לשון נקייה

לשון נקייה או יופמיזם (גם איפמיזם; מלעז: Euphemism, במקור מיוונית: ευ, "טוב", ו-φήμη, "דיבור") היא מינוח חליפי למושג שאזכורו נחשב כמביך, פוגע, או מטריד באופן אחר (לדוגמה: מושגים שחל עליהם טאבו, ניבולי־פה, מושגים שמעוררים תגובה רגשית חריפה וכולי). כאשר לשימוש בלשון נקייה מניע פוליטי, שכוונתו להציג פעולה שלילית כחיובית, נהוג לכנותו מכבסת מילים.

מקור המושג העברי "לשון נקייה" הוא בתלמוד הבבלי. במסכת פסחים, דף ג', עמוד א' מובאת ברייתא: "תניא דבי רבי ישמעאל: לעולם יספר אדם בלשון נקיה". ועוד נאמר שם: "דאמר ר' יהושע בן לוי לעולם אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו שהרי עיקם הכתוב שמונה אותיות ולא הוציא דבר מגונה מפיו. שנאמר מן הבהמה הטהורה ומן הבהמה אשר איננה טהורה."

סוגי ביטויי לשון נקייה

סיבות להיווצרות ביטויי לשון נקייה

אופני היווצרות ביטויי לשון נקייה

הגלגל היופמיסטי

ברבות הזמן, ביטויי לשון נקייה שניתנו למונחים מטרידים הופכים לעיתים למטרידים בעצמם. לדוגמה: המונח "מחנה ריכוז" לתיאור מחנות מאסר של אזרחים נטבע על ידי הבריטים בזמן מלחמת הבורים מכיוון שבזמנו הוא נשמע מנומס ובלתי פוגע. לאחר שהמפלגה הנאצית השתמשה במונח בזמן מלחמת העולם השנייה, קיבל המונח אופי שלילי במידה עצומה, ולכן נוצרו ביטויי לשון נקייה חדשים להחליפו, כמו "מחנות מעצר".

האות ז' שימשה כלשון נקייה לשמו של הפין בסלנג. קיימות סברות שונות בקרב חברי האקדמיה ללשון העברית אודות מקור שימוש זה. בין השאר קיימת סברה כי השימוש נעשה בשל היותה האות, האות הראשונה בהמילה "זרג" שנחשבה גסה מאוד.[1] במהלך הזמן, "זין" הפכה למילה גסה בעצמה, עד כדי כך שהאסוציאציה המיידית של הפועל "להזדיין" היא בעלת הקשרים מיניים, וכבר לא "להתחמש" - מובנו המקורי. בספרו סיפור על אהבה וחושך מספר עמוס עוז כיצד בילדותו פרץ בצחוק קולני באספת בחירות של מנחם בגין, כאשר הלה השתמש בפועל זה במשמעותו המקורית, בהתייחסו למרוץ החימוש בין ישראל למדינות ערב. אותו מונח שימש את בגין בנאומו בכנסת בשנת 1966[1] וכן בפנייתו לכתבים בליל המהפך ב-1977, שיתאזרו בסבלנות[2]. הביטוי מוזכר אף בספרים בני ימינו (2005).[3]

לשון נקייה ביהדות

השימוש ב"לשון נקייה" הוא חיוב הלכתי, בחז"ל מובאות אזהרות רבות שלא ינבל אדם את פיו ומופיעים על כך גם עונשים חמורים, כגון: "אפילו חותמין עליו גזר דין של שבעים שנה לטובה הופכין עליו לרעה." וכן "מעמיקין לו גיהנום." ו"בעוון זה נערי שונאי ישראל מתים." (הביטוי "שונאי ישראל" עצמו הוא דוגמה ללשון נקייה הבאה בלשון סגי נהור, כמובא בהמשך).

מכאן גזרו חז"ל: "שלא יוציא אדם דבר מגונה מפיו ולעולם יספר אדם בלשון נקייה." פסיקה זו נקבעה במקומות רבים בספרי ההלכה והמוסר היהודיים.

