצא להשתלמות בבריטניה ובפברואר 1955 נתמנה לראש אג"ם (אגף המטה)[8]. בנובמבר 1955 נתמנה למפקד פיקוד הדרום[9] ובאוגוסט 1956 הועלה לדרגת אלוף[10] וחזר לשרת כראש אג"ם, בתפקיד זה תכנן וניהל באותה שנה את מבצע קדש. היה מפקד פיקוד המרכז בשנים 19581959. נפצע קשה במהלך צניחה, ואושפז בבית החולים למעלה משנה. נסע ללימודים באוניברסיטת קולומביה שבארצות הברית, בתחילת 1962 מונה לראש אמ"ן[11].

ראש "המוסד"

ב-26 במרץ 1963 מונה לראשות המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים[12], בעקבות פרישתו של איסר הראל, ובמשך כתשעה חודשים שימש בו זמנית ראש אמ"ן וראש "המוסד"[13]. כיהן כראש "המוסד" עד שנת 1968. במהלך תקופה זו העביר עמית את יחידה 188, היחידה המבצעית של אגף המודיעין, עליה פיקד אל"ם יוסף יריב, למוסד, שם אוחדה עם יחידת "מפרץ", יחידת המבצעים המיוחדים, תחת השם יחידת קיסריה[14]. בנוסף תמך עמית, כראש אמ"ן וכראש המוסד בהפעלתה המודיעינית של סיירת מטכ"ל[15]. במהלך כהונתו שלח עמית, בשנת 1965, את לוחמי המוסד להתנקש בחיי הפושע הנאצי הרברטס צוקורס[16]. ב-1966 נערך מבצע יהלום שבו ערק הטייס העיראקי מוניר רדפא עם מטוס מיג 21 ונחת בישראל[17].

על אף הישגי המוסד בתקופה בה שימש עמית כמפקדו, היו מספר כישלונות מבצעיים. לוחם המוסד אלי כהן נתפס בדמשק והוצא להורג. כן נתפס וולפגנג לוץ שפעל במצרים[18]. בנוסף התרחשה פרשת בן ברקה שהביאה לעימות חריף בין עמית לאיסר הראל, שדרש מעמית להתפטר בשל מעורבותו בפרשה[19][20].

עמית הידק את הקשרים עם הכורדים בעיראק ואף ביקר שם מספר פעמים. ערב מלחמת ששת הימים יצא לוושינגטון, ובשובו דיווח כי בניגוד להערכות שר החוץ, אבא אבן, הממשל האמריקני לא יתנגד למכה מקדימה של ישראל על מצרים[21]. לאחר מלחמת ששת הימים עמד עמית על כך שבמסגרת חילופי השבויים ישוחררו אסירי "העסק הביש" שהיו בכלא המצרי משנת 1954 וכן בני הזוג לוץ.

פעילות ציבורית ועסקית

בין השנים 19681977 שימש כמנכ"ל "כור תעשיות" - חטיבת התעשייה של ההסתדרות, שהייתה הקונצרן התעשייתי הגדול בישראל.

בינואר 1977 פרש ממפלגת העבודה יחד עם ידידים שכונו "קבוצת עמית" וחבר לד"ש[22]. בבחירות המקדימות הגיע עמית למקום השלישי ברשימת ד"ש לכנסת[23]. נבחר לכנסת התשיעית מטעם ד"ש והיה חבר בוועדת החוץ והביטחון, ולאחר מכן שר התחבורה ושר התקשורת בממשלתו של מנחם בגין (עד 15 בספטמבר 1978). עם הפילוג בד"ש (1978) חבר עם קבוצתו למפלגת שינוי להקמת התנועה לשינוי ויוזמה. בשנת 1980 פרש משינוי והצטרף למפלגת העבודה[24].

מאז 1978 מילא תפקידים מנהליים בכירים בחברות עתירות ידע. משנת 1982 כיהן בתפקידים רבים, ובהם: יו"ר "נבות טכנולוגית", יו"ר הדירקטוריון של חברת "חלל תקשורת", מפעילת פרויקט לוויין התקשורת "עמוס", ודירקטור בחברות "החברה לישראל", צים, יכין-חק"ל, "ציון אחזקות" ואחרות.

