מאיר הלוי אבולעפיה

מאיר בן טודרוס הלוי אבולעפיה ובראשי תיבות שגורים: הרמ"ה (ד'תתק"ל, 1170, בּוּרגוֹס, ספרד - י"ח בניסן ה'ד', מרץ 1244, טולדו) היה מקובל, חוקר המסורה, מפרשני התלמוד, פוסק הלכה מן הראשונים ומשורר[1]. נודע כמתנגד חריף להשקפתו של הרמב"ם.

מאיר בן טודרוס הלוי אבולעפיה
Abulafia1
עץ יוחסין של משפחת אבולעפיה, הרמ"ה מצוין בענף השמאלי העליון
השתייכות בית המדרש בעיר טולדו, מן המתנגדים לרמב"ם
תחומי עיסוק מקובל, חוקר המסורה, מפרשני התלמוד ופוסק הלכה
רבותיו אביו - טודרוס בן יהודה
בני דורו הרמב"ן, רשב"א, ר' שמשון משאנץ - מבעלי התוספות, וחכמי פרובנס: רבינו יהונתן הכהן, ר' אהרן בר משולם, רבי יצחק מאיר אבן מיגאש (בנו של רבי יוסף אבן מיגאש) ורבי אברהם בן נתן הירחי
חיבוריו יד רמ"ה (בשמו המקורי - פרטי פרטין) ספר האגרות, אור צדיקים (שו"ת) מסורת סייג לתורה, לפני ולפנים, גינת ביתן

ביוגרפיה

הרמ"ה נולד למשפחת חכמים מכובדת. הוא ואביו, רבי טודרוס בן יוסף, עברו לטולדו ושם הקימו ישיבה. אביו הוכתר בתואר "נשיא", תואר שעבר לבנו מאיר לאחר מותו בשנת 1225. בשנות השלושים לחייו התמנה הרמ"ה על ידי הקהילה לכהן כדיין בבית הדין הרבני של העיר. חבריו לבית הדין היו רבי יצחק מאיר אבן מיגאש (בנו של יוסף אבן מיגאש) וראב"ן הירחי. הרמ"ה נחשב מגדולי הפוסקים בספרד ורבים פנו אליו בשאלות, ביניהם חברו הרמב"ן וחכמי לוניל שחיו בפרובאנס - רבינו יהונתן הכהן מלוניל ור' אהרן בר משולם.

עמדתו של הרמ"ה בפולמוס נגד הרמב"ם

בשנת 1200 לערך, בהיותו צעיר, קיבל הרמ"ה לידיו את ספר משנה תורה, וגילה כי בהלכות תשובה, הרמב"ם מתאר את העולם הבא כעולם "שאין בו גוף וגויה"[2], לדעתו היה בכך משום הכחשת לאמונה בתחיית המתים. הרמ"ה גם התנגד לפרשנות האלגורית העולה מכתבי הרמב"ם לאגדות חז"ל.

הרמ"ה ערך את השגותיו על כתבי הרמב"ם, באיגרת ששלח לחכמי פרובנס שבדרום צרפת, ובראשם לרבינו יהונתן הכהן מלוניל, כדי שהללו ישלחו לרמב"ם עצמו כדי להוכיח אותו. חכמי לוניל, שהעריצו מאד את הרמב"ם, לא קיבלו את דברי הביקורת של רבי מאיר, ורבי אהרון בן משולם מלוניל אף החזיר לו איגרת תשובה נוזפת בה האריך להשיב על השגותיו, דבר שהוביל לחליפת איגרות שלמה ביניהם הנקראת "כתאב אל רסאיל" (פאריס תרל"א), ונכללה ב"ספר האיגרות" של הרמ"ה (ראה להלן). בסופו של דבר הוא נכשל בגיוס חכמי דרום צרפת כנגד הרמב"ם, ועורר עליו זעם רב מצידם.

