לסטר פירסון

לסטר בולס "מייק" פירסוןאנגלית: Lester Bowles "Mike" Pearson;‏ 23 באפריל 1897 - 27 בדצמבר 1972) היה פוליטיקאי, היסטוריון ודיפלומט קנדי שזכה בפרס נובל לשלום ב-1957 על הקמת כוח החירום הבינלאומי של האומות המאוחדות שנוצר לצורך פתרון משבר סואץ. הוא כיהן כראש ממשלתה ה-14 של קנדה בין ה-22 באפריל 1963 ועד ה-20 באפריל 1968 מטעם המפלגה הליברלית. בתקופת שלטונו הוכרז דגל עלה האֶדֶר כדגלה הרשמי של קנדה, נוסד מסדר קנדה והונהגו ביטוח בריאות ממלכתי וביטוח פנסיה לכל אזרחי המדינה. הממשלה בראשותו עיגנה את מעמד האישה בחקיקה, הורידה הגבלות על ההגירה ופעלה להעמקת השילוב של דוברי הצרפתית בחברה ובממשל של הפדרציה בין היתר על ידי קבלת הצרפתית כשפה רשמית בקנדה. בשל פעולות אלה ובשל פעילותו הנמרצת במסגרת האומות המאוחדות נחשב לאחד הקנדים המשפיעים ביותר במאה ה-20[1].

לסטר בולס "מייק" פירסון
Lester Bowles "Mike" Pearson
Lester B. Pearson with a pencil
פירסון ב-1944
לידה 23 באפריל 1897
טורונטו, אונטריו
פטירה 27 בדצמבר 1972 (בגיל 75)
אוטווה, אונטריו
מדינה קנדה  קנדה
מפלגה ליברלית
ראש ממשלת קנדה ה־14
אפריל 1963אפריל 1968
(כ־5 שנים)
פרסים והוקרה

ביוגרפיה

Ice hockey 1922
פירסון, מימין בתלבושת הלבנה, במשחק הוקי קרח בנבחרת אוניברסיטת אוקספורד, 1922

פירסון נולד באונטריו, בפרוור של טורונטו. הוא למד בקולג' של אוניברסיטת טורונטו. בעת לימודיו באוניברסיטה היה ספורטאי מצטיין ושיחק בנבחרות הרוגבי והכדורסל המקומיות. הוא היה פעיל גם בקבוצות לקרוס וכדור בסיס ושיחק גולף וטניס.

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה ב-1914 התנדב לשמש ככוח עזר רפואי בטורונטו, ב-1915 הועבר למצריים וליוון במסגרת כוחות חיל הרפואה והתקדם לדרגת לוטננט (סגן). ב-1918 הוצב בחיל האוויר הקנדי ונשלח ללמוד טיס באנגליה, הוא שרד התרסקות של מטוסו, אך נפצע כאשר פגע בו אוטובוס בלונדון והוחזר לקנדה כנכה מלחמה. בעת שירותו הצבאי דבק בו הכינוי "מייק".

לאחר המלחמה סיים תואר בוגר אוניברסיטה והמשיך לאוניברסיטת אוקספורד במלגת הצטיינות ולמד היסטוריה מודרנית. במהלך שהותו באוקספורד התבלט ככוכב נבחרת ההוקי קרח של האוניברסיטה. ב-1925 השלים תואר מוסמך וחזר לקנדה. הוא קיבל משרת הוראה באוניברסיטת טורונטו ונשא לאשה את מריון מודי (Maryon Moody ;1901-1989), אחת מתלמידותיו. לזוג נולדו בן ובת.

ב-1927 זכה להצלחה יוצאת דופן במבחני שירות החוץ של קנדה והתקבל לעבודה במשרד החוץ הקנדי.

דיפלומט

בשנות ה-30 הוצב בלונדון. במהלך מלחמת העולם השנייה היה שני בהיררכיית השגרירות הקנדית בעיר ועסק בהגשת סיוע לפליטים. ב-1942 הועבר לשרת כקונסול דיפלומטי בוושינגטון די. סי. בין ה-1 בינואר 1945 ועד ספטמבר 1946 היה שגריר קנדה בארצות הברית. הוא כמעט והפך ליו"ר הראשון של האו"ם, אך מועמדותו נפסלה בשל הצבעת ברית המועצות[2].

ב-1947 כיהן בראשות "ועדת אד-הוק" של האו"ם שגיבשה את תוכנית החלוקה של ארץ ישראל[3].

ב-1948 מונה לתפקיד שר חוץ בממשלתו של לואי סן-לורן. במסגרת תפקידו חתם על הצטרפות קנדה לברית נאט"ו וכיהן כיו"ר הארגון בין 1951 ל-1952.

LPB quote on Peacekeeping Monument
ציטוט מנאום של פירסון בנוגע להקמת הכוח הבינלאומי לשמירת השלום בסיני

משבר סואץ

בנובמבר 1956 נחלץ, לדברי ועדת פרס נובל[3], "לעזרת העולם" ובתפקידו כנשיא המושב השביעי של העצרת הכללית של האומות המאוחדות נסע לתווך בין מצריים לבין אנגליה וצרפת על מנת לאפשר מעבר חופשי בתעלת סואץ ולהפסיק את הקרבות בסיני. הוא הציע להקים כוח חירום בינלאומי לשמירת השלום באזור, שיפעל תחת דגל האו"ם (UNEF) ונחשב לפיכך ל"אבי הכוחות לשמירת השלום של האו"ם"[4].

