לורנס אוליפנט

לורנס אוליפנטאנגלית: Laurence Oliphant ‏; 1829 - 23 בדצמבר 1888) היה סופר, חבר הפרלמנט הבריטי, דיפלומט, עיתונאי, מיסטיקן וחובב ציונות בריטי.

לורנס אוליפנט
Laurence Oliphant
LaurenceOliphant
לידה 1829
קייפטאון במושבת הכף בדרום אפריקה

ביוגרפיה

שנותיו הראשונות

Alice Oliphant
אליס אוליפנט

לורנס אוליפנט נולד בקייפטאון במושבת הכף בדרום אפריקה, למשפחה מיוחסת ממוצא סקוטי[1]. אביו, אנתוני אוליפנט, היה משפטן ואמו קתרין מריה לבית קמפבל הייתה אוונגליסטית אדוקה. אביו היה פרקליט המדינה מטעם הוד מלכותה במושבת הכף, והתמנה כעבור זמן-מה לשופט קולוניאלי עליון בסרי לנקה (ציילון דאז). לכן המשפחה עברה מכף התקווה הטובה לציילון, שם עברו על לורנס אוליפנט נעוריו. משפחת אוליפנט התעשרה לאחר שאביו הקים חווה לגידול צמחי תה. אוליפנט נשלח על ידי משפחתו ללמוד משפטים באנגליה כאביו המשפטן.

בצעירותו, הצטרף אוליפנט ליורש העצר הנפאלי למסע בן חודשיים מציילון לנפאל ואף כתב ספר על מסע זה. לאחר שהפסיק את לימודי המשפטים פנה לעיתונות ולאחר מכן לשירות החוץ הבריטי ושימש עוזרו האישי של המושל הכללי של קנדה, הלורד אלגין, בעת שהותו בוושינגטון לצורך משא ומתן על הסכם המסחר עם ארצות הברית. מאוחר יותר התלווה אליו בשליחויותיו הדיפלומטיות לסין וליפן, וכתב עליהם ספרי מסעות. ביפן נפצע קשה במתקפת טרור, במסגרת סדרה של התנקשויות בנציגים זרים שבוצעו במה שנקרא "סונו ג'וי" – תנועה לגרוש הזרים מיפן.

בשנת 1865 נבחר כחבר הפרלמנט הבריטי וב-1867 הצטרף לכת נוצרית מיסטית בשם "אחוות החיים החדשים" (brotherhood of the new life) שהנהיג "המשיח", תומאס לייק האריס, ושהה בקומונה בארצות הברית. כשהיה בשליחות הכת בפריז הכיר את אליס לה-סטריינג', בת למשפחת אצולה אנגלית עשירה שהייתה צעירה ממנו ב-18 שנה, והתחתן אתה ביוני 1872 למרות התנגדות משפחתה. במהלך 12 שנות נישואיהם אוליפנט ואליס לא קיימו יחסי מין כי האריס, מנהיג הכת, טען שהם לא היו צריכים להינשא וכי אוליפנט היה צריך להינשא למשרתת אמו. כאשר אוליפנט רצה צאצא מאליס, זאת סירבה כיוון שהיה חולה עגבת[2].

בשנת 1877 חזר לאנגליה והתעניין במיוחד בשאלת המזרח התיכון ובטורקיה שהייתה במלחמה עם רוסיה.

תחילת פעילותו הציונית

אוליפנט החל בפעילותו הציונית בעקבות ביקורו באימפריה העות'מאנית. את רשמיו והמלצותיו מהביקור תיאר בספרו "ארץ הגלעד" שיצא לאור בשנת 1880. בספרו זה הציע בין היתר:[3]

  1. לסלול מסילת ברזל מחיפה, דרך טבריה ועמק החולה ועד דמשק, ושתתפצל ותפנה דרומה לאורך בקעת הירדן עד לעיר עקבה. משם ראה אוליפנט בחזונו המשך של המסילה עד תעלת סואץ. בביקורו הנוסף בארץ ישראל בשנת 1883 שינה אוליפנט את הצעתו ודבק בתוואי שבו עברה לבסוף מסילת רכבת העמק.
  2. כדי לשכנע את הסולטאן להקים סדרה של מושבות על בסיס של חברות מניות כדי לחזק את התשתיות הרעועות של האימפריה העות'מאנית, הציע אוליפנט מושבה ניסויית, בעבר הירדן המזרחי, ומשיקולים שונים הציע ליישב בה יהודים. תוואי מסילת הברזל שהוצע נועד בין השאר לחזק את מיקומה של הקולוניה.

