מאיר לניאדו

עורך הדין מאיר לניאדו (19001966) היה איש ציבור ירושלמי, עורך עיתון החרות, נשיא ועד העדה הספרדית, חבר וועד אספת הנבחרים השנייה, המושל הצבאי של יפו, מחבר ספרי חוקים וחוקר דתות.

מאיר לניאדו
הרב יעקב מאיר ומאיר לניאדו
מאיר לניאדו (מימין) לצד הרב יעקב מאיר
תחומי מחקר ספרות חוק ומשפט ומיתולוגיית הדתות
פעילויות נוספות עורך עיתון החרות, המושל הצבאי של יפו וחבר הוועד הפועל של ביה"ח משגב לדך

ביוגרפיה

נולד בירושלים בי"ד באדר ה'תר"ס לרב רפאל שלמה לניאדו ולזימבול, בן למשפחת רבנים שמוצאה בחלב שבסוריה, אליה הגיעה המשפחה מספרד לאחר גירוש היהודים.

בצעירותו למד והתחנך אצל אביו בישיבת "אוהל מועד", ובהמשך אצל הרב עזרא עטייה והרב עזרא חוצני. כשסיים את לימודיו בישיבה למד מדעים ומשפטים, ובשנת 1924 סיים את לימודיו והפך לעורך דין. בתקופה זו פרסם מאמרים בעיתון דואר היום.

לאחר כיבוש הבריטים את ירושלים, נמנה עם מייסדי הסתדרות "חלוצי המזרח" (לימים ספרדים ועדות מזרח), ונבחר לשמש כחבר בה. נמנה עם מייסדי התאחדות הספרדים העולמית, ונבחר אל הוועד הפועל המרכזי שלה בארץ ישראל. כן נמנה עם מייסדי ומנהלי הבנק "קדם לקרידיט בע"מ".

בשנת 1925 שימש כחבר וועד אספת הנבחרים השנייה, וחבר הוועד הלאומי. בשנת 1923 היה הכוח המכריע בוועד העדה הספרדית, ובחודש מאי 1932 נבחר לשמש כנשיא הוועד.

בשנת 1929 נבחר לשמש כחבר הוועד הפועל של התאחדות בעלי הבתים והקבלנים בירושלים. לאחר מאורעות תרפ"ט השתתף בהגנה הקיבוצית של עורכי דין על היישוב היהודי. בחודש אוקטובר 1932 ערך והוציא לאור יחד עם אברהם אלמליח את עיתון "החרות" למשך תקופה.

בשנת 1942 נבחר לשמש כחבר הוועד הפועל של בית החולים משגב לדך. בהמשך יצא מספר פעמים כשליח לתורמים מחו"ל מטעם הסוכנות היהודית, מתוקף היותו דובר מספר שפות, ביניהן: ערבית, ספרדית, צרפתית, אנגלית ופרסית. בהשפעתו על תורמים כשליח, סייע להקמת החברות "אמקור", "הארגז", "אמפא" ועוד.

בחודש יולי 1948 נבחר לשמש כמושל הצבאי של יפו, בתפקיד רב-סרן למשך כשנתיים. בביקור שערך בדרום אמריקה בשנת 1949, נפגש עם שר ההגנה של קובה, סגונדו קורטי, וראש מטה הצבא הקובני, גנרל רופרטו קבררה.

בשנת 1962 ייסד עם יצחק בן צבי את 'הקדש' ארם צובא. כן שימש בין היתר כחבר ועדת הבחירות לרבנות הראשית, ותמך במועמדתו של הרב יצחק נסים. ביוזמתו נוסד תלמוד תורה "בית אהרון", "בית הספר בליליוס למלאכה" ובית המדרש לרבנים "זיכרון מאיר".

עבודתו הספרותית כללה כתיבת ספרי חוק ומשפט, וכן ספרים העוסקים במיתולוגיה של הדתות בהודו, סין ויפן.

הלך לעולמו ב-25 במאי 1966 (ו' בסיוון ה'תשכ"ו), ונקבר בבית העלמין קריית שאול.

