לוקסור

לוקסורערבית: أَلْأُقْصُر, תעתיק מדויק: אלְאֻקְצֻר) היא עיר במצרים העליונה (דרום מצרים) ובירתו של מחוז לוקסור. העיר שוכנת על הגדה המזרחית של נהר הנילוס. שטחה 416 קמ"ר וחיים בה כ-487,896 תושבים.

העיר לוקסור שוכנת במקומה של העיר העתיקה תבאי ומשום כך היא מכונה לעיתים "המוזיאון הפתוח הגדול בעולם". בין השאר נמצאים בשטח העיר בת-ימינו אתרי המקדשים של כרנך ומקדש לוקסור. מעברו השני של נהר הנילוס, על הגדה המערבית, ניצבים המקדשים והקברים של הנקרופוליס של תבאי, הכוללים את עמק המלכים, עמק המלכות, הרעמסאום וכן את אתר דיר אל-בחרי, הכולל את מקדש חתשפסות. אלפי תיירים מכל קצווי תבל פוקדים את האתרים הארכאולוגיים של העיר והתיירות מהווה מקור הכנסה חשוב לעיר המודרנית.

לוקסור
الأقصر
Emblem Luxor Governorate.jpg
סמל לוקסור
Eg luxor1
דגל לוקסור
PONTY-Collage Luxor
קולאז' של לוקסור
מדינה מצרים  מצרים
חבל ארץ אל-אוקסור
שטח 416 קמ"ר
גובה 89 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בעיר 487,896 (2010)
קואורדינטות 25°42′N 32°38′E / 25.7°N 32.64°E
אזור זמן UTC+2
http://www.luxor.gov.eg/

היסטוריה

לעיר נודעה חשיבות החל במאה ה-11 לפנה"ס: לאחר שהגיעה אליה אוכלוסייה עשירה ומבוססת, נודעה תבאי כמרכז החכמה, האמנות, הדת, התרבות והכוח הפוליטי של מצרים. העיר המשיכה להוות את המרכז הדתי של מצרים עד לתקופה ההלניסטית, כשהאל הראשי היה אמון (לו מוקדש המקדש בכרנך שמצפון ללוקסור). לאחר שהעיר נהרסה על ידי אשורבניפל מלך אשור, היא שוקמה בתקופה הרומית. אוכלוסיות נוצריות החלו להגיע לעיר ובנו בה מספר מנזרים.

ב-17 בנובמבר 1997 בוצע במקדש חתשפסות שבסמוך לעיר, פיגוע שנודע בשם "טבח התיירים בלוקסור", בו רצחה חוליה של ארגון הטרור אל-ג'מאעה אל-איסלאמיה 62 איש, כולל 58 תיירים. בעקבות הפיגוע נפגעה מאוד התיירות בעיר בשנים שלאחר מכן, והממשלה המצרית תגברה משמעותית את מערך האבטחה בעיר ובאתריה.

כלכלה

כלכלתה של לוקסור, כמו גם ערים נוספות במצרים, תלויה במידה רבה בתנועת התיירות לעיר. ענף תעסוקה עיקרי נוסף הוא חקלאות, במיוחד גידול קנה סוכר. בסמיכות לעיר מצוי נמל תעופה בינלאומי.

גלריה

Luxor, Sharia Mahattat, Egypt, Oct 2004

רחוב תחנת הרכבת בלוקסור

Egypt.LuxorTemple.02

פסל פרעוני במקדש לוקסור

Luxor R07

רחוב

ראו גם

קישורים חיצוניים

  • לוקסור, באתר משרד התיירות של מצרים
אדריכלות מצרים העתיקה

התרבות המצרית היא אחת הקדומות בעולם אשר החלה להתפתח כבר לפני כעשרת אלפים שנה לאורך הנילוס. האדריכלות המצרית העתיקה התפתחה עם תרבות זו וחלק גדול מבנייניה ניצבים עד היום במצרים והם מהעתיקים והמפורסמים ביותר בעולם. גילם של חלק מהמבנים אשר עומדים עד היום הוא עד כ-5,000 שנה.