אחרי ששכנע את השלטונות הבריטיים, נסע לסולטאן עבד אל-חמיד על מנת להציג בפניו את התוכניות, אולם הסולטאן לא השתכנע.

פעילותו ברוסיה

בעקבות פרעות "הסופות בנגב" ביהודי רוסיה שהחלו בשנת 1881, יצא אוליפנט לרוסיה ולרומניה על מנת לעזור לפליטים. הוא השפיע על חברים מחובבי ציון, ניסה ללא הצלחה להשפיע על נציגי חברת כי"ח לעלות לארץ ישראל ואף ייסד חוג נוצרים וקירבם לציונות. הוא הגיע לקונגרס פוקשאן ואף נאם בפני המתכנסים בתארו את נופי ארץ ישראל.

בשנים 18831884 ניסה לסייע לממשלה הטורקית להשיג באנגליה מימון לסלילת מסילת ברזל אך נכשל. אנגליה התחזקה במצרים והשתלטה על תעלת סואץ, וטורקיה פנתה לעבר גרמניה כדי שתעזור לה בסלילת הרכבת.

השתקעותו בארץ ישראל

לאחר סירוב הסולטאן החליט אוליפנט בכל זאת לא לוותר על תוכניותיו ועבר לחיות בארץ ישראל כדי ליצור מקום שיקלוט את "פליטי האריס"[4]. הוא הגיע לארץ בנובמבר 1882. הוא גר בחודשי החורף במושבה הגרמנית בחיפה בבית הקרוי כיום על שמו, בית אוליפנט. בחודשי הקיץ נהג להתגורר בכפרי הדרוזים שבכרמל, בשנת 1883 בעוספיה באוהל בדואי, ולאחר מכן בבית שבנה בשנת 1884 בדלית אל כרמל[5]. (בית אוליפנט בדלית אל כרמל משמש כיום כבית יד לבנים הדרוזים). בישיבתו בכפר קשר קשרים עם נכבדי העדה והמשיך בכתיבת ספריו וכתב אף סדרת מאמרים ל"ניו יורק סאן" וכן לעיתון "ג'ואיש כרוניקל" בלונדון. מי ששימש לו כמזכיר אישי היה המשורר נפתלי הרץ אימבר, שיש הטוענים כי כתב אז את "התקווה". הוא עזר באותו זמן למתיישבים היהודים במושבות השונות בארץ. אוליפנט היה שותף בפעילות ברומניה לרכישת הקרקע בגבעת זמרין, והיה שותף בהקמת היישוב היהודי מעולי רומניה בזמרין ב-1882. מאוחר יותר, כאשר היישוב בזמרין נקלע למצוקה כלכלית וסבל רבות מגנבות של ערבים תושבי הסביבה, פרס הברון רוטשילד את חסותו על המקום ושינה את שם היישוב לזכרון יעקב.

בתקופת מגוריו בחיפה הרבה לסייר ברחבי ארץ ישראל, בחלק מהסיורים התלווה אליו גוטליב שומאכר. סיוריו נערכו לאחר סיום הסקר הגדול של הקרן לחקר ארץ ישראל והוא שאף מאד לגלות מקומות שלא תועדו על ידי הקרן[6]. את סיוריו תעד בספר חיפה כתבות מארץ ישראל 1882–1885. הספר כולל שישים כתבות מארץ ישראל שנכתבו לעיתון ניו יורק סאן. אוליפנט בחר בעצמו את הכתבות שכונסו בספר. הספר כולל מידע על תושבי הארץ על המנהגים והדתות, תיאור מקומות ואתרים ארכאולוגים. הוא כתב על הדרוזים, השומרונים ועל תושבים נוספים. סיוריו כללו גם תגליות כמו שרידי בית כנסת ליד הירדן בקרבת תל בית צידה ושרידי בית הכנסת באום אל-קנאטר שברמת הגולן, סיוריו בגולן נעשו כחלק מהסקר שערך ביחד עם המהנדס הטמפלרי שומאכר לשם תכנון קו הרכבת מחיפה אל החורן, קו שהוא היה בין ההוגים שלו. שירותיהם של אוליפנט ושומאכר נשכרו על ידי משפחת סורסוק שהחזיקה בזיכיון להקמת הרכבת. אוליפנט צרף לספרו ציורים מאד מפורטים המתארים בדיוק רב כיצד נראו המקומות בהם סייר.