על מאמציו והצלחתו הוענק לו פרס נובל לשלום בשנת 1957.

בעת הדיונים נשא פירסון את דגלה של קנדה באותה עת, נס קנדה האדום, בו משובץ בפינתו השמאלית העליונה דגל אנגליה. הדבר עורר חוסר אמון ראשוני מצד המצרים שלא הבינו כיצד יוכל להיות מתווך אובייקטיבי, כאשר דגלו נושא את דגל אחד הצדדים בסכסוך. פירסון נאלץ לעמול על מנת להוכיח למצרים את עצמאותה של קנדה וחוסר תלותה באנגליה. עם זאת, באותה עת גמלה בליבו ההחלטה שלקנדה חייב להיות דגל לאומי נפרד, שאינו נושא עליו סמל של אומה אחרת.

ראשות המפלגה והממשלה

ב-1958 נבחר פירסון ליו"ר המפלגה הליברלית לאחר כשלונה בבחירות (לראשונה מזה 20 שנה). מיד לאחר מכן הפסיד הפסד צורב לג'ון דיפנבייקר, מנהיג המפלגה השמרנית-פרוגרסיבית בבחירות שיזם האחרון באותה שנה על מנת לבסס את הרוב שלו.

ב-1960 כינס ועידת מחשבה בקינגסטון, רבות מתוצאות אותה ועידה יהוו בסיס למדיניותו כשיהיה לראש ממשלה.

ב-1962 הצליח לדחוק את דיפנבייקר לממשלת מיעוט. בפברואר 1963 ניצל את הסכסוך הפנים-מפלגתי במפלגה השלטת על דרישת ארצות הברית להכניס נשק גרעיני לקנדה ופעל לפירוק הקואליציה של דיפנבייקר. בבחירות שנערכו מיד לאחר מכן זכה, אך ברוב לא מספק שחייב אותו להקים ממשלה קואליציונית.

פירסון, בניגוד בולט לדיפנבייקר, ראה בארצות הברית (ולא בבריטניה) את בעלת בריתה הטבעית של קנדה, הוא אף לא ראה צורך במונרכיה וביקש להבדל מממלכות חבר העמים הבריטי.

אחד מצעדיה הראשונים של ממשלתו היה הצעה לדגל חדש לקנדה שיבליט את עצמאותה. דיפנבייקר, מנהיג האופוזיציה הוביל כנגד ההצעה דיון ציבורי טעון ויצרי שנקרא דיון הדגל הגדול[5], אך הפסיד במאבקו זה ובראשית 1965 נקבע דגל עלה האדר כדגלה הרשמי של קנדה[6].

הממשלה בראשותו חוקקה מספר חוקים שהרחיבו את מדיניות הרווחה כגון חוק בריאות ממלכתי, הלוואות לסטודנטים, ביטוח פנסיה ממלכתית וקביעת שבוע עבודה בן 40 שעות.

למרות תמיכתו בחוזה ההגנה עם ארצות הברית (במסגרתו הסכים לחימוש גרעיני לטילים המוצבים על אדמתה של קנדה), סירב בתוקף למשלוח חיילים קנדיים למלחמת וייטנאם.

ועדה שכינס דנה במעמד האישה ועיגנה את השוויון בחקיקה. ועדה אחרת דנה בסכסוך בין דוברי הצרפתית ודוברי האנגלית וקבעה את הצרפתית כשפה רשמית בקנדה. פעילות נוספת בתחום זכויות האדם הייתה ביטול כל המגבלות הגזעניות על ההגירה שהיו נהוגות.

בשנת 1967 הוכרזה "שנת ה-100 לייסוד קנדה", שנה של חגיגות ואירועים, בהם תערוכה עולמית (אקספו 67') במונטריאול, העיר הגדולה בקוויבק. באותה שנה ביקר נשיא צרפת שארל דה גול בקוויבק וקרא בבוטות לשיחרור הפרובינציה הצרפתית מהפדרציה הקנדית והפיכתה לעצמאית. פירסון תקף אותו למחרת בטענה ש"קנדים לא זקוקים לשחרור", תוך רמז לכך שקנדה סייעה בשתי מלחמות עולם לשחרורה של צרפת, והכריז שדה גול איננו עוד אישיות רצויה בקנדה. דה גול עזב ולא ביקר עוד בקנדה. עם זאת פירסון שילב ליברלים רבים מקוויבק במנגנוני השלטון. הוא גם פעל לאירוח המשחקים האולימפיים במונטריאול. העיר נבחרה לארח את אולימפיאדת 1976 על ידי הוועד האולימפי ב-1970, לא מעט בזכות השתדלותו ומעמדו הבינלאומי.

בסוף אותה שנה פרש פירסון וכממשיכו נבחר בן טיפוחיו, שר המשפטים בממשלתו, פייר אליוט טרודו.

