מאיר בר-אילן

הרב מאיר בר-אילן (ברלין) (ה' באייר תר"מ, 16 באפריל 1880י"ט בניסן ה'תש"ט, 18 באפריל 1949) היה רב, מחבר ועסקן ציוני, מראשי ומנהיגי תנועת המזרחי והציונות הדתית. מייסד עיתון "הצופה", מייסד האנציקלופדיה התלמודית ועורכה הראשון.

הרב מאיר בר-אילן
הרב מאיר בר-אילן
הרב מאיר בר-אילן
מקום קבורה ישראל בית הקברות סנהדריה, ירושלים
Meir Bar-Ilan (cropped)
בר-אילן, אפריל 1914

תולדות חייו

מאיר ברלין נולד ב־1880 בעיירה וולוז'ין, בפלך מינסק שבתחום המושב של האימפריה הרוסית (כיום בבלארוס) כבן זקונים לאביו הנצי"ב מוולוז'ין בנישואיו השניים, שכיהן כראש ישיבת וולוז'ין הנודעת, בה גם למד עד גיל 14 כשהתייתם מאביו.[1] לאחר מכן עבר ללמוד בישיבת טלז אצל הרב אליעזר גורדון ומאוחר יותר גם אצל רבי חיים מבריסק (הרב סולוביצ'יק), חתן אחותו מאביו, ואצל הרב יחיאל מיכל אפשטין, סבו מצד אמו. לדברי הרב יהודה לייב מימון שהיה תלמידו של סבו, היה הרב אפשטיין הגורם שהשפיע על ברלין הצעיר להתקרב לציונות. בשנת ה'תרס"ב נשא לאישה את ביילה, בתו של ר' טוביה רבינוביץ (נפטרה בשנת ה'תש"ה).[2]

בשנת 1905 כיהן כציר בקונגרס הציוני השביעי בבזל, כצירם של הציונים באושמינה שברוסיה, ובכך החל את התקרבותו לציונות בכלל ולתנועת "המזרחי" בפרט. בהמשך עבר לברלין, שם היה מייסד ועורך העיתון "העברי", ששימש במה לרעיונות הזרם הציוני-דתי. בזכות פעלו בעיתון, יצא לו מוניטין כבעל מחשבה ודעה ברורה, כעיתונאי מוכשר וכמארגן מעולה. בשנת 1912 מונה למזכיר המזרחי העולמי, תפקיד שממנו פרש בעקבות מלחמת העולם הראשונה, שאילצה אותו להגר לארצות הברית, שם שימש כיו"ר הסתדרות המזרחי. ב-1914 הקים את הסניף האמריקני של המזרחי, ובשנים 19151926 כיהן כנשיא המזרחי בארצות הברית ועמד בראש ישיבת רבי יצחק אלחנן, לימים ישיבה יוניברסיטי. כמו כן, היה מעורב בהקמת "נשי המזרחי", לימים נשי אמי"ת.

בשנת ה'תרע"א, 1911, קיבל כנראה הצעה לכהן ברבנות פתח תקווה, והתייעץ עם הראי"ה קוק אם לקבל את ההצעה.[3]

מיד לאחר סיומה של מלחמת העולם הראשונה, התחיל לחשוב על עלייה לארץ ישראל. הרב ברלין הבין היטב שנקודת הכובד בתנועת התחייה עוברת לחזית ההגשמה בארץ ישראל. הוא היה בין המעטים שבין המנהיגים הציוניים בימים ההם, שהיו משוכנעים בחובת העלייה. משרק נגמרה המלחמה, ונפתחו דרכי אירופה, החל נודד על פני הקהילות במדינות השונות לשם ארגון עבודת המזרחי ועידוד העלייה. בשנת ה'תרפ"ד ערך את ביקורו הראשון בארץ ישראל, ובשנת ה'תרפ"ו, 1926, עלה לארץ והתיישב בירושלים, שם שימש בשורה של תפקידים מרכזיים, כולל מזכיר המזרחי העולמי. שימש כראש הוועד הפועל הציוני והיה חבר במועצת המדינה הזמנית. בשנים 1942–1944 כיהן כיו"ר משותף של הקרן הקיימת לישראל.

בשנת 1946, לאחר השבת השחורה, נקבעה הנהלה זמנית של הסוכנות בארץ, שבה כיהן בר-אילן יחד עם לוי אשכול וזלמן שזר.