בדצמבר 1885 נסעו השניים לביקור בכנרת וחלו בקדחת. ב-2 בינואר 1886 נפטרה אשתו אליס בדלית אל כרמל ונקברה בחיפה.

אוליפנט נסע לארצות הברית, שם הכיר את רוזמונד דייל אוון, נכדתו של האוטופיסט רוברט אוון, ובאוגוסט 1888 נישאו השניים. הם עברו יחד ללונדון ורצו לשוב יחד לביתו של אוליפנט בארץ ישראל, אולם אוליפנט חלה בדלקת ריאות ונפטר בלונדון כעבור מספר חודשים. נפתלי הרץ אימבר נמנה עם המעטים שהשתתפו בהלוויתו. כמו כן, הוא הספיד את אוליפנט בג'ואיש סטנדרט" וב"חבצלת".

אשתו, שירשה את כל רכושו, עברה להתגורר בשנת 1900 בביתו שעל הכרמל.

אופיו

אוליפנט היה מאד מושפע מהאוונגליזם של אמו, והיא זאת שיצרה כנראה את הקשר לראשונה בינו לבין האריס, או לפחות לקחה אותו לדרשה הראשונה של תומאס לייק האריס, מנהיג כת רוחנית שאוליפנט ואמו תרמו לה את כל כספם. רק לאחר קבלת אישורו של הריס הוא התחתן עם אשתו, אליס (את נדונייתה של אשתו הם תרמו לכת, במצוותו של האריס). הכת הטיפה לסיגופים שיכשירו את חבריה לשרת את האנושות, ולהעדיף את קשריהם עם בני האדם ככלל על קשרים המשפחתיים האישיים. וכמו כן, כמו בהרבה כיתות מיסטיות אחרות, שהזיווגים הם זיווגים מהשמיים, או שאינם זיווגים. בעיקרון הזה האריס עשה הרבה מניפולציות אישיות ברבות הימים. מאוחר יותר הסתכסך עם האריס, כשהתברר לאוליפנט כי האריס טוען כי הוא עצמו "נפש תאומה" של אליס ולא אוליפנט, האריס התעלל נפשית ורוחנית באליס ואז עזבו אוליפנט ואשתו את הכת ואף קיבלו חלק מכספם בחזרה. אוליפנט שכנע את אשתו לגור איתו בחיפה.

יחסו ליהודים

רוב שנותיו לא פגש לורנס אוליפנט ביהודים, ועיקר פגישתו עם היהדות הייתה כנוצרי הקורא את כתבי הקודש. רק לאחר שעזב את הכת של האריס נסע למזרח הקרוב ופגש את היהודים פליטי הפרעות בברודי (כיום באוקראינה) ב-1881 החל בפעולתו ליישוב יהודים בארץ ישראל. יש עדות כי אוליפנט אמר כי באופן אישי הוא בז ליהודים וכי רצונו לישבם בארץ ישראל נובע מאינטרסים בריטיים. עדות לדעות קדומות שלו כלפי יהודים אפשר למצוא בספר שלו "The Russian Shores of the Black Sea in the Autumn of 1852" שבו הוא מאשים יהודים רבניים באי-יושר קיצוני[7]. בקרב חוקרים יש הסברים שונים לפעילותו הציונית, הסבר אחד גורס שיישוב היהודים בארץ ישראל יסייע לאינטרסים הבריטיים באזור. נחום סוקולוב תרגם את ספרו של אוליפנט "ארץ הגלעד" וכתב על בסיס התרגום הזה את ספרו "ארץ חמדה".

