לטינית

לטינית (Lingua latīna, תעתיק: "לִינְגְּוַּה לַטִינַה"), או בשמה האחר רומית, היא שפה אחת מתוך קבוצת השפות האיטליות של משפחת השפות ההודו-אירופאיות. בתחילה נודעה הלטינית כשפת האזור במרכז חצי האי האיטלקי, האזור בו נמצאת העיר רומא, המכונה לטיום (כיום, מחוז לאציו באיטליה), אך מאוחר יותר כשהפכה לשפתה הרשמית של האימפריה הרומית, הופצה הלטינית באמצעות כיבושי הקיסרות לכל רחבי האימפריה. הלטינית אינה שפה מדוברת, אם כי נעשים ניסיונות להחיות אותה.

מהלטינית המדוברת המכונה וולגרית ("עממית"), שהפיצו המתיישבים והחיילים הרומאים בשטחי האימפריה, התפתחו כל השפות הרומאניות המודרניות, בהן רומנית, איטלקית, ספרדית, פורטוגזית וצרפתית. כיום לטינית היא השפה הרשמית בקריית הוותיקן והשפה הרשמית של הכנסייה הקתולית בכלל. גם כשחדלה להיות שפה מדוברת, הוסיפה לשמש בכתיבת ספרות משפטית, מדעית ודתית, ולצורכי תקשורת בין מדינות שונות באירופה, ולמעשה הייתה הלטינית ללינגואה פרנקה בקרב החוגים המשכילים באירופה של ימי הביניים.

השפעת הלטינית עדיין ניכרת בתחום הרפואה, האסטרונומיה ובתחומי מדע אחרים. כמו כן, מילים לטיניות חדרו לאוצר המילים של שפות רבות, והקבלות רבות בינה לבין האנגלית, בעיקר מונחים מדעיים וטכנולוגיים. בחלק מארצות אירופה השפה הלטינית עדיין נלמדת בבתי הספר, אם כי נוהג זה הולך ונעלם. באוניברסיטאות ברחבי העולם (בהן בישראל) מקובל להקדיש ללימודי לטינית ויוונית עתיקה חוג מיוחד במסגרת מדעי הרוח, המכונה לימודים קלאסיים.

לטינית
lingua latīna
Latin dictionary
מדינות קריית הוותיקן
אזורים חצי האי האיטלקי, המזרח התיכון, צפון אפריקה, אירופה
דוברים 5,000,000
כתב אלפבית לטיני
משפחה

הודו-אירופית

איטלית
לטינית
לאום קריית הוותיקן  קריית הוותיקן
מוסד הכנסייה הקתולית
ראו גם שפהכתב • רשימת שפות
Wallsend platfom 2 02
כתובת באנגלית ובלטינית, בתחנת הרכבת וולסנד שבטיין אנד ור שבצפון אנגליה.
Duenos inscription
כתובת דואנוס, אחד הטקסטים הקדומים ביותר בלטינית, המאה השביעית לפנה"ס

הגיית השפה וכתיבתה

הלטינית החלה להיכתב באלפבית הלטיני שנשאל מהשפה האטרוסקית. האטרוסקים קיבלו את האלפבית, ככל הנראה, מדוברי יוונית שישבו באיטליה. הגרסה הלטינית לאלפבית שונה במקצת מן היוונית, והיא הגרסה המשמשת היום לכתיבת רוב שפות העולם (שינויים קלים הוכנסו במהלך ימי הבינים).

מערכת ההגייה להלן היא שחזור צורת הגיית הלטינית הקלאסית:

עיצורים

פונמות בלטינית
סדקי וילוני חכי שִנִּי שפתי
שִנִּי)
אפי n m
סותם ɡ kʷ d t b p
חוכך h z s f
מקורב
(צדי)
w j
l
רוטט r
* תוספת פונמה בהתאמה
Rome Colosseum inscription 2
כתובת בלטינית, הקולוסאום, רומא
  • B - נהגה כהגיית בי"ת
  • C - נהגה כהגיית כ"ף (מתועתק מלטינית קלאסית תמיד כ-"ק"; מלטינית מאוחרת כ"צ'" לפני E, I או Y)
  • CH - צירוף המופיע במילים ממקור יווני. נהגה בלטינית קלאסית ככ"ף מנושפת (בדומה לכ"ף רפה בעברית). מקביל לאות היוונית Χ ("כי")
  • D - נהגה כהגיית דל"ת
  • F - נהגה כהגיית פ"א רפה
  • H - נהגה כהגיית ה"א
  • G - נהגה כהגיית גימ"ל
  • I - נהגה כהגיית יו"ד עיצורית לפני תנועה אחרת
  • K - נהגה כהגיית כ"ף (מופיע במילים ספורות בלבד, בעיקר ממקור אטרוסקי או פניקי)
  • L - נהגה כהגיית למ"ד
  • M - נהגה כהגיית מ"ם
  • N - נהגה כהגיית נו"ן
  • P - נהגה כהגיית פ"א
  • PH - צירוף המופיע במילים ממקור יווני. מקביל לאות Φ ("פי") היוונית, בדומה לפ"ה רפה בעברית
  • QU - נהגה כהגיית KW
  • R - נהגה כהגיית רי"ש (ככל הנראה, רי"ש "מתגלגלת", כמו בספרדית או באיטלקית)
  • S - נהגה כהגיית סמ"ך
  • T - נהגה כהגיית ת"ו
  • TH - צירוף המופיע במילים ממקור יווני. מקביל לאות Θ ("תטא") ביוונית.
  • V - נהגה כהגיית ו"ו עיצורית (כמו W באנגלית)
  • X - נהגה קְס או גְז.
  • Z - נהגה כ-ז או כ-דְז (מופיע בעיקר במילים ממקור יווני)

תנועות

בלטינית קלאסית (שדוברה על ידי מלומדים) משוחזרות חמש תנועות בסיסיות: a e i u o. כיון שמשך ההגייה הוא פונמי בלטינית, כל אחת מהן יכולה להיות קצרה או ארוכה, וכפי שקורה בשפות רבות, התנועות הקצרות נוטות להתמרכז (לֵיהגוֹת במרכז חלל הפה). על כן למעשה יש עשר תנועות:

  • A - נהגית כהגיית פתח.
  • A - בגרסה הארוכה נהגית כהגיית פתח ארוכה.
  • E - נהגית כהגיית צירה פתוח (בין פתח לצירי).
  • E - בגרסה הארוכה נהגית כהגיית צירה מוארך.
  • I - נהגית כהגיית חיריק פתוחה (בין חיריק לצירי).
  • I - בגרסה הארוכה נהגית כהגיית חיריק ארוכה.
  • U - נהגית כהגיית קובוץ פתוח (בין חולם לקובוץ).
  • U - בגרסה הארוכה נהגית כהגיית קובוץ מוארך.
  • O - נהגית כהגיית חולם פתוח (בין חולם לפתח).
  • O - בגרסה הארוכה נהגית כהגיית חולם ארוכה.
  • Y - נהגית כהגיית Ü בגרמנית או U בצרפתית (שימשה לרישום מילים שאולות ממקור יווני).

דיפתונגים

  • AE או Æ - נהגה כהגיית אַי.
  • OE או Œ - נהגה כהגיית אוֹי.
  • AV - נהגה כהגיית אַוּ.
  • EI - נהגה כהגיית אֶי.
  • EV - נהגה כהגיית אֶוּ.

ניואנסים בהגיית הלטינית

הלטינית איננה שפה מדוברת, ואין כללים מחייבים לגבי אופן הגייתה, אך יש מספר מסורות הגייה. האפיפיור לשעבר בנדיקטוס השישה עשר, למשל, שהוא ממוצא גרמני, קורא את התפילות הלטיניות על-פי המסורת הגרמנית, כלומר, הוא יהגה ecce כ"אקְצה", בשעה שחבריו החשמנים ממוצא איטלקי יהגו "אצּ'ה/אטּשׁה" (ettše).

בישראל הייתה מקובלת בחוגים הקלאסיים הגייה שמקורה בגרמניה, זאת משום שהמורים היו, ברובם, יוצאי גרמניה. מאז חל מהפך, וכיום יש נטייה לדבוק בהגייה הלטינית ההיסטורית. זאת ההגייה המשוחזרת לפי מחקרים בלשניים, המתבססים על תעתיקים עתיקים מהלטינית המדוברת לעברית. לפי מחקרים אלה, אין ספק שהמילה כ-ecce נהגתה, לפני 2,500 שנה, "אקּה". ואכן, בחוגים הקלאסיים בארץ כיום כך נהוג לבטא את המילה. לפיכך נהוג לומר "קיקרו" ולא "ציצרו", כפי שנהגו המורים ממוצא גרמני בעבר, או צ'יצ'רו, כפי שנוהגים האיטלקים כיום.

דקדוק לטיני

Latin ms
כתב יד לטיני מעוטר מימי הביניים

ההברות בלטינית

בלטינית מספר ההברות במילה הוא לפי מספר אותיות הניקוד והדיפתונגים שבה, להלן מספר דוגמאות:

1. Ae-ta-te = Aetate (במילה 3 הברות - 2 אותיות ניקוד ודיפתונג).
2. Au-di-ve-ram = Audiveram (במילה 4 הברות - 4 אותיות ניקוד).

שתי אותיות ניקוד שביניהן אות רגילה לעולם לא תהיינה באותה ההברה (ראה בדוגמאות הנ"ל).
את ההברות מחלקים כדלקמן:

1. אות רגילה בין שתי אותיות ניקוד תצטרף תמיד לאות הניקוד שאחריה (ראה בדוגמאות הנ"ל).
2. צירוף שתי אותיות רגילות (או יותר):
א. אות שלאחריה L או R תצטרף אליהן (A-gri, Pu-bli-cus).
ב. בכל שאר האותיות, האות הראשונה בצירוף תצטרף לאות הניקוד שקדמה לה (Vic-to-ri-a, E-ges-tas).

ההברה האחרונה במשפט נקראת ultima (אולטימה), הלפני אחרונה penult (פי-נולט) וזאת שלפניה antepenult (אנטי פינולט).

הצירוף nct מתחלק כך: nc-t.

הטיות שמות עצם ופעלים

לטינית היא שפה שבה משתמשים ב"גזע" המילה, או שורשה, ואליו מוסיפים תוספות, בדרך כלל בסוף השורש על מנת לציין את פרטי המילה - מין, מספר, ויחסה בשמות עצם, שמות תואר, וכינוי הגוף (הליך הקרוי הטיה או בלעז declension), או גוף, מספר, זמן, קול (אקטיבי/פסיבי), ומודוס בפעלים (בדומה לבניינים בדקדוק העברי, ובלעז conjugation).

לדוגמה, שם העצם amicus, שפירושו "חבר" (צורת שייכות amicī, בניין ראשון) מסתיים ב-us, מה שמלמד על מינו (זכר), מספרו (יחיד), והיחסה שלו (יחס ישר - Nominative). ישנם שמות עצם שאי אפשר לדעת מה הוא מינם לפי צורת היחסה הישרה שלו, למשל המילה manus (צורת שייכות manūs, בניין רביעי) שפירושה "יד", והיא ממין נקבה. על מנת להימנע מטעויות תחביריות, יש לדעת את מין שם העצם. דבר זה מקבל חשיבות כאשר משתמשים בשמות תואר, אשר צריכים להתאים לשם העצם אותו הם מתארים במין, יחסה, ומספר. כך "ילד טוב" יהיה "puer bonus" בעוד ש"ילדה טובה" תהיה "puella bona".

הפועל cantō, שפירושו "אני שר" צורתו מלמדת על גוף (ראשון), מספר (יחיד), זמן (הווה), קול (אקטיבי), ומודוס (אינדיקטיבי).

בלטינית יש חמש הטיות לשמות עצם, שמות תואר, וכינויי גוף, וארבעה בניינים לפעלים.