בתלמוד מובאים ציטוטים רבים מהמקרא והנביאים, בהם האריך הפסוק במילותיו כדי לכתוב ב"לשון נקייה". כה גדולה ההקפדה ביהדות לדבר ב"לשון נקייה", שאפילו הביטוי "אור ליום", המסמל בעצם את הערב שלפניו, נובע מהרצון שלא להשתמש במילה לילה, המעוררת קונוטציות שליליות, אלא דווקא במילים אור ויום המעוררות תחושה חיובית (מסכת פסחים ג ע"א).

במיוחד הקפידו להשתמש בלשון נקייה בעניינים ש'בינו לבינה' (ביטוי של לשון נקייה כשלעצמו) ולהיזהר מניבול פה. כך כתב רבי יונה גירונדי בספרו "ספר היראה": "כל צד ערווה לא יישמע על פיך, כגון להזכיר 'זונה' או דבר נבלה". ואכן מצאנו שבמקום 'זונה' אמרו "יוצאת לחוץ" (מסכת כלים, פרק כ"ד, משנה ט"ז) ו"נפקנית".

עד כדי כך הקפידו על לשון נקייה בתחום זה של 'בינו לבינה', שיש כאלה שאף נמנעו מלומר "אשתי", ובמקום זה אמרו "ביתי" (מסכת שבת, דף קי"ח, עמוד ב'). ובמקום קיום יחסי מין אמרו: "תשמיש המיטה" (מסכת מועד קטן, דף כ"ד, עמוד א'), "דבר זה" (מסכת סנהדרין, דף י"ט, עמוד ב'), "מילתא" (דבר) (מסכת נדרים, דף צ"א, עמוד א'), "דבר מצווה" (מסכת עירובין, דף ק', עמוד ב'), "דרך ארץ" (מסכת יומא, דף ע"ד, עמוד ב'), "דבר אחר" (מסכת ברכות, דף ח', עמוד ב'), "הרגל דבר" (מסכת עבודה זרה, דף י"ז, עמוד א'), "עשיית מלאכה" (מסכת שבת, דף מ"ט, עמוד ב'), "עשיית צרכים" (מסכת סנהדרין, דף פ"ב, עמוד ב'), וכן "לספר" (מסכת נדרים, דף כ', עמוד א') ו"לדבר" (מסכת כתובות, דף י"ג, עמוד א'). וכן מצאנו ביטויים חלופיים הקשורים באכילה ושתייה כלשון נקייה ליחסי מין: "אכל" (מסכת כתובות, דף י"ג, עמוד א'), "סעד" (מסכת שבת, דף ס"ב, עמוד ב'), "נהמא" (לחם) (מסכת נידה, דף י"ז, עמוד א'), "לחם סתרים" (מסכת סנהדרין, דף ע"ה, עמוד א'), "טעימת תבשיל" (מסכת חגיגה, דף ה', עמוד ב'), "שותה בכוס" (מסכת נדרים, דף כ', עמוד ב'), "עריכת שולחן" (שם). במקום וסת נאמר "דרך נשים" (מסכת עבודה זרה, דף כ"ד, עמוד ב'), ובמקום חטא של זנות - "עבירה" סתם, בלי פירוט (מסכת עבודה זרה, דף ג', עמוד א').

ואכן הרמב"ם בספרו מורה נבוכים (חלק ג', פרק ח') מציין כי לשון הקודש נקראת כך, מאחר שהיא מובנית על בסיס של לשון נקיה כי "המה דברים שהשתיקה יפה להם, ואם הביא ההכרח להזכרתם, יש למצוא עצה לכך, על ידי כינויים מלשונות אחרים". כדוגמה מרכזית לכך, הוא מביא את איברי הרבייה, שבתורה יש להם רק כינויים ולא ניתן להם שם משל עצמם. גם בספרות חז"ל מוצאים סוגים שונים של דימויים לאיברי הרבייה, הלקוחים ממילים שרק מרמזות עליהם, לעיתים בהקשר קלוש ביותר. כגון: "פנים" (מסכת גיטין, דף ע"ו, עמוד ב'), "אותו מקום" (מסכת נדרים, דף כ', עמוד א'), "בשר" (מסכת סנהדרין, דף י"ט, עמוד ב'), "גבורתו" (מסכת בבא מציעא, דף פ"ד, עמוד א'), "פה" (מסכת יומא, דף ע"ה, עמוד א'), "עבד" (מסכת תמורה, דף ל', עמוד א'), "שמש" (מסכת נידה, דף מ"א, עמוד א'), "עקב" (מסכת נדרים, דף כ', עמוד א'), "תורף" (מסכת ברכות, דף כ"ד, עמוד א'). במקום רחם - "אם" (מסכת סנהדרין, דף ל"ג, עמוד א'), ו"קבר" (מסכת סנהדרין, דף פ"ב, עמוד ב').

