לחם הפנים

לחם הפנים הוא מאפה אשר סודר בכל יום שבת לפני ה' על שולחן הפנים במשכן אוהל מועד ובבית המקדש. לחם הפנים כלל שתים עשרה חלות עשויות סולת, שהיו מונחות בשתי מערכות על השולחן. הימצאותו של הלחם - תמיד ללא הפסקה - על השולחן הייתה תכלית מצוות עשה[1].

בכל שבת לאחר הקרבת המוסף הלחם היה נאכל בקדושה על ידי שתי משמרות הכהונה העובדות בשבת במקדש, זו שמסיימת וזו שמתחילה. והוא אחד מכ"ד מתנות כהונה. אם הכהן הגדול רצה הוא זכאי לקבל חצי מהלחמים[2]. הלחם שנעשה ללא-מחמצת, היה באורח נס שומר על טריות למשך שבוע שלם עד שנאכל, וצורתו הייתה מיוחדת וקשה להכנה, לפיכך היו ממונים על עשייתו נחתומים אומנים שקיבלו שכר גבוה, אשר מומן מתרומות הציבור.

עיקר המידע על לחם הפנים, תכונותיו והדינים הקשורים בו, נזכר במקורות מתקופת בית שני ולאחריה, בין השאר במשנה במסכת מנחות ובתלמוד בבלי. חלוקת לחם הפנים בין משמרות הכהונה מתוארת במסכת סוכה.

Timna-park-tabernacle-schaubrote-tisch
שולחן לחם הפנים, ועליו לחם הפנים, בדגם המשכן בתמנע

מקור המצווה

בפרשת תרומה שבספר שמות נאמר, לאחר תיאור השולחן: "וְנָתַתָּ עַל-הַשֻּׁלְחָן לֶחֶם פָּנִים לְפָנַי תָּמִיד"[3].

שיטת העשייה של לחם הפנים מתוארת בפרשת אמור שבספר ויקרא:

וְלָקַחְתָּ סֹלֶת וְאָפִיתָ אֹתָהּ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה חַלּוֹת, שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים יִהְיֶה הַחַלָּה הָאֶחָת.
וְשַׂמְתָּ אוֹתָם שְׁתַּיִם מַעֲרָכוֹת, שֵׁשׁ הַמַּעֲרָכֶת, עַל הַשֻּׁלְחָן הַטָּהֹר לִפְנֵי ה'.
וְנָתַתָּ עַל הַמַּעֲרֶכֶת לְבֹנָה זַכָּה, וְהָיְתָה לַלֶּחֶם לְאַזְכָּרָה, אִשֶּׁה לה'.
בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, בְּיוֹם הַשַּׁבָּת יַעַרְכֶנּוּ לִפְנֵי ה' תָּמִיד מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּרִית עוֹלָם.
וְהָיְתָה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו וַאֲכָלֻהוּ בְּמָקוֹם קָדֹשׁ, כִּי קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא לוֹ מֵאִשֵּׁי ה', חָק עוֹלָם.

כשהתורה מתארת את פירוק המשכן בזמן המסעות במדבר כתוב: "וּבָא אַהֲרֹן וּבָנָיו בִּנְסֹעַ הַמַּחֲנֶה וְהוֹרִדוּ אֵת פָּרֹכֶת הַמָּסָךְ וְכִסּוּ בָהּ אֵת אֲרֹן הָעֵדֻת...וְעַל שֻׁלְחַן הַפָּנִים יִפְרְשׂוּ בֶּגֶד תְּכֵלֶת ... וְלֶחֶם הַתָּמִיד עָלָיו יִהְיֶה" (ספר במדבר, פרק ד', פסוק ז'). מכאן שאפילו כשפרקו את המשכן בזמן מסעות בני-ישראל במדבר סיני, הלחם נשאר על השולחן.

ההכנה של הלחם הייתה חלק מן המצווה, שנאמר: "וְכָל חֲכַם לֵב בָּכֶם יָבֹאוּ וְיַעֲשׂוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה ה'. ...וְאֵת לֶחֶם הַפָּנִים"[4].

