מאיר דוד לוינשטיין

מאיר דוד לוונשטיין (6 בינואר 1904 - 15 באוגוסט 1995) היה חבר מועצת העם ומועצת המדינה הזמנית מטעם אגודת ישראל.

לוינשטיין היה בנו של הרב של ציריך. הוא למד בבית-הספר למסחר בציריך ובבית-המדרש לרבנים על-שם הרב י"צ דינר באמסטרדם. היה יושב ראש צעירי אגודת ישראל באירופה. בשנת 1934 עלה לארץ ישראל והיה פעיל באגודת ישראל[1].

הוא צורף למועצת העם כנציג אגודת ישראל והיה מחותמי מגילת העצמאות. לאחר הקמת מועצת המדינה הזמנית היה חבר גם בה, ובמסגרת זאת היה חבר בוועדה לגיבוש חוקה זמנית בספטמבר 1948[2].

הוא נבחר לכנסת הראשונה ברשימת החזית הדתית המאוחדת. היה ממתנגדיו של הרב לוין ובסוף שנת 1950 חבר לאליהו כי טוב בדרישה לכינוס ועידה ארצית של אגודת ישראל נגד ההתנהלות של הנהגת אגודת ישראל, בין השאר בטענות על בזבוז כספים על עיתון המודיע[3]. המהלך לא צלח ולוינשטיין וחבריו הורחקו מהמפלגה[4][5][6].

הקים את לשכת המסחר שווייץ - ישראל. לאחר שפרש מהחיים הפוליטיים עסק בייבוא מכונות אריגה.

נולדו לו ששה ילדים. אחד מהם, שלמה, בוגר ישיבת פוניבז', שירת בנח"ל המוצנח, נהרג בקרב המיתלה בשנת 1956 ונקבר בבית הקברות זיכרון מאיר[7][8], עם מצבה צה"לית, קרוב לקברו של החזון איש. מאוחר יותר נקברו לצדו אמו ואביו, ר' מאיר דוד.

נכדו הוא הדרשן הרב שלמה לוונשטיין.

מאיר דוד לוינשטיין
Levenstein meir
לידה 6 בינואר 1904
קופנהגן, דנמרק
פטירה 15 באוגוסט 1995 (בגיל 91)
בני ברק, ישראל
מדינה ישראל  ישראל
תאריך עלייה 1934
מקום קבורה בית הקברות שומרי שבת, בני ברק
סיעה אגודת ישראל, חזית דתית מאוחדת
חבר הכנסת
14 בפברואר 194920 באוגוסט 1951
(שנתיים ו-26 שבועות)
כנסות מועצת המדינה הזמנית, 1

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ משלחת אגודת ישראל, הבוקר, 7 באוגוסט 1942
  2. ^ חוקת ישראל תתבסס על המסורת במידה רבה, הצופה, 27 בספטמבר 1948
  3. ^ נסיון פוטש במרכז אגו"י, הצופה, 1 בינואר 1951
  4. ^ נסיון למרד במרכז אגודת ישראל, דבר, 2 בינואר 1951
  5. ^ ופילוג בלתי נמנע בשורות אגודת ישראל, חרות, 27 במרץ 1951
  6. ^ מהחלטות ועידת אגודת ישראל, דבר, 12 באפריל 1951
  7. ^ הסמל לוונשטין הי"ד לקבורה בזכרון מאיר, חרות, 6 בנובמבר 1957
  8. ^ שמעון כהן, נשכח סיפורו של הצנחן החרדי, באתר ערוץ 7, 21 בספטמבר 2016
1904

שנת 1904 היא השנה הרביעית במאה ה-20. זוהי שנה מעוברת, שאורכה 366 ימים. 1 בינואר 1904 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-13 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

6 בינואר

6 בינואר הוא היום השישי בשנה בשבוע הראשון בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 359 ימים (360 בשנה מעוברת).

