ליאור טל

ליאור טל שדה (נולד ב-1975) הוא איש חינוך, פובליציסט ופעיל חברתי ופוליטי. משמש סמנכ"ל תוכן וראש בית המדרש בקולות[1],שם הוא מנחה ומלווה קבוצות של סוכני שינוי ומנהיגים בכירים בישראל. שימש משנת 2008 ועד יולי 2013 כראש המכינה הקדם צבאית בינה[2]. מלמד בעמותת קולות ומגוון מקומות נוספים ומשמש מרצה אורח בצה"ל. בפברואר 2019 החל להגיש ולערוך פודקאסט בשם "קולות של רוח"[3]

Lior tal by debora
ליאור טל

פעילות פוליטית וחברתית

במסגרת שירותו הצבאי שירת כלוחם בחטיבת גבעתי ובאוגדת עזה.

בשנים 2003-2005 ניהל את תנועת נוער מרצ והיה חבר בוועידת מרצ. בשנת 2006 עמד בראש מטה הבחירות של צביה גרינפילד בהתמודדות לרשימת המפלגה לכנסת ה-17, בה נבחרה למקום השישי. באותה שנה נבחר טל להנהלת המפלגה הארצית. טל נאבק בתוך מרצ כנגד מגמות של הקצנה פוסט-ציונית[4] ואנטי-דתית[5]. מאז בחירתה של זהבה גלאון לתפקיד היו"ר הפסיק לפעול במוסדות המפלגה.

בשנת 2005 הקים רשת קהילות לומדות ומתנדבות בשם "זהות",[6] במסגרת הרשת נפגשו עשרות צעירים חילוניים לערבי לימוד שבועיים ועסקו בעשייה חברתית. באותה שנה היה מעורב בהקמת "הישיבה החילונית" של בינה שבה לומדים מאות צעירים חילוניים יהדות מנקודת מבט פלורליסטית וחילונית ובמקביל עוסקים בעשייה חברתית במספר שכונות בדרום תל אביב.

בשנת 2008 קיבל על עצמו לעמוד בראש מכינת בינה, שחניכיה לומדים יהדות ומגוון נושאים הקשורים בחברה הישראלית, פעילים חברתית בשכונות דרום תל אביב וחיים בקבוצות שיתופיות.

בשנת 2015, לאחר שש שנים בראשות המכינה, עבר לעמוד בראש בית המדרש של קולות ומונה לסמנכ"ל התוכן של הארגון[7].

בשנת 2017 הוביל מאבק מוצלח כנגד החלטה של רשות הטבע והגנים לצנזר מידע מדעי במערת הנטיפים ואתרים נוספים בשל לחץ של ציבור חרדי. טל שטייל במערה חשד שמסתירים את גילה במכוון, שוחח עם איש צוות שהודה בפניו שכך הדבר, פרסם פוסט בעניין אשר הפך ויראלי ברשת הפייסבוק וסוקר בשורה של אמצעי תקשורת[8]. לבסוף הוציאה רשות הטבע והגנים הודעה רשמית בדף הפייסבוק שלה בזו הלשון: "המנכ"ל הנחה את האתר לבחון את כלל אמצעי ההסברה כך שיתאימו לאמת המדעית"[9].

טל פרסם עשרות רבות של מאמרים בעיתונות הכתובה והאינטרנטית, מסות שלו פורסמו בספרים וכתבי עת והוא השתתף בשורה של תוכניות טלוויזיה ורדיו ומספר פעמים במדור "דיבור" של רשת13. בפברואר 2019 החל לערוך ולהגיש את הפודקאסט "קולות של רוח".

טל הוא בעל תואר שני במדע המדינה ומנהל ציבורי מאוניברסיטת בר-אילן.

מאמריו

טל מרצה וכותב רבות בנושאי יהדות כתרבות, צדק חברתי, דת ומדינה ועוד. על פי התפיסה שהוא מפתח במאמריו, המאפיין היהודי המרכזי הוא היות היהודים בני עם אחד ולאו דווקא בני דת אחת. על פי תפיסה זו, היהדות איננה רק פרקטיקה של עבודת האל אלא היא תרבותו של העם היהודי. העובדה כי היהדות נוסחה כדת לא מצדיקה את זניחתה על ידי יהודים חילוניים ואת בורותם של בוגרי מערכת החינוך הממלכתית בכל הקשור ליהדותם. תפיסה זו מהווה שילוב בין תפיסותיהם של ביאליק וברנר בנוגע לתרבות היהודית. טל מציע להיפגש עם כתבי היהדות והמסורת מתוך עמדה אקטיבית של "דיאלוג אוהב"[10]. לטענתו של טל, בכל מקום בו מתנגשת המסורת היהודית עם ערכי ההומניזם ושוויון ערך האדם יש לבכר את ההומניזם על המסורת.

