לסבוס

לֶסְבּוֹסיוונית: Λέσβος, הגייה מודרנית לֶסְווֹס; בטורקית: מידילי אדאסי - Midilli Adası) הוא אחד מאיי יוון, הממוקם בצפון מזרח הים האגאי, ומהווה את אחת מחמש היחידות האזורית של מחוז צפון הים האגאי. לסבוס שוכן בצמוד לחוף המערבי של טורקיה, בקצה המערבי של מפרץ איזמיר, צפון מערבית לעיר איזמיר, וצפונית לאי כיוס.

שטחו של לסבוס הוא 1,630 קמ"ר, ולאי קו חוף שאורכו כ-320 ק"מ, מה שהופך אותו לשלישי בגודלו בקרב איי יוון, והשמיני בגודלו באיי הים התיכון. באי מתגוררים כ- 86,000 תושבים, כאשר כמעט מחציתם חיים במיטילנה, בירת האי והיחידה האזורית, העיר הגדולה בו, והנמל הראשי. מיטלנה, שנוסדה במאה ה-11 לפנה"ס. ממוקמת בדרום מזרח האי. ביחידה האזורית קיימת רק רשות מונציפלית אחת, הכוללת מלבד מיטלנה, גם את שאר הערים באי: קאלוני, פלומרי, איאסוס, ארסוס, כפרי גרה ומוליבוס.

המילה "לסבית" נגזרה משם האי מכיוון שבו נולדה ויצרה המשוררת סאפפו, מהגדולות במשוררי יוון בעת העתיקה, שנודעה בכתיבה עשירה של שירי אהבה לנשים. גם כיום מהווה האי, ובעיקר ארסוס, עיר הולדתה של סאפפו אתר מועדף לתיירות לסבית.

תושביו האי נקראים לֶסְוִויאוֹי.

לסבוס (יחידה אזורית)
Περιφερειακή ενότητα
Λέσβος
Lesvos
תצלום לווין של לסבוס, 1995
מדינה יוון  יוון
מחוז צפון הים האגאי
חבל ארץ האיים האגאיים
רשויות מוניציפליות ביחידה האזורית 1. לסבוס
בירת היחידה האזורית מיטילנה
שטח 1,632.8 קמ"ר
אוכלוסייה
 ‑ ביחידה האזורית 86,436 (2011)
 ‑ צפיפות 53 נפש לקמ"ר (2011)
קואורדינטות 39°13′N 26°17′E / 39.21°N 26.28°E 
אזור זמן זמן מזרח אירופה
http://www.lesvos.gr/
Map of Lemnos

מיקומו של האי לסבוס (מסומן באדום), ביחס לחופי טורקיה, ולשאר איי מחוז צפון הים האגאי.

גאוגרפיה

האי לסבוס הררי ובו שתי פסגות עיקריות לפטימנוס (שגובהו 967 מטרים) ואולימפוס בעל גובה דומה (968 מטרים), המצויות בצפון האי ובמרכזו. מקורו של האי בהתפרצויות געשיות, ובאי מספר רב של מעינות חמים. שני מפרצים חודרים לעומקו של האי, כך שכל שטחי האי מצויים לכל היותר קילומטרים ספורים מחוף הים. באי גדלים עצי זית רבים (כ-11 מיליון עצים) המכסים 40% משטחי האי, עצי אלון ואורן מכסים 20% נוספים משטחי האי, וכן גדלים בו עצי פרי רבים. יתרת האי מכוסה שטחי עשב.

במערב האי מצוי היער המאובן השני בגודלו בעולם.

כלכלת האי מתבססת ברובה על החקלאות - ובעיקר ייצור שמן זית. במיטילנה שדה תעופה בינלאומי המאפשר גישה לתיירים הרבים הבאים לאי - בעיקר לערי החוף פלומרי, מוליבוס וארסוס. תושבי האי מתפרנסים גם מדייג, ומייצור סבון ואוזו.

אקלים

האקלים באי ים תיכוני. הטמפרטורה הממוצעת 18°C, וכמות המשקעים הממוצעת 750 מ"מ של גשם בשנה. האי נחשב לאי בו מספר שעות האור הרב ביותר בים האגאי.

היסטוריה

על פי מיתוסים מקומיים, לסבוס היה האל של האי. המלך הראשון של האי היה מאקאר, ועל שם בנותיו נקראות העיקריות בערי האי. הומרוס מכנה את האי "מאקארוס אדוס" - "מלכותו של מאקאר".