כיהן גם בתפקידים ציבוריים, בהם חבר הנהלת מרכז יפה למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת תל אביב, חבר המועצה לתכנון כלכלי, יו"ר המרכז הישראלי לניהול (המי"ל) ונשיא המרכז למורשת המודיעין. בשנת 1997 זכה לתואר יקיר העיר רמת גן ובשנת 2003 (תשס"ג) זכה בפרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה.

מאיר עמית הותיר אחריו את רעייתו, יונה לבית קלמן, שלוש בנות ונכדים.

בעיר נתניה נקרא רחוב על שמו.

ברמת גן נבנה רובע על שמו בשכונת קריית קריניצי החדשה.

לקריאה נוספת

Laskov M Amit
מאיר עמית משמאל עם רא"ל חיים לסקוב ורעייתו שולמית וגנרלים צרפתים בביקור בישראל. סוף שנות ה-50.
Meir Amit neighborhood - Ramat Gan
רובע על שם מאיר עמית ברמת גן
  • אמנון ז'קונטמאיר עמית - האיש והמוסד, תל אביב: ידיעות ספרים, 2012, ISBN 9789655453775
  • עמירם אזוב, משמר העמק לא תיפול!: נקודת מפנה בתש"ח, אור יהודה: דביר, 2013, ISBN 9789655525571
  • יוסי מלמן ודן רביב, מלחמות הצללים: המוסד וקהילת המודיעין, תל אביב: ידיעות ספרים, 2012, ISBN 9789655454826
  • בנימין עציוני (עורך), אילן ושלח - דרך הקרבות של חטיבת גולני, מערכות, 1950

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ספר ראשוני רמת-גן, עורכים ד"ר ישראל אלדד ויוסף פפר, הוצאת עירית רמת-גן, דפוס פלאי, 1965, עמ' 229
  2. ^ עמירם אזוב, "משמר העמק לא תיפול!: נקודת מפנה בתש"ח", אור יהודה: דביר, 2013, עמוד 43.
  3. ^ עמירם אזוב, "משמר העמק לא תיפול!: נקודת מפנה בתש"ח", אור יהודה: דביר, 2013, עמוד 104.
  4. ^ עמירם אזוב, "משמר העמק לא תיפול!: נקודת מפנה בתש"ח", אור יהודה: דביר, 2013, עמוד 105.
  5. ^ צה"ל בחילו, כרך 11, עמוד 42.
  6. ^ צה"ל בחילו, כרך 11, עמוד 31.
  7. ^ צה"ל בחילו, כרך 11, עמוד 37.
  8. ^ אלוף משנה מ. עמית מונה ראש אג"ם, דבר, 24 בפברואר 1955
  9. ^ א/מ מ. עמית נתמנה אלוף פיקוד הדרום, דבר, 1 בנובמבר 1955
  10. ^ מאיר עמית - אלוף, דבר, 3 באוגוסט 1956
  11. ^ יוסי מלמן ודן רביב, "מלחמות הצללים: המוסד וקהילת המודיעין", הוצאת ידיעות ספרים, 2012, עמוד 124.
  12. ^ מאיר עמית, ראש בראש - מבט אישי על אירועים גדולים ופרשיות עלומות, הד-ארצי הוצאה לאור, 1999, עמ' 104
  13. ^ יוסי מלמן ודן רביב, "מלחמות הצללים: המוסד וקהילת המודיעין", הוצאת ידיעות ספרים, 2012, עמוד 124.
  14. ^ יוסי מלמן ודן רביב, "מלחמות הצללים: המוסד וקהילת המודיעין", הוצאת ידיעות ספרים, 2012, עמוד 127.
  15. ^ יוסי מלמן ודן רביב, "מלחמות הצללים: המוסד וקהילת המודיעין", הוצאת ידיעות ספרים, 2012, עמודים 149-150.
  16. ^ יוסי מלמן ודן רביב, "מלחמות הצללים: המוסד וקהילת המודיעין", הוצאת ידיעות ספרים, 2012, עמודים 131-133.
  17. ^ יוסי מלמן ודן רביב, "מלחמות הצללים: המוסד וקהילת המודיעין", הוצאת ידיעות ספרים, 2012, עמודים 151-154.
  18. ^ יוסי מלמן ודן רביב, "מלחמות הצללים: המוסד וקהילת המודיעין", הוצאת ידיעות ספרים, 2012, עמודים 158-164.
  19. ^ יוסי מלמן ודן רביב, "מלחמות הצללים: המוסד וקהילת המודיעין", הוצאת ידיעות ספרים, 2012, עמודים 142-144.
  20. ^ יוסי מלמן ודן רביב, "מלחמות הצללים: המוסד וקהילת המודיעין", הוצאת ידיעות ספרים, 2012, עמודים 154-158.
  21. ^ יוסי מלמן ודן רביב, "מלחמות הצללים: המוסד וקהילת המודיעין", הוצאת ידיעות ספרים, 2012, עמודים 170-171.
  22. ^ א. כינרתי, מאמץ הרגע האחרון להניא קבוצת עמית מפרישה לד"ש, דבר, 31 בינואר 1977
    עמית וקבוצתו הצטרפו לד"ש, דבר, 1 בפברואר 1977
  23. ^ 20 המקומות הראשונים בד"ש, דבר, 20 במרץ 1977
  24. ^ עמית וגולומב יחזרו לעבודה כנראה בראש קבוצה גדולה, דבר, 25 באפריל 1980
17 ביולי

