מאיר מרדור

מאיר (מוניה) מרדור (21 בנובמבר 191329 במרץ 1985) היה מבכירי ההגנה ומערכת הביטחון הישראלית ומנכ"ל רפא"ל הראשון.

מאיר (מוניה) מרדור
Meir Merdor
לידה 21 בנובמבר 1913
קובל, פולין (כיום אוקראינה)
תאריך עלייה 1933
השתייכות ההגנה, צבא ההגנה לישראל
תקופת שירות 1936 -1948 (ההגנה), 1948-1949 (צה"ל)
תפקידים צבאיים

מבכירי ההגנה ומערכת הביטחון הישראלית

מלחמות וקרבות
מלחמת העצמאות
עיטורים
חתן פרס ביטחון ישראל ע"ש אליהו גולומב על מפעל חיים מצטבר ועל תרומתו למערכת הביטחון לשנת 1980
תפקידים אזרחיים
מנכ"ל רפא"ל הראשון
הנצחה
רחוב על שמו בתל אביב בשכונת נווה אליעזר
Meir Munia Merdor
מוניה מרדר מקובל ללבוב בדרכו ארצה, 1933
Meir Merdor1
על נהר הטוריה בעיר קובל, מוניה שני מימין, 1932

קורות חייו

שירותו בהגנה

מוניה מרדר (לימים מרדור)[1], נולד בעיר קובל (היום באוקראינה). בוגר הגימנסיה העברית "תרבות" ומראשי קן "השומר הצעיר" בעיר. ב-1933 עלה לארץ ישראל, והתגייס מיד לארגון ההגנה. מ-1936 שימש במנגנון הקבע של הארגון, ושימש בתפקידי פיקוד במחוז חיפה: תחילה כמפקד יגור ואחר-כך (19381940) כמפקד הפו"ם (יחידות לפעולות מיוחדות) במחוז, במסגרתה פעלו הוא ואנשיו נגד מבצעי הטרור הערבי ונגד מדיניות "הספר הלבן" של הבריטים בארץ ישראל[2]. בהמשך שירותו בהגנה שימש בתפקידים שונים בתחומי הרכש, המודיעין וההעפלה במסגרת המוסד לעלייה ב'.

בשנת 1937 היה סגן מפקד מחלקת התעופה של ההגנה, שהייתה תחת כיסוי מחתרתי של "הקלוּב לתעופה" בחיפה. ב-1940 קיבל מרדור רישיון טיס של ההגנה בכסות חברת "אווירון", והיה לאחד מהטייסים העבריים הראשונים בישראל. באותה שנה פיקד על מבצעים מיוחדים ועסק בארגון גדודי חי"ש (חיל השדה) בנפות חיפה והמפרץ. בשנים 1940–1943 היה מעורב בהעפלה הימית והיבשתית לישראל, ובמספר פעולות כמו פיצוץ אוניית המעפילים "פאטריה" ב-1940.

עם הקמת הפלמ"ח ב-1941, הוטל על מרדור לגייס מתנדבים באזור חיפה והצפון ליחידות הראשונות שלו, ומ-1942 עסק בפעולות רכש בצפון. שנה לאחר-מכן, ב-1943, הוצב מטעם ההגנה במוסד לעלייה ב', כממונה על ההעפלה מארצות המזרח: מצרים, לבנון, סוריה, עיראק ואיראן. בתפקיד זה פעל גם להקמת תאי הגנה מחתרתיים בקרב הקיבוצים היהודיים בארצות שליחותו, ועסק בהברחת נשק מארץ ישראל לצורך חימושם של התאים. באביב אותה שנה, היה חבר במשלחת שהביאה אמבולנסים לטהראן, כשי מטעם היישוב לצבא האדום שלחם בנאצים.

ב-1944 עבר מרדור קורס מפקדי מחלקות (היום קורס קצינים) של ההגנה בג'וערה. באותה שנה הוטל עליו לעמוד בראש יחידת הרכש של ההגנה, שעסקה בפעולות רכש בלתי חוקיות בארץ ישראל ומחוצה לה. מ-1948 פעל בתחום הרכש באירופה. באותה שנה עמד בראש המבצע להטבעת ספינת הנשק הערבית "לינו" באיטליה, שהובילה משלוח גדול של נשק צ'כי לסוריה. לאחר ההשתלטות על המשלוח בלב ים, הגיע הנשק הסורי לנמל חיפה, ולידי צה"ל.