כתב בשנים 2009-2010 טור שבועי בשם "פרשת שבוע חברתית" באתר nrg מעריב ובו הוא מפרש סוגיות מרכזיות בתורה מנקודת מבט חילונית הומניסטית.

מכותבי הספר: "בין הכיפה לכומתה - דת, פוליטיקה וצבא בישראל" (עורך: ראובן גל, מודן 2013).

מכותבי הספר: "כיכר העיר 2 - השבת והחיים" (עורך: אבי שגיא, כרמל ופנים 2017)

ממשתתפי הסדרה: "ליבוביץ- אמונה. אדמה. אדם" (במאי: אורי רוזנווקס, ערוץ 8, ישראל 2013).

ממשתתפי הסדרה: "הנשר הגדול - מסע בעקבות הרמב"ם" (במאי: אורי רוזנווקס, ערוץ 1 וכאן, ישראל 2017).

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ אתר קולות ופירוט הצוות
  2. ^ "2013-01-jewish-renaissance-redefining-judaism-secular-yeshivas.pdf". Google Docs. בדיקה אחרונה ב-20 בנובמבר 2017.
  3. ^ קולות של רוח, SoundCloud (באנגלית)
  4. ^ ליאור טל, חצי פרידה ממרצ, NRG, ‏4.2.2012
  5. ^ ליאור טל, מכתב גלוי לשולמית אלוני, כתב העת כלבי השמירה ואתר מרצ
  6. ^ ראו הערה בשולי מאמר פרי עטו.
  7. ^ Lior Tal (29 באוקטובר 2017), עשרים שנה לקולות - על שינוי חברתי באמצעות בית מדרש, בדיקה אחרונה ב-6 בנובמבר 2017
  8. ^ "סערת הנטיפים: "רגש לצרכי החרדים"". mako. 15 באוקטובר 2017. בדיקה אחרונה ב-17 באוקטובר 2017.
  9. ^ רשות הטבע והגנים, www.facebook.com (בעברית)
  10. ^ ליאור טל, דיאלוג אוהב עם ישראל סבא, כתב העת דעות, ‏06.2013
אדולף אייכמן

אוטו אדולף אייכמן (בגרמנית: Otto Adolf Eichmann (מידע • עזרה); 19 במרץ 1906, זולינגן, גרמניה - 31 במאי 1962, רמלה, ישראל) היה פושע מלחמה נאצי. כראש מחלק היהודים בגסטפו, בדרגת אובר-שטורמבאנפיהרר (סגן-אלוף) באס אס בגרמניה הנאצית, היה מהאחראים הראשיים לביצועה בפועל של תוכנית הפתרון הסופי להשמדת היהודים במלחמת העולם השנייה ובמהלך השואה. בשנת 1960 נלכד על ידי המוסד בארגנטינה והובא למשפט בישראל. הורשע על פי החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם, נידון למוות בתלייה, והוצא להורג ב-31 במאי 1962.

ארבע האמהות

ביהדות, ארבע האמהות, הן ארבע דמויות מקראיות מספר בראשית, נשותיהם של שלושת האבות: שרה אשתו של אברהם, רבקה אשתו של יצחק, ורחל ולאה נשיו של יעקב. במסורת היהודית מקובל להצמיד את הכינוי "אמנו" לשמותיהן של ארבע האמהות: "שרה אמנו", "רבקה אמנו", "רחל אמנו" ו"לאה אמנו". על פי המקרא, שרה, רבקה ולאה נקברו לצד בעליהן במערת המכפלה, אך רחל נקברה לבדה בקבר רחל בבית לחם.