אזכורים נוספים במקרא

הלחם מוזכר גם בעת ביקורו של דוד המלך בנוב, עיר הכהנים. הוא מבקש לחם ובמענה הוא זוכה לקבל את לחם הפנים, וזאת מהסיבה: "...כִּי לֹא הָיָה שָׁם לֶחֶם כִּי אִם לֶחֶם הַפָּנִים הַמּוּסָרִים מִלִּפְנֵי ה' לָשׂוּם לֶחֶם חֹם בְּיוֹם הִלָּקְחוֹ" (ספר שמואל א', פרק כ"א)

בעת הקמת מקדש שלמה מסופר על הכנת לחם הפנים בעת בניית בית המקדש: "וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה אֵת כָּל-הַכֵּלִים אֲשֶׁר בֵּית ה' את ֵת מִזְבַּח הַזָּהָב וְאֶת-הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר עָלָיו לֶחֶם הַפָּנִים זָהָב"[5].

בשינוי קל מוצגת אותה מלאכה בספר דברי הימים: "וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה אֵת כָּל-הַכֵּלִים אֲשֶׁר בֵּית הָאֱלֹהִים וְאֵת מִזְבַּח הַזָּהָב וְאֶת-הַשֻּׁלְחָנוֹת וַעֲלֵיהֶם לֶחֶם הַפָּנִים"[6] - "שולחנות במקום שולחן". ההסבר לכך נעוץ בעובדה הבאה: מלבד שולחן לחם הפנים, היו עוד שני שולחנות באולם בפתח ההיכל, שעליהם ששמים את הלחם, אחד עשוי שיש ואחד עשוי זהב.

שולחן הפנים

אחד הכלים שהיו במקדש הוא שולחן לחם הפנים. השולחן היה באורך של שתי אמות, ברוחב אמה ובגובה של אמה וחצי. לאורכו של השולחן היו מונחות שתי מערכות לחם הפנים (אורכן לרוחבו ורוחבן לאורכו)

יחד עם לחם הפנים הונחו על השולחן גם שני בזיכי לבונה, אשר הוקרבו בכל שבת.

משמעות השם

למשמעות השם לחם הפנים ניתנו הסברים אחדים[7]:

  • תרגום יונתן מתרגם "לחמא גוונא" - דהיינו "הלחם הפנימי", הוא הלחם המצוי בתוך ההיכל, בו נמצא מזבח הזהב שגם כינויו היה "פנימי". יוצא כי שמו של הלחם בא משמו של המזבח. שהרי במפורש נאמר: "וְעַל שֻׁלְחַן הַפָּנִים יִפְרְשׂוּ בֶּגֶד תְּכֵלֶת וְנָתְנוּ עָלָיו אֶת-הַקְּעָרֹת וְאֶת-הַכַּפֹּת וְאֶת-הַמְּנַקִּיֹּת וְאֵת קְשׂוֹת הַנָּסֶךְ וְלֶחֶם הַתָּמִיד עָלָיו יִהְיֶה"[8].
  • הרשב"ם מציע "לחם הראוי לפני שרים, לחם נאה" - פני המלך.
  • התלמוד במסכת פסחים מתאר את הלחם כלחם עבה ותפוח "וכמה פת עבה? אמר רב הונא: טפח, שכן מצינו בלחם הפנים - טפח"[9], דהיינו המונח פנים משמעות פנים של בן אדם, שגודלם המינימלי הוא טפח: "ואין פנים פחות מטפח"[10]. התנא בן זומא דרש "שיהא לו פנים"[11], ופירש הרמב"ן "שיש לו פנים רואין לכאן ולכאן, לצדי הבית מזה ומזה".

סידור הלחם ואכילתו

הלחם היה נאפה ביום שישי, ולאחר רדייתו מהתנור היה מונח על שולחן של שיש שהיה באולם על מנת שהלחם יתקרר מחום בתנור בעזרת קרירות השיש. בשבת נכנסו להיכל שמונה כהנים. ארבעה להוציא את הלחם ובזיכי הלבונה של השבוע שעבר, וארבעה כדי להכניס את הלחם והלבונה של השבוע הבא. המכניסים והמוציאים עמדו בשני צדדים של השולחן, זה כנגד זה, כשהמוציאים מושכים טפח והמכניסים דוחפים טפח, כך שלא היה זמן שבו לא היה לחם על השולחן. את הלחם המוצא היו מניחים על שולחן מזהב שהיה באולם, עד לאחר הקרבת הבזיכים. את בזיכי הלבונה היו מקטירים על גבי המזבח ולאחר מכן היו מחלקים את הלחם. המשמר היוצא היה מקבל שש חלות, והמשמר הנכנס שש חלות, ואם הכהן הגדול רצה הוא זכאי לקבל חצי מהחלות (שלוש מכל משמר).

