ליברל (מגזין)

ליברל הוא ירחון ישראלי מודפס, המתמקד בפוליטיקה, תקשורת ותרבות.

ליברל נוסד בשנת 2014 על ידי לאוניד נבזלין ורותם דנון, תוך לקיחת השראה ממגזינים פוליטיים מובילים בחו"ל, כמו "אטלנטיק", "הניו יורקר" ו"אקונומיסט".

הגיליון הראשון יצא במאי 2014.

Internet-news-reader.svg ליברל
ליברל
סוג ירחון בנושאי פוליטיקה, תקשורת ותרבות
פורמט ירחון
מו"ל לאוניד נבזלין
בעלים ליברל תקשורת בע"מ
עורך רותם דנון
תאריך ייסוד מאי 2014
שפה עברית
מערכת רחוב שוקן 21, תל אביב
תפוצה 35,000
מדינה ישראל ישראל
theliberal.co.il

צוות הירחון

מו"ל המגזין הוא ליאוניד נבזלין, שמחזיק גם ב-20% ממניות עיתון "הארץ".

מנכ"לית הירחון היא ענבל זלצמן; רותם דנון משמש כעורך.

תיאור

חלק ניכר[דרוש מקור] מתפוצת המגזין היא הפצה רוויה ויזומה למעגל מקבלי ההחלטות בישראל: מנהלים בכירים, פוליטיקאים, פרסומאים ויועצי תקשורת, שופטים וסגל אקדמי בכיר.

חזון המגזין כפי שהוצג עם הקמתו, הוא לתת במה לסיקור עומק, בלתי מוטה, של הפוליטיקה והתקשורת בישראל. המגזין מציג מבט על-זמני, מנותק מהכרוניקה העיתונאית, על סיפורים, תופעות ואישים בתחומים האלה. כך למשל, הוא החזיר את ז'אנר "הפרופיל הפוליטי", כפי שהיה קיים בעבר הרחוק במגזינים כמו "העולם הזה". בין השאר פורסמו בו פרופילים של אביגדור ליברמן, יצחק הרצוג ונפתלי בנט.

שער המגזין מאוייר על ידי דניאל גולדפרב (עד נובמבר 2016 אוייר על ידי אלון ברייאר). האיורים שולטים גם בפנים המגזין, בין המאיירים במגזין: דניאל גולדפרב, עדי אלקין, יונתן פופר, זוהר וינר, רונלי פאר, תום אנגלר, יותם כהן, יניב טורם, רועי הרמלין, עובדיה בנישו, עמרי כהן, וליה רוזנצוויג, אסיה איזנשטיין, שירי אלגור ונוספים.

בין הכותבים במגזין בעבר ובהווה: ירון דקל, נחמה דואק, יונתן שם-אור, שרון כידון, דוב גרינבוים, גרשון הכהן, עמית תומר, גדי להב, פיני אסקל, רותה קופפר, לילך וולך, שי גולדן, בעז גאון, אודי סגל, נינו אבסדזה, רונית ורדי, מנחם גשייד, ירון טן-ברינק, שרה ליבוביץ'-דר, שלום ירושלמי, נדב איל, נדב פרי, דנה ויס, גבי גולדמן, רן אדליסט, דני קושמרו, אבי בניהו, עמנואל רוזן (צירופו הוביל לפרישתם של טל שניידר ואבנר הופשטיין מהמגזין[1]), אסי שריב, אמנון לוי, אביעד קיסוס, צבי האוזר, ראודור בנזימן, יובל נתן, יאיר רוה, רוגל אלפר, יעל פז מלמד, אלדד יניב, שלמה נקדימון, רפי מן, רוביק רוזנטל ואחרים.

