לידיה

לידיהיוונית Λυδία, בלטינית Lydia בטורקית Lidya ובעברית המקראית לוד) הייתה ממלכה במערב מרכז אסיה הקטנה, סמוך לעיר איזמיר בטורקיה של ימינו, אך בשיא התפשטותה שלטה על כל חלקה המערבי של אסיה הקטנה, מנהר קיזילאירמאק במזרח ועד לים האגאי במערב. המצאת המטבע בשנת 660 לפנה"ס לערך מיוחסת ללידיה, ולפי גרסה אחרת למלך קרויסוס אשר מלך עליה באמצע המאה ה-6 לפנה"ס.

Turkey nemrut dagi 3

ערך זה הוא חלק מסדרת הערכים
העוסקים בהיסטוריה של טורקיה

תקופת האבן:
צ'טלהויוק, גבקליטפה, הג'ילר, צ'איאונו
תקופת הברונזה:
טרויה
הממלכה החתית הקדומה
האימפריה החתית
תקופת הברזל:
אוררטו
הממלכות החתיות החדשות
פריגיה, לידיה, קאריה, ליקיה, איוניה
אסיה הקטנה בתקופת הממלכה האחמנית
אסיה הקטנה בתקופה ההלניסטית
אסיה הקטנה בתקופה הרומית
ימי הביניים:
האימפריה הביזנטית
סולטנות רום
ממלכת קיליקיה הארמנית
האימפריה של טרפזונטס
האימפריה של ניקאה
האימפריה הלטינית
הנסיכויות הבייליקיות באנטוליה
האימפריה העות'מאנית
הרפובליקה הטורקית
מלחמת העצמאות של טורקיה
תקופת המפלגה הבודדת
התקופה הרב-מפלגתית
Flag of Turkey

היסטוריה

לידיה הגיחה כממלכה חתית חדשה לאחר התמוטטות האימפריה החתית במאה ה-12 לפנה"ס, במקום בו שכנה לפנים חלק מממלכת ארזוה. לידיה נודעה לעיתים גם כמיוניה (Μαιονία). לפי הרודוטוס קיבלה לידיה את שמה מלידוס (Λυδός), מלכה הראשון, שהיה לפי המסורת מצאצאיה של האלה קיבלה. לידיה נזכרת גם בתנ"ך ועמה נקרא לוּדִים שהיה ידוע בקשתיו:

"עֲלוּ הַסּוּסִים וְהִתְהֹלְלוּ הָרֶכֶב וְיֵצְאוּ הַגִּבּוֹרִים כּוּשׁ וּפוּט תֹּפְשֵׂי מָגֵן וְלוּדִים תֹּפְשֵׂי דֹּרְכֵי קָשֶׁת" (ירמיהו, מ"ו, ט').
Lydia-he
גודלה המקורי של לידיה ובשיא פריחתה

לשיא כוחה ופריחתה הגיעה לידיה בעת מלוכת שושלת מרמנד החל בתחילת המאה ה-7 לפנה"ס, שהייתה השושלת השלישית והאחרונה למלוך בה. המלך הראשון בשושלת זו, גיגס (מלך עד 657 או 652 לפנה"ס), מזוהה לעיתים עם גוג המקראי, שליט מגוג. גיגס קבע את בירתו בסרדיס ביונית Σάρδεις, בטורקית Sart, או ספרד (Sfard) בלשון הלידית עצמה. מכאן מקור השם המקראי ספרד (עובדיה 20). אמנם באיליאדה כינה הומרוס את בירת לידיה "הידֵה", אך ייתכן שזה שם המחוז הכולל את סרדיס.

סרדיס ניצלה מהחורבן שזרעו הקימרים ברחבי אסיה הקטנה בתחילת המאה ה-7 לפנה"ס. גירוש הקימרים מתחומי לידיה מיוחס למלך סדייאטס ששלט עליה לקראת סוף המאה ה-7 לפנה"ס, ויורשו, אליאטס השני, שמלך אחריו עד שנת 560 לפנה"ס נחשב כמלך שקיבע בשנת 585 לפנה"ס את נהר הקיזילאירמאק כגבולה המזרחי של לידיה עם מדי.

לידיה עלתה למעמד של אימפריה אזורית ושלטה על כל מערב אסיה הקטנה, למעט על הממלכה הקטנה של ליקיה מדרום לה, אשר שמרה על עצמאותה. לפי אחת הגרסאות, לתקופה זו מיוחסת המצאת המטבע, כנראה על ידי המלך קרויסוס. קרויסוס פאר את סרדיס ובנה גם את מקדש ארטמיס באפסוס שהיה לאחד משבעת פלאי תבל בעולם העתיק.