צורת הלחם

צורתו של הלחם מתוארת באופן שונה במקורות. אולי הסיבה לכך שאכן הוא יוצר בצורות אחדות[7]. לחם הפנים מתואר בשתי צורות :"תיבה פרוצה" - כמין האות ח' הפוכה ו"ספינה רוקדת" - כמין V כלומר בסיסה צר וצלעותיה משופעות.

וכך מובא בתלמוד :

  • רבי חנינא אמר: כמין תיבה פרוצה - רש"י מבאר: שניטל כיסויה, ושתי דופנותיה זו כנגד זו - כך הלחם: היו לו שתי דפנות ושוליים רחבים.
  • רבי יוחנן אמר: כמין ספינה רוקדת - ואין לה שוליים, אלא מלמעלה רחבה ומלמטה כלה והולכת עד כאצבע כזה ושני ראשיה חדין והולכין וגבוהין למעלה ואין נוגעין במים ולהכי קרי לה 'רוקדת': שמרקדת והולכת מהר.

בכל מקרה, הלחמים חרגו מגודל השולחן ונשארה השאלה כיצד היו מקפלים אותם. שאלה נוספת איך היו מניחים על הלחם את בזיכי הלבונה, שהרי כתוב : "ונתת על המערכת לבונה זכה". אם השוליים היו רחבים - הבזיכין היו יכולים לשבת עליהם יפה. אבל אם היא כמו "ספינה מרקדת" איך ישבו עליה הבזיכין?

ועל כך משיבים: "מקום עביד להו" - דהיינו שבעובי אחד הדפנות היה מתקן להן בית מושב[12].

אומני עשיית הלחם

במשנה נאמר: "אלו הן הממנין (הממונים) שהיו במקדש (חמש עשרה במספר) ... בית גרמו על מעשה לחם הפנים"[13]. רבי עובדיה מברטנורה מבאר במה הייתה אומנותם: " ... והיו אומנים בעשייתו ובאפייתו לרדותו מן התנור שלא ישבר ולעשותו שלא יתעפש".

והתלמוד מפרט את סגולתם תוך השוואה למעשה האומנים מאלכסנדריה ממצרים שהוזמנו לעשות את לחם הפנים ולא הצליחו: "תנו רבנן: 'בית גרמו היו בקיאין במעשה לחם הפנים ולא רצו ללמד;

שלחו חכמים והביאו אומנין מאלכסנדריא של מצרים, והיו יודעין לאפות כמותן ולא היו יודעין לרדות (מן התנור) כמותן:

  • שהללו מסיקין מבחוץ ואופין מבחוץ (שהללו שבאו מן האלכסנדריא, לפי שלא יודעים לרדות מן התנור שלא יהא נשבר, לפי שהוא עשוי כמין תיבה פרוצה כמין ספינה, היו יראים לדבקם מבפנים לתנור ואופין אותן מבחוץ);
  • והללו מסיקין מבפנים ואופין מבפנים;
  • הללו פיתן מתעפשת והללו אין פיתן מתעפשת;

כששמעו חכמים בדבר, אמרו: כל מה שברא הקב"ה - לכבודו בראו, שנאמר: "כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו יְצַרְתִּיו אַף עֲשִׂיתִיו"[14] וחזרו בית גרמו למקומן (בקשו מהם לשוב ולעשות את לחם הפנים).

שלחו להם חכמים ולא באו; כפלו להם שכרן (מתרומת הלשכה) ובאו; בכל יום היו נוטלין שנים עשר מנה והיום עשרים וארבעה; רבי יהודה אומר: בכל יום עשרים וארבעה, והיום ארבעים ושמונה. אמרו להם (לבית גרמו) חכמים: מה ראיתם שלא ללמד?

אמרו להם: יודעין היו של בית אבא שבית זה עתיד ליחרב, שמא ילמוד אדם שאינו מהוגן, וילך ויעבוד עבודה זרה בכך.