הרב ברלין והרב יהודה ליב מימון היו שניהם מנהיגי תנועת המזרחי בתקופה שבין שתי מלחמות העולם, והיו חלוקים ביניהם במגוון נושאים, דבר שגרם לחיכוכים רבים בתנועת המזרחי.

נפטר בי"ט בניסן תש"ט (1949), ונקבר זמנית בבית העלמין שייח' באדר בארון מתכת שתאפשר העברה קלה לקבורת קבע[4]. ההצעה לקוברו בחצר של מטה המזרחי בירושלים נדחתה על ידי הרב הרצוג שאמר: "דרכו של המנוח היה ללכת עם העם ובתוך העם ולא לפרוש ולהתבדל"[5]. בהמשך פונה לקבורה בבית הקברות סנהדריה[6].

עד יומו האחרון היה פעיל בפעילות ציבורית, ושעות ספורות לפני פטירתו עוד נשא בבית העם שבירושלים נאום אחרון על ירושלים, שאין להפרידה מגוף המדינה.

מאיר בר-אילן נולד בשם ברלין, אך בבגרותו כאשר הכיר את משה בר-אילן עברת את שם משפחתו בעקבותיו[דרוש מקור].

פועלו

פעילותו הספרותית של בר-אילן הייתה רחבת היקף: עריכת העיתון "הצופה" במשך שנים רבות, עריכת האנציקלופדיה התלמודית וכתיבת מספר ספרים, בהם הספרים "מוולוז'ין עד ירושלים" ו"רבן של ישראל" – ספר ביוגרפי על אביו הנצי"ב.

מבחינה פוליטית, השתייך הרב בר-אילן לזרם הימני יותר במפה הפוליטית. התנגד ל"תוכנית אוגנדה" שהועלתה בקונגרס הציוני השישי, הוביל את המאבק בספר הלבן והיה ממתנגדיהם המרים ביותר של הבריטים.

תנועת המפד"ל, שהוקמה בשנת 1956, ואיחדה לתוכה את הסתדרות המזרחי, שאבה ממנו ומדרכו את השראתה.

הנצחה

משפחתו

לרב בר-אילן ולאשתו בילה לבית רבינוביץ, היו שתי בנות ובן:

לקריאה נוספת

  • הרב שלמה יוסף זוין, אנציקלופדיה תלמודית, ראש כרך ב, ירושלים תש"ט.
  • מרדכי הורנשטין, זיכרון מאיר, ירושלים: מרן, תש"י.
  • כתבי רבי מאיר בר-אילן, כרך א, ירושלים: מוסד הרב קוק, תש"י.
  • נתן אגמון [ע], תורה ובנין: לזכר הרב מאיר בר-אילן, ירושלים: הקרן הקימת לישראל, תש"י.
  • יצחק אריגור, אילן ונופו: לתולדותיו של רבי מאיר בר-אילן, ירושלים: מוסד הרב קוק, תשי"ב.
  • משה קרונה, אנציקלופדיה של הציונות הדתית, כרך א, ירושלים תשי"ח, טורים 334–347 (ושם בסוף מקורות נוספים).
  • ר' מאיר בר-אילן: עשר שנים לפטירתו, ירושלים: הלשכה הראשית של הקרן הקימת לישראל, תשי"ט.
  • גצל קרסל, לקסיקון הספרות העברית, כרך א, ספריית פועלים: מרחביה תשכ"ה, טורים 311–312 (ושם בסוף מקורות נוספים).
  • משה קרונה, הרב מאיר בר-אילן, (תל אביב): מורשת, [תשכ"ט].
  • הרב מאיר בר-אילן: עשרים שנה לפטירתו, י"ט בניסן תשכ"ט, ירושלים: הנהלת ההסתדרות הציונית, [תשכ"ט].
  • נתנאל קצבורג, הרב מאיר בר-אילן והמדיניות הציונית בשנות השלושים, ניב המדרשיה, אביב (תש"ל) 212-235.
  • נתנאל קצבורג, מאגרותיו הראשונות של הרב מאיר בר-אילן, שנה בשנה (תשל"ה) 274-278.
  • נתנאל קצבורג [ע], אגרות: הרב מאיר בר-אילן, כרך א, רמת גן: אוניברסיטת בר-אילן, תשל"ו.
  • דוד שמש, הרב מאיר בר-אילן: דמותו של מנהיג, ירושלם: משרד החינוך והתרבות - אגף החינוך הדתי, תשל"ט.
  • יהושע הוטנר, הרב מאיר ברלין ו"אנציקלופדיה תלמודית", הדרום מט (תש"ם) 165-173 [נדפס גם בנפרד].
  • יהושע הוטנר, האנציקלופדיה התלמודית ויוצרה, שנה בשנה (תשמ"ב) 341-350.
  • אריה סטריקובסקי [ע], הרב מאיר בר-אילן: ממנהיגי הציונות, ירושלים: משרד החינוך, התרבות והספורט - מינהל התרבות - האגף לתרבות תורנית, תש"ס.
  • חוה אשכולי ווגמן, בין הצלה לגאולה, הציונות הדתית בארץ ישראל לנוכח השואה, יד ושם ירושלים תשס"ד.
  • דינה פורת [ע], שואה ממרחק תבוא, אישים ביישוב הארץ ישראלי ויחסם לנאציזם ולשואה 1933 - 1948, יד בן צבי ירושלים תשס"ט עמודים 137 - 163.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ אנצקלופדיה של הציונות הדתית, עמ' 334
  2. ^ הרבנית בילה ברלין, ז"ל, הצופה, 18 באוקטובר 1944, עמ' 10
  3. ^ אגרות הראי"ה, חלק ב', עמ' יד.
  4. ^ י. אופיר, דרכו האחרונה של הרב בר-אילן ז"ל, חרות, 19 באפריל 1949
  5. ^ הלוית הרב ברלין, מעריב, 18 באפריל 1949
  6. ^ מאות התייחדו עם זכרו של הרב בר אילן ז"ל, הצופה, 12 באפריל 1955
אדיר במלוכה