לידיה המשיכה לפרוח עד שקרויסוס אזר אומץ והתקיף את הפרסים. הוא הובס על ידי כורש בשנת 546 לפנה"ס, ולידיה ירדה מעל בימת ההיסטוריה כישות פוליטית עצמאית, אך המשיכה להתקיים תחת שלטון זרים. בתלמוד נזכרים הלודים כאוכלי אדם, במסכת שבת (דף י' עמוד א') שעה ראשונה מאכל לודים, ופירש רש"י אוכלי אדם הן והם רעבתנין (ולכן מנהגם לאכול מוקדם בבוקר).

האסטרואיד 110 Lydia נקרא על שם הממלכה.

1 באוגוסט

1 באוגוסט הוא היום ה-213 בשנה (214 בשנה מעוברת). עד סיום השנה נשארו עוד 152 ימים.

איוניה

איוניה (יוונית Ιωνία, טורקית İyonya) הייתה ברית ערים בקצה המערבי של אסיה הקטנה, סביב העיר איזמיר בטורקיה של ימינו, אשר כללה גם את האיים כיוס וסמוס.

איוניה גבלה באיוליס (Aeolis) מצפון, בלידיה ממזרח ובקאריה מדרום, ולפי המסורת היוונית נוסדה על ידי מהגרים איונים שהגיעו מתחום מושבם באטיקה שביוון, ואשר העניקו לה את שמה. לפי מסורת זו התיישבו האיונים באיוניה 140 שנה לאחר מלחמת טרויה, היינו בסביבות שנת 1040 לפנה"ס. סביר שלא רק איונים אלא גם שבטים הלנים אחרים התיישבו באיוניה, והעיר סמירנה (איזמיר) עצמה הייתה במקור יישוב איולי. ברי בכל אופן שהשבטים ההלנים התערבבו אלה באלה ובאוכלוסייה ההודו-אירופית המקומית.

בשנת 800 לפנה"ס לערך הקימו 12 ערי איוניה את "הליגה האיונית", ברית תרבותית-דתית, ללא מאפיינים מדיניים-צבאיים, ומאוחר יותר הצטרפה אליה גם סמירנה, היא איזמיר. איוניה עצמה הייתה חבל ארץ גאוגרפי קטן למדי, וחלק מערי הברית שכנו בחבלים הגאוגרפיים של קאריה ולידיה ושתיים מהן היו היישובים ההלנים באיים כיוס וסמוס. בשל האדמה הפורייה והשטחים החקלאיים בשפכי נהרות מערב אסיה הקטנה, נחשבה איוניה לעשירה מבין הממלכות ההלניות בחוף המזרחי של הים האגאי. העיר מילטוס התבלטה הן כמרכז מסחרי והן כמוקד תרבותי אשר שגשג בין 700 ל-500 לפנה"ס, וממנו יצאה האסכולה המילטית. ערים חשובות נוספות היו אפסוס ופוקיאה (Phocaea).

כשכנותיה סבלה גם איוניה מפלישת הקימרים לאסיה הקטנה בתחילת המאה ה-7 לפנה"ס. המלך גיגס מלידיה (מלך עד 657 או 652 לפנה"ס), המזוהה לעיתים עם גוג המקראי, פלש לערי איוניה וכבש את שטחן של סמירנה ומילטוס. עם זאת רק בתקופת קרויסוס, מלך לידיה בין השנים 560 עד 545 לפנה"ס, השלימה האחרונה את השתלטותה על ערי איוניה. קרויסוס בנה את מקדש ארטמיס באפסוס שהיה לאחד משבעת פלאי תבל בעולם העתיק. עם תבוסת קרויסוס לכורש, נכבשה גם איוניה על ידי הפרסים והייתה לחלק מהממלכה האחמנית. ערי איוניה נהנו ממידה רבה של אוטונומיה תחת השלטון הפרסי, אך סבלו מזרועם הקשה של שליטים מקומיים שמונו לתפקידם על ידי הפרסים, מעול המיסים ומחובת השירות הצבאי שנכפה עליהן. בשנת 500 לפנה"ס לערך, מרדו ערי איוניה בפרסים בסיוען של אתונה ושל ארטריה, והמרד התפשט לאורך כל חופי הים האגאי. עם זאת המרד דוכא תוך מספר שנים והוכרע באופן סופי בקרב לאדה בשנת 494 לפנה"ס. מילטוס הושמה במצור וחרבה. הפרסים לא הענישו את הערים המורדות, אלא הרגיעו את התסיסה שגרמה למרד על ידי הדחת שליטיהן הטיראנים וכינון משטר דמוקרטי בחלק מהן.

אירוויזיון 1992

אירוויזיון 1992 נערך בפעם ה-37 ב-9 במאי 1992 במאלמה שבדרום שוודיה אחרי ניצחון המדינה בשנה שקדמה. הגישו אותו מנחה הטלוויזיה הארלד טרויטיגר והעיתונאית והמנחה לידיה קפוליקיו.