ספריו

  • קטמנדו, 1852
  • חופי רוסיה של הים השחור, 1853
  • מינסוטה והמערב הרחוק, 1855
  • המערכה בעבר הקווקז, או הצבא הטורקי תחת עומר פאשה, 1856
  • פטריוטים ושודדים, 1860
  • שליחות אלגין לסין ויפן, 1860
  • ביקור אצל הטאיפינג, 1863
  • פיקדילי, 1870
  • ארץ הגלעד, 1880
  • ארץ חמי: מסע במעלה הנילוס, 1882
  • אפיונים וקריקטורות (Traits and Travesties) ‏, 1882
  • אלטיורה פטו, 1883
  • צירוף נשמות, או הכוחות האבולוציוניים הפועלים כיום באדם (הוכתב על ידי אליס, נערך על ידי לורנס), 1885
  • מאסולאם, 1886
  • אפיזודות מחיי הרפתקה, 1887
  • חיפה כתבות מארץ הקודש 1882–1885, 1887. אסופת מאמרים שנכתבו בחיפה ודאלית אל-כרמל. מאמר ראשון מחיפה מתאריך 27 בנובמבר 1882, מאמר אחרון מדאלית אל-כרמל מ-7 בנובמבר 1885.
  • פילוסופיה אופנתית, 1887
  • כוכב במזרח, 1887
  • דת מדעית, 1888

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ האנציקלופדיה העברית
  2. ^ נקדימון רוגל, תיק אימבר - בעקבות נפתלי הרץ אימבר בארץ ישראל, עמוד 39
  3. ^ מלאכות אוליפנט, חבצלת, 28 במאי 1882
  4. ^ נקדימון רוגל, "תיק אימבר - בעקבות נפתלי הרץ אימבר בארץ-ישראל" עמוד 38
  5. ^ זאב ענר (עורך), סיפורי בתים : סיפורם של שבעים בתים בתולדות ההתיישבות, הוצאת משרד הביטחון, 1988, עמ' 99
  6. ^ רחבעם זאבי, בהקדמה לספר חיפה כתבות מארץ ישראל 1882–1885, עמ' יג'
  7. ^ "The Russian Shores of the Black Sea in the Autumn of 1852 עמוד 295
1888 בגרמניה

1888 בגרמניה הייתה השנה בה ציינה הקיסרות הגרמנית 17 שנות לאום.

23 בדצמבר

23 בדצמבר הוא היום ה־357 בשנה (358 בשנה מעוברת) בשבוע ה־51 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 8 ימים.

אוליפנט

האם התכוונתם ל...

אום אל-קנאטר

אֻם אל-קַנַאטִר (בערבית: ام القناطر) שמשמעותו אם הקשתות, על שם שלוש הקשתות מעל המעיין (שרק אחת מהן נותרה שלמה) הוא כפר קדום על הגדה המזרחית של נחל סמך, כשני ק"מ מדרום-מערב ליישוב נטור ברמת הגולן.

בתקופת המשנה והתלמוד שכן במקום כפר יהודי. חורבות הכפר התגלו על ידי לורנס אוליפנט בשנת 1885, ונראה שבאותה עת לא היה במקום כל יישוב. עד מלחמת ששת הימים שכן במקום כפר סורי, שהשתייך למחוז קוניטרה בסוריה.

במרכז הכפר השתמרה היטב דופן מבנה בית כנסת גדול שבנייתו מרשימה, מהמפוארים והחשובים שנמצאו בארץ ישראל, בתקופת המשנה והתלמוד. בחפירות שנערכו במקום התגלו ברכות ששימשו ככל הנראה ל"מתקן תעשייתי" של הלבנת פשתן. סבורים כי הייצור התעשייתי, עליו הייתה פרנסת תושבי המקום, הוא זה שאפשר להם את הקמת בית הכנסת המפואר יחסית.

אנתוני אוליפנט

סר אנתוני אוליפנט (באנגלית: Anthony Oliphant‏; 17 בנובמבר 1793–1859), היה עורך דין, שופט מטעם ממשלת בריטניה ונשיא בית המשפט העליון בציילון.

אנתוני אוליפנט נולד בסקוטלנד לאבנעזר אוליפנט ולמרי סטירלינג, השלישי משישה אחים. משפחתו היגרה לקייפטאון ושם אוליפנט למד משפטים והיה לעורך דין מצליח ואמיד. אחיו הבכור, לורנס אוליפנט (1791-1862) היה חבר פרלמנט. אח נוסף ג'יימס אוליפנט (1796-1881) היה יו"ר בחברת הודו המזרחית הבריטית בין השנים 1844 ועד 1857.

אוליפנט התחתן עם מריה קמפבל, בתו של קולונל רונלד קמפבל שהיה לקוחו. כעבור שנה נולד בנם היחיד לורנס אוליפנט.