ועל דבר זה מזכירין אותן לשבח: מעולם לא נמצאת פת נקיה ביד בניהם, שלא יאמרו 'ממעשה לחם הפנים זה ניזונין', לקיים מה שנאמר: "וְנִכְבְּשָׁה הָאָרֶץ לִפְנֵי ה' וְאַחַר תָּשֻׁבוּ וִהְיִיתֶם נְקִיִּים מֵה' וּמִיִּשְׂרָאֵל וְהָיְתָה הָאָרֶץ הַזֹּאת לָכֶם לַאֲחֻזָּה לִפְנֵי ה'"[15].

כאמור, גם המשנה הזכירה את בית גרמו לגנאי מהסיבה: " לא רצו ללמד על מעשה לחם הפנים"[16]. אף על פי שנאמר עליהם שלא פעלו כשורה, מצאו חז"ל דרך לציין את מעלותיהם.

זהר עמר כתב במאמרו כי על מנת להבין סוגיה זו, יש להכיר את הרקע ההיסטורי של התקופה הרומאית. הנחתומים נחשבו לבעלי מלאכה נכבדים ועצמאיים. הם הקימו גילדות שזכויותיהן הובטחו על ידי המדינה והם אף נבחרו למשרות עירוניות חשובות. השלטון העניק זכויות מיוחדות לאופים כאנשים החשובים ללאום[7].

גם לא פלא מדוע חז"ל פנו דווקא לאומני אלכסנדריה על-מנת לאמץ טכניקה של אפיה מעולה. על המוניטין שלהם[17]. במאמרי חז"ל מובא למשל, עדות למומחיות שלהם בתחום הוטרינריה: "אמר תודרוס הרופא, אין פרה וחזירה יוצאין מאלכסנדריה, עד שחותכין את האום שלה, בשביל שלא תלד. "[18] ניתן אפילו למצוא עדות לכך במצבות שנמצאו בבית הקברות היהודי העתיק ביפו - באבו כביר. כך למשל נמצאו על שתים מהן כתובות על נחתומים כדוגמת זו: "מקי הנחתום".

ניסים שנעשו בלחם הפנים

חז"ל מנו שלושה ניסים שנעשו בלחם הפנים:

מנהגים

בקרב המקובלים, ההולכים אחרי תורת האר"י, יש מנהג בשבת שהצדיק בוצע על שתים עשרה חלות, זכר ללחם הפנים (יעשה ששה זוגות של שנים. ארבעת האמצעים הם כנגד שם הויה, שני העליונים נגד אות יו"ד ואות וא"ו, שני הזוגות התחתונים נגד שתי ה"א בשם ה). שתי האותיות העליונות הן זכרות ושתי התחתיות הן נקבות. באמצע שם הויה. כך מפורש בדברי האר"י בשער הכוונות.

בזוהר כתוב שאסור ששולחנו של האדם יהיה ריק אלא תמיד יהיה לחם עליו כי אין הברכה שורה על דבר ריק אלא על דבר מלא. וכך כותב הזוהר

"תא חזי, משלחן של לחם הפנים שמשם יוצאות ברכות ומזונות לעולם, אשר אינו ראוי שימצא ריקן אפילו רגע אחד, כדי שלא יעברו הברכות משם, כן אין לברך על שלחן ריקן, כי הברכות של מעלה אינן שורות על שולחן ריקן.".

לך רסז

ראו גם

לקריאה נוספת

  • זהר עמר, לחם הפנים - היבטים היסטוריים וריאליים, בבטאון "מעלין בקודש", יז (תשס"ט), עמ' 49–83, כרמי צור, גוש עציון, תשס"ט. וכן בספרו חמשת מיני דגן, מכון הר ברכה, תשע"א (פרק שישי, עמ' 129–169).