שירותו בצה"ל ובמערכת הביטחון

סמוך ליום הכרזת המדינה הוצב מרדור בחיל האוויר, הקים את להק תובלה אווירית (לת"א) ועמד בראשו. הלהק ערך מבצעי תובלה והפצצה עד סוף מלחמת העצמאות, ומאוחר יותר היה לאחד מיסודותיה של חברת התעופה הלאומית "אל על". במסגרת תפקידו כמפקד הלהק פיקד וארגן את "מבצע בלק", מבצע רכבת אווירית של מטוסי תובלה להובלת מטוסים, נשק ותחמושת שנרכשו בצ'כוסלובקיה, וכן את "מבצע אבק" שתכליתו רכבת אווירית של אספקה לנגב המנותק, שאיפשר את "מבצע עשר המכות" (הוא "מבצע יואב").

ב-1949 שימש מרדור, למשך זמן קצר, ממלא מקום למפקד חיל הים. מאוחר יותר באותה שנה השתחרר משירות צבאי ומונה לראש אגף חיל האוויר במשרד הביטחון, תפקיד בו שימש עד 1952. מאוחר יותר מונה למנהל אגף מחקר ותכנון (אמ"ת) במשרד (1952–1957), גוף שעסק בארגון ובניהול מחקרים מדעיים בתחום הביטחון. הוא נחשב לאחד ממקורביו של ראש הממשלה ושר הביטחון דאז, דוד בן-גוריון.

ב-1958 אורגן אמ"ת מחדש והפך לרשות לפיתוח אמצעי לחימה (רפא"ל), יחידת סמך במשרד הביטחון שמרדור מונה להיות מנהלה הכללי. הוא שימש בתפקיד עד שנת 1968, תקופה של התעצמות התעשייה הצבאית בישראל, במהלכה פותחו אמצעי לחימה רבים שסייעו בניצחון המזהיר של צה"ל במלחמת ששת הימים. בספרו רפא"ל - בנתיבי המחקר והפיתוח לביטחון ישראל (פרס יצחק שדה לספרות צבאית, תשמ"א) רמז מרדור כי לקח חלק בתוכנית הגרעין הישראלית, וכי במאי 1967 היה מעורב בהשלמת "פרויקט עיקרי" בתחום זה בישראל (במסגרת תפקידו כמנכ"ל הרשות, תוך כדי ההכנות למלחמת ששת הימים). ספר זה הוא במידה רבה המשך לספרו הקודם, שליחות עלומה - פרקי מבצעים מיוחדים במערכות ההגנה. עם פרישתו מתפקידו כמנכ"ל רפא"ל ב-1968 מונה מרדור לראש הוועדה לתכנון מערך המשק לשעת חירום (מל"ח).

בדצמבר 1978, לאחר 45 שנות שירות בהגנה, בצה"ל ובמערכת הביטחון, פרש מוניה מרדור ממשרד הביטחון. הוא חתן פרס ביטחון ישראל ע"ש אליהו גולומב על מפעל חיים מצטבר ועל תרומתו למערכת הביטחון לשנת 1980 (תש"ם).

היה נשוי ללאה לבית ספקטור (1923–1987). בתו הייתה שדרנית הרדיו גוני מרדור.

נטמן בבית העלמין בכפר שמריהו.

בתל אביב נקרא רחוב על שמו בשכונת נווה אליעזר שבדרום העיר.