שמות עצם

לשמות עצם ישנן חמש הטיות אפשריות, ולכל הטיה שש יחסות אפשריות. היחסות הן:

  • ישרה/נושא (nominative) - יחסת הנושא.
  • שייכות (genitive) - יחסת השייכות (של X)
  • עקיפה (dative) - יחסת המושא העקיף ([הוא] נתן חפץ ל- X)
  • ישירה (accusative) - יחסת המושא הישיר ([הוא] ראה את X)
  • שימוש (ablative) - יחסת השימוש ([הוא ראה אותו יוצא מתוך X)
  • קריאה (vocative) - לקריאה ישירה לאדם/חפץ (לדוגמה - "הגם אתה, ברוטוס?" בלטינית - "Et tu, Brute" - השם "ברוטוס" מופיע ביחסת הקריאה.

הטבלה הבאה מציגה את ההטיות האפשריות לפי יחסה של מרבית שמות העצם:

שמות עצם
יחיד רבים
ראשונה שנייה שלישית רביעית חמישית ראשונה שנייה שלישית רביעית חמישית
יחסה נקבה זכר סתמי זכר/נקבה סתמי I זכר/נקבה סתמי זכר/נקבה נקבה זכר סתמי זכר/נקבה I סתמי I זכר/נקבה סתמי זכר/נקבה
ישרה (nominative) a us um - - - us ū ēs ae ī a ēs - a ia ūs ua ēs
שייכות (genitive) ae ī - is - - ūs ū ēī, eī ārum ōrum - um ium - ium uum - ērum
עקיפה (dative) ae ō - ī - - ū ēī, eī īs īs - ibus - - - ibus - ēbus
ישירה (accusative) am um - em [nom] - um ū em as ōs a ēs - a ia ūs ua ēs
שימוש (ablative) ā ō - e - ī ū ū ē īs īs - ibus - - - ibus - ēbus
קריאה (vocative) a e um - - - - - - ae ī a - - - - - - -
  • במקום שלא מצוין אחרת, המין הסתמי זהה לזכר.

על מנת לדעת איך להטות שם עצם, יש לדעת מה מינו (זכר, נקבה, או סתמי) ומה ההטיה הנכונה שלו. אפשר לזכור את הפרט הזה אם זוכרים את צורת השייכות של שם העצם. לדוגמה, שם העצם "חבר" - amicus, ביחסת השייכות שלו הוא amicī, ולפיכך יציית על פי רוב להטיה השנייה (לדוגמה, ביחסה הישרה ברבים הצורה תהיה amicōs). לעומתו שם העצם "פרי" frūctus, צורת השייכות שלו היא fructūs, ולכן הוא יציית להטיה הרביעית (לדוגמה, ביחסה הישרה ברבים הצורה תהיה גם כן fructūs).

פעלים

גם בפעלים לוקחים את שורש הפועל, ואליו מוסיפים תוספות אשר מצביעות על הגוף, המספר, הזמן, הקול, והמודוס.

הגופים והמספר - ראשון ביחיד או ברבים (אני / אנחנו); שני ביחיד או ברבים (את/אתה / אתם/אתן); ושלישי ביחיד או ברבים (הוא/היא / הם/הן).

הקול - האם הפועל הוא פעיל או סביל.

המודוס - האם הוא במודוס אינדיקטיבי, ציווי, תילוי (סובג'נקטיב subjunctive) וכדומה.

הזמן - הווה, עתיד, עתיד מושלם (future perfect), עבר לא נשלם (imperfect), עבר (perfect), עבר מושלם (pluperfect).

בנוסף, אפשר להשתמש בשורש הפועל על מנת להרכיב את צורת המקור של הפועל (למשל "לאכול"), את שם הפעולה ("אכילה"), את צורת בינוני הפועל ("אוכל"), ואת צורת הסופינום (supine).

על מנת לדעת כיצד להטות פועל לכל צורותיו, יש לדעת עליו ארבעה פרטים -- צורת הווה יחיד (לדוגמה - אני אוכל - cenō), צורת מקור (cenāre), צורת עבר (cenāvī) וצורת הסופינום (cenātum).

הפעלים מתחלקים לארבעה בניינים ראשיים, ועוד כמה פעלים חריגים אשר אינם מצייתים תמיד לאותם הכללים.

צורות הפועל

בניין ראשון

פעלים בניין ראשון - cenō, cenāre, cenāvī, cenātum. שורש הפועל - cen
ציווי
imperative
הווה (present) עבר לא מושלם (imperfect) עתיד (future)
יחיד רבים יחיד רבים יחיד רבים יחיד רבים
גוף אינדיקטיב פסיבי תילוי תילוי פסיבי אינ. פס. ת. ת. פס. אינ. פס. ת. * ת. פס.* אינ. פס. ת. * ת. פס.* אינ. פס. אינ. פס.
ראשון ō or em er mus mur ēmus ēmur bam bar m * r * āmus āmur mus * mur * bor bimus bimur
שני ā te s ris/ere ēs ēris/re tis minī ētis ēminī bās bāris s * ris * ātis bāminī tis * mīnī * bis beris bitis biminī
שלישי t tur et ētur nt ntur ent entur bat bātur t * tur * bant bantur nt * ntur * bit bitur bunt buntur

(*) בעבר לא מושלם, צורת התילוי היא זו של המקור (לדוגמה - cenāre) בתוספת הסופית המופיעה בטבלה.

פעלים בניין ראשון - זמנים מושלמים
שורש הפועל בזמנים אלו הוא שורש העבר (לדוגמה -cenāv-) אליו מתווספות הסופיות.
עבר (perfect) עבר מושלם (pulperfect) עתיד מושלם (future perfect)
גוף יחיד רבים יחיד רבים יחיד רבים
אינד. פסיבי ** תילוי תילוי פסיבי ** אינ. פס. ** ת. ת. פס. ** אינ. פס. ** ת. ת. פס. ** אינ. פס. ** ת. ת. פס. ** אינ. פס.** אינ. פס. **
ראשון ī sum+ erim sim+ imus sumus+ erīmus sīmus+ eram eram+ issem essem+ erāmus erāmus+ issēmus essēmus+ erō erō+ erimus erimus+
שני istī es+ erīs sis+ istis estis+ erītis sītis erās erās+ issēs essēs+ erātis erātis+ issētis essētis+ eris eris+ eritis eritis+
שלישי it est+ erit sit+ ērunt
ēre
sunt+ erint sint+ erat erat+ isset esset+ erant erant+ issent essent+ erit erit+ erint erunt+

(**) לצורות הסביל בזמנים אלו משתמשים בשורש הסופינום (לדוגמה cenatum) בתוספת ההטיה המתאימה של sum המופיעה בטבלה.