גם אצל חכמי ספרד עוררו דבריו כנגד הרמב"ם כעס, ואחד מחכמי ספרד אף כתב:

"שְׁאָלוּנִי יְדִידַי: אֵיךְ יְכֻנֶּה בְּשֵׁם מֵאִיר, וְהוּא הוֹלְךְ חֲשֵׁכִים? הֲשִׁיבוֹתִים: כְּבָר קָרְאוּ חֲכָמִים לְלַיְלָה אוֹר – וְהוּא מִן הַהֲפְכִים".

רבי ששת בנבנישתי, ברצלונה[3].

הרמ"ה לא שקט ושלח את חליפת האיגרות כולה למרכז הרוחני הראשי של צפון צרפת, הבסיס לפעילותם של בעלי התוספות; הוא מיען את המכתב לראשי חכמי צרפת, ובראשם גדולי הדור - האחים רבינו שמשון משאנץ והריצב"א, מבעלי התוספות, וביקש מהם להכריע בוויכוח בינו לבין חכמי לוניל. רוב הרבנים אליהם מוען המכתב נמנעו מלהשיב כפי הנראה, אך הר"ש משאנץ תמך בדעתו של הרמ"ה לגבי תחיית המתים ושלילת הפרשנות האלגורית; עם זאת, סירב להצטרף למלחמה כנגד הרמב"ם, בהיותו רוחש לו כבוד רב.

מאוחר יותר פרסם הרמב"ם את "איגרת תחיית המתים" שלו, בה התנער לחלוטין מן הפרשנות שייחס לו הרמ"ה בנושאים הרגישים הללו.

עם כל זאת, רחש הרמ"ה לרמב"ם כבוד רב ואף כתב קינה למותו. עם השנים הצטננה ביקורתו של הרמ"ה כנגד הרמב"ם, ושלושים שנה לאחר מכן, בשנת 1232 כשהתלקח בשנית הפולמוס על תורת הרמב"ם ורבי שלמה מן ההר ותלמידו רבי יונה גירונדי הנהיגו חרם על חלק מספריו של הרמב"ם ונענו בחרם נגדי עליהם ועל חסידיהם - נשאר הרמ"ה נייטרלי.

כתביו

  • ספר האגרות (פריז 1871) - אסופת חליפת מכתבים עם רבי אהרון בן משולם מלוניל ור"ש משאנץ, בפולמוס על הרמב"ם.
  • שו"ת הרמ"ה, נדפסו לראשונה בתוך ספר אור צדיקים (סלוניקי 1799).
  • מסורת סייג לתורה (פירנצה 1751) חֵקֶר המסורה ודיני כתיבה נכונה של ספר התורה. הספר השפיע על דרך כתיבת ספרי התורה בתקופתו של הרמ"ה ולאחריה. בהתבסס על מחקרו, כתב הרמ"ה עצמו ספר תורה ששימש להגהת ספרי תורה בספרד.

לקריאה נוספת

  • פרופסור חיים ברודי, קבוצת שירים ומכתבים מר' מאיר הלוי, ידיעות המכון לחקר השירה העברית (חלק ב')
  • Bernard Septimus, Hispano-Jewish Culture in Transition, The Career and Controversies of Ramah, Harvard Judaic Monographs, Cambridge, MA 1982

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ עובדת היותו משורר, היא על פי פרסומו של פרופסור ברודי המובא בביליוגרפיה, לדעתו, הרמ"ה היה אחד המשוררים המעולים בדורו.
  2. ^ רמב"ם משנה תורה, ספר המדע, הלכות תשובה, פרק ח', הלכה ג'
  3. ^ צבי גרץ, דברי ימי ישראל.
  4. ^ החיד"א, ‏שם הגדולים, חלק גדולים מערכת מ אות כא, באתר HebrewBooks
  5. ^ אנציקלופדיה לגדולי ישראל, בערכו
אברהם אבן חסדאי

רבי אברהם הלוי בן שמואל אבן חסדאי (חי בברצלונה במחצית הראשונה של המאה ה-13), איש מדע, פילוסוף משורר ומתרגם, מראשי הקהילה היהודית בברצלונה, כונה "הנשיא".