17 ביולי הוא היום ה-198 בשנה, (199 בשנה מעוברת) בשבוע ה-29 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 167 ימים.

17 במרץ

17 במרץ הוא היום ה-76 בשנה (77 בשנה מעוברת), בשבוע ה-11 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 289 ימים.

2009

שנת 2009 היא השנה התשיעית במאה ה-21. זוהי שנה רגילה, שאורכה 365 ימים. 1 בינואר 2009 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-13 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

אגף המבצעים

אגף המבצעים (בראשי תיבות: אמ"ץ), בעבר "אגף המטה הכללי" (אג"ם), הוא אגף במטה הכללי של צה"ל.

אגף המבצעים נושא באחריות מטה לתכנון והפעלת כוחו המבצעי של צה"ל באמצעות מפקדות הפיקודים המרחביים, מפקדת זרוע האוויר, מפקדת זרוע הים, זרוע היבשה ואגפי המטכ"ל השונים.

ראש אמ"ץ הנוכחי הוא האלוף אהרון חליוה.

תפקידיו העיקריים של אגף המבצעים הם:

נשיאה באחריות המטה להכנת צה"ל למלחמה, למצבי חירום ולביטחון שוטף. דהיינו תיאום ועריכה של תוכניות מבצעיות למלחמה, למצבי חירום ולביטחון שוטף.

נשיאה באחריות לגיבוש התפיסה המבצעית כנגזר, מתפיסת הביטחון הלאומי ובהתאם לתורת הלחימה.

תיאום עבודת המטה בתחום הפעלת הכוח עם זרועות הביטחון האחרות, וגיבוש המלצות צה"ל לאישור הדרג המדיני.

הוראת מפקדות הפיקודים המרחביים, מפקדת זרוע האוויר, מפקדת זרוע הים, מפקדת זרוע היבשה, אמ"ן, אט"ל ואכ"א, בנוגע להפעלת הכוח ותיאומו.

איסר הראל

איסר הראל (הלפרין) (1912 – 18 בפברואר 2003, ט"ז באדר א' ה'תשס"ג) היה איש מודיעין ישראלי, מאבות קהילת המודיעין הישראלית, ראש השב"כ הראשון, ראש המוסד השני וחבר הכנסת.

אלוף

אלוף היא דרגת קצונה צבאית בכירה, השנייה בחשיבותה בסדר ההיררכי בצבא ההגנה לישראל. דרגה זו מקבילה לדרגת מייג'ור גנרל ("גנרל שני כוכבים") הנהוגה ברוב צבאות העולם. כמו כן, המונח "אלוף" משמש בכל חמש דרגות הקצונה הבכירות בצה"ל (בדומה לשימוש במונח "גנרל") – דרגת סגן־אלוף (סא"ל), אלוף־משנה (אל"ם), תת־אלוף (תא"ל), אלוף ורב־אלוף (רא"ל).