שנים אחרונות, תוארי כבוד והנצחה

מ-1969 ועד מותו כיהן כנשיא אוניברסיטת קרלטון באוטווה.

הוא זכה לאותות הכבוד הבאים: אביר מסדר ההצטיינות, חבר מועצת המלוכה של קנדה, אביר מסדר קנדה ומפקד במסדר האימפריה הבריטית. בשנת 1969 הוענק לו פרס הרצל על ידי הסתדרות ציוני אמריקה.

על שמו נקראים שדה התעופה הבינלאומי של טורונטו, פרס ליגת ההוקי קרח הלאומית של קנדה, בניינים באוניברסיטאות ובתי ספר רבים.

לקריאה נוספת

  • Beal, John Robinson. Pearson of Canada. 1964.
  • Bothwell, Robert. Pearson, His Life and World. Toronto: McGraw-Hill Ryerson, 1978. ISBN 0-07-082305-7.
  • Bowering, George. Egotists and Autocrats: The Prime Ministers of Canada, 1997.
  • English, John. Shadow of Heaven: The Life of Lester Pearson, Volume I, 1897-1948. Toronto: Lester & Orpen Dennys, 1989. ISBN 0-88619-169-6.
  • English, John. The Worldly Years: The Life of Lester Pearson, Volume II, 1949-1972. Toronto: Lester & Orpen Dennys, 1992. ISBN 0-394-22729-8.
  • Hillmer, Norman and J.L. Granatstein, Prime Ministers: Rating Canada's Leaders, 2001.
  • Hutchison, Bruce. Mr. Prime Minister 1867-1964, Toronto: Longmans Canada, 1964.
  • Stursberg, Peter. Lester Pearson and the Dream of Unity. Toronto: Doubleday, 1978. ISBN 0-385-13478-9.
  • Thordarson, Bruce. Lester Pearson: Diplomat and Politician. Toronto: Oxford University Press, 1974. ISBN 0-19-540225-1.

כתביו

  • Pearson, Lester B. Canada: Nation on the March. Toronto: Clarke, Irwin, 1953.
  • Pearson, Lester B. The Crisis of Development. Toronto: University of Toronto Press, 1970.
  • Pearson, Lester B. Diplomacy in the Nuclear Age. Boston: Harvard University Press, 1959.
  • Pearson, Lester B. The Four Faces of Peace and the International Outlook. Toronto: McClelland and Stewart, 1964.
  • Pearson, Lester B. Mike : The Memoirs of the Right Honourable Lester B. Pearson. Toronto: University of Toronto Press, 1972. ISBN 0-575-01709-0 .
  • Pearson, Lester B. Peace in the Family of Man. London: Oxford University Press, 1969. ISBN 0-563-08449-9.
  • Pearson, Lester B. Words and Occasions: An Anthology of Speeches and Articles. Toronto: University of Toronto Press, 1970. ISBN 0-674-95611-7.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ חמשת הקנדים המשפיעים ביותר במאה ה-20, חמשת הקנדים המשפיעים ביותר במאה ה-20
  2. ^ Shadow of Heaven: The Life of Lester Pearson, volume 1, 1897-1948, by John English, Vintage Publishers, 1989
  3. ^ 3.0 3.1 הודעת ועדת פרס נובל
  4. ^ Canadian Peacekeeping: A Proud Tradition
  5. ^ "The Great Flag Debate". CBC.ca. בדיקה אחרונה ב-13 באפריל 2008.
  6. ^ "The Great Canadian Flag Debate". CBC. בדיקה אחרונה ב-31 במרץ 2008.
דגל קנדה

דגל קנדה, המוכר בשם "עלה האֶדֶר" ("עלה המייפל", אנגלית: Maple Leaf) שהוא אחד מין הסמלים הקנדים המוכרים ביותר או "בעל העלה האחד" (צרפתית: l'Unifolié), הוא דגל אדום אשר במרכזו ריבוע לבן (פס קנדי), המכיל בתוכו עלה עץ אדר מעוצב בעל 11 קדקודים. הדגל הונף לראשונה ב-15 בפברואר 1965 והחליף את דגל הממלכה המאוחדת כדגלה הלאומי של קנדה. כיום נחוג יום הזה כיום הדגל הלאומי של קנדה. הדגל החדש ייצג את זהותה הלאומית החדשה של קנדה ואת החלשת זיקתה הקודמת לבריטניה. הוא נועד לאפשר הזדהות לאומית של כלל האוכלוסייה, יהיה מוצאה אשר יהיה (אנגלי, צרפתי או אחר), עם המדינה.

הדגל החדש החליף את נס קנדה האדום שהכיל בתוכו את הדגל הבריטי ואשר שימש באופן לא רשמי כדגלה של קנדה מאז שנות ה-90 של המאה ה-19 ואושר בדבר המלך במועצה בשנת 1945 לשימוש "בכל מקום ובכל אירוע אשר בו חפצים להניף דגל קנדי ייחודי". בשנת 1964 הקים לסטר פירסון, ראש ממשלת קנדה, ועדה אשר תפקידה היה למצוא פתרון לסוגיית הדגל ובכך הצית דיון ציבורי נוקב בנוגע להחלפתו של דגל קנדה. מבין שלוש ההצעות אשר הוגשו לוועדה עיצוב דגל עלה האדר של ג'ורג' סטנלי (אשר התבסס על דגל המכללה המלכותית הצבאית של קנדה) נבחר כדגלה הלאומי של קנדה. דגלי כוחות צבא, משרדים וגופים ממשלתיים קנדיים עוצבו מחדש תוך שימוש במוטיב עלה עץ האדר כהטענת דגל קנדה בקנטון הדגל או שימוש בעלה האדר בעיצובם.