אגודת ישראל

אגודת ישראל (אגו"י) היא ארגון יהודי אורתודוקסי שנוסד בקטוביץ שבפולין בי"א בסיוון תרע"ב (1912). מטרתה המוצהרת של האגודה הייתה "לפתור ברוח התורה והמצווה את כל השאלות שתעלינה יום יום על הפרק בחיי עם ישראל". אגודת ישראל עוסקת בענייני חינוך, רווחה, כשרות ותחומים רבים נוספים, כשהיא מונהגת על ידי מועצת גדולי התורה, המורכבת מחשובי הרבנים מבין תומכיה. האגודה מזוהה עם הפלג המרכזי של היהדות החרדית ברחבי העולם, אך מאז פרישת מפלגת דגל התורה הליטאית בשלהי שנות ה-80, מייצגת התנועה בישראל בעיקר את הפלג החסידי.

הזרוע הפוליטית של הארגון פעלה בסיים של הרפובליקה הפולנית השנייה, בסיים הליטאי ובסאימה הלטבי (בשלושתם, עד מלחמת העולם השנייה). אגודת ישראל מייצגת את בוחריה בכנסת של מדינת ישראל מאז הקמתה ועד ימינו, לעיתים ברשימה משותפת עם מפלגות דתיות אחרות. כמקובל במפלגות חרדיות, המפלגה אינה מציבה נשים ברשימתה לכנסת ולרשויות המקומיות. באופן מסורתי המפלגה מתנגדת לציונות ולציונות הדתית, אך פועלת איתם לעיתים בשיתוף פעולה, בניגוד לעמדת העדה החרדית המייצגת גישה קיצונית ומתבדלת יותר.

אליהו כי טוב

הרב אברהם אליהו כי טוב (לשעבר מוקוטובסקי; ד' בניסן ה'תרע"ב - ו' באדר א' ה'תשל"ו; 22 במרץ 1912 - 7 בפברואר 1976) היה עסקן ציבורי, איש חינוך ומחבר ספרות תורנית חרדי ישראלי. נודע במיוחד בעקבות ספר התודעה שכתב.

אמוני ישראל

אמוני ישראל אחוד ספרדים-אשכנזים הייתה מפלגה שהתמודדה בבחירות לכנסת השנייה שהתקיימו בשנת 1951, אך לא עברה את אחוז החסימה. הרשימה כללה גורמים שמרניים שפרשו מאגודת ישראל לצד גם אישים דתיים מבני עדות המזרח שהשתייכו לחוגים מתונים יותר.

דמוקרטיה הסדרית

דמוקרטיה הסדרית היא מודל שהוצע לראשונה על ידי החוקר ארנד ליפהרט, איש מדע המדינה מהולנד, תחת המונח "consociational democracy" (דמוקרטיה קונסוציונלית),

במגוון מחקריו, שהתמקדו בחברות דמוקרטיות המאופיינות בשסעים חברתיים ופוליטיים עמוקים. מונח זה תורגם במדינת ישראל למספר מונחים: דמוקרטיה התאגדותית, דמוקרטיה הסדרית ודמוקרטיה הסכמית.

החזית הדתית המאוחדת

החזית הדתית המאוחדת הייתה רשימה מאוחדת למפלגות המזרחי, הפועל המזרחי, אגודת ישראל, פועלי אגודת ישראל והאיחוד הדתי הבלתי-מפלגתי שהתמודדה בבחירות לכנסת הראשונה, וזכתה ל-16 מנדטים. הייתה זו הפעם היחידה בתולדות המדינה בה היו מאוחדות כל המפלגות הדתיות והחרדיות בכנסת כרשימה אחת (אם כי היו עוד מספר מפלגות דתיות קטנות שלא הצליחו לעבור את אחוז החסימה).

הסיעה הייתה חברה בקואליציה בשתי הממשלות שכיהנו באותה כנסת (ממשלת ישראל הראשונה וממשלת ישראל השנייה). בשתי הממשלות כיהנו מטעם הסיעה שלושה שרים - הרב יצחק מאיר לוין (אגודת ישראל), הרב יהודה לייב פישמן מימון (המזרחי) וחיים משה שפירא (הפועל המזרחי).