אברהם בן נתן

רבי אברהם בן נתן (1155 לערך - 1215), שנודע גם בכינוי ראב"ן הירחי (שנועד להבדילו מרבי אליעזר בן נתן, סבו של הראבי"ה, המכונה אף הוא הראב"ן). נולד בלוניל שבפרובאנס, ומכאן קיבל את כינויו (לוניל בצרפתית = ירח). מחבר ספר המנהיג.

בורגוס

בורגוס (בספרדית: Burgos) היא עיר בצפון ספרד והבירה ההיסטורית של אזור קסטיליה. אוכלוסיית העיר נאמדת בכ-180,000 תושבים וכעשרים אלף תושבים נוספים חיים במטרופולין שלה. היא עיר הבירה של מחוז בורגוס שמהווה חלק מהקהילה האוטונומית קסטיליה ולאון.

חלקים מהעיר, כולל חומותיה המסורתיות, השתמרו מתקופת ימי הביניים. בעיר מצויים אתרים היסטוריים חשובים רבים ובראשם קתדרלת בורגוס, אשר מוגדרת כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו. דמויות היסטוריות חשובות כגון אל סיד מקושרות לתולדות העיר. בהקשר להיסטוריה היהודית, טרם גירוש ספרד התקיימה בעיר קהילה יהודית משגשגת, שממנה יצאו משוררים ומלומדים חשובים כגון ר' מאיר הלוי אבולעפיה. במהלך המאה ה-14 המירו את דתם (לנצרות) שני רבנים חשובים תושבי העיר: הראשון, אבנר מבורגוס, בראשית שנות העשרים (1320) והשני, שלמה הלוי מבורגוס, בראשית שנות התשעים (1390) של אותה מאה. לאחר המרתו נקרא בשם פבלו דה סנטה מריה.

בעיר נמצאת אוניברסיטת בורגוס וכן מוזיאון לאבולוציה של האדם שנפתח בשנת 2010 ומהווה אחד מעשרת המוזיאונים הפופולריים בספרד. בקרבת העיר שוכן שדה תעופה בורגוס, שדה תעופה קטן המיועד בעיקר לטיסות בתוך ספרד.

ה'ד'

ה'ד' (5004) היא שנה עברית אשר החלה ביום א' בתשרי, אור ל-17 בספטמבר 1243 (לפי הלוח היוליאני, שהיה נהוג אז), והסתיימה ביום כ"ט באלול, 4 בספטמבר 1244. שנה מסוג הכז, איננה מעוברת, ואורכה 354 ימים. זו שנה שישית לשמיטה.

חיים אבולעפיה (הראשון)

רבי חיים בן יעקב אבולעפיה הראשון (נפטר ב- ת"ל 1670) היה רב, אבי שושלת משפחת אבולעפיה בארץ ישראל. היה אחד הרבנים המובהקים וגדולי התורה בדורו.

ר' חיים אבולעפיה היה נצר למשפחה יהודית ענפה של רבנים ועסקני ציבור ממגורשי ספרד, שמוצאה מן האזור ההיסטורי קסטיליה שבספרד. נין ונכד לרב מאיר הלוי אבולעפיה. נמנה בין תלמידיו של מהרי"ט יחד עם חבריו ר׳ חיים בנבנישתי מחבר הספר כנסת הגדולה, ור' יהושע בנבנשתי מחבר ספר שדה יהושע, ור' אברהם בן חנניה. עלה לארץ ישראל ושימש כדיין בצפת, כרבה של טבריה, עבר לחברון בזמנו של הרב אברהם אזולאי ולבסוף התיישב בירושלים. היה ראש משלחת הרבנים שיצאה ב-1662 לתהות על טיבו של נתן העזתי ולפי דברי השבתאים, הוא זה שהביא לגירושו של שבתי צבי מארץ ישראל. נכדו ר' יעקב אבולעפיה היה רבה של טבריה לפני חורבנה, ונינו, ר' משה אבולעפיה, היה אביו של ר' חיים אבולעפיה (השני) מחדש היישוב היהודי בטבריה.

טודרוס בן יוסף אבולעפיה

רבי טודרוס בן יוסף הלוי אבולעפיה (ד'תתקפ"ה 1225 - ה'מ"ג, 1283) היה רב, פרשן התלמוד הבבלי ומקובל, "ראש גלות ספרד" ומנהיג יהדות קסטיליה במאה ה-13.

