מאורים

המאוריםמאורית: Māori) הם ילידים פולינזים כהי עור שרוב השבטים שלהם התיישבו במאה ה-13 וה-14 בניו זילנד. לפי המסורת המאורית, שבע סירות קאנו הביאו את אבותיהם הקדמונים לניו זילנד במספר מסעות שיט שהתרחשו בין השנים 1250–1300 לספירה. במשך מאות שנים חיו המתיישבים הפולינזיים בבידוד ופיתחו תרבות ייחודית הידועה בשם "מאורי". בראשית דרכם, סיגלו אורח חיים שבטי שהתבסס על הארגון החברתי שהיה קיים בארץ מולדתם. הם התהדרו בשפה משלהם, במיתולוגיה עשירה, בעבודות יד מובהקות, באמנויות הבמה ובתרבות לחימה מסורתית. המאורים נחשבים למיעוט ילידי, כלומר נולד שם ובעקבות רוב אוכלסייה אחרת הפך מיעוט.

השפה המאורית היא שפה פולינזית הקרובה לשפה המדוברת בטהיטי, בהוואי ובאיים אחרים ממזרח לסמואה בדרום האוקיינוס השקט. השם "מאורי" משמעותו "רגיל" במאורית.

ניו זילנד
ערך זה הוא חלק מסדרת
היסטוריה של ניו זילנד

מאורים

מלחמות המוסקט

הסכם ואיטנגי

מושבת ניו זילנד

תנועת המלך

מלחמות הקרקעות

ממלכת ניו זילנד

ניו זילנד
מאורים
Māori
Maori ST 03
אוכלוסייה
כ-900,000
ריכוזי אוכלוסייה עיקריים
ניו זילנד  ניו זילנד: 734,200
אוסטרליה:142,107
אנגליה:8,000
ארצות הברית:3,500
קנדה: 1,305
מקומות אחרים:8,000
שפות
אנגלית
מאורית
דת
מאורית, נצרות
קבוצות אתניות קשורות
פולינזים אחרים,
דוברי שפות אוסטרונזיות

היסטוריה

ApiranaNgata05
סר אפירנה נגטה, פוליטיקאי מאורי, שימש כאמצעי להחייאת אמנויות מסורתיות כמו קאפה-האקה וגילוף עץ.
Rewi Manga Maniapoto, by Gottfried Lindauer
איור משנת 1882 של איש מאורי מקועקע.

עם הגעת האירופאים לניו זילנד במאה ה-17, חלו שינויים מרחיקי לכת באורח החיים של המאורים. הם אמצו בהדרגה היבטים רבים ממנהגיהם של החברה המערבית ותרבותה. היחסים בין המאורים למתיישבים הלבנים, היו בתחילה ידידותיים. בשנת 1840 נחתם הסכם ואיטנגי (Treaty of Waitangi), בין נציגי הממשל הבריטי בניו זילנד לבין מנהיגי השבטים המאורים מכל רחבי המדינה, שבו הוכרזה ניו זילנד כמושבה בריטית, ונקבעו זכויותיהם של המאורים ובעלותם על השטחים שבהם ישבו. ההסכם כובד לזמן קצר ובשנת 1845 החלה סדרת קרבות שנמשכה לסירוגין עד שנת 1872 (ראו להלן) בין המתיישבים האירופים (פקאהה Pakeha) לבין השבטים המאורים, בנוגע לשליטה על הקרקעות.

מלחמות הקרקעות של ניו זילנד

מלחמות הקרקעות של ניו זילנד הייתה סדרה של קרבות בין שבטים מאורים שונים ובין המאורים למתיישבים האירופיים בניו זילנד בין 1845 ל-1872 ונסבו ברובם סביב השליטה על הקרקעות בניו זילנד.

במהלך הזמן, המאורים סירבו למכור את אדמותיהם. ב-1859 באזור ואיקאטו, התאגדו מספר צ’יפים ובחרו מלך מאורי. הם התנגדו למכירת אדמות והתיישבות אירופאית באזור “ממלכת ואיקאטו” ממש עד למאה העשרים.  המתחים בין המאורים ל”פקהֶה” קיבלו צורה של קרבות ומלחמות של ממש בין השנים 1860-1865 והתנהלו בכל הארץ. הסכסוך הקשה ביותר היה בטאראנקי, שם מחצו חיילים חמושים את המורדים, אולם התקוממות נוספת החלה בחוף המזרחי עם התהוותה של תנועת הואיסם (Hauhauism), המוכרת גם כ- Pai Mārire – תנועה מאורית-דתית שחרטה על דיגלה את סילוק האירופאים.  בהמשך למלחמות המאורים הממשלה החרימה שטחים גדולים של אדמה מאורית וחוקקה חוקים חדשים שהתירו מכירה פרטית של אדמות. כל זה גרם למאורים לאבד את מרבית אדמתם במהלך המאה ה-19.