חיים אישיים

לניאדו היה נשוי ללאה ז'ולטי, ולזוג נולדו שני ילדים - רות גיל (ילידת 1933), סופרת ומרצה למדעי המדינה, ופרופסור שלמה לניאדו (יליד 1936), יקיר העיר תל אביב לשנת 2019, מייסד מחלקת הלב והקרדיולוגיה של בית החולים איכילוב ומנהלה במשך 30 שנים (עד פרישתו לגמלאות), ורופאו של מנחם בגין כראש הממשלה.

חיבוריו

  • קובץ החוקים העות'מאנים - קובץ החוקים העות'מאנים הנהוגים בארץ ישראל כפי שהותקנו על ידי ממשלת ארץ ישראל, ירושלים ה'תרפ"ט
  • החוק הפלילי בארץ ישראל - החוק הפלילי העות'מאני הנוהג בארץ ישראל, ועוד, ירושלים ה'תרצ"ג
  • דיני עונשים בארץ ישראל - הפרוצדורה הפלילית העות'מאנית, ועוד, ירושלים ה'תרצ"ב
  • בדור יורד - על העדה הספרדית בירושלים
  • דתות העמים וכתבי קדשם - שישה חלקים
  • זיכרון מאיר - ספר היובל לרב יעקב מאיר, חיבור משותף לו ולמשה דוד גאון, ירושלים ה'תרצ"ו
  • עמקי שפה - ביאור מילים קשות בתנ"ך
  • העולם הספרדי - ירושלים ה'תש"ו

לקריאה נוספת

  • משה דוד גאון, יהודי המזרח בארץ ישראל, חלק ב', עמ' 312 - 314
  • משה בצרי, ליקוטי המליץ, הוצאת מכון הכתב, ירושלים התשס"ה (עמ' 115 - 117)

קישורים חיצוניים

ההתאחדות העולמית של היהודים הספרדים

ההתאחדות העולמית של היהודים הספרדים (או: התאחדות הספרדים העולמית) הייתה ארגון בינלאומי שהוקם בשנת 1925 בווינה ונועד לגבש את קהילות יהודי ספרד וארצות האסלאם בארץ ישראל ובגולה, במטרה לפתור בעיות כלליות, לתאם מאמצים כלכליים ותרבותיים, ולעורר את הזיקה לציונות ולעלייה ארצה. במשך השנים עבר הארגון מספר שינויים, וכיום הוא פועל תחת הפדרציה הספרדית העולמית.

הוועד הלאומי

הוועד הלאומי, או בשמו המלא הוועד הלאומי לכנסת ישראל, היה הרשות המבצעת של אספת הנבחרים בתקופת המנדט הבריטי בארץ ישראל, ושימש כמועצת "המדינה שבדרך".

הוועד נבחר לראשונה על ידי חברי אספת הנבחרים ב-1920, ובשנה זו החל את פעילותו. להכרה רשמית מהשלטון הבריטי זכה הוועד רק ב-1928, והוא שימש כנציג היישוב היהודי מולו. ממשלת המנדט העניקה לוועד הלאומי סמכויות משפטיות ומנהליות, על מנת שיוכל לממש את תפקידו.לוועד התנגדו אגודת ישראל והעדה החרדית, אשר סירבו להשתתף בוועד משום התנגדות כללית לציונות. ב-1944 הוחרם הוועד על ידי הנהלת הציונות הרוויזיוניסטית בשל התנגדות למדיניות הנהגת הוועד.

החרות

עיתון החרות היה עיתון עברי בעל נטייה לאומית, שהופיע בירושלים בין השנים 1909–1917. העיתון נוהל ונערך על ידי אינטלקטואלים ועסקנים בני היישוב הספרדי, ולאורך רוב שנות מלחמת העולם הראשונה היה זה העיתון העברי היחידי שהמשיך להתפרסם בקביעות ביישוב היהודי.

הפדרציה הספרדית העולמית

הפדרציה הספרדית העולמית הוא ארגון ציוני שנוסד ב-1925 ומטרתו ליצור קשרי תרבות בין קהילות יהודיות ספרדיות ברחבי העולם ולחזק את זיקתן למדינת ישראל, תוך שימור המורשת של יהודי ספרד. כן נועד הארגון לתמוך בקהילות יהודיות ברחבי העולם ובזכותן לחופש פולחן ותרבות.