גדוד סיור

גדוד סיור (בר"ת: גדס"ר) הוא גדוד מובחר בצה"ל המאגד את הפלוגות החטיבתיות של חטיבות חיל רגלים. גדוד הסיור מורכב מפלוגת סיור ("פלס"ר"), פלוגה שייעודה לוחמה נגד טנקים ("פלנ"ט"), פלוגת הנדסה ("פלחה"ן") וגורמים נוספים. פלוגת הקשר של הגדוד, הפלחי"ק, בדרך כלל אינה חלק מגדוד הסיור אלא חלק ממפקדת החטיבה, אך צוותי הלוחמים של חפ"ק המח"ט שהשתייכו אליה בעבר כיום משתייכים לגדודי הסיור (פרט לחטיבת "כפיר") כצוותים לוחמים הנמנים בתוך פלוגת הפלחה"ן (צנחנים, גולני, גבעתי ונחל).

רוב פעילותם של גדודי הסיור בעת שיגרה מאופיינת בפעילות ביטחון שוטף (בט"ש).

בזמן מלחמה ייעוד הגדס"ר הוא:

סיור קרבי והשגת מודיעין טקטי.

פתיחת שטח לפני החטיבה.

סיוע קרבי.

הפעלת צלפים במסגרת הסיור והסיוע הקרבי.

הפעלת אמצעים ייעודיים כגון נ"ט, חבלה, סיור ותצפית.

לחימה בעומק ובמתארים מורכבים הדורשים רמת לחימה גבוהה.אורכו של המסלול הוא כ-16 חודשים והוא כולל: טירונות ואימון מתקדם, טירונות יחידה, ניווטים, לוחמה זעירה, לוחמת שטח בנוי מתקדמת, לוחמת תת-קרקע, לוחמה בטרור וקורסים ייעודיים לכל פלגה.

ה'תרפ"א

ה'תרפ"א (5681) או בקיצור תרפ"א היא שנה עברית אשר החלה ביום א' בתשרי, אור ל-13 בספטמבר 1920, והסתיימה ביום כ"ט באלול, 2 באוקטובר 1921. שנה מסוג בשז, היא מעוברת, ואורכה 385 ימים. זו שנה רביעית לשמיטה.

המטה הכללי של צה"ל

המטה הכללי של צה"ל (או בקיצור: המטכ"ל) הוא המטה העליון של צה"ל. המטכ"ל מורכב מראשי המטה, מראשי האגפים, ממפקדי הזרועות, ממפקדי הפיקודים ממפקדים ומנהלים בכירים נוספים בעלי תפקידי מפתח בצה"ל ובמשרד הביטחון.

המרכז למורשת המודיעין

המרכז למורשת המודיעין (בראשי תיבות: מל"מ) הוא עמותה שמטרתה לתעד ולשמר את מורשת קהילת המודיעין הישראלית ולהנציח את חלליה.

משרדי העמותה שוכנים באתר ההנצחה של חללי קהילת המודיעין בגלילות.

התנועה הדמוקרטית לשינוי

התנועה הדמוקרטית לשינוי (ד"ש) - הייתה מפלגת מרכז שהוקמה לקראת הבחירות לכנסת התשיעית בשנת 1977.

ז' באדר

ז' באדר הוא היום השביעי בחודש השישי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום השביעי בחודש השנים עשר

למניין החודשים מניסן.

פרשת בר המצווה של ילד שנולד בז' אדר א', או שבר המצווה שלו חל בשנה פשוטה, היא ברוב השנים פרשת תצוה. אבל אם בר המצווה חל בשנה חסרה המתחילה בשבת (שנה מקביעות

זחא או זחג) פרשת בר המצוה היא פרשת תרומה. עבור ילד שנולד באדר ב' או בשנה פשוטה ובר המצווה חל בשנה מעוברת, פרשת בר המצווה, ברב השנים, היא פרשת ויקרא. אבל אם בר המצווה חל בשנה שלמה המתחילה ביום חמישי (שנה מקביעות השג) פרשת בר המצווה היא פרשת צו.