תוצאות המלחמה העיקריות היו הרג של 2,000 מאורים וכ-700 מתיישבים אירופאים, חלק מהמאורים הצטרפו למתיישבים מתוך תקווה שהדבר יפעל לטובתם בעתיד, וכך היה כשבשנת 1867 הוקצו למאורים ארבעה מושבים בפרלמנט הניו זילנדי. מלחמות הקרקעות הביאו לשטחים מוגבלים, מגיפות ותחלואים אחרים שהגיעו עם המתיישבים האירופים וגרמו לתמותה גבוהה בקרב המאורים. האוכלוסייה המאורית קטנה בכ-50-30 אחוז. רוב המאורים היו חייבים לקבל את המתיישבים ולשתף איתם פעולה או לאמץ גישה של התנגדות פאסיבית, כי למתיישבים האירופאים היה כוח צבאי גדול יותר. בסוף המאה ה-19 המלחמות החלו לדעוך.

לאחר מלחמת הקרקעות

בסוף המאה ה-19, בסוף מלחמתם עם המתיישבים האירופים, היה מספר המאורים כ-100,000. בסוף המאה ה-19 כבר נחזה כי המאורים יתבוללו באוכלוסייה האירופית באי, ולאחר מכן ירד מספרם לכ-40,000. בשנות ה-60 וה-70 של המאה ה-20, בעיקר הודות למאמצי מנהיגי המאורים, התגבשו המאורים כמיעוט עצמאי כלכלית בניו זילנד ואוכלוסייתם מונה כיום יותר מחצי מיליון נפש. המאורים משמרים את זהותם התרבותית בנפרד מכלל קהילת תושבי ניו זילנד. בה בעת הם שולחים נציגים לבית הנבחרים ומשתתפים בשאר נושאים לאומיים.

ראו גם

קישורים חיצוניים

אוי-טה-רנג'יאורה

אוּי-טֶה-רַנְג'יאוֹרָה (במאורית: Ui-te-Rangiora) היה, על פי הסברה, ספן מאורי בן המאה השביעית, מן האי רארוטונגה. אגדה מאורית מספרת, שאוי-טה-רנג'יאורה הפליג דרומה ונתקל במצופי קרח ובהרי קרח צפים באוקיינוס האנטארקטי. הוא קרא לאזור הזה של האוקיינוס הדרומי טאי'אוּקָה-א-פִּיָה (ים מקציף כמו מרנטת הקנה), משום שמצופי הקרח היו דומים לאבקת מרנטת הקנה.

איי קוק

איי קוּק (באנגלית: Cook Islands, במאורית: Kūki 'Āirani) הם שתי קבוצות איים בדרום האוקיינוס השקט, ממזרח לקו התאריך הבינלאומי, הקרויים על שם מגלה הארצות האנגלי ג'יימס קוק. שטח האיים כ-240 קילומטרים רבועים. המים הטריטוריאליים הם בהיקף של 1.8 מיליון קמ"ר. באיי קוק מונהג משטר פנימי פרלמנטרי דמוקרטי בהסכם חופשי עם ניו זילנד, כאשר יחסי החוץ הם באחריות ניו זילנד, וכל התושבים הם בעלי דרכון ניו זילנדי.

ג'רי מטפארה

סר ג'רמיה "ג'רי" מטפארה (באנגלית: Jeremiah "Jerry" Mateparae;‏ נולד: 14 בנובמבר 1954) הוא איש צבא ניו זילנדי שכיהן בין השנים 2011–2016 בתפקיד המושל הכללי של ניו זילנד ה-20 והנציג ה-9 של המלכה בניואה. מטפארה הוא השני מבין בני העם המאורי שכיהן כמושל הכללי (הקודם היה סר פול ריבס). לפני כן הוא היה ראש המטות המשולבים של כוחות ההגנה של ניו זילנד משנת 2006 ועד 2011 וראש המשרד לניתוח נתוני מודיעין (Government Communications Security Bureau) מפברואר ועד יולי 2011. בחירתו של מטפארה לתפקיד המושל הכללי הוכרזה ב-8 במרץ 2011 והוא הושבע לתפקידו ב-31 באוגוסט 2011.