המקור לכינוי אמהות ולמספרן הוא במסכת שמחות: "אין קורין לאבות אבינו אלא שלושה, ולא לאימהות אימנו אלא לארבע האמהות". התלמוד מבהיר שלמרות שרחל ולאה אינן אמהות ביולוגיות של האומה כולה, אלא כל אחת היא אם לשבטים מסוימים בלבד, בכל זאת הן נחשבות אמהות האומה בגלל חשיבותן. דבר זה בולט במיוחד על רקע אי הכללת בלהה וזלפה בין האמהות, למרות העובדה שגם הן ילדו ליעקב ילדים שמהם יצאו אחדים משנים עשר השבטים, משום שהיו שפחות. למרות האמור לעיל ובניגוד לאמירה הרווחת אודות ארבע אמהות, כאשר התורה מסכמת את מניין השבטים היא מונה את בלהה וזלפה כחלק מהאמהות (בראשית, ל"ה, כ"ב-כ"ו), ואף חז"ל עצמם מציינים במספר מקורות שיש שש אמהות ומונים את בלהה וזלפה בתוכן (כך לדוגמה במדרש שיר השירים רבה: "שש עגלות צב... ו' כנגד ו' אמהות- שרה רבקה רחל לאה זלפה בלהה", שם, פרשה ו).

על פי המקרא, שלוש מתוך ארבע האמהות – שרה, רבקה ורחל – נפקדו בילדים רק לאחר שנים רבות של עקרות, ומדרש קובע שגם לאה הייתה עקרה מטבעה, ונרפאה באופן ניסי[דרוש מקור]. לתופעת עקרות האמהות ניתנו הסברים רבים במדרשים ובהגות היהודית. בניתוח הספרותי המודרני של המקרא, מוטיב העקרות נחשב לחלק מסצנת הדפוס של בשורה על לידת גיבור.

אריך פרום

אריך פְרוֹם (בגרמנית: Erich Fromm;‏ 23 במרץ 1900 – 18 במרץ 1980) היה פסיכולוג חברתי, פסיכואנליטיקאי ופילוסוף יהודי-גרמני, בעל שם בינלאומי. מראשי הזרם ההומניסטי של הפסיכולוגיה.

פרום ניסה לעמוד על מקומו של האדם בחברה, וכיצד החברה משפיעה על האדם. כמו כן, חקר את מקומם של מניעים נפשיים בהנעת תהליכים חברתיים-היסטוריים. הושפע מהשקפותיהם של זיגמונד פרויד, אלפרד אדלר וקרל מרקס וניסה לשלב בין היבטים שונים של תורותיהם.

בינה - התנועה ליהדות חברתית

בינה - התנועה ליהדות חברתית (או בינ"ה, ראשי תיבות של "בית יוצר נשמת האומה"(ביטוי שטבע המשורר חיים נחמן ביאליק)) הוא ארגון שעוסק בחינוך לזהות יהודית ותרבות ישראלית. הארגון הוקם ב-1995 על ידי חברים מהתנועה הקיבוצית לאחר רצח יצחק רבין, כדי לגבש תפישות של יהדות הומניסטית וליצור שפה משותפת שתוכל לגשר בין ציבורים בחברה הישראלית.

הארגון עוסק בלימודי יהדות כתרבות ובעשייה חברתית. הוא מארגן סמינרים העוסקים בתרבות יהודית חילונית, ציונות וצדק חברתי. תפישת העולם של בינה היא תפישה של יהדות מתחדשת, המסוגלת להצמיח תרבות של מדרש ויצירה לקהל החילוני בישראל.

הארגון שואף לצמצם את הפערים הכלכליים בישראל ולהקים חברה צודקת יותר. הוא מפעיל גרעיני מתנדבים ופעילים מהמכינה הקדם צבאית. הארגון היה בין המייסדים של מרכז הוויה - טקס ישראלי ב-2006, ובין השותפים להקמת "ברית חושך לגרש" למאבק בגזענות בישראל ב-2009. בנוסף, לקחו פעילי בינה חלק פעיל במחאה החברתית בשנת 2011, והם משתתפים בפעילויות למען מסתננים ומהגרי עבודה בישראל.

בלהה

בִּלְהָה, דמות מקראית, הייתה אמם של דן ונפתלי, שפחתה של רחל ואשתו השלישית של יעקב. לעיתים מכונה גם פילגש.

