לפקושה

לפקושהטורקית: Kuzey Lefkoşa – "לפקושה הצפונית" או "ניקוסיה הצפונית") היא בירתה דה פקטו של קפריסין הצפונית והעיר הגדולה בה. היא משתרעת בחלקו הצפוני של האזור הבנוי של העיר ניקוסיה/לפקושה. עד שנת 1974 היו שני החלקים עיר אחת, אך בעקבות פלישת טורקיה לקפריסין באותה שנה, השתלט צבא טורקיה על השליש הצפוני של האי, והעיר חולקה לשתי ערים נפרדות. בשנת 1975 הוקם באי קו הפרדה פיזי המכונה "הקו הירוק", והוא חוצץ בין שני חלקי האי וחוצה גם את העיר בלב שטחה הבנוי. כאשר הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין הכריזה על עצמאותה בשנת 1983, הייתה לפקושה לבירתה, אך למעט טורקיה, אף מדינה אינה מכירה בהכרזות אלה. בשנת 2006 התגוררו בלפקושה 71,078 תושבים,[דרוש מקור] והיא קטנה משכנתה היוונית שבה 239,277 תושבים נכון לשנת 2011.

לפקושה
Lefkoşa
LefkoshaBelediyesi
סמל לפקושה
Nicosia 01-2017 img23 View from Shacolas Tower
מראה כללי של לפקושה
מדינה / טריטוריה הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין קפריסין הצפונית
מחוז לפקושה
ראש העיר מהמט הרמנג'י
שטח 92,800,000 מטר רבוע
גובה 150 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בעיר 61,378 (נכון ל־2011)
קואורדינטות 35°10′37″N 33°21′48″E / 35.177011111111°N 33.363238888889°E 
אזור זמן UTC +2
http://www.lefkosaturkbelediyesi.org/
Nicosia 01-2017 img33 AtatuerkSquare
כיכר אטאטורק
Nicosia 01-2017 img20 View from Shacolas Tower
מסגד סלימיה ששימש בעבר כקתדרלת סופיה הקדושה, הוא המבנה הבולט ביותר בנופה של העיר, והוא ניכר בשני המינרטים שבחזיתו המערבית
Nicosia Buyuk Han 02
החאן הגדול

היסטוריה

בעבר נקראה ניקוסיה "לדרה" או "לדריאה". עד שנת 1192 היא לא נשאה חשיבות מיוחדת, ועריו החשובות של האי שכנו לאורך החוף. ב-1191, במהלך מסע הצלב השלישי, כבש ריצ'רד הראשון, מלך אנגליה את קפריסין, ומכרו למסדר אבירי היכל שלמה. המסדר מכר את האי בתורו לגי דה ליזיניאן, מלכה המודח של ממלכת ירושלים, ב-1192. אחיו של ליזיניאן אמלריך השני, מלך ירושלים הוכתר למלך קפריסין, וקבע את בירתו בעיר. בשנת 1489 הפכה העיר למושבה של הרפובליקה של ונציה, ובתקופה זו קמו ביצוריה של העיר. ב-1570 הטילו העות'מאנים מצור על העיר, וכ-20,000 מתושביה מצאו את מותם במהלכו. שנה לאחר מכן נכבשה העיר על ידי העות'מאנים, ואלה החזיקו בה עד שהאימפריה הבריטית כבשה את האי ב-1878. העיר שימשה כבירת הקולוניה הבריטית החדשה, והחלה מתפתחת מחוץ לחומות.