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ שלושה עניינים במצוות לחם הפנים
  2. ^ תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף י"ז, עמוד ב'
  3. ^ ספר שמות, פרק כ"ה, פסוק ל'
  4. ^ ספר שמות, פרק ל"ה, פסוקים י'-י"ג
  5. ^ ספר מלכים א', פרק ז', פסוק מ"ח
  6. ^ ספר דברי הימים ב', פרק ד', פסוק י"ט
  7. ^ 7.0 7.1 7.2 ,זהר עמר, לחם הפנים - היבטים היסטוריים וריאליים, מעלין בקודש, י"ז (תשס"ט), עמ' 49 – 83. כרמי צור, גוש עציון תשס"ט וכן בספרו חמשת מיני דגן, מכון הר ברכה, תשע"א (פרק שישי, עמ' 129–169).
  8. ^ ספר במדבר ד' ז'
  9. ^ תלמוד בבלי פסחים לז,א.
  10. ^ תלמוד בבלי, מסכת סוכה ה,א.
  11. ^ משנה מנחות יא,ד.
  12. ^ תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף צ"ד, עמוד ב'.
  13. ^ משנה, מסכת שקלים, פרק ה', משנה א'
  14. ^ ספר ישעיהו מ"ג ז'
  15. ^ ספר במדבר ל"ב כ"ב
  16. ^ מסכת יומא ג' י"א
  17. ^ גם עמודי ניקנור מנחושת וכלים נוספים הוזמנו ממצרים
  18. ^ מסכת בכורות, ד', ד'
  19. ^ הריטב"א שואל, איך עולי הרגלים יכלו לראות שבאמת לחם הפנים חם? ומתרץ שהם ראו מרחוק איך שעולה הבל מלחם הפנים כמו הבל היוצא מלחם כשמוציאים אותו מהתנור
אברהם אבלי הלוי גומבינר

רבי אברהם אבלי (אַבֶּא'לֶה) הלוי גומבינר (ה'שצ"ז, 1637 – ג' בתשרי ה'תמ"ג, 5 באוקטובר 1682) מגדולי האחרונים, מחבר ספר המגן אברהם (מג"א), פירוש מרכזי ל"שולחן ערוך".

בית גרמו

בית גרמו היו משפחה שהייתה אחראית לאפיית לחם הפנים וראש המשפחה היה אחד מחמישה עשר הממונים הקבועים שהיו בבית המקדש. המשנה מזכירה את שמם לרעה מאחר שהם לא הסכימו לגלות את סוד האפייה של לחם הפנים.

בית המוקד

בית המוקד – היה בית גדול בצדה הצפוני של העזרה, מזרחית לשער הקרבן. ששימש את הכהנים ששירתו בבית המקדש.

ההיכל

בבית המקדש, ההיכל (או הקודש ) היה חלקו של המבנה שנמצא בין הדביר (או קודש הקודשים) לבין האולם, אם כי לעיתים השילוב של ההיכל והדביר, או המבנה כולו, נקרא בשם הסתמי היכל.

הוגרס בן לוי

הוגרס בן לוי היה מנצח מקהלת הלויים בבית המקדש והיה אחד מחמישה עשר הממונים הקבועים שהיו בבית המקדש.

הפרוכת

הַפָּרוֹכֶת הייתה מסך בד אשר הפריד את המשכן ואת בית המקדש, הן הראשון והן השני לשני חלקים - אזור קודש הקודשים בו עמד ארון הברית ואזור הקודש בו עמדו מנורת הזהב, מזבח הזהב ושולחן לחם הפנים.

ויקרא

סֵפֶר וַיִּקְרָא הוא הספר השלישי מחמשת חומשי התורה. שמו נגזר מהמילה הראשונה בספר, בדומה ליתר חומשי התורה - ("ויקרא אל משה וידבר ה' אליו"). חומש ויקרא נודע גם בכינויו התלמודי "תורת כהנים", לו זכה כיוון שהוא עוסק בעיקר בהלכות הקרבת הקרבנות ובשאר דיני המשכן. בדומה לכך, בביבליה הנוצרית מכונה הספר Λευιτικός בתרגום השבעים היווני, או Leviticus בתרגום הוולגטה הלטיני, כלומר - "של הלווים". מבחינתם הוא כלול ב"Pentateuch" (חמשת הספרים) של הברית הישנה.

לפי תורת התעודות (הרואה את המקרא כשילוב של מקורות), ספר ויקרא מיוחס בעיקרו למקור הכהני (מקור P), אם כי יש החולקים על תורת התעודות בכללה, ויש גם אסכולות שונות בתוכה.

רובו המוחלט של הספר עוסק כאמור במצוות, בקרבנות ובחוקים שונים, והוא מכיל רק שני קטעים קצרים בעלי גוון סיפורי (תיאור שבעת ימי המילואים וסיפורו של המקלל).