לינדה מרטין, שייצגה את אירלנד, זכתה בתחרות עם השיר "Why me?". השיר נכתב על ידי ג'וני לוגן, שזכה באירוויזיון 1980 ויותר מאוחר גם באירוויזיון 1987. עד היום, לוגן הוא האמן היחיד שזכה בתחרות יותר מפעם אחת.

אחרי שהגיעה למקום השני פעמיים ברציפות (1988, 1989) ולאחר תוצאות מביכות פעמיים ברציפות (1990, 1991), בריטניה שלחה את מייקל בול עם הבלדה "צעד אחד מעבר לזמן", שהוחשב כפייבוריט הגדול לניצחון. אף על פי זאת, האירים שלחו את לינדה מרטין, שכבר השתתפה בעבר באירוויזיון 1984 והגיעה למקום השני, עם שיר מאת ג'וני לוגן שזכה כבר פעמיים בעבר. בסופו של דבר, אירלנד ניצחה בתחרות כשהיא גוברת ב-16 נקודות על בריטניה שהגיעה למקום השני. הניצחון הזה היווה את שרשרת הניצחונות של אירלנד באירוויזיונים של שנות ה-90 (1992, 1993, 1994, 1996). מלטה שלחה את מרי ספיטרי עם השיר "ילד קטן", שהביא למלטה את התוצאה הטובה ביותר שלהם באותם זמנים, מקום שלישי. למקום השני, מהסוף (כלומר 22), הגיעה המדינה המארחת, שוודיה.

את איטליה ייצגה אחת הזמרות המצליחות ביותר באותה תקופה, מיה מרטיני, שגם היא ניסתה את מזלה בעבר באירוויזיון 1977. עד היום שירה, "Rapsodia", הוא מהזכורים והאהובים ביותר בתחרות.

את ישראל ייצגה הזמרת דפנה דקל עם השיר "זה רק ספורט". דקל גברה בקדם אירוויזיון על ענת עצמון, ששרה את השיר "התקווה", על חודה של נקודה אחת. עצמון דרשה לפסול את השיר הזוכה, בטענה שהיה ארוך ב-17 שניות מהאורך החוקי של שלוש הדקות. אף על פי שהטענה הייתה נכונה, דחה בית המשפט את ערעורה של עצמון. בהופעה באירוויזיון השיר של דקל קוצר לשלוש דקות כנדרש.

דבר אליה

דבר אליה (בספרדית: Hable con ella) הוא סרט שכתב וביים הבמאי הספרדי פדרו אלמודובר. הסרט הוקרן לראשונה בשנת 2002.

הסרט מתאר חברות בין שני גברים, המכירים על רקע טרגדיות משותפות, לאחר שאהובותיהם שוכבות במצב של תרדמת בבית חולים. הסרט מתאר את דרכי האהבה השונות, את התמודדותם של הגברים עם התרדמת של אהובותיהם, את החברות האמיצה שנוצרה בין שני הגברים עצמם. חלק משמעותי ביצירה דן בתפקידיהם של גברים ונשים, ובמשמעות המושג "אהבה".

הים הטירני

הים הטירני (איטלקית Mar Tirreno; צרפתית Mer Tyrrhénienne; סיציליאנית Mari Tirrenu) הוא ים שולי בים התיכון ונמצא מערבית לחצי האי האפניני. הוא גובל בקורסיקה וסרדיניה במערב, בים הליגורי ובארכיפלג הטוסקני בצפון, בטוסקנה, לאציו, קמפניה ובקלבריה במזרח ובסיציליה בדרום. העומק המרבי הוא 3,785 מטר. במיתולוגיה היוונית, שימשו הצוקים המתנשאים מעל הים הטירני כמשכנן של ארבע הרוחות שנשמרו בידי איאולוס (שומר הרוחות). שמו של הים הטירני נגזר מהמסורת היוונית, לפיה המנהיג האטרוסקי "טירנוס" הוביל את האטרוסקים מאזור לידיה לחצי האי האפניני. המחקר המודרני לא מצא הוכחות חד משמעיות למוצא האטרוסקים.

הים הטירני נמצא ליד השבר האירופו-אפריקאי ולכן קרקעיתו מלאה בשלשלות הרים והרי געש, חלקם פעילים. הרוחות הנושבות בו הן המיסטרל מעמק הרון, ליבקיו מדרום מערב ושירוקו ואוסטרו מהדרום.

חמישה מצרי ים מובילים אל הים הטירני:

מצר מסינה בין סיציליה וקלבריה אשר בקצה המגף האיטלקי ורוחבו כשלושה קילומטר.

תעלת קורסיקה בין איטליה וקורסיקה, כ-80 ק"מ בקירוב.

מצר בוניפאצ'יו בין קורסיקה לסרדיניה ורוחבו כאחד עשר קילומטר.

מצר חסר שם בין סרדיניה לתוניסיה בן 200 ק"מ.