ספריו

  • שליחות עלומה - פרקי מבצעים מיוחדים במערכות ה"הגנה", הוצאת "מערכות", 1957
  • רפא"ל - בנתיבי המחקר והפיתוח לביטחון ישראל, הוצאת "מערכות", 1981

לקריאה נוספת

  • ליאונרד סלייטר, הנאמנים, מסודות הרכש בתש"ח, מערכות, אוגוסט 1971.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ http://www.iaf.org.il/sip_storage/files/7/167.rtf
  2. ^ אנציקלופדיה ynet, ראיון עם חיים לסקוב, באתר ynet, 7 ביוני 2007, (פורסם במקור ב"ידיעות אחרונות", 1960).
ההגנה

ארגון ההגנה היה הארגון הצבאי הגדול והמרכזי של היישוב היהודי והתנועה הציונית בארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי, בין 1920 ל-1948, והיווה למעשה את התשתית להקמת צבא ההגנה לישראל עם הקמת המדינה.

"ההגנה" הוקמה ב-1920 על מנת לכונן הגנה כוללת ליישוב מפני התקפות ערביי הארץ. בתחילה עבר הארגון תחת בעלויות של מוסדות שונים, היה מצומצם בהיקפו, מפוזר בכמה כוחות מקומיים וחסר פיקוד מרכזי, סבל ממחסור בתקציב ומסכסוכים שונים. תפקוד הארגון במאורעות תרפ"ט הבהיר להנהגת היישוב את הצורך החיוני בהגנה המאורגנת, ומתחילת שנות ה-30 הארגון החל לגדול ולהתפתח. הוקמו מפקדה ארצית ומטכ"ל ("הפיקוד העליון") לניהול הארגון ברמה הכלל ארצית ולתאום פעילויות מבצעיות, שפעלו תחת מרות הנהגת היישוב בראשות דוד בן-גוריון. לנוכח המרד הערבי הגדול, החלה "ההגנה" לשתף פעולה עם הבריטים בגיוס נוטרים להגנה על היישובים היהודיים ובהקמת יחידות לוחמים (הנודדת, פלוגות השדה ופלוגות הלילה) מתוך אסטרטגיה חדשה של התקפות יזומות כנגד הפורעים, ופתחה קורסים מבצעיים ומפעלי ייצור נשק בשם תע"ש, שהפכו אותה לארגון מבצעי של ממש. "ההגנה" גם החלה להשתתף במנגנון ההעפלה החשאית לארץ בהובלת ספינות המעפילים, וסייעה להקמת יישובי "חומה ומגדל".

במלחמת העולם השנייה החל שיתוף הפעולה עם הבריטים כנגד סכנת הפלישה של גרמניה הנאצית, בעידוד הארגון לגיוס לצבא הבריטי ובהקמת כוח צבאי סדיר ומאומן בארץ - הפלמ"ח. לאחר המלחמה פעלה "ההגנה" נגד הבריטים במסגרת תנועת המרי העברי בפעולות גדולות כגון פיצוץ תחנות הרדאר וליל הגשרים, ולאחריה החל דוד בן-גוריון להכין את הארגון להוות את הצבא העתידי של המדינה. לשם כך התפתח חיל השדה והוחל בגיוס כוחות לוחמים לחטיבות רגלים ובהקמת יחידות שונות בארגון (שירות אווירי, ימי, תותחנים, שריון ועוד), כדי שיוכלו לעמוד בהתקפות ערביי הארץ ובעיקר מפני צבאות ערב. "ההגנה" ניהלה את השלבים הראשונים של מלחמת העצמאות, מהלחימה ביישובים ובכבישים וליווי השיירות אליהם, דרך המבצעים הגדולים לכיבוש הערים ואזורי הארץ מהגליל ועד הנגב באמצעות 11 חטיבות הלוחמים שהקימה מכוחותיה, ועד תחילת הפלישה של מדינות ערב לארץ ישראל, ולה תרומה מכרעת לניצחון במלחמה זו. בשלהי מאי 1948, תוך כדי סערת הקרבות, הפך הארגון לצה"ל.

חיים לסקוב

חיים לסקוב (אפריל 1919 - 8 בדצמבר 1982) היה איש צבא וציבור ישראלי, ראש המטה הכללי החמישי של צבא ההגנה לישראל ונציב קבילות החיילים הראשון.

מרדור

האם התכוונתם ל...

מרדכי קיקיון

מרדכי קיקיון (1915 – דצמבר 1993), שכונה קיקי, היה ממייסדיו של ענף המחשוב בישראל.