הבניין השני דומה לבניין הראשון, אך צורת הפעולה היא עם ē במקום ā. לדוגמה - moneō, monēre (לייעץ) ובעבר הצורה היא uī-, לדוגמה - monuī. הצורה הרביעית היא על פי רוב itum- (לדוגמה monitum). שאר השינויים מופיעים בטבלה.

פעלים בניין שני - moneō, monēre, monuī, monitum (לייעץ)
ציווי
imperative
הווה (present
יחיד רבים יחיד רבים
גוף אינדיקטיב פסיבי תילוי תילוי פסיבי אינ. פס. ת. ת. פס.
ראשון am ar āmus āmur
שני e te ās āris ātis āminī
שלישי at ātur ānt āntur

הבניין השלישי שונה מהשני בכך שה- e בשורש הפועל קצרה ולא ארוכה. צורות העבר והסופינום בבניין זה אינן זהות, ועל מנת להטות נכונה את הפעלים בבניין זה, יש לזכור את צורות אלו. ההבדלים בצורות לבניין זה, ביחס לבניינים הראשון והשני מופיעים בטבלה להלן:

פעלים בניין שלישי- dīcō, dicere, dīxī, dictum (לדבר) שורש הפועל - dic
ציווי
imperative
הווה (present) עבר לא מושלם (imperfect) עתיד (future)
יחיד רבים יחיד רבים יחיד רבים יחיד רבים
גוף אינדיקטיב פסיבי תילוי תילוי פסיבי אינ. פס. ת. ת. פס. אינ. פס. ת. * ת. פס.* אינ. פס. ת. * ת. פס.* אינ. פס. אינ. פס.
ראשון am ar imus imur āmus āmur ēbam ēbar ēbāmus ēbāmur am ar ēmus ēmur
שני - ite is eris ās āris itis iminī ātis āminī bās ēbāris ēbātis ēbāminī ēs ēris ētis ēminī
שלישי it itur at ātur unt untur ant untur ēbat ēbātur ēbant ēbantur et ētur ent entur

הבניין הרביעי מתאפיין ב- ī בשורש הפועל. צורות העבר והסופינום שלו אינן זהות, ועל מנת להטות נכונה את הפעלים בבניין זה, יש לזכור את צורות אלו. ההבדלים בצורות לבניין זה, ביחס לבניינים הראשון והשני מופיעים בטבלה להלן:

פעלים בניין רביעי- veniō, venīre, venī, ventum(לבוא) שורש הפועל - venī
ציווי
imperative
הווה (present)
יחיד רבים יחיד רבים
גוף אינדיקטיב פסיבי תילוי תילוי פסיבי אינ. פס. ת. ת. פס.
ראשון am ar īmus īmur āmus āmur
שני ī īte īs ris ās āris ītis minī ātis āminī
שלישי t tur at antur iunt untur ant antur

ניתן לראות שישנן צורות שחוזרות על עצמן, כך שמילה כמו dicam יכולה להיות גם מילה בגוף ראשון, הווה, סאבג'נקטיב, יחיד וגם גוף ראשון, עתיד, אינדיקטיב, יחיד. תרגום המילה במקרה זה חייב יהיה להתבסס על ההקשר.

סדר המילים במשפט

בשל העובדה שצורת המילה מלמדת על תפקידה התחבירי, אין משמעות רבה לסדר המילים במשפט. זאת בניגוד לעברית מודרנית, שבה סדר המילים עשוי לשנות את המשמעות. לדוגמה, במשפט "ילד ראה כלב", ה"ילד" הוא הנושא, "ראה" הוא הנשוא, ו"כלב" היא המושא הישיר. אם נהפוך את סדר המילים ("כלב ראה ילד") משמעות המשפט תשתנה. בלטינית המשפט "puer canem vidit" ללא קשר לסדר המילים במשפט, יגיד תמיד "ילד ראה כלב". עם זאת, נהוג שמשפט בלטינית יהיה "נושא-מושא-נשוא", אך מבנה זה משתנה תכופות בשירה ובפרוזה.

ראו גם

  • ביטויים לטיניים

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

איטלקים

איטלקים (באיטלקית: Italiani), עם וקבוצה אתנית לטינית שמוצאה בדרום אירופה, מחצי האי האיטלקי וסביבתו; מרוכזים כיום בעיקר באיטליה, אם כי נפוצו במידה רבה גם לשאר מדינות מערב אירופה, דרום אמריקה וצפונה. שפתם היא האיטלקית על הדיאלקטים השונים שלה ודתם היא, במידה מכרעת, נצרות קתולית.

כדוברי שפה רומאנית, התרבות והזהות האיטלקית נוצרו מהלחם השפעות של תרבויות שונות, בשל פלישות רבות של עמים וקבוצות אתניות שהיו מנת חלקו של חצי האי האיטלקי במהלך ההיסטוריה שלו והתערותם בעם ובתרבות המקומיים. המונח "איטלקי" מופיע כבר בתלמוד, בעיקר בהקשרים של מטבעות או סוגי יינות. הוא נכנס לעברית מרומית (italicus) או מיוונית (italikos). הסיומות הלועזיות "os" הוחלפו בסיומת עברית, וכך נוצר המונח "איטלקי" ולאי "איטלי".