לקראת הבחירות לכנסת השנייה נוהלו מגעים להמשך הריצה המשותפת, אולם אלו לא צלחו. לקראת הבחירות לכנסת השלישית עלו קריאות לחזית דתית מאוחדת מגורמים שונים. בין התומכים היו רבי שלמה חיים פרידמן והרב יהודה לייב מימון. לעומת זאת, סיעת למפנה של הפועל המזרחי התנגדה. בעיתונות נטען שאגודת ישראל הייתה מעוניינת בחזית דתית כאמתלה לשוב להשתתף בקואליציה. אנשי המפד"ל דרשו חזית מהותית שתכלול התחייבות של אגודת ישראל לכפיפות לרבנות הראשית, בעוד אנשי אגודת ישראל הסכימו אך ורק לחזית טכנית. בהמשך המגעים הושגה פשרה על ועדה משותפת של נציגים של הרבנות הראשית ומועצת גדולי התורה שתנחה את החזית הדתית, ובלילה האחרון לפני הגשת הרשימות היה נראה שהושג הסכם. אולם לבסוף הקמת החזית נכשלה בגלל התנגדות למפנה ודרישת אגודת ישראל לצמצום הייצוג של הפועל המזרחי אם למפנה רצה בנפרד.

גם לפני הבחירות לכנסת הרביעית נוהלו מגעים, אך בלחצו של הרב יצחק זאב סולובייצ'יק, "הרב מבריסק", המפלגות החרדיות לבסוף ביטלו את הרעיון, וזאת בתמורה למכתב תמיכה ממנו להצבעה בבחירות.

הצעות להקים חזית משותפת נמשכו גם בשנות ה-60, במיוחד לאור הקמת גח"ל והמערך.

החזית פעלה גם בעיריות, ובבחירות לעיריית ירושלים בשנת 1951, רצו המפלגות יחד. רשימת פאג"י הקנאית יחסית לאגודת ישראל, רצה בנפרד והשיגה מקום אחד בעירייה.

הכרזת העצמאות

הכרזת העצמאות של מדינת ישראל התקיימה ביום שישי, ה' באייר ה'תש"ח, 14 במאי 1948 בעיר תל אביב, בבית דיזנגוף שבשדרות רוטשילד 16. בטקס, שהתקיים בהתאם להחלטת מנהלת העם כשמונה שעות לפני סיום המנדט הבריטי בהתאם להחלטת החלוקה של עצרת האו"ם מכ"ט בנובמבר 1947, הכריז יושב ראש מנהלת העם דוד בן-גוריון על הקמת מדינת ישראל ונחתמה מגילת העצמאות. מאז חוגגת מדינת ישראל מדי שנה בתאריך זה את יום העצמאות.

ועדת הסמל והדגל

ועדת הסמל והדגל הייתה ועדה של מועצת המדינה הזמנית, בראשותה של בבה אידלסון, שתפקידה היה לבחור דגל וסמל למדינת ישראל.

הוועדה הוקמה ב-19 ביולי 1948, כחודשיים לאחר הכרזת העצמאות. בין חבריה היו נציגים מכל קצוות הקשת הפוליטית, ובהם אריה אלטמן, יזהר הררי, זרח ורהפטיג, סעדיה כובשי, מאיר דוד לוינשטיין, בנימין מינץ, אהרן ציזלינג, פנחס רוזן, צבי לוריא, דוד רמז, חיים משה שפירא ומשה שרת.

ב-28 ביולי התכנסה הוועדה לראשונה. כבר באותה הישיבה נתקבלה ההחלטה לגבי הדגל, ולפיה דגל התנועה הציונית יהיה לדגל המדינה. לגבי סמל המדינה, החליטה הוועדה כי הוא יכלול מנורה ושבעה כוכבים. בתוך כך, החליטה הוועדה גם למנות ועדה מקצועית שתרכז הצעות ותעביר לה את המלצותיה. בראש הוועדה המקצועית עמד האדריכל אבא אלחנני, והיו חברים בה גם אלעזר ליפא סוקניק, לאופולד קרקואר וראובן רובין.