דגל ניו זילנד

דגל ניו זילנד הוא דגלה הלאומי של ניו זילנד אשר מבוסס על עיצובו של הנס הבריטי הכחול – דגל הממלכה המאוחדת בקנטון (הרביע העליון הקרוב לניצב) על גבי שדה כחול – המושחת בארבעה כוכבים אדומים בעלי חמישה קודקודים הממוסגרים בשפה לבנה ומסמלים את קבוצת הכוכבים הצלב הדרומי.

דגלה הלאומי הראשון של ניו זילנד אומץ טרם הפיכתה של ניו זילנד למושבה בריטית ונבחר על ידי מועצה של ראשי שבטים מאורים בשנת 1834. דגל הנבחר היה דגל צלב ג'ורג' הקדוש עם צלב נוסף בקנטון וארבעה כוכבים על רקע כחול. לאחר ייסודה של המושבה ב-1841 החל השימוש בניסים בריטיים במימי ניו זילנד. הדגל הנוכחי עוצב והוצג לראשונה בשנת 1869, ונועד במקור לשימוש ימי. הוא אומץ רשמית כדגל הלאום בשנת 1902.

דגל זה מציג את הצלב הדרומי כפי שמופיע בניו זילנד (כפי שמוצג גם על דגל אוסטרליה) אך מופיעים רק ארבעה מתוך חמשת כוכבי הקבוצה. כל כוכב בגודל מעט שונה. דגל הממלכה המאוחדת אשר בקנטון מתזכר את עברה הקולוניאלי של ניו זילנד ואת קשריה לבריטניה.

האקה (ריקוד)

ההָאקָה (במאורית: Haka) הוא ריקוד מאורי מסורתי. ריקוד זה מבוצע על ידי קבוצת אנשים, המכונים "קאפה האקה" ("שורת האקה"). נבחרת ניו זילנד ברוגבי אימצה את הריקוד, ושחקניה רוקדים אותו לפני כל משחק שלהם. בעקבותיה אומץ המנהג על ידי כל נבחרות הספורט של ניו זילנד, ושחקניהן מבצעים את הריקוד לפני כל משחק בינלאומי.

היסטוריה של ניו זילנד

ההיסטוריה של ניו זילנד התחילה לפני כ-700 שנה לאחר שהתגלתה ויושבה על ידי קבוצות פולינזיות שחיו בה בבידוד יחסי עד להגעתו של האירופאי אבל ינזון טסמן בשנת 1642 ובעקבותיו משלחות שונות של מגלי ארצות ומתיישבים.

הסכם ואיטנגי

הסכם ואיטנגי (באנגלית: Treaty of Waitangi, במאורית: Tiriti o Waitangi) הוא הסכם שנחתם ב-6 בפברואר 1840 בין נציגי הממשל הבריטי בניו זילנד לבין מנהיגי שבטים מאורים מכל רחבי המדינה. ההסכם נועד להסדיר את היחסים שבין המאורים למתיישבים האירופאים בניו זילנד ובפרט את המחלוקות בנוגע לבעלות על קרקעות ומעמדה של ניו זילנד כפרובינציה בריטית. הסכם ואיטנגי הוא נדבך חשוב בהיסטוריה של ניו זילנד והוא מהווה את הבסיס ליחסים בין הגזעים במדינה גם כיום.

ההסכם הוא חריג בהיסטוריה של התנהלות האימפריה הבריטית מכיוון שהוא מהווה למעשה הכרה באי היכולת להכניע את הילידים המקומיים בצורה צבאית ובנכונות (לפחות תאורטית) להתחלק איתם בשלטון על הטריטוריה.