יליד ותושב בורגוס, מקורב למלכות. נודע בנדבנותו ובמלחמתו בקראים. הרביץ תורה בסביליה ועמד בקשר עם הרשב"א ועם רבי אברהם בדרשי.

בסוף ימיו עקר לטולדו ובה נפטר ונקבר. הוא היה בן אחיו של רבי מאיר הלוי אבולעפיה.

בנו היה המקובל רבי לוי ב"ר טודרוס אבולעפיה.

י"ח בניסן

י"ח בניסן הוא היום השמונה עשר בחודש השביעי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום השמונה עשר בחודש הראשון

למניין החודשים מניסן. י"ח בניסן לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים שני,

חמישי

ושבת, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא בהז".

ידידיה שלמה רפאל נורצי

רבי ידידיה שלמה רפאל נוֹרְצִי (באיטלקית: Norzi;‏ ה'ש"כ 1560, מנטובה, איטליה – אחרי ה'שפ"ו 1626) היה רב, פרשן ומדקדק בעיר הולדתו. מפורסם בחיבורו הבלשני העוסק דקדוק השפה העברית, מנחת שי.

יהונתן מלוניל

רבי יהונתן (בן רבי דוד הכהן) מלוניל (נולד במאה ה-12 (1135?) - 1211, עכו) היה מהבולטים שבבעלי התוספות בפרובאנס, ומחבר "פירוש רבנו יהונתן" על כל ספר ההלכות של הרי"ף. גר בעיר לוניל, ונחשב שם לראש החכמים. לפי הכתוב בספר "שבט מיהודה" (שלמה אבן וירגה), עלה רבי יהונתן יחד עם 300 רבנים נוספים לארץ ישראל במסגרת עליית בעלי התוספות.

כתר ארם צובא

כֶּתֶר אֲרַם צוֹבָא הוא כתב יד חשוב של התנ"ך שנכתב בטבריה, על פי כל כללי המסורה הטברנית, בשנת 930 בקירוב. חוקרי המקרא רואים בכתב יד זה את הנוסח המדויק ביותר של התנ"ך, בשל ההתאמה הפנימית המדויקת בין הנוסח עצמו לבין הערות המסורה הנמצאות בו. לדעת חלק מהחוקרים, זהו ספר התורה שהרמב"ם העיד על דיוקו.

הספר נדד בין קהילות יהודיות שונות, בתחילה בירושלים ובקהיר ולאחר מכן בחלב עד שנעלם בפרעות ביהודי חלב בסוף 1947. כעבור כעשר שנים הגיע "הכתר" כשהוא קרוע וחסר לידי נשיא מדינת ישראל, יצחק בן-צבי. כתב היד הופקד במכון בן צבי ובהמשך הועבר לספרייה הלאומית ולאחר מכן למוזיאון ישראל. הוא מוצג כיום בהיכל הספר. מאז הגיעו לישראל פורסמו כמה מהדורות חדשות של התנ"ך המבוססות על "כתר ארם צובא".

ב־9 בפברואר 2016 הוכרז על ידי אונסק"ו כנכס תרבות עולמי.

פולמוס הרמב"ם

פולמוס הרמב"ם הוא כינוייה של מחלוקת היסטורית בקשר עם ספרי הרמב"ם שהתקיימה בימי הביניים וזיעזעה את עם ישראל, על חיי הרוח והחברה שלו. המחלוקת שפרצה במאה ה-13 נמשכה כמאה שנה, והתקיימה בכל מרכזי היהדות בעולם. המחלוקת התפרצה בתקופה זאת ארבע פעמים, ובכל פעם היה נושא אחר שליבה אותה.

רמה

האם התכוונתם ל...

שובר חינוך

שובר חינוך הוא אמצעי למימון לימודים של תלמידים בבתי ספר פרטיים על ידי המדינה או הקהילה. הורי הילדים מקבלים שובר (קופון) באמצעותו הם יכולים לקנות לימודים לילד בבית ספר לפי בחירתם.