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ מנחם בגין, על היחסים עם גרמניה; התקפות טרור ערביות, כח באייר תשכ"ו, 18 במאי 1966, דברי הכנסת פרק 45 עמ' 1470 - 1742
  2. ^ "המהפך" מתוך אתר YouTube
  3. ^ אבנר כהן, המחבר כמשל: סעיף 113 ג, מתוך הספר הטאבו האחרון, 2005
Friend of Dorothy

בסלנג להט"בי בשפה האנגלית, Friend of Dorothy (חבר של דורותי; בראשי תיבות: FOD) הוא כינוי לגבר הומוסקסואל. המונח מוכר עוד מתקופת מלחמת העולם השנייה, כשאקטים הומוסקסואליים היו מחוץ לחוק בארצות הברית. השאלה או האמירה כי אדם מסוים הוא "friend of Dorothy" היוו לשון נקייה לדיון בנטייה מינית מבלי שאנשים אחרים יבינו את כוונת הביטוי. מקור הביטוי אינו ידוע, ותאוריות רבות מנסות לספק לו הסבר. במחצית הראשונה של המאה ה-20 נעשה באנגליה שימוש במונח דומה: "friend of Mrs. King" – 'חבר של גב' מלך', כלומר: מלכה.

הקישור החזק ביותר הוא בין ביטוי זה לבין הסרט "הקוסם מארץ עוץ", היות שג'ודי גארלנד, שכיכבה בסרט כדמות הראשית דורותי, היא אייקון הומוסקסואלי. בסרט, דורותי היא דמות המקבלת את השונה. לדוגמה, האריה העדין שחי בשקר: "אני חושש שלא ניתן להכחיש זאת, אני בסך-הכל אריה גנדרן".

זוהי התאוריה הנפוצה ביותר באשר למקור הביטוי, והיא התחזקה ככל שהסרט צבר פופולריות. אף על פי כן, קיים מקור אפשרי אחר, בדמות לוחמת זכויות האדם והאזרח הניו-יורקרית דורותי פרקר, שהייתה גם סופרת, משוררת, עיתונאית, תסריטאית ומבקרת תיאטרון מפורסמת. פרקר, שהפופולריות הרבה שלה הייתה מוגבלת בעיקרה לעיר ניו-יורק, הקדימה את הסרט בעשור אחד לפחות, ופעלה בתקופה שבה גברים הומוסקסואלים היו חייבים לשמור על חשאיות גבוהה, ולהשתמש בביטוי שמשמעותו האמיתית אינה מובנת בקלות. ייתכן שהביטוי נולד בתקופתה של פרקר, והמשיך להוות לשון נקייה לגברים הומוסקסואלים, תוך שינוי האטימולוגיה המובנת הרווחת שלו מפרקר אל הסרט הידוע ואל כוכבתו המפורסמת.

בראשית שנות ה-80 של המאה ה-20 ערך שירות החקירות של הצי האמריקני (NIS) חקירה במטרה לגלות אנשי צי הומוסקסואלים המוצבים באזור שיקגו. סוכניו גילו כי חלק מהגברים ההומוסקסואלים כינו עצמם "חברים של דורותי". הסוכנים, שלא היו מודעים למשמעות ההיסטורית של הביטוי, האמינו כי קיימת אשה בשם דורותי העומדת במרכזו של מעגל הומוסקסואליות נרחב של חיילים הומוסקסואלים, והחלו בחיפוש נרחב אחריה, בתקווה שתסגיר לידיהם רשימת שמות של אנשי צי הומוסקסואלים.