בעוד שבאיטליה עצמה ישנם כ-56 מיליון איטלקים "אתניים", הרי שהפזורה האיטלקית נפוצה בכל העולם כמעט; כ-750,000 חיים בשווייץ, כ-28,000 חיים בסן מרינו, וקבוצות קטנות יותר מתגוררת גם בסלובניה וקרואטיה. פזורה איטלקית נכבדת הרבה יותר קיימת גם בארצות הברית, ברזיל, ארגנטינה, ונצואלה, אורוגוואי, קנדה, בלגיה, אוסטרליה, בריטניה, צרפת וגרמניה (ראו הרחבה בטבלה).

העם האיטלקי הצמיח מתוכו, בעיקר בתקופת הרנסאנס, אישים שהיו לגדולי האומנים והאמנים, אנשי רוח, הממציאים, המדענים והמשוררים בכל הזמנים; בהם ניתן למנות את לאונרדו דה וינצ'י, מיכלאנג'לו, רפאל, מונטוורדי, ויואלדי, רוסיני, ג'וזפה ורדי, דנטה אליגיירי, ג'ובאני בוקאצ'ו, מקיאוולי, לואיג'י פיראנדלו, מרקו פולו, כריסטופר קולומבוס וגוליילמו מרקוני (ראו רשימה מלאה בקטגוריה:איטלקים).

האיטלקים היהודים היו מן הקהילות היהודיות הגדולות והחשובות באירופה והצמיחו מתוכם אנשי תורה ורוח רבים.

ברחבי העולם זכו האיטלקים למוניטין של עם שמח וחם מזג שאוהב את הנאות החיים; שינה, אוכל משובח, יין, לבוש אופנתי וערכי משפחה.

אלפבית לטיני

האלפבית הלטיני (Latin), המכונה גם אלפבית רומאני (Roman), הוא אחד האלפביתים הנפוצים ביותר, ומשמש מערכת כתב עבור שפות רבות ברחבי העולם, ובשפות יוצאות-אירופה בפרט.

אנטומיה (גוף האדם)

אֲנָטוֹמִיָּה היא ענף של ביולוגיה העוסק בצורה ובמבנה איברי גוף האדם ומיקומם באורגניזם. מומחה לאנטומיה נקרא אנטומיסט.

מקור המילה אנטומיה מיוונית, ανατομία (חיתוך).

מדע האנטומיה התפתח יחד עם הרפואה, והתבסס ברובו על נתיחות פוסט-מורטם של גופות אנשים שהיו הן חולים והן בריאים. נתיחות אלה איפשרו לרופאים, מעבר לחקר התפקוד הנורמלי של האיברים (הפיזיולוגיה שלהם), להבין גם מהלכי מחלות והשפעתן על איברי הגוף. כיום, הפתואנטומיה היא חלק בלתי נפרד מהפתולוגיה שפירושה תורת החולי, ומהווה גם נדבך חשוב ברפואה המשפטית; ניתן לזהות אדם על-פי מחלותיו וצורות מיוחדות של איבריו.

אמנים רבים, ובהם לאונרדו דה וינצ'י, למדו אנטומיה על-מנת לצייר גוף אנושי בדיוק המרבי. לאונרדו אף הגדיל לעשות וצייר אטלס אנטומי שנקרא "האדם הוויטרובי" - מהראשונים מסוגו בעולם - שבו הראה את גוף האדם כפי שראה לנכון. אמנם, האטלס היה קרוב יותר לדמיון מאשר למציאות - אך היווה תרומה חשובה למדע הרפואה. כיום, אטלסים אנטומיים נפוצים מאוד, וציורם הוא אכן אמנות.

השפה התקנית למונחים באנטומיה היא לטינית. התקן הבינלאומי המוכר על ידי הפדרציה הבינלאומית של ארגוני האנטומיסטים (International Federation of Associations of Anatomists (IFAA)‎) הוא טרמינולוגיה אנטומיקה (Terminologia Anatomica (TA)‎) שיצא לאור בשנת 1998 והחליף את התקן הקודם, הנומינה אנטומיקה.

אסיה הקטנה

אסיה הקטנה (יוונית: Μικρά Ασία; לטינית: Asia Minor) הוא מונח גאוגרפי לחצי אי בחלקה המערבי של טורקיה, הנקרא גם אנטוליה (יוונית Ανατολία מ-ανατολή - "זריחת השמש" או "מזרח", טורקית Anadolu). כיום מציינים שני המושגים - "אסיה הקטנה" ו"אנטוליה" - את חלקה האסייתי של טורקיה. במערבה גובלת אסיה הקטנה במיצר בוספורוס, בים השיש (ימת מרמרה), בדרדנלים ובים האגאי. בדרומה גובלת אסיה הקטנה בים התיכון, ובצפונה - בים השחור. ממזרח ודרום-מזרח תחומה אנטוליה על ידי קווים דמיוניים המפרידים בינה לבין יתר חלקי אסיה.

אפיפיור

האַפִּיפְיוֹר הוא מנהיגה של הכנסייה הרומית-קתולית וראש מדינת קריית הוותיקן שברומא, ונוצרים קתולים רואים בו את ממשיך דרכו של פטרוס.

מוסד האפיפיורות קיים מעל ל-1,900 שנים וגם כיום לאפיפיור יש כוח פוליטי לא מבוטל והוא סוחף אחריו מיליארד ויותר מאמינים קתולים, ושולט על מדינה קטנה מאוד אך עשירה חומרית ותרבותית.

אחד מתאריו של האפיפיור הוא הבישוף של רומא (לטינית: Episcopus Romanus; למרות שבפועל ממלא את התפקיד אחד מעוזריו) וככזה הוא מכונה גם פונטיפקס עליון, תואר המבוסס על תוארו של הכהן העליון של הדת הרומית, הפונטיפקס מקסימוס. תארים נוספים בהם הוא מחזיק הם:

משרתם של משרתי האלוהים (Servus Servorum Dei)

ממלא מקומו של האלוהים (Vicarius Iesu Christi)

יורשו של ראשון השליחים (פטרוס) (Successor Principis Apostolorum)

הפטריארך של המערב (בוטל ב-2006).האפיפיור הנוכחי הוא פרנציסקוס, ה-266 במספר, שנבחר לכהונתו ב-13 במרץ 2013.