על פי המדרש, פרשת ויקרא הפותחת את חומש זה היא הפרשה הראשונה אותה לומדים ילדי ישראל, וזאת מהטעם ש"יבואו טהורים ויעסקו בטהרות".

זהר עמר

זֹהר עמר הלוי (נולד בשנת 1960) הוא פרופסור במחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכאולוגיה באוניברסיטת בר-אילן, אשר תחומי התמחותו הם: תולדות הטבע בעת העתיקה, זיהוי הצומח והחי של ארץ ישראל בהתאם לתיאורים במקורות ישראל; תרבות חומרית, ריאליה וחיי יום-יום בתקופת ימי הביניים כפי שבאה לידי ביטוי בחקלאות ובמסחר; תולדות הרפואה ואתנופרמקולוגיה. המחקר המשלב דיסציפלינות שונות, מתחום ענפי מדעי הטבע, היסטוריה וארכאולוגיה עם בלשנות ותחומי מחקר מעולם היהדות.

מחקרים בולטים שערך בשנים האחרונות היו: תעודות הגניזה הקהירית כמקור להכרת הרפואה המעשית במזרח התיכון בימי הביניים, מחקר צבענים שבטקסטילים עתיקים ונייר עתיק, כנימת האלון כמקור לצבע ("תולעת השני"), צבע הארגמן, צמח האפרסמון, סממני המרפא המסורתיים בארץ ישראל ותיעוד מסורות כשרות בעלי החיים.

כ"ג באדר

כ"ג באדר הוא היום העשרים ושלושה בחודש השישי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש השנים עשר

למניין החודשים מניסן.

פרשת בר המצווה של ילד שנולד בכ"ג אדר תלוי האם בר המצווה נחוג בשנה פשוטה או מעוברת והאם הילד נולד בשנה פשוטה או מעוברת. על פי הלוח העברי הקבוע, עבור ילד שנולד באדר א' ובר המצוה היא בשנה מעוברת, פרשת בר המצווה היא לרב פרשת ויקהל, אך היא פרשת פקודי אם בר המצווה בשנה שלמה המתחילה ביום חמישי (שנה מקביעות השג). אם בר המצווה חלה בשנה פשוטה, פרשת בר המצווה היא, ברב השנים, פרשת ויקהל-פקודי. אבל אם בר המצוה חלה בשנה פשוטה שלמה המתחילה ביום חמישי (שנה מקביעות השא), פרשת בר המצוה היא פרשת פקודי. עבור ילד שנולד באדר ב' או בשנה פשוטה, ובר המצווה חל בשנה מעוברת, פרשת בר המצווה, ברב השנים, היא פרשת שמיני. אבל אם בר המצווה חל בשנה המתחילה ביום חמישי פרשת בר המצווה היא פרשת תזריע.

מזבח הזהב

לפי המתואר בתנ"ך, מִזְבֵּחַ הַזָּהָב, הנקרא גם מזבח הקטורת וגם המזבח הפנימי (להבדילו מהמזבח שהיה מחוץ להיכל), היה אחד מכלי השרת במשכן ובבית המקדש. הוא היה מוצב בתוך ההיכל (אבל לא בתוך קודש הקודשים). מיקומו היה במרכז בין המנורה לבין שולחן לחם הפנים ומשוך מעט כלפי הפתח. על מזבח הזהב היו הכהנים מקטירים את הקטורת בכל יום פעמיים - בבוקר ובין הערביים.

מסכת מנחות

מסכת מנחות היא המסכת השנייה בסדר קדשים, הסדר החמישי במשנה. מלבד המשנה והתוספתא, יש על המסכת תלמוד בבלי, ואין עליה תלמוד ירושלמי. בתלמוד הבבלי על מסכת זו יש 109 דפים.

במשנה יש במסכת שלושה עשר פרקים אשר עוסקים בעיקר בדיני הקורבנות הבאים מהצומח וקרויים מנחות, וזאת בניגוד למסכת זבחים העוסקת בקורבנות הבאים מן החי. פרק רביעי במסכת זו עוסק בדרך אגב בציצית, תפילין, והלכות ספר תורה ומזוזה.