דגל הממלכה המאוחדת (אשר נקרא בקנדה "דגל האיחוד המלכותי") הוא דגל קנדי רשמי גם כן ומשמש לשם אזכור חברותה של קנדה בחבר העמים הבריטי ואת נאמנותה לכתר. דגל הממלכה המאוחדת משמש גם כבסיס לעיצובם של כמה דגלים קנדיים ובהם דגלי הפרובינציות (אונטריו, מניטובה וקולומביה הבריטית).

דומיניק האשק

דומיניק האשק (בצ'כית: Dominik Hašek; נולד בשם דומיניק קשטנק ב-29 בינואר 1965 בפרדוביצה, צ'כוסלובקיה - כיום בצ'כיה) הוא שוער הוקי קרח צ'כי מקצועני לשעבר.

האשק נחשב לאחד השוערים הטובים בתולדות הענף בעקבות קריירה בת 16 עונות, מרובת הישגים קבוצתיים ואישיים, בליגת ה-NHL, ובעקבות הישגים מצוינים גם בזירה הבינלאומית. נודע בסגנון ייחודי של עמידה בשער, שכלל פעולות לא קונבנציונליות לשוער הוקי קרח. יכולותיו וסגנונו העניקו לו את הכינוי "דומינייטור" (Dominator), "השולט" בעברית, בפרפרזה על ה-Terminator (המחסל).

האשק זכה פעמיים בגביע סטנלי במדי דטרויט רד וינגס. הוא זכה 6 פעמים בגביע וזינה, גביע שוער העונה ב-NHL, והוא השוער היחיד בהיסטוריה של ה-NHL שזכה פעמיים בגביע הארט כ-MVP של הליגה. האשק היה גם ה-MVP של טורניר ההוקי קרח באולימפיאדת נאגנו (1998) בה הוביל את נבחרת צ'כיה לזכייה במדליית הזהב. התקבל להיכל התהילה של ההוקי קרח ב-2014.

המפלגה הליברלית של קנדה

המפלגה הליברלית של קנדה (באנגלית: Liberal Party of Canada, בצרפתית: Parti libéral du Canada) היא המפלגה הפדרלית הוותיקה ביותר בקנדה. המפלגה דוגלת בליברליזם ונמצאת במרכז-שמאל המפה הפוליטית, כשמימינה נמצאת המפלגה השמרנית ומשמאלה המפלגה הדמוקרטית החדשה (NDP).

המפלגה שלטה בפוליטיקה הפדרלית במשך רוב ההיסטוריה של קנדה, והייתה בשלטון במשך כמעט 69 שנים במאה ה-20, יותר מכל מפלגה אחרת במדינה מתקדמת – ועל כן היא מכונה לעיתים "מפלגת השלטון הטבעית" של קנדה. בתחילת המאה ה-21 איבדה המפלגה מכוחה והגיעה לשפל בבחירות שנערכו בשנת 2011, אך המפלגה השתקמה וחזרה לשלטון בבחירות שנערכו בשנת 2015.

וושינגטון קפיטלס

וושינגטון קפיטלס (באנגלית: Washington Capitals) היא קבוצת הוקי קרח מקצוענית מוושינגטון די. סי., ארצות הברית, המשחקת בליגת ה-NHL בה היא חברה בבית המטרופוליטני שבחטיבה המזרחית.

הקבוצה נוסדה ב-1974 והצטרפה ל-NHL בעונת 1974/1975.

הקפיטלס זכו בגביע סטנלי פעם אחת, ב-2018.

ז'אן קרטיין

ז'אן קרטיין (בצרפתית: Jean Chrétien; נולד ב-11 בינואר 1934) הוא ראש הממשלה ה-20 של קנדה. כיהן בתפקיד מנובמבר 1993 ועד דצמבר 2003. זכה בשלוש מערכות בחירות רצופות כראש המפלגה הליברלית.

טורונטו

טורונטו (באנגלית: Toronto, להאזנה (מידע • עזרה)) היא העיר הגדולה ביותר בקנדה והבירה של פרובינציית אונטריו. אוכלוסיית טורונטו מונה כ-2,800,000 תושבים, ואילו מניין האוכלוסייה של טורונטו רבתי (Greater Toronto Area – GTA), אזור המטרופולין של טורונטו, עומד על 6,129,900 תושבים‏ (2015). תושבי טורונטו נקראים "טורונטוניאנים" (Torontonians) (בצרפתית “Torontois”).

טורונטו היא חלק מ"פרסת הזהב" (Golden Horseshoe) שבדרום אונטריו, אזור שחיים בו כ-8 מיליון איש. כרבע מאוכלוסיית קנדה מתגוררת בפרסת הזהב, אשר משתרעת לאורך החלק המערבי של אגם אונטריו עד אזור מפלי הניאגרה. כשישית מכל מקומות העבודה בקנדה נמצאים באזור טורונטו.