שמואל אבולעפיה

שמואל בן מאיר הלוי אבולעפיה (~1320, אובדה – 1360, טולדו) היה איש כספים ונדבן יהודי בקסטיליה במאה ה-14.

זכרו השתמר בבית הכנסת בית הכנסת אל טרנסיטו שהקים בצמוד לביתו ועומד על מקומו עד היום.

תקופת חייו של הרב מאיר הלוי אבולעפיה על ציר הזמן
תקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרוניםציר הזמן
פרשני התלמוד בימי הביניים בספרד ובצפון אפריקה
בית המדרש הקדום בספרד המוסלמית רבי שמואל הנגידרי"צ אבן גיאת
בית המדרש של צפון אפריקה שנדד לספרד רבנו נסים בן יעקברבנו חננאלרי"ף מעבר לספרדר"י מיגאשרמב"ם מעבר לצפון אפריקה
בית המדרש בעיר טולדו רמ"ה • רבי יצחק מאיר אבן מיגאש (בנו של הר"י מיגאש) • (ראב"ן הירחי) • רבנו יונה
בית מדרשו של הרמב"ן בצפון ספרד הנוצרית הרמב"ןרא"הרשב"אריטב"אר"ן • רבי פרץ הכהן • הריב"ש מעבר לצפון אפריקה • הרשב"ץ • רבי יצחק קנפנטון • רבי יצחק אבוהב (גאון קסטיליה) • רבי יעקב בירב מעבר לצפון אפריקה בגירוש ספרד
ראשונים
אשכנז רבי משולם בן קלונימוסרבנו גרשום מאור הגולה • רבי שמעון הגדול • רבי יצחק הלוי • רבי יעקב בן יקרריב"אראב"ן • רבי אליעזר ממיץראבי"ה • רבי יהודה החסיד • רבי אלעזר מגרמייזא (הרקח) • רבי יצחק אור זרועמהר"ם מרוטנבורגרא"שהמרדכיהגהות מיימוניותתשב"ץ קטן • רבי יצחק מדוראהאגודהמהרא"קמהר"י טירנאמהרי"למהר"י ויילתרומת הדשן
צרפת רש"יבעלי התוספות (רשב"םרבנו תםר"י הזקןריצב"א • רבי שמשון משאנץ) • בעל התרומה • רבי משה מקוצי • רבי יחיאל מפריזיצחק מקורביל (הסמ"ק) • רבנו פרץחכמי איוורא • רבי אליעזר מטוך
אנגליה תוספות חכמי אנגליהרבנו תם מאורליינש • רבי יוסף מניקול • רבי יצחק בן פרץ מנורהטון • רבי משה בן יום טוב • רבי ברכיה מניקולא • רבי אליהו מנחם מלונדריש • רבי יעקב חזן מלונדון
פרובאנס בעל האשכולבעל העיטורבעל המאורהראב"ד • רבי יהונתן מלונילהמנהיגבעל שיטת ריב"בבעל ההשלמה • רבי שלמה מן ההר • רבי אברהם מן ההרהמאירי • רבי אהרן הכהן מלונילרבנו ירוחם
ספרד ארבעת השבויים • רבי חנוך בן משה • רבי שמואל הנגידרי"ץ גיאתר"י מיגאש • רבי יהודה הברצלוני • רמ"ה • רבי שמואל הסרדירמב"ן • רבי יונה גירונדירא"הרשב"אריטב"א • רבי יהודה בן הרא"שמהר"ם חלאווהאבודרהםרבי יעקב בעל הטוריםר"ן • רבי יוסף חביבא • רבי שמואל ירונדי (אוהל מועד)
איטליה רבי משולם בן קלונימוס • רבי נתן מרומי (הערוך) • רבי ישעיה די טראני • רבי אליעזר בן שמואלריבב"ןשבלי הלקטריא"זמהרי"ק
צפון אפריקה ארבעת השבוייםרבנו חננאלרב ניסים גאוןרי"ףרבנו אפריםרמב"םריב"שרשב"ץ
קטגוריה:רבנים: ראשונים

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.