מצר סיציליה בין תוניסיה וסיציליה כ-160 ק"מ בקירוב.

הלן מירן

דיים הלן לידיה מירן (באנגלית: Dame Helen Lydia Mirren; נולדה ב-26 ביולי 1945) היא שחקנית קולנוע טלוויזיה ותיאטרון בריטית. היא אחת מ-21 השחקנים בעולם שזכו בכל שלושת הפרסים היוקרתיים ביותר: פרס האוסקר (לקולנוע), פרס אמי (לטלוויזיה) ופרס טוני (לתיאטרון). בשנת 1996 היא זכתה לראשונה בפרס אמי לשחקנית הראשית במיני-סדרה או בסרט, עבור משחקה בתפקיד הבלשית ג'יין טניסון בסדרת הטלוויזיה "החשוד העיקרי". בהמשך היא זכתה בעוד שלושה פרסי אמי יותר מכל שחקנית אחרת והייתה מועמדת 10 פעמים לפרס אמי, יותר מכל שחקנית אחרת. בשנת 2006 היא זכתה, לאחר שתי מועמדויות, בפרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר עבור משחקה בסרט המלכה בו גילמה את מלכת בריטניה אליזבת השנייה. בשנת 2015 היא זכתה, לאחר שתי מועמדויות בפרס טוני עבור משחקה במחזה הקהל בו גילמה שוב את אליזבת השנייה.

המאה ה-6 לפנה"ס

המאה השישית לפנה"ס היא התקופה שהחלה בשנת 600 לפני הספירה והסתיימה בשנת 501 לפני הספירה. זוהי המאה השישית לפני תחילת הספירה הנוצרית.

במאה השישית לפני הספירה חל מהפך עצום במחשבה האנושית בכל העולם, מהפך שהשפעתו ניכרת מאוד עד היום.

במזרח התיכון - המחצית הראשונה של המאה מתאפיינת בהגדלת השפעתה של ממלכת בבל לאחר ניצחונה על ממלכת אשור. בשנת 586 לפנה"ס נחרבה ממלכת יהודה על ידי הבבלים. לאחר מכן, הודחו הבבלים על ידי האימפריה הפרסית בהנהגת כורש, ששלטה על כל אזור מסופוטמיה, צפון המזרח התיכון, ואסיה הקטנה.

שור הבר הפסיק להתקיים בשטחה של ישראל.

ממלכת קרתגו הרחיבה את השליטה במערב ים התיכון.

ביוון - תחילת הפילוסופיה המערבית עם תאלס, ראשון הפילוסופים המוכרים לנו.

בסין - קונפוציוס מייסד את תורתו, לאו דזה מייסד את הדאואיזם.

בהודו - סידהרתה גאוטמה מייסד את הבודהיזם, מהווירה מייסד את הג'ייניזם.

המונותאיזם היהודי מגיע לפרקו[דרושה הבהרה] עם הנביאים הגדולים יחזקאל וירמיהו.

בפרס נוסדת דת זרתוסטרה.

הספריה החדשה

הספריה החדשה, בעריכת מנחם פרי, היא סדרה לסיפורת, מקורית ומתורגמת, פרי שיתוף-פעולה בין הוצאת הקיבוץ המאוחד לספרי סימן קריאה. הסדרה נוסדה בשנת 1990 כסדרה למנויים, בהמשך לסדרת "הספריה", שהוקמה ארבע שנים קודם לכן. בסדרה רואים אור מדי שנה כ-15 ספרים חדשים. "הספריה החדשה" יצרה מוּדעוּת למעמדו של העורך, למעורבותו בעריכת הטקסט ולנחיצותם של יחסי ציבור לספרים. מתוך מתרגמי-הבית ועורכי-המשנה שלה צמחו עורכים מרכזיים של סדרות פרוזה אחרות, כדוגמת נילי מירסקי, משה רון, אילנה המרמן, דנה אולמרט ועוד.

עם סופרי המקור המרכזיים של הספריה החדשה נמנים דויד גרוסמן, אברהם ב. יהושע, יהודית קציר, יוסל בירשטיין, חנוך לוין, אורלי קסטל-בלום, עמליה כהנא-כרמון, יעקב שבתאי, יהודית הנדל, סמי ברדוגו, חגי ליניק, וכן דוד פוגל ולאה גולדברג, ש"הספריה החדשה" הוציאה לאור מכתביהם לאחר פטירתם. בתרגום יוצאים בספריה החדשה ספריהם של אלזה מורנטה, ז'וזה סאראמאגו, נטליה גינצבורג, פרימו לוי, ארי דה לוקה, טוני מוריסון, קלאריס ליספקטור, אנה אנקוויסט, לידיה ז'ורז', אלנה פרנטה, וקלאסיקנים כדוגמת ולדימיר נבוקוב, מרסל פרוסט, תומאס מאן, לב טולסטוי, סמואל בקט, ניקולאי גוגול, מיגל דה סרוואנטס ולואיס קרול. הצלחת תרגומי הסדרה השפיעה על הקאנון הספרותי בארץ, שלפני כן היו בו בעיקר סופרים אנגלו-אמריקנים וצרפתים, והביאה אליו את הספרות האיטלקית והפורטוגזית.