חפירות ארכאולוגיות שנערכו באי גילו באזור מערת קאגיאני שרידים רבים מהתקופה הנאוליתית. ככל הנראה שמשה המערה מחסה לרועי צאן. בכלקיס ובליסבורי (המצויה היום מתחת למי הים) התגלו שרידים של יישובים נאוליתיים גדולים.

על פי תעודות חיתיות מתקופת הברונזה המאוחרת, האי נקרא "לאזפאס", וככל הנראה הייתה בו אוכלוסייה גדולה. החיתים ביקשו מתושבי האי "לשאול את אליהם" על מנת לרפא את המלך של בני חת, מאחר שהאלים המקומיים של בני חת לא עשו זאת. בסוף תקופת הברונזה התיכונה התיישבו באי מהגרים מתסליה והביאו אל האי את השפה היוונית (דיאלקט איולי) שבו נכתבה שירתה של סאפפו. באי התגלו מספר רב של שברי כלי חרס מתקופה זו - המעידים על עבודת האלה סיבלה - האלה של אנטוליה.

בשנת 546 לפנה"ס הביס כורש מלך פרס את קרויסוס והאי הפך חלק מממלכת פרס עד לתבוסת הפרסים בקרב סלמיס (480 לפנה"ס).

בעת העתיקה נשלט האי על ידי אוליגרכיה, ובתקופה הקלאסית - על ידי דמוקרטיה הדומה לדמוקרטיה האתונאית. בתקופת המלחמות הפלפונזיות, היה האי חלק מהברית האטית דלית בהנהגת אתונה.

בתקופה ההלניסטית היה האי חלק ממלכת מוקדון, ובשנת 79 לפנה"ס הפכה לחלק מהאימפריה הרומית. בימי הביניים היה האי חלק מהאימפריה הביזנטית, ובשנת 803 הקיסרית הביזנטית אירנה הוגלתה לאי.

בשנת 1335 הוענק האי לג'נובה, ובשנת 1462 נכבש על ידי האימפריה העות'מאנית עד קבלת עצמאותה של יוון בשנת 1912.

בין אנשי הרוח שנולדו ופעלו באי: המשוררת סאפפו, הפילוסוף והמחוקק פיטאקוס איש מיטילנה, והסופר בן המאה ה-20 סטראטיס מיריביליס.

היער המאובן

בלסבוס מצוי היער המאובן של לסבוס , אחד משני היערות המאובנים היחידים הקיימים בעולם. יער זה נחשב כיום שמורת טבע מוגנת, ומצוי במערב האי. היער היה בעל אקלים טרופי והתקיים לפני כ-15–20 מיליון שנים.

גלריה

Kallonis bay lesbos

מפרץ קאלוניס

Versteend hout

עץ מאובן ביער המאובן של לסבוס

Olympos lesbos

פסגת הר אולימפוס שבלסבוס

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

היער המאובן של לסבוס

31 באוקטובר

31 באוקטובר הוא היום ה-304 בשנה, (305 בשנה מעוברת) בשבוע ה-44 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 61 ימים.

אגרה

האם התכוונתם ל...

אוזו

אוזו (ביוונית: Ούζο) הוא משקה חריף מזוקק בטעם אניס, המיוצר בדרך כלל ביוון. האוזו שייך למשפחת משקאות האניס והוא מקטגורית האפריטיפים המכילים אניס.

איונים

האיונים (ביוונית: Ἴωνες) היו אחת משלוש הקבוצות האתניות שהרכיבו את העם ההלני.

לפי האגדה, האיונים היו צאצאיו של יון, בנו של קסותוס, ונכדו של הלנוס (האב הקדמון האגדתי של כל ההלנים, ששני בניו האחרים היו איולוס ודורוס).

למושג "איוני" היו שני מובנים ביוון העתיקה. במובן הצר, איוני היה מי שדובר את הניב האיוני, בעיקר ביישובים הממוקמים על איים בים האגאי, אך גם ביישובים בחוף המערבי של אנטוליה, באזור שקיבל את השם איוניה (לשם היגרו איונים דרך אתונה לאחר שגורשו מאדמתם, בחצי האי פלופונסוס, בעת הפלישה הדורית). במובן הרחב יותר, האיונים היו כל מי שדיבר בניב האיוני, בניב האטי או כל דיאלקט השייך למה שקרוי יוונית מזרחית.