בית אוליפנט (דלית אל-כרמל)

בית אוליפנט בדלית אל-כרמל, נבנה על ידי לורנס אוליפנט בשנת 1884 כדי שישמש לו ולאשתו אליס בית למפלט בחודשי הקיץ. בחורף התגוררו בבית אוליפנט שבמושבה הגרמנית בחיפה. יחד אתם גר בבית נפתלי הרץ אימבר, מחבר "התקווה", ששימש כמזכירו של אוליפנט. הבית והשטח סביבו אושרו בשנת 1981 כאתר מורשת, ונכון לשנת 2012, ההכרזה עדיין לא אושרה סופית.הבית שוכן במרכז הכפר הישן של היישוב, קרוב למקאם הנביא אבו אברהים. מהבית תצפית לכיוון נחל בוסתן, עין הוד, בית אורן וחוף הים של עתלית. בשנת 1981 הוסב הבית לשמש כבית יד לבנים הדרוזים.

בית הכנסת העתיק בדיר עזיז

בית הכנסת העתיק בדיר עזיז הוא בית כנסת מתקופת המשנה והתלמוד בדרום רמת הגולן. בית הכנסת נמצא ליד הכפר הסורי הנטוש דיר עזיז. שרידי בית הכנסת התגלו לראשונה על ידי סר לורנס אוליפנט בסוף המאה ה-19. בית הכנסת הוא אחד משני מבני ציבור שהיו ביישוב. בית הכנסת ממוקם על המורדות לכיוון דרום נחפר ושוחזר בחפירות ארכאולוגיות.

בשנת 1998 נערכה משלחת חפירה מטעם המחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכאולוגיה באוניברסיטת בר-אילן ומכללת כנרת בראשות חיים בן דוד, צבי אורי מעוז ואורן זינגבוים. החפירות התנהלו באתר עד שנת 2004. בחפירות נחשפו אולם מלבני (בזיליקה) שמידותיו 11 מטר על 18 מטר, ובו ערמת אבני גזית, אשר לפי הסברה מקורן בבית הכנסת שחרב ב"רעש שביעית" בשנת 749 לספירה. מתחת לרצפת האולם נמצאו מאות מטבעות, שהמאוחרים ביניהם מימי יוסטיניאנוס הראשון, קיסר האימפריה הביזנטית (הרבע השני של המאה ה-6 לספירה). בקיר הדרומי של האולם גומחה בולטת לארון הקודש.

על אחד ממשקופי בית הכנסת הקדום נמצא הכיתוב בשפה היוונית: ΑΖΙΖΟ, המצביע על כך שיש אפשרות שהשם "עזיז" קשור לשמו המקורי של היישוב התלמודי במקום.

ג'ואיש כרוניקל

ג'ואיש כרוניקל (באנגלית: Jewish Chronicle) הוא העיתון המרכזי של יהדות בריטניה. נוסד ב-1841 בלונדון, ולפיכך מהווה את העיתון היהודי הוותיק בעולם שעודנו מופיע.

בתחילת דרכו של העיתון מיד עם הקמתו בשנת 1841 הגיע ללונדון אברהם בייניש על מנת לשכנע את היהודים להתיישב בארץ ישראל, ובשנת 1855 הוא נתמנה לעורכו של העיתון וכתב בו חדשות מארץ ישראל ועל מפעל ההתיישבות ועל פעולות חובבי ציון ועוד.

בין כותבי המאמרים בעיתון היו מרדכי עמנואל נח, משה הס, הרב יהודה חי אלקלעי ואחרים.

בתחילת שנות ה-80 של המאה ה-19 שלח חובב הציונות הבריטי לורנס אוליפנט סדרת מאמרים לעיתון ובהם עודד את הקוראים לתרום כספים ולתמוך בעולי העלייה הראשונה.

בשנת 1896 פורסם בעיתון מאמרו של הרצל "פתרון לבעיה היהודית". בתקופת מלחמת העולם הראשונה תמך העיתון בעמדה הציונית המדינית. בשנת 1934 העיתון התמזג עם העיתון ג'ואיש וורלד שנוסד בשנת 1873.

העיתון, היוצא לאור מדי יום שישי בתפוצה של למעלה מ-30,000 עותקים, מספק חדשות, דעות, מאמרים וטורים בנושאי חברה, תרבות וספורט, וכמו כן גם מגוון רחב של דעות ממכתבי הקוראים. בכך היווה, ועדיין מהווה, תפקיד מרכזי בהתפתחות יהדות בריטניה ובחיי הקהילה היהודית שם.