הפארק הלאומי ראקיאורה

הפארק הלאומי ראקיאורה (באנגלית: Rakiura National Park) הוא פארק לאומי המשתרע על רוב שטחו של האי סטיוארט, האי השלישי בגודלו בניו זילנד הנמצא מדרום לאי הדרומי. הפארק הוכרז באופן רשמי ב-9 במרץ 2002 כאיחוד של מספר שמורות טבע, אזורי יער מוגנים והשטחים ביניהם ובסך הכל מכסה כ-85% משטחו של האי סטיוארט, כאשר בשאר השטח נמצאים העיירה אובן, כבישים, דרכים וכפרים מאורים.

בשל בידודו היחסי של האי, וההתיישבות המעטה בו, הפארק מהווה בית גידול למינים רבים של ציפורים שכמעט ולא ניתן למצוא באזורים אחרים בניו זילנד. בזכות תנאים אלו ומיעוט במינים פולשים, הפארק מושך אליו צפרים, חוקרים ומטיילים רבים שמבקשים לצפות בקיווי ובציפורים אנדמיות נוספות לניו זילנד בבית הגידול הטבעי שלהן.

ירקן

ירקן היא אבן חן יקרה למחצה. בפועל, "ירקן" הוא כינוים של שני סוגי סלע שונים הבנויים ממינרלים סיליקטיים שונים -"ירקן נפריט" ו"ירקן ג'יידיט". ירקן נפריט עשוי מהמינרל נפריט, אחת הצורות שבהן מופיע בטבע המינרל אקטינוליט (אחד מהחברים בקבוצת האמפיבול - קבוצה של מינרלים אינוסיליקטים), ו"ירקן ג'יידיט" או ג'יידיטיט מורכב כמעט אך ורק מהמינרל ג'יידיט, (אחד מהחברים בקבוצת הפירוקסן - גם היא קבוצה של מינרלים אינוסיליקטים).

כרייסטצ'רץ'

כרייסטצ'רץ' (באנגלית: Christchurch, במאורית: Ōtautahi) היא בירת מחוז קנטרברי שבניו זילנד. זוהי העיר הגדולה ביותר באי הדרומי והעיר השלישית בגודלה בניו זילנד (אחרי אוקלנד וולינגטון) - אוכלוסייתה 390,300 תושבים נכון לשנת 2010. היא נמצאת על חופו המזרחי של האי הדרומי, מצפון לחצי האי בנקס, ודרומית למפרץ פגסוס. העיר נקראת על שם מכללת כרייסט צ'רץ', המכללה הגדולה ביותר באוניברסיטת אוקספורד. במרכז העיר עמדה קתדרלת כרייסטצ'רץ'.

באזור העיר כרייסטצ'רץ' נמצאו שרידים להתיישבות מוקדמת של מאורים, ככל הנראה לצורך ציד מואה עונתי. את בתיה הראשונים של העיר בנו בשנות הארבעים של המאה ה-19 ציידי לוויתנים, אך רק ב-16 בדצמבר 1850 הגיעה קבוצת המתיישבים הראשונה, 792 נפש, שהגיעו בעידוד הכנסייה האנגליקנית להקים עיר אנגלית שבמרכזה קתדרלה ומכללה. שש שנים לאחר מכן, ב-31 ביולי 1856 הוכרזה כרייסטצ'רץ' כעיר על ידי הכתר הבריטי, והייתה לעיר הראשונה בניו זילנד. החל משנותיה הראשונות הוקצו שטחים נרחבים בעיר לפארקים ולגנים, פארק הגלי (Hagley Park) המשתרע על פני 1600 דונם הוקם בשנת 1855, והגנים הבוטניים של כרייסטצ'רץ' (300 דונם) הוקמו בשנת 1863. מדיניות זו נשמרה גם בהמשך והעיר מלאה בפארקים ציבוריים ובחצרות פרטיות מטופחות, עובדה שהעניקה לה את הכינוי עיר הגנים (The Garden City). בשנת 1867 הוקם מוזיאון כרייסטצ'רץ'.

כרייסטצ'רץ' בנויה כולה במישור, מטרים ספורים מעל פני האוקיינוס השקט. היא נתחמת על ידי נהר ואימקרירי (Waimakariri) מצפון, האוקיינוס השקט ממזרח והאזור הגעשי של פורט הילס (Port hills) מדרום. ממערב משתרעים מישורי קנטרברי. קתדרלת קרייסט צ'רץ', שהייתה לאחד מסמליה של העיר, נמצאת במרכז העיר וסביבה ארבע השדרות המרכזיות. שדה התעופה הבינלאומי של כרייסטצ'רץ' נמצא ממערב לעיר.