אדיר במלוכה (או כי לו נאה) הוא אחד מפיוטי פסח, המושרים בליל הסדר בסיום אמירת ההגדה של פסח. השיר נכתב לפי סדר אותיות הא"ב, וחרוזיו אחידים: "בִּמְלוּכָה" חורז עם "כַּהֲלָכָה", ו"ָיו" חורז בין השורות.

פיוט זה הוא שיר שבח לאלוהים, וכולו מיוסד על פסוקים מהמקרא.

אוניברסיטת בר-אילן

אוניברסיטת בר-אילן היא אוניברסיטה ציבורית שמרכזה ברמת גן, מהגדולות בישראל, עם כ-19,000 סטודנטים (נכון ל-2019). היא נוסדה בשנת 1955, ונקראה על-שם הרב מאיר בר-אילן, ממנהיגי הציונות הדתית.

יותר מ-20 פרסי ישראל הוענקו במשך השנים לחוקרי האוניברסיטה בתחומי היהדות, החינוך, הספרות, החברה והמשפט. פרסים בין-לאומיים ומענקי מחקר רבים הוענקו לחוקרים בתחומי הרפואה, הכימיה, הפיזיקה, הסייבר ומדעי המחשב. הפקולטה למדעי היהדות של בר-אילן היא הגדולה מסוגה בעולם האקדמי. פרויקט השו"ת הוא מהישגיה הבולטים. בדירוג שאנגחאי היא נמצאת במקום החמישי-שישי בין האוניברסיטאות בישראל ובין המקומות ה401 ל-500 בעולם ובדירוג Times Higher Education היא נמצאת בין המקום ה-501 ל-600 בעולם ובמקום ה57 באסיה.

אנציקלופדיה תלמודית

אנציקלופדיה תלמודית היא אנציקלופדיה שמטרתה לתמצת את החלק ההלכתי של התורה שבעל פה. הכרך הראשון התפרסם בשנת ה'תש"ז (1947) והכרך ה-43, המגיע לערך "מֹחַ", התפרסם בשנת ה'תשע"ט (2019). בשנת תשמ"ח (1988) זכה המפעל בפרס הרב קוק לספרות תורנית.

מטרת המפעל היא לתמצת את כל הדיונים התלמודיים וההלכתיים, וכן את עיקרי השיטות של הראשונים והאחרונים בערכים אנציקלופדיים בסדר האלף-בית.

האנציקלופדיה מודפסת על ידי איחוד מפעלים תורתיים-ספרותיים "יד הרב הרצוג" בירושלים. בעבר פעלה המערכת מתוך בניין "יד הרב הרצוג" בשכונת בית וגן בירושלים, ונכון ל-2014 היא פועלת במתחם בית הכנסת ישורון שבשכונת רחביה.