ב-2005 נוסדה "הספריה הקטנה" – סדרת-בת של "הספריה החדשה" המתמקדת בטקסטים קצרים יחסית, מרביתם כאלה שראו אור בעבר, בעיקר נובלות וסיפורים. בין היתר חודשו במסגרת זו "מן המֵצר" של יוסף חיים ברנר, "מומיק" של גרוסמן, "רוץ, חייל טורקי" של נסים אלוני, הנובלה "סונאטת קרויצר" של טולסטוי ו"מוות בוונציה" של תומאס מאן. יצירה שיצאה לאור לראשונה בסדרה זו היא "הרטיטי את לבי" מאת חנוך לוין.

בנוסף לשיווק ספריה באמצעות חנויות הספרים, הקימה הספריה החדשה את "מועדון הספריה החדשה", מועדון מקוון המציע לחבריו את ספרי הסדרה במכירה ישירה.

בינואר 2009 זכתה הספריה החדשה בפרס מטעם משרד התרבות האיטלקי על תרומה ייחודית לקידום הספרות האיטלקית בתרגום.

ב-2015 בחר עיתון "הארץ" שלושה ספרים מן הספריה, ברשימת עשר הקלאסיקות הספרותיות העבריות של כל הזמנים.

טיראניה

טיראניה (ביוונית: τυραννίς) היא צורת משטר אוטוקרטי, אשר התקיים במספר רב של ערי פוליס ביוון העתיקה במשך תקופות מסוימות. בטיראניה, שלט שליט יחיד על כל העיר, אשר נקרא "טיראן" - שליט יחיד ביוונית (ומכאן גם tyrannus- שליט יחיד בלטינית). כך, למשל, בשפת המקור הטרגדיה "אדיפוס המלך" מאת סופוקלס נקראת "אדיפוס טיראנוס", למרות שאדיפוס אינו טיראן במובן הקלאסי בכך שקיבל את השלטון כפרס ולא לקח אותו בהפיכה (וכן אין זה ידוע אך הוא בנו של המלך לאיוס). מקור המילה ככל הנראה לודי, וכן השליט הראשון שמכונה טירן הוא גיגס מלך לידיה.

השלטון הטיראני לבש צורה אחרת בכל פוליס ומאפייניו נבעו מן ההיסטוריה המקומית של המקום והיחסים החברתיים-כלכליים בו. המאפיין את כל הטיראניות הוא שכל טיראן עלה לשלטון בכוח הזרוע בהפיכה בתמיכת ההמונים, כיוון את שלטונו כנגד האריסטוקרטיה ששלטה בעיר לפני כן ויצר שלטון ריכוזי. מרבית הטיראניות לא נמשכו מעבר לשני דורות, משום שהטיראן המייסד היה פופולרי בקרב ההמונים בשל הרפורמות שהנהיג ומשום שנלחם באריסטוקרטיה, שהעם לא אהב, אך יורשו כבר לא יכול היה להתגאות בהישגים אלה ולכן העם התמרמר על כל פעולה מחמירה שעשה על-מנת לשמור על שלטונו. לכן רוב הטיראנים של הדור השני (והיו גם כאלה של הדור הראשון) הודחו בהפיכות דמוקרטיות - כך היפארכוס והיפיאס באתונה, וכך גם הטיראניה בקורינתוס, שנפסקה מיד עם מותו של הטיראן השני בשושלת - פריאנדרוס.

בהיסטוריה היוונית המונח "טיראן" אינו בהכרח שלילי אלא מבטא את צורת תפיסת השלטון, והטיראנים לאו דווקא היו שליטים גרועים. הפילוסופים של המאה ה-4 לפנה"ס (אפלטון ואריסטו) ראו בטיראן מפלצת, ובמשמעות זו המונח "טיראן" נכנס לשפות המערביות - במשמעות של עריץ, שליט אכזרי ואגואיסטי שלא אכפת לו מנתיניו. חלק נכבד מהטיראנים היווניים בפירוש לא היו כאלה.

חשיבותם של הטיראנים להיסטוריה של הערים היווניות רבה. הם תרמו לפיתוח הייצור והמסחר ושימשו חוליית-מעבר בין אריסטוקרטיה לדמוקרטיה.

לידיה חטואל-צוקרמן

לידיה חטואל-צוקרמן (נולדה ב-15 באוגוסט 1963) היא סייפת עבר ישראלית. היא ייצגה את ישראל בשלוש אולימפיאדות (לוס אנג'לס 1984, ברצלונה 1992 ואטלנטה 1996) ונשאה את דגל ישראל בטקס הפתיחה של המשחקים האולימפיים (אטלנטה 1996).