ב-15 במרץ 2019 בוצע בעיר טבח המוני, שבו רוצח אוסטרלי רצח 50 מתפללים מוסלמים בשני מסגדים בעיר.

מאורית

מאורית (להאזנה (מידע • עזרה)) היא שפה ממשפחת השפות האוסטרונזיות, היא מדוברת על ידי בני העם המאורי, ומשמשת כאחת השפות הרשמיות בניו זילנד.

מאורית היא שפה פולינזית הקרובה לשפה המדוברת בטהיטי, בהוואי ובאיים אחרים ממזרח לסמואה בדרום האוקיינוס השקט. ההנחה היא כי מקור השפה מנוודים שהגיעו לניו זילנד מאיי קוק או מטהיטי.

עד לשנת 1814 הייתה מאורית שפה מדוברת בלבד, באותה שנה החלו מיסיונרים נוצרים להעלותה על הכתב הלטיני. ב-1820 נעשה מהלך משותף של פרופסור סמואל לי מאוניברסיטת קיימברידג' יחד עם הצ'יף המאורי הונגי היקה ואנשיו ליצור לה כתיב מלא. כיום מאורית נכתבת באותיות לטיניות, תוך שימוש בעיצורים ובתנועות הנהוגות באנגלית.

עם הגיעם של המתיישבים הבריטים לניו זילנד, הגיעה עמם גם השפה האנגלית, ועד 1860 נעשה שימוש באנגלית בכל מהלכי השלטון והממסד, תוך דחיקת רגלה של המאורית. בשנת 1880 נאסר רשמית השימוש במאורית במוסדות החינוך במדינה. למרות זאת דיברו רוב בני העם המאורי במאורית כשפת אם עד מלחמת העולם הראשונה, והיא הייתה בשימוש במשפחה המאורית הטיפוסית, וכן בעסקים, בפגישות פוליטיות פנימיות, ועוד. לאחר מכן, ועד לשנות השמונים של המאה העשרים, פחת מאוד השימוש במאורית, עד כי רק 20% מהמאורים ידעו לדבר בשפה ברמת שפת אם. בתחילת שנות השמונים החלו נציגי המאורים בפרלמנט הניו זילנדי לפעול על מנת למנוע את הכחדת השפה המאורית. בשנת 1982 נוסדה תנועת "קוֹהַאנְגַּה רֵיאוֹ" (במאורית: "תחיית השפה"), שיזמה צעדים להחייאת השפה, כדומת הקמת בתי ספר ללימוד מאורית, ומהלכים פרלמנטריים שהביאו לחקיקת חוקים המורים על הוראת השפה בבתי ספר יסודיים ובגנים, במקומות שבהם חיים בני הלאום המאורי.

גם כיום מהווה המאורית שפה שנייה בלבד לאנגלית. רבים מבני העם המאורי דוברים את השפה, ואף חלק מהתושבים צאצאי הבריטים, אולם ההנחה היא כי מספר דוברי השפה באופן בלעדי, שאינם דוברים גם אנגלית, הוא קטן ביותר.

מוריורים

המוריורים (או מאוריאורים) היו שבט של ציידים-לקטים, התושבים הילידים של איי צ'טהאם וכמה איים נוספים שנמצאים למעלה מ-750 קילומטר מזרחית לניו זילנד. לפי התאוריה המקובלת, המוריורים הם מאורים שנדדו לאיי צ'טהאם לפני שנת 1500 לספירה; אוכלוסיית המוריורים הייתה קטנה ומבודדת. הם פיתחו תרבות פולינזית ייחודית, נעזרו בטכנולוגיה וכלי נשק פשוטים ביותר, היו בלתי מנוסים לגמרי במלחמה, והאמינו ביישוב סכסוכים בצורה לא אלימה.

ב-1835 פלשו מאורים מהאי הצפוני של ניו זילנד לאיי צ'טהאם בעזרת ספינות אירופאיות וטבחו באוכלוסייה המוריורית עד להכחדתה. למרות נחיתותם המספרית, הצליחו המאורים בעזרת נשק מודרני כגון רובי מוסקט, להשתלט על המוריורים. כ-10% מהאוכלוסייה, בעיקר נשים וילדים, שופדו על מקלות לצרכים טקסיים או נאכלו בטקסים קניבלים. המוריורים הפכו עבדים ונאסר עליהם לדבר בשפתם או להביא ילדים. ב-1862 נותרו 101 מוריורי בלבד והאחרון שבהם נפטר ב-1933. בימינו נותרו כ-700 איש המגדירים עצמם כמוריורים, רובם אינם חיים באיי צ'טהאם.