אפסיס

אפסיס (לטינית: apsis, מיוונית: ἀψίς בריבוי:אפסידים) הוא גומחה, לרוב חצי מעגלית, השוכנת בקיר המזרחי בכנסיות קלאסיות, בעיקר באלו הבנויות בצורת בזיליקה. לרוב ימוקם המזבח המרכזי באפסיס, עליו עורך הכומר את טקס התפילה ("ליטורגיה" אצל האורתודוקסים ו"מיסה" אצל הקתולים).

משמעות המילה אפסיס ביוונית היא "קשת". כנסיות נוצריות עתיקות נטלו את מודל האפסיס מהבזיליקה הרומית. ניתן למצוא כנסיות חד אפסידיאליות ותלת אפסידיאליות. במקרה של כנסייה תלת אפסידיאלית לרוב באפסיס המרכזי ימוקם המזבח המרכזי ובאפסידות הצדדיות מזבחות משניים. בשל חשיבותו וקדושתו של האפסיס ישנה הקפדה רבה בקישוטו, דבר הבא לידי ביטוי בויטראז', פסיפס, ציור, פיסול, תבליטים ועוד.

לעיתים תימצא מתחת לאפסיס קומת מרתף או מערה, בה טמונים החפצים או השרידים הקדושים. לעיתים ימצא שם גם קבר של קדוש.

כאשר האמבולטוריום סביב האפסיס מוקף בזר קפלות הקורנות ממנו כמו עלי כותרת של פרח קוראים לתצורה זו "שווה" (צרפתית: Chevet). אפסיסים בתצורת שווה היו נפוצים בקתדרלות גותיות צרפתיות.

בדיל

בדיל (לטינית: Stannum) הוא יסוד כימי שסמלו הכימי Sn ומספרו האטומי 50.

דה יורה

דֵּה יוּרֶה (מלטינית: de jure, בעברית: לַהֲלָכָה) הוא ביטוי בלטינית שמשמעו "לפי החוק", בניגוד לדה פקטו, שמשמעו "למעשה".

הביטויים "דה יורה" ו"דה פקטו" משמשים כדי לציין את המצבים "בעקרון" ו"בפועל", בהתאמה, כשמתארים מצבים פוליטיים. בתקינה למשל, יכול תקן להתקיים "דה יורה" אבל לא "דה פקטו", ולהפך. למשל, בארצות הברית אין לשפה מעמד רשמי כשפת המדינה ("דה יורה"), אך השפה הרשמית "דה פקטו" היא אנגלית. כמו כן, התקן למדידת מרחקי דרך בארצות הברית הוא קילומטר (שכן ארצות הברית היא צד ל-Convention du Mètre), אך התקן "דה פקטו" למדידת מרחקי דרך הוא מיל.

דה פקטו

דֵּה פַקְטוֹ (בלטינית: De facto; בעברית: "למעשה") הוא ביטוי לטיני שמשמעו "בפועל" או "למעשה". משתמשים בו לרוב כדי להבדילו מדה יורה (שמשמעו "להלכה" או "לפי החוק") כאשר מתייחסים לענייני חוק.

כאשר דנים בענייני משפט, "דה יורה" מציין את לשון החוק, בעוד "דה פקטו" מציין את המצב בפועל. הביטוי "דה פקטו" משמש גם כדי לציין מצבים בהם אין חוק או תקן רלוונטי, אולם ישנו נוהג קבוע ומקובל (גם אם אינו בהכרח אוניברסלי).

דיסקו

דיסקו הוא סגנון של מוזיקת דאנס בקצב גבוה שהתחיל בשנות ה-70 המוקדמות. הדיסקו התפתח מהפאנק (Funk) ומוזיקת נשמה והיה פופולרי בכל העולם.

מקור השם דיסקו הוא המילה הצרפתית "דיסקוטק". דיסקוטק הוא מועדון לילה לריקודים בו הושמעה מוזיקה על ידי נגינת תקליטים. מילה זו למועדון ריקודים נטבעה בשנת 1941 בשם המקום La Discothèque שנמצא ברחוב Rue de la Huchette שבפריז. המונח הצרפתי Discothèque שפרושו תקליטיה או אוסף תקליטים הוא שילוב המלים תקליט - Disque והמילה היוונית thêkê - ארגז או תיבה. בדומה למילה הצרפתית (לטינית) bibliothèque - ספרייה (מיוונית bibliothêkê).

טופולוגיה

טופולוגיה היא ענף במתמטיקה העוסק בחקר התכונות של המרחב הנשמרות תחת דפורמציות רציפות (עיוותי צורה כמו כיווץ, מתיחה, ניפוח). הטופולוגיה התפתחה מהגאומטריה, אבל שלא כמו גאומטריה אוקלידית, עניינה של הטופולוגיה אינו בחקר תכונות של המרחב שמקורן במושג המטריקה כגון המרחק בין נקודות. במקום זאת, טופולוגיה מעורבת במחקר של אותן תכונות של המרחב המתארות את האופן שבו הוא מקובץ יחדיו, כגון קשירות ואוריינטביליות.

המילה טופולוגיה פירושה גם תחום של מחקר וגם משפחה של קבוצות בעלות תכונות מסוימות המגדירות מרחב טופולוגי, האובייקט הבסיסי ביותר הנחקר בטופולוגיה. בעלות חשיבות בטופולוגיה הן אותן הדפורמציות הנקראות הומיאומורפיזם. בצורה לא פורמלית, ניתן לומר שהומיאומורפיזמים הם פונקציות המעוותות את המרחב, מותחות או מכווצות אותו, אך לא קורעות אותו או מחברות חלקים מנוגדים יחדיו.

רעיון מרכזי ומופשט יותר הקשור בדפורמציות הוא שקילות הומוטופית, שגם לו תפקיד מרכזי בטופולוגיה.