שתי הקבוצות האתניות האחרות ביוון העתיקה היו הדורים והאיולים. האיונים חיו לחופי הים האגאי ועל רוב האיים בו. האיולים שכנו בבויאוטיה, לסבוס ובכמה איים לחוף אנטוליה. לעומתם, את הדורים, שהיוו את הקבוצה האתנית הגדולה מבין ההלנים, ניתן היה למצוא במקדוניה, פלופונסוס, כרתים, רודוס ובשישייה הדורית.

אוכלוסייה איונית גדולה נמצאה בתראקיה, והעיר הצרפתית מארסיי הוקמה על ידי מהגרים מהעיר פוקאיה שבאיוניה.

אלקאיוס

אלקאיוס (יוונית: Ἀλκαῖος;‏ 620 לפנה"ס - 570 לפנה"ס לערך) היה משורר יווני לירי יליד העיר מיטילנה אשר באי לסבוס האגאי.

במיטילנה חיה ופעלה המשוררת היוונית האגדית סאפפו, ויכול מאוד להיות שאלקאיוס היה ידידה הקרוב ואף מאהבה. הלה החליף מספר יצירות עם סאפפו ואף הקדיש לה את אחד משיריו.

דולפין (קבוצת כוכבים)

דולפין הוא קבוצת כוכבים קטנה באזור קו המשווה השמימי שנכללה כבר ברשימת 48 הקבוצות של תלמי. כוכבי הקבוצה יוצרים צורת מעוין עם זנב הנראה כעפיפון קטן, אך היוונים הקדומים זיהו את הצורה כדולפין. למרות שכל כוכבי הקבוצה עמומים, קל יחסית לזהותה בשל צורת המעוין הבולטת.

דיאלקטים יווניים

בתקופת יוון הקלאסית, לפני התפתחותה של שפת הקוֹינֶה כלינגואה פרנקה של התרבות ההלניסטית, השפה היוונית העתיקה נחלקה למספר דיאלקטים (ניבים).

הברית האטית-דלית

הברית האטית-דלית או הליגה האָטית-דֶלית (מלשון אָטִיקָה – האזור שבו שוכנת אתונה, ודֶלוֹס – האי שבו נכרתה הברית) הייתה ברית צבאית בראשות אתונה העתיקה, אשר נוסדה בשנת 478/7 לפנה"ס על מנת למגר את הפרסים מאדמת יוון, לשחרר את היוונים שהיו תחת השלטון הפרסי (באיוניה ומספר איים בים האיגאי), ולנקום בפרסים על פלישתם ליוון. הברית פורקה בשנת 404 לאחר תבוסת אתונה במלחמה הפלופונסית.

הומוסקסואליות ביוון העתיקה

הומוסקסואליות (משיכה לבני/ות אותו המין) הייתה נפוצה ביוון העתיקה ונכתבו עליה שירים וחיבורים על ידי ענקי תרבות כגון אפלטון, הרודוטוס, קסנופון ואתנאיוס. אחת מן התבניות החברתיות המקובלת ביוון העתיקה ליחסים בין שני אנשים הייתה פדרסטיה (קשר חונכות שמתקיים בין נער לאזרח מתוך קשר אינטימי עד להתבגרותו של הנער). משיכה בין נשים זכתה גם ליצוג מכובד, ובהקשר זה התפרסמה המשוררת סאפפו שכתבה שירי אהבה לסביים באי לסבוס אשר ממנו נלקח המונח לסבית.

העשור הראשון של המאה ה-9

העשור הראשון של המאה ה-9 הוא העשור שהחל ב-1 בינואר 800 והסתיים ב-31 בדצמבר 809.

טרויה

טרויה או איליון (יוונית Τροία או Ίλιον; לטינית Troia או Ilium; טורקית Truva), הייתה עיר קדומה ששכנה באזור שהוא היום צפון מערב טורקיה. הוזכרה לראשונה בכתביו של הומרוס, ובמיוחד באיליאדה העוסקת במלחמת טרויה.

טרויה זוהתה כתל היסרליק (Hisarlık) שבנפת צ'נקלה (Çanakkale), למרגלות הר אידה, סמוך למוצאו הדרומי של מצר הדרדנלים. העיר שכנה לחופו של חצי האי "טרואס", המכונה כיום "ביגה" (Biga), סמוך מצפון לנהר סקמנדר (כיום קראמנדרס - Karamenderes).