דמוקרטיה

דֵּמוֹקְרַטְיָה (ביוונית: Δημοκρατία שלטון העם [δήμος "דמוס" עם, κράτος "קרטוס" שלטון]) היא שיטת ממשל בה כוחם של האזרחים בא לידי ביטוי בדרך של הצבעה. לאזרחי המדינה זכות חוקית להשפיע על המדיניות הציבורית במדינתם או בעירם, לדוגמה, באמצעות הבעת דעות בפומבי, הצבעה בבחירות או במשאלי עם, השתתפות בדיונים לפני ההחלטות ובהחלטות עצמן, התמודדות בבחירות או הצטרפות אל מפלגה המתמודדת בהן. דמוקרטיות של ימינו מעמידות במרכז גם את ההקפדה על שמירת זכויות אדם כמו: הזכות לחירות, חופש הביטוי, חופש התאגדות, זכות הקניין וחופש התנועה.

נכון לעשור הראשון של המאה ה-21, מרבית המדינות הדמוקרטיות דוגלות גם בשוויון הזדמנויות ועושות מאמצים לאפשר השפעה שלטונית שווה של כלל האזרחים, בלא תלות במוצא, מעמד חברתי וכלכלי, מין, גזע, דת וכיוצא באלה. כדי לממש שוויון כזה ניתן, למשל, להגביל את יכולתו של מועמד בבחירות לממן תעמולה מכיסו הפרטי ולמנוע יתרון של מועמדים עשירים או לדאוג לקלפיות נגישות ולאפשר הצבעה לאזרחים נכים וזקנים.

התבוללות

התבוללות של יהודים הוא תהליך של הטמעות תרבותית וחברתית של יהודים בקרב גויים הסובבים אותם. סוג זה של התבוללות נקרא לפעמים "התבוללות התנהגותית" (אקולטורציה), גם ללא אובדן הזהות היהודית. במקרים בהם ההתבוללות הגיעה לאבדן מוחלט של הזהות הלאומית, התהליך נקרא גם "התבוללות מבנית".פעולת ההתבוללות כוללת בתוכה מספר מרכיבים: מתבולל בדרך כלל זונח קודם לכן חלק מהאפיונים והערכים של "חברת-האם" שבה הוא גדל, למד והתחנך, ומאמץ לעצמו נורמות, ערכים ומנהגים תרבותיים של החברה או העמים שבקרבם חי בדרך כלל כמיעוט. לאחר מכן מגיעה ההתערות בחברה הסובבת, ובעקבותיה יכול להתרחש בחלק מהמקרים גם אובדן של הזהות האתנית-הלאומית באמצעות התרחקות מוחלטת מן הקהילה והדת, המרת הדת או בחלק גדול מהמקרים, בנישואי התערובת.

תבחין נפוץ להתבוללות הוא בנישואי תערובת. לפי קריטריון זה, נכון לשנת 2010, 55% מיהדות ארצות הברית, 75% מיהדות מדינות ברית המועצות לשעבר, ובכללם 80% מיהדות רוסיה הם מתבוללים. עם זאת, במאמרים שונים הציע ליאור טל שדה להבחין בין נישואי-תערובת להתבוללות. לדבריו, התבוללות היא מצב בו אדם מאבד קשר לעמו ולמורשתו ואילו בנישואי-תערובת ניתן, תאורטית, לשמור על זהות לאומית ותרבותית.. בפועל, מרבית הילדים שגדלים במשפחות מעורבות מחוץ למדינת ישראל, לא מוגדרים על ידי הוריהם כיהודים. פרופסור סרג'ו דלה-פרגולה טוען כי "בשנות ה-90 התחברו לצד היהודי פחות מ-20% מהילדים שנולדו בנישואי תערובת, גם בארצות הברית וגם ברוסיה. הנתונים האלה נוגעים לזהות הילדים על פי הצהרת ההורים".

פרופסור גור אלרואי טען בשנת 2016, כי בארצות הברית רק "שליש מהילדים של זוגות מעורבים גדלים בבית יהודי. הולכים לסאנדיי סקול, למחנה קיץ יהודי, הולכים לבית כנסת ומציינים את החגים היהודיים".

זלפה

זִלְפָּה, דמות מקראית, אמם של גד ואשר, שפחתה של לאה ואשתו הרביעית של יעקב.

כאשר יעקב התחתן עם לאה, נתן לבן ללאה את זלפה שפחתו כשפחה עבורה. לפי חז"ל הייתה זלפה בתו של לבן משִפְחתו, ולכן הייתה אחותן של לאה ושל רחל מצד האב.