מקצוע האדריכלות התחיל במצרים העתיקה ולמעשה נהוג להחשיב את אמחותפ, האדריכל המצרי, כאדריכל הראשון בעולם.

אובליסק

אוֹבֶּלִיסְק הוא מונומנט צר וגבוה, בעל ארבעה צדדים וקצה עליון בצורת פירמידה. מכונה לעיתים בעברית "מצבת מחט". אובליסקים קדומים נבנו מגוש סלע יחיד (מונולית).

און

און הייתה עיר במצרים העתיקה, ושרידיה שוכנים שמונה ק"מ מזרחית לגדת הנילוס צפונית לממפיס, צפונית לקצה הדרומי של דלתת הנילוס, בקרבת קהיר. און הייתה אחת הערים העתיקות ביותר במצרים ונוסדה עוד לפני התקופה הקדם-שושלתית (לפני 3100 לפנה"ס).

אל-עמארנה

אל-עמארנה (מערבית: ألعمارنة, לעיתים נקרא בטעות תל אל-עמארנה) ובמצרית עתיקה אחתאתון הוא אתר ארכאולוגי נרחב במצרים השוכן בגדה המזרחית של הנילוס במצרים התיכונה באמצע הדרך בין נא אמון למף. בעבר, למשך תקופה קצרה, היה המקום עיר הבירה של מצרים העתיקה. העיר נבנתה בידי פרעה אח'נאתון (פרעה אמנחותפ הרביעי, מהשושלת השמונה-עשרה) ובנייתה הסתיימה ב-1353 לפנה"ס בערך. שמה של העיר בפי המצרים הקדמונים היה אַחֶתְאַתון – "האופק של אתון" (אחד מכינויו של רע, אל השמש המצרי) היות שהיא הוקדשה לדת החדשה, שבה אתון הוא האל היחיד. העיר הייתה מיושבת כעשרים שנה בלבד, מכיוון שלאחר מותו של אחנתון, ננטשה העיר והבירה הוחזרה לנא אמון על ידי תות ענח' אמון. בימי השושלת ה-19 בתקופתו של פרעה סתי הראשון ישבו באתר פועלים אשר פרקו אבני בנייה מהמבנים לצורך העברתם לאחד ממפעלות הבנייה של סתי הראשון. נטישתה של העיר תוך זמן קצר הפכה את האתר ל"חד שכבתי" ובכך הקלה על הארכאולוגים להשוות את הממצאים שנמצאו בה לממצאים באתרים אחרים וכמקור לימוד על מבנה העיר המצרית הקדומה.

מיקומה של העיר בחצי הדרך בין נֹא-אמון למוף. בשנת 1887 נמצאו באתר מאות לוחות חומר בכתב היתדות האכדי. לוחות החומר, הקרויים מכתבי אל-עמארנה, כוללים מכתבים ותעודות רשמיות. התגליות סייעו לעולם המחקר לפענח את האירועים ההיסטוריים שהתרחשו בתקופת שלטונו של אחנאתון ולהרחיב את הידע על הרפורמה הדתית שהנהיג.

אלכסנדריה

אלכסנדריה (בערבית מצרית: اسكندريه, בערבית: اَلْإِسْكَنْدَرِيَّة, תעתיק: אל-אִיסְכַנְדַרִיָּה, בקופטית: Ⲣⲁⲕⲟⲧⲉ ə) היא עיר נמל גדולה במצרים, השנייה בגודלה בערי המדינה, ובעלת היסטוריה עתיקה. היא שוכנת על חוף הים התיכון, סמוך לשפך הזרוע המערבית של דלתת הנילוס, וכ-208 ק"מ צפון-מערבית מקהיר. מספר תושביה כ-4.5 מיליון (2013).