בית מאיר

בֵּית מֵאִיר הוא מושב במועצה אזורית מטה יהודה, צפונית לבית שמש, באמצע יער הקדושים. המושב הוקם בידי המזרחי בשנת 1950. נמצא על דרך בורמה, אשר חיברה את ירושלים עם השפלה במלחמת העצמאות עברה לידו. משלט שמורת המסרק, היום אתר נוף וטבע, שוכן בקרבתו.

במושב כ-200 משפחות שמתפרנסות בין השאר ממקצועות חופשיים באזור ירושלים. במושב יש גם עסקים חקלאיים, כגון לולי תרנגולות מטילות.[דרוש מקור]

בר-אילן

האם התכוונתם ל...

ה' באייר

ה' באייר הוא היום החמישי בחודש השמיני

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום החמישי בחודש השני

למניין החודשים מניסן. ה' באייר לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים ראשון,

שלישי

וחמישי, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא אגה".

הישיבה לאמנויות ולמדעים בר-אילן

הישיבה לאמנויות ולמדעים בר-אילן או ישיבת בר-אילן, היא ישיבה תיכונית עירונית שש-שנתית בתל אביב-יפו הממוקמת בשדרות רוטשילד.

הישיבה נקראת על שמו של הרב מאיר בר-אילן, ממנהיגי הציונות הדתית.

הישיבה בשמה 'הישיבה העירונית בר-אילן', נוסדה בשנת תשכ"ה על ידי הרב פנחס וילמן. החל משנת תשל"ו עמד בראשה הרב אהרן גרז ובשנים אלה השתנה שמה ל'ישיבה תיכונית-מדעית בר-אילן'. בשנים תשס"ב ו-תשס"ג כיהן הרב וייסברד דב. החל משנת תשס"ד מכהן כראש הישיבה הרב בני פרל שייסד בה את הישיבה לאמנויות ובהמשך שונה שמה של הישיבה ל'ישיבה לאמנויות ולמדעים "בר-אילן" תל אביב'.

הצופה

הצופה היה יומון ישראלי בעל אופי דתי-לאומי שיצא לאור במשך 71 שנה, מ-1937 ועד 2008, אז התמזג עם העיתון מקור ראשון.

י"ט בניסן

י"ט בניסן הוא היום התשעה עשר בחודש השביעי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום התשעה עשר בחודש הראשון

למניין החודשים מניסן. י"ט בניסן לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים ראשון,

שלישי

ושישי, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא אגו".

ישיבת בני עקיבא נתיב מאיר

ישיבת בני עקיבא נתיב מאיר היא ישיבה תיכונית בירושלים. נקראת גם תיכון עירוני ד' ע"ש לואיס ואטה שיף של עיריית ירושלים. משתייכת למרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא.

מאיר בר-אילן (חוקר)

מאיר בר-אילן (נולד ב-5 בנובמבר 1951) הוא פרופסור במחלקות לתלמוד ולתולדות ישראל באוניברסיטת בר-אילן ומומחה במדעי היהדות ובהיסטוריה חברתית ותרבותית של העת העתיקה. תחומי מחקרו המגוונים כוללים את ספרות המקרא, הספרים החיצונים, ספרות חז"ל, ליטורגיה, נומרולוגיה, מיסטיקה ומאגיה ועוד, והוא חיבר ספרים ומאמרים רבים בתחומים אלה.

מגילת תענית

מגילת תענית היא חיבור קצר בשפה הארמית שחובר בסוף ימי בית שני. היא מונה כ-36 ימים שבהם אירעו לעם ישראל מאורעות משמחים, ולכן אין להתענות בהם, לפניהם ולאחריהם, ובחלקם נאסר אפילו להספיד את המת. המאורעות המשמחים שהמגילה עוסקת בהם משתרעים על-פני כ-500 שנה - מתקופת עזרא ונחמיה, במאה ה-5 לפני הספירה, ועד לביטול גזירותיו של הקיסר קליגולה, סמוך לחורבן בית שני. על רבים מהמאורעות הללו אין מידע היסטורי נאות.התלמוד הבבלי מציין מחלוקת האם איסורי מגילת תענית בטלו אחרי חורבן בית המקדש או שהם עדיין בתוקף. להלכה נפסק שמגילת תענית בטלה.