מערכה שנייה של קטורת

מערכת (אש) הקטורת (נקראת גם מערכה שנייה או מערכה שנייה של קטורת) היא אחת משלוש מערכות האש שהיו על מזבח העולה (לצד המערכה הגדולה ומערכת התמיד). מערכת הקטורת נקראת כך משום שבגחליה השתמשו להקטרת קטורת הסמים.

פרשת אמור

פָּרָשַׁת אֱמֹר היא פרשת השבוע השמינית בספר ויקרא. היא מתחילה בפרק כ"א, פסוק א' ומסתיימת בפרק כ"ד, פסוק כ"ג.

פרשת ויקהל

פָּרָשַׁת וַיַּקְהֵל היא פרשת השבוע העשירית בספר שמות. היא מתחילה בפרק ל"ה, פסוק א' ומסתיימת בפרק ל"ח, פסוק כ'. פרשה זו עוסקת בעיקרה בעניינים הנוגעים להקמת המשכן. הציוויים על הקמת המשכן שפורטו בפרשות תרומה ותצווה באים לכלל ביצוע בפרשה זו ובפרשת פקודי שאחריה, ולמעשה צמד פרשיות אלה חוזר בשינויים קלים על הנאמר בפרשות תרומה ותצווה.

פרשת תרומה

פָּרָשַׁת תְּרוּמָה היא פרשת השבוע השביעית בספר שמות. היא מתחילה בפרק כ"ה, פסוק א' ומסתיימת בפרק כ"ז, פסוק י"ט. הפרשה עוסקת בהוראות לבניית המשכן וכליו. פרשת תרומה נקראת לרוב בשבוע שלפני תענית אסתר.

קורבן מנחה

קורבן מנחה הוא קורבן מן הצומח שהיה מובא לבית המקדש. רוב המנחות היו עשויות מסולת חיטים ומיעוטן מסולת שעורים. משמעות המילה מנחה היא מתנה, שמטרתה הנחת דעת מי שמביאים לו את המנחה.

שולחן

שולחן (בכתיב חסר: שֻׁלְחָן) הוא רהיט המשמש להנחת חפצים, אכילה ומשחקים שונים. קיימים סוגים שונים של שולחנות, בהתאם לייעודם.

שולחן הפנים

שולחן הפנים (או שולחן לחם הפנים) הוא אחד מכלי המשכן ובית המקדש, שהיה בהיכל בחלקו הצפוני.

הקורבנות ביהדות
סוגי הקורבנות
סוגי הקורבנות היסודיים עולה, מנחה, שלמים, חטאת, אשם, בכור, מעשר, פסח SheepInhaelavalley
קורבנות ציבור קורבן התמיד, קורבן מוסף, לחם הפנים, מנחת העומר, שתי הלחם, קורבנות יום הכיפורים
קורבנות יחיד במועדים עולת ראייה, שלמי חגיגה, שלמי שמחה, קורבן פסח, חגיגת ארבעה עשר, פר ואיל של כהן גדול ביום הכיפורים
קורבנות יחיד נוספים קורבן עולה ויורד, קורבן תודה, קורבן יולדת, קורבן עוף, מנחת חינוך, קורבנות נזיר, קרבן מצורע, מחוסר כיפורים
הקרבת הקורבנות
תהליך ההקרבה לבישת בגדי כהונה, קידוש ידיים ורגליים, סמיכה, שחיטה, מליקה, קבלה, הולכה, זריקה, מליחה, הגשה, קמיצה, תנופה, הקטרה, נסכים
איסורים ופסולים פיגול, נותר, טומאה, תמורה, מעילה, בעל מום, טרפה, ממשקה ישראל
מקום ההקרבה במות, בית המקדש, מזבח העולה, המערכה הגדולה, חידוש עבודת הקורבנות בימינו, ריכוז הפולחן
כ"ד מתנות כהונה
עשר מתנות במקדש בשר חטאתבשר אשם ודאיבשר אשם תלויבשר זבחי שלמי ציבורחטאת העוף • לוג שמן של מצורעשתי הלחם • לחם הפנים • שירי מנחותשיירי מנחת העומר
ארבע מתנות בירושלים בכור בהמה טהורה • המורם מתודה ואיל נזירביכוריםעורות קדשי קדשים
עשר מתנות בגבולים תרומה גדולהתרומת מעשרחלהראשית הגזזרוע, לחיים וקיבהפדיון הבןפטר חמורחרמיםשדה אחוזהגזל הגר

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.