בתקופת אוגוסטוס קיסר הוקמה באתר העיר איליום, אשר שגשגה עד להקמת קונסטנטינופול. ב-1870 ערך הארכאולוג הגרמני היינריך שלימן (Heinrich Schliemann) חפירות באתר, וכתוצאה מהן מזוהה בדרך כלל השכבה של טרויה VII כעיר ההומרית, אך דבר זה עדיין נתון במחלוקת. מנגד, אין חולק כי האתר בהיסרליק הוא העיר ווילושה (Wi-lu-ša) הנזכרת במקורות חתים. טרויה הוכרזה בשנת 1998 כאתר מורשת עולמית.

לסבוס (מחוז משנה)

מחוז משנה לסבוס (ביוונית: Νομός Λέσβου) היה חבל מנהלתי, שהיווה את אחד מ-51 מחוזות המשנה (נומוס) של יוון, חלוקה מנהלתית שבוטלה בשנת 2011. לסבוס היה ממוקם בצפון הים האגאי והיה אחד משלושת הנומוסים שהרכיבו את מחוז צפון הים האגאי. לסבוס גבל במחוז משנה אברוס בצפון, טורקיה במזרח, האי כיוס בדרום ומרכז הים האגאי במערב.

הנומוס כלל בשטחו את האי לסבוס, האי למנוס, האי אגיוס אפסטריוס ומספר איים קטנים אחרים בירתו המנהלית של מחוז לסבוס הייתה העיר מיטילנה, הממוקמת על חלקו הדרומי של האי לסבוס, ושטחו הקיף 2,154 קמ"ר.

לאחר הרפורמות המנהלתיות של 2011, בוטל הנומס, ופוצל לשתי יחידות אזוריות חדשות: לסבוס, שכוללת רק את האי לסבוס, והיחידה האזורית של למנוס, שכוללת את האיים למנוס ואגיוס אפסטריוס.

מאובן

מאובן הוא שריד צמח או אורגניזם (יצור חי) אחר, שתבנית גופו או צורתו השתמרו בשלמותם או באופן חלקי.

מחוזות יוון

מחוזות יוון (ביוונית: περιφέρειες; בתרגום מילולי: פריפריות) הם הרמה הראשונה של החלוקה המנהלית של יוון. קיימים 13 מחוזות שונים, כאשר תשעה מהם מתפרסים על יוון היבשתית, בחצי האי הבלקני ובחצי האי פלופונסוס, וארבעה על איי יוון (שניים באיי הים האגאי, אחד בכרתים ואחד באיים היוניים). 13 המחוזות מתחלקים כיום ל-74 יחידות אזוריות. היחידות האזוריות החליפו חלוקה מוקדמת יותר ל-51 נפות, חלוקה שהייתה נהוגה עד לשנת 2011.

מיטילנה

מיטילנה (ביוונית: Μυτιλήνη) היא עיר הבירה של האי לסבוס השייך ליוון.

העיר שוכנת לחופו של הים האגאי ושוכן בה הנמל הגדול של האי בו יש מעבורות לאיים הסמוכים למנוס וכיוס ביוון ולאי אייוליק בטורקיה ולערים הגדולות ביבשת כגון אתונה, פיראוס וסלוניקי.

על פי מפקד האוכלוסין האחרון שנערך בשנת 2011, בעיר חיים כ-37,890 תושבים והיא העיר הגדולה בלסבוס, ושטחה הוא 107.460 קמ"ר. העיר ממוקמת בדרום מערב האי, והיא סמוכה לנמל התעופה הבינלאומי של לסבוס הממוקם מעט דרומית מהעיר.

קבוצת הכדורגל של העיר, מיטילנה אייוליקוס משחקת בליגה היוונית הנמוכה ביותר ומעולם לא זכתה בתואר כלשהו. העיר מוכרת בזכות שני משוררים חשובים מהתקופה הארכאית שהיו בקשר רומנטי אחד עם השני: המשורר היווני אלקאיוס שנולד בשנת 620 לפנה"ס ומת בשנת 570 לפנה"ס, והמשוררת היווניה סאפפו, הידועה בשירתה הלירית, שנולדה בסביבות 630 לפנה"ס ומתה בשנת 612 לפנה"ס.