כאשר רחל, שסבלה מעקרות, נתנה ליעקב את שפחתה בלהה לאשה שילדה את דן ואת נפתלי, עשתה לאה כמוה בעקבות עקרות זמנית ונתנה את זלפה ליעקב לאשה, שילדה את גד ואת אשר. בני בלהה וזלפה נחשבו לילדי רחל ולאה, כנוהג המקובל באותה תקופה וכפי שנהגה אף שרה כשנתנה את הגר לאברהם (ספר בראשית, פרק ט"ז).

בניגוד לאמירה הרווחת אודות ארבע אמהות שהשתרשה בשיר "אחד מי יודע", כאשר התורה מסכמת את מניין השבטים היא מונה את בלהה וזלפה כחלק מהאמהות (ספר בראשית, פרק ל"ה, פסוקים כ"ב-כ"ו), ואף חז"ל מציינים במספר מקורות שיש שש אמהות ומונים את בלהה וזלפה בתוכן (כך לדוגמה במדרש שיר השירים רבה: "שש עגלות צב... ו' כנגד ו' אמהות- שרה רבקה רחל לאה זלפה בלהה", שם, פרשה ו).

חילוניות

חילוניות היא אידאולוגיה שסוברת שיש לאדם זכות להיות חופשי משליטה דתית וכן מכפייה דתית של הממשל ושנהלי הממשל ומוסדותיו צריכים להתקיים בנפרד מהדת ו/או אמונות דתיות בתוך מדינה שהיא נייטרלית בענייני אמונה.

ישנם הוגי חילוניות הביקורתיים כלפי אדיקות דתית וטוענים שדת משתמשת באמונות טפלות במקום בהגיון ובשיטות מדעיות ובכך מונעת את ההתקדמות האנושית. החילוניות עושה שימוש בפילוסופיה היוונית ובפילוסופיה הרומית, במרקוס אורליוס ואפיקורוס וכן בהוגי הנאורות כדני דידרו, וולטר, תומאס ג'פרסון ותומאס פיין. ובאנשים בעלי מחשבה לא דוגמתית: אתאיסטים ואגנוסטיקנים כמו ברטראנד ראסל, רוברט ג. אינגרסול, אלברט איינשטיין, סם האריס וריצ'רד דוקינס.

התפיסה האירופית לחילוניות הנקראת 'לאיסיטה', טוענת שהחילוניות היא תנועה החותרת למודרניזציה, ולהתבדלות מערכים דתיים ומסורתיים. סוג זה של חילוניות, ברמה חברתית או פילוסופית, לפעמים מתרחש גם בזמן שאין ביטוי מדיני או משפטי לחילוניות, כמו במדינות: ישראל, נורווגיה והממלכה המאוחדת. בארצות הברית, התפיסה היא שהחילוניות המדינית הגנה על הדת מהתערבות של הממשלה. בזמן שחילון חברתי הוא פחות שכיח במדינות שונות, תנועות פוליטיות או חברתיות תומכות בחילוניות מסיבות שונות.

את המונח "חילוניות" (secularism) טבע הסופר הבריטי ג'ורג' הוליוק ב-1846, הוליוק המציא את המונח כדי לשקף את השקפתו הרואה סדר חברתי הנפרד מהדת, מבלי לבטל או לבקר בצורה פעילה את האמונה הדתית. כאגנוסטיקן הוליוק טען כך:

על אף שהמושג היה חדש, הדעות שעליהם היה מבוסס המושג היו קיימות לאורך ההיסטוריה. לדוגמה שיטתו הפילוסופית של אבן רושד, שכללו הפרדה בין דת לפילוסופיה.

בארי קוזמין מהמוסד לחקר החילוניות בחברה ובתרבות מפצל את החילוניות לשני סוגים: חילוניות חזקה וחילוניות חלשה. לפי קוזמין, "הדוגל בחילוניות חזקה מתייחס לטענות דתיות כלא-לגיטימיות מבחינה אפיסטמולוגית, שאין להן הצדקה על ידי היגיון או ניסיון." לעומת זאת, ההשקפה של החילוניות החלשה היא "השגה של אמת מוחלטת הייתה בלתי אפשרית ולכן ספקנות וסובלנות צריכים להיות עקרונות העולים על הערכים בשיחה על מדע ודת."

חינוך

חינוך הוא תהליך של למידה, בו האדם רוכש ידע, מיומנות, ערכים או עמדות.