בשנת 1960 זכתה קפריסין בעצמאותה. שלוש שנים לאחר מכן הציע הארכיבישוף מקאריוס השלישי לערוך 13 תיקונים בחוקת המדינה, והדבר הביא לפריצת קרבות בין היוונים והטורקים באי. תהליך הקיטוב באי הלך והעמיק והאוכלוסייה הטורקית, שהיוותה כחמישית מכלל התושבים, החלה מתרכזת במובלעות. תהליך זה לא פסח על העיר. ב-1974 חלה שוב הסלמה ביחסי שתי הקהילות, עקב חששם של הטורקים מסיפוח קפריסין ליוון. בתגובה פלש צבא טורקיה לצפונה של קפריסין, ובין היתר, השתלט גם על חלקה הצפוני של העיר. האי והעיר חולקו, וב-1975 הוקם הקו הירוק, חיץ פיזי בין שני החלקים. בשנת 2003 נעשו מאמצים בתיווך האו"ם לאחד את האי קפריסין ואת העיר, אולם הם הסתיימו בלי תוצאות. עם זאת, עקב הפשרת היחסים בין הטורקים ליוונים, נפתחו כמה נקודות מעבר לאורך אזור החיץ המחלק את האי, וביניהן נקודת מעבר גם בעיר. ב-3 באפריל 2008 נפתחה נקודת מעבר נוספת בקו הירוק ברחוב לדרה שבעיר. רחוב לדרה היה הרחוב הראשי של העיר לפני חלוקת קפריסין, אך הוא נחסם וננטש בשנת 1974. פתיחת נקודת המעבר ברחוב לדרה, הנקודה היחידה שבה עוברים ישירות בין שתי הישויות ללא תיווך בינלאומי, לוותה בטקס חגיגי בהשתתפות מנהיגי שני חלקי האי.

העיר כיום

התחבורה הציבורית בעיר נסמכת על אוטובוסים ועל שירותי דולמוש, והמסוף המרכזי העירוני נמצא ליד שער גירנה. התחנה המרכזית המשרתת את הקווים הבינעירוניים שוכנת כקילומטר מצפון לשער גירנה. לפקושה מקושרת אל שלוש עריה המרכזיות האחרות של הרפובליקה, גזימאוסה (Gazimağusa), גירנה (Girne) וגוזליורט (Güzelyurt) באמצעות כבישים דו-מסלוליים באיכות טובה, והכביש המרכזי המקשר את חלקה המזרחי של הרפובליקה אל חלקה המערבי, חוצה את רובעיה הצפוניים של העיר. נמל התעופה הבינלאומי ארג'ן (Ercan Uluslararası Havalimanı) המשרת את העיר, ואת הרפובליקה כולה, שוכן כ-13 ק"מ ממזרח לה.

בליגת העל של צפון קפריסין משחקות מספר קבוצות מלפקושה, יניג'מי אדלן (Yenicami Ağdelen Kulübü), גניילי (Gönyeli Spor Kulübü), גנצ'ליק גוג'ו (Gençlik Gücü Türk Spor Kulübü), קיצ'יק קיימאקלה (Küçük Kaymaklı Spor Kulübü) וצ'טינקאיה טורק (Çetinkaya Türk Spor Kulübü).

העיר ואתריה

לפקושה שוכנת בגובה של 150 מטר מעל פני הים, בליבו של המישור המשתרע במרכז קפריסין. נחל קנלה דרה (Kanlı dere, או פדיוס) מקיף אותה מצפון וממערב. העיר העתיקה ההיסטורית בנויה בצורת מתחם מבוצר עגול בקוטר של כ-1,500 מטרים, ואחד עשר מגדלי שמירה בולטים ממנו (תוכנית המתחם מופיעה בסמלה של העיר). חמישה מהם נמצאים בלפקושה וחמישה בחלק היווני שמדרום לה. מגדל השמירה האחד-עשר חצוי בין שתי הערים, ושטחה של העיר העתיקה מתחלק בין שתי הערים באופן שווה פחות או יותר. קו הגבול עובר ממזרח למערב, לאורך רחוב ארמו ושדרות באף (Baf Caddesi). מרכזה של העיר הטורקית הוא בכיכר אטאטורק (Atatürk Meydanı) ושדרות גירנה (Girne Caddesi) מובילות ממנה צפונה אל השער המרכזי בחומה הוונציאנית - שער גירנה (Girne Kapısı), הנמצא בצידה הצפוני של העיר העתיקה. מדרום לכיכר אטאטורק שוכן מעבר לדרה המחבר בין שני חלקי העיר. הרבעים החדשים של לפקושה משתרעים במישור שמצפון לעיר העתיקה.

המבנה הבולט ביותר בנופה של העיר הוא מסגד סלימיה (Selimiye Camii). המסגד, ששימש בעבר כקתדרלת סופיה הקדושה, שוכן בליבה של העיר העתיקה. בניית המבנה החלה ב-1209 בסגנון גותי, והסתיימה רק ב-1326. המבנה סבל מהזנחה בשנים שלאחר מכן, ונפגע ברעידות אדמה, והעות'מאנים הסבו אותו למסגד והוסיפו לו את שני המינרטים שבחזיתו המערבית.