ב-21 בספטמבר התכנסה הוועדה המקצועית לדון בהצעות שהועברו לה, וב-28 בספטמבר דנה בהן ועדת הסמל והדגל. הוועדה לא שינתה את החלטותיה המקוריות בעניין הדגל והסמל, אך החליטה כי המנורה שבסמל תעוטר בשופר ובכפות תמרים. החלטות ועדת הסמל והדגל הובאו לאישורה של מועצת המדינה הזמנית ב-28 באוקטובר, וזו אישרה את הדגל, אך הורתה לוועדה להביא בפניה הצעה חדשה לסמל.

ב-12 בנובמבר התכנסה הוועדה פעם נוספת, והחליטה לפרסם בעיתונות בקשה לקבלת הצעות נוספות, הפעם ללא הנחיות מפורשות. 131 מתושבי המדינה נענו לבקשה, והגישו 23 הצעות, מרביתן כללו את המנורה אף שהדבר לא היווה עוד תנאי. ב-28 בדצמבר צמצמה הוועדה את ההצעות לשלוש: ההצעה הקודמת, הצעה הכוללת מנורה על רקע מגן דוד ושבעה כוכבים, כשלצדיהם אריה וצבי, והצעה שלישית, הצעתם של האחים שמיר, שכללה מנורה ולצדיה עלי זית. הוועדה החליטה להוסיף להצעתם את הכיתוב "ישראל" תחת המנורה, וב-10 בינואר 1949 החליטה להביא בפני מועצת המדינה הזמנית את ההצעה הזו בלבד. ב-10 בפברואר אישרה מועצת המדינה הזמנית את ההצעה, וועדת הסמל והדגל סיימה את תפקידה.

יעל לוינשטיין

יעל לוינשטיין (נולדה בשנת תשל"ב, 1972) היא במאית, מפיקה ויוצרת חרדית ישראלית; המפיקה של להקת פזמון חוזר.

ישיבת פוניבז'

ישיבת פּוֹנִיבֶז' היא ישיבה גבוהה ליטאית בישראל, הנחשבת לישיבה החשובה של הזרם הליטאי.

הישיבה הוקמה בתום מלחמת העולם הראשונה בעיר פוניבז' בליטא, בידי רב העיר הרב יוסף שלמה כהנמן, במקומן של ישיבות קודמות שפעלו בעיר ונסגרו בשל מאורעות המלחמה. היא צברה יוקרה בין שתי מלחמות העולם. רוב ככל תלמידיה ואנשי צוותה נספו בשואת יהודי ליטא. מייסד הישיבה ומנהיגה הצליח להגיע לארץ ישראל ב־1940, ומיד החל במאמצים שהובילו להקמת הישיבה מחדש בסוף 1943. ב־1945 נחנך בניין הישיבה החולש על "גבעת הישיבה" בזיכרון מאיר שבבני ברק.

להקמת הישיבה חלק מרכזי בשיקום עולם התורה האירופי שחדל להתקיים עם שואת יהודי אירופה במלחמת העולם השנייה. בוגריה כיהנו ומכהנים בצמרת עולם הישיבות בעשורים האחרונים של המאה ה־20 ובעשורים הראשונים של המאה ה־21.

מאז סוף שנות ה־90 של המאה ה־20 מתקיימים בישיבה מאבקי שליטה קשים, וכתוצאה מכך הישיבה מפוצלת לשתי ישיבות הפועלות במקביל בקריית הישיבה תחת שם זהה. בראשית 2015 למדו בישיבה שבהנהלת הרב אליעזר כהנמן (נכדו של יוסף שלמה כהנמן) כ־1,000 תלמידים, ובישיבה שבהנהלת ובראשות גיסו הרב שמואל מרקוביץ כ־700 תלמידים. מלבד התלמידים הרווקים, לומדים עוד מאות אברכים בישיבה וכ־1,000 אברכים נוספים בכולל האברכים הסמוך לה.

בנוסף לישיבה הגבוהה, פועלים במסגרת עמותת ישיבת פוניבז' של הרב אליעזר כהנמן מוסדות ומיזמים נוספים, כדוגמת ישיבות קטנות, בית יעקב, ספרייה תורנית, מכון להוצאת ספרים, אוהל שם להנצחת יהדות ליטא, ומיזם ירחי כלה שנתי. לצד העמותה פועלת גם חברה לתועלת הציבור בשם חברת ישיבת פוניבז' בע"מ. הישיבה הנוספת בקריית הישיבה פועלת תחת עמותת 'מסורת התורה'.