בשנת 2015 דירג כתב העת האקונומיסט את טורונטו במקום הראשון בעולם ברשימת הערים שהכי טוב לגור בהן. בסקר בינלאומי שנערך בשנת 2010 ודירג ערי עולם על פי חשיבותן, דורגה טורונטו במקום השלישי בצפון-אמריקה (אחרי ניו יורק ולוס אנג'לס) ובמקום העשירי בדירוג העולמי.טורונטו מהווה את מרכז הכלכלה של קנדה, וכן את אחד ממוקדי התרבות, האמנות והמדע בקנדה. טורונטו היא אחת הערים הבטוחות בצפון אמריקה. מדד הפשעים האלימים בה נמוך משמעותית בהשוואה לערים הגדולות בארצות הברית (U.S. metropolitan area).

טורונטו בלו ג'ייז

טורונטו בלו ג'ייז (באנגלית: Toronto Blue Jays) היא קבוצת בייסבול קנדית מליגת ה-MLB, שבסיסה בעיר טורונטו שבפרובינציית אונטריו, קנדה. הקבוצה משחקת בבית המזרחי של האמריקן ליג. הבלו ג'ייז היא קבוצת הבייסבול הבכירה היחידה שבסיסה בקנדה, לאחר שב-2004 עזבה קבוצת מונטריאול אקספוז לוושינגטון.

יארומיר יאגר

יארומיר יאגר (בצ'כית: Jaromír Jágr להאזנה (מידע • עזרה);‏ נולד ב-15 בפברואר 1972 בקלאדנו, צ'כוסלובקיה - כיום בצ'כיה) הוא שחקן הוקי קרח צ'כי מקצועני בעמדת חלוץ אגף ימני, המשחק במועדון ההוקי קלאדנו בליגה הצ'כית. יאגר הוא גם נשיא הקבוצה ואחד מבעליה.

יאגר נחשב לאחד מגדולי השחקנים בתולדות הענף בעקבות קריירה עשירה בהישגים קבוצתיים ואישיים בליגת ה-NHL.

יאגר זכה פעמיים ברציפות בגביע סטנלי במדי פיטסבורג פינגווינס.

כיום יאגר הוא המבקיע השני בטיבו בהיסטוריה של ה-NHL (בנקודות - שערים + אסיסטים), והמבקיע האירופי הגדול בתולדות ה-NHL, כשהוא מוביל את השחקנים האירופים בשערים, באסיסטים ובנקודות, לאחר ששבר את שיאיו של יארי קורי. הוא זכה בגביע ארט רוס כמבקיע המצטיין של ה-NHL ב-5 עונות, מהן 4 ברציפות בין 1998 ל-2001. כמו כן זכה בתואר ה-MVP של הליגה ב-1999, תואר שזיכה אותו בגביע הארט, ו-3 פעמים בפרס לסטר פירסון כ-MVP מטעם איגוד השחקנים. הוא אחד משבעה שחקנים בלבד בהיסטוריה של ה-NHL שכבשו 700 שערים ומעלה בעונה הרגילה של הליגה, והאירופי היחיד בהם. הוא ממוקם במקום השלישי בטבלת מבקיעי השערים בהיסטוריה של הליגה.

בנוסף להצלחותיו בקריירה המקצוענית, נחל יאגר הצלחות גם בזירה הבינלאומית, כשזכה עם נבחרת צ'כיה במדליית זהב באולימפיאדת נאגנו (1998), במדליית ארד באולימפיאדת טורינו (2006) ופעמיים באליפות העולם.

כוח החירום של האומות המאוחדות

כוח החירום של האומות המאוחדות (באנגלית: United Nations Emergency Force, ר"ת UNEF) נוסד ב-7 בנובמבר 1956, בהחלטה 1001 של העצרת הכללית של האומות המאוחדות, כדי לפקח על נסיגת צה"ל מסיני ומעזה בתום מבצע קדש. היוזמה העיקרית להקמת הכוח הייתה של המזכיר הכללי של האומות המאוחדות דאג המרשלד והצעה של שר החוץ הקנדי לסטר פירסון. האספה הכללית של האו"ם אישרה את התוכנית שהוגשה על ידי המזכיר הכללי ובה הצבת כוח של האומות המאוחדות משני עברי קו הפסקת האש. אולם, ממשלת ישראל סירבה להצבת כוחות UNEF בעברו הישראלי של הקו.

כוח חירום נוסף של האומות המאוחדות, המכונה UNEF II, הוצב בחצי האי סיני בעת הפסקת האש לאחר מלחמת יום הכיפורים, החל מאוקטובר 1973 ועד יולי 1979.

לואי סן-לורן

לואי סטפן (אטיין) סן-לורן (בצרפתית: Louis-Étienne St-Laurent, באנגלית: Louis Stephen St. Laurent; ‏ 1 בפברואר 1882 - 25 ביולי 1973) היה ראש ממשלת קנדה ה-12, כיהן בין ה-15 בנובמבר 1948 ועד 21 ביוני 1957. בתקופתו זכתה קנדה ל"תור זהב" של שגשוג, צמיחה, אחדות פנימית והשפעה בינלאומית.