אל תפתח פה לשטן

"אל תפתח פה לשטן" הוא ניב עברי המשמש כמשפט אזהרה, לשמור על לשון נקייה ולא לומר דבר רע על מנת שלא יתרחש. בלשון חז"ל מצוי גם ביטוי כללי יותר: "ברית כרותה לשפתיים", המתייחס הן לדיבור לטובה והן לדיבור לרעה, ומשמעותו: מילים יוצרות מציאות.

אצבע משולשת

אצבע משולשת (לשון נקייה לתנועה, הידועה יותר בציבור בתור "לעשות זין") היא מחווה גופנית המביעה זלזול והתגרות, לעיתים בעלת אופי מיני, באמצעות האצבעות. צורתה הנפוצה היא זקירת האמה וכיפוף שאר האצבעות, כאשר גב היד פונה לאדם אחר. מכונה גם "תנועה מגונה".

אריניה

במיתולוגיה היוונית האֵרינְיות (יוונית: Ἐρῑνύες [ῠ], pl. of Ἐρῑνύς [ῡ]) או אוּמֵנידיות ובפי הרומאים: פוּרִיות (לטינית: Furies), הן אלות הנקם, האנשה נשית של נקם. בהשבעה באיליאדה המעלה באוב "את אלו אשר תחת הארץ מענישים את כל הנשבע לשווא" האריניות הן התגלמות פעולת הקללה-העצמית הכלולה בהשבעה (על פי ולטר בורקרט ).

על פי התאוגוניה, האריניות נולדו מתוך דמו של אורנוס כאשר סורס על ידי קרונוס. לפי גרסה אחרת, מקורן קדום יותר, מניקס - אלת הלילה הקדומה. מספרן אינו מוברר, אם כי על פי ורגיליוס הן שלוש: "אלקטו" ("הבלתי נלאית", הופיעה באפוס של ורגיליוס - האינאיס), "מגארה" ("הנוטרת") ו"טיסיפונה" ("הנוקמת רצח").

ראשי האריניות תוארו כעטורי נחשים (בדומה לגורגונה), עיניהן נוטפות דם, והופעתן מחרידה ומזוויעה. לעיתים תוארו כבעלות כנפי עטלף או ציפור או גוף כלב (בולדוג).

בין-לאומי

המושג "בין-לאומי" (נכתב גם: "בינלאומי") בדרך כלל מעיד על דבר מה (חברה, שפה, ארגון וכדומה) שמקיף למעלה ממדינה אחת. המשמעות המילולית של המונח "בינלאומי" היא אינטראקציה בין שתי אומות לפחות, או חצייתם של גבולות לאומיים. לדוגמה: המשפט הבינלאומי, המיושם על ידי יותר ממדינה אחת, ובדרך כלל בכל מקום על פני כדור הארץ; והמושג "שפה בינלאומית", שמשמעותו שפה המדוברת על ידי התושבים של יותר ממדינה אחת.

באנגלית אמריקנית המינוח "international" ("בינלאומי") משמש גם לשון נקייה עבור זר או זרים.

ברכת אשר יצר

ברכת אשר יצר היא ברכה הנאמרת, על פי ההלכה, אחרי כל עשיית צרכים (הפרשת צואה או שתן). ברכה זו משולבת גם בברכות השחר שאדם אומר בקומו. מקור הברכה הוא בתלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ס', עמוד ב'.

דימוי

דימוי הוא אמצעי פיגורטיבי הבא לתאר מושג כלשהו באמצעות השוואה למושג משדה סמנטי (שדה משמעות) אחר / מקביל. ההשוואה מתבצעת על פי רוב באמצעות תכונה (אטריבוּט) או תכונות המשותפות לשניהם ומתווכות ביניהם אסוציאטיבית. ככל אמצעי פיגורטיבי, הדימוי נמצא בשימוש שכיח להמחשת רגשות ותחושות סובייקטיביות או מושגים מופשטים באמצעות תמונה קונקרטית. משתמשים בדימוי פעמים רבות כטכניקה ברטוריקה.