מלחמת סיני

מלחמת סיני (ידועה בישראל גם בשם "מבצע קדש", בערבית ידועה בשם "התוקפנות המשולשת" - العُدْوَان الثُلَاثِيّ) הייתה מלחמה קצרה שהתנהלה בין ישראל, בריטניה וצרפת מחד לבין מצרים מאידך, בין 29 באוקטובר ל-5 בנובמבר 1956 (כ"ד בחשוון עד א' בכסלו תשי"ז). במהלך המלחמה כבש צה"ל את חצי האי סיני, למעט רצועה צרה לאורך תעלת סואץ, השמיד תשתיות צבאיות רבות ופגע בצבא המצרי. לאחר סיום המלחמה פינתה ישראל את כל השטח שכבשה. במקביל למערכה הישראלית ניהלו בריטניה וצרפת במשותף מבצע להשתלטות על תעלת סואץ, שנודע בשם "מבצע מוסקטר".

בריטניה וצרפת יזמו את המלחמה, וישראל נגררה אליה במידה רבה, אף שבסופו של דבר זכתה בהישגים צבאיים משמעותיים. עם זאת, בריטניה וצרפת נכשלו בניסיונן להשתלט על התעלה.

מקור הכינוי "מבצע קדש" ביישוב הקדום קדש ברנע, שהיה עיר מקראית בגבולה הדרומי של ארץ ישראל (על גבול סיני), ממנה שלח משה, על פי המסופר בספר במדבר, את שנים עשר המרגלים לתור את ארץ כנען.

ממשלת ישראל השמונה עשרה

ממשלת ישראל השמונה עשרה, בראשותו של מנחם בגין פעלה מה-20 ביוני 1977 עד ה-5 באוגוסט 1981, בתקופת כהונתה של הכנסת התשיעית.

מפלגת שינוי

מפלגת שינוי (שינוי – התנועה החילונית) הייתה מפלגת מרכז - שמאל חילונית וליברלית ישראלית.

פיקוד המרכז

פיקוד המרכז (בראשי תיבות: פַּקְמָ"ז) הוא פיקוד מרחבי בצבא ההגנה לישראל. הפיקוד אחראי לכל היחידות והחטיבות הממוקמות באיו"ש (אזור יהודה ושומרון), ירושלים, השרון, גוש דן והשפלה.

מפקדת הפיקוד ממוקמת בצפון ירושלים בין השכונות נווה יעקב ושועפט. מחנה המפקדה נקרא בעבר "מצודת כפיר", אך כיום שמו הוא "מחנה נחמיה", על שם האלוף נחמיה תמרי, שנהרג במקום בהתרסקות מסוק בשנת 1994.

מפקד הפיקוד הנוכחי הוא האלוף נדב פדן.

פרס יגאל אלון

פרס יגאל אלון למעשה מופת חלוצי מוענק החל משנת 1982 מדי שנה ביום מותו של יגאל אלון. הפרס מוענק ליחיד, גוף או ארגון על מפעל או מעשה שהם מופת לעשייה חלוצית ותרומה ליצירה ולחברה בישראל. הפרס מוענק על ידי "אגודת דור הפלמ"ח". זוכי הפרס נבחרים על ידי ועדה מיוחדת.

פרשת בן ברקה

פרשת בן ברקה היא פרשת חטיפה ורצח של מנהיג אופוזיציה מרוקאי, בה היה מעורב "המוסד", אשר גרמה לסערה פוליטית בישראל. לטענת איסר הראל הייתה הפרשה הגורם העיקרי להידרדרות יחסי ישראל-צרפת במחצית השנייה של שנות ה-60 של המאה ה-20.

מהדי בן ברקה נולד ברבאט בירת מרוקו בשנת 1920. היה ממנהיגי הפלג השמאלי של האופוזיציה לשלטון המלוכה במרוקו ונחשב למנהיג מוערך בעולם השלישי. תמך בתנועות מהפכניות ואנטי-קולוניאליות במדינות שונות. בשנת 1962 הואשם בן ברקה בחתירה תחת שלטונו של המלך חסן השני והוגלה ממרוקו. לאחר שתמך בעמדת אלג'יריה בסכסוך גבולות בינה לבין מרוקו, הוא נדון למוות שלא בפניו.

לפי ספרו של שמואל שגב, "הקשר המרוקני", "המוסד" הישראלי מסר לשירותי הביטחון של מרוקו את קצה החוט שאיפשר להם לאתר את בן ברקה בז'נבה, ולפתותו להגיע לצרפת, שם חוסל.