מסדר קנדה

מסדר קנדה (באנגלית: Order of Canada) הוא אות הכבוד הגבוה ביותר הניתן בקנדה. גבוה ממנו רק מסדר ההצטיינות של חבר העמים הבריטי. אות מסדר קנדה ניתן למי שמקיים את הפסוק מהאיגרת אל העברים "שואף טובה לארצו". האות ניתן מאז שנת 1967 למי שתרם לאורך חייו תרומה אשר הביאה לשינוי משמעותי לטובה בקנדה, וכן לאנשים שאינם אזרחי קנדה אשר פעלו כל חייהם לשינויו לטובה של העולם. נכון לפברואר 2014, חברים במסדר קנדה 6,259 חברים.

בראש המסדר עומדת מלכת קנדה, אליזבת השנייה, והמושל הכללי של קנדה משמש בפועל כראש המסדר (Principal Companion). מועצה מייעצת מציעה את המועמדים לקבלת אות המסדר, והאות מוענק על ידי המושל הכללי.

מרק מסיה

מרק דאגלס מסיה (באנגלית: Mark Douglas Messier; נולד ב-18 בינואר 1961 באדמונטון) הוא שחקן הוקי קרח קנדי מקצועני לשעבר בעמדת החלוץ המרכזי, הנחשב לאחד מגדולי השחקנים בתולדות הענף. ידוע בכינוי "המוּס" ("The Moose", הכוונה היא לאייל קורא).

בקריירת ה-NHL שלו, שנמשכה 25 עונות, זכה מסיה בגביע סטנלי שש פעמים. חמש מתוכן היו עם אדמונטון אוילרס (פעם אחת כקפטן), והשישית כקפטן ניו יורק ריינג'רס אותה הוביל לזכייה בגביע היסטורי ב-1994 אחרי 54 שנות בצורת. מסיה הוא הספורטאי היחיד בארבע הליגות המקצועניות העיקריות בצפון אמריקה (NBA, NFL, MLB ו-NHL) שהוביל כקפטן שתי קבוצות שונות לזכייה באליפות.

מסיה שיחק יותר משחקי NHL מכל שחקן אחר בהיסטוריה - 1,992 משחקי עונה רגילה ופלייאוף.

מעבר ליכולתו המקצועית נודע מסיה בכושר המנהיגות שלו, ופרס המנהיגות השנתי של ה-NHL נקרא על שמו.

נמל התעופה הבינלאומי טורונטו-פירסון

נמל התעופה הבינלאומי טורונטו פירסון נקרא ע"ש לסטר פירסון (באנגלית: Toronto Pearson International Airport) הוא נמל התעופה הבינלאומי הגדול בקנדה, המשמש את מטרופולין טורונטו ומדינת אונטריו. הנמל ממוקם סמוך לעיר מיסיסוגה, 20 ק"מ מערבית למרכז העיר טורונטו.

הנמל מדורג במקום ה-38 ברשימת נמלי התעופה העמוסים בעולם, בשנת 2009 עברו בנמל 30,368,339 נוסעים. ב-407,724 תנועות מטוסים.אל על מפעילה 4 טיסות שבועיות בקו תל אביב-טורונטו, ואייר קנדה מפעילה 7 טיסות שבועיות בקו זה במשך כל השנה.

פייר אליוט טרודו

ג'וזף פיליפ פייר איב אליוט טרוּדוֹ (באנגלית: Joseph Philippe Pierre Yves Elliott Trudeau;‏ 28 באוקטובר 1919 - 28 בספטמבר 2000) היה פוליטיקאי קנדי שכיהן כראש ממשלת קנדה מאפריל 1969 ועד פברואר 1984, להוציא תקופה קצרה מיוני 1979 עד מרץ 1980 בה כיהן ג'ו קלארק בתפקיד זה. בין הישגיו הבולטים כראש ממשלה נמנים הגדרתה הפורמלית של קנדה כמדינה הפועלת לקידום הרב-תרבותיות, המדינה הראשונה בעולם שעשתה זאת בשנת 1971, וכן קידום זכויות האדם וחיבור החוקה הקנדית, שאושרה בשנת 1982. בנו הבכור, ג'סטין טרודו, נבחר באוקטובר 2015 לראשות ממשלת קנדה.

פרס הרצל (הסתדרות ציוני אמריקה)

פרס הרצל של הסתדרות ציוני אמריקה הוא מדליית זהב שהוענקה לראשונה ב-1959 לאישיות שהצטיינה במעשים למען הציונות. רבים רואים בפרס זה את "פרס נובל של הציונות".

הזוכה הראשון בפרס, ביוני 1959, היה נשיא מדינת ישראל, יצחק בן-צבי.