האחדה

האחדה הוא התרגום העברי המקובל למונח הגרמני גְלָיְכְשָׁלְטוּנְג (Gleichschaltung), שמשמעו סינכרוניזציה או תיאום (Gleich משמעו "שווה", Schaltung משמעו "מיתוג, הפעלת מעגל חשמלי"). בהקשר הפוליטי, מדובר בתהליך כינון השליטה הטוטליטרית תחת שלטון המפלגה הנאצית על חיי הפרט, והתיאום ההדוק בכל היבטי החברה והמסחר. המונח עצמו הוא לשון נקייה טיפוסית של הנאצים לנאציפיקציה.

רצונו של המשטר הנאצי בשליטה מוחלטת דרש חיסול כל מקורות ההשפעה החלופיים. התקופה שבין 1933–1937 לערך התאפיינה בחיסול ובנאציפיקציה שיטתיים של כל המוסדות הלא-נאציים בעלי ההשפעה בגרמניה, כמו ארגוני עובדים, מפלגות פוליטיות, כנסייה, ארגוני נוער, בתי ספר, וכן הלאה.

במסגרת ההאחדה הוקמו ארגונים כגון "הנוער ההיטלראי" לנערים בגילאי 10–18, מקבילתו הנשית – "אגודת הנערות הגרמניות" (Bund Deutscher Mädel), ארגון העובדים "כוח באמצעות שמחה" (Kraft durch Freude), וארגונים נוספים. כל אזרח גרמני, לרבות צעירים, חויב לקחת חלק באחד מארגונים אלו, בצורה זו או אחרת.

ההאחדה הייתה משני סוגים עיקריים:

האחדה ארגונית

האחדה אידאולוגית (כלומר יישור קו רעיוני עם רעיונות המפלגה הנאצית)המונח מתייחס גם למספר צעדים שנקטו הנאצים, במיוחד בתקופה שלאחר עלותם לשלטון, כדי להבטיח את שלטונם ולשם אינדוקטרינציה מקפת של אזרחי גרמניה. עם צעדים אלו נמנים הבאים:

לאחר שריפת הרייכסטאג ב-27 בפברואר 1933 חתם נשיא גרמניה פאול פון הינדנבורג על צו נשיא הרייך להגנת העם והמדינה (נודע גם כ"צו שריפת הרייכסטאג"), אשר אפשר להיטלר להשעות את רוב זכויות האדם שנקבעו בחוקת ויימאר ואפשר מעצרם של מתנגדים פוליטיים והפחדת מצביעים בבחירות הקרבות באמצעות "פלוגות הסער".

באווירה זו נערכו הבחירות הכלליות לרייכסטאג, ב-5 במרץ 1933. בבחירות אלה זכתה הקואליציה של היטלר לרוב זעום של 44 אחוזים, והמפלגה הנאצית לא זכתה לרוב כלל.

עם התכנסות הרייכסטאג לאחר הבחירות, ב-23 במרץ 1933, העבירו הנאצים, בזכות סילוקם של הצירים הקומוניסטים מחברות בפרלמנט, את חוק ההסמכה, אשר העביר את כל סמכויות החקיקה לממשלה הנאצית, וביטל למעשה את מה שנותר מחוקת ויימאר. זמן קצר אחרי כן נאסר קיומה של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית שהצביעה נגד החוק, ומפלגות אחרות פירקו את עצמן כדי להימנע ממעצר וכליאה במחנות ריכוז.

חוק ההאחדה הראשון נחקק ב-31 במרץ 1933, והעניק לממשלות המדינות השונות סמכות דומה לזו שבחוק ההסמכה.

חוק ההאחדה השני, מיום 7 באפריל 1933, קבע מינוי "מושלי רייך" (Reichsstatthalter) במדינות השונות, ולמעשה איין את סמכותן של המדינות (Länder) השונות בגרמניה לטובת ממונים מטעם המפלגה הנאצית.