דיר אל-בחרי

דיר אל-בחרי או דיר אל-בחארי (בערבית الدير البحري, פירושו: המנזר הימי, בשל קרבתו לנהר הנילוס) הוא מתחם של מקדשי קבורה וקברים שנמצא בנקרופוליס של תבאי, בגדה המערבית של הנילוס, מול העיר לוקסור שבמצרים.

האנדרטה הראשונה שנבנתה במקום היא מקדש הקבורה של מנתחותפ השני מהשושלת ה-11. בתקופת השושלת ה-18 הרחיבו אמנחותפ הראשון וחתשפסות את הבנייה באתר.

האתר הארכאולוגי נחפר לראשונה בשנת 1858 על ידי הארכאולוג הצרפתי אוגוסט מארייט. חפירותיו שעיקרן היה חיפוש ממצאים ייחודיים, היו חסרות סדר ושיטה. חלק מהממצאים הוא השאיר בתוך ערימות פסולת. הארכאולוגים שהגיעו אחריו לחפור במקום, עבדו שנים כדי למיין את הממצאים.

הנקרופוליס של תבאי

הנקרופוליס של תבאי במצרים, הוא שטח על הגדה המערבית של הנילוס, מול העיר העתיקה תבאי במצרים העליונה. אזור זה שימש במשך שנים רבות לאזור קבורה למלכי מצרים, במיוחד בתקופת הממלכה החדשה שכללה את השושלות 18, 19 ו-20, באותה עת שימשה תבאי עיר הבירה של מצרים העתיקה. בשטח הנקרופוליס נמצאים מקדשי מתים שהוקמו על ידי הפרעונים, קברי מלכים ומלכות, קברי אצילים וקברי בעלי המלאכה שעסקו בבניית המבנים והקברים.

תבאי העתיקה שכנה על הגדה המזרחית של הנילוס, במקום בו שוכנת העיר המודרנית לוקסור, לידה נמצא האתר הארכאולוגי כרנך שהוא אתר מקדש לאל אמון.

כבר בעת העתיקה האזור סבל משוד קברים ועתיקות. המלכים המצריים הסתירו את קבריהם בניסיון למנוע זאת. קברים רבים בעמק המלכים נמצאו ריקים. במאה ה-19 עם התגברות ההתעניינות באירופה ובארצות הברית בתרבות המצרית העתיקה, נוצר שוק גדול לממצאים מהקברים. היו משפחות שהתפרנסו משוד עתיקות, בין הרוכשים הגדולים היו מוזיאונים באירופה ובארצות הברית ששלחו סוכנים למצרים בחיפוש מציאות. תבאי והנקרופוליס שלה הפכו ליעד העיקרי של שוד קברים. אחד ממנהלי המאבק הגדולים בשודדי העתיקות היה האגיפטולוג הצרפתי גסטון מספרו שניהל כנגדם מאבק עיקש.

שמות האתרים השונים הם שמות מודרניים של האזורים בהם נמצאו השרידים הארכאולוגים.

הנקרופוליס של תבאי הוכרז בשנת 1979 כאתר מורשת עולמית.

טאניס

טאניס (מיוונית עתיקה - Τάνις ופירושו גומא) בערבית קרוי המקום סאן אל-חג'ר (בתעתיק מדויק - צאן אל-חג'ר صان الحجر), הוא שמה של העיר המצרית העתיקה דג'אנט שהייתה בירת מצרים מהמאה ה-11 לפנה"ס ועד המאה השמינית לפנה"ס. העיר נמצאת בצפון מזרח הדלתה של הנילוס, במקום בו הייתה זרוע של הנילוס שנקראה "הזרוע הטאניתית", שמזה שנים רבות אינה זורמת עוד. יש המזהים את העיר עם "צוען" המופיעה במקרא.