חלק מספרו של דוויד מיטצ'ל, "ענן אטלס", מסופר על הרקע של הפלישה המאורית, כמו גם הסרט "ענן אטלס" שמבוסס על הספר.

מלחמת המאורים במוריורים היא הדוגמה הפותחת את הספר "רובים, חיידקים ופלדה", ומהווה "ניסוי היסטורי" טבעי.

מורים

מוּרִים (בספרדית: Moro) היה כינוי נפוץ באירופה הנוצרית למוסלמים, ובפרט למוסלמים תושבי צפון אפריקה וספרד המוסלמית. המקור של הכינוי הוא בשם מאורים, עם נוודים מהעת העתיקה שמוצאו ממאוריטניה. במאה השמינית לספירה המאורים התאסלמו ובשפות האירופאיות שמם הפך לכינוי לכלל המוסלמים תושבי האזור. הכינוי "מורים" גם לא הבדיל בין מוסלמים ממוצא ערבי או ברברי. בהרלדיקה, המורי מוצג בדרך כלל כאפריקאי מהאזור שמדרום לסהרה, גם בסרי לנקה יש קבוצת אוכלוסייה בשם זה.

מלחמות המוסקט

מלחמות המוסקט (אנגלית: Musket Wars) הוא הכינוי שניתן לסדרה של עימותים בין שבטים מאוריים שהתרחשו בתחילת המאה ה-19 בצפון האי הצפוני של ניו זילנד. העימותים נקראים מלחמות המוסקט בשל העובדה שהם הועצמו במידה רבה על ידי רובי המוסקט שהובאו לראשונה לניו זילנד על ידי מתיישבים אירופאיים. במהלך העימותים נהרגו מעל ל-20,000 מאורים.

עימותים בין שבטים מאוריים יריבים היו נפוצים במהלך המאה ה-17 וה-18, אך כיוון שהמאורים היו מצוידים בנשק קר בלבד, ללא יתרון טכנולוגי לצד מסוים, עימותים אלו היו שקולים למדי. עם הגעתם של האירופאים הראשונים לניו זילנד החלו להתפתח קשרי מסחר בין שבטים מאוריים אחדים למתיישבים האירופאים, ועד מהרה החלו הארופאים למכור רובי מוסקט למאורים. רובי המוסקט שינו את מאזן הכוחות בין השבטים השונים, ועד מהרה החלו השבטים המצוידים בנשק חם לטבוח בשבטים האחרים.

הקרב הראשון בין שבטים מאוריים שבו נעשה שימוש בנשק חם התרחש ככל הנראה בשנת 1807, והעימותים התנהלו לסירוגין במשך מספר עשורים, בעיקר על רקע טריטוריאלי. עם חתימת הסכם ואיטנגי, ב-1840 החלו הנציגים הבריטיים בניו זילנד להסדיר את היחסים והגבולות בין השבטים השונים והעימותים דעכו.

מלחמות הקרקעות של ניו זילנד

מלחמות הקרקעות של ניו זילנד (באנגלית: New Zealand land wars ולעיתים מכונות Māori Wars - מלחמות המאורים) הוא השם שניתן לסדרה של קרבות בין שבטים מאורים שונים ובין המאורים למתיישבים האירופיים בניו זילנד בין 1845 ל-1872 ונסבו ברובם סביב השליטה על הקרקעות בניו זילנד.

ניו זילנד

ניו זילנד (באנגלית: New Zealand, במאורית: Aotearoa) היא מדינת איים בדרום-מערב האוקיינוס השקט המורכבת משני איים גדולים הנקראים האי הצפוני והאי הדרומי, וכן מספר איים קטנים יותר.

ניו זילנד ידועה כאי מבודד – היא רחוקה כ-2,000 קילומטרים מאוסטרליה, כשביניהן חוצץ ים טסמן. שכנותיה הקרובות ביותר מצפון הן קלדוניה החדשה, פיג'י וטונגה.