בשהותו בצרפת נעלמו עקבותיו של בן ברקה בפריז ב-29 באוקטובר 1965, לאחר שנראה במהלך מעצר על ידי קציני משטרה צרפתיים. על פי ספרו של שגב, כעבור ימים ספורים (ב-5 בנובמבר) דיווח ראש "המוסד", מאיר עמית, לראש הממשלה, לוי אשכול, כי האיש חוסל.

נשיא צרפת, שארל דה גול, זעם על המעורבות הצרפתית בחטיפה והורה על העמדתם לדין של שני קציני משטרה צרפתיים. אלה הועמדו לדין בספטמבר 1966 ונדונו בשנת 1967 למאסר על חטיפתו של בן ברקה. השופט פסק כי האשם העיקרי בחטיפה הוא שר הפנים של מרוקו הגנרל מוחמד אופקיר. ז'ורז' פיגו, עד למעשה בעל רקע פלילי, אשר טען בבית המשפט כי ראה את אופקיר דוקר את בן ברקה למוות במו ידיו, נמצא לאחר מכן מת, ובאופן רשמי נטען כי התאבד.

אחמד בוקארי, שהיה בעבר איש השירותים החשאיים של מרוקו, טען בשנת 2001 כי בן ברקה מת במהלך חקירתו בווילה דרומית לפריז. לדבריו נלקחה גופתו של בן ברקה למרוקו שם הושמדה באגן של חומצה. גם שמואל שגב כותב בספרו כי בן ברקה מת במהלך אותה חקירה, אך לפי גרסתו האיש נקבר בחשאי מתחת לאי תנועה בפריז, שהיה בשלבי בנייה.

אסיר פוליטי מרוקני בשם אחמד בורקאת אף הוא טוען כי שמע שיחות הנוגעות לרצח בן ברקה. טענה זו מופיעה בספרו "הגן הסודי של מלך מרוקו".

בשנת 1976 שחררה ממשלת ארצות הברית, בשל בקשות על פי חוק חופש המידע, מסמכים בהם מוכח כי ה-CIA היה בעל גישה לכ-1,800 מסמכים הקשורים לעניין, אך מסמכים אלו נותרו חסויים. כמה מסמכים צרפתיים הנוגעים לפרשה שוחררו לפרסום בשנת 2001, וגרמו לסערה פוליטית. שרת ההגנה, מישל אליו-מארי, הסכימה ב-2004 להצעתה של ועדה שהוקמה לפרסום מסמכים נוספים הנוגעים לפרשה.

הפרשה שימשה כהשראה לסרטו של הבמאי איב בואסה משנת 1972 "ההתנקשות" (L'Attentat).

צבי זמיר

צבי זמיר (במקור: זרז'בסקי; נולד ב-3 במרץ‏ 1925) הוא בכיר לשעבר במערכת הביטחון הישראלית, שכיהן כאלוף פיקוד הדרום בשנים 1962–1965 וכראש המוסד בשנים 1968–1974. מנכ"ל בתי זיקוק לנפט בשנים 1976–1990.