מבנה גותי נוסף בעיר הוא מסגד היידארפשה (Haydarpaşa Camii) שהוקם במאה ה-14 ככנסייה המוקדשת לקתרינה הקדושה. כיום משמש המבנה כגלריה לאמנות.

החאן הגדול (Büyük han) נבנה ב-1572, שנה לאחר הכיבוש העות'מאני של העיר. כחאנים אחרים הוא הוקם סביב חצר מרכזית, ו-67 חדריו משתרעים בשתי קומותיו. המבנה שוחזר ומשמש כיום כמוזיאון. חאן נוסף הוא "חאן המהמרים" (Kurmacılar hanı), אשר הוקם בסוף המאה ה-17 ועדיין משמש כבית הארחה.

שרידי הבדסטן (Bedesten) שוכנים מול השוק העירוני (Belediye pazarı) הפעיל. הבדסטן הוקם ככנסייה ביזנטית במאה ה-6, ובמאה ה-14 הוגדל והיה לכנסייה קתולית. במאה ה-15 שב המבנה לשמש ככנסייה אורתודוקסית, אך לאחר מכן הפכו אותו העות'מאנים למחסן תבואה. למרות ההזנחה, שמורים במבנה מצבות מרחבי האי.

בעיר מספר מוזיאונים:

ערים תאומות

ללפקושה שש ערים תאומות, רובן בטורקיה[1]

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ אתר העירייה (הקישור אינו פעיל, 15 במרץ 2019)
Nicosia 01-2017 img32 AtatuerkSquare

כיכר אטאטורק

Nicosia Ledra street view from north

המעבר ברחוב לדרה. מבט מלפקושה

NikosiaNord

סמטה בעיר

אוסלו

אוסלו (בנורווגית: Oslo) היא עיר הבירה של נורווגיה. אוסלו היא העיר המאוכלסת ביותר בנורווגיה – בעיר אוסלו חיים כ-620,000 תושבים ובאגד הערים אוסלו כ-1,450,000 תושבים (נכון לינואר 2013). אוסלו ממוקמת בדרום המדינה, ושטחה הכולל הוא 454 קמ"ר, מתוכם 115 קמ"ר שטחים בנויים (שבהם 22 קמ"ר של שטחים פתוחים) ו-7 קמ"ר שטחי חקלאות, מרבית שטח העיר מכוסה ביערות ובאגמים.

אנקרה

אַנְקָרָה (בטורקית: Ankara (מידע • עזרה)) היא בירת טורקיה, העיר השנייה בגודלה במדינה ובירת נפת אנקרה. לעיר מעמד של עיר מטרופוליטנית (Büyükşehir - "עיר גדולה") ולפי הערכה בשנת 2007 מנתה אוכלוסייתה 3,641,931 תושבים.

העיר הממוקמת במרכזה של אסיה הקטנה, משמשת מרכז שלטוני, מסחרי, חינוכי ותחבורתי חשוב בטורקיה. בדומה לערי בירה אחרות בעולם העיר משופעת באתרים לאומיים, מוזיאונים, פארקים ומוסדות לחינוך גבוה.

בורסה (עיר)

בורסה (בטורקית: Bursa), עיר בצפון-מערב טורקיה ובירת נפת בורסה. לעיר מעמד של עיר מטרופוליטנית (Büyükşehir - "עיר גדולה") ובשנת 2007 נאמדה אוכלוסייתה ב-1,504,817 תושבים.

השם בורסה מקורו בשם היווני פרוסה Προύσσα, ששובש ל"ברוסה" ושובש שוב ל"בורסה". העיר נוסדה במאה השנייה לפנה"ס. לאחר כיבושה בידי העות'מאנים בשנת 1326 שימשה כבירתם במהלך המאה ה-14.

בורסה שוכנת לרגלי ההר אולו דג (2,493 מטר) שבו נמצא אתר הסקי הגדול במדינה. האזור משופע במעיינות חמים ההופכים את המקום למרכז תיירות חורף. העיר מהווה מרכז לתעשיית המשי הטורקית.

הקו הירוק (קפריסין)

הקו הירוק, המכונה לפעמים גם "קו אטילה" (על-פי שם הקוד שנתן לו הצבא הטורקי), הוא קו הפסקת האש שמפריד בין הרפובליקה של קפריסין (שבה השלטון קפריסאי-יווני) לבין הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין (מדינה עצמאית דה פאקטו שהשלטון בה קפריסאי-טורקי).

