לקטאז

לקטאז (בקיצור LCT) הוא אנזים ממשפחת β-גלקטוזידאז המופרש על ידי בלוטות באזור המכונה "ברש בורדר" במעי הדק בתגובה לשתיית חלב המכיל את סוכר החלב - לקטוז.

תפקידו של הלקטאז הוא לפרק לקטוז לשני חד-הסוכרים המרכיבים אותו, גלוקוז וגלקטוז. יונקים מייצרים את הלקטאז בינקות כדי להזין עצמם באמצעות יניקה וממשיכים לייצר את האנזים כל עוד הם ממשיכים לשתות חלב. בני אדם רבים, מיעוט באוכלוסיות ממוצא אירופאי, ואוכלוסיות שלמות ממוצאים אחרים, חדלים בשלב מוקדם בחייהם להיזון ממוצרי חלב, הלקטאז מפסיק להיווצר בגופם, סוכר החלב, הלקטוז ממשיך כמות שהוא בלתי מפורק אל המעי הגס, שם הוא מתפרק בדרך של התססה בעזרת חיידקים בעיקר מסוג של אי קולי (Escherichia coli) המצויים שם. תופעות הלוואי של פירוק זה הן גזים (בעיקר מתאן ופחמן דו-חמצני). מחסור קיצוני בלקטאז עשוי להוביל לכאבי בטן ולשלשול.

Lactase mechanism
מכניזם של פירוק לקטוז
1jyn
Lactase tetramer, E.Coli.

קישורים חיצוניים

אלקטזיה

אלקטזיה (Alactasia) היא תסמונת המאופיינת על ידי ספיגת לקטוז לקויה עקב העדר מוחלט של לקטאז.

אלקטזיה היא חסר מולד של אנזים הלקטאז האחראי על הידרוליזה – פירוק של הלקטוז (דו סוכר הנמצא בחלב יונקים).

אצל עוברים בריאים, שאינם סובלים מאלקטזיה, כבר בשבוע השמיני להיריון ניתן לזהות את אנזים הלקטאז. אפשר להבחין בעלייה בפעילות שלו עד השבוע ה-34, ופעילות שיא בלידה. ואחר כך חלה ירידה דרמטית בתקופה שלאחר הגמילה מההנקה. כך שהסוכר הוא מקור אנרגיה חיוני ביותר לצמיחת והתפתחות התינוק. לעומת זאת, אצל תינוקות הסובלים מאלקטזיה יש גן אחר השונה מגן הלקטאז, הנמצא קרוב אליו ועל אותו כרומוזום, אשר אחראי לפגם. תופעה זו נשארת לכל החיים.

אנזים

אֶנְזִים (באנגלית: Enzyme, מיוונית: Ένζυμο, שפירושו: 'בתוך שמר') הוא חלבון המזרז תהליכים כימיים ביצורים חיים. מקור השם "אנזים" הוא באנזים הראשון שהתגלה, כאשר בודדו תמצית מתאי שמרים. לצד האנזימים, המורכבים מחלבונים, קיים סוג נוסף של מולקולה קטליטית (מזרזת תגובות) בתא, המורכבת מ-RNA ומכונה ריבוזים.

בכל תא של כל יצור חי מצויים אלפי אנזימים והתא החי אינו יכול לתפקד בלעדיהם. רובן המוחלט של התגובות הכימיות שעליהן מבוססים החיים אינן מסוגלות להתרחש בקצב הנדרש לקיום החיים בלא האנזימים. האנזימים מאפשרים את התרחשותן של תגובות אלו באמצעות זירוז קצבן בכמה סדרי גודל.

התחום בביוכימיה העוסק בחקר האנזימים קרוי אנזימולוגיה.

אנזימי עיכול

אנזימי עיכול הם אנזימים, שתפקידם לפרק ביעילות את רכיבי המזון ועל כן האנזימים נמצאים במקומות שונים במערכת העיכול של בני האדם. גוף האדם מייצר סוגים שונים של אנזימי עיכול אשר ביכולתם לעכל חלבונים, פחמימות ושומנים. האדם זקוק לאנזימים אלה כדי לעכל את המזון שהוא אוכל.