העיתון, העצמאי לחלוטין, נמצא בבעלות קרן קסלר - קרן תרומות ששולטת שליטה מלאה בעיתון, ובכך מונעת השתלטות בעלי אינטרסים פרטיים על העיתון, דבר המאפשר עצמאות מוחלטת למערכת העיתון, למגוון הדעות וליושרה העיתונאית.

סטיבן פולארד מתפקד כעורכו הנוכחי של העיתון.

ה'תרמ"ט

ה'תרמ"ט (5649) או בקיצור תרמ"ט היא שנה עברית אשר החלה ביום א' בתשרי, אור ל-6 בספטמבר 1888, והסתיימה ביום כ"ט באלול, 25 בספטמבר 1889. שנה מסוג השג, היא מעוברת, ואורכה 385 ימים. זו שנת שמיטה.

הגלעד

הַגִּלְעָד הוא כינויו העברי של חבל ארץ בעבר הירדן, המשתרע מקו הכנרת בצפון ואזור ים המלח בדרום. בתקופת בית ראשון היה הגלעד חלק מממלכת ישראל, וחלק מהממלכות היהודיות של תקופת בית שני. כיום נמצא הגלעד בגבולותיה של ממלכת ירדן.

ח'ירבת צ'רקס

ח'ירבת צ'רקס הוא כפר נטוש בתחומי שמורת אלון שבשרון, בסמוך ליישוב גן שמואל.

הכפר, ששמו המקורי היה כפר מאז (באדיגית: Мэз), נמצא כחצי קילומטר מדרום-מערב לשמורה. הוא הוקם בשנת 1860 לערך באזור שהיה לא מיושב כלל. הכפר הוקם בידי צ'רקסים שהובאו למקום מבולגריה על ידי השלטונות העות'מאנים, כחלק מגל הגירות טרנס-לאומי נרחב מאזורי הספר של האימפריה העות'מאנית לצפון השרון.הכפר היה המאוחר שבכפרי הצ'רקסים בארץ ונבנה אחרי שכפר כמא וריחניה כבר היו מיושבים מספר שנים. עם זאת הכפר היה הגדול שבכפרי הצ'רקסים בארץ. לורנס אוליפנט כתב בשנת 1884 על "שניים או שלושה יישובים צ'רקסיים במישור השרון". היישובים הנוספים של הצ'רקסים היו בקיסריה (ליד המסגד) ובירה ליד בנימינה. שלושת הכפרים הצ'רקסים יצרו משולש יישובים.

קיימות עדויות אודות סכסוכים ומגפות, והכפר אכן נעזב מאוחר יותר עקב מחלת המלריה, מרבית העוזבים פנו לכפרים הצ'רקסיים בירדן ומיעוטם פנו לכפר כמא וריחנייה. לאחר נטישת הצ'רקסים, אוכלס הכפר בידי ערבים שכינו את המקום "ח'רבת סרכס" וישבו בו עד מלחמת העצמאות.

מהכפר נותרה באר המים שעומקה 12 מטרים ושימשה את חקלאי גן שמואל להשקיה עד שנות ה-60 של המאה ה-20, כמו כן בית הקברות שהפך ל"שמורת אלון".

חורבת כנף

חורבת כנף (חֻרְבַּת כָּנָף) הוא אתר ארכאולוגי בדרום רמת הגולן, בו נתגלו שרידי יישוב יהודי מתקופת המשנה והתלמוד וכן בית כנסת קדום.

החורבה שוכנת על שלוחה בגובה של כ-190 מטרים מעל פני הים, למרגלות המושב כנף, וכארבעה קילומטרים ממזרח לחופי צפון מזרח הכנרת.

בית הכנסת שבאתר נחקר עוד בשנות השבעים של המאה ה-19, ועל שרידיו נבנה בתקופה זו מבנה מודרני, ששימש כמחסן. מידותיו של בית הכנסת הן כ- 13 על 16 מ"ר, וחזיתו למערב. בית הכנסת היה עשוי כולו מאבני גזית העשויות בזלת.