אורכו של הקו כ-300 קילומטרים, והוא מוקף משני עבריו באזור חיץ שנמצא בשליטת כוחות האו"ם ברוב חלקיו, ובשליטת כוחות בריטיים בחלקו הדרומי, אזור שבו מחזיקה בריטניה בסיסים צבאיים לפי הסכם מיוחד ("חוזה האחריות") שנחתם עוד לפני המשבר. הוא נוצר בשנת 1975 כתוצאה מפלישת טורקיה לקפריסין ב-1974, והשתלטות צבאה על השליש הצפוני של האי. הפלישה הטורקית באה עקב חשש טורקי מסיפוח קפריסין ליוון, והיא הייתה כרוכה בגירושם של כ-200,000 קפריסאים-יוונים מצפון האי לדרומו, ובגירוש נגדי של כ-60,000 קפריסאים-טורקים מדרום האי לצפונו.

הקו חוצה את האי קפריסין מחופו המזרחי לחופו המערבי. הוא יוצא מנקודה על החוף המזרחי מצפון לכף גרקו וממזרח לאזור הבסיס הצבאי הבריטי בדקליה. הוא מתפתל, ובאחת הנקודות פונה צפונה ומגיע אל בירת קפריסין, שם הוא מפריד בין שני חלקי העיר ניקוסיה מדרום ולפקושה מצפון. הקו הירוק חוצה את העיר בלב השטח הבנוי, ושטח אזור החיץ בתוכה הוא המצומצם ביותר. מהעיר ממשיך הקו מערבה, ומסתיים מדרום למפרץ מורפו. החלק שמצפון לקו, שנכבש בידי הצבא הטורקי ב-1974, ושנמצא בשליטה קפריסאית-טורקית, כולל 37% משטח האי.

תקריות אלימות לאורך הקו הירוק אירעו מדי פעם, אבל לא לעיתים קרובות. ככלל, עם תום הקרבות ב-1974 היה הקו שקט, אבל הוא היה סגור לחלוטין בלי כל אפשרות מעבר דרכו. בחלקים ארוכים שלו הוקמו מכשולים פיזיים כגון חומות וגדרות שמנעו כל אפשרות למעבר. רק בשני כפרים שנשארו באזור החיץ שבשליטת האו"ם הוסיפו קפריסאים-יוונים וקפריסאים-טורקים לחיות אלה בצד אלה, אולם גם בהם נשמרה מידה מסוימת של הפרדה בין הקהילות.

שינוי משמעותי במצב התחולל באפריל 2003, כשהוחלט לפתוח את הקו הירוק לתנועה מוגבלת של תושבים קפריסאים ושל תיירים בארבע נקודות. שתיים מהן באזור שנמצא בשליטת בריטניה, אחת בניקוסיה/לפקושה, ואחת במקום אחר לאורך הקו. פתיחת הקו הירוק נעשתה בעקבות הציפייה לאיחוד האי לקראת צירוף הרפובליקה של קפריסין לאיחוד האירופי. התקווה לאיחוד האי נכזבה, כיוון שהסכם האיחוד שהציע מזכ"ל האו"ם, קופי אנאן, נדחה במשאל עם שנערך בחלק היווני. למרות זאת, ארבע נקודות המעבר על הקו הירוק נותרו פתוחות. אף על-פי שבאופן רשמי מכירות רוב מדינות העולם, ובכלל זה האיחוד האירופי, בריבונות רפובליקת קפריסין שבשלטון יווני על כל חלקי האי, בפועל רק החלק היווני הצטרף לאיחוד האירופי, והאיחוד האירופי השלים עם קיומה של הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין, גם אם לא באופן רשמי.

ב-3 באפריל 2008 נפתחה נקודת מעבר נוספת על הקו הירוק, ברחוב לדרה שבבירה. נקודת המעבר הזאת היא היחידה המקשרת ישירות בין החלק הטורקי לחלק היווני, בלי צורך לעבור דרך האזור הנתון לשליטת בריטניה או לשליטת האו"ם. רחוב לדרה היה הרחוב הראשי של העיר לפני חלוקת קפריסין, אך הוא נחסם וניטש בשנת 1974. פתיחת נקודת המעבר ברחוב לדרה התאפשרה לאחר הפשרה נוספת ביחסים בין היוונים לטורקים בקפריסין ולוותה בטקס חגיגי בהשתתפות מנהיגי שני חלקי האי.