חלב

חָלָב הוא נוזל לבן, הנוצר בבלוטות החלב של נקבות היונקים במהלך היריון ולאחריו. הוא משמש כמקור תזונה בלעדי לצאצאי היונקים, כולל צאצאי האדם, בתקופת ינקותם. חלב עשיר בנוטריינטים החיוניים להתפתחות הגוף ולחיזוקו בגיל הינקות. לכל בעל חיים הרכב חלב שונה, שמתאים באופן מרבי לוולדות בני אותו מין.

צריכת חלב על ידי האדם בבגרותו, החלה רק בתקופה חדשה יחסית בסקאלה האבולוציונית, לפני כ-8,000 שנה, כאשר האדם החל לגדל ולביית בעלי חיים בני חליבה. לשם כך מגדל האדם יונקים בעיקר בקר וצאן, וחולב אותם. בתקופה המודרנית עובר החלב במחלבה תהליך של הפרדת שומן, הרכבתו מחדש לפי אחוזי השומן הרצויים, המגון, ופסטור או עיקור. קיימים ציבורים הנמנעים מצריכת מוצרי חלב מסיבות מוסריות או בריאותיות.

לקטוז

לקטוז (Lactose), המכונה גם סוכר החלב, הוא דו סוכר המורכב מהסוכרים גלוקוז וגלקטוז, הקשורים בקשר β גליקוזידי בין הפחמנים 1 ו-4. הסוכר מהווה 2%-‏8% מהמוצקים בחלב היונקים. מקור שמו הוא השם הלטיני לחלב, Lac, בתוספת הסיומת 'וז' הניתנת לסוכרים.

נפיחה

נפיחה (בסלנג: פְלוֹץ, נאד,פוּק או עָרֹט) היא פליטת גזים דרך פי הטבעת כתוצר לוואי של פעולת מערכת העיכול.

הנפיחה מורכבת מגזים, שחלקם מיוצר על ידי חיידקים סימביוטיים, החיים במערכת העיכול של יונקים. גזים אלו הם חסרי ריח. הריחות המלווים את הנפיחה נוצרים מכמויות זעירות של חומרים אחרים.

הרעשים המלווים את הנפיחה נוצרים על ידי רטיטה של פי הטבעת, ולא על ידי תנועות של חלקי העכוז כמקובל לחשוב. הצליל משתנה בהתאם לעובי השריר הסוגר ומהירות הגז היוצא.

בנפיחה כשלעצמה אין נזק, אך הימנעות משחרור הנפיחה או כליאת הגזים בבטן עלולות לגרום לכאבים.

סיבוטראמין

סיבוטראמין (שם מסחרי באירופה: Reductil, בארצות הברית Meridia) היא תרופה נגד השמנה ולהפחתת משקל הנקראת גם רדוקטיל, המדכאת את התיאבון ומגבירה את קצב המטבוליזם. היא פועלת על ידי הגברת ריכוזי נוראדרנלין וסרוטונין במערכת העצבים המרכזית. ב-2010, בעקבות מחקרים שמצאו קשר בין התרופה לסיכון מוגבר להתקפי לב ושבץ, הוסרה התרופה מהמדפים בארצות הברית, בריטניה, האיחוד האירופי, ישראל, אוסטרליה, קנדה והונג קונג.

רדוקטיל הייתה תרופת מרשם שנפוצה בשוק ומיועדות להפחתת משקל (התרופה השנייה היא אורליסטט או בשמה המסחרי קסניקל).

במקביל לטיפול התרופתי, למי שנמצא מתאים לכך, נותנים הרופאים המטפלים גם דיאטה מתאימה, כך שהשפעת התרופה תהיה מרבית. המחקרים שנערכו על התרופה הראו תוצאות מרשימות, בהן ירידה במשקל הגוף, הפחתת השומנים והסוכר בדם ואיזון לחץ הדם. התוצאות היו מובהקות במיוחד אצל חולי סוכרת או אצל מי שיש לו נטייה גנטית לפתח סוכרת מבוגרים.

תופעות הלוואי של רדוקטיל כוללות יובש בפה ועצירות, כמו כן לא ניתן לתת את התרופה למי שלחץ הדם שלו לא מאוזן.