בין הזוכים נמנו:

הלורד בלפור (המדליה נמסרה לאחיינו לאחר מותו) (1959)

אבא הלל סילבר (1960),

עמנואל ניומן (1961) ושוב בשנת 1973

לואי ליפסקי (1962)

וינסטון צ'רצ'יל (1964),

הארי טרומן (1965),

זלמן שזר (1967),

נחום גולדמן (1968),

לסטר פירסון (1969)

אבא אבן (1971)

האנס הייב

דוד בן-גוריון (1972)

אל שווימר (1976)

גולדה מאיר (1977)

ג'ורג' מיני, מנהיג תנועת העבודה האמריקנית על תמיכתו רבת השנים בישראל (1978)

מנחם בגין (1980)שלדון אדלסון (2009).

פרס טד לינדזי

פרס טד לינדזי (באנגלית: The Ted Lindsay Award), לשעבר פרס לסטר פירסון, הוא פרס המוענק מדי שנה, מאז 1971, לשחקן המצטיין של העונה הרגילה בליגת ה-NHL על פי בחירת השחקנים החברים באיגוד שחקני ה-NHL. הוא נחשב כמשלים לגביע הארט הוותיק והיוקרתי ממנו, גביע ה-MVP שאת הזוכה בו בוחר איגוד כתבי ההוקי קרח.

הפרס קרוי על שם טד לינדזי, מכוכבי דטרויט רד וינגס בשנות ה-50, שהוביל באותן שנים את הניסיונות הראשונים להתאגדות מקצועית של השחקנים. בשל פעילותו סולק מקבוצתו והועבר לשיקגו בלאק הוקס. פעילותו הניחה את היסוד להקמת איגוד השחקנים ב-1967.

עד אפריל 2010 נקרא הפרס פרס לסטר פירסון, על שם לסטר פירסון שהיה ראש ממשלת קנדה וחתן פרס נובל לשלום, ובצעירותו היה שחקן ומאמן הוקי קרח מצטיין.

קמפ דייוויד

קמפ דייוויד (באנגלית: Camp David) הוא מעון נופש של נשיא ארצות הברית הנמצא במדינת מרילנד. המעון נמצא כ-100 ק"מ מצפון-מערב לוושינגטון די. סי. בלב פארק לאומי בשלוחה של הרי האפלצ'ים, סמוך לעיירה תורמונט הסמוכה לפנסילבניה. באופן רשמי, המעון הוא מתקן צבאי ושמו "מתקן תמך של הצי האמריקני בת'ורמונט" והוא מאויש על ידי אנשי הצי האמריקני וחיל הנחתים של ארצות הברית.

המעון נבנה כמחנה נופש לעובדי הממשל האמריקני ומשפחותיהם. הבנייה החלה בשנת 1935 כחלק ממפעל הניו דיל והושלמה בשנת 1938. בשנת 1952 הוסב המקום למעון נשיאותי על ידי הנשיא ה-34 דווייט אייזנהאואר, אשר קרא למקום על שמם של אביו ונכדו, אשר שניהם נקראו דייוויד. המקום סגור לגישת הציבור הרחב ואף אינו מופיע על מפות הפארק הלאומי שבתחומו הוא נמצא.

ראש ממשלת קנדה

ראש ממשלת קנדה (באנגלית: Prime Minister of Canada, בצרפתית: Premier ministre du Canada) הוא "שר הכתר" (Minister of the Crown) הראשי, יושב ראש קבינט ממשלת קנדה, ובתוקף כך הוא ראש הרשות המבצעת (Head of government) שמייעץ למונרך או למושל הכללי של קנדה בנוגע ליישום סמכויותיהם הביצועיות המוקנות להם על פי חוקת קנדה. משרת ראש הממשלה לא מוגדרת בשום מסמך חוקתי והיא מושתת רק על מוסכמות חוקתיות משכבר הימים, שמקורן במעצמה הקולוניאלית ששלטה בעבר בקנדה, הממלכה המאוחדת, שעל פיהן על נציגו של המונרך, המושל הכללי, לבחור אדם שצפוי לגייס את אמון בית הנבחרים הקנדי ולמנות אותו לתפקיד ראש הממשלה. בדרך כלל אדם זה הוא מנהיג המפלגה הפוליטית המחזיקה את מספר המושבים הגדול ביותר בבית הנבחרים. ראשי ממשלת קנדה רשאים לשאת את התואר "הנכבד" (באנגלית: The Right Honourable, בצרפתית: Le Très Honorable) לכל ימי חייהם.

23 אישים כיהנו בתפקיד מאז איחוד קנדה ב-1867 ועד היום. כל ראשי הממשלה היו גברים, למעט קים קמפבל שכיהנה בין החודשים יוני-נובמבר 1993.

ראש ממשלת קנדה המכהן, ג'סטין טרודו, שעומד בראש המפלגה הליברלית של קנדה, מונה לתפקידו ב-4 בנובמבר 2015 על ידי המושל הכללי, דייוויד ג'ונסטון, בעקבות הבחירות הכלליות שנערכו באותה שנה.

רולנד מיצ'נר

דניאל רולנד מיצ'נר (באנגלית: Daniel Roland Michener; ‏ 9 באפריל 1900 – 6 באוגוסט 1991) היה עורך דין, פוליטיקאי ודיפלומט קנדי שכיהן בתפקיד המושל הכללי של קנדה, ה-20 במניין מאז איחוד קנדה.