ב-2 במאי 1933 הוצא האיגוד המקצועי ADGB אל מחוץ לחוק, כאשר נציגים של ארגון העבודה הנציונל-סוציאליסטי (Nationalsozialistische Betriebszellenorganisation) תפשו את מתקני האיגוד ומנהיגיו נאסרו. במהלך החודשים הבאים אולצו איגודי עובדים אחרים להתמזג עם "חזית העבודה הגרמנית" (Deutsche Arbeitsfront).

החוק נגד הקמת מפלגות פוליטיות (Gesetz gegen die Neubildung von Parteien), שנחקק ב-14 ביולי 1933, אסר הקמת מפלגות פוליטיות חדשות.

החוק בנוגע לבנייה-מחדש של הרייך (Gesetz über den Neuaufbau des Reiches), שנחקק ב-30 בינואר 1934, ביטל למעשה את הפדרליות ברפובליקה לטובת הממשל המרכזי; חוק נוסף מיום 14 בפברואר ביטל את הרייכסראט ואת ייצוגן של המדינות ברמה הפדרלית.

ליל הסכינים הארוכות – ב-30 ביוני 1934, הורה היטלר לאס-אס לחסל את מנהיגי "פלוגות הסער" ובראשם ארנסט רהם, וכן את הקנצלר לשעבר קורט פון שלייכר. לאחר מעשה, זכו הפעולות לאישור בחוק בנוגע לצעדי הגנה עצמית של המדינה (Gesetz über Maßnahmen der Staatsnotwehr), שנחקק ב-3 ביולי 1934. בלילה הזה נרצחו כאלף מחיילי ה-S.A

עם מותו של הנשיא פון הינדנבורג ב-2 באוגוסט 1934 הועבר חוק אשר איחד את משרד נשיא הרייך עם משרת הקנצלר, והפקיד את המשרה המאוחדת בידיו של הפיהרר: היטלר.

הים השחור

הים השחור (טורקית: Karadeniz; רוסית: Чёрное море; אוקראינית: Чорне море; גאורגית: შავი ზღვა; רומנית: Marea Neagră) הוא ים בין-יבשתי השוכן בין דרום-מזרח אירופה ובין אסיה הקטנה. הים השחור מחובר לים מרמרה על ידי מצר הבוספורוס, החוצץ בין חלקה האירופאי והאסיאתי של טורקיה ובין שני חלקי העיר איסטנבול. רומניה, בולגריה והחלק האירופאי של טורקיה תוחמים את הים השחור ממערב. הגדות הצפונית והמזרחית נתחמות על ידי אוקראינה, רוסיה וגאורגיה. כל חופו הדרומי הוא טריטוריה טורקית.

אורכו 1,200 קילומטרים ממזרח למערב, רוחבו המרבי 610 קילומטרים, ושטחו 436,400 קמ"ר (לא כולל ים אזוב). עומקו המרבי 2,206 מטרים. אל הים מתנקזים חלק גדול מנהרות מזרח אירופה, לרבות הדנייפר, הדניסטר, הבוג הדרומי והדנובה. הוא מקבל מים גם מנהרות חלקה המזרח אירופאי של רוסיה כמו נהר הדון אשר זורם אל ים אזוב וגם מהקווקז המערבי כמו נהר הקובן אשר זורם גם הוא לים אזוב, כמו כן מגיעים אליו עוד כמה נהרות קטנים. לכן מליחות הים השחור נמוכה משמעותית ממליחות הים התיכון, והוא אגן דילול.

ערים חשובות לחופו של הים השחור הן אודסה, איסטנבול, סמסון, קונסטנצה, בורגס, ורנה, סבסטופול, בתומי, אורדו, ילטה וסוצ'י. בשנים שלאחר סיום המלחמה הקרה, הפכו עשרות ערים ועיירות לאורך חופי הים השחור לאתרי נופש ותיירות פופולריים.