כאשר הדסיצפלינה הובחנה לראשונה כיאות, לקראת סוף המאה ה-19, היא נקראה "geometria situs" (לטינית: גאומטריה של המקום) ו-"analysis situs" (לטינית: אנליזה של המקום). משנת 1925 עד שנת 1975 היא הייתה תחום מתפתח חשוב בתוך המתמטיקה.

טופולוגיה היא ענף רחב של המתמטיקה שיש לו תתי-תחומים רבים. החלוקה הבסיסית והמסורתית ביותר של טופולוגיה היא: טופולוגיה קבוצתית שמתבססת על ההיבטים היסודיים של הטופולוגיה וחוקרת מושגים כגון קומפקטיות וקשירות, טופולוגיה אלגברית, שבאופן כללי מנסה למדוד דרגות של קשירות באמצעות בניות אלגבריות כגון חבורות ההומוטופיה והומולוגיה, וטופולוגיה גאומטרית, שחוקרת בעיקר יריעות ואת השיכונים שלהן ביריעות אחרות.

כוכב

כוכב הוא גרם שמים דמוי-כדור המורכב מחומר במצב צבירה פלזמה וגז. כוכב, בניגוד לכוכב לכת, מפיק קרינה משל עצמו על ידי היתוך גרעיני ופולט אותה לחלל החיצון. מקורה של האנרגיה המשתחררת מכוכבים הוא בהיתוך גרעיני, והיא נפלטת לחלל בצורת קרינה אלקטרומגנטית וחלקיקי נייטרינו.

לפי הערכות, ביקום הנראה יש בקירוב ‎7×1022‎ כוכבים. הכוכב הקרוב אלינו, מחוץ למערכת השמש, הוא פרוקסימה קנטאורי (לטינית: proximus - "קרוב"), הנמצא במרחק של 4.22 שנות אור מאיתנו.

הכוכבים יכולים להיות בגדלים שונים, מננסים אדומים שרדיוסם הוא רק כפליים הרדיוס של כוכב הלכת צדק, ועד ענקים אדומים, ענקים כחולים ועל-ענקים, אשר רדיוסם גדול פי 1000 מרדיוס השמש. את המסה של כוכבים נהוג למדוד ביחידה "מסת שמש". מסת שמש אחת היא המסה של השמש במערכת השמש (סול) - 1.989x1030 ק"ג. מסתו של כוכב סדרה ראשית נעה מ-0.08 מסות שמש (מתחת לגבול זה נמצאים ננסים חומים) ועד 100–150 מסות שמש. הכוכב המסיבי ביותר שנצפה עד ל-2016 הוא R136a1 ומסתו 265 מסות שמש.

חלק מהכוכבים נמצאים במערכת כפולה עם כוכבים אחרים. קיימות גם קבוצות גדולות יותר של כוכבים, אשר מכונים צבירי כוכבים. ישנם צבירי כוכבים מפוזרים, כמו הפליאדות (Pleiades) או ההיאדות (Hyades) שליד הקבוצה שור (Taurus), וישנם צבירים כדוריים, המורכבים בדרך כלל מכוכבים ותיקים (כוכבי דור שני, Population II). הכוכבים ביקום אינם מפולגים באופן אחיד, אלא נוטים להצטבר במבנים הנקראים גלקסיות, שבתורן מאורגנות במבנים של צבירי גלקסיות וצבירי על.

לחי (איבר)

לחי (ריבוי: לחיים; לטינית: buccae) הוא האזור בפנים המכסה את הפה. מבחינה אנטומית, הלחיים נמצאות בין עצם הלחי לבין הלסת התחתונה. הן נמצאות מתחת לארובת העין ובין האף והאוזן הימנית או השמאלית, בכל אחד מצדי הפנים.

בבסיס לפעולת הלחיים שריר, שריר המחצצר, המסייע בפתיחת וסגירת הפה ובלעיסה. השריר מכוסה בעור כלפי חוץ; וכלפי פני הפה בקרום רירי של חלל הפה. על פנים הלחי קיימות בלוטות רוק, בלוטות הלחי. מבנה הלחיים ותפקודן גם משפיע על הבעות הפנים ועל ההבעה המילולית.

בתרבות האנושית, צבען של הלחיים מסמל את מצב הבריאות, ולחיים אדומות נחשבות למשקפות בריאות ונעורים, בעוד שלחיים חיוורות משקפות חולשה או חולי. נשים מאפרות לעיתים את לחייהן בסומק.

אצל בעלי חיים בעלי חוליות, סימנים על הלחי יכולים לשמש להבחנה בין מין למין ובין יחידים בתוך אותו מין.

מוזיקה לטינית

מוזיקה לטינית היא מוזיקה שמקורה באמריקה הלטינית, באותן ארצות שהיו ברובן תחת שלטון קולוניאלי ספרדי או פורטוגזי, וכמו כן במהגרים היספנים שהשתקעו בארצות הברית. ברוב המקרים שפת השירים תהיה ספרדית על ניביה או פורטוגזית.

ניתן לחלק את המוזיקה הלטינית לכמה סגנונות מוזיקליים:

מוזיקה אנדית - מאזורי מערב דרום אמריקה (פרו, בוליביה, אקוודור, צ'ילה, ונצואלה, ארגנטינה, קולומביה)

מוזיקה מרכז אמריקאית - (אל סלוודור, ניקרגואה, פנמה, קוסטה ריקה, מקסיקו, הונדורס, גואטמלה)

מוזיקה קאריבית - (קובה, פוארטו ריקו, הרפובליקה הדומיניקנית)

מוזיקה ברזילאיתבהגדרתה, הכלים שבדרך כלל ינגנו הם מערכת תופים, פרקאשן (כלי הקשה), פסנתר, גיטרה בס, קונטרבס, גיטרות שונות ולפעמים מצטרפים חליל צד וכלי-נשיפה אחרים ממתכת.

החל משנת 2000 מוענק פרס "גראמי לטיני" במתכונת דומה לפרסי גראמי. הפרס מוענק עבור יצירות מוזיקליות שבוצעו בשפה הספרדית או פורטוגזית. כל שנה מוענקות פרסים בכ-40 קטגוריות.