מלאך

מלאך הוא ישות על-טבעית הקיימת לפי האמונה בדתות השונות, בהן יהדות, נצרות ואסלאם. בדרך כלל מתואר המלאך כיצור שמימי רוחני הנשלח לבצע משימה אלוהית או כמעביר את דבר האל לבני האדם (בדומה לנביא האנושי).

בתרבות הפופולרית, שהושפעה מהאיקונוגרפיה הנוצרית מתוארים המלאכים כישויות יפות דמויות אדם, עם כנפי ברבור לבנות על גבם והילה מעל ראשם.

מסכת ראש השנה

מַסֶּכֶת רֹאשׁ הַשָּׁנָה היא המסכת השמינית בסדר מועד לפי סדר המשניות, במסכת זו ארבעה פרקים ובתלמוד הבבלי על מסכת זו יש 34 דפים.

המסכת עוסקת בפרטי ההלכות של לוח השנה העברי, קידוש החודש, הלכות תקיעת שופר, והלכות ברכות התפילה התלויות בהם.

נפתלי צבי יהודה ברלין

הרב נפתלי צבי יהודה ברלין, הידוע בקיצור הנצי"ב מוולוז'ין (כונה: ר' הירש לייב; כ"ט בחשוון ה'תקע"ז, 20 בנובמבר 1816 – כ"ח באב ה'תרנ"ג, 10 באוגוסט 1893) היה ראש ישיבת וולוז'ין ומגדולי התורה במזרח אירופה במאה ה-19.

ערוך השולחן

ספר ערוך השולחן נתחבר על ידי הרב יחיאל מיכל הלוי אפשטיין, רב ואב בית דין בקהילת נבהרדק (נובהרדוק), במתכונת ספרי ההלכה שנתחברו לפי סדר סימני השולחן ערוך. ערוך השולחן נכתב לכל ארבעת חלקי השולחן ערוך. לפי סיפוריו של נכדו, הרב מאיר בר-אילן, בספרו 'מוולוז'ין עד ירושלים', נהג רבי יחיאל מיכל לכתוב את ספרו תוך כדי ישיבות בית הדין. דבר שהתאפשר עקב בקיאותו הרבה ויכולתו לבצע מספר פעולות בו זמנית.

רחוב בר-אילן

רחוב בר-אילן הוא רחוב בירושלים שהפך לאחד מסמלי המאבק בין חרדים לחילוניים בישראל. הרחוב קרוי על שם מנהיג תנועת המזרחי הרב מאיר בר-אילן.

רחוב בר-אילן משמש עורק דרכים מרכזי בדרך לשכונות הצפוניות של ירושלים, וחוצה שכונות חרדיות. החל משנת 1988 מהווה הכביש עילה למריבה בין חרדים הרוצים לסגור אותו לנסיעה בשבתות לבין חילוניים המבקשים לנסוע בו. המאבק שנגרר להפגנות ומעשי אלימות, עורר הדים רבים בציבור בישראל, והעסיק במשך 20 שנה מוסדות שלטוניים בישראל, בתוכם: עיריית ירושלים, הכנסת, משרד התחבורה, ובית המשפט העליון.

אהרן ברק, נשיא בית המשפט העליון, אמר בהתייחסו למאבק על כביש בר-אילן: "הנושא משקף מחלוקת פוליטית עמוקה בין חרדים לחילונים. אין זו אך מחלוקת על חופש התנועה ביום שישי ובשבת ברחוב בר-אילן. זו בעיקר מחלוקת קשה על יחסי דת ומדינה בישראל; זו מחלוקת נוקבת על אופייה של ישראל כמדינה יהודית או כמדינה דמוקרטית".

תנועת המזרחי

הסתדרות המזרחי היא תנועה פוליטית ציונית דתית, שקמה בשנת 1902.

לאחר החלטת הקונגרס הציוני שעל הציונים לעסוק בחינוך ציוני חילוני, קבעה קבוצת ציונים דתיים בהנהגת הרב יצחק יעקב ריינס שרק בשמירת המצוות יישמר העם היהודי. הקבוצה החליטה להמשיך ולפעול על-פי עקרונותיה במסגרת התנועה הציונית.

ב-22 בינואר 1957 התאחדה עם הפועל המזרחי ל"מפלגה הדתית לאומית - המזרחי-הפועל המזרחי".

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.