בניו זילנד חיים כארבעה מיליון תושבים על שטח של 268,680 קמ"ר. שפתה הרשמית בפועל היא אנגלית. המתיישבים הראשונים בה היו המאורים, אנשים ממוצא פולינזי כהה-עור.

בירת ניו זילנד היא ולינגטון, והעיר הגדולה ביותר היא אוקלנד עם כ-1.3 מיליון תושבים.

ניו זילנד חברה בחבר העמים הבריטי ובממלכות חבר העמים הבריטי ומבחינה רשמית ראש המדינה הוא מלך או מלכת ניו זילנד, המיוצג בידי המושל הכללי.

ניו זילנד במלחמת העולם הראשונה

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה הכריזה ממשלת ניו זילנד ללא היסוס מלחמה על גרמניה מיד לאחר שעשתה זאת בריטניה, למרות בידודה הגאוגרפי ואוכלוסייתה הקטנה. באותה תקופה מדיניותה של ממשלת ניו זילנד הייתה שכל הכרזת מלחמה מצידה של ממשלת בריטניה תוביל אוטומטית להצטרפות של ניו זילנד.

מספרם הכולל של החיילים והאחיות של ניו זילנד ששירתו מעבר לים בשנים 1918-1914, לא כולל את אלה ששירתו במסגרת הצבאות של בריטניה או של צבאות אחרים של חבר העמים הבריטי, עמד על 100,444 אנשים, מתוך אוכלוסייה כללית של קצת יותר ממיליון איש. 42% מהגברים בגיל גיוס שירתו ב"חיל המשלוח של ניו זילנד" - (NZEF)‏ The New Zealand Expeditionary Force‏. 16,697 לוחמים ניו זילנדים נפלו במלחמה ו-41,317 לוחמים נפצעו, כ-58% נפגעים מכלל המגויסים. אלף נוספים נפטרו במהלך 5 השנים שלאחר סיום המלחמה כתוצאה מפציעות ו-507 מתו באימונים שנערכו בניו זילנד בשנות המלחמה. אחוז הנופלים בקרב הגברים בגיל גיוס ביחס לגודל האוכלוסייה בניו זילנד עמד על 5% והוא הגבוה ביותר מבין כל הדומיניונים שהשתתפו במלחמה לצדה של בריטניה. 11 מחיילי ניו זילנד עוטרו בצלב ויקטוריה.מלחמת העולם הראשונה, הייתה העימות הצבאי הגדול הראשון בהיסטוריה של ניו זילנד, בו השתתפו חיילים מאורים (אם כי מספר קטן שלהם השתתפו כבר במלחמת הבורים, כאשר רשויות הגיוס בניו זילנד בחרו להתעלם מהמדיניות הבריטית לפסול מתגייסים מקרב הילידים בדומיניונים השונים). חיילים מאורים אלה לקחו חלק במערכת גליפולי ומאוחר יותר שרתו בהצטיינות בחזית מערב אירופה. 2688 מאורים ו-346 מבני איי האוקיינוס השקט (כולל 150 מבני האי ניואה) שרתו במלחמה במסגרת הכוחות הניו זילנדים.

פול ריבס

סר פול אלפרד ריבס (באנגלית: Paul Alfred Reeves;‏ 6 בדצמבר 1932 – 14 באוגוסט 2011) היה הארכיבישוף והפרימוס של ניו זילנד בשנים 1980 – 1985 והמושל הכללי של ניו זילנד בין השנים 1985 – 1990. הוא היה הנגיד הראשון של אוניברסיטת אוקלנד לטכנולוגיה.

קירי טה קאנאווה

דיים קירי ז'אנט טה קאנאווה (אנגלית: Dame Kiri Janette Te Kanawa; נולדה ב-6 במרץ 1944) היא זמרת אופרה ילידת ניו זילנד. בשנת 1981 ראו ושמעו אותה ברחבי העולם כ-600 מיליון איש, כאשר שרה את Let the Bright Seraphim בחתונתם של צ'ארלס, הנסיך מוויילס וליידי דיאנה ספנסר.

טה קאנאווה נולדה בגיסבורן, באי הצפוני של ניו זילנד. מוצאה מעורב, שכן בין אבותיה יש גם מאורים וגם אירופאים, אבל מעט מאוד ידוע על הוריה הביולוגיים, כיוון שאומצה בינקותה; היא בתם המאומצת של אם אירית ואב מאורי.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.