משק לשעת חירום

משק לשעת חירום (מל"ח) הוא גוף בין-משרדי המופקד על הכנת מפעלים, שירותים ומוצרים חיוניים במשק לשעת חירום, על מנת לאפשר שגרת חיים תקינה ככל האפשר בעורף. כן אחראי מל"ח על הפעלת אותם גורמים בעת מלחמה או שעת חירום, על הכנת הרשויות המקומיות ועל היערכות לקליטת מפונים. גוף זה אינו קיים עוד כגוף עצמאי.

נתן רועי

נתן רועי (נולד ב-22 באוגוסט 1957) הוא עיתונאי, עורך, סופר, מורה ומדריך להיסטוריה, ספרות וארץ ישראל.

פאטריה

פַּאטְרִיָּה (בלטינית: Patria, 'מולדת') הייתה אוניית גירוש בריטית שרוכזו עליה מעפילים משלוש אוניות שנתפסו בנובמבר 1940, ליד חופי ארץ ישראל, במטרה לגרשם למאוריציוס. על מנת לעכב את הגירוש הטמינה "ההגנה" פצצה באונייה בעת שזו עגנה בנמל חיפה, במטרה לגרום לה נזק קל; אך הנזק היה גדול מהמתוכנן, והאונייה טבעה ב-25 בנובמבר 1940. עקב כך טבעו למוות למעלה מ-208 מעפילים (המספר המדויק אינו ידוע, אך ההערכות הן שמדובר בכ-250) ו-2 שוטרים בריטים.

פרס ביטחון ישראל

פרס ביטחון ישראל ע"ש אליהו גולומב הוא פרס הניתן מדי שנה ליחידים או לגופים עבור פעילות שתרמה להגברת הביטחון של מדינת ישראל, ובדרך כלל ניתן על פיתוח טכנולוגי (על הישג שמקורו בעוז רוח בשדה הקרב ניתנים עיטורי צה"ל). חלוקת הפרס החלה בשנת 1958. הפרס מוענק על ידי נשיא מדינת ישראל בסמוך ליום העצמאות.

זוכי הפרס נקבעים על ידי שר הביטחון. החלטתו מתבססת על המלצות ועדת שופטים חיצונית, המתמנה על ידיו.

כל שנה מוענקים שלושה או ארבעה פרסים - אחד עבור מפעל חיים מצטבר, ושניים או שלושה עבור אדם או צוות שלפעילותם תרומה לתחום המבצעי. בשנת 2008 עמד סכום הפרס על 36,000 ש"ח.

פרשת הלינו

פרשת הלינו אירעה בשנת 1948, במהלכה טובעה ספינה בשם לינו, שנועדה להעביר נשק ותחמושת לערבים במלחמתם במדינת ישראל, והשתלטות על ספינה בשם ארג'ירו, בעלת מטרה זהה. ההשתלטות על הספינה זכתה לכינוי "מבצע גור" על שם חלל מלחמת העצמאות, בנו של שאול אביגור; הפרשה ידועה גם בכינויים "מבצע שודד" ו"מבצע שלל 3".

רפאל - מערכות לחימה מתקדמות

רפאל – מערכות לחימה מתקדמות בע"מ (בעבר נקראה "רפא"ל – רשות לפיתוח אמצעי לחימה" וקודם לכן, "אמ"ת – האגף למחקר ותיכוּן") היא חברה ממשלתית ישראלית שעוסקת בפיתוח ובייצור של אמצעי לחימה מתקדמים, לרבות טילים.

החברה הוקמה בשנת 1948, כיחידת סמך (יחידה עצמאית) של משרד הביטחון. בסוף שנות השמונים נקלעה למשבר כלכלי, ובעקבותיו הפכה לחברה ממשלתית. בתחילת דרכה עסקה בעיקר במחקר ובפיתוח של אמצעי לחימה, ובמהלך השנים החלה להתמקד גם בייצור, עבור השוק הישראלי והשוק הבינלאומי. מפעלי החברה נבנו באזור הגליל, במטרה לתרום לפיתוחו, ונכון ל-2010 היא המעסיקה הגדולה ביותר באזור הצפון.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.