לאחר פרישתה עסקה בפעילות ציבורית הייתה חברה בוועד האלימפי ויו"ר איגוד הסייף בישראל. היא מורה לחינוך גופני במככלת אוהלו. החל מ-2018 היא דוקטור בחינוך ובמנהל ספורט.

מטבע

מטבע, במשמעותו המקורית, הוא גוש מתכת בעל צורת עיגול או צורה דומה, שעליו הטבעה כלשהי (ומכאן נגזר שמו), ואשר מטרתו לשמש אמצעי תשלום, המקל על פעולות הקנייה, המכירה והתשלום עבור סחורות, עבודה או שירותים.

בהשאלה, המושג מטבע משמש גם כינוי כללי לכל הכספים הרשמיים במדינות העולם, הכוללים שטרות כסף ומטבעות המוגדרים כהילך חוקי של כל מדינה. בישראל המטבע החוקי הנוכחי נקרא שקל חדש, והוא כולל את שטרות הנייר והמטבעות.

המילה 'מטבע' בשפה העברית יכולה להתקיים הן בצורת זכר והן בצורת נקבה.

סופרג'יזם

סופרג'יזם (מאנגלית: Suffrage – זכות הצבעה) הייתה תנועה שנאבקה על זכות בחירה לנשים במדינות הדמוקרטיות של העולם המערבי. התנועה פעלה בשלהי המאה ה-19 וראשית המאה ה-20 וחוללה שינוי משמעותי ביחס לנשים ובמעמדן המשפטי במדינות רבות. המאבק עצמו נשא פרי כאשר במהלך המאה ה-20 מדינות רבות חוקקו זכות בחירה לנשים. המדינה האחרונה שהצטרפה למעגל הייתה ערב הסעודית, אשר העניקה לנשים זכות הצבעה בבחירות המקומיות בשנת 2015.

סרדיס

סרדיס (בלידית Sfard ביוונית Σάρδεις ברומית Sardis בטורקית Sart), הייתה בירתה של ממלכת לידיה הקדומה, מושב הפרוקונסול הרומי, ובירת פרובינקיית לידיה בתקופה הרומית המאוחרת והביזנטית. כיום היא נמצאת בשטח טורקיה. שמה הלידי של סרדיס, ספרד (Sfard), נזכר במקרא (עובדיה 20) אך הניקוד המופיע במקרא הוא שיבוש של השם על ידי הנקדנים העבריים הטברייניים בתקופת האסלאם, אהרן בן אשר ומשה בן נפתלי.

פרגמון

פֶרגָמון (ביוונית עתיקה: τὸ Πέργαμον; כיום ברגמה (Bergama) שבטורקיה) הייתה עיר מדינה יוונית עתיקה בצפון-מערב אנטוליה, במרחק של כעשרים וחמישה קילומטרים מהים האגאי. פרגמון הפכה לממלכה חשובה בתקופה ההלניסטית, תחת שלטונה של השושלת האטלידית בין השנים 282 ו-129 לפנה"ס. אף ששטחה של המדינה לא היה גדול במיוחד, נודעה לה חשיבות רבה בעולם ההלניסטי בזכות תרבותה המפותחת.

מייסד השושלת, אטלוס הראשון ויורשיו היו תומכים נאמנים של הרפובליקה הרומית. הם נלחמו לצידה נגד מלך מוקדון פיליפוס החמישי במלחמות המוקדוניות הראשונה והשנייה ולאחר מכן בשלישית, נגד פרסאוס מלך מוקדון. עבור השתתפותם במלחמה נגד בית סלאוקוס, ניתנו לבני פרגמון כחלק משלום אפאמיאה בשנת 188 לפנה"ס שטחים שנכבשו מהאימפריה הסלאוקית באסיה הקטנה, ובהם לידיה, פריגיה ועוד.

האטלידים שלטו בתבונה ובנדיבות. תעודות ששרדו מעידות שהם היו שולחים בעלי מלאכה מיומנים לעריהם ומקלים עליהן את נטל המס, על מנת שהערים תצמחנה ותשגשגנה. הם אף הותירו לערים היווניות בשליטתם מראית עין של עצמאות ושלחו מתנות לערי יוון החשובות, כגון דלפי, דלוס ואתונה. את האקרופוליס של פרגמון עיצבו מחדש בדמותו של האקרופוליס שבאתונה.

בחפירות ארכאולוגיות שנערכו ב-1878 בחסות מוזיאון ברלין, נתגלו אוצרות אמנות רבים ובהם המזבח של זאוס - אחד מן השרידים היפים ביותר של התקופה ההלניסטית את המזבח הגדול ניתן לראות כיום במוזיאון פרגמון באי המוזיאונים שבברלין.