בעת העתיקה כונה הים ביוונית בשם "Εὔξεινος Πόντος" (אפקסינוס פונטוס) - "הים הידידותי", כנראה לשון נקייה לעובדת היותם של חופיו מאוכלסים בשבטים עוינים ליוונים בטרם תהליך הקולוניזציה. הרומים כינו אותו Pontos Axeinos (הים האואקסיני).

הים השחור הוא אחד מארבעה ימים הנקראים בעברית ובשפות נוספות על שם צבעים נפוצים - כשהאחרים הם הים הלבן, הים האדום, והים הצהוב.

הנדג'וב

הנדג'וב (מאנגלית: Handjob. פירוש מילולי: עבודת יד) הוא פעולה מינית שמשמעה גירוי ידני של הפין או של כיס האשכים של אדם על ידי אדם אחר בעזרת כפות ידיו במטרה לעורר אותו מינית, או לגרום לו לאורגזמה. פרקטיקה זו נפוצה אצל שני שותפים מיניים המבצעים אחד לשנייה אוננות הדדית, כאשר האישה מבצעת לבן זוגה הנדג'וב, בעוד בן הזוג מבצע לה חזרה גירוי מיני של פי הטבעת, הדגדגן, הנרתיק או חלקים אחרים בפות בעזרת ידיו.

עבור אנשים נימולים נפוץ השימוש בשמן סיכה בזמן פעולת ההנדג'וב, בעוד אצל אנשים ערלים, הנדג'וב מבוצע על ידי הזזת העורלה הלוך וחזור.

ההנדג'וב נעשה בעזרת כפות הידיים, והוא מקביל לפעולת הפוטג'וב שנעשה בעזרת כפות הרגליים, ששניהם נעשים לאדם על ידי אדם אחר. אולם בעוד פעולת הפוטג'וב מיוחסת לבעלי נטיית הפטיש לכפות רגליים, פעולת ההנדג'וב לא בהכרח מיוחסת לבעלי נטיית הפטיש לכפות ידיים, ולרוב היא נעשית כחלק מיחסי מין ללא חדירה כתחליף לפעולת האוננות שהאדם מבצע לעצמו.

כושי

כושי היא מילה שמקורה בתנ"ך, שמתייחסת לאדם (לרוב ממוצא אפריקאי) בעל צבע עור כהה ביותר (קרוב לשחור). החל בעשורים האחרונים של המאה ה-20 נחשבת מילה זו למילת גנאי גזענית, או לפחות לבלתי תקינה פוליטית. ההטעמה התקנית של המילה היא במלרע, אך דוברי עברית ישראלית הוגים אותה, בדרך כלל, במלעיל.

כפר (פירושונים)

האם התכוונתם ל...

לשון סגי נהור

לְשון סַגִּי נְהור היא צורת שימוש בשפה שמתכוונת להפך ממה שנאמר. במקורות היהודיים, עיקר השימוש בלשון סגי נהור נעשה לצורך לשון נקייה, על ידי נקיטת לשון חיובית כשהכוונה האמיתית היא למשמעות ההפוכה, השלילית. עם הזמן התפתחה לשון סגי נהור כצורת דיבור המבטאת ציניות וסרקזם.

מסכת אהלות

מסכת אהלות היא המסכת השנייה בסדר טהרות, הסדר השישי והאחרון בששה סדרי משנה. במסכת אהלות שמונה-עשר פרקים אשר דנים בדיני טומאת מת בכלל ובדיני טומאת אוהל המת בפרט ומכאן שמה. בסוף הפרק הראשון של המסכת נמצאת המשנה הידועה של רמ"ח איברים.

הנושאים במסכת נגעים ובמסכת אהלות נחשבים נושאים עמוקים וקשים ביותר להבנה.אין בידינו תלמוד בבלי או ירושלמי למסכת זו, אך בשני התלמודים עסקו במשניות המסכת במסגרת סוגיות אחרות. רבי גרשון חנוך הניך ליינר (1839 - 1891) ליקט מובאות ממקורות אחרים העוסקים במשניות המסכת לספרו "סדרי טהרות". מהדורה מדעית של המסכת יצאה לאור בשנת 1955 על ידי פרופ' אברהם גולדברג.