השיח העדתי בישראל

השיח העדתי בישראל, (הנקרא לפעמים גם: הנושא העדתי, או העניין העדתי, ולפעמים גם הבעיה הבינעדתית), עוסק בהבדלים בין שתי קבוצות עיקריות המרכיבות את החברה היהודית במדינת ישראל - ישראלים שמוצאם מקהילות יהודיות ביהדות ארצות האסלאם ("מזרחים" או "עדות המזרח"), וישראלים שמוצאם מקהילות יהודיות בעיקר במרכז, במזרח ובצפון אירופה ("אשכנזים"). הבדלים אלה מתקיימים על רקע היותה של ישראל מדינה אשר קולטת עולים, ושמרבית אוכלוסייתה עלתה אליה מתפוצות שונות (גלויות) בכל רחבי העולם.השיח העדתי, שעוסק גם בשסע העדתי בישראל, מעסיק את הציבור בישראל משנותיה הראשונות של המדינה.

מאז הקמתה מתקיימים בה שני תהליכים מנוגדים – של מיזוג גלויות, מחד, ושל שמירה על צביון עדתי ואף חזרה אל השורשים, מאידך. תהליכים אלה יוצרים מאבק תרבותי מתמשך על עיצוב פניה של החברה הישראלית, ומבליטים את השווה והשונה בין אשכנזים לבין מזרחים.השיח העדתי מתקיים לעיתים תחת מתח תמידי הכבוש בין קבוצות שונות בחברה, והוא מתפרץ מדי פעם במסגרת מאבקים חברתיים, מערכות בחירות, ואפילו בין חברים ובני משפחות. העניין העדתי מופיע גם בפרסומים רשמיים (כמו למשל: פרסומי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה) או מחקרים המתפרסמים מעת לעת, ובהם נתונים הקשורים לשיוך עדתי ו/או ארץ מוצא.שבעים שנה אחרי הקמת המדינה, עדיין מתקיים שיוך עדתי של אזרחים החיים בה - בגלוי ובסתר, באופן רשמי ומתחת לפני השטח. יש הרואים בכך מקור לפילוג וליצירת מחלוקות ויש הרואים בכך תהליך חיובי התורם להשבחת איכות החברה על ידי ריבוי פניה ומגוון התרבויות המרכיבות אותה.בשנות ה-2000, ובמיוחד בעשור השני של המאה ה-21, עם התפתחות האינטרנט והרשתות החברתיות, היה השיח העדתי מרכיב בולט במיוחד בתרבות ובפוליטיקה.

כתר ארם צובא

כֶּתֶר אֲרַם צוֹבָא הוא כתב יד חשוב של התנ"ך שנכתב בטבריה, על פי כל כללי המסורה הטברנית, בשנת 930 בקירוב. חוקרי המקרא רואים בכתב יד זה את הנוסח המדויק ביותר של התנ"ך, בשל ההתאמה הפנימית המדויקת בין הנוסח עצמו לבין הערות המסורה הנמצאות בו. לדעת חלק מהחוקרים, זהו ספר התורה שהרמב"ם העיד על דיוקו.

הספר נדד בין קהילות יהודיות שונות, בתחילה בירושלים ובקהיר ולאחר מכן בחלב עד שנעלם בפרעות ביהודי חלב בסוף 1947. כעבור כעשר שנים הגיע "הכתר" כשהוא קרוע וחסר לידי נשיא מדינת ישראל, יצחק בן צבי. כתב היד הופקד במכון בן צבי ובהמשך הועבר לספרייה הלאומית ולאחר מכן למוזיאון ישראל. הוא מוצג כיום בהיכל הספר. מאז הגיעו לישראל פורסמו כמה מהדורות חדשות של התנ"ך המבוססות על "כתר ארם צובא".

ב־9 בפברואר 2016 הוכרז על ידי אונסק"ו כנכס תרבות עולמי.

רפאל שלמה לניאדו (1876–1925)

הרב רפאל שלמה לניאדו (1876 – 1925) היה מקובל, ראש הישיבה הראשון של ישיבת פורת יוסף וישיבת "אוהל מועד", חבר אספת הנבחרים וועד העדה הספרדית בירושלים.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.