מיצ'נר נולד והתחנך באלברטה. ב-1917 הוא שירת תקופה קצרה בחיל האוויר המלכותי הבריטי (חיל האוויר המלכותי הקנדי הוקם רק ב-1924). לאחר סיום לימודי התואר הראשון הוא למד באוניברסיטת אוקספורד על חשבון מלגת רודז שהוענקה לו, שם הוא שיחק הוקי קרח והשלים שני תארים שניים. לאחר מכן שב מיצ'נר לקנדה ועבר כעורך דין עד לכניסתו לחיים הפוליטיים, ראשית בפוליטיקה של הפרובינציה שלו ולאחר מכן בפוליטיקה הפדרלית. ב-1957 הוא נבחר לבית הנבחרים של קנדה, שם הוא שימש כיושב ראש הבית עד 1962 ולאחר מכן בשורה של תפקידים דיפלומטיים בין השנים 1964 – 1967. באותה שנה הוא מונה למושל הכללי של קנדה על ידי המלכה אליזבת השנייה בהמלצת ראש ממשלת קנדה, לסטר פירסון, ובתפקיד זה הוא החליף את ז'ורז' ואניה וכיהן בו עד שב-1974 הוא הוחלף על ידי ז'ול לז'ה. מיצ'נר זכה לאהדה ציבורית במהלך כהונתו כמושל הכללי, שנחשבת לנקודת מפנה בהיסטוריה של התפקיד.

זוכי פרס נובל לשלום
19011925 דינן, פאסי (1901)דוקומון, גובאט (1902)קרמר (1903)המוסד לחוק בינלאומי (1904)פון זוטנר (1905)רוזוולט (1906)מונטה, רנו (1907)ארנולדסון, באייר (1908)ברנארט, דה קונסטן (1909)לשכת השלום הבינלאומית בשווייץ (1910)אסר, פריד (1911)רוט (1912)לה פונטן (1913) • לא הוענק (1914–1916)הצלב האדום (1917) • לא הוענק (1918)וילסון (1919)בורז'ואה (1920)ברנטין, לאנגה (1921)ננסן (1922) • לא הוענק (1923-1924)צ'מברליין, דוז (1925) Nobel Prize
19261950 בריאן, שטרזמן (1926) • ביוסון, קווידה (1927) • לא הוענק (1928)קלוג (1929) • סודרבלום (1930)אדמס, באטלר (1931) • לא הוענק (1932)אנג'ל (1933) • הנדרסון (1934)פון אוסייצקי (1935)לאמאס (1936) • ססיל (1937)משרד ננסן הבינלאומי לפליטים (1938) • לא הוענק (1939–1943) • הוועדה הבינלאומית של הצלב האדום (1944)הול (1945)באלץ', מוט (1946) • מועצת שירות הידידים הבריטית, אגודה אמריקאית לשירותי הידידים (1947) • לא הוענק (1948)אור (1949)באנץ' (1950)
19511975 ז'ואו (1951)שווייצר (1952)מרשל (1953)נציבות האו"ם לפליטים (1954) • לא הוענק (1955–1956) • פירסון (1957) • פיר (1958)נואל-בייקר (1959) • לוטולי (1960)המרשלד (1961)פאולינג (1962)הצלב האדום (1963)לותר קינג (1964)UNICEF(1965) • לא הוענק (1966–1967)קאסן (1968)ארגון העבודה הבינלאומי (1969)בורלוג (1970)ברנדט (1971) • לא הוענק (1972)קיסינג'ר, לה דק טהו (סירב לקבל) (1973) • מקברייד, סטו (1974)סחרוב (1975)
19762000 ויליאמס, מגוואייר (1976)אמנסטי אינטרנשיונל (1977)בגין, סאדאת (1978)תרזה (1979) • אסקיבל (1980)נציבות האו"ם לפליטים (1981)מירדאל, רובלס (1982)ואלנסה (1983)טוטו (1984)האגודה הבינלאומית של רופאים למניעת מלחמה גרעינית (1985)ויזל (1986)אריאס (1987)כוחות שמירת השלום של האומות המאוחדות (1988)גיאטסו (1989)גורבצ'וב (1990)סו צ'י (1991)מנצ'ו (1992)מנדלה, דה קלרק (1993)רבין, פרס, ערפאת (1994)רוטבלט, קונגרס פגוואש בנושא מדע ועניינים בינלאומיים (1995)בלו, הורטה (1996)המאמץ העולמי לאיסור על השימוש במוקשים, ויליאמס (1997)יום, טרימבל (1998)רופאים ללא גבולות (1999)קים (2000)
2001 ואילך האומות המאוחדות, אנאן (2001)קרטר (2002)עבאדי (2003)מאטאיי (2004)הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, אל-בראדעי (2005)יונוס, גרמין (2006)גור, הפאנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים (2007)אהטיסארי (2008)אובמה (2009)שיאובו (2010)ג'ונסון-סירליף, בואי, כרמאן (2011)האיחוד האירופי (2012)הארגון למניעת הפצת נשק כימי (2013)יוספזאי, סאטיארת'י (2014)קוורטט הדיאלוג הלאומי בתוניסיה (2015)סנטוס (2016)התנועה הבינלאומית להשמדת נשק גרעיני (2017)מוראד, מקווגי (2018)

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.