מערכת גליפולי

מערכת גליפולי הייתה מערכה שהתנהלה במלחמת העולם הראשונה מאפריל 1915 עד ינואר 1916 בחצי האי גליפולי שממערב למצרי הדרדנלים, בין כוחות האימפריה הבריטית בסיוע צרפתי לבין כוחות האימפריה העות'מאנית. הכוחות הבריטיים ניסו לפלוש לחוף גליפולי שבאימפריה העות'מאנית, במטרה לפתוח נתיב אספקה ימי לרוסיה, שנמליה בים השחור היו נתונים תחת סגר מאז כניסת טורקיה למלחמה, ואולי אף לתפוס את הבירה העות'מאנית קונסטנטינופול (כיום איסטנבול). הניסיון כשל והותיר 113,350 חיילים הרוגים ו־230,305 פצועים משני הצדדים. 46,909 מן ההרוגים היו בריטים, אוסטרלים, ניו זילנדים, קנדים והודים. כמו כן נהרגו 9,798 צרפתים. בסך הכל מעצמות ההסכמה איבדו כ-56,707 איש. מן הצד העות'מאני נהרגו 56,643 איש.

ב-25 באפריל נחתו יחידות צבא בריטיות, צרפתיות, אוסטרליות וניו זילנדיות (ANZAC) בחוף חצי האי גליפולי ובסביבתו, וניהלו שם קרב עקוב מדם במשך חודשים, שהסתיים בכישלון. עד היום מציינים באוסטרליה ובניו זילנד את יום ANZAC ב-25 באפריל, לזכר יום הפלישה.

בקרבות שהתחוללו בגליפולי נטל חלק מרכזי גם קצין טורקי בדרגת סגן-אלוף ושמו מוסטפא כמאל. הוא הפסיק את הנסיגה העות'מאנית מול חוף אנזק כאשר הכריח חיילים עות'מאניים נסוגים לעמוד על מקומם ולהלחם. לימים כונה אתא טורק, האיש שנחשב למייסדה ואביה של טורקיה החדשה.

במערכה זו השתתף כחלק מהצבא הבריטי גם גדוד נהגי הפרדות העברי. שמונה מאנשיו נהרגו ו-55 נוספים נפצעו. הגדוד כולו מנה כ-650 איש.

ההתייחסות למערכה זו מצד מעצמות ההסכמה הייתה אמביוולנטית. מחד, החזית העיקרית הייתה אל מול הגרמנים, וכתוצאה חששו מדינות ההסכמה מהקצאת משאבים רבים מדי לזירה העות׳מאנית, שנחשבה משנית. מאידך, שררה התקווה שמאמץ קל נוסף, תוך הקצאת משאבים נוספת, יביא לתוצאות בעלות משמעות אסטרטגית רבה ללא כל פרופורציה להיקף ההשקעה הצבאית, כגון פתיחת נתיבי השיט לים השחור ולרוסיה, והטיית מדינות בבלקן ובחופי הים התיכון לכיוון מעצמות ההסכמה. ברקע עמדו גם זלזול מה בכושרה הצבאי של טורקיה, וההנחה שהיא עומדת להתמוטט בכל רגע, מה גם שבמלחמת הבלקן, בשנים שקדמו למלחמת העולם הראשונה, היא נחלה הפסדים בלתי פוסקים. הטורקים, שלחמו בעוז, על ביתם וסמוך לבירתם, הפריכו הנחה זו.

סאפפו

סַאפְּפוֹ (ביוונית: Σαπφώ, בניב האַיְאוֹלִי שדובר באזורה, נהגה: "פסַאפְּפו", Ψάπφω) הייתה משוררת לירית בת המאה השביעית לפני הספירה, תקופת יוון הארכאית, שחייתה באי לסבוס אשר ביוון, ככל הנראה בפוליס מִיטִילֶנֶה, שהיווה את המרכז התרבותי של המאה השביעית לפנה"ס. השפעתה הייתה רבה. סאפפו נודעה בכל רחבי העולם היווני הודות לשירתה והייתה כה מפורסמת שבסירקוסאי הוקם פסל בדמותה כדי לכבדה בהגיעה לעיר. רק חלקים מעטים מתוך מכלול שירתה של סאפפו שרדו עד ימינו.

אין בנמצא מקורות היסטוריים אמינים על חייה של סאפפו, למעט שירתה. ייתכן שבשירתה יש קווי דמיון בין קורותיה של המשוררת לבין דמותה בשיר, אך חוקרים דחו פרשנות כאילו יש בהם אלמנטים ביוגרפיים. אמיתות הפרטים הביוגרפיים המקובלים על אודותיה, המובאים בהמשך, מוטלת בספק.