ניבול פה

ניבול פה הוא דיבור בשפה שאינה ראויה, על נושאים שעל פי כללי הנימוס הצִנעה יפה להם, ובפרט איברים מוצנעים שבגוף האדם ומעשים מוצנעים, כגון יחסי מין. שימוש בקללות נחשב אף הוא לניבול פה, אך לעיתים ניבולי פה רבים מסווגים וקרויים בלשון העם כ"קללות". לעיתים ביטויים שנחשבים גסים מקבלים משמעות מטאפורית או אלגורית, ויוצאים מההקשר של ניבול פה.

עובדת מין

עובדת מין או עובד מין הוא אדם העובד או מועסק בענף שירותי המין. המונח משמש לתיאור הנשים (שהן רוב העובדות בתחום) והגברים, שעוסקים בכל אחד מתחומי שירותי המין, כולל אלה המספקים שירותים מיניים ישירים, עקיפים ולעיתים גם את הניהול של שירותים כאלה. חלק מעובדי המין מקבלים תשלום עבור פעילות מינית או התנהגות מינית מפורשת. סוגי עבודת המין כוללים, בין היתר, זנות רחוב, זנות בית (שירותי ליווי, בתי בושת, זנות במכוני עיסוי, בר או בקזינו), עיסוי אירוטי, שיחות ארוטיות, חשפנות, ריקוד חיק, חדרי צ'אט , טיפול מיני, סרטים פורנוגרפיים, בורלסקה מודרנית וחדרי הצצה .

יש המעדיפים את המונח "עובדת מין" כי הוא מדגיש את העבודה המתבצעת וההשלכות הכלכליות של סוג זה של עבודה על נשים, והביטוי לא מעלה את הסטיגמה הקשורה למילה "זונה", מאפשר גם לעובדים נוספים בשירותי המין להיות מיוצגים ומסייע לכך שנשים, שהן למעשה זונות, לא יהיו מבודדות עם הקונוטציות השליליות של זנות. יש הטוענים כי מי שמעדיפים את המונח "עבודת מין", רוצים להפריד את עיסוקן מאישיותן - תיאור של מישהו כעובד מין מכיר בכך שלפרט יש היבטים רבים ושונים, ואינו מוגדר בהכרח על פי תפקידו.

בגלל הסוכנות האישית הקשורה למונח, "עבודת מין" מתייחסת בדרך כלל לעסקאות מין מרצון, ולא לסחר בבני אדם ולעסקאות מיניות אחרות כפויות או ללא הסכמה.

יש המרחיבים את המושג לכלול גם מקומות עבודה בענף שירותי המין, אשר פחות מערבים ישירות את מיניות העובד, כגון מפיקים ובמאים של סרטים פורנוגרפיים, יצרנים ומוכרים של צעצועי מין, מנהלים במועדוני ריקודים אקזוטיים, סרסורים, שומרי סף וכו'. לכן, על אף שהמונח "עובדת מין" הוא ביטוי נרדף או לשון נקייה עבור המילה "זונה", הוא לעיתים גם מונח רחב יותר.

רב קטינא

רב קטינא היה אמורא בדור השני לאמוראי בבל. מוסרים בשמו רבה בר רב הונא ורב חסדא.

שמירת הלשון

שמירת הלשון הוא ספר שנכתב על ידי הרב ישראל מאיר הכהן מראדין. ספר "שמירת הלשון" עוסק בדברי מוסר, ודן בדרכי התמודדות עם הקושי להתגבר על דיבור לשון הרע. שם הספר לקוח מהפסוק בספר משלי, פרק כ"א, פסוק כ"ג: "שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו".

תקינות פוליטית

תקינות פוליטית או פוליטיקלי קורקט (באנגלית: Political correct, ידוע גם בקיצור: PC) היא עגה, מדיניות או אמצעים שנועדו למנוע עלבון או עמדת נחיתות מחברי קבוצות מסוימות בחברה. גישה זו שוללת ביטויים בהם יש אפליה, סקסיזם, אנטישמיות, אסלאמופוביה, גזענות, הומופוביה, טרנספוביה וכו'.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.