ספריית פרגמון, הספרייה השנייה בחשיבותה בעולם העתיק (אחרי הספרייה הגדולה של אלכסנדריה), שכנה בעיר. כאשר פסקה אספקת הפפירוס ממצרים התלמאית, השתמשו אנשי פרגמון בקלף לצורכי כתיבה ומכאן שמו הלועזי (באיטלקית: pergamena, באנגלית parchment).

עם מותו בלא יורש של אטלוס השלישי ב-133 לפנה"ס, עברה הממלכה לשלטונה של רומא. בצוואתו כן ביקש המלך למנוע מלחמת אזרחים על הירושה. אולם הירושה העשירה גרמה לסכסוך ברומא, כאשר טיבריוס גרקכוס בהסכמת העם, ביקש להשתמש בעושר שנפל בחלקה של רומא לביצוע הרפורמות שיזם, ואילו רוב חברי הסנאט התנגדו. רומא שלטה ישירות בפרגמון שנקראה כעת פרובינקיית אסיה ורוקנה אותה מכל נכסיה.

בקרבת העיר שכן מקדש לאסקלפיוס, אל הרפואה. חולים רבים נהרו לרחוץ במעיין הקדוש שבמקום והותירו אחריהם מתנות רבות, שהתגלו בחפירות ארכאולוגיות, לאות תודה לאל שריפאם.

במאה הראשונה לספירה הייתה בפרגמון כנסייה נוצרית, אחת משבע הכנסיות שאליהן ממוען חזון יוחנן, הספר האחרון בברית החדשה.

פריגיה

פריגיה (ביוונית Φρυγία - "פרייה"; בטורקית Frigya) הייתה ממלכה במערב חלקה המרכזי של אסיה הקטנה שנמצא כיום במערב טורקיה. הפריגים התיישבו באזור החל מ-1200 לפנה"ס והקימו את ממלכתם במאה ה-8 לפנה"ס. פריגיה נשטפה על ידי שבטים קימריים בתחילת המאה ה-7 לפנה"ס, ולאחר מכן נכבשה על ידי ממלכת לידיה, שכנתה ממערב, עד לכיבושה בידי הפרסים, באמצע המאה ה-6 לפנה"ס.

צ'ינגדאו

צ'ינגדאו (במנדרינית תקנית: 青島, בפין-יין: Qīngdǎo, מילולית "אי ירוק") היא תת-מחוז עירוני בחצי אי שאנדונג שבמחוז שאנדונג ועיר נמל במזרח סין.

העיר שוכנת לחופי הים הצהוב ומפרץ בוחאי. רוב העיר מכוסה גבעות ולאורך הים חופי רחצה רבים. העיר היא מרכז עסקים גדול שכלכלתה גדלה במהירות. הנמל שבעיר נחשב לאחד הנמלים הגדולים והעשירים ביותר במזרח סין.

בשנת 1898 קיבלה הקיסרות הגרמנית לידיה את צ'ינגדאו לתשעים ותשע שנים. הגרמנים כינו את העיר צינגטאו. הם החזיקו בעיר עד 1914. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה כבשה יפן, שהייתה חלק ממדינות ההסכמה, את העיר לאחר המצור על צ'ינגדאו. במשך הזמן בו שלטו בעיר פיתחו הגרמנים תשתית תעשייתית נרחבת, שכללה הקמת מערכת חינוך, תאורת חשמל, מסילת רכבת וכו'. ההשפעות הגרמניות מורגשות מאוד בעיר, והסינים מתפארים בגרמניה הקטנה שלהם.

מדי שנה מתקיים בעיר פסטיבל הבירה. מבשלת צינגטאו, שנוסדה בצ'ינגדאו ב-1903 על ידי גרמנים, היא בעלת שם עולמי.

בשנת 2008 אירחה צ'ינגדאו את תחרויות השיט של אולימפיאדת בייג'ינג. ב-2018 העיר אירחה את מנהיגי מדינות ארגון שאנגחאי לשיתוף פעולה בפסגה משותפת שנערכה בעיר.

בעיר ממוקמים המטות הראשיים של חברות הענק הסיניות Hisense לאלקטרוניקה ו-Hăiěr‏ (האייר, 海尔) למוצרי חשמל.

קאריה

קאריה (יוונית Καρία, טורקית Karya, לשונות חתיות Karkija) החלה את דרכה כממלכה חתית חדשה בדרום-מערב אסיה הקטנה, לאחר התמוטטות האימפריה החתית במאה ה-12 לפנה"ס', במקום בו שכנה לפנים חלק ממלכת ארזוה. אל היסודות החתים נוספו שבטים דורים אשר התיישבו בקאריה בסוף האלף השני ובתחילת האלף הראשון לפנה"ס. לפי מספר מקורות נקרא האזור בתחילה בשם "פיניקיה" בשל התיישבות פיניקית מוקדמת, ואת השם "קאריה" קיבל מהמלך האגדי "קַאר".