לאורך הקו הירוק קיים אזור חיץ שרוחבו נע בין מטרים בודדים לקילומטרים אחדים. מיעוט הפעילות האנושית באזור החיץ הביאה ליצירת "פארק לא מתוכנן" שמתקיימת בו מערכת אקולוגית ייחודית.

טורק

האם התכוונתם ל...

לימסול

לימסול (ביוונית: Λεμεσός, בטורקית: Leymosun) היא העיר השנייה בגודלה בקפריסין (לאחר ניקוסיה), העיר הגדולה ביותר מבחינה גאוגרפית, והמטרופולין הגדולה והחשובה באי.

היא ממוקמת בחלקו הדרומי של האי, לחופי מפרץ אקרוטירי. אוכלוסייתה הרב-תרבותית של לימסול, בירת המחוז הקרוי על שמה, עומדת על כ-101,000 תושבים (2011).

לרנקה

לרנקה (ביוונית: Λάρνακα) היא עיר בדרום מזרח קפריסין. בלרנקה נמצאים שדה התעופה הראשי של המדינה ונמלה השני בחשיבותו, ובמקביל כלכלת העיר מתבססת על תיירות ומסחר. בשנת 2011 התגוררו בלרנקה כ-84,600 תושבים.

מחוזות קפריסין הצפונית

קפריסין הצפונית מחולקת לשישה מחוזות:

הפרד ממחוז גוזליורט בדצמבר 2016

מסגד סלימייה (לפקושה)

מסגד סלימייה (טורקית Selimiye Camii) הוא מסגד השוכן בעיר העתיקה בלפקושה, בירתה דה פאקטו של הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין. המסגד הוא המבנה הבולט ביותר בקו הרקיע של העיר; הוא נראה היטב מכל רחביה, וגם מחלקה היווני. מסיבה זו תלויים דגל טורקיה ודגל הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין בין שני המינרטים שלו.

בניית המבנה החלה ב-1209, והוא החל את דרכו כקתדרלה של העיר ניקוסיה. הבנייה נמשכה 117 שנים והסתיימה רק ב-1326. המבנה הוקם בסגנון גותי וסביבו תמיכות דואות. עד שהוונציאנים השתלטו על האי, בשנת 1489, הוכתרו מלכי ממלכת קפריסין הצלבנית בקתדרלה. המבנה סבל הזנחה בשנים שלאחר מכן, ונפגע בשלוש רעידות אדמה ב-1491, 1547 וב-1735.

העות'מאנים הוסיפו לו את שני המינרטים שבחזיתו המערבית, והפכו אותו למסגד. היסודות הגותיים של המבנה עדיין ניכרים גם בחללו הפנימי, שתקרתו עשויה קמרון צולב. מאידך, הסמלים הנוצרים סולקו, טיח לבן מכסה את הקירות ואת העמודים, והמיחרב שנקבע בקיר הדרומי, החליף את המזבח הנוצרי שניצב בעבר ליד האפסיס המזרחי.

ניקוסיה

ניקוסיה (ביוונית: Λευκωσία ״לפקוסיה״, בטורקית: Lefkoşa ״לפקושה״) היא עיר באי קפריסין, המחולקת בין הרפובליקה של קפריסין לבין קפריסין הצפונית המוכרת על ידי טורקיה בלבד. שני חלקי העיר משמשים כערי בירה לשתי הישויות (על החלק הטורקי ראו "לפקושה"). מספר התושבים בעיר בחלק היווני 239,277 תושבים (נכון לשנת 2011) ובחלק הטורקי 71,078 תושבים (נכון לשנת 2006). סה"כ מספר התושבים בעיר כולה 310,355.

נמל התעופה הבינלאומי ארג'ן

נמל התעופה הבינלאומי ארג'ן (בטורקית: Ercan Uluslararası Havalimanı) הוא נמל תעופה המשמש כשער האווירי העיקרי של לפקושה, בירת הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין, ושל הישות כולה. הנמל שוכן במישור מסאוריה, במרחק אווירי של כ-13 ק"מ מזרחית למרכז העיר לפקושה, ובמרחק של כ-40 ק"מ מערבית לעיר גזימאוסה.