באופן זה ניתן לראות את החינוך כמצבור של פעולות מכוונות, המשפיעות על התנהגות האדם ועל עצוב אישיותו.

הוראה עם מטה-קוגניציה מכוונת לעיצוב תודעת האדם ופיתוח דרכי החשיבה שלו.

הפדגוגיה היא תורת החינוך והיא חוקרת את השיטות באמצעותן ניתן להשיג את מטרת החינוך בצורה הטובה ביותר.

מגילת קהלת

מְגִלַּת קֹהֶלֶת היא ספר מספרי המקרא. בתנ"ך היהודי הספר כלול בחלק הכתובים, כאחד מחמש המגילות, ובביבליה הנוצרית מכונה הספר Ἐκκλησιαστής בתרגום השבעים היווני או Ecclesiastes (תעתיק: אקלסיאסטס) בתרגום הוולגטה הלטיני, והוא כלול בספרות החוכמה שבתנ"ך.

זהו אוסף של פתגמים, דברי חכמה, עצות מעשיות לחיים ואזהרות מדרך חיים לא נכונה. המחבר בוחן איזו דרך בחיים מספקת משמעות ונצחיות למעשי האדם, ושולל מספר דרכים בזו אחר זו, עד שהוא מגיע לבסוף למסקנתו כי יראת שמים היא הדרך הנכונה: "סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְו‍ֹתָיו שְׁמוֹר כִּי זֶה כָּל הָאָדָם" (י"ב, י"ג), מסקנה הסותרת במובן מסויים את יתר הרעיונות של קֹהלת, ונחשבת אצל חוקרים אחדים כתוספת מאוחרת, שבזכותה נכלל הספר בין כתבי הקודש.

על פי הנאמר בתחילתו, חובר הספר על ידי "קהלת בן דוד" המזוהה עם שלמה המלך.

המסורת מייחסת לחזקיה וסיעתו (שחיו כ-200 שנה לאחר שלמה) את עריכת הספר. רוב חוקרי המקרא המודרניים סבורים כי המגילה נערכה מאוחר עוד יותר, בתקופת שיבת ציון או בראשית התקופה ההלניסטית.

מדינה יהודית ודמוקרטית

מדינה יהודית ודמוקרטית היא הגדרה לאופייה של מדינת ישראל. נוסחה לראשונה באופן רשמי בחוק יסוד: חופש העיסוק וחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו שהתקבלו בשנת 1992. נוסח קודם של ההגדרה הופיע כבר ב-1985 בחוק יסוד: הכנסת, ושונה לנוסח העדכני בשנת 2002.

מיכאל ביטון

מיכאל מרדכי ביטון (נולד בכ"ז בשבט ה'תש"ל, 3 בפברואר 1970) הוא חבר כנסת מטעם מפלגת חוסן לישראל בסיעת כחול לבן, פעיל חברתי ועמית מכון מנדל למנהיגות. שימש ראש המועצה המקומית ירוחם בין השנים 2010–2018.

נישואי תערובת ביהדות

נישואים של יהודי עם גויה או של יהודיה עם גוי, המכונים נישואי תערובת, נחשבו במשך הדורות לטאבו בקרב יהודים ונתפסים לרוב כאיום משמעותי בשל החשש מהתבוללות.

מבחינה הלכתית, נישואים בין יהודים לגויים כלל אינם אפשריים. במקביל, אסור ליהודים לקיים יחסי מין עם גויים, ומסגרת יחסים אישותית, אף שאינה תקפה כנישואין, מחמירה, לדעות מסוימות, את האיסור. איסור זה מופקע במקרה של גיור בן הזוג, ולפי הפרשנות המסורתית, נישואי שמשון, דוד ושלמה לנוכריות התקיימו רק לאחר גיורן.

נפתלי רוטנברג

נפתלי רוטנברג (נולד ב-14 ביולי 1949) הוא רב והוגה דעות ישראלי, חוקר חכמת האהבה במקורות היהודיים. משמש כרב היישוב הר אדר ועמית מחקר בכיר במכון ון ליר.