שרי התחבורה בממשלות ישראל
דוד רמזדב יוסףדוד צבי פנקסדוד בן-גוריוןיוסף סרליןיוסף ספירזלמן ארןמשה כרמליצחק בן-אהרןישראל בר-יהודהעזר ויצמןשמעון פרסאהרן יריבגד יעקבימנחם בגין • מאיר עמית • חיים לנדאוחיים קורפומשה קצבישראל קיסריצחק לוישאול יהלוםיצחק מרדכיאמנון ליפקין-שחקאפרים סנהאריאל שרוןצחי הנגביאביגדור ליברמןמאיר שטריתשאול מופזישראל כ"ץבצלאל סמוטריץ' סמל מדינת ישראל
שרי הדואר והתקשורת בממשלות ישראל
שרי הדואר מרדכי נורוקיוסף בורגישראל ברזיליבנימין מינץאליהו ששוןישראל ישעיהו-שרעביאלימלך-שמעון רימלט סמל מדינת ישראל
שרי התקשורת שמעון פרסאהרן אוזןיצחק רביןמנחם בגין • מאיר עמית • יצחק מודעייורם ארידורמרדכי צפוריאמנון רובינשטייןגד יעקבירפאל פנחסימשה שחלשולמית אלונילימור לבנתבנימין בן אליעזרראובן ריבליןאריאל שרוןאהוד אולמרטדליה איציקאברהם הירשזוןאריאל אטיאסמשה כחלוןגלעד ארדןבנימין נתניהוצחי הנגביאיוב קראדודי אמסלם
דגל ישראל
ראשי המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים
ראובן שילוחאיסר הראל • מאיר עמית • צבי זמיריצחק חופינחום אדמונישבתי שביטדני יתוםאפרים הלוימאיר דגןתמיר פרדויוסי כהן Mossad seal.svg
ראשי אגף המודיעין (אמ"ן)
מחלקת המודיעין איסר באריחיים הרצוג AmanLogo.svg
אגף המודיעין בנימין גיבלייהושפט הרכביחיים הרצוג • מאיר עמית • אהרן יריבאלי זעיראשלמה גזיתיהושע שגיאאהוד ברקאמנון ליפקין-שחקאורי שגיאמשה יעלוןעמוס מלכאאהרן זאבי-פרקשעמוס ידליןאביב כוכביהרצי הלויתמיר הימן
ראשי אגף המטה הכללי (אג"ם) ואגף המבצעים (אמ"ץ)
ראשי אג"ם יגאל ידיןמרדכי מקלףמשה דייןיוסף אבידר • מאיר עמית • חיים לסקובצבי צורמאיר זורעיצחק רביןחיים בר-לבעזר ויצמןדוד אלעזרישראל טלרחבעם זאבייצחק חופיהרצל שפיריקותיאל אדםרפאל איתןמשה לוידוד עברידן שומרוןאמיר דרוריאהוד ברקאמנון ליפקין-שחקמתן וילנאישאול מופזעוזי דיין
ראשי אמ"ץ דני חלוץגיורא איילנדדן הראלישראל זיוגדי איזנקוטטל רוסויעקב איישיואב הר אבןניצן אלוןאהרון חליוה
מפקדי פיקוד המרכז (פקמ"ז)
צבי איילוןיוסף אבידרצבי איילוןצבי צור • מאיר עמית • יוסף גבעעוזי נרקיסרחבעם זאבייונה אפרתמשה לויאורי אוראמנון ליפקין-שחקאהוד ברקעמרם מצנעיצחק מרדכידני יתוםנחמיה תמריאילן בירןעוזי דייןמשה יעלוןיצחק איתןמשה קפלינסקייאיר נוהגדי שמניאבי מזרחיניצן אלוןרוני נומהנדב פדן PakmazLogo.svg
מפקדי פיקוד הדרום (פד"ם) PadamLogoFrom2019.png
יגאל אלוןיצחק רבין (ממלא מקום)משה דייןמשה צדוקיעקב פרי (ממלא מקום)צבי גילת •מאיר עמית • אסף שמחוני (ממלא מקום)חיים לסקובחיים הרצוגאברהם יפהצבי זמירישעיהו גבישאריאל שרוןשמואל גונןאברהם אדןיקותיאל אדםהרצל שפירדן שומרוןחיים ארזמשה בר כוכבאאורי שגיאיצחק מרדכימתן וילנאישאול מופזשלמה ינאייום טוב סמיהדורון אלמוגדן הראליואב גלנטטל רוסוסמי תורג'מןאייל זמירהרצי הלוי
מפקדי חטיבת גולני Golani tree color.svg
משה מןמישאל שחםנחום גולןדן לנראברהם יפה • מאיר עמית • אסף שמחונייששכר שדמיחיים בן-דודבנימין גיבליאהרון דורוןאלעד פלדאהרן יריבמרדכי גוראורי בר-רצוןשלמה אלטוןיונה אפרתיקותיאל אדםיהודה גולןאמיר דרוריאורי שמחוניחיים בנימיניאורי שגיאאמיר ראובנידוד כץאילן בירןארוין לביאעמנואל הרטצבי פולגגבי אופירגבי אשכנזיברוך שפיגלמשה ציןיאיר נוהמשה קפלינסקיארז גרשטייןגדי איזנקוטשמואל זכאימשה תמירארז צוקרמןתמיר ידעיאבי פלדאופק בוכריסיניב עשוררסאן עליאןשלומי בינדרשי קלפר

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.