היות שהרפובליקה לא זכתה להכרה בינלאומית למעט מצד טורקיה, גם נמל התעופה אינו מוכר על ידי אף מדינה מלבדה, וקוד יאט"א שלו ואף קוד ICAO שהוקצו לו אינם מופיעים ברישומים הרשמיים של שני הארגונים. בנוסף, נכון לשנת 2018 אף טיסה בינלאומית אינה יכולה להגיע אליו, אלא אם כן עצרה לחניית ביניים בנמל תעופה בתחומי טורקיה. איסור זה נמצא בדיונים מאז שנת 2006‏.

נמל התעופה הוקם על ידי הצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה כנמל צבאי, וכונה "נמל התעופה טימבו" (Τύμβου), על שם הכפר הסמוך. לאחר פלישת טורקיה לקפריסין ב-1974 והשבתת פעילותו של נמל התעופה הבינלאומי בניקוסיה, הנמל הורחב והפך לשער המרכזי של הרפובליקה בשנת 2004. במקביל הכשירה הרפובליקה של קפריסין את נמל התעופה הבינלאומי בלרנקה כשער האווירי הראשי שלה כבר ב-1975.

מהנמל יוצאות טיסות אך ורק לנמלי תעופה בטורקיה, ובהם נמל התעופה הבינלאומי איסטנבול אטאטורק, נמל התעופה הבינלאומי איסטנבול סביהה גקצ'ן, נמל התעופה הבינלאומי אנקרה אסנבואה, נמל התעופה הבינלאומי איזמיר אדנאן מנדרס, ונמל התעופה הבינלאומי של אנטליה. טיסות המשך מגיעות למספר יעדים באירופה. כל הטיסות הפוקדות את הנמל מבוצעות על ידי חברות תעופה טורקיות.

סלמיס (קפריסין)

סלמיס (יוונית עתיקה Σαλαμίς; יוונית Σαλαμίνα - "סאלאמינה") הייתה עיר מדינה עתיקה לחופו של מפרץ מאוסה שבים התיכון, במזרחו של האי קפריסין. שרידי העיר שוכנים סמוך לשפך הנהר פדיאוס, כשבעה קילומטרים מצפון לעיר גזימאוסה ברפובליקה הטורקית של צפון קפריסין.

סרייבו

סָרָיֶיבוֹ (בוסנית: Sarajevo) היא הבירה, והעיר הגדולה ביותר בבוסניה והרצגובינה ובפדרציה של בוסניה והרצגובינה, אחת משתי הישויות הפדרליות של בוסניה והרצגובינה לצד רפובליקה סרפסקה.

העיר היא אחת הערים החשובות בהרי הבלקנים, מאז נוסדה על ידי העות'מאנים בשנת 1461. בעיר נרצח הארכידוכס פרנץ פרדיננד מאוסטריה - האירוע שהוביל לפרוץ מלחמת העולם הראשונה. כמו כן נערכו בעיר משחקי החורף האולימפיים של 1984.

סרייבו מהווה את קנטון סרייבו - אחד מעשרות הקנטונים של בוסניה והרצגובינה.

פמגוסטה

פמגוסטה (ביוונית: Αμμόχωστος (אמוכוסטוס); בטורקית: Gazimağusa או Mağusa (מאוסה)) היא עיר נמל לחוף המזרחי של האי קפריסין. העיר ממוקמת בצפון קפריסין ומהווה רשמית בירת מחוז פמגוסטה (המצוי בשטח דרום קפריסין) ובפועל העיר היא בירת מחוז גזימאוסה (בצפון קפריסין).

בפלישה הטורקית ב-1974 ועם הקמתה של הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין גורשה כל האוכלוסייה היוונית של העיר, יחד עם כל היוונים שחיו בשטח שנכבש (שליש מהאי).

העיר ממוקמת מזרחית לניקוסיה.

צ'טינקאיה טורק

צ'טינקאיה טורק ספור קולובו (בטורקית: Çetinkaya Türk Spor Kulübü) הוא מועדון כדורגל מהעיר לפקושה (ניקוסיה) שברפובליקה הטורקית של צפון קפריסין. צבעי המועדון הם צהוב ואדום.

האצטדיון הביתי של הקבוצה הוא אצטדיון אטאטורק בלפקוסיה. האצטדיון משמש נכון להיום, הן לקבוצה והן לכיום משחקי הכדורגל של נבחרת צפון קפריסין. באצטדיון יש 28,000 מקומות ישיבה. לפני שהמועדון פרש מהאליפות הקפריסאית, הקבוצה השתמשה באצטדיון GSP הישן.