באתר נתגלו כותרות ומזוזות מעוטרות בשריגי גפנים, ומעל למשקוף בית הכנסת נתגלתה כתובת הקדשה בארמית. כתובת זו נחשפה לראשונה בידי החוקר לורנס אוליפנט, ופורסמה בתחילת שנות השלושים של המאה ה-20 בידי פרופ' אליעזר ליפא סוקניק שסייר במקום.

לשון הכתובת היא: "..תה דכיר לטב יוסה בר חלפו בר חנ..".

על בסיס הממצאים באתר, תוארכה הקמתו של בית הכנסת לראשית המאה השישית לספירה הנוצרית. מתחת לחורבות מתקופה זו נמצאו בחפירות שנערכו במקום גם שרידי יישוב קדומים יותר, החל מתקופת ההתנחלות (המאה ה-12 לפני הספירה).

כשני קילומטרים ממזרח לאתר נמצאו גם שרידי בית הכנסת העתיק בדיר עזיז (שנקרא במקור לפי הכתובת שנמצאה במקום - עזיזו).

י"ט בטבת

י"ט בטבת הוא היום התשעה עשר בחודש הרביעי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום התשעה עשר בחודש העשירי

למניין החודשים מניסן.

על פי הלוח העברי הקבוע, פרשת בר המצווה של ילד שנולד בי"ט טבת היא,

ברב השנים, פרשת שמות. אבל אם בר המצווה חל בשנה שלמה המתחילה ביום חמישי (שנה מקביעות השא או השג) פרשת בר המצוה היא פרשת וארא.

נחל שיח

נַחַל שִׂיחַ (בערבית: وادي السياح (ואדי עין-א-סיאח או ואדי סיאח); בתרגום לעברית: "נחל המטיילים") הוא נחל אכזב בצפון מערב הכרמל. ראשיתו בתוככי העיר חיפה ברחוב לוטוס שבשכונת כרמליה, והוא זורם מערבה לים התיכון. הנחל זורם בין שכונת כבאביר המשמשת כמרכז למוסלמים האחמדים בישראל ובין שכונת כרמליה. בהמשך עובר הנחל דרך כפר סמיר.

נמרוד ברגמן

נמרוד ברגמן (נולד ב-1976) הוא שחקן ישראלי.

נפתלי הרץ אימבר

נפתלי הרץ אימבר (בכתיב יידי: נפתלי הערץ אימבער; חנוכה תרי"ז, 27 בדצמבר 1856 – שמחת תורה תר"ע, 8 באוקטובר 1909) היה משורר עברי ומחבר "התקווה" (ההמנון הלאומי של התנועה הציונית ומדינת ישראל).

עבר הירדן

עבר הירדן או עבר הירדן המזרחי הוא חלקה של ארץ ישראל המקראית הנמצא ממזרח לנהר הירדן. מאז הקמתה של ממלכת ירדן בשנת 1946, מרבית שטחו של עבר הירדן נמצא בשליטתה.

עליית אעלה בתמר

עליית אעלה בתמר הוא כינויה של עלייה של יהודים מתימן אשר עלו לארץ ישראל בשנים תרמ"א-תרמ"ב (1881) כחלק מהעלייה הראשונה. העולים קישרו את עלייתם עם הפסוק "אָמַרְתִּי אֶעֱלֶה בְתָמָר" (שיר השירים, ז', ט'), משום שהמילה "בתמר" היא שינוי סדר האותיות של תרמ"ב.

תחנת הכרמל

תחנת הכרמל, בשמה הערבי "אלמחטה" (المحطة), היא שכונה קטנה במערב חיפה, ממזרח לבת גלים, התחומה כמשולש ששלוש פאותיו הן דרך יפו, רחוב חיל-הים ונמל חיפה ונחצית לאורכה על ידי מסילת החוף.

השכונה, שעד מלחמת העצמאות הייתה מיושבת על ידי ערבים, יושבה עם תום המלחמה על ידי יהודים שהיו קשורים למשטרה ועל ידי עולים חדשים. בשנות ה-50 הרסה חברת הדיור העירונית "שקמונה", כנציגת רשות הפיתוח, חלק מהמבנים, ועם השנים נהרסו מבנים נוספים על מנת לאפשר הנחת מסילת רכבת מקבילה לזו הקיימת וכן ליצור חניונים. בסוף המאה ה-20 התרוקנה השכונה כמעט כליל מתושביה היהודים, ובמקומם באו בעיקר בני כפרי מיעוטים שהיגרו אל חיפה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.