כ"ו בטבת

כ"ו בטבת הוא היום העשרים ושישה בחודש הרביעי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום העשרים ושישה בחודש העשירי

למניין החודשים מניסן.

על פי הלוח העברי הקבוע, פרשת בר המצווה של ילד שנולד בכ"ו טבת היא, פרשת דבורה, פרשת וארא. אבל אם בר המצווה חל בשנה שלמה המתחילה ביום חמישי (שנה מקביעות השא או השג) פרשת בר המצוה היא פרשת בא.

כיכר הקונקורד

כיכר הקונקורד (בצרפתית: Place de la Concorde - "פלאס דה לה קונקורד") היא כיכר עירונית הממוקמת בקצה המזרחי של שדרות שאנז אליזה ברובע השמיני בפריז.

כרנך

כַּרְנָךְּ הוא אתר ארכאולוגי רחב ידיים, הנמצא ליד חורבות העיר תבאי וליד העיר המודרנית לוקסור במצרים עלית (הדרומית). האתר שוכן על גדתו המזרחית של הנילוס ובו מקדשים, שערים (פילון), עמודים ומבנים נוספים. אתר זה שימש במצרים העתיקה כמקום הסגידה העיקרי לאל אמון, לבת זוגו האלה מוּת ולבנם האל ח'וֹנסוּ, המכונים השלישייה מתבאי. שמו של האתר ניתן לו על שם כפר אל-כרנך הנמצא 2.5 ק"מ צפונית ללוקסור. בשנת 1979 הוכרז המקום כאתר מורשת עולמית.

מדינת האבו

מדינֶת האבּוּ הוא אתר ארכאולוגי בנקרופוליס של תבאי על גדתו המערבית של הנילוס מול לוקסור שבמצרים העליונה. האתר ידוע בעיקר כמקומו של מקדש המתים לאל אמון שבנה המלך המצרי רעמסס השלישי מהשושלת ה-20 תקופת הממלכה החדשה,

פרסומו של המקדש נובע מהכתובות והתבליטים שנמצאו על קירות המקדש המתארים את ניצחונו של רעמסס השלישי במלחמתו בגויי הים. כתובות ותבליטים אלו הם אחד המקורות החשובים בחקר גויי הים, מהעת העתיקה.

האתר הוכרז בשנת 1979 כאתר מורשת עולמית.

מחוזות מצרים

מבחינה אדמיניסטרטיבית מצרים מחולקת ל-27 מחוזות (محافظة). כל מחוז מחולק לנפות.

מקדש לוקסור

מקדש לוקסור (בערבית: معبد الاقصر) הוא מקדש מצרי קדום הממוקם בגדה המזרחית של נהר הנילוס, בעיר לוקסור (תבאי העתיקה) שהוקמה בשנת 1400 לפנה"ס וידועה בשפה המצרית כ"המקלט הדרומי". המקדש נבנה עבור שלישיית האלים הנערצת, אמון, אשתו מות ובנם ח'נום. ונבנה בתקופת הממלכה החדשה במצרים. בשנת 1979 הוכרז המקום כאתר מורשת עולמית.

מקדשי אבו סימבל

אבו סימבל (בערבית: أبو سمبل או أبو سنبل) הוא אתר ארכאולוגי ביישוב אבו סימבל בקרבת הגבול מצרים-סודאן, הכולל שני מקדשים מתקופת השושלת ה-19 במצרים העתיקה, אשר נחצבו בסלע בנוביה. המקדשים נבנו במאה ה-13 לפנה"ס על ידי רעמסס השני. האתר כולל מקדש גדול המוקדש לרעמסס השני ומקדש קטן יותר צפון מזרחית לגדול המוקדש לאשתו החשובה של רעמסס, נפרטרי ולאלה חתחור. אבו סימבל הוכר בשנת 1979 כאתר מורשת עולמית.