מוסיקה קאריבית

הסגנונות המוכרים ביותר של המוסיקה הקאריבית: רומבה, סון קובני, סלסה (מוזיקה) (שהתפתחה גם בארצות הברית אבל על בסיס סגנונות שהגיעו מקובה), טימבה, פלנה, מרנגה, בצ'אטה, רגאטון.

מוזיקה פופולרית

מוזיקה פופולרית (הנקראת לעיתים ללא הצדקה מוזיקה קלה) היא מוזיקה המשתייכת לאחד ממגוון סגנונות מוזיקליים הנגישים לקהל הרחב ולרוב מופצים בצורה מסחרית. הגדרת המוזיקה הפופולרית מבחינה בין סגנונות אלו ובין מוזיקה קלאסית מחד ומוזיקה עממית מאידך. לעיתים משמש המונח מוזיקת פופ לתיאור מוזיקה פופולרית, כשלמעשה "פופ" מתאר סגנון מוזיקלי מסוים המשתייך למוזיקה הפופולרית, אך לא מכסה את כל גווניה. לפעמים מכונה המוזיקה גם בשם "מיינסטרים".

נתרן

נתרן (לטינית: Natrium; אנגלית Sodium) הוא יסוד כימי מסדרת המתכות האלקליות, שסמלו הכימי Na ומספרו האטומי 11.

נתרן הוא מינרל חשוב והוא נפוץ בעיקר בנוזל החוץ-תאי.

סרבים

סרבים (בסרבית קירילית: Срби, בסרבית לטינית: Srbi) הם עם סלאבי דרומי, החי בעיקר בשטחי סרביה שהיא מדינת הלאום הסרבי וכן

ברפובליקה סרפסקה, חבל בעל שלטון עצמי בתוך בוסניה והרצגובינה ובמספר מדינות סמוכות שגם בהן הם נחשבים לקבוצה אוטוכטונית.

ריכוזי האוכלוסייה העיקריים הם באירופה המרכזית ובחבל הבלקן (דרום-מזרח אירופה), בין הרי הקרפטים להרי הבלקן במזרח והים האדריאטי במערב. בבלקן כולו מתגוררים כ-8.5 מיליון סרבים, מהם 6.2 מיליון בסרביה עצמה (2002).

מחוץ לבלקן קיימות קהילות גדולות של סרבים בגרמניה, שווייץ, אוסטריה, איטליה, צרפת, שוודיה וצפון אמריקה. הסרבים דוברים את השפה הסרבית שנקראה לפני פירוק יוגוסלביה בשם סרבו-קרואטית, והם בעיקרם נוצרים אורתודוקסים.

רומנית

רומנית (Română; להאזנה (מידע • עזרה)) היא שפה רומאנית מזרחית מתוך קבוצת השפות הרומאניות ("לטיניות") של משפחת השפות ההודו־אירופיות. בדומה לשאר השפות ממשפחה זו, הדקדוק הרומני מושפע במידה רבה מהשפה הלטינית.

ההשפעה הלשונית של הלטינית על השפה הרומנית מקורה בתקופה בה כבשו כוחותיו של הקיסר טראיאנוס את ארץ דאקיה. הרומאים הרגו רבים מהתושבים, מכרו רבים לעבדות, ויישבו אוכלוסייה זרה וחיילים משוחררים במקומם. השפה המשותפת של המתיישבים החדשים הייתה לטינית.

ריכוזי האוכלוסייה הגדולים הדוברים רומנית נמצאים ברומניה ובמולדובה: 17 מיליון בני אדם ברומניה הם דוברי רומנית, ושלושה מיליון במולדובה. בסיסו של האלפבית הרומני הוא האלפבית הלטיני בתוספת כמה אותיות ייחודיות לשפה הרומנית. בעבר כתבו דוברי הרומנית באלפבית הקירילי ובו השתמשו גם במולדובה תחת השלטון הסובייטי. אוצר המילים הרומני מכיל מילים רבות השאולות מן השפות הסלאביות, הלטיניות, הטרום־רומניות כדוגמת דאקית, מיוונית מודרנית, הונגרית ותראקית.

שמות ממוצא זר נכתבים ונקראים, בדרך כלל, לפי כללי שפת המקור ממנה הושאלו.

שפות רומאניות

השפות הרומאניות הן קבוצת שפות מתוך משפחת השפות ההודו-אירופיות שהתפתחו מהשפה הלטינית או בשמה האחר - הרומית, שלא נחשבת כשפה רומאנית, תוך השפעות שפות נוספות. השפות הרומאניות המדוברות ביותר הן איטלקית, ספרדית, פורטוגזית, צרפתית, ורומנית. השפות הרומאניות מדוברות בעולם כולו על ידי יותר מ-800 מיליון בני אדם, בעיקר באירופה ובאמריקה הלטינית.

השפות ה"רומאניות" התפתחו מהלטינית המדוברת, המכונה "לטינית וולגרית" (מלטינית: vulgus - "עם"), שדוברה בפי החיילים הרומאים, נציגי השלטון הרומי ומתיישבים אחרים, שבאמצעותם היא התפשטה בפרובינקיות הרומיות. בכל אזור עברה הלטינית המדוברת מגוון נרחב של שינויים לאורך השנים והושפעה רבות מהשפות המקומיות שדוברו באותם האזורים לפני כן (מה שנקרא "סובסטרט" במינוח הבלשני). שפות הסובסטרט השונות אמנם כמעט ולא השאירו את חותמן בלקסיקון השפות הרומאניות המודרניות, אך השפעתן ניכרת בתחומי הדקדוק השונים. חלוקת השפות הרומאניות לתת-קבוצות מתבססת על אזורי שפות סובסטרט אלה, המתלכדים עם התפוצה הלשונית הגאוגרפית.

למרות השפעות אחרות (למשל, השפעות משפות הסובסרט ומשפות הסופרסטרט מפלישות גרמאניות או סלאביות מאוחרות יותר), הפונולוגיה, המורפולוגיה ואוצר המילים של כל השפות הרומאניות מורכבות בעיקר מצורות מפותחות של לטינית וולגרית.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.