לוינשטיין

לוינשטיין (Löwenstein וצורות נוספות של הכתיב) הוא שם גרמני שמשמעותו אבן אריה

האם התכוונתם ל...

מגילת העצמאות

מגילת העצמאות היא המסמך המכריז על הקמתה של מדינת ישראל. "מגילת העצמאות" הוא אמנם שמה המקובל, אך שמה הרשמי הוא "הכרזה על הקמת מדינת־ישראל", ובשם זה פורסמה בעיתון הרשמי (ע"ר 14.5.48, עמ' 1).

את המגילה הקריא דוד בן-גוריון בטקס הכרזת העצמאות שנערך במוזיאון תל אביב הישן (שדרות רוטשילד 16, תל אביב), ביום שישי, ה' באייר תש"ח, 14 במאי 1948, בשעה 16:00, 8 שעות לפני סיום המנדט הבריטי על ארץ ישראל.

מגילת העצמאות כוללת חמישה חלקים:

סקירה היסטורית של זכותו של העם היהודי על ארץ ישראל, ושל הדרך שהובילה להכרזת המדינה. פרישת הבסיס ההיסטורי, המוסרי והמשפטי להקמת המדינה.

הכרזה על הקמתה של מדינת ישראל.

עקרונותיה של המדינה החדשה.

פנייה אל גורמים שונים והצהרת כוונות.

חתימות.

מועצת המדינה הזמנית

מועצת המדינה הזמנית הייתה הסמכות המחוקקת של מדינת ישראל מסיום המנדט הבריטי ועד להקמת הכנסת. היא תפסה את מקומה של המועצה המלכותית, שבאמצעותה חוקקה בריטניה חוקים עבור ארץ ישראל המנדטורית.

מועצת המדינה הזמנית הוכרזה במעמד הכרזת המדינה במגילת העצמאות, שבה נאמר:

סמכויותיה של מועצת המדינה הזמנית נקבעו בפקודת סדרי השלטון והמשפט, שהיא דבר החקיקה הראשון שפורסם במדינת ישראל. בפקודת סדרי השלטון והמשפט ננקבו שמותיהם של 38 חברי מועצת המדינה הזמנית. לנשיא המועצה מונה חיים ויצמן.

תפקידה של מועצת המדינה הזמנית היה להקים את מוסדות המדינה העיקריים ולבצע את ההכנות הנדרשות לקיום בחירות ראשונות ולהקמת הכנסת.חוקי מועצת המדינה הזמנית נקראו פקודות ופורסמו ב"עיתון רשמי" (שלימים הפך ל"רשומות").

ב-25 בינואר 1949 נערכו הבחירות לאספה המכוננת. ב-16 בפברואר 1949 קיבלה האספה את חוק המעבר. כתוצאה מחוק המעבר הפכה האספה המכוננת לכנסת הראשונה.

שלמה לוונשטיין

הרב שלמה לוונשטיין (נולד בשנת תשכ"ז, 1967) הוא דרשן חרדי ומחבר ספרי דרוש על פרשת השבוע וחגי ישראל ומועדיו.

חותמי מגילת העצמאות (על פי סדר חתימתם)
דוד בן-גוריוןדניאל אוסטרמרדכי בנטוביצחק בן-צביאליהו ברליןפרץ ברנשטייןזאב גולדמאיר ארגוביצחק גרינבויםאברהם גרנותאליהו דובקיןמאיר וילנרזרח ורהפטיגהרצל ורדי (רוזנבלום)רחל כהן-כגןקלמן כהנאסעדיה כובשייצחק מאיר לוין • מאיר דוד לוינשטיין • צבי לוריאגולדה מאירנחום ניר-רפאלקסצבי סגליהודה ליב הכהן פישמןדוד צבי פנקסאהרן ציזלינגמשה קולאליעזר קפלןאברהם קצנלסוןפנחס רוזןדוד רמזברל רפטורמרדכי שטנרבן-ציון שטרנברגבכור-שלום שטריתחיים משה שפיראמשה שרת מגילת העצמאות

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.