עמק המלכים

עמק המלכים או וואדי אל מוּלוּכּ (בערבית: وادي الملوك) הוא עמק הנמצא במצרים ובו קברים אשר נבנו לפרעוני הממלכה החדשה, שליטי השושלות ה-18 עד ה-20.

העמק ממוקם בנקרופוליס של תבאי בגדתו המערבית של נהר הנילוס ממול תבי (לוקסור של ימינו). העמק מחולק בחלוקה פנימית לעמק מזרחי ועמק מערבי, כאשר מרבית הקברים המפורסמים ממוקמים בזה המזרחי. בעמק המערבי ישנו קבר אחד בלבד הפתוח לציבור הרחב והוא קברו של הפרעה איי, יורשו של תות ענח' אמון. הקבורה בעמק באה ככל הנראה לתת מענה לבעיית שוד הקברים אשר נפוצה בקברים הקדומים של הפרעונים - הפירמידות.

העמק, אשר שימש כמקום קבורה מלכותי בין השנים 1539 לפנה"ס ל-1075 לפנה"ס, מכיל כ-65 קברי פרעונים שהתגלו עד כה. הראשון להקבר בתחומי בית הקברות הענק היה תחותמס הראשון. הקבר של תות ענח' אמון הוא KV62. כשמספר הקבר מסמל את סדר הגילוי.

בתחילת דרכו שימש העמק גם כמקום קבורתם של אצילים נבחרים כמו גם של נשותיהם וילדיהם של הפרעונים. אולם בתקופת מלכותו של רעמסס הראשון החלה קבורת הנשים בעמק המלכות, אתר אשר הפך למקום קבורתן הקבוע של הנשים החשובות בממלכה.

כתובות קיר אשר נמצאו על קירותיהם של חלק מהקברים מעידות כי בתקופת האימפריה הרומית היה המקום ידוע והיווה אטרקציה תיירותית לבאי הממלכה.

קהיר

קָהִיר (בערבית: القاهرة – המנצחת, תעתיק מדויק: אלְקָאהִרַה) היא עיר הבירה של מצרים. מתגוררים בה כ-17 מיליון תושבים (7 מיליון בשטח העירוני, וכ-10 מיליון בפרוורים). היא המטרופולין הגדולה ביותר באפריקה ובמזרח התיכון, ואחת מהערים הגדולות בעולם.

האתרים ההיסטוריים של קהיר המוסלמית הוכרזו כאתרי מורשת עולמית על ידי אונסק"ו בשנת 1979, והעיר שימשה כבירת התרבות הערבית הראשונה בשנת 1996.

רעמסאום

רעמסאום הוא המקדש ששימש להנצחתו של פרעה רעמסס השני. האתר נמצא בנקרופוליס של תבאי אשר במצרים העליונה, מצידו המערבי של הנילוס מול העיר לוקסור. השם רעמסאום ניתן לאתר על ידי ז'אן-פרנסואה שמפוליון אשר היה הראשון שפענח את כתב החרטומים המצרי. שמפוליון ביקר באתר בשנת 1829. הוא זיהה את ההירוגליף של שמו של רעמסס השני ואת תוארו על קיר המבנה. שמו העתיק של המבנה היה בית מיליון השנים של אוסרמע'תרע-סטפנרע ("הצדק של האל רע חזק, נבחר האל רע" = תוארו של רעמסס השני) אשר אוחד עם תבאי העיר בתחומו של אמון.

תבאי (מצרים)

תבאי (ידועה גם בשמה המקורי ואסט; Waset) - היא עיר מצרית עתיקה, הממוקמת על גדותיו המזרחיות והמערביות של הנילוס, במצרים העליונה. העיר שוכנת 560 ק"מ דרומית לקהיר, בקרבת היישובים כַּרְנָךְּ ולוּקסוֹר.

תבאי היא נוא אמון המקראית. בתקופות מאוחרות יותר שימש השם "נא אמון" במקורות יהודיים ככינוי לאלכסנדריה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.