קאריה גבלה באיוניה ממערב, בלידיה מצפון ובליקיה ממזרח. העיר החשובה ביותר בממלכה הייתה בירתה הליקרנסוס (בודרום בטורקיה). הרודוטוס, בעצמו בן הליקרנסוס, מסר כי הקארים היו חרשי נשק מוכשרים ועמדו בקשרי מסחר ותרבות עם המצרים, ובמיוחד עם פרעה פסכמתיך הראשון שמלך בין 664 עד 610 לפנה"ס. קשרים אלה היו הדוקים במידה כזו שבני קאריה התיישבו בדלתה של הנילוס ושלחו כוחות צבא לעזרת המצרים כשאלה נזקקו להם.

במאה ה-6 לפנה"ס הייתה קאריה לחלק מממלכת לידיה, ויחד עם כל חלקה המערבי של אסיה הקטנה נכבשה על ידי הפרסים בשנת 546 לפנה"ס, והייתה לחלק מהממלכה האחמנית. בתקופה זו נבנה בהליקרנסוס המאוזוליאום, אחד משבעת פלאי תבל, שהוקם על ידי ארטמיסיה לזכר בעלה, המלך מאוזולוס, והעניק את שמו למושג.

בשנת 334 לפנה"ס נכבש האזור על ידי אלכסנדר הגדול והפך לחלק מהאימפריה ההלניסטית. בהמשך הוא עבר לשליטת האימפריה הרומית. תושבי קאריה דברו יוונית וקארית, לשון הודו-אירופית מקורבת ללשונות לידיה וליקיה. הם האמינו באל-אב שהרודוטוס כינה "זאוס של הקארים", אף שבניגוד לזאוס, היה האל הקארי אל המלחמה. דמות אלילית שמצאה את דרכה מפנתיאון האלים הקארי אל המיתולוגיה היוונית, הייתה הקטי (Hekátē), אלת פרשת הדרכים, שבקאריה נחשבה לאלה מרכזית, אך ביוון תפסה מעמד שולי ובדרך כלל שלילי.

בשטח נערכו חפירות ארכאולוגיות במספר אתרים. באזור העיר העתיקה אפרודיסיאס נמצאו שרידיות של מספר מקדשים ובנייני העיר שנהרסה ברעידת אדמה במאה ה-7 ולא שוקמה.

קימרים

קימרים הם עם עתיק שלפי הרודוטוס מקורו בחצי האי קרים ולחופי הים השחור.

במאה ה-8 לפני הספירה החלו בנדידה והגיעו לאסיה הקטנה ונתקלו שם במחנה הצבא האשורי בפיקודו של המלך סרגון השני ונלחמו בו. לאחר מכן התיישבו באזור ימת ואן והמשיכו ללחום באשורים עד שנהדפו מערבה לתוככי אסיה הקטנה. תקפו שם את לידיה והערים היווניות באזור, וכמו כן לחמו במאה ה 7 לפנה"ס באסרחדון מלך אשור. על פי הרודוטוס עם פלישתם לאסיה הקטנה היו חלק מהסיבות להתמוטטות ממלכת פריגיה ובשנת 696 לפני הספירה אף כבשו את בירת הממלכה. בהמשך, נכתב כי גורשו הקימרים מהאזור על ידי אליאטס מלך לידיה לקראת סוף המאה ה-7 לפני הספירה.

הקימרים מוזכרים לעיתים תכופות בתעודות אשוריות. תעודות מאוחרות יותר, מהתקופה הבבלית והפרסית-אחמנית שנראות כמזכירות את הקימרים, לרוב בשירות צבאי, כנראה מתייחסות בעיקר לסקיתים שבאו אחריהם לאזור.

הרודוטוס מספר שהקימרים נהדפו על ידי מלך לידיה בעזרת הסקיתים, עם נודד נוסף שפלש לאסיה הקטנה.

הקימרים מתוארים כלוחמים הקרובים במוצאם ובתרבותם לסקיתים ולסרמטים, וכבעלי שיער אדמוני או חום בהיר ועיניים כחולות או ירוקות [דרוש מקור]. הם היו דוברי שפה הודו-אירופית ומוצאם המקורי היה מצפון לים השחור (אוקראינה של היום).

המונח "גומר" בספר בראשית בתנ"ך מתייחס כנראה אליהם; הם, כמו הסקיתים ("אשכנז") ועמים הודו-אירופים אחרים מתוארים כבני יפת.

שאנדונג

שַאנְדונְג (בסיניות: 山东 (מידע • עזרה), פין-יין: Shāndōng) הוא מחוז במזרח סין. שטחו 156,700 קמ"ר, אוכלוסייתו מונה כ-91.5 מיליון נפש ובירתו העיר ג'ינאן.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.