רגישות ללקטוז

רגישות ללקטוז היא תסמונת נפוצה המתאפיינת בתחושות אי-נעימות במערכת העיכול (שלשול, כאבי בטן, גזים או נפיחות הבטן) בעקבות צריכת לקטוז. ההסבר העיקרי לתחושות אלה הוא רמה נמוכה של האנזים לקטאז במעי הדק, כתוצאה מירידה בייצור האנזים אחרי גיל הילדות. ירידה זו, בשמה המדעי lactase non-persistence (לקטאז לא-מתמיד) או היפולקטזיה (hypolactasia), היא פנוטיפ (תכונה בעלת מקור גנטי) שכיח. בעלי פנוטיפ זה אינם מעכלים לקטוז בצורה מיטבית (במעי הדק), וכתוצאה מכך חלק מהלקטוז מגיע למעי הגס ומפורק בו על ידי חיידקים. עיכול חלקי זה מתקיים אצל רוב בני האדם בעולם, וככל הנראה אצל כל היונקים (שאינם צורכים חלב כבוגרים).

בבני אדם זוהו מספר גנים שונים הגורמים לייצור לקטאז בכמויות גדולות גם בגיל מבוגר, ואצל בעלי גנים אלה אין כלל רגישות ללקטוז. גנים אלה הם ככל הנראה תוצאה של מוטציות שאירעו בנפרד במספר מקומות בעולם. שכיחות הגנים האלה שונה בין אוכלוסיות שונות; היא גבוהה בעיקר בצפון אירופה, מזרח אפריקה, ובאוכלוסיות שמקורן באזורים אלה (כמו צפון אמריקה).

השוני הגנטי אינו מספק הסבר מלא לרגישות ללקטוז. אנשים שעיכול הלקטוז שלהם מתבצע בחלקו במעי הגס לא בהכרח סובלים מתחושות אי-נעימות גם לאחר צריכה של מוצרי חלב. הסברים אחרים קושרים רגישות ללקטוז עם הרגלי תזונה מקומיים, ומצביעים על כך שאוכלוסיות גדולות של מהגרים בארצות הברית אינן סובלות מרגישות ללקטוז, אולי עקב צריכה מוגברת של מוצרי חלב גם מעבר לתקופת הילדות.

תסמונת המעי הרגיז

תסמונת המעי הרגיז (באנגלית IBS - Irritable Bowel Syndrome) היא תסמונת הכוללת כאבי בטן כרוניים, חוסר נוחות ותחושת מלאות במערכת העיכול ושינויים בהרגלי היציאה.

זוהי תסמונת פונקציונלית, כלומר אין לתסמונת זו כיום הסבר אורגני (אין סימנים לקיום מחלה דלקתית במעי או הסברים אחרים שניתן להוכיחם בבדיקות שונות). שינויים בהרגלי היציאה יכולים לכלול שלשול או עצירות, והאבחנה של התסמונת נעשית על פי קריטריונים כמתואר בהמשך.

למרות שכיום אין תרופה אשר יכולה לרפא את הלוקים בתסמונת זו, קיימים מספר טיפולים שמטרתם להפחית את הסימפטומים. טיפולים אלו כוללים שינוי תזונתי, טיפול תרופתי והתערבות פסיכולוגית.

מספר מחלות יכולות להתייצג כתסמונת המעי הרגיז ויש לשלול אותן: מחלות כגון צליאק, אי סבילות לפרוקטוז, זיהומים לרבות זיהום על ידי פרזיטים (ג'יארדיאזיס), מחלות מעי דלקתיות שונות וכן הלאה. בשונה ממחלות אלו, בדיקות שגרתיות לאיתור בעיות במערכת העיכול לא מניבות תוצאות פתולוגיות בתסמונת המעי הרגיז, אם כי המעי יכול להיות רגיש יותר לגירויים שונים.

הסיבה המרכזית לקיומה של התסמונת אינה ידועה. קיימות מספר תאוריות, המרכזית ביניהן גורסת כי יש בעיה באינטראקציה שבין המוח למערכת העיכול.

המילונאי ראובן אלקלעי טבע במילונו את השם רְגִיזוּת ואת שם התואר רָגִיז.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.