פמיניזם

פמיניזם (מהמילה הלטינית Femina, שפירושה אישה או נקבה) היא שם כולל לאידאולוגיות, תנועות פוליטיות, תנועות חברתיות ותאוריות אשר במרכזן המטרה להשיג ולמסד זכויות לנשים מבחינה פוליטית, חברתית, כלכלית ואישית, ולשפר את מצבן ומעמדן. בכלל גישות אלה כלולים המאבק לשוויון על פי חוק, המאבק לשוויון הזדמנויות בחינוך ותעסוקה והמאבק נגד אלימות כלפי נשים. נהוג לייחס את ראשיתו של הפמיניזם במאה ה-19 באירופה, כאשר תחילת התנועה התמקדה בהשגת זכויות בסיס פורמליות, כגון זכות ההצבעה.

תפיסת העולם הפמיניסטית מפרשת את המציאות החברתית הקשורה לחייהן ומעמדן של נשים בחברה, תוך התמקדות במשמעויות הפוליטיות, החינוכיות, התרבותיות והכלכליות של יחסי גברים-נשים. הפמיניזם תומך בהעצמת נשים בדרכים שונות דוגמת חקיקה, אכיפה, הסברה, עידוד מוּדעוּת לנורמות דיבור ושינויין, ייעוץ ומתן פתרונות למצבים שונים, וכל זאת במטרה ליצור שינוי חברתי כולל. פעולות אלו מבוססות על תאוריות פמיניסטיות אשר מבקשות להציע פרשנויות חלופיות לתפישה ההגמונית-גברית של המציאות.

התנועה הפמיניסטית איננה מזוהה עם מפלגה, ארגון או דמות מייסדת אחת. רעיונות התנועה הפמיניסטית ודרכי פעולתה מגוונים, ומשתנים בהתאם למקום ולתקופה. הפמיניזם כולל זרמים שונים, מגוון גישות, אמונות ורעיונות. המשותף לכל הזרמים השונים המרכיבים את התנועה הפמיניסטית טמון ביציאה נגד אפליית נשים, שאת ביטויה ניתן למצוא בהדרתן של נשים ממוקדי הכוח הפוליטיים והחברתיים, כמו גם במאבק נגד תפיסת העולם המציבה את הגבר במרכז ואת האישה בשוליים. בל הוקס, פמיניסטית רדיקלית של "הגל השני", הגדירה את הפמיניזם בספרה כ"תנועה לסיום הסקסיזם, הניצול הסקסיסטי והדיכוי הסקסיסטי".

צדק חברתי

צדק חברתי הוא מושג המבטא את הרעיון של קיום משותף במסגרת חברתית שמבוססת על עקרונות של צדק ומאפשרת ליחידים ולקבוצות קיום ראוי, הוגן וצודק.

צדקה (יהדות)

צְדָקָה היא מתן עזרה חומרית או מנטלית לנזקק אשר חלקה מוטלת כחובה הלכתית וחלקה ניתנת על בסיס התנדבותי. בהלכה היהודית נחשבת הצדקה למצווה מהתורה, וקיימים דיונים ופסקי הלכה רבים סביבה. הדאגה לעניים במתן צדקה והקמת מוסדות צדקה ציבוריים תפסה מקום מרכזי במסורת היהודית ובחיי הקהילה היהודית לאורך ההיסטוריה. פסוקים רבים בספרות הנבואה בתנ"ך מדברים בשבח הצדקה, ואמרות רבות של חז"ל עוסקות בחשיבותה ובגמול הדתי והחברתי הנובע ממנה. במקורות המקראיים לצדקה משמעות דומה לצדק או לניצחון, המשמעות של עזרה לזולת בעיקר בתחום הממוני היא משמעות יותר מאוחרת.

קולות (ארגון חברתי)

קולות היא "עמותה הפועלת ליצירת חברה ערכית באמצעות מפגש בין הנהגה ישראלית בכירה ללימוד בית מדרשי". קולות נוסדה ב-1997 והיא עוסקת, בין היתר, בפיתוח מנהיגות יהודית פלורליסטית בישראל. הארגון מפעיל קבוצות לימוד עבור דמויות בעלות השפעה בחברה הישראלית, מלווה בכירים בתהליך אישי ומלווה צוותים של ארגונים, קהילות ופרויקטים. הארגון משדר גם פודקאסט בשם "קולות של רוח" בהגשת ליאור טל שדה, סמנכ"ל התוכן של קולות.

בקבוצות הלימוד השתתפו כ-2,700 איש, בהם בכירים בשלטון המקומי, אנשי חינוך, ביטחון ותרבות.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.