צפון הים האגאי

צפון הים האגאי הוא שמו של חבל מנהלי שמהווה אחד מ-13 המחוזות של יוון. כפי שאפשר להבין משמו, המחוז מורכב מאיים בלבד, כאשר האיים הגדולים מהווים מרכזים לעשרות האיים הקטנים שמסביבם. המחוז ואייו מצויים במזרחה של יוון, בים האגאי בין יוון וטורקיה. הוא גובל בחוף המערבי של טורקיה במזרח, מחוז מזרח מקדוניה ותראקיה בצפון, מחוז דרום הים האגאי בדרום, ובמחוזות מרכז יוון ותסליה במערב.

המחוז מורכב מחמש יחידות אזוריות: כיוס, לסבוס, למנוס, סאמוס ואיקריה.

קרב ארגינוסאי

קרב ארגינוסאי (ביוונית: Ἀργινούσαι, בלטינית: Arginusae) הוא קרב ימי שהתחולל ב-406 לפנה"ס, בשלהי המלחמה הפלופונסית, בין ציי אתונה וספרטה. ההתנגשות ארעה ליד איי ארגינוסאי, מזרחית לאי לסבוס שבים האגאי, בין צי ספרטני בפיקוד קליקרטידס לבין צי אתונאי בפיקוד משותף של שמונה סטרטגים. ייחודו של הקרב אינו בלחימה עצמה, אלא בהשפעתו הישירה על המאבק הפוליטי עקוב הדם שהתנהל באתונה בין סיעת העם התומכת בדמוקרטיה לבין האוליגרכים מתנגדיה.

מאז כישלון מסע המלחמה האתונאי לסיציליה ב-413 לפנה"ס, בעקבותיו התערער מעמדה של אתונה כמנהיגת הברית האטית-דלית, עברה זירת הלחימה העיקרית אל מזרח הים האגאי וההלספונטוס. זמן מה קודם לקרב ארגינוסאי הצליח צי ספרטני (140 אוניות) להטיל הסגר מן היבשה והים על נמל מיטילנה שבלסבוס, שם עגן צי אתונאי בפיקודו של קונון לאחר שהוכה בקרב ים סמוך לפתח הנמל. כשהגיעו לאתונה הידיעות על הצי הנצור, כונס ונשלח במהירות כוח חילוץ, אשר בגלל מצוקת הזמן ודחיפות הפעולה היה מורכב בחלקו הגדול מאוניות חדשות שזה עתה הושקו ואויש בחותרים ובמלחים בלתי מנוסים ובהם עבדים ומטויקים (גרי תושב). בקרב שנתלקח בין הצדדים ליד איי ארגינוסאי נקט צי החילוץ האתונאי (150 אוניות) בתחבולות טקטיות, ולמרות נחיתותו הצליח לנחול ניצחון על אוניות הספרטנים.

אלא ששמחת הניצחון הייתה קצרה. סערה שפרצה לאחר הקרב מנעה מאוניות האתונאים לחלץ מן הים את צוותי 25 מן הספינות שניזוקו בקרב והתמלאו מים, ואלפי חותרים ומלחים טבעו. הצי הספרטני, לעומת זאת, הצליח למצוא מקלט בנמל מיטילנה. כשהגיעה בשורת האסון אל אתונה, לחץ האספסוף האתונאי להעניש ומיד את הסטרטגים שפיקדו על הצי. אספת העם נכנעה לזעם ההמון, ובהליך חפוז ובניגוד לנהלים גזרה את דין שישה מהם למוות והם הוצאו להורג. השניים הנותרים לא שבו לאתונה מחשש לגורלם.

המפלה בקרב הימי הניעה את הספרטנים לפנות שוב אל האתונאים כדי לשאת ולתת על שלום ולהביא לסיומה של המלחמה. למרות שהתנאים שהציעו היו נוחים לאתונה בהתחשב במצבה באותו זמן, גברה ידה של סיעת העם המצדדת בהמשך המלחמה והאתונאים דחו את ההצעה. הפיקוד על הצי הספרטני בים האגאי עבר לידיו של ליסנדרוס, יריבו הפוליטי של קליקרטידס, ובתוך פחות משנה ניצח את הצי האתונאי באייגוספוטמוי והכריע את המלחמה כולה לטובתה של ספרטה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.