צפון קפריסין

הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין (בטורקית: Kuzey Kıbrıs Türk Cumhuriyeti ובראשי תיבות KKTC), ידועה גם בשמות קפריסין הטורקית או קפריסין הצפונית, היא מדינה עצמאית דה-פקטו המשתרעת בחלק הצפוני של האי קפריסין. היא פועלת כרפובליקה עצמאית, ואף הכריזה רשמית על עצמאות ב-1983, אולם לא הוכרה על ידי אף מדינה אחרת למעט טורקיה ודה-פקטו על ידי אזרבייג'ן.

המדינה התקיימה בשם אחר: "המדינה הפדרטיבית הטורקית של צפון קפריסין" כבר משנת 1975, גם אז ללא הכרה אלא על ידי טורקיה. כמעט כל מדינות העולם והארגונים הבינלאומיים, בכלל זה האו"ם, רואים ברפובליקת קפריסין, שנשלטת היום בידי קפריסאים-יוונים, את הריבון החוקי בכל שטח האי קפריסין. יוצאת מכלל זה טורקיה, שמכירה ב"רפובליקה הטורקית של צפון קפריסין"' תומכת בה כלכלית, דיפלומטית וצבאית, ואף עודדה אזרחים טורקים להתיישב בה. במקביל, טורקיה אינה מכירה באופן רשמי ברפובליקת קפריסין.

הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין מכסה 37% משטח האי קפריסין.

קירניה

קירניה (ביוונית: Κερύνεια, בטורקית: Girne) היא עיר נמל ברפובליקה הטורקית של צפון קפריסין, השוכנת בצפון קפריסין. העיר משתרעת על חוף הים הצר שבין הים התיכון לרכס הרי קירניה.

קירניה מפורסמת בזכות נופיה והנמל שבה. עד להקמת הרפובליקה הקפריסאית-טורקית היוותה יעד אטרקטיבי לתיירות פנים וחוץ.

אטרקציות תיירותיות בקירניה:

נמל קירניה - המרכז התיירותי של העיר.

טירת קירניה - לפי ההערכה המקובלת נבנתה בידי הביזנטים במאה השביעית, ועברה כיבושים רבים.

באחד מאולמות הטירה של קירניה שוכן מוזיאון ימי קטן, בו מוצגים מטענה ושרידיה של אניית סוחר יוונית עתיקה משלהי המאה ה-4 לפנה"ס, שנמשו בחפירה ארכאולוגית בשנים 1968–1969. הספינה טבעה לא הרחק מפתח הנמל ונקראת על שם העיר - "הספינה מקירניה".

מוזיאון אייקון - ממוקם בתום המבנה המרשים של כנסיית Arkhangelos ומכיל דיוקנאות של קדושים נוצרים.

בית הקברות בלדוקאן וכנסיית אנדרוס הקדוש.

מוזיאון אמנויות העיצוב - ממוקם בתוך וילה משנות ה -30 של המאה ה -19. התצוגות מכילות יצירות אמנות בסגנונות קולוניאלים ואוריינטלים.

קישינב

קישינב (ברומנית: Chişinău (קישינאו); ברוסית: Кишинёв (קישיניוב); באוקראינית: Кишинів (קישיניִב); ביידיש קעשענעוו או קישינעוו; בפולנית: Kiszyniów (קישיניוּב)) היא בירת רפובליקת מולדובה והעיר הגדולה במדינה. בעבר הייתה עיר בחבל בסרביה שסופח לאימפריה הרוסית ב-1812.

נכון לתחילת העשור השני של המאה ה-21, מתגוררים בקישינב גופא כ-650,000 תושבים. כ-68% מאוכלוסייה זו מזהים עצמם כמולדובנים וכ-13% רוסים. העיר שוכנת על גדות נחל ביק (Bîc).

קפריסין

קפריסין (ביוונית: Κυπρος, בטורקית: Kıbrıs) היא מדינת אי הממוקמת בים התיכון, מדרום לטורקיה וממערב לסוריה. שמה הרשמי כיום הוא רפובליקת קפריסין.

היא ממוקמת על אי בעל אותו שם. למרות שיוכו הגאוגרפי של האי לאסיה, נחשבת קפריסין לחלק מאירופה מסיבות היסטוריות ותרבותיות.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.