מבנה המגזין

  • פרק פוליטיקה (כמחצית מהתוכן כולו)
  • פרק תרבות
  • טורים ומדורים אישיים

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ רוגל אלפרהוא כבר מסומן, באתר העין השביעית, 13 במאי 2014
יתרון צבאי איכותי

יתרון צבאי איכותי (באנגלית: Qualitative Military Edge, ובקיצור "QME") הוא מושג במדיניות החוץ של ארצות הברית וביחסי ארצות הברית-ישראל. דוקטרינה זו מבטיחה את עליונותה הצבאית של ישראל על שכנותיה. יתרון זה מושג באמצעות עליונות טכנולוגית וטקטית המאפשרת להרתיע צבאות של מדינות שכנות, שלהן יתרון מספרי. מדיניות זו מוגדרת ומעוגנת בחוקי הקונגרס של ארצות הברית, ונחשבת למרכיב חיוני להשגת יציבות ושלום במזרח התיכון.

תפיסת "יתרון צבאי איכותי" הוגדרה לראשונה בחוק הפיקוח על יצוא נשק (Arms Export Control Act) מ-22 באוקטובר 1968, שאיפשר מכירת מטוסי פנטום לישראל. המונח עצמו נטבע בשנת 2007.

ליברליזם

לִיבֵּרָלִיזְם (liberalism; מהמילה הלטינית libertas, מילולית: 'חירות') היא פילוסופיה פוליטית אינדיבידואליסטית המבוססת על עקרונות החירות והשוויון. הליברליזם תומך בעקרונות כגון ממשל חוקתי, הפרדת הרשויות, חופש הדת, הפרדת הדת מהמדינה, זכות הקניין, חופש ההתאגדות, חופש הביטוי, כלכלת שוק ושוויון בפני החוק ומתנגד למשטרים אוטוריטרים. משמעותו המקובלת של המונח השתנתה בין אזור לאזור ובין תקופה לתקופה וישנן כיום מגוון אידאולוגיות ליברליות, דוגמת הליברליזם הקלאסי והליברליזם החברתי.

מקובל לראות את ראשית הליברליזם כתנועה פוליטית מובהקת בהוגי עידן הנאורות, אז גובש הליברליזם לכדי תפיסה עקבית וצבר תמיכה משמעותית בקרב פילוסופים וכלכלנים במערב. הפילוסוף האנגלי ג'ון לוק, בן המאה ה-17, נחשב על פי רבים כאבי הליברליזם. ג'ון לוק קידם את רעיון הזכויות הטבעיות לפיו לכל אדם זכות לחיים, חירות ורכוש. מקור זכויות אלה, לפי לוק, אינו בצו ממשלתי או טוב ליבו של המחזיק בשלטון, אלא בעצם טבעו של האדם. לפיכך, בעוד לממשל סמכות להגן על זכויות אלו, אין לו כל הצדקה לעשות שימוש אחר בכוחו. יש הטוענים כי ניצני המחשבה הליברלית מופיעים עוד בעת העתיקה, ובפרט בתרבויות רומא, יוון העתיקה וסין העתיקה.

בסוף המאה ה-18 ובמהלך המאה ה-19 בא הליברליזם לכדי ביטוי פוליטי ברפורמות נרחבות אשר שמו קץ לשיטה הפיאודלית, זכויות היתר של האצולה, התיאוקרטיה (ובפרט, דומיננטיות הכנסייה הקתולית) וכן למונרכיה האבסולוטית ברחבי אירופה, אמריקה הלטינית וצפון אמריקה. המורדים במהפכה האמריקאית, במהפכה הצרפתית ובמהפכות נוספות מאותה תקופה הושפעו מעקרונות הפילוסופיה הליברלית וזו עמדה בבסיס הצידוק המוסרי למהפכות אלו.

בעת החדשה צמח הליברליזם לצד עליית הלאומיות ורבים ראו בשתי אידאולוגיות אלו גישת עולם שלמה. בתקופת המלחמה הקרה נצבו דמוקרטיות ליברליות אל מול דיקטטורות סוציאליסטיות וכך נוצר גם זיהוי מסוים בין